Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים. העיר של נועה צפריר
נועה צפריר (צילום: סלפי)
נועה צפריר היא שחקנית, יוצרת וטייסת - כן, טייסת עם רישיון טיסה מסחרי והכל - ועכשיו היא גם מחזאית, עם "הבת של אליס מילר" שיעלה בשבוע הבא לקריאה מבוימת בתיאטרון הקאמרי. ניצלנו את המאורע להמלצות על מקום מושלם לדייטים, ג'אז בר שמזכיר חו"ל ושכונה מתוקה בלב העיר. בונוס: איפה כדאי להתנדב עם כל הלב
>> נועה צפריר (כדאי שתעקבו) היאשחקנית, יוצרת וטייסת. כן, טייסת, עם רישיון טיסה מסחרי והכל. היא שיחקה על במות הבימה, בית ליסין, צוותא והיכלי התרבות ברחבי הארץ, וגם בסרטים למגזר החרדי, הפקות לילדים, טלוויזיה ועוד. היא גם קצינה במיל' בחיל האוויר ומאחוריה מאות ימי מילואים במלחמה. ביום ראשון הקרוב (23.11) תיערך בתיאטרון הקאמרי קריאה מבוימת של "הבת של אליס מילר", מחזה חדש שכתבה צפריר בבימויה של ענת ברזילי ובהשתתפותם של מרים זוהר, גל פרידמן וצפריר עצמה.אתם בטח רוצים להיות שם, אבל זה כבר סולד אאוט.
אני "פודי" רצינית ביותר ולכן עיקר תשוקותיי בעיר הולכות לתחום הקולינריה. וביינה, אני פשוט מאוהבת במקום הזה! מנות שף מהממות ומדויקות, אווירה נעימה ושירות מעולה – במיוחד על הבר! טשרניחובסקי 4 תל אביב
טיפ של אלופות: שבו על הבר. ביינה (צילום: מיטל חדד)
2. פארק הירקון
כי צריך להתנחם בקצת ירוק בעיניים, בתור מושבניקית אורגינל 🙂
קחו קצת ירוק. הגן הטרופי בפארק הירקון (צילום: כפיר זיו)
3. אל וסינו
תמיד כיף ונעים לחזור… אוכל טעים, מוזיקה טובה ואנשים טובים! אורבני שנושק לטבע. מושלם לדייטים, חגיגות מרובות משתתפים במרתף היינות למטה או ערב חברים בשולחנות המפנקים בחוץ. אבן גבירול 192 תל אביב
אנשים טובים על גדות הירקון. אל וסינו (צילום: אינסטגרם/@elvecino192)
4. הולי בר
גיליתי את המקום ממש לאחרונה – שילוב של אוכל מטריף וכיפי במנות קטנות, טריות ועסיסיות, לצד מופעי ג'אז לייב! נדיר במחוזותינו ולגמרי מרפרר למקומות שווים בחו"ל… וכן, כל כך קשה להיות כאן אמן (שלא לומר מוזיקאי), ולכן מרגש לפרגן לנגנים המעולים שנותנים פה בראש! הר סיני 1 תל אביב
השכונה הנוכחית שלי. גינת דובנוב מרגישה כמו קיבוץ בלב העיר – עםקפה ספסלהמתוקתק שמשרת את כל הגילאים שחולפים במקום. יש גם ספסל נתינה מקסים, מרחבים, מתקנים לילדים ולכלבים, מקלט דובנוב – שבו הכרנו את כל השכנים במלחמה (איראן, דונט שוט! מיצינו) – ובשגרה משמש לחוגים ופעילויות, וגם הגינה האקולוגית הצמודה – עם פינות חמד שיצרו התושבים.
קפה ספסל. צילום: יעל שטוקמן
מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
על קצה המזלג נוגעת ב"מקומות הכואבים": דרי-הרחוב– מתנדבת שנים, מכירה את היחידה לדרי רחוב ועדיין, קשה לראות – על בסיס יום-יומי – אנשים במצוקה. בחיים לא נותנת כסף (שלצערי הולך לרוב לסמים) אלא מציעה אוכל וקניות בסופר. זמן טוב לשים כאן ספוט לעירייה – כשהחורף בפתח… קורקינטים= סכנת נפשות (תקצר היריעה)… וסמאללה: התנים בלילה במרכז העיר– פחד אלוהים ישמור! חייבים לטפל בזה. לפני כמה ימים התן ואני יצאנו לריצה (לא מתוכננת) ביחד. הוכתר כחוויה פחות נעימה.
תנים בפארק הירקון. צילום: עופר וקנין
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? עומלת בימים אלה לקראת ערב קריאות מבויימות בקאמרי (23.11, שעה 19:00, באולם קפה תיאטרון. כן, זאת לגמרי פרסומת לא סמויה). תקבלו טעימה מ-4 מחזות מקוריים חדשים,ביניהם מחזה הביכורים שלי – "הבת של אליס מילר":"בשמונה באוקטובר, אנפה, שמועמדת לתפקיד מפקדת הטייסת הראשונה בחיל האוויר,נפצעת עקב תאונת-טיסה קשה.מפגש עם המנחה בסדנת הדרמה-תרפיה אליה היא נשלחת מוביל אותה למסע מטלטלשבסופו תידרש לקחת החלטה; האם לפשוט את המדים לטובת הבמה.המחזה מציף את השפעות המלחמה בראי החברה הישראלית;טראומה, תשוקה ושיוויון מגדרי".
