איתי גל הוא מוזיקאי, קומיקאי ויוצר וידאו, בן 29. בשנתיים האחרונות התחיל לצמוח כמוזיקאי עם "לא מחדש לכם כלום", אלבום עצוב-מצחיק שכתב בעקבות פרידה והפיק כפרויקט וידאו עם קליפים מטורללים, קאמאוז אייקוניים וצלילה הומוריסטית ומפוכחת לנושאים כמו מחשבות אובדניות, בעיות תפקוד מיני והפחד להמשיך הלאה. במקביל, צמח כיוצר רשת עם מאות אלפי צפיות בטיקטוק בזכות סרטוני תחקיר נוקבים על סדרות ילדים כמו "ארתור" ו"איש התפוח" וסרטוני AI שהגיעו לכותרות כמו פרק סאות'פארק על המהפכה המשפטית שנכתב עם ChatGPT ומערכון "שכחו אותי בקריית שמונה" ב"ארץ נהדרת". איתי גל יופיע בהופעה אקוסטית ברביעי 24.7 (פתיחת דלתות 20:30) בעזרא בר, אברבנאל 38.

>> מקום שמצייר חלומות ומסעדה שהיא כאפה לפנים // העיר של רוני נתנאל
>> פריז, ברלין, בנגקוק, יוון. והכל ממש כאן // העיר של מיכל מזר

1. פושן בר

כשרק עברתי לתל אביב והייתי סטריאוטיפ מהלך של בחור אחרי פרידה, הפושן היה ממש דקה מהבית שלי והייתי הולך לשם כמעט כל יום כדי להשתכר ולחפור לברמנים. זה בר שהוא גן עדן לגיקים, כולל גימיק חמוד של קוקטיילים שמגיעים בבקבוק זוהר וזרחני בצורת שיקוי. בפושן לא משנה מי אתה, אתה אף פעם לא הבן אדם הכי מוזר בחדר. זה בין המקומות היחידים בתל אביב שהרגישו לי כמו ברים שראיתי בסרטים – אני נכנס וכולם מכירים את כולם, אפשר לפתוח עם כל אחד שיחה בכל רגע נתון. הכול שם פשוט עובד: המוזיקה תמיד בווליום מושלם שמאפשר לדבר בלי לצרוח, יש מגוון משוגע של אלכוהול שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר ותפריט האוכל שם מסתכם בדיוק בטוסט – אבל וואו, איזה טוסט. כששיכורים במידה הנכונה, הטוסט הזה הוא הביס הכי טוב שתחוו בחיים שלכם. אה, ובכל ערב שם מגיע השלב שמתנגן שיר של טניישס די וכל הבר צורח את המילים ביחד שזה תמיד כיף.אלנבי 16

2. מטבח לילה

גיליתי את המקום הזה הכי באגביות כשהסתובבתי רעב בלילינבלום והופתעתי ממש לטובה. יש להם דיל חמוד כזה שנקרא "ארוחת חברים" שזה בדיוק מה שזה נשמע. הדיל הזה הוא אחד מה-value for money הכי טובים שנתקלתי בהם בעיר. מלא אוכל ממש טוב. מלא אלכוהול ממש טוב. אבל מה שבאמת עושה את המקום זה שפשוט יש שם אווירה כיפית ממש. כאילו כל המלצרים עוברים הכשרה בלהיות מרימים. הפלייליסטים שהם משמיעים שם תמיד טובים. מקום קלאסי לבוא עם חברים, לאכול ולשתות מלא ולהרים אחד לשני.לילינבלום 20

3. האגם הגווע

בשנים האחרונות יש פתאום פיצוץ בעיר של חנויות גיקיות עם קטע. כלומר, חנויות מיתולוגיות כמו קומיקס וירקות או קומיקאזה קיימות כבר הרבה שנים, אבל משהו באגם הגווע מרגיש אחרת. זו חנות קומיקס, אבל זה גם בר סאקה, אבל יש שם גם הופעות והרצאות. הם נותנים מלא במה לאמנים קטנים ומקומיים מכל הסוגים, עושים מלא סוגים של שת"פים וירידי דוכנים ועניינים ומשהו במקום וכל התרבות שלו פשוט ממלא איזה וואקום גיקי-אמנותי-יצירתי שהיה כאן. אציין לטובה גם את יוקה והמפלצות, חנות מעולה שמרגישה כמו האחות האבודה שלהם ועושה דברים דומים.לבונטין 2

4. עזרא בר

עזרא בר מגדירים את עצמם באינסטגרם שלהם "סלון אירוח, מוזיקה וקוקטיילים" והתיאור הזה מדויק. זה בר קטנטן שיש בו הופעות וג'אם סשנים ובאמת מגישים בו קוקטיילים מעולים, והאווירה כל כך ביתית וכיפית שזה יותר מרגיש כמו לשבת בסלון של מישהו מאשר בבר. קל לפספס את המקום הזה כשעוברים לידו, כי הוא באמת פצפון ומתחבא בין כל הבלגן של פלורנטין, אבל הוייב בהופעות החיות שם הוא פשוט משהו אחר לגמרי. אני גם לגמרי במקרה מופיע שם ברביעי 24.7 ואתם מאוד מוזמנים.אברבנאל 38

