>> איה ליאון (כדאי שתעקבו) היא אמנית סאונד, מלחינה ונגנית סקסופון ואלקטרוניקה. בחודש שעבר נפתחה התערוכה "עקבה" בהשתתפותה (בית הספר לאמנות מוסררה, שבטי ישראל 22 ירושלים, עד ה-30.12), שם הציגה את "אדוות", יצירה לקולנים, קונטרבס ואלקטרוניקה חיה, לצד פרטיטורות גרפיות מהפנטות שנראות כמו שרטוטי גינות זן או בלו-פרינט של תקליט. תפתחו את האוזניים.

1. רחוב אלנבי

בקצה אחד שלו – הים (מקום אהוב בפני עצמו, ר' סעיף מס’ 5) ובקצה השני – כיכר המושבות, צומת היסטורי, שכמו אז גם היום משחק תפקיד חשוב בחיבור חלקי העיר. בין לבין יש גישה לכל מה שכיף:הנילוס,שוק הכרמל,מתחם בית הכנסת הגדול,פיתה ג’סמינו(למי שיש כוח לטסטוסטרון),ג'וס פיצה(שלדעתי בין הטובות בעיר),ה-סניף של סופר־פארםועוד. אלנבי בשבילי מלא בנוסטלגיה ונעורים – מהסקסופון הראשון שקנו לי לבת מצווה בגינצבורג, דרך מסיבות בפסאז', ועד בילויים שיכורים בסלון ברליןובלוציפרשנגמרו עםפיצה בוטיקבסוף הלילה. יש מי שמיהרו להספיד את הרחוב כשהתחילו השיפוצים לרכבת הקלה, אבל דווקא יש משהו נחמד בזה שהוא התנקה מרעשי האוטובוסים ואפשר כבר ממש לדמיין את הגלגול הבא שלו. רחוב שמכיל את הקצב הגבוה של העיר וגם את השבירות שיש בה.

2. ענן

נהיה טרנד מבורך לפתוח ברי האזנה עם מערכות סאונד אוברקיל ורמקולים יפים בקטע מעורר קנאה, והמועדף עלי הוא הענן. אם בא לכם אווירה יותר אינטימית מהאוגנדה אבל עדיין להשאר קרובים לפארק המסילה – לכו לשם. בר האזנה שכונתי עם חצר כיפית ומבחר יינות (אבל תכלס הכי שווה הנגרוני). כמעט בכל ערב יש סלקטורים שווים, ויש גם תקליטים למכירה.
רענן 36 תל אביב (פלורנטין)

3. פליציה: בית לאמנות הצליל (וכיכר ביאליק)

גדלתי באזור ותמיד היתה לי אהבה גדולה לכיכר ולרחוב ביאליק. כשהייתי רצה תמיד עברתי שם. זה גם מקום מושלם לדייטים – אני ובן הזוג שלי כבר שש שנים ביחד והדייט הראשון שלנו היה שם, אז נראה לי שזה בדוק. מלבד הסנטימנט שאני רוכשת אליה והציוריות שלה, הסיבה הכי טובה להגיע לכיכר ביאליק היא הבניין שלפליציה: בית לאמנות הצליל.בעיר שקצת נהיה בה קשה למצוא איפה להופיע, בפליציה יש אולם קונצרטים יפהפה עם אקוסטיקה מצוינת, ותוכנית מוזיקלית מגוונת – מקונצרטים קלאסיים ועד מוזיקה חדשה, פאנק וליין קבוע של החנות באלנבי ״טראש אדיקשן״. חוץ ממנו, נמצאת שם הספרייה למוזיקה שפתוחה לקהל לעיון ולהשאלה של ספרים, תווים, כתבי־עת, אוסף מרשים של כלים עממיים וכ-18 אלף תקליטים מגוונים שכוללים גם פריטים נדירים שקשה למצוא באינטרנט (תציצו באינסטגרם שלהם–יש שם פינה קבועה של תקליטים מהאוסף). אפילו למי שמוזיקה פחות מדברת אליו – זה אחלה מקום לעבודה שקטה, עם מזגן בחינם ונוף לאחת הכיכרות הכי יפות בתל אביב. תעלו לקומה השלישית – יש שם מרפסת מדהימה.
ביאליק 26 תל אביב