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? סרטה המרגש של פז שוורץ – "מבחן בגרות – תיכון ה-7 באוקטובר" – דוקו שמלווה את סיפורה מעורר ההשראה של שכבת י"ב ביישובי העוטף, שהתפרקה לאחר אירועי השבעה באוקטובר ונלחמה כדי לסיים את השנה המשמעותית ביחד. לא הפסקתי לבכות כל הסרט. כמעט כל תוכן שקשור למלחמה נוגע בי בעוצמות. נצטרך עוד הרבה כוחות כדי לצמוח יחד כחברה; נוער העוטף הוא מודל לתקווה להצליח בזה.
וגם: בסבב המילואים האחרון שלי, כקצינה בחיל האוויר, זכיתי להכיר חיילת שבלטה ברוחב הלב שלה באופן מיוחד – מיקה מורבצ'יק.מתחילת המלחמה, כיוזמה פרטית ומדהימה – ציירה מאות פורטרטים – של חללים, חטופים ופצועים. מיקה נגעה בכל כך הרבה לבבות של משפחות, כשהעניקה להם את הציורים של יקיריהם. בין היתר, ריגשה מאוד את משפחתי כשציירה את הדוד של גיסי, אלי (אליהו) אורגד ז"ל, שהיה איש תרבות ונרצח בכפר עזה, וכן את רס"ל עומר סמדג'ה ז"ל, בנם של חבריי ליאת ואורן.
3/לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
וואו, יש המון… אוכל זה הצורך הכי בסיסי של בני-אדם – אני מעריצה שלעמותת "לשובע"(דברו עם רוית, מנהלת המטבח והחיים עצמם – מלאכית בדמות אדם!); ומי שמחובר לבני-נוער, לגמרי מוזמן להעביר הרצאה/פעילות/לבשל ב"מקום אחר"(בית חם לנוער בבזל. זו לא קלישאה – להגיע ולהשפיע!); ובגדול, פשוט להרים את העיניים מהניידים מדי פעם, ולגלות עולם שלם. להושטת היד שלנו יש עוצמה אדירה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? מפרגנת מכל הלב ל"אחים ואחיות לישראל – חמ"ל אזרחי" (A.K.A"אחים לנשק") – שמהיום הראשון למלחמה פשוט הפכו כאן עולמות כדי שיהיה הכל למפונים, לוחמים, פצועים ותושבים, וזאת תוך כדי שרבים מהם נמצאים במילואים בעצמם. כשהגיעו חברים מפונים מהדרום היינו בשוק מהסדר המופתי, כמות התרומות – ביגוד, מזון, ציוד אישי וכו'. החבירה שלהם לטובת יצירת מתחמים בטוחים, יד ביד עם עיריית תל אביב-יפו במבצע מול איראן – הייתה מעוררת השראה. ובכלל, תודה לכל האנשים שעושים לילות כימים – מתנדבי העיר, באשר הם!
מה יהיה? טוב. חייב להיות! אין לנו אפשרות אחרת, אין לנו ארץ אחרת – נעשה שיהיה טוב!
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מרחב של אושר מוזר ובועת חמצן של יופי. העיר של רוני ברנדשטטר
רוני ברנדשטטר (צילום: דין אהרוני רולנד)
רוני ברנדשטטר ויפתח קליין יצרו ב"שיישאר בינינו" מסע ייחודי ומטלטל אל תוך הנפש הישראלית, ומחר (שלישי, 11.11) יש לכם הזדמנות לראות אותו במוזיאון תל אביב. ניצלנו את המאורע להמלצות על מסעדה לדייטים עם אנשים שאוהבים, מועדון שעושה חשק לחזור לרקוד ושפה של קשב ורוך. בונוס: דיס מוצדק על קניונים
>> רוני ברנדשטטר היא רקדנית, שחקנית ויוצרת רב-תחומית. את "שיישאר בינינו" (שלישי, 11.11, מוזיאון תל אביב. ואם פספסתם אז שוב ב-25.12) היא יצרה יחד עם יפתח קליין כמסע בימתי ייחודי ורב עוצמה אל תוך הנפש הישראלית, המפגיש שני קולות נועזים ואמיצים: אישה המנסה לרפא טראומות ילדות באמצעות שבירת קשר השתיקה, וגבר המתמודד עם משבר גבריות על רקע התקופה. שני הסיפורים נשזרים זה בזה וחושפים את הקשר העדין בין כאב אישי וטראומה קולקטיבית, מסע התבוננות משותף המזכיר לנו שכולנו מחפשים דרך לשחרר את מה שהלב שמר סמוי.עוד פרטים ואם יש לכם מזל אז גם כרטיסים כאן.