5. בלנבי בר

זאת בחירה קצת מוזרה אבל אני עומד מאחוריה. בלנבי הוא בר קריוקי על רחוב אלנבי. זה דפנטלי לא לכולם. גיליתי בשנים האחרונות שאני מאוד, מאוד, אוהב קריוקי. לפעמים גם ללכת לבד. והמקום הזה מאוד מאפשר את זה. יש שם תמיד אסופות אקלקטיות של אנשים, גם קבוצות וגם יחידים, שכולם באים כדי להשתכר ולצרוח אל תוך מיקרופון. לא ישפטו אותך לא על בחירה איזוטרית ולא על בחירה סחית. אתה קובע ואתה עושה מה שכיף לך. השומר שבחוץ הוא אדם אייקוני ומתוק שכבר שנים, בכל פעם שאני עובר שם, מזמין אותי להיכנס ומספר לי בהתלהבות על האוכל והקריוקי וקשה לי לעמוד בפניו. צילמתי שם את אחד הקליפים שלי והבעלים של המקום היה חמוד ברמות ועזר בכל מה שהיינו צריכים. בקיצור, אפשר מאוד להנות שם אם יש לכם את היכולת לשים בצד את כל הציניות והשיפוטיות שמושרשת בנו כלפי ברי קריוקי.אלנבי 35

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי.כולו. ואני אומר את זה בצער כי יש לי המון סנטימנטים לרחוב הזה. התחלתי את המסע התל אביבי שלי כשעברתי לדירת חדר קטנה ומסריחה באלנבי. מתחת לבניין שלי היה בר להט"בי פצפון וחנות לצעצועי מין. הכרתי באלנבי את בת הזוג שלי, אריאל, שעברה לגור בחצי השני של הדירה המחולקת שגרתי בה. היינו שכנים קיר ליד קיר ומהר מאוד התאהבנו, התחלנו להשאיר את הדלתות פתוחות ובטעות קצת עברנו לגור ביחד בלי ששמנו לב. זה היה רחוב מוזר ומטורלל ושבור אבל היה לו הרבה קסם, עד שבשלב מסוים התחילו שם עבודות הרכבת הקלה. מאז הרחוב הפך לסיוט. חפרו ושיפצו לנו על הראש, רוב הזמן בשעות הקטנות של הלילה, מדי פעם קמנו בבוקר וגילינו שהמדרכה מחוץ לבית שלנו שבורה ואנחנו צריכים לקפוץ על קרש עץ כדי לצאת מהבניין בכלל. כל הרחוב הפך לאתר בנייה מלא במפגעים בטיחותיים מטורפים. כשגרתי שם אחד השכנים אמר לי "אל תדאג, גג חודש הם מסיימים פה". עברו שנתיים מאז ולא התקדמו שם בסנטימטר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אוקיי, היר מי אאוט: מוזיאון אורי גלר. היה לי כאן סיפור מעניין. לפני כמה שנים עשיתי סרטון על הצד האפל של פוקימון, ובין השאר סיקרתי שם את התביעה של אורי גלר נגדם בגלל הפוקימון קדברה שמבוסס עליו. מסתבר שאורי גלר בעצמו משתמש הרבה בסרטון הזה בהרצאות והקרנות שלו, אז שלחתי לו הודעה וביקשתי שיוסיף לי קרדיט. הוא היה מאוד חמוד, נענה לבקשה והזמין אותי על חשבונו לסיור במוזיאון שהוא פתח ביפו. זו הייתה חוויה לא נורמלית. תגידו מה שתרצו על הבן אדם או על כמה שאתם מאמינים בכוחות שלו, הוא סטוריטלר ושואו מן גאון ופשוט אגדה מהלכת. הוא עובר שם באקלקטיות בסיפורים על הקשרים שלו עם ג'ון לנון, מייקל ג'קסון, יצחק רבין, מי שתרצו. הוא היה כל כך חמוד גם, הצטלם עם כולנו, חתם לנו על כפיות מכופפות, שאל את כולנו אחד אחד אם נהנינו. ממליץ ברמות. הרבה זמן לא נהניתי ככה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המחזמר "הסוף" והפסקול המטורף שלו שנמצא בספוטיפיי. גילוי נאות – היוצרים של המחזמר הם חברים טובים ולתקופה גם עזרתי להם לתחזק את הסושיאל של המחזמר, אז יצא שראיתי אותו מספר די מביך של פעמים. זה גם באמת, ככל הנראה, המחזמר המקורי הכי טוב שהיה פה בארץ. ומאז פרוץ המלחמה הוא פתאום קיבל איזה טוויסט מאוד מעניין. דווקא בתקופה שפתאום הייתי שקוע בשאלות קשות על חיים ומוות, היה משהו מאוד מעודד ומשחרר בלשמוע שירים שעוסקים במוות בצורה כל כך כיפית שלא לוקחת את עצמה ברצינות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ארגון "ברית הלביאות", ארגון שתומך במשפחות לילדות, ילדים ונוער טרנסג'נדרים. מעט לפני המלחמה, אחי בן ה-18, גיא, שם קץ לחייו. היינו מאוד קרובים ואהבתי אותו מאוד. ביום ההולדת ה-18 שלו בקיץ הקודם הלכנו יחד ליורוטריפ מטורף שכלל הופעות של הלהקות האהובות עלינו – טניישס די ו-The Who. הקשר ל"ברית הלביאות" הוא שגיא היה טרנסג'נדר. הוא קיבל תמיכה והכלה מלאה מהמשפחה והחברים שהקיפו אותו, אבל נאבק באופן יומיומי עם התמודדויות נפשיות שלא אפשרו לו להמשיך יותר. אבל – וזה אבל גדול – הוא נחשב יוצא דופן מאוד חריג בסטטיסטיקה. התאבדויות בקרב טרנסים קורות, כמעט תמיד, אצל אלו שלא מקבלים הכרה בזהות שלהם והמשפחה לא מקבלת אותם. "ברית הלביאות" עוזרות למשפחות לקבל ולהבין את השינוי המורכב הזה. הסוויץ' הזה בתפיסה של משפחות באמת יכול להציל חיים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רותם מאירס, אמנית אפקטים ותלת מימד גאונה (האתר שלה/האינסטגרם שלה) שהיא גם חברה מאוד טובה שלי מאז גיל 13, מהימים שהיינו מדברים במסנג'ר ובישראבלוג. אפשר גם בין השאר לראות אותה רוקדת עם ריז קיצוני בקליפ שלי "גבר מדוכא" והיא גם עשתה אפקטים ופוסט כמעט בכל הקליפים האחרים. צריך להרים לה כי היא מאוד מוכשרת ואחד מהאנשים הכי מגניבים בעיר הזאת.

