זה יקרה היום (שלישי 22.7) בשעה 18:00 ברחוב האר"י שבכרם התימנים, וזה יהיה רגע חשוב בתולדות קהילת הלהט"ב בישראל: עיריית תל אביב-יפו והמרכז הרפואי תל אביב איכילוב ישיקו רשמית בטקס חגיגי את "עוגן", מרכז לבריאות ולרווחת הקהילה הגאה, היחיד מסוגו בארץ מן הסתם, מרכז ייחודי המשלב בין פעילויות הקשורות ברווחה, שירותי בריאות ובריאות הציבור באופן כללי.

המרכז החל לפעול לפני כחודשיים, והוא משרת את מיועד לא.נשים מכל רחבי הארץ, מתוך הבנה שהמרכז הרפואי איכילוב, בדומה לעיריית תל אביב-יפו, הינו המגדלור של הקהילה הגאה בישראל. מטרתו היא לגרום ליותר אנשים מהקהילה – הנוטים להשתמש פחות במערכות הבריאות – להרגיש בנוח להגיע אליו ולמצוא את השילוב הראוי בין רווחה ובריאות. המרכז עוסק בקידום השוויון וצמצום פערים בכל הקשור לבריאות חברי הקהילה, ויפתח תשתית נתונים ומדדי איכות לבריאותה ולתוצרי עבודת קידום הבריאות. המרכז יפתח גם הנחיות מפורטות לגבי התנהגות בריאותית לקראת ובמשך ימים ואירועים מיוחדים כדוגמת שבוע הגאווה.

ייחודיותו של המרכז מתבטאת בתחומים שונים, בין היתר בכך שהוא משרת את כל קופות החולים וגם תושבים ללא קופת חולים, מהווה מרכז למידע ומחקר, נותן מענה הוליסטי הכולל שירותי רווחה ומיצוי זכויות, ומציע שירותים רפואיים כמו רפואת טרנסים ילדים ומתבגרים, מרפאה להט"בית לגיל השלישי, שירותי כירורגיה (אורולוגיה, פרוקטולגיה, בריאות השד, גניקולוגיה ועוד), סדנאות טיפת חלב וליווי והדרכה של הורים. במרכז פועלים צוות רפואי קליני, צוות רפואת הלהט"ב של איכילוב, עובדים סוציאליים של מינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב-יפו, עובדי מרכז מיצוי זכויות וצוותים של אגף בריאות הציבור. בנוסף למשאבים המגיעים מעירית תל אביב-יפו והמרכז הרפואי איכילוב, לאחרונה נתמך המרכז גם על ידי חטיבת בתי החולים במשרד הבריאות והמשרד לשוויון חברתי.

ד"ר רועי צוקר, מנהל תחום רפואת הלהט"ב באיכילוב, הסביר ש"מרכז 'עוגן' הוא יוזמה חדשנית ופורצת דרך, שהחלה להתגבש כבר בשנת 2021 עם הקמת ועדת היגוי ייעודית, מתוך הבנה עמוקה לצורך בשילוב בין שירותי בריאות, רווחה ומיצוי זכויות – שילוב הכרחי לשיפור הנגישות וההיענות של הקהילה הגאה לשירותים רפואיים, ובפרט עבור אלו שנמנעים בשגרה מלפנות אל מערכת הבריאות. המרכז ממוקם בלב תל אביב, אך באזור שקט ונעים המספק סביבה בטוחה, מכבדת ומזמינה לכל הפונים. מעבר לשירותים הקליניים, 'עוגן' ישמש גם מוקד לאומי לידע, מחקר ופיתוח בתחום בריאות הקהילה הגאה".
>> מרכז עוגן, רחוב האר"י 10 תל אביב // שעות הפעילות: 15:00-08:30 (הרצאות, סדנאות, קבוצות ותכנים נוספים יתקיימו גם בשעות אחה"צ-ערב)

• הבועה
• להט"ב
• איכילוב
• עיריית תל אביב
• בריאות
• רווחה

רות דולורס וייס, מנסיכות האינדי האהובות של תל אביב, תופיע השבוע המופע "בשותף" עם אלה רונן ויהוא ירון בפסטיבל מנופים הירושלמי שנפתח היום וייערך עד שבת (13.7-9.7). ההופעה תתקיים ביום שישי (12.7, 18:00) על הגג של סדנאות האמנים.תוכניית הפסטיבל המלאה וכרטיסים כאן. לאחרונה הוציאה את ספרה "מתוך מחברות ישנות"