רוני ברנדשטטר ויפתח קליין, מתוך "שיישאר בינינו" (צילום: יפתח קליין)
1. מוזיאון תל אביב
אומנות זה מרחב שעושה לי שקט פנימי, רוגע ואושר מוזר ובלתי מוסבר. זה גם בית עבורי ליצירה, המוזיאון הזמין אותי ליצור ולהעלות את היצירות שלי במחול ובתיאטרון, אז זה הפך לבית במובן הכי עמוק – להיות חולמת, לדמיין, ליצור ולדעת שיש לזה מקום תחת השמש הישראלית. שאול המלך 27 תל אביב
מרחב של שקט פנימי. מוזיאון תל אביב, מתך הסרט "הילה" (צילום: מיכל בת אדם)
2. סמינר הקיבוצים
ספציפית האולם שבו מתקיים השיעור של אריה בורשטיין, איש קסם שהביא את שפת הקונטקט, הראשון להביא שפה גברית חדשה בעולמנו המיליטנטי, שפת קשב, רוך, מגע, משחק וקשר. דרך נמיר 149 תל אביב
תוך כדי תהליך שיקום לפציעה שהייתה לי בקרסול התחלתי לרוץ שם. גיליתי רגעי קסם בתאורה המשתנה של גווני היום, ליוויתי משפחת ברווזים מרגע הולדתם, איך ההורים שלהם מלווים אותם, מפקחים ומלמדים אותם. בשבילי זו בועת חמצן של יופי וטבע בעיר סואנת.
בועה של חמצן. פארק הירקון (צילום: שאטרסטוק)
4. אל וסינו
בר יין עם אוכל טעים שבימים יפים ממש נוגע בפארק. מקום שעושה חשק לדייט עם אנשים שאוהבים. אבן גבירול 192 תל אביב
לא צריך הרבה יותר מזה. אל וסינו (צילום: אינסטגרם/אל וסינו @elvecino192)
5. כולי עלמא
אני לא בליינית גדולה של קלאבים ומועדונים,אבל לאחרונה גיליתי מקום שעשה לי חשק לחזור לרקוד במועדון. זה מרגיש כמו אזורי מסיבות שראיתי באירופה, אז זה נותן לי איזו חוויית חו"ל. יש שם 3 חללי מוזיקה שונים, אוויר פתוח שמחבר את אזורי הריקוד, והרבה כבוד לעולמות שונים של מוזיקה. כיף!! מקווה ישראל 10 תל אביב
מכבדים את הווייב. כולי עלמא (צילום: רן בירן)
מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
קשה לי עם קניונים. נכון שזה מיזם פרקטי אבל זה לא בשבילי. אני מרגישה מיידית בהתקפה על החושים,קלסטרופוביה ועצבות לא מוסברת.
קצת עצוב. קניון TLV (צילום: שאטרסטוק)
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? הסרט "הזדמנות שנייה".סופסוף הרגשתי סרט שנוגע בי, שהכל עובד נכון ומרגיש מחובר: הדמויות, הקשר ביניהן, המשחק, האופן שהסיפור מסופר. זה כל כך אנושי ונוגע ללב וחכם. כשהסרט נגמר ישבתי במטבח ובכיתי בכי עמוק כזה וארוך. זו הצצה לסיוט הורי, למורכבות של התפקיד ולכח של אומנות לתת מענה אמיתי לצרכים של הנפש. אחרי שדיברתי על הסרט עם חברים הבנתי שהדמויות הן משפחה במציאות, וואו, כשהמציאות נפגשת ככה ויש חיבורים שפשוט אי אפשר לזייף – חוויה מטלטלת וטובה.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? השיר "טראומה" של מור שניידר."..העט והמחק שעל לוח ליבי מושכים שניהם בשרוולי, נאבקים זה בזה בפראות.." השיר מדבר על המאבק הפנימי למחוק מול לתת עדות לחוויה, וזה בדיוק מה שאני עוסקת בו: חקירה של עיבוד טראומות בעזרת אמנות. לאמנות יש את הכוח להניע טראומה למקומות של ריפוי. כל כך הרבה מקומות ואנשים זקוקים לתמיכה ועזרה, אנחנו רק עכשיו פנויים לעיבוד העמוק של מה שעברנו פה בשנתיים האחרונות.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה? בגדול כל אחד שיכול לתרום משהו למישהו רצוי שיעשה את זה ובדרך הייחודית שמתאימה לו.אני אישית עובדת עם ארגון שבט הנובה כבר שנה וחצי. את המיזם "אנדרטה בתנועה", מופע מחול, יצרתי עבור שורדי הנובה. מעבר לערך התרפויטי שלו הוא גם הפך למקור גיוס כספים והסברה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? שותפי למופע החדש, יפתח קליין, פרטנר יוצא דופן לתהליך עמוק של יצירה. עבורי הכנות שלו היתה השראה ונתנה לי אומץ לעלות על הבמה כשחקנית שמביאה את עצמה באופן טוטאלי. איש חכם ורגיש, אומן אמיתי, ביחד הצלחנו ליצור משהו ששנינו אוהבים ומעריכים. זה פלא.
מה יהיה? מקווה שתהיה טרנספורמציה. אנשים ועמים יראו אפשרויות חדשות להסתכל להרגיש ולחשוב על המציאות שלנו. שיהיה פה טוב בעיקר לילדים שלנו. זה מקום מורכב – זה דורש הרבה יצירתיות והרבה תמיכה מבחוץ כדי שדברים פה באמת יראו אחרת.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קרנבל בנחל: הלוואי על כל העיר מסעדה שכונתית כזאת במחיר כזה
לא צריך הרבה יותר מזה. אל וסינו (צילום: אינסטגרם/אל וסינו @elvecino192)
עם תפריט שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר (שלא לומר מסעדה למשפחות), ומחירים שלא גורמים לצריבה באישונים, לא ציפינו מהמסעדה שעל נחל הירקון להפתיע אותנו. וגם אם יכול להיות טוב מזה, ואפילו אם היא לא מסעדת גורמה, "אל וסינו" התגלה כמקום נהדר לבוא לאכול בו // ביקורת מסעדות
יחסית לעובדה שהירקון הוא פיסת הטבע הכי דומיננטית בעיר, די מדהים שממש קשה למצוא מקום סביר לאכול סביבו. כאילו התקבלה החלטה מלמעלה שטבע, שקט וירוק בעיניים זה מדכא תאבון. וזה ממש מוזר, כי בלילה, כשלא רואים את צלקות אזורי הבניה, הירקון הוא אחד הנופים היותר נעימים שיש לתל אביב.