מה יהיה?
לפעמים יהיה ממש חרא ולפעמים יהיה ממש מדהים. אלה החיים פה. וזה ממש חרא אבל גם ממש מדהים.

• העיר שלי
• מטבח לילה
• פושן בר
• האגם הגווע

>> אלבומה החדש של שירה גבריאלוב, "רק אומרת", יצא אל אוויר העולם בתחילת החודש כשהוא מלווה בסינגל-דואט המפתיע עם עוז זהבי, "מי אתה". השקת האלבום תתרחש מחר (15.8) בגריי תל אביב עם מופע חדש.כמובן שכל הפרטים כאן

1. אמריקה בורגרס

טוב… אז כצמחונית מושבעת כבר כ-17 שנה, מהרגע שנחתתי בארץ באלנבי פינת גרוזנברג, חיפשתי את ההמבורגר הטבעוני הטוב ביותר ואז מצאתי אותו מתחת לפריקינג בית שלי!!!!!!! זה ההמבורגר הטבעוני הכי טעים שאכלתי בהתחייבות.אלנבי 112

2. פורט סעיד

הדבר הכי כיף בתל אביב זה לגור במרכז ושהכל קרוב אלייך. גם נהייתי עצלנית אחרי ניו יורק, גם לא הכרתי שום דבר כי לא גרתי בתל אביב לפני כן וגם היה לי כזה חם פה בשנתיים הראשונות שלא הצלחתי להתמודד עם כלום. אז נכון, כולם כבר יודעים כמה טעים שם. אבל! ההתייחסות לירקות וחבריהם כל כך נעימה לי והאווירה התל אביבית שמקיפה את כל המקום, הלאכול על נייר אפייה כזה ואז שמנקים לך את השולחן במהירות הבזק והכל ישר לפח, התפוח אדמה עם השמנת החמוצה המנחם הזה שמזכיר לי את האוכל של אמא. אין יותר כיף מזה! וזה עובד נהדר עם כוס ערק לימונים. כי אני בכל זאת טורקיה ובתכלס הכל עובד עם ערק.הר סיני 5

3. מנטנטן ראמן בר

אחרי שחזרתי ארצה חיפשתי בנרות טעימים שמזכירים לי את ניו יורק. ואז גיליתי אותה… קטנה, מתוקה, לא נראת כמו שום דבר מיוחד מבחוץ וגם לא רחוקה מהדירה (כמו שכבר ציינתי קודם, בחורה עצלה) – אבל אמאלה אבאלה וסבאלה. לא רק שהעיצוב הזכיר לי את ניו יורק, אבל גם הראמןןןןן המושלם בתבל… ועכשיו כמובן שבא לי ראמן למרות החום הבלתי נתפס שסורר.נחלת בנימין 57

4. מטבח לילה

ב-2019 התקשרו להזמין אותי להחליף את אחת הזמרות בנבחרת של אזרביג'אן באירוויזיון, ואחרי כמה ימים של היכרות עם כל זמרי הליווי והסולן הם שאלו אם אוכל לקחת אותם לאיזו מסעדה מקומית שתסכים לקבל קבוצה גדולה מהרגע להרגע. התקשרתי לחברה טובה שלי, ירדן, שעובדת בתחום וביקשתי עזרה. ואז הגענו למטבח לילה המפנק, שיש לו קונספט היסטרי של ארוחת חברים במחירים וואו לחלוטין, וכמה טעיםםםם כמההה ואיזו אווירה!!! ממליצה לגמרי.לילינבלום 20