>> העיר שלנו: 8 המלצות מיוחדות שקיבלנו על תל אביב השבוע
>> לבד בחושך: 7 דברים שיכולים להרים את חיי הלילה של תל אביב

1. לבונטין 7 רבתי

כי יש את לבונטין 7 המועדון, שקטונתי מלכנוס את הווייתו/משמעותו/מתארו ברקמת האורגניזם התלאביבי, בשר, תרבות, דם והחזקה של סולם ערכים שהבסיס שלו, הקומות שלו, המרפסות שלו והתב"ע העתידית שלו הן קדושת החיים כשותפות ביצירתם. יש את לבונטין 7 החומוס, שהוא החומוס הכי I Am What I Am אחותי שלום, לצד הפיצה הטבעונית החלוצית שלא איבדה את זה. יש לבונטין 7 היקום הנסתר שקורה מתחת לקומות וביניהן, מרחב שלגמרי קיים אבל לא מופיע בשום מפה. הוא פשוט נמצא כשצריך אותו. ואחרון חביב ויקר-יקר יש את לבונטין 7 הסטודיו הביתי של יהוא (ירון) צח (דרורי) ויובל (אין לי מושג מה שם המשפחה של יובל). זה בית. זה מפלט. זה בואי, כמו שאת. אנחנו בעדך. זה בסיס-אם, זה בסיס אח ואחות, וקן תפילותי הנידחות. בהן צדק התפילות שלי הנידחות קיננו שם למכביר ויש שעודן מקננות (שעל זה נאמר: טוב ציפור אחת בים משתיים על האש).

2. פיצוחי מה עוד

הפיצוחים הכי טובים בעולם נמצאים במקום שהכי קל לחלוף בלי לראות. הפרונט של "מה עוד" כל כך קומפקטי שמספיק שמצמצת – וזהו, עברת אותו מזמן, פפפייי, מה-זה מזמן, ואפילו לא היה לך שמץ-רמץ מושג איזו מערת אוצר, איזה מכרה זהב גרעיני פספסת. אלא אם את יודעת מה עוד, שאז חישבת מסלול מראש אל גן העדן החבוי הזה – בדיוק הדבר הנבון לעשות אם את אוהבת גרעין שחור שאין בו נפילות ובוטן שאף פעם לא יתקיל אותך בשרוף או ל"ע מעופש, ברררר.
מי שמפצח.ת בקבוע יודע.ת על מה אני מדברת כשאני אומרת מה שאני אומרת. המצב הזה של להיות ברצף שוצף של פיצוח ואז – אאוט אוף דה כלום – לקלוט את זה, שמה שקיבלת כרגע לפה שלך, שבדיוק ממש כרגע נמצא בפעילות שיא כן? עובד במלוא העזוז, באמון שלם, ללא מצרים – לקלוט שמה שהעזוז הזה מעבד לתוכך כרגע הוא הפתעה פח גרעין מעופש – זה לא כיף. לא כיף ולא נעים וקצת משאיר טעם מר בפה, מרירות כזו של אמון שנסדק, ביטחון שאיכשהו עלבו בו.
עכשיו, זה לא שאין לנו פרופורציות. ברור לכולנו שלמותר לציין שידענו גם ידענו התמודדויות קשות מאלו. צירי לחץ, נגיד, לדוגמא. או הפאקן תודעה של היות שבויים, והבלתי ניתן לכיול של איך זה שאנחנו לא מרוחים כולנו בדם. כרגע. ממש. ותכלס צירי לחץ נראים כמו תפנוקי תענוג של אור אהבה וחיים כששמים אותם ליד מצבת הרקבון המחליא, המטרף, של המלחמה הזו. הנפשות היקרות, יקרות, שאבדו לנו, שעברו – ועוברות,עודן – תופת, תוהו, עינויים, זה בלתי ניתן למחשבה, זה הדעת לא יכולה לשאת, כל הסרחון שעולה מההפקרה הזו מגיע לשמיים ,אבל ברוני השחיטה המתמשכת שלנו עדיין מפליצים בכנסת ולא בכלא.
אבל אם נחזור רגע לפיצוחי "מה עוד". הביטחון הזה, שאפשר לשים היד בשקית, אפשר לשים את הפיצוח בפה, ולדעת שלפחות בזה אתה יכול להיות בראש שקט שלא תישאר עם טעם רע בפה – זה, מבחינתי, מזין ברמה פאראתרפויטית.האצ"ל 62

3. איכילוב

מה לעשות, נקשרתי למקום הזה ולעבודה הבלתי נלאית שקורית בו להציל ולקיים חיים. ספציפית בפינת-הנקודה-המאוד-מאוד-פרטית-אישית, אהוב עלי במיוחד שיח הפיטנגו באזור המעשנים התחתון.