איפה תופסים פה איזה ארוחה טובה? הירקון בלילה. צילום: Shutterstock
מהבחינה הזו, עוד לפני שאתה בכלל מתיישב, אל וסינו היא ציפור נדירה. זה לא שהיא יושבת ממש על הירקון – למעשה יש כביש בינה לבין הנחל – אבל האופן שבו המסעדה הזו בנויה, עם שולחנות העץ שמפוזרים בין השיחים כמו שולחנות פיקניק בחניון בלב יער ומשקיפים מלמעלה על קו המים, גורם לך להרגיש בסוג של טבע.
הלוקיישן המוצלח שלה, בקצה של רחוב אבן גבירול, ממש לפני גשר בן יהודה (לא, לא ידעתי את זה, אבל חנינו בספורטק, חצינו את הגשר ברגל, והיה שם שלט – אז זכותי להתעליין), הוא נקודה היסטורית בקולינריה התל אביבית. בשנת 1963 נפתח כאן קפה אוסלו, שבמשך שנים מכר את מה שרבים הכתירו כגלידה הטובה בעיר, ורבים עוד יותר ניסו לנחש מה הפך אותה לכזאת (אם תשאלו אותי, התשובה היא מלא סוכר). אחר כך הייתה שם סדרה של ברים שכונתיים, עד שלפני עשור לקחו את המקום אנשי שאטו השועל והזוריק, ופתחו שם את אל וסינו, שהוא גם בר יין עם מרתף גדול ומגוון, אבל גם מסעדה שכונתית נעימה עם תפריט (בביצועו של השף עידן אבני) שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר (שלא לומר משפחות) ולא פחות חשוב – במחירים שלא גורמים לצריבה באישונים.
התחלנו עם לחם הבית המוצלח ועם סלט בוראטה, שהיה מוצלח באופן יוצא דופן יחסית לז'אנר. כל כך קל ליפול עם בוראטה, בעיקר כי חיי המדף שלה יותר קצרים מזמן התהילה של פליט הריאלטי הממוצע, אבל כאן היא הייתה בשיאה. השמנת נשארה נוזלית, הגבינה החזיקה מעמד ולא התפרקה, עגבניות השרי היו חתוכות בדיוק לגודל ביס וכל העושר והאושר הזה נעטפו בשמן בזיליקום ובבלסמי, שלא משתלטף אבל מורגש בהחלט.
הסאשימי בלאדי, נתחי דג נא על טבולה עם קרם אבוקדו, נשארה סוג של סימן שאלה. לא היה על הצלחת שום דבר לא טעים, והדג, למרות מינון מעט נמוך, היה בסדר. הטבולה הייתה נחמדה וגם האבוקדו היה לגמרי אחלה. אם הייתה איזה כוונת משורר בחיבור הזה, מעבר ל"אי אפשר להגיש כל כך מעט דג אז בוא נמלא את הצלחת", הוא לא היה מובן.
סלט העגבניות השמח (בחיי, ככה קוראים לו) היה סלט, וגם היו בו עגבניות, אבל באמת של החיים הוא היה יותר "סטנדרטי" משמח. מצד שני, באופן אישי נדמה לי שמי שמראש מזמין סלט שמתואר כאוסף של עגבניות, גבינת טולום, זיתים, בצל סגול, קרוטונים ועשבי תיבול – זה לא אדם ששמחה היא חלק משמעותי בחייו. ואם סלט כזה הוא מה שמשמח אותו, אל תתנו לי לעמוד בדרכו.
ברוסקטת השייטל כבר הייתה סיפור אחר לגמרי. קודם כל כי השייטל הקר היה מעולה ומכמות נדיבה, והאיולי חרדל מלמטה היה בדיוק מה שהוא היה צריך – נשיכה עדינה ולא משתלטת של חרדל. זה לא שלא היו תקלות קטנות במנה – הלחם הרגיש כאילו שכחו את הקטע של הקלייה – אבל זאת עדיין מנה נהדרת, גם ליד כוס יין, וגם כחלק מארוחה.
היציאה הכי מעניינת של הערב הייתה דווקא חטיף תירס. בתפריט היה כתוב "תירס במעטפת טמפורה", מה שגרם לחלקנו להזמין את המנה ולאחרים לטעון שזה נשמע כאילו אנחנו עומדים לקבל שניצל תירס קפוא של טבעול, ובכך להוכיח שאין להם מושג. וואו, זה היה לגמרי הדבר הכי כייפי שיצא לנו לאכול השנה. גרעיני התירס המבושלים נטבלו קלות בטמפורה, והתוצאה אחרי הטיגון הרגישה כמו הבן הלא חוקי אבל הממש שווה של ענן גשם וקלח תירס. זה פריך, זה אוורירי, זה מתקתק ובעיקר זה מסוג הדברים שאי אפשר להפסיק לאכול. האיולי צ'יפוטלה בצד רק הופך את זה ליותר טוב.