5. אמש

לא מזמן התפנקנו זיו (בנזוגי) ואני באחת המסעדות השוות. נכנסנו למקום המתוק והצנוע הזה ולא ידענו למה לצפות. מוזיקה ואווירה הכי קלילה וזורמת אבל האוכל… האוכל!!! וואו! גורמה בהסוואה של לא גורמה וגם לא מתנצל! הפולנטה, הארנצ׳יני, הטאקו. טוב נהייתי רעבה.לילינבלום 30

עכשיו קחו עוד שיר יפה יפה מהאלבום החדש (ובואו להופעה):

• העיר שלי
• אמריקה בורגרס
• פורט סעיד
• מנטנטן
• מטבח לילה

בשבוע שעבר התבשרתי ש"המטבח הישראלי זוכה להצלחה באירופה". זאת הייתה כותרת בעיתון האהוב עלי והיא הבטיחה לבחון את "סוד ההצלחה שלו". לשמחתי כל זה קרה בדיוק כשהייתי באירופה, כך שניתן היה לבחון בקלות את הבשורה. יצאתי לרחוב ומצאתי דונר טורקי, ברביקיו קוריאני, באן מי וייטנאמי, המבורגרים אמריקאים ומסעדות מכל מוצא אתני אפשרי. נחשו מה לא מצאתי? נכון.

מותר ואף רצוי להתרגש מהחדשות על שפים ישראלים שמסעדותיהם עושות חיל בבירות אירופאיות מובחרות (ובהחלט מגיע להם כל הפרגון האפשרי ברמה המקצועית-אישית), זה אפילו די חמוד בקטע פרובנציאלי וגם אנחנו ב"טיים אאוט" נהנים מהמשחק, אבל אילו הייתה לנו צ'מפיונז ליג של מטבחים בינלאומיים ספק רב אם "המטבח הישראלי" היה מצליח לעלות לשלב הבתים (וגם אז היה מקבל בראש איזו שביעיה מהספרדים).

>> אכלנו ב"מטבח לילה" התל אביבית את אחת הארוחות המפתיעות של השנה שעברה
>> הקונצנזוס האחרון: המנות הכי אהובות בתל אביב שאין ולא יכול להיות עליהן ויכוח

אז הנה אני בברלין, המקום שבו גל בן משה קיבל את כוכב המישלן שלו ב"פריזם", העיר שבה מאיר אדוני קוצר שבחים עם "לילה" ואסף גרניט מככב בה עם "ברטה". יחד עם לונדון, פריז ואמסטרדם, אלה הערים המרכזיות שבהן אפשר למצוא משהו שנראה כמו "הצלחה" של "המטבח הישראלי". רק שאז צריך להתחיל לדבר על מה היא הצלחה ומהו מטבח ישראלי. ואני בחופש. ואין לי כוח. הניחו לי.

איכשהו רצה הגורל לא להניח לי ונחתתי ארוחה משפחתית ב"Night Kitchen", השלוחה הברלינאית של "מטבח לילה" מלילינבלום, שהתמקמה בפריים-לוקיישן באחת החצרות הקסומות של רובע Mitte. קסום מכך, המסעדה התמקמה בתוך בית קטן שהחצר נבנתה כנראה עם השנים סביבו, מה שנותן לה וייב חזק של אגדות היער השחור קומפלט עם חנות מזכרות של הארי פוטר ממול. אבל הקסם האמיתי קורה בפנים.

התפאורה הזאת חשובה במקרה של נייט קיטשן ברלין, כי כישראלי שוחר קולינריה בעיר שסצנת המסעדות שלה עשתה זינוק מטאורי ב-25 השנים האחרונות, הדבר האחרון שאתה רוצה זה לאכול ב"מסעדה תל אביבית". ואתה נכנס למסעדה, והיא תל אביבית מאוד, והאווירה חמימה ומוכרת, המלצרית עם הראסטות דוברת עברית כמובן, הניחוחות שבוקעים מהמטבח הפתוח מאוד מוכרים, יש סיבובי צ'ייסרים על הבית. הנה אתה בתל אביב. הנה אתה בברלין. שתי הערים מתמזגות, מצטלבות ומטשטשות כאן, כאילו הניחו אותן זו על גבי זו בפוטושופ.

מטבח לילה התל אביבית, כפי שהעיד מבקר המסעדות עודד קרמר, היא מהמסעדות הכיפיות והמשתלמות ביותר בעיר. אין לי יומרות לייצר קביעה כזאת לגבי ברלין, אבל נייט קיטשן היא מסעדה כיפית ביותר. התפריט אינו מנופף בישראליותו ולמעט מנת Shrimps TLV ופה ושם כמה הבלחות של עמבה וטחינה בתפריט, לא בטוח שהייתם מזהים מיד שהמנות האקלקטיות שיוצאות מהמטבח הן בהכרח ישראליות. זה לא באמת משנה כי הן בהכרח מוצלחות.