4. רצועת החוף

אני אוהבת את הים, אני אוהבת את החוף, אני אוהבת את הטיילת, אני אוהבת את זה שאני לוקחת את אגאתה הברומבטון החרושה שלי, לרכוב מהבית לצומת לה-גרדיה לרחוב הרכבת לפארק המסילה וזהו, אני במאנטה ריי, משם להדרים ליפו או – כמו שלרוב במקרה שלי – להצפין רכיבה עד חוף תל ברוך. ולכל חוף לאורך הדרך הזו יש לי חיבה, אבל אם ממש הייתי צריכה לבחור את הכוכב הפרטי שלי זה כנראה יהיה אזור בריכות הסלעים הרדודות מדרום לתל ברוך. להיות שם בשקט הזה, הגב על הקטיפה של האצות, ולהיספג אל העומק של הריח החם, המזין שלהן, ולתת לנצנוץ של השמש על המים להכנס לעינים דרך הריסים – הה. כשזה מצליח, כשזה קורה – זה עדן. זה דבר שאין באמת דרך להעביר במילים. זה כמו לנשום אהבה.

5. אולפני מצלול ופנתר הכנף השחור ששוכן בם

אולפני מצלול (aka סוניק) הם מעוז של חוכמה, נתינה, עמל, יצירה ושפיות שלא הולכת לאיבוד, גם לא בסופות הכי כבדות והכי משסעות קרביים. ככה זה כשאתה מוסד שהדי.אן.איי שלו הוא קובי פרחי, אחד האנשים העתירים שהכרתי בחיי. העובדה שאני חוזרת בימים אלו לנגן וליצור אמנם לא עומדת על כתפי קובי לבדו, אבל המקום שלו בזה לגמרי מכריע. עם האפשרות שהוענקה לי להסתופף שוב ושוב תחת כנפו של הפסנתר המדהים של עדי רנרט, בייבי כנף חם ויפהפה, עם נשמה משל עצמו, הסטנוואי הכי פרסונל-סינגולרי שנתקלתי בו מעודי. פנתר כנף שחור.