למרות שגם המנה הבאה הייתה מתירס, היא לא הצליחה להתעלות לאותם השיאים. בתפריט כתבו עליה "פולנטת תירס טרי, מחית כמהין, אספרגוס ופרמזן. אין טוב כזה". ובכן חברים, אולי אין טוב כזה, אבל בהחלט יכול להיות טוב מזה. בצעדים פשוטים, אגב, כמו להרגיע את מינוני הכמהין שפשוט השתלט על המנה וקצת הפריע ליהנות מפולנטה במרקם נהדר.
הדידי סטייל, תבשיל קארי עם סינטה וירקות, החזיר את העניניים לצד החיובי. אין פה איזה תחכום גדול, אבל הקארי היה מאוזן – לא חריף מידי, אבל עדיין כזה שנושך את הלשון – הסינטה הייתה עשויה טוב, ואפילו הירקות היו מצד אחד מבושלים, אבל עדיין לא בשלב שהם מסמורטטים לגמרי. מנה חיננית וכייפית שלגמרי יכולה לסגור את הפינה. אלא אם אתם כמונו, כלומר עם עיניים גדולות, ואתם מחליטים בשלב הזה להזמין עוד שתי מנות.
ניוקי הפטריות היה סוג של דה ז'ה וו לפולנטה. הניוקי עצמם היו נעימים, לא "בואו נתכרבל ביחד מתחת לשמיכה" נעימים, אבל נעימים. גם צלחת הפטריות שמתחת היתה מוצלחת למדי, אבל שוב היה כאן מינון מוגזם להפליא של כמהין, הפעם בצורת שמן, שלא נתן ליהנות מהמנה והיה עסוק בלצעוק "אני כאן!".
סטייק הסינטה, לעומת זאת, היה הרבה יותר מוצלח. הבשר היה טעים, מידת העשייה הייתה מדויקת, הצ'יפס בצד היה קריספי באופן מושלם. זה אולי לא הסטייק הכי טוב בעיר, אבל במחיר של 108 ₪ ל-250 גרם סינטה, זה לגמרי אחד ה-VFM הטובים שאפשר למצוא באזור.
בשלב הקינוחים חלטנו לא להיות מוגזמים, אז לקחנו רק שניים. הקראק פאי היה מהז'אנר שאנחנו מחבבים, כלומר בלי כמויות היסטריות של סוכר, אבל מבחינה מרקמית היה שם כשל קל, כי לא הייתה את השכבה הפריכה שנותנת את ההצדקה לכל האירוע. הקרם ברולה יוגורט, שהמלצר הזהיר אותנו מראש שהוא בכלל לא קרם ברולה אלא יוגורט עם שכבת סוכר מלמעלה, היה סיום מוצלח לכל הארוחה. החמצמצות של היוגורט עבדה מושלם עם שכבת הברולה, והפירות הטריים מלמטה נתנו לכל האירוע גוף ונוכחות.
אל וסינו היא אולי לא מסעדת גורמה, אבל מקום נהדר לבוא לאכול בו. אם אתם באזור אז ברור שיש אופציה שזה יהפוך להיות המקום השכונתי שלכם. אבל גם אם תבואו במיוחד, השילוב בין תפריט מגוון, מחירים נוחים והאווירה הכמעט כפרית, לגמרי יגרום לכם גם לרצות לחזור.
4 כוכבים אל וסינו, אבן גבירול 192, שבת-חמישי 02:00-18:00, שישי 02:00-12:00
לפני ארבע שנים התאחדו שלושה מעובדי הפיקוק כדי להקים מקום משלהם. הם קראו לו אוקטובר על שם אותה מהפכה אדומה, וכיאה לרוח הבולשביקית האווירה קיבוצית ושלום חנוך חורך את הפלייליסט.
בחלקו הסליזי של אלנבי מצליח הגאולה לשמר בועה רוקיסטית הקורצת לקהל השכונה הבוגר. על הפסקול: תקלוטים של רם אוריון, רפי פרסקי או כתב המוזיקה ההיפראקטיבי שלנו אורי זר אביב.
שש שנים אחרי השיפוץ המסויט שעבר, הפך סוף סוף אבן גבירול לרחוב שכיף לאכול בו. מבין 170 המעדניות, המזללות, המסעדות והברים שפועלים בו בחרנו 26 מקומות שהם עצירת חובה
המדריך שלפניכם מאגד את כל מה שהופך את אבן גבירול למרכז הקולינרי הגדול בעיר: החל ממוסדות אוכל רחוב ותיקים, דרך חלוצי המסעדנות העדכנית ברחוב ועד המעדניות ובתי האוכל החדשים שבחרו להקים בו את סניפי הדגל שלהם. מבעד לשורות אפשר יהיה להבחין במידה מוצדקת של גאוותנות תל אביבית. היכן שנכשלו במרוצת השנים סניפי סטארבאקס, קופי בין ודאנקן דונאטס, צמחה תעשייה מקומית איתנה ומגוונת לשירותו של החך התל אביבי, שקשה מאוד להאכיל אותו בלוקשים.