קרפצ'ו סלק למשל, מנה שלא הייתי מזמין בארץ גם אם היו משלמים לי, מקבלת כאן גרוב אחר בזכות גבינת סטילטון מעולה שהייתה מקפיצה את מחירה בישראל לתחומי הבלתי אפשרי. הכרובית הקריספית, מנת הדגל המשונה של אשליית המטבח הישראלי, לוקחת כאן סיבוב עם רוטב סמבאל עוקצני, תרד בשרני וטוב וקרם עדשים שחורות. על השולחן יש גם טייק סולידי על ויטלו טונאטו איטלקי, צלעות חזרזיר חמודות במייפל-סויה וקרם גזר-צ'ילי, צלי בקר ברוטב אספרסו-פלפל שנמס בפה, מנה יפה של קלאמרי ומרגז ושעועית שחורה שמזכירה יותר את מקסיקו. אתה לא בתל אביב. אתה כן בתל אביב.

אפילו הקונספט המאוס של "מנות שרינג" עובד כאן טוב יותר, אולי כי המחירים גבוהים יותר והמנות נדיבות (קראתם נכון, היא קצת יותר יקרה מאחותה התל אביבית), אולי כי אתה בברלין וכי "המטבח הישראלי שזוכה להצלחה" הוא בסך הכל מיקס של אלמנטים ים-תיכוניים, צפון-אפריקאים, אסייתים, אירופאים ואמריקאים שמצליחים לחיות איכשהו ביחד, באווירה חמה וצוהלת ששוברת משהו מהאיפוק האירופי המדכדך ומוותרת בתמורה על משהו מהיוהרה והיומרנות הישראליות כדי לייצר ארוחה מוצלחת מאוד. נייט קיטשן ברלין מצליחה מספיק כדי להקים בימים אלה את נייט קיטשן אמסטרדם, וזאת כל ההצלחה שהיא צריכה. תשמרו את ה"אנחנו על המפה" שלכם לפעם אחרת.
>> נייט קיטשן ברלין, Oranienburger Str. 32, טל' מקומי להזמנות 030-23575075

• אוכלים שותים
• מסעדות מומלצות
• ברלין
• מטבח לילה

הקיץ מתלהט, וזו לא רק ההתחממות הגלובלית. המטבח התל אביבי ממשיך להתרחב ולהסתעף, ולצד מסעדות חדשות עומדים אינספור מוסדות אוכל שמתחרים על המקום המוגבל בבטן שלכם. אז במקום שתטיילו בעיר מורעבים ללא יעד ברור, אספנו לכם את מיטב המסעדות שהמבקרים שלנו ביקרו בהם (הבנתם מה עשינו פה?) לאחרונה. קחו את זה כהמלצה אישית ממנו.

מטבח לילה: מה הבריטים האלו יודעים שאנחנו לא?

מה זה: פינה שפויה בלב עיר מטורפת. מסעדה באווירה קלילה ובמחיר יותר משפוי, שהזכירה לנו ש-value for money זה אשכרה מונח שעדיין שרד בעיר.

כדאי ללכת אם: כל מה שבא לכם זה ערב נעים וטעים, אבל לא יכולים (או מוכנים) לשלם על מנות כאילו אתם עובדי הייטק.

דבר המבקר: "הבצק, שהזכיר את הפוקצ'ה ממקודם, היה מושלם. בדיוק בעובי נכון, בדיוק במידת האפיה הנכונה, קריספי מבחוץ אבל עדיין רך מבפנים. ואז, בדיוק שסיימת את השלב הראשון של הביס אתה מגיע לבשר והטעם שלו משתלט לך על הפה, ואתה לא יכול למחוק את החיוך. (…) מטבח לילה היא ההוכחה שאפשר עוד לאכול בתל אביב אוכל סביר פלוס במחירים סבירים פלוס (כלומר מינוס), וההוכחה שיש עוד מקומות שהטירוף לא השתלט עליהם".לביקורת המלאה
לפרטים

Dive In השדרה: אוכל מצוין במחיר בינוני

מה זה:מסעדת אוכל רחוב בלוקיישן נוסטלגי על שדרות בן גוריון. מקום נעים, מואר עם אווירה לא מחייבת שרק רוצה למלא את הבטן שלכם (ושל הילדים שלכם).

כדאי ללכת אם:אתם משפחה ולכל אחד יש את סוג האוכל שהוא אוהב, או שחזרתם מהים עם מאנצ' שרק גירוס מקורי מאוד יטפל בו.

דבר המבקר:"קשה להתלונן כשהמנה כל כך טעימה ומקורית. אני לא חושב שהדבר הזה עובר כגירוס ביוון, אבל למי אכפת? זה פשוט טעים לאללה. האריזה והירקות הנלווים בהחלט משאירים אותו באזורי הגירוס, ויש גם ציזיקי טבעוני שמזכיר את הלילות של פיראוס, אבל הבשר עצמו כמו גם התיבול לא מנסים לחקות את המקור היווני, אלא מביאים משהו חדש וטעים במיוחד".לביקורת המלאה
שדרות בן גוריון 34,פרטים נוספים באתר

טריגר בשר ויין: מסעדת הבשרים שאנחנו צריכים

מה זה: מהאנשים שהביאו לנו את בקוקו במבינו ובפאט קאו, טריגר היא מסעדה עם חווית בשר מרשימה במחירים שפויים יחסית. אה, ויש להם גם צ'יפס ופירה שהעיפו לנו את המח. כן, הצ'יפס והפירה.