מקום לא אהוב בעיר

לצד עשייה מלאת חמלה של עיריית תל אביב-יפו עבור מפונים מהצפון והדרום ועבור משפחות החטופים, גילינו בשנה האחרונה עד כמה הליברליות של תל אביב מתכרסמת ונפגעת בחלונות הכי גבוהים. גילינו שהיא אינה מוגנת ואינה מובנת מאליה. העובדה שמועצת העיר וראש העיר לא השכילו להקים כאן קואליצייה ליברלית חזקה והם מאפשרים לאנשי המועצה להוביל פגיעה מתמשכת בתל אביב ובתושביה – מצערים אותי, מדאיגים אותי ומפריעים לי מאוד.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לאחרונה בהופעה נפלאה של להקת נקמת הטקרטור, שבה מופיעים גם חבריי האהובים אבי בללי וגליה חי. נקמת הטרקטור נתנו כהרגלם הופעה אישית, מכל הלב, כאילו הם ישבו אצל כל אחד מאיתנו בסלון והופיעו רק עבורו או עבורה. בהדרן אבי, סולן הלהקה, סיפר את הסיפור מאחורי כתיבת השיר "זכות הצעקה". הוא סיפר שמקורו של המשפט בדבריו של הסופר י.ח. ברנר שהגיע בחיפה לועידת ההסתדרות. כשרצה לדבר, נאמר לו שאינו ציר ולכן אין לו את רשות הדיבור. על כך ענה, "רשות הדיבור אין לי, אבל את זכות הצעקה יש לי". כשהרב כהנא החל להתפרסם עם משנתו ההרסנית, חברי נקמת הטקרטור כתבו שיר מחאה עם משפטו של ברנר. ואני מקווה שכל אזרח יזכור בימים קשים אלה את זכות הצעקה שלו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה אני שומעת בלופ את Walls Tumbling Down של רוקי דאווני Rocky Dawuni. השיר הזה מגיע ממרחב אחר, לכאורה, מסיטואציה פוליטית אחרת, ממצוקות אחרות של תרבות אחרת, אבל המרחק, השוני, ההבדל, הנפרדות – שאין לי שום כוונה רצון סיבה או יומרה להתכחש להם – לא משנים את הרלוונטיות שקושרת עורק הזנה שבשבילי הוא מאוד מאוד מוחש: השיר הזה, שמקונן תוך שהוא מחזיק קורא, מאיר ומעיר ומעורר תקווה באין תקווה – מדבר את קול.ה של כל מי שהוא/היא בבחינת אנשי.נשות שלום, חפצי וחפצות חיים. מבקשי.ות שלום ורודפיו, רודפותיו, שעבודת השם עבורן.ם אחת היא עם קדושת החיים. תאוות הרצח, תאבי השררה, מחזיקים את כולנו בני ובנות ערובה. זה לא אומר שאנחנו הולכות להתייאש. יש לנו ילדים.ות שהבאנו לעולם הזה, יאוש? זה לא בשבילנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל התנדבות טובה בעיניי. אפשר להכין סירי אוכל למטה משפחות החטופים, יש יוזמה יפה של נקיון בתים בעוטף ואני מאמינה שכל בחירה היא טובה ולא ניתן לטעות. אם עליי לבחור באחד, אבחר בהתנדבות שאינה תלויית מלחמה והיא בעמותת "עמך", שם התנדבתי שנים. מתנדבי העמותה מבקרים פעם בשבוע ובאופן קבוע, קשיש ניצול שואה. המלחמה הזו והאיום על הבית לא פשוטים למי שעבר את המלחמה ההיא. עבורי חברה מתוקנת היא זו שדואגת לקשישים שבה ורואה אותם. והרי כולנו, אם יהיה לנו מזל, נהיה כאלה ביום מן הימים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל התל אביבים שיוצאים לרחובות להפגנות, תומכים במשפחות החטופים ועוד מוצאים זמן לפקוח עין על הנעשה במועצת העיר. הם עושים זאת מיואשים, עייפים, על חשבון דברים אחרים, משלמים מחירים, ועדיין הם בחוץ נלחמים על הבית של כולנו.

מה יהיה?
מה שנעשה מזה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• לבונטין 7
• שכונת התקווה
• עיריית תל אביב
• חופים בתל אביב
• איכילוב

גליה הראל דור היא סופרת, מרצה, מנחת סדנאות כתיבה, צלמת רחפנים וגם יו"ר אגודת הידידים של מוזיאון העיצוב חולון, בלוגרית נסיעות וטיולים, נשואה ואם לשלושה.ספרה החדש "לא סופי" יוצא לאור בדיוק בזמן לשבוע הספר. "לפני 5 שנים חליתי בסרטן שד. טופלתי במשך שנתיים בבית חולים איכילוב. הספר החדש שלי מבוסס על היומן שכתבתי באותן השנים ועל תובנות שאספתי בדרך. דניאלה, גיבורת הספר, היא תל אביבית המגלה יום אחד גוש בשד. הגילוי הזה לוקח אותה למסע ברחבי העיר ובתוך נבכי נפשה. בין איכילוב לבארבי, בין הרקוויאם לרוקנרול, היא משתמשת בפחד מהמוות כדי ללמוד איך לחיות".

>> העיר של בת שבע אוז: מכולת סודית בלוינסקי ובר לפגוש בו את אבא
>> העיר של דנה שוופי: תפאורה לסרטי אימה ומדרחוב לשיטוטי אוכל

1. הבארבי (הישן, ולאט לאט גם החדש)

אם סופרים לפי כמות הפעמים שהייתי כאן, הבארבי הוא הבית השני שלי. אחראי ללילות רבים ובלתי נשכחים של רוקנרול, של מוזיקה שחודרת לנשמה, שנכנסת לי דרך האוזניים והרגליים לתוך הלב. כי בלב אני נערת רוק שנתלית על השנדליר וצורחת ״הידיים באוויר הראש מונף״ (ג. תורן). כי לחיים שלי יש פסקול. יש מנגינה. כל רגע בו, כל זכרון, מחובר לשיר.