5. דיזנגוף סנטר

יש אנשים ששונאים קניונים ואני אחת מהם, אבל הסנטר הוא אחר ומיוחד – גם מבחינה אדריכלית וגם בזכות תרבות השוליים שהוא מאמץ לתוכו. יש לי חיבה למקומות הטרוטופיים כאלה, שבהם אובדת תחושת זמן. אני יכולה להיכנס בבוקר ופתאום לגלות שעברו שעות, ואז לשאול את עצמי – יש מצב שאני בכלל עדיין בת 12?המבנה שלו מחביא בו אינסוף פינות וחנויות מוזרות, ומאפשר לך לשוטט בו עד שאתה שוכח את עצמך. ביסודי היינו נכנסים אליו בשבתות כשכל החנויות סגורות ויורדים את הירידות עם סקייטבורדים, משחקים מחבואים, תופסת ואמת או חובה. היום זה פשוט המקום הכי נוח בשבילי למצוא בו את כל מה שאני צריכה במזגן או ללכת לקולנוע לב (אפשר להריח את הפופקורן מכל הסנטר וזה מטמטם) וגם: יש גג קטלני.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. הפסל "שמועות" // טיילת הפארק החופי

אני אוהבת מאוד את הים וכל תקופה יש לי חוף מועדף אחר. ממליצה מאוד לבקר בפסל "שמועות" של ניב גפני, שנמצא על טיילת החוף מצפון לרידינג, מאחורי שדה דב. זהו פסל אקוסטי המורכב מצלחת פרבולית גדולה (כמו צלחת לווינית) שהצורה שלה גורמת לכל גלי הקול שמגיעים מכיוון מסוים, להתנקז לנקודה אחת. הפסל עצמו יפהפה, פונה אל החוףי, ובמרכזו יש ספסל שפשוט הופך אותו לפינה המושלמת לחווית הישיבה מול הים; להקשיב לגלים, ולהרגיש כל מיני רגשות שרק הים מאפשר לך.

מקום לא אהוב בעיר:

שרונה.מקום עם המון פוטנציאל ואפס נשמה. חוץ משליחים ועובדי משרד רעבים, לא נראה שקורה שם משהו באמת.לדעתי זה היה יכול להיות מתחם גלריות וסדנאות אמנות מטורף, כמו אחד ממרכזי ת"א תרבות, רק מפוזר בין המבנים הטמפלריים.

השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שנים צרכתי מופעי סטנדאפ רק דרך ספיישלים בנטפליקס, HBO והאינטרנט וכמעט שלא יצא לי לראות סטנדאפ בלייב. רק לאחרונה גיליתי שזו אחת החוויות המדהימות לראות בלייב. זו גם תקופה טוב לצחוק בה בצוותא (תרתי משמע), או אפילו עוד יותר טוב כשזה קורה בתוך בר. ואם להיות יותר ספציפית, אז טס השילוני מצחיקה אותי במיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האיפי של הלהקה "בין ההריסות". לדעתי זו המוזיקה הכי מדוייקת לתקופה והכי טובה שיצאה בזמן האחרון בישראל. אמנם אני לא הכי אובייקטיבית כי אני מנגנת איתם, אבל האיפי הזה הוקלט לפני שהצטרפתי להרכב. האיפי יצא גם בתקליט דאבל פיצ'ר עם קלפטומנים בלייבל של חולית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית– עבדתי שם לתקופה קצרה לפני כמה שנים, וגיליתי אנשים ונשים מסורות ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. הן מצילות נפשות, עוסקות בחינוך למיניות בריאה ועוד מלא יוזמות חשובות בנושא. יש כל מיני דרכים לתרום ולתמוך במקום, אבל אחת הדרכים הכי נוחות, היא להגיע לאחד האירועים שהן מקיימות במהלך השנה ובעיקר למכירת הבאזר. אפשר לעזור בהקמה ובהפעלה, ואפשר פשוט לבוא לקנות בגדים מהממים (כולל שמלות כלה) במחירים שווים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ברק כהן. הפוסטים שלו מרימים לי את מצב הרוח כבר תקופה.