כדאי ללכת אם:אתם קרניבורים מיואשים שרק חולמים על עוד טעימה קטנה ממחיר הגיוני.

דבר המבקר: "הטעם של הבשר רקד לנו בפה, השילוב בין הצד החיצוני החרוך לרכות של החלקים הפנימים היה מענג והכל הצליח להיות הסטייק של שרדינגר – כזה שבבת אחת מצליח להיות עם גוף שמאפשר ביס כמו שצריך, וגם להתמוסס על הלשון כמו ענן".לביקורת המלאה
לפרטים

קוקו תאי: מסעדה שמנפצת סטיגמות על מסעדות חוף

מה זה: המקום המדובר של נדב ודניאל (אווירה טובה, קוקטיילים בשפע, אוכל תאילנדי (תיזהרו מהחריף) ואשכרה מסעדה טובה על חוף הים. לא דבר מובן אליו בתל אביב.

כדאי ללכת אם: בא לכם את גרסת לאס וגאס של תאילנד ושרימפסים אללה יסתור ודג מטוגן פשוט מושלם

דבר המבקר:"זאת מנה ממש מלוכלכת. ומלכלכת. בעיקר כי השרימפס מגיעים לא מקולפים מה שדורש עבודת ידיים. אבל זה לגמרי שווה את זה, כי מדובר בשרימפסים הכי יפים, הכי בשרניים והכי טעימים שאכלנו כבר הרבה זמן. ביום שזה יהיה הסטנדרט של פירות ים בתל אביב, תדעו שאנחנו לגמרי בדרך הנכונה".לביקורת המלאה
לפרטים

ביצ'יקלטה: הפנינה הירוקה שמעבר לבטון

מה זה:בר-מסעדה ותיקה שמספקת קצת מנוחה ונחלה בפינה נסתרת על נחלת בנימין. האוכל לא זכה להתלהבות מיוחדת מצד המבקרות שלנו (למעט מנה אחת), אבל האווירה פשוט מנצחת.

כדאי ללכת אם:אתם מתגעגעים למקום כמו קפה סוניה בסמטה אלמונית, שמייצר אווירה נינוחה של חצר ביתית.

דבר המבקרות:"לפני שנתייחס לחלק האכיל, לא נוכל להתעלם מחוויית שירות יוצאת דופן מתחילתה ועד סופה של הארוחה. הצוות עשה מעל ומעבר, מבחירת המנות ועד יצירת אזור ישיבה נוח לעגלת תינוק, הכל בנעימות ואדיבות כאילו היינו האורחות היחידות במסעדה (למרות שבפועל היא הייתה מפוצצת עד אפס מקום)".לביקורת המלאה
ביצ'יקלטה, נחלת בנימין 29

שווארמה אליאס

מה זה: פופ-אפ שווארמה שמאיים להילחם על המקום הראשון

כדאי ללכת אם:אתם רוצים להחליט בעצמכם מיהשווארמה הכי טובה בתל אביב

דבר המבקר: "טעמה דווקא עדין מאוד, עם תיבול מינימליסטי בכל הנוגע לשווארמה, כזה שמשאיר את הבמה לטעמי הבשר העמוקים. עם כל לעיסה משתחרר עוד מטעמה, והביס הופך למורכב יותר ויותר ככל שממשיכים לאכול, מתערבב בפה עם הטחינה והצ'ימצ'ורי, נהנה מחסותם של ירקות טריים ומתפרק לגורמים. כל ביס זו חוויה".לביקורת המלאה
שונצינו 5, ימים משתנים (רצוי לבדוק באינסטגרם של אבי אליאס)

• אוכלים שותים
• אוכל
• מסעדות מומלצות
• ביצ'יקלטה
• הדרייב אין
• קוקו תאי
• מטבח לילה

הטקסט הזה אמור להיות באנגלית ולהתפרסם בטיים אאוט לונדון. פשוט כי בלי מעורבות בריטית לא הייתה שום דרך שהיינו מגיעים ל"מטבח לילה". למעשה, חייבים להודות שלמרות שהלכנו בשנים האחרונות אין ספור פעמים ברחוב לילינבלום, כולל שתי ביקורות על מסעדות באותו הבלוק של הרחוב, מעולם לא ראינו ו/או שמענו עליה. רק שאז הגיעה לביקור המשפחה הבריטית של קרן (להלן המבש"ק). המבש"ק הם מהאנשים הנחמדים ביותר שתפגשו. נערי הפוסטר של החיים הטובים. הם נוסעים לחופשות הכי שוות, אוכלים במסעדות הכי טובות ובאופן כללי חיים את החיים שאתם חולמים עליהם. והכל, במין נון שאלט חסר מאמץ וחינני.