2. הגג של חניון גרוזנברג

אני אוהבת לצלם מלמעלה. בדרך כלל עם הרחפן, אבל גם מכאן. באמצע המדרחוב הסואן של נחלת בנימין, במקום הכי לא רומנטי – חניון מלא מכוניות, עולים 7 קומות, וכל גגות העיר נפרסים בפניך מכל כיוון במבט פנורמי מרהיב. אפשר לראות כאן גם זריחות וגם שקיעות, להביא בקבוק יין, לצפות באנשים הקטנים הממלאים את הרחוב, ולאהוב.גרוזנברג 16

3. בר 51

בתל אביב יש אלף מסעדות, אבל רק אחת שחוזרים אליה תמיד. שהיא ברירת המחדל. בשבילי זה הבר הארוך בקצה רחוב טרומפלדור הנשפך אל הים. שילוב מנצח של אוכל שחולמים עליו בלילה (הקרקר עם הגבינות, כן כן) אווירת שיק פריזאית, ולילות תל אביביים שלא רוצים שיסתיימו.הירקון 59

4. סנטי

מסעדה חדשה יחסית שהכרתי לא מזמן ואני רוצה שתהפוך לחלק מהחיים הקולינריים שלי. גיא אריש ממסעדת משיה מגיש כאן מנות קטנות, מדוייקות, וטעימות להפליא, שבמיוחד מצליחות להפתיע, גם את אלו שיודעים למה לצפות. השירות מעולה, חברותי אך מקצועי ובעיקר קשוב והאוירה נהדרת. והלחם. הו. הלחם.גורדון 17

5. גינת דובנוב

כשהבן הבכור שלי נולד, לפני 25 שנה, גרנו בדירה קטנה בסמוך לגינה, שהפכה להיות החצר האחורית שלנו. אין יום שלא היינו בה, לפעמים גם פעמיים. מתפתחים ביחד איתה. מטיילים עם העגלה, פורסים שמיכה, זורקים כדור לכלבים, צופים שעות בילדי הסנובורד, מנסים לגלוש על המדרגות. היום אני לוקחת לשם את אמא שלי, בת 82, שגרה בסמוך. יושבות על הספסל וצופות בילדים המתנדנדים בנדנדה ושרות חרש נד נד. סוגרות מעגל.

6. בית חולים איכילוב

בספטמבר 2019 גיליתי לעצמי גוש בשד. הוא היה סרטני. במשך שנתיים הסתובבתי במסדרונות של איכילוב. עליתי וירדתי במעליות. ישבתי במרפסת של קומה 7 מחוברת לעמוד הכימו. שתיתי קפה בארומה במרכז ויצמן. קניתי ספרים בחנות הקטנה שליד המודיעין. שמעתי מפורסמים מנגנים בפסנתר שברחבת הכניסה. במשך שנתיים זו היתה עבורי עיר בתוך עיר. עיר ששנאתי אבל במובן מסויים גם אהבתי. עיר שסבלתי בה אבל גם הצילה את חיי.

7. Tomi Flower shop

חנות פרחים קטנה ומטריפה ברחוב קינג׳ ג׳ורג. אני חולה על פרחים. או שבעצם, מאז שחליתי, אני מרגישה שהם מבריאים אותי. חייבת להקיף את עצמי בהם. הצבעוניות שלהם משמחת אותי. מחזור החיים שלהם מסקרן אותי. את החנות הזו גיליתי כשקיבלתי במתנה סדנא לשזירת פרחים. התפעלתי כל כך מהידע של עובדי החנות הצעירים והתרגשתי מהאהבה שלהם לפרחים. מאז אני מאוהבת בחנות ובהם.קינג ג'ורג' 30

8. החצר של רומיה

בלב שוק הכרמל, נפתח לאחרונה בר חדש וסודי, מאלה שגם אם שמעת עליהם קשה לך למצוא אותם, אבל לגמרי שווה את המאמץ. הבר ממוקם בחצר שהיתה בבעלותה של סבתא של המעצב וגם קרוי על שמה, ומגיש אוכל טעים פרי ידיו של פנדה מפיתה פנדה. לאכול עם הידיים ולשתות כוס יין.הכרמל 15

מקום לא אהוב בעיר

החניון של בית חולים איכילוב.עם איכילוב יש לי יחסי אהבה שנאה, כאמור, אבל את החניון של איכילוב אני שונאת. מקום אפל ומלא בכאוס שמעורבב בתחושות של פחד, חשש, ואי וודאות. ברגע שאני יורדת עם האוטו מתחת לאדמה אני חושבת על כל מה שקורה מעלי ומתמלאת באימה. בתחושה פיזית של כאב.