מה יהיה?
לא יודעת מה יהיה אבל יודעת מה צריך להיות: שוויון וחופש לכל יושבי הארץ ושלום אמיתי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• ענן בר
• מרכז פליציה בלומנטל
• דיזנגוף סנטר
• פסלים בתל אביב
• שרונה

מתקפת הטילים האיראנית של חודש יוני האחרון הותירה את עולם התרבות של תל אביב שבור ומנופץ, ליטרלי, כשבין האתריםשנפגעו וספגו נזקי הדףאפשר היה למנות את מוזיאון תל אביב ובית אריאלה, ת"א תרבות דה וינצ'י ובעיקר בתי התרבות של כיכר ביאליק הסמוכים לאחד ממוקדי הנפילה בלב העיר. הצפי הראשוני היה שיעברו חודשים רבים עד לתיקון הנזקים ופתיחתם מחדש של המוסדות, אבל עבודה מאומצת של אנשי אגף התרבות בעיריית תל אביב יחד עם מינהל קהילה, תרבות וספורט עשתה את הבלתי ייאמן והם יפתחו מחדש לציבור כבר בסופ"ש הקרוב (15.8).

בפוסט נרגש בפייסבוק בישר גיורא יהלום, המנהל המעולה של אגף התרבות והאמנויות בעירייה, על שובם של בתי התרבות בכיכר ביאליק לפעילות סדירה וכתב ש"בלילה שבו פגע אחד מהטילים האירניים בבתים הסמוכים למתחם ביאליק, ידענו שהנזק שיחכה לנו בכיכר התרבות שלנו יהיה גדול. הרס בתים הוא שובר לב אבל הוא עוד יותר מדכא כשזה מגיע לבתים שהם נכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית: בית ביאליק, בית העיריה ההיסטורי, בית ליבלינג… אחסוך לכם את התמונות המדכאות שצילמנו בזמן המערכה האירנית ואת ההרס שחירב את כיכר ביאליק לטובת חדשות משמחות מאד: פחות מחודשיים מאז הפגיעה הצלחנו לשקם את הבתים ובסוף השבוע הקרוב אנחנו פותחים את כולם מחדש – עם התערוכות המוצלחות שלנו, הסיורים בבתים וכמובן – שלושת בתי הקפה המוצלחים בעיר".

הכוונה היא כמובן לקפה אלג'יר שבבית "פליציה – מרכז לאמנות הצליל", קפה לב שבבית ליבלינג, ועמיתה ביאליק הממוקם במוזיאון העיר, שלושתם אכןמהטובים ביותר שבין בתי הקפה בתל אביב, שזה בהחלט בונוס נחמד, אבל בכל זאת החדשות על שובם של בתי התרבות לחיים משמחות אפילו יותר. "אתם מצידכם מוזמנים לשאוף קצת נורמליות", הוסיף יהלום, "להתנחם ביופי של המקום הכי נהדר בתל אביב ולזכור – אם הצלחנו לשקם מקומות הרוסים תוך חודשיים – נצליח לשקם בהמשך גם את כל השאר".

בין האירועים שיתקיימו בסופ"ש: במוזיאון העיר, שכבר חזר לפעילות מלאה בשבוע שעבר, יערכו בשבת סיור מודרך בתערוכה החדשה"גובה פני העיר"העוסקת בקשר שבין יצירה מקומית לדמיון פוליטי, בשאלות של אזרחות עירונית ובמבט על העיר כפי שהיא וכפי שהייתה יכולה להיות; בבית ליבלינג יקיימו בשישי סיורשיעסוק בפעולות השימור שנערכו בבניין בעקבות נזקי ההדף; ואילו בבית ביאליק יציגו בחמישי את מופע תיאטרון הצלליות"לרדוף אחר השמש השוקעת"יחד עם סיור מודרך לילדים. בתי התרבות נערכים יחדיו ללילה לבן בכיכר שיתקיים בסוף החודש (28.8) ויכלול מופע מיוחד של אנסמבל ציפורלה, תקלוטים, תערוכות חדשות, סיורים, והנג חופשי מתחת לכוכבים. רק תבואו ותגידו תודה.

• ❤ תרבות
• מלחמת שבעה באוקטובר
• כיכר ביאליק
• מוזיאון העיר
• בית ליבלינג
• בית ביאליק
• מרכז פליציה בלומנטל

>> אלכס סספר הוא אמן דפוס שהגיע לתל אביב מברזיל, מוזיקאי ומנהל סטודיו ההדפס בת"א תרבות המחוגה. בימים אלה הוא משחרר את "EARFLOSS: The Brazilian issue", פנזין המסקר 100 אלבומי ויניל וקסטות שיצאו בתקופת הדיקטטורה הצבאית ברזיל בשנות השמונים והתשעיo. ההשקה, שתיערך ב-13.6 בת"א תרבות המחוגה, כוללת הרצאה זוגית לצד אלכסנדרה ברגונטי – מוזיקאית ומפיקה שפעלה בסצנת המוזיקה של ברזיל באותה תקופה.כדאי לכם לעקוב.

>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין
>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון

1. טראש אדיקשן

חנות איקונית, מוכרת בעיקר חולצות עם הדפס רשת ידני ופרינטים בלעדיים בסגנון DIY אמיתי, לצד מגוון רחב של ספרים, פנזינים, תקליטים וקסטות של אמנים עצמאיים מקומיים. זאת נקודת מפגש הכרחית למי שרוצה להיחשף לאירועי אנדרגראונד של אמנות ומוזיקה בעיר. המקום הזה מחבר בין לייבלים, אמנים ופרויקטים – אם זה דרך ריליסים בשיתופי פעולה או פשוט האנגים עם די.ג׳ייז.
אלנבי 46

2. ענן

לדעתי, הבר-חלל-עם-חנות-תקליטים הכי טוב בעיר כרגע. במהלך היום זה בית קפה מעולה עם תערוכות של אמנים מקומיים, ובלילה הוא מארח די.ג׳ייז מצוינים עם סגנונות מגוונים ושירות מדהים. מבחר התקליטים תמיד בטופ ואצור בקפידה, וכולל הרבה ריליסים עכשוויים של ז׳אנרים שלא בהכרח מגיעים למיינסטרים.
רענן 36

3. ת"א תרבות המחוגה

חלל תרבות בפלורנטין שכולם צריכים לבקר בו. יש בו תחנת רדיו אונליין, סטודיו הדפס, סדנאות, חנות להוצאות עצמאיות וארכיון פנזינים. עומר שיזף, המוח שמאחורי המקום, הוביל יוזמה התנדבותית נהדרת שהתחילה רק יומיים לאחר שבעה באוקטובר, הגיעה לאלפים, והייתה מעוררת השראה.
המחוגה 13

4. ספריית המוזיקה של פליציה בלומנטל

ספריית מוזיקה שחיברה – ועדיין מחברת – בין מוזיקאים ואמנים רבים בעיר. אחרי שעברתי לכאן ביקרתי שם הרבה ואני מזמין את כולם לבקר במקום, שגם עבר שיפוץ לאחרונה – והפך לשימושי עוד יותר. החלל מציע מופעים ומבחר מצוין של תקליטים, ספרים, והוצאות שקשורות למזיקה – עכשווית, או בהרבה סגנונות אחרים. רק הבניין לבדו שווה את הביקור.
פליציה בית לאמנות הצליל, ביאליק 26

5. חוד המחט

מקום שקיבל אותי בחום כשרק הגעתי לתל אביב. במהלך היום הם מגישים סנדוויצ'ים מעולים וקפה. בלילה הוא הופך לבר עם סטים של די.ג׳ייז שמנגנים טווח רחב של סגנונות, מרגאיי ועד מוזיקה לטינית וג׳אז. בימי שני ושלישי יש פיצה מצוינת. המקום מתפקד גם כחנות תקליטים עם מגוון יפה של ג'אז ומוזיקה ברזילאית.
דיזנגוף 225

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כרוכב אופניים – וכמישהו שמאמין שאופניים הם חלק הכרחי בהתניידות אורבנית – הייתי משקיע יותר תשומת לב בנתיבי האופניים בעיר. מוודא שהם מתוחזקים היטב ומסודרים טוב יותר, במובן של איך הם משתלבים עם מדרכות והולכי רגל, והאופן שבו הם חולקים את המרחב עם תחבורה חשמלית. וגם: באזורים שעוברים שיפוץ, צריך להיות יותר שילוט ואמצעי זהירות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בהתחשב בכל הקשיים בשנתיים האחרונות, פסטיבל הפנזינים, ״The FUN FUN Festival״, שארגנו יוסי וג׳קי והתארח ביונג יידיש (חלל נהדר ומסקרן), באמת שימח אותי. ההפקה, הכבוד, המפגש בין האנשים, התוכן שהוא הציג – לצד מופעי המוזיקה והשירה – באמת חיממו לי את הלב.

פאן פאן פסטיבל, ציור קיר של דנה דקטור בתמח"ת, קומה 5 (צילום: פייסבוק/THEFUNFUNFEST)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט על אדם יקותיאלי, know hope, של עומר שמיר. אדם הוא אחד האמנים הישראלים הראשונים שפגשתי עוד ב-2008. אני מעריך אותו באופן עמוק כבן-אדם, כאמן וכאקטיביסט. לראות את הסרט, ולהבין דרכו את גוף העבודות שלו מהשנים האחרונות, היה מעורר השראה וגרם לי לחשוב הרבה על איך להמשיך להיאחז בתקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ללא ספק, הקולקטיב תרבות של סולידריות– על כל המעורבות החברתית שלהם, במיוחד בתרומות מזון למי שצריך אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב שרון מטראש אדיקשן. הוא היה האדם הראשון שפגשתי כשהגעתי לתל אביב ביוני 2020. תמיד מראה אהבה ומודעות, תמיד עוזר לחבר בין כולם מסביבו באופן הכי חיובי, ותמיד עם תשוקה אמיתית לעיר הזאת. ברגע הזה שאנחנו חיים בו עכשיו, הוא האחד שאני רוצה להציג לעולם – ה"אח" שלי שהחיים נתנו לי בישראל.

מה יהיה?
עדיין יש לי אמונה, ועמוק בפנים אני יודע שיש תקווה לימים טובים יותר. זה תלוי בנו.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• דפוס
• טראש אדיקשן
• ענן בר
• חוד המחט
• מרכז פליציה בלומנטל
• שבילי אופניים

>> ניקו טין, שהיא גם הזמרת והיוצרת זוהר שפיר, חולשת כבר שני עשורים על ממלכה של פופ-מכשפות אפל וניסיוני, ותופיע ביום רביעי הקרוב (11.6) בביצוע מלא של אלבומה הנדיר מ-2011, In the Eye of the Storm. זה ייקרה במסגרת סדרת האירועים המיוחדת "טראשינג פליציה", החוגגת את תרבות השוליים של תל אביב ואת הקשר ההדוק והמיוחד שמתקיים בתל אביב בין הסצנות השונות. את הסדרה מוביל אמנותית יניב שרון (DJ Deetroittt), הבעלים של החנות המיתולוגית Thrash Addiction, יחד עם היכל המוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל שנקרא עכשיו "פליציה בית לאמנות הצליל". יתקלט: יורם גור, גיטריסט אגדת השוליים פלסטיק ונוס.הכרטיסים מחכים לכם כאן והם לא יחכו לכם לנצח.

>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון
>> השניצל שלא השתנה והמסעדה שהיא השראה // העיר של תום ניומן

1. טראש אדיקשן

כל מה שיניב שרון מעצב ומדפיס על טישרטים, תיקים, כובעים. הדברים הכי יפים בעיר. וגם תקליטים, קסטות, פנזינים, פאצ'ים ודברים לסקייטרים. יש גם תיקלוטים והופעות ותערוכות. מוסד תרבותי.
אלנבי 46

2. פליציה בית לאמנות הצליל

מרכז תרבות ומחקר שהתחדש לאחרונה בשיפוץ מאסיבי וקם לתחייה בהובלת ד"ר גיא דוביוס. יש ספריה של ספרים, תקליטים ודיסקים ואולם הופעות מטריף.
ביאליק 26

3. בניין אורי ליפשיץ

גלריה שהיתה הסטודיו של האמן אורי ליפשיץ, שהפכה לחלל תצוגה וארכיון בניהולו של בנו ואלמנתו –נדב ליפשיץודורית ליפשיץ. התערוכות המוצגות ומתחלפות מדי חודש הן מהלך אוצרותי מרתק דרך עבודותיו של האמן ודרך חיבורים עם אחרים, בני זמנו ועכשוויים. לאחרונה הוצג שם אינדקס הדיבוק. "קולות מדברים, עולמות שותקים וקולות מושתקים".
אברבנאל 2 // פתוח בשישי ושבת 11:00-14:00

4. בית בטבע

מרכז העשרה לגני עירייה בדרום מזרח העיר. מקום העבודה שלי. הזדמנות לקראת סוף שנה, להגיד תודה לאורית מרגלית ולכל צוות "בית בטבע" על האפשרות לחוות גינה לאורך השנה ולהעביר את ההתפעמות ממנה לילדים. לא פתוח לקהל ולמבקרים. ואין תמונה.