Red Velvet
אם לרגע נדמה לכם שטירוף הקאפקייקס חלף, כף רגלכם עוד לא דרכה ברד וולווט: קאפקייקס צבעוניים מסודרים בוויטרינה מתוקה, עוגיות שוקולד צ'יפס בטעמים, קיר שכולו מלא ברפרנסים אמריקאיים ומקרר עם שתייה מתוקה במיוחד.
מנת חובה:עוגיית רד וולווט עם שוקולד צ'יפס במילוי גבינת שמנת (16 ש"ח).
המעבר משיפודייה אורבנית לבית אוכל מקומי מיצבה את המסעדה של האחים אסף ויותם דוקטור כאחד המקומות הטעימים, והקשים להשגה בסופי שבוע, באבן גבירול. תפריט טרי ומקומי, מחירי אלכוהול ברצפה ובראנץ' שהחזיר את השיק למילה בופה – מדובר בעצירת חובה.
דקת הליכה ממסעדת האחים פתחו הדוקטורים (על חורבות הקרפצ'ו בר שלהם) ביסטרו קטן שמגיש אוכל ישראלי מקורי המבוסס אך ורק על תוצרת מקומית. התפריט משתנה מדי יום, לפי עונות השנה והחשק של הדוקטור.
מנת חובה:עונת הליים נמצאת בשיאה, ומכאן טארט הליים ממשק אלון עם הקצפת הרכה מלמעלה (39 ש"ח).
הדיינר של גוצ'ה, האחות האמריקאית והמשוחררת של רשת פירות הים, היא מקום מפגש לקיצוניים משני הצדדים: מאוהבי ההמבורגרים עם ביצה עלומה ונקניקים ברוטב הולנדז, דרך אלו שמצליחים לסיים לבד קילו מולים ברוטב מרינייר ועד מכורי הסטייקים שיכולים להתלבט בין אנטרקוט, סינטה ופילה בקר.
מנת חובה:מיקס פירות ים בחלב קוקוס, צ'ילי ובזיליקום (75 ש"ח).
השבוע נפתחה Poke Israel, מזללה בסגנון הוואי שמגישה את המנה ששיגעה את האמריקאים השנה: הפוקה (הוגים כמו פוקר בלי ר'). המנה, שמקורה פולינזי, מכילה דג נא, סטיקי רייס ורטבים ומשמשת ארוחה שלמה בקערה.
מנת חובה:פוקה חריף אש – אורז לבן מטובל בטוגראשי, קוביות טונה אדומה ברוטב ספייסי מיונז, בצל לבן וירוק, חלפיניו טרי, ברוקולי, צנונית ואבוקדו ברוטב סריראצ'ה וספייסי מיונז (44 ש"ח).
אבן גבירול 20, 9094066־03
המזנון
רשת המזון המהיר של אייל שני, שעושה שמח בפיתה. המקום היחיד בעיר שמרשה לעצמו לגבות 11 ש"ח על שורת פיתה עם שוקולד השחר ופרוסות בננה וכולם יגידו אמן. עובדי דלפק שעושים שמח, מוזיקה בקולי קולות ופינה ממכרת של קרעי פיתה עם קרם פרש, טחינה ופרפום עגבניות שקשה להיפרד ממנה לטובת שולחן.
מנת חובה:כבד תרנגולת צרוב על הפלנצ'ה עם בצל ירוק, טחינה, חריף וסלסלה עגבניות (36 ש"ח) עם ערקשת: ערק עם מיץ תפוחים 100 אחוז טבעי ממושב קשת עם נענע וקרח (24 ש"ח).
הפטיסרי השווייצרי הראשון בישראל בחר להתמקם בלוקיישן יחסית מפתיע, אך הרחוב הסואן לא מפריע לקפה־קונדיטוריה להישאר אלגנטי ושיקי להחריד. עם לוק של חנות תכשיטים המצויד בפחזניות, עוגות, מאפים ועוגיות יפהפיים, הקפיצה לציריך מייתרת את הצורך לעבור בנתב"ג.
מנת חובה:פס עוגת גבינה המורכב מארבע שכבות: תחתית ביסקוויט לימון, שכבת ביסקוויט קרמל, מעל גבינה אפויה ובטופ קרם שוקולד לבן עם וניל איכותי (29 ש"ח).
הגרסה הגדולה והמשביעה של הסושי שכל כולה מבוססת על אורז. בישיבה במקום או בטייק אוויי יכינו לכם עלה אורז גדול שבתוכו אורז ומנה לבחירתכם: דגים ופירות ים, עוף, טופו, ירקות או פירות. כל אופציה מתובלת ברטבים מיוחדים ובתוספות קלילות ובריאות.
מנת חובה: Shi Shi Spicy Red Tuna – טרטר טונה אדומה מתובלת עם כרוב אדום, מלפפון, כוסברה, צ'יפס בטטה, שומשום שחור, רוטב איולי ווסאבי (46 ש"ח).
אחד החידושים הקולינריים המרגשים ברחוב – ויעידו על כך התורים הארוכים – הוא קרפ מקמח כוסמת. יונתן בודק ושלושה שותפים ייבאו את הקונספט מצרפת והפכו אותו ללהיט שכל דתות הקולינריה מצליחות למצוא בו את מאווייהם – הקרפ עצמו טבעוני, אך התוספות המשתנות לא: נקניקים, גבינות ישראליות, גבינות צרפתיות, טחינה, לאבנה ועוד.
מנת חובה:קרפ עם גבינת סנט מור עזים, שעועית ירוקה, בצל ירוק, תרד, תפוחי אדמה מדורה, שום, רוקט ולימון (36 ש"ח).
רועי הרצוג, שף טבעוני שצבר קילומטראז' במטבחים של אייל שני, פתח השנה מעדנייה טבעונית ראשונה מסוגה. אחרי שהלהיב את טבעוני העיר עם מנת ה"הר" (הר של קטניות, דגנים, ירקות ועשבי תיבול בהתאם לעונה) במסעדת "מעבר" שאותה סגר, החליט להקים מעדנייה שבה מנות לאכילה במקום או לקחת הביתה נוסף למוצרי מעדנייה ייחודיים.
מנת חובה:זודלס־נודלס מזוקיני עם רוטב פסטו־איולי, מלפפונים, חסה ונענע. המנה מוגשת עם טחינה שעשויה מקצח, ספירולינה וקרקרים אורגניים (47 ש"ח).
אבן גבירול 48, אין טלפון
ויטרינה
המבורגר שמנמן ומדויק שמתכרבל בגבינה כחולה, צ'יפס דקיק שעשוי מתפוחי אדמה ומבטטה ומתרענן מנגיעות של קליפת לימון מגורר – זה (והנקניקיות) מה שגורם, ערב ערב, להמוני קרניבורים רעבים לצבוא על הוויטרינה בתורים אימתניים.
מנת חובה: נקניקיית טולוז (עם או בלי לחמנייה) מבשר בקר פיקנטי, סלט עגבניות, לימון כבוש, יוגורט וארוגולה (45 ש"ח עם צ'יפס ושתייה).
ככה נראית ומריחה קפיצה קטנה לחו"ל: פרלינים, מרציפן, דפי שוקולד, טופי אנגלי, מרשמלו וליקרים – חנות השוקולד קרדינל הוכיחה את עצמה כמקום מפלט ראוי מהפיח והרעש של הרחוב. מדובר בחנות כה קטנה שכדאי להזמין מראש או להגיע מוקדם, כיוון שהמקום מייצר מכמויות קטנות כדי לשמור על טריות וריח ממכר עבור לקוחותיו.
מנת חובה:פרלין עם מרציפן אמרטו (4.50 ש"ח לפרלין, 66 ש"ח ל־15 פרלינים).
אבן גבירול 60, 6958612־03
המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים
השם המחייב מטיל את חובת ההוכחה על שני סנדוויצ'ים בלבד. האחד, ממולא באונטריב שמבושל ב־82 מעלות במשך 12 שעות, ולאחר הכנתו מפורק לחוטי בשר דקיקים ועסיסיים שנערמים בלחמנייה עגולה ומתוקה עם סלט קולסלאו ביתי מעל (38 ש"ח). השני מורכב מבשר טחון על הפלנצ'ה עם בצל מטוגן, גבינת גאודה מעושנת וחרדל ממותק תוצרת בית (38 ש"ח).
מנת חובה: דיל קומפלט: סנדוויץ', תפוחי אדמה פריכים ושתייה קלה (50 ש"ח).
אם היה טקס הנחת אבן פינה קולינרית ברחוב, הבראסרי הייתה מקבלת את הכבוד הראוי. חלוצת הרחוב והבית החם של אלפי גרגרני העיר היא הנקודה המרכזית בציר האבן גבירולי. עם ארבעה תפריטים שמתחלפים במהלך היום, אווירה אירופית וצפיפות ניו יורקית, לא פלא שהמקום פתוח 24/7.
מנת חובה:קוקטייל ג'זמין (קמפרי, ג'ין, מעט פסיפלורה וליים) על הבר לצד כדורי ריזוטו ומוצרלה (29 ש"ח) וכנפיים חריפות (32 ש"ח).
הבעלים של פיצרייתהחתול הירוקמלבונטין מינפו את ההצלחה הטבעונית והשיקו לפני חודש מזללת פיתות על חורבות הבודהה בורגר. מפצחי סוד גבינת הקשיו מביאים לכם עכשיו קציצות בסגנון קבב שעשויות מסויה בתיבול מזרחי או הודי, שווארמה סייטן וסטייק סייטן.
מנת חובה:פיתה עם פטריית פורטובלו במרינדת שום, סילאן וטחינה עם גבינת סויה תוצרת בית וירקות (28 ש"ח).
אבן גבירול 88, 5223040־03
ריינבואו בפיתה. צילום: נמרוד סונדרס
צ'יפס סטאר
התור שמשתרך מחוץ לצ'יפסטאר מאז פתיחת המקום בפברואר השנה יעיד כי מדובר באחד המקומות האטרקטיביים באמצע הרחוב. הסניף של הרשת ההולנדית־איטלקית, שלא מוכר דבר פרט לצ'יפס חם שטוגן זה עתה, מציע 15 רטבים לבחירה החל מקטשופ ועד חומוס או טחינה.
מנת חובה:מנת צ'יפס בינונית (400 גר') עם רוטב בטעם הדרים על בסיס ויניגרט, גרגרי פלפל שחור בחריפות עדינה (18 ש"ח).