>> בשבוע שעבר מצאנו מסעדת בשרים מעולה שהייתה חסרה פה
>> לפני שבועיים התרגשנו מהאוכל העדין והפשוט של קוצ'ינה הס

כל ביקור של המבש"ק בישראל הוא חגיגה קולינרית מתמשכת. חודשיים לפני שהם מגיעים הם כבר נפתחת קבוצת וואטסאפ יעודית, שבה מתוכננים כל הפרטים החשובים באמת: איפה נאכל, איפה נצא לשתות ואיפה נאכל שוב אחרי שנשתה. אנחנו זורקים אופציות והם, באופן שמצליח להפתיע בכל פעם מחדש, מפגינים שליטה מופלאה בחומר. כולל מקומות שאנחנו עוד לא הספקנו להגיע אליהם. אבל שהם יבקשו שנזמין בשולחן במקום שלא שמענו עליו? ועוד כזה שלטענתם כל מי שהם מכירים מלונדון והיה בתל אביב עף עליו? זה הזוי.

אבל לא הזוי כמו העובדה שהבת של בנדיקט קמברבאץ', הולכת לגן עם הבת של המבש"ק. או כמו העובדה שבחודשים האחרונים הצטרפה לגן גם הבת של אמריקה פרירה ("בטי המכוערת") שמצטלמת עכשיו בלונדון לסרט החדש של "בארבי" (או שעושים בכלל סרט לייב אקשן של "בארבי"). ובטח לא הזוי כמו העובדה שלמסיבת יום ההולדת של הבת שלה הגיעו כל ההורים מהגן, פלוס השחקנים האחרים בסרט, כולל מרגוט רובי (בארבי) וריאן גוסלינג (קן). אבל עדיין, מסעדה שלא מוכרת לי במרכז תל אביב שיש עליה דיבור בלונדון? נשמע מפוקפק קלות. כאילו, מה כל הבריטים האלו יודעים שאנחנו לא? חוץ, כמובן, מלדבר בנימוס, להגיע בזמן ולשחק כדורגל.

ובכן, התשובה היא קודם כל "הם יודעים לאכול בלי לפשוט את הרגל". עוד לפני שהגיע המלצר לקחת את ההזמנה, כבר היה ברור שמטבח לילה היא לא מסעדה ישראלית טיפוסית. כלומר התפריט היה ישראלי לגמרי והיה בו בדיוק את מה שהייתם מצפים ממסעדה כולל ארוחת הטעימות הבלתי נמנעת. מה שלגמרי לא מקומי הוא התמחור. לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלנו במקום שבתפריט שלו לא הייתה אף מנה שעלתה 100 שקל. עזבו בתל אביב. אצל התורכי באור יהודה יש מנה ב-140. כאן, המנה היקרה ביותר עולה 84 שקלים. ארוחת הטעימות, שכוללת גם דרינק אלכוהולי, עולה 170. וברגע שהמלצר הסביר את זה, הפקפוק הפך פתאום לסקרנות. שאלון העדפות קצר, בחירת אלכוהול, והנה יצאנו לדרך.

ההתחלה הגיעה בצורת אננס עם גבינת טולום, פיסטוקים ווינגרט בלסמי. זה טייק על קרפצ'יו עם אננס בתפקיד הבשר, והאמת היא שלמרות שזה נשמע קצת מוזר, זה לגמרי עובד. השילוב בין החמיצות והמתקתקות של האננס ביחד עם הבלסמי נותן קיק, הפיסטוקים נותנים קראנץ' יבש והגבינה משאירה שובל נעים של מליחות מלמעלה. המסבחה חציל המשיכה את המגמה החיובית. זאת אולי לא המנה הכי מקורית בעולם, בכל זאת, מסבחה עם חציל שרוף, אבל כל כך קל להגזים עם טעם השריפה ולגרום לו להשתלט על הכל, וכאן הכל היה עדין ונעים וכיפי, וגם עבד מושלם עם מנת הפוקצ'ה הנהדרת שהוגשה במקביל.

הברוסקטה סלמון הייתה קצת פחות מוצלחת. סליחה, זה לא מדויק. הבסיס דווקא היה טוב, ומי שבנה את הביס עם קולרבי, סלק וג'ינג'ר קריספי עשה עבודת מרקמים מעולה, אבל מי שהכין את המנה הספציפית הזו כל כך הגזים עם המלח, כאילו היה מבצע 1+1 במשתלת המלח המקומית, וקצת הרס את היכולת להנות ממנה. מנת סביצ'ה מוסר ים הייתה פחות מלוחה, אבל רק קצת. גם כאן הרעיון הכללי היה מוצלח והביס הראה פוטנציאל. גם כאן מכות מלח מוגזמות היו הדבר היחיד שנשאר לך בפה בסוף.

מנת הקלאמרי הסגול החזירה שוב את העניינים לצד החיובי. למעשה, זאת הייתה אחת ממנות הקלאמרי היותר מוצלחות שאכלנו לאחרונה. גם כי הקלאמרי עצמם היו נהדרים אבל בעיקר כי הבצל המטוגן המתקתק והלבנה שאיזנה אותו היו בדיוק מה שרצינו שיעטוף אותו. המנה הבאה הייתה שוב טייק על מנה מוכרת, הפעם שווארמה דג וגם היא הייתה חביבה עם כוכבית. הדג היה סבבה, הפיתה החזיקה מעמד, הירקות היו במידה. הבעיה היחידה הייתה כמות בלתי סבירה של טחינה מלמעלה שפשוט העלימה רוב הזמן את שאר הטעמים. הנקודות הבודדות שאליהן הטחינה לא הגיעה, היו הרגעים היותר מוצלחים של הביס.