השאלון

איזה ארוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה החדשה "מיקי מציל" של "הקאמרי דור חדש", קבוצת הצעירים של הקאמרי, על סוכן שב"כ שחוזר בזמן כדי להציל את רבין. מושחז ומצחיק ועצוב כמו כל דבר שהם עושים. תאטרון עדכני, נועז, יוצא דופן ומלא באמירה. ומי שעוד לא ראה את "רינגו" – שירוץ.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיצב התאורה ״אשד״ של מוחמד אבו סאלמה שהותקן לאחרונה במפל האור של מוזיאון תל אביב, ונבנה במיוחד עבורו. סאלמה הוא אמן תאורה שלקח אלפי מטרים של שרשראות מתכת המזוהות עם עם הדיסקית הצבאית ובימים אלו עם משפחות החטופים, והציב אותן במסה צפופה הנושרת במבול כבד מגובה רב אל רצפת מראה ומייצר חוויה חזקה שבין השתאות למועקה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב?
החל מה- 8 באוקטובר התייצבתי במטה המתגבש של"אחים לנשק", שעשו ועושים עבודה מופלאה עם הנפגעים, עם המפונים, ועם החיילים הזקוקים לכל עזרה, מהדברים הקטנים ביותר ועד הגדולים ביותר. בימים האלה שאחרי שהגל הגדול של ההתנדבות האזרחית עבר, נראה לי שהם בעצמם ישמחו לעוד עזרה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיוצא מהבית במוצ״ש ומצטרף להפגנות.

מה יהיה?
נקווה לטוב, ונעשה שיהיה טוב.

• העיר שלי
• שבוע הספר
• בארבי
• בר 51
• סנטי
• דוקאביב
• דובנוב
• איכילוב
• רומיה

בשבוע שעבר יצאה עיריית תל אביב-יפו בהחלטה דרמטית: שירות נעים בסופ"ש, מערך ההיסעים החינמי שמפעילה העירייה בשיתוף 12 רשויות מקומיות באזור המרכז מדי שישי ושבת, הושבת עקב הנחיות פיקוד העורף והוסב לטובת שני קווי אוטובוס לחיפה ובאר שבע, לטובת החיילים, המתנדבים ואנשי צוותי החירום הזקוקים לכך, בזמן שהממשלה מסרבת להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת גם בזמן מלחמה.

היום (שישי, 20.10) יחזור השירות לפעול ברחבי גוש דן במתכונת מצומצמת, כך הודיעו העיריות המשתתפות בפרויקט, כשההחלטה להשיב את הפעלת המערך מתקבלת לנוכח העובדה שמשרד התחבורה טרם קיבל החלטה האם יפעיל בסוף השבוע הקרוב את שירותי האוטובוסים, ומתוך ההבנה כי מדובר בשירות חיוני.

בשבוע שעבר הופעלה רכבת ישראל גם בסוף השבוע במתכונת מצומצמת, אך בציבור ובתקשורת הוטחה ביקורת קשה במירי רגב על סירובה להפעיל את טיסות אל על בסוף השבוע ועל האופן המצומצם בו התירה להפעיל תחבורה ציבורית, משיקולים שנראים קואליציוניים בלבד ושאינם לטובת הציבור.

בעיריית תל אביב-יפו וברשויות המקומיות השותפות לפרויקט "נעים בסופ"ש" החליטו על הפעלתו של השירות מדי שישי ושבת עד להודעה חדשה בהיקף מצומצם, בהתאם לזמינות כוח האדם והאוטובוסים, כשהוא מתמקד בקווים שמעניקים מענה ללצרכים הכרחיים, בהן הגעה לבתי החולים הגדולים באזור – שיבא תל השומר, מאיר בכפר סבא, איכילוב ואסותא בתל אביב-יפו ווולפסון בחולון – וביקור בני משפחה ויקירים גם בעת קשה זו.
>> על מנת להתעדכן בקווים הפעילים ובלוחות הזמנים יש להיכנס לאפליקציות התחבורה השונות – רב-פס, אוטובוס קרוב ו-מוביט – או לפנות לשירות הטלפוני של ״נעים בסופ״ש״ במספר 03-7313911