בית הקפה שנפתח בשוק הכרמל ובהמשך התרחב לבית קלייה בוטיקי ברמת גן, התרחב שוב ומיקם אספרסו בר קטן ושיקי במרכז הסואן של הרחוב. קפה באיכות גבוהה היישר מחוות חקלאיות באזורי גידול מובחרים (מאיפה? קוסטה ריקה?), תצוגה יפהפייה של מקינטות ושירות נעים הם סיבות מעולות לפתוח שם את הבוקר.
מנת חובה:קפה קר מתערובת Poas – תערובת קפה שגדלה על אדמה וולקנית בקוסטה ריקה שמעניקה לקפה טעם עשיר בפירות שמזכיר קצת שוקולד (15/12 ש"ח).
כשנפתחה לפני 15 שנה, על חורבות גלידת פצה האגדית, הייתה אמורה מיו למסעדה האיטלקית המרכזית באבן גבירול. עם השנים היא התאימה את התפריט לחיך הישראלי (מנות גדולות, חריפות, נוכחות מרשימה של שמנת, מנות עם פרגיות ועוד) אבל חסד נעורים ניתן למנת הקרבורנה שלא השתנתה.
מנת חובה:ספגטי בשמנת, חזה אווז מעושן וחלמון ביצה (64 ש"ח).
מיכאל ופלורנס רפאל, זוג צרפתי שעלה לארץ ב־1995, החליט להביא את פריז ללבנט ופתח מעדנייה קטנה עם כל הטוב שיש לצרפת ולעסקי הבוטיק הישראליים להציע. בחנות הגדולה תמצאו 15 יינות צרפתיים ייחודים, ויטרינת גבינות מרשימה, שמני זית, פסטות, ממרחים ועוד.
מנת חובה: סלמון מעושן שמיכאל מכין מפילה של דגי סלמון שמגיעים טריים מנורבגיה פעמיים בשבוע (34.90 ש"ח ל־100 גר').
לגורמה שופ
אל וסינו
שלושת החברים שהקימו את השכן לפני 15 שנה (ובדרך גם את השאטו שועל והזוריק) התבגרו והעסק יחד איתם. לפני שלוש שנים שונה שם המקום לאל וסינו (השכן בספרדית) והפך מבר שכונתי לביסטרו מקומי ובר יין, שלו קהל נאמן. על המטבח הופקד השף עידן אבני (הרברט סמואל, רפאל), ששדרג את התפריט פלאים.
מנת חובה:לחמניית באן מאודה עם בשר שפונדרה בבישול ארוך עם איולי צ'יפוטלה תוצרת בית (34 ש"ח).
לאל וסינו
קפה קסטל
משרד הכרטיסים הישן הוסב לבית קפה אורבני שמצליח לשמר את פיסת הנוסטלגיה (קיר שלם עטוף בכרזות של הופעות עכשוויות לצד הופעות פרה היסטוריות) לצד קפה איכותי, סנדוויצ'ים מושקעים, מאפים ריחניים, מוזלי, מיצים טבעיים, סלטים, מתוקים ועוד.
מבית היוצר של תמרה הגיע הדור הבא של המיצים: מכשיר הידראולי במשקל טונה שיובא במיוחד מארצות הברית ומייצר מיצים בכבישה קרה – שיטה חדשנית שממצה את תכולת הפרי עד סופו. במקום שנראה כמו בית מרקחת, כולל חלון זכוכית שדרכו אפשר לצפות בתהליך הכבישה, אי אפשר לא לקנות בקבוק צבעוני.
מנת חובה:מיץ Sweet Green – קייל, מנגולד, מלפפון, אגס, תפוז, לימון ונענע (24 ש"ח ל־450 מ"ל).
מטבח איטלקי־סיציליאני קליל על טוהרת שמן הזית והירקות. בתפריט תמצאו את כל הטוב שיש לאיטליה להציע: רביולי, ניוקי, פסטות, פיצות, לזניה וריזוטו לצד מבחר מעולה של לימונצ'לו.
מנת חובה:פוזילונה עגבניות מיובשות ותרד – פסטה קצרה ומסולסלת עם עגבניות חצי מיובשות, תרד, גבינת עזים, שום, בזיליקום, יין לבן ובלסמי מצומצם (58 ש"ח).
מה צריך יותר מחנות אוכל שמשלבת בין המוצרים של גלידריית בוזה לאלו של מאפיית לחמים הוותיקה? במילים אחרות, אם אתם מחפשים משהו מתוק כאן תמצאו את השילוב המנצח: גלידת בוטיק הנמזגת ישר מהמכונה לתוך מאפים טריים חמים ומשובחים.
מנת חובה: פאי תפוחים עם גלידת קרמל מלוח, פקאן מסוכר ורוטב קרם וופל (26 ש"ח).
![רוני ברנדשטטר ויפתח קליין, מתוך "שיישאר בינינו" (צילום: יפתח קליין)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/11/1762788070_1359278_46341-1000x750.jpeg "רוני ברנדשטטר ויפתח קליין, מתוך "שיישאר בינינו" (צילום: יפתח קליין)")
![מרחב של שקט פנימי. מוזיאון תל אביב, מתך הסרט "הילה" (צילום: מיכל בת אדם)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/06/1719553528_1326826_65095-1000x526.jpg "מרחב של שקט פנימי. מוזיאון תל אביב, מתך הסרט "הילה" (צילום: מיכל בת אדם)")