5. חורשה בקריית שלום

אין לה שם ואם יש לה, הוא לא ידוע לי. למיטב הבנתי שייכת למכבי תל אביב והיא ממוקמת מול החלון בבית שלנו. תודה למכבי תל אביב על שום דבר חוץ ממנה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי רוצה שההשקעה בחלקים מסוימים בדרום העיר תהיה למען הקהילה שמתגוררת שם עכשיו ולא למען הקהילה האמידה יותר שמקווים להביא לשם על ידי סילוק האוכלוסייה, מחיקה ובניה מחדש. תשקיעו בילדים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"יומולדת" – הצגה מאת דני נוימן בשיתוף הילה גלוסקינוס, בתאטרון הבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מפיסטו מאת קלאוס מאן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיוצאת להחזיק תמונה, צריך להרים לה.

מה יהיה?
לא יודעת, אבל אני רוצה שהרצח בעזה ייפסק מיד, שהחטופים יוחזרו מיד ושכל מי שאחראי לזוועות ישפט ויזרק לכלא ואחרי שזה יקרה, סוף לכיבוש ולמדינת אפרטהייד. שיקום מוצלח לכולם מהירדן לים.

• העיר שלי
• פאנק
• אינדי ישראלי
• טראש אדיקשן
• מרכז פליציה בלומנטל
• בניין אורי ליפשיץ
• טבע עירוני
• דרום העיר

אנחנו אוהבות סיילים כמו כולם, אבל הסיילים הטובים מכל הם אלה שנמכרת בהם תרבות: ירידי תקליטים, ספרים, וינטג' ושאר תוצרים אמנותיים מיד שנייה שחותרים תחת תרבות הצריכה המוגזמת ומעשירים את חיינו במציאות מפתיעות. אבל סייל כמו שמתכננים לכם עכשיו ב"פליציה: בית לאמנות הצליל" – הבית של עיריית תל אביב-יפו למוזיקאים עצמאים, אמני סאונד וחובבי מוזיקה בעיר שהוא גם חלק מרשת בתי התרבות של כיכר ביאליק – ספק אם היה פה.

>> פינה שאסור לפספס: בכיכר הכי יפה בעיר נפתח קפה אלג'יר
>> יום הולדת מתוק: התחרות על תואר "העוגה של תל אביב" נפתחת

"פליציה: בית לאמנות הצליל" הוא מה שנקרא פעם "מרכז פליציה בלומנטל", החולש על אולם קונצרטים, ארכיון וספריה. אותה ספריה היא למעשה ספריית המוזיקה העירונית שקיימת מאז 1974, אוצר בלום של עשרות אלפי פריטים, ביניהם ספרים, תקליטים, דיסקים ועוד, שנבנה לאורך השנים וסיפח אליו אוספים וארכיונים נדירים של גדולי שוחרי המוזיקה בתולדות העיר. ועכשיו, אחרי 74 שנים של בנייה, הגיע הזמן לדלל את פליציה.

"מדללים את פליציה" הוא אירוע מכירה ייחודי שיתקיים ביום רביעי הבא (12.2, החל מ-16:00), במסגרתו מנקה הספריה למוזיקה את המדפים ומזמינה את הציבור לחגיגה. בנוסף למכירת מאות כותרים של ספרים, דיסקים ותקליטים במחירים מצחיקים, פליציה מעניקה לציבור בחינם מאות פרטי דפוס ישנים לשימוש חוזר. אפשר לבוא ופשוט לקחת, או ליהנות מסדנת כריכה מיוחדת של דפוס ת"א תרבות המחוגה שתתקיים במקום. על המוזיקה יופקד די.ג'יי Deetroitt, ואנחנו ממליצים מאוד להצטייד בדרינק ונשנוש בקפה אלג'יר שנפתח בקומת הכניסה.

מוזיקה ומקיאטו לכולם. קפה אלג'יר ב"פליציה: בית לאמנות הצליל" (צילום: יעל שטוקמן)

מרכז פליציה בלומנטל, הממוקם בכיכר ביאליק, נולד מחדש כ"פליציה: בית לאמנות הצליל" אחרי שיפוץ מסיבי שנמשך כשנתיים והתמקד בעיקר בספריה עצמה, במטרה להנגיש אותה ואת תכניה לציבור רחב יותר. אחרי ששרדה את הריסתו של בית שנקר המקורי שעמד באותו מקום עד 1994, ואחרי עוד 30 שנה של אלמוניות יחסית, אולי עכשיו זה הזמן שלה לזרוח. בינתיים נקנה תקליטים נדירים.
>> "מדללים את פליציה", רביעי 12.2 16:00, ביאליק 26

• ❤ תרבות
• מרכז פליציה בלומנטל
• מוזיקה
• מכירה
• כיכר ביאליק