ואז הגיעה מנת הלחם-בשר. עכשיו תקשיבו, זה בצק עם בשר בפנים. זה שילוב כל כך מושלם בבסיס שלו, שדרושה עבודה ממש קשה כדי שהוא לא יהיה לפחות ברמת הכיף המנחם. אבל כאן זה היה כל כך הרבה יותר מוצלח. קודם כל כי הבצק, שהזכיר את הפוקצ'ה ממקודם, היה מושלם. בדיוק בעובי נכון, בדיוק במידת האפיה הנכונה, קריספי מבחוץ אבל עדיין רך מבפנים. ואז, בדיוק שסיימת את השלב הראשון של הביס אתה מגיע לבשר והטעם שלו משתלט לך על הפה, ואתה לא יכול למחוק את החיוך. אפילו כמות הטחינה המוגזמת מלמעלה (שוב? מה קורה כאן? יש איזה חוק שקובע שחייבים טחינה כדי לקבל מענק של משרד התיירות?) לא מצליחה לקלקל את החגיגה.

סיימנו את הארוחה עם מנת דנבר קאט על כרוב צלוי. הכרוב, אתם יודעים, היה כרובי למדי. אם אתם בעניין זה אחלה. אם לא, אז אתם צודקים. אבל הוא היה חסר חשיבות לעומת הבשר שהיה עשוי באופן מושלם. זאת לא מנה גדולה, ואין בה המון בשר, אבל זה שישנו הוא מהסוג שנמס לך בפה ומשאיר טעם של עוד. לידו הוגשו בטטה צלויה, שכבר עכשיו הקדשתי לה יותר מילים ממה שהיה ראוי (לא כי היא הייתה רעה אלא כי היא הייתה בטטה וזה מראש לא עניין גדול) וסלט עגבניות עם גבינה מלוחה וזיתים, שהיה בדיוק כמו כל שאר סלטי העגבניות עם גבינה מלוחה וזיתים שאכלתם בחיים.

בשלב הזה, אם היו אומרים שנגמר היינו הולכים הביתה בחיוך, אבל הארוחה כוללת גם קינוחים אז ברור שלא ויתרנו. היו שם כדור קרם ברולה על מקל, שהוא בעצם מקפא קרם ברולה חביב, יותר טוב מגלידה, אבל עדיין פחות מוצלח מקרם ברולה. היה שם איזה קינוח חלבה שוקולד שאין לי שום רצון להרחיב עליו את הדיבור (בואו נגיד שהוא נראה יותר טוב מהטעם שלו, והוא לא נראה טוב), והיה קראמבל לימון, אחד הקינוחים הכי כייפים שאתם יכולים לדמיין. קחו את הקציפה של פאי לימון, ותרו על הבסיס הבצקי ובמקומו פזרו מלעלה קראמבל קראנצ'י. דמיינו כל מה שטוב בפאי לימון, בלי הכבדות המוגזת. התוצאה היא לא פחות ממהממת.

מטבח לילה היא ההוכחה שאפשר עוד לאכול בתל אביב אוכל סביר פלוס במחירים סבירים פלוס (כלומר מינוס), וההוכחה שיש עוד מקומות שהטירוף לא השתלט עליהם. אבל זו בעיקר הוכחה שהאשמים היחידים ביוקר המחיה זה אנחנו, שמוכנים לשלם הון על אוכל שלא שווה את זה. אז נכון – לא תמיד הכל מושלם, ומקוריות בקושי תמצאו כאן, אבל כשזה מגיע ל value for money, מדובר במקום שאין לו כרגע תחרות ומדהים שהיינו צריכים מישהו באנגליה שיגלה לנו את זה. מי ידע ש- London Calling זה לא רק אלבום של הקלאש.

★★★✯3.5 כוכבים★★★★✯4.5 כוכבים פיננסיים של VFM
מטבח לילה, לילנבלום 20, שני עד שבת, 00:00-18:00, 03-5660481

ארוחת טעימות – 170 ₪ לאדם כולל משקה אלכוהולי

אננס 46
מסבחה חציל 41
פוקצ'ה 19
ברוקסטה סלמון 51
סביצ'ה מוסר ים 52
קלאמרי הסגול 72
שווארמה דג 68
לחם בשר 68
דנוור קאט 84
בטטה צלויה 43
סלט עגבניות 44
כדור קרם ברולה 14
חלבה שוקולד 24
קראמבל לימון 24

>> 29 המסעדות הטובות ביותר בתל אביב: הרשימה החדשה
>> יאללה הפועל: 9 מסעדות הפועלים הכי שוות בתל אביב

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• מטבח לילה
• מסעדות מומלצות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899 // משבר הדיור שלי