• תל אביב נרתמת
• תחבורה ציבורית בשבת
• עיריית תל אביב
• איכילוב
• הבועה

חדר אקוטי, חדר מיוחד המיועד לטיפול ראשוני בנפגעות ונפגעי אלימות מינית, נפתח השבוע בבית החולים איכילוב בסיומו שלמאבק ארוך שנים, שדרש פתיחת חדר שכזה גם בתל אביב. זו היא בשורה נהדרת, שכן עד היום נפגעות בעיר נאלצו להגיע עד לחדר האקוטי של בית חולים וולפסון – שהיה בעייתי לא רק בשל המרחק, אלא גם בעקבות היותו חדר ברמת טיפול נמוכה. עכשיו גם באיכילוב יש מענה מקצועי רגיש ונגיש לנפגעות ונפגעים, שיכולים לפנות למרכז "נטע" באיכילוב במספר 2329* או במייל netta@tlvmc.go.il.

חדר אקוטי (או חדר 4) הוא שמו של חדר מיוחד שמתמחה בטיפול ראשוני דחוף, רפואי ומשפטי, בנפגעות ונפגעי אלימות מינית. את הטיפול בחדר מנהלת עובדת סוציאלית, ומשולבים בו מספר אנשי מקצוע שונים, ביניהם רופאים וחוקרי משטרה. במדינה מתוקנת כל בית חולים אמור להכיל חדר כזה, המעניק מעטפת שלמה לנפגעות אונס ותקיפה מינית באמצעות נוכחות רופאות ואחיות שהוכשרו לטיפול הזה ומתן כל המענים – תרופות, חיסונים וטיפול נפשי – במקום אחד. רק שבגוש דן, עד השבוע הזה, היה קיים רק אחד כזה בכל גוש דן, זה שבבית החולים וולפסון בחולון.

בריאיון שערכנו לפני כשנה עם אורית סוליציאנו, מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, עם הידיעה על הכוונה לפתיחת החדר באיכילוב, אמרה סוליציאנו ש"תל אביב היא בירת הבילויים של ישראל, ולא יכול להיות שמי שנפגעת כאן תיאלץ לנסוע את כל הדרך לוולפסון. וולפסון רחוק ולא נגיש ולא לכל נפגעת יש רכב, מערכת תמיכה, או נמצאת במצב לנהוג ולכתת רגליים, לפעמים באמצע הלילה כשאין בכלל תחבורה. מספר הנפגעות והנפגעים בתל אביב בהחלט מצדיק פתיחת חדר באיכילוב"

יעל שרר, מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית ואחת הלוחמות הבולטות להעלאת המודעות לנושא החדרים, אמרה לנו דאז כי "תל אביב אמנם נמצאת במקום אסטרטגי ויש לה אופי של עיר תיירות ובילויים והכמות מאוד מצדיקה פתיחת חדר – אבל מאוד חשוב גם להגיד שמה שמפריע בעניין הוא לא שבתל אביב לא היה חדר, המטרופולין אחרי הכל הוא רצוף, הקפיצה לחולון קטנה ולא צריך דרכון. הבעיה היא שהמענים שוולפסון מספק לנפגעות ונפגעים הם ברמה מאוד נמוכה. לתושבות המרכז מגיע חדר שיפעל בסטנדרטים הגבוהים של איסוף ראיות, של ידע, ושל יכולת פורנזית ויעשה את זה תוך כדי שהוא מעניק לנפגעות ונפגעים טיפול שעומד בקנה אחד עם תקנות משרד הבריאות".

במידה ונפגעתן או נפגעתם מינית, אתן ואתם לא לבד
1202 – סיוע ע"י נשים
1203 – סיוע ע"י גברים
קולמילה – סיוע בצ'אט www.kolmila.org.il
סיוע בווטסאפ – 052-8361202
2511* – סיוע לנשים ולילדים דתיים
02-5328000 – סיוע לגברים דתיים
04-6566813 – קו הסיוע לנשים ונערות ערביות
chat.wavo.org – צ'אט סיוע בערבית

• ❤ תל אביב
• בריאות
• איכילוב
• אונס
• אלימות מינית
• נפגעות תקיפה מינית
• תקיפה מינית
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
• מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית