>> יולי גודיי (תעקבו דחוף) היא זמרת-יוצרת ומלחינה, מנחת סדנאות כתיבה ועיתונאית. את הפנים שלה אתם בטח מכירים כדוגמנית ושחקנית או משנים בסצנת הלילה של העיר, כשאירחה אתכם לדרינק. בסינגל החדש שלה, "ביי", מתוך אלבום הבכורה שבדרך, היא הופכת את הביקורת עליה ("משוגעת") לדבר סקסי, ולא נשארת חייבת למי ששבר לה את הלב.

>> סתלבט בקיבוץ בעיר והופעות חינם בפארק // העיר של שימי אטיאס
>> וואן וומן שואו מושלם ובורקס שקפא בזמן // העיר של גיא ברטשניידר
>> קבב של נהגת משאית וחנות שהיא נכס תרבות // העיר של קורין אברהם

העיר שלי מהממת. גם שרוטה קצת, אבל מהממת. תל אביב היא אהבת נעוריי. עברתי לכאן בגיל 19, חיילת, מהקיבוץ בצפון. התאהבתי ולא עזבתי אותה עד היום, כבר עשור ושנה. כאן יכולתי לגלות מי אני, במקום שבו מותר להיות הכל. העיר הזו בשבילי היא חופש, ונכון שאנחנו בועה ובמירוץ העכברים, אבל פה באמת מגשימים חלומות (בדם, ארנונה,יזע ודמעות).

1. המגדלור

הספוט הכי אוטופי בסוף העיר לתפוס בו קפה או אפרול שפריץ – תלוי בשעה – וליהנות משמש מושלמת, שקיעה על הים, לפעמים גם לרקוד לצלילי הופעה מגניבה, או לתפוס הקרנה של סרט בקיץ. מרגיש כמו במאליבו, אבל ליד הבית, תל אביב הסאחית במובן הכי טוב. גיליתי את הספוט כשעברתי לצפון הישן ואני הולכת אליו ברגל דרך פארק הירקון, בו אני מטיילת עם הכלב בכל יום, כותבת שירים, ומסתכלת על ברווזים ועצי אקליפטוס שמזכירים לי את הקיבוץ. קצת שלווה זה מאסט לאיזון מול הקצב המטורף פה.

2. ג'אז קיסה

המקום שישלח אתכם בזמן ל-1950 ברגע קסום אחד וימשיך לספק את הסחורה בימים הנכונים, שוב ושוב. זה לא סטוץ, זה ריליישנשיפ מהמם, אבל כזה שלא נגמר בחתונה כי הקיסה לא עושה מונוגמיה, היא פרי ספיריט. עיצוב הרטרו המדוייק, מערכת הסאונד הוינטג'ית, הברמנים, המוזיקאים – אייל שני יודע מה הוא עושה. זהו בהחלט הג'וקר שלי להופעת ג'אז אינטימית ודרינק על הבר. להאזין לחברים וקולגות עושים אומנות ואהבה עם הכלים והתווים. אין במה, זו כמעט הופעת סלון, הגבולות מטושטשים, והזכרונות תמיד טובים, אפופים בסקס אפיל.
דרך יפו 9 תל אביב

3. לה טיגרה

הפיצה הכי טובה בעיר ולא תשכנעו אותי אחרת. הכרתי אותם כשגרתי בפלורנטין, הם היו שכנים שלי בבניין והתמכרתי. הממלכה המנומרת שפעם בשנה אוספת אליה אנשים בלבוש מנומר למסיבה איטלקית של פיצות ללא תחתית ואפרול שפריץ מהחבית (כן, יש דבר כזה), שהכי כיף להגיע אליהן עם חברים על קיבה ריקה. פיצה נאפוליטנית מבצק מושלם ותוספות ייחודיות בין מתוק לחריף, אווירה של דרום איטליה פוגשת ניו יורק, האירוח אדיב, הצ'ייסרים לימונצ'לו, והבעלים אנשים טובים שאוהבים את מה שהם עושים.עכשיו נפתח סניף בצפון הישן קרוב אליי, כך שאנחנו שכנים שוב.
פרנקל 9 תל אביב // אלקלעי 5 תל אביב

4. צ'לסי

חנות יד שנייה ווינטג' עצומה בשכונת לבונטין (כן יש גם קומה שלמה לגברים), שלהסתובב בה תמיד גורם לי להרגיש קצת קארי בראדשו. אני אוהבת לבטא את עצמי דרך בגדים ולוקים, ואני קוראת לארון האישי שלי מחסן התחפושות, הארון העצום שלי שמשתרע על חצי דירה. כל חצי שנה אני מרימה מכירה גדולה ושולחת פריטים גם לצ'לסי, שנמכרים אצלם ואז אני קונה מהם בכסף שמצטבר. לארון האישי שלי נוספו לאורך השנים פיסים מטורפים מצ'לסי (כמו תיק עור של דניאלה להב וג'קט וינטג' רקום של DKNY) ואז כששואלים "מאיפה?" אפשר להתנשא ולהגיד שזה וינטג' ויד שנייה, הכי כיף.בנוסף, כל מה שלא הולך למכירה נשלח לתרומה ובעיקר למקלטי נשים – שזו מטרה נעלה.
‎מקווה ישראל 22 תל אביב

5. אזולי בר

הבר השכונתי בכיכר מסריק שיגרום לכם להרגיש שהגעתם הביתה. בר משפחתי של שלושה אחים, שריונרים מילואימניקים, שבזמן המלחמה בנות הזוג שלהן תפעלו את המקוםבמסירות רבה ואווירה גבוהה. קוקטיילים מתפריט שבנו יוצאי הבושוויק, בירות והכי חשוב שניצל נדיר בחלה בשישי בצהריים לצלילי מוזיקה נוסטלגית. משפחת אזולאי חברים שלי מהצפון, אבל האהבה האמיתית בינינו גדלה כשנתקענו יחד כשכנים בפלורנטין והרמנו מסיבות רוויות מרגריטות קפואות בחצר שלי נון סטופ. כן, המשטרה הגיעה לבקר הרבה. זה היה רק עניין של זמן עד שיקחו את כישרון האירוח והקרחנה שלהם ויפתחו לו בר כחוק.
שדרות מסריק 16

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בהקשר תשתיות:וואו כמה שהייתי רוצה שבניית הרכבת הקלה תסתיים כבר. מעל לשלוש שנים אזור הצפון הישן ומה שהיה כיכר מילאנו הירוקה והיפה נותר הפוך, מוזנח, מוצף, מרעיש ובעיקר לא מתקדם לשום מקום.
בהקשר תרבותי:הלייט נייט בתל אביב פשוט גווע אל מותו. נותרו מקומות בודדים בעיר שנותנים מענה מהנה וראוי לציפורי הלילה (פוסטר, שחורי, מוזמביק) ומלבדם העיר איבדה את הקסם שלה אחרי חצות וחבל.מי שירים את הכפפה ירוויח קהל שצמא למקום חדש וטוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המחזמר "הסוף"שראיתי כבר פעמיים – בכיכובן של ג'וי ריגר וגם של דנה פרידר (שתיהן נפלאות) – הוזמנתי על ידי חברים שמשחקים ומנגנים בו, ובאחרונה לקחתי תלמיד שלי לפיתוח קול שחולה על מחזות זמר ואת אחותו, התיישבנו בשורה הראשונה וזו הייתה חוויה מיוחדת בשבילם. מחזמר שעוסק במוות, מאניש אותו ועוטף בשירים יפים באופן הומוריסטי – זה מצרך חיוני אחרי מלחמה.הופעה נוספת שנהניתי ממנה מאוד הייתה של המנצח המבריק להב שני עםהפילהרמונית שאירחו את נגנית הכינור סאיאקה שוג'יבהיכל התרבות, הדייט הכי שווה שהבסטי יכלה לקחת אותי אליו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה מאוד רנדומלי, אבל התאהבתי בסדרהThe Crownעל המלוכה הבריטית בזמן שעבדתי עם ערוצי החדשות והתקשורת האנגלים במלחמה (BBC ביניהם). היה מעניין לספוג הקשרים תרבותיים, כי מלבד אהבתנו המשותפת לתה אין לבריטים שום קשר לטמפרמנט הישראלי-רוסי שלי. אבל התאהבתי, וכמו בכל פעם שאני מתאהבת – כתבתי שירים. אז יש כבר אלבום באנגלית פואטית בעבודה. יש בו לא מעט ביקורת לצד הרומנטיקה, כיאה לי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני תורמת באופן קבוע לעמותת "לחיות בכבוד" שדואגת לניצולי שואה לארוחות חמות עד הבית וביקורים. הנושא קרוב ללבי בתור נכדה לעולים ניצולי שואה וחסידי אומות עולם. אני והמשפחה זכינו לדאוג לסבים באהבה ומקרוב, אבל נשבר לי הלב לחשוב על אלו שמזדקנים ללא משפחה, תמיכה או אמצעים. הם ממש זקוקים לעזרה שלנו, הצעירים, וחברה נמדדת בכבוד שבה היא דואגת לקשישיה. תזכרו שהתרומה נמצאת בכל מקום מתחת לאף שלנו – מספיק לעשות מחווה יפה שמסתכמת בחיוך ו"מה שלומך", כוס קפה או עוגייה למנקה המדרגות שלכם בבניין, למטאטא הרחובות, או השומר בבית הספר של הילדים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמנים של העיר! ולאנשי הקולינריה והתרבות – הלב הפועם של תל אביב. אנחנו הראשונים לחטוף כל מהלומה (קורונה, סגרים, מלחמות ללא סוף) והאחרונים להשתקם, אבל בלעדינו אין נשמה.בנימה זו שאוט-אאוט לשי הנסב, צלמת מוכשרת שיוצרת בלופט המוקפד והעצום שלה בדרום העיר, אותו היא פותחת שלוש פעמים בשנה בחגים לחברי קהילת האופנה והתרבות למסיבות קונספט שהן באמת חגיגה של לוקים נועזים, ריקודים, אנשים טובים ושמחת חיים.

ושאוט-אאוט נוסף לשרון כהן, השף של שילה, שפתח עכשיו את קפה שילהבקשב רב לצרכים של צעירי העיר, ולא מפסיק לעמוד ולדברר את דעותיו על התנהלות הממשלה בעקביות גם כשזה עולה לו בלקוחות. זה לא משנה מהי הדעה הפוליטית – אני מעריכה דמויות משפיעות שמתעדפות את הערכים שלהן ללא פחד מההשלכות. ממש כמו שדמוקרטיה התכוונה להיות.

מה יהיה?
מה שנשקה – יצמח. החלק הכי טוב לפנינו! להיות כאן זו בחירה, לנטוע כאן שורשים זו בחירה, לעסוק במקצוע שלי ושלכם – זו בחירה, ולחיות – זו זכות. כל יום הוא הזדמנות, גם כשחשוך למצוא את האור שלנו ולתת ממנו קצת החוצה לעולם.

• העיר שלי
• המגדלור
• מיראז' ג'אז קיסה
• לה טיגרה
• בגדי וינטג'
• אזולי בר

>> רעות עג׳מי (כדאי שתעקבו) היא שחקנית וסטודנטית לקולנוע, גרה על שוק לוינסקי בתל אביב עם מיליון שותפים (שלושה), עובדת עם ילדים מהממים על הרצף, לשעבר אלופת ישראל בג'ודוו. בימים אלה היא משחקת בהצגה"מכתבים לחייל בחזית"מאת מאיה ערד יסעור ובבימוי צבי סהר, מנהלו האמנותי ובמאי הבית של אנסמבל עיתים. ההצגה תעלה בפסטיבל תמונע שיתקיים בסוף החודש (29.11 21:00 // 30.11 19:00) ואתם בטח רוצים להיות שם.פרטים וכרטיסים כאן.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. שוק לוינסקי

ידוע שהמקום שהכי טוב לעשות בו קניות זה המקרר של אמא, מה שמאפשר לעשות השלמות ולבלות בשוק הכי טוב בעיר הלוא הוא שוק לוינסקי. אני אתחיל מלופו, מעדניה פצפונת שקיימת למעלה מ-50 שנה. בסמטה ממש ממול פיצה לילה, מסתתרת פנינה שפתחה לי את החיך לחצילים ודגים מעושנים ששווים את הריח! והמוכרים שם הם הדבר הכי אדיב שתפגשו.
לופו // מרחביה 6 תל אביב

2. המוציא לחם

מאפייה מתוקה של שתי נשים מדהימות שמפיצות אהבה וקבלה. אין אושר גדול יותר מלהיכנס לשם בבוקר – המקום מוצף בריח של לחם ושוקולד חם.
לוינסקי 40

3. חנויות יד שנייה

אני קונה בעיקר בגדי וינטג' ויד שנייה ובשוק יש מבחר עצום של חנויות. תמיד אפשר למצוא מציאות ב-Triangle בעד ארבעים שקלות וממש ליד Segunda עם פיסים מגניבים במחירים שפויים, והמוכרים תמיד יפנקו במיני קולה, שאני בתכלס באה בשביל זה…
טריאנגל /סגונדה /לוינסקי 35 תל אביב

4. המבצר

הוא מקום די חדש והאמת שאני לא כל כך יודעת איך להגדיר אותו, בית קפה, בר של שתי קומות בלילה, חלל אמנות, הקרנות סרטים הופעות ומסיבות. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה החלל העצום הזה, מלא הנרות, ריגש אותי ממש ומצאתי את עצמי ממליצה עליו לכל מי שרק פגשתי. נראה לי מגניב להגיע אליו.לא הרבה יודעים עליו בינתיים. אז תשמרו בינינו 😉
משה מאור 3 תל אביב

5. החניון

גם זה מקום חדש, גם אותו אני לא כל כך יודעת איך להגדיר (מבינה דרככם שאוהבת חיות לא מזוהות), אז אקרא לו חניון רב תרבותי, זה נשמע טוב. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה ידעתי שזה המקום שאחגוג בו יומולדת 30 (מחפשת כבר הרבה זמן מקום). החלל גדול ופתוח, עושים שם אירועים, שווקים של בגדים, אוכל, יש שם בר מגוון ודי.ג'יים מדהימים, מושלם למסיבות ויש מישהי שעושה קעקועים, אז כזה הכל מהכל.
הרבי מבכרך 7 תל אביב (פלורנטין)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בניייה בנייה בנייה.
בונים לי חמישה מטרים מהחלון… בניין יפהפה ,אבל אני מתעוררת מקדיחות כבר שלוש שנים ב-7 לפנות בוקר.

ריח השתן ברחובות פלורנטין.
רק כשיוצאים מהעיר או מהאזור מבינים את גודל הבעיה.

והתחנה המרכזית החדשה.
מקום עם כל כך הרבה פוטנציאל. בגלל זה כל כך קשה להיכנס אליו. הוא עומד דומם, כאילו הזמן עמד מלכת, אבל ממשיך לזהם את הסביבה. לא פעם הלכתי שם לאיבוד ובשביל למצוא אוטובוס צריך להגיע לפחות 20 דקות מראש ואני גם ככה מאחרת לכל מקום וזה מספיק מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"רק לביקור" סרט קצר של עידן ארגוב שגם שיחק את התפקיד הראשי בכישרון רב לצד ריקי חיות הנפלאה והרגישה כל כך. דרמה קומית מטורפת ומצחיקה עד דמעות. אמנם ליהקתי את הסרט, אבל ראיתי אותו פעם ראשונה על מסך גדול יחד עם הקהל בסינמטק ואני חושבת שבחיים לא הייתי עדה לצחוקים כל כך קולניים,
ובטח לא בסינמטק. סרט שפותח את הלב וגורם לכם להתקשר לאמא להגיד לה כמה אתם אוהבים אותה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
"שום דבר לא בסדר" של רני סער. ניסיתי להתחמק מלצפות בסרט הזה ששודר בכאן 11 כי ידעתי שהוא יהיה לי קשה. ואז ממש במקרה ישבתי לדרינק עם חבר בקולנוע יפו (עוד מקום שאני מאוד אוהבת) כשפתאום אנשים קראו לנו להיכנס לסרט. לא ידעתי במה מדובר. הסרט עצמו קשה לצפייה, אבל מעצים כל כך. יצאתי גמורה ובוכיה אך מלאת תקווה. הסרט עוקב אחרי נוגה פרידמן, אלמנת מלחמה שאיבדה ב-7.10 את אהובה ואב שלושת ילדיהם, עידו רוזנטל. אנחנו נחשפים לאישה כל כך חזקה, אמנית מיוחדת ואמיצה שמגדירה את עצמה מחדש מול הנורמות המצופות מאלמנות בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה של חיות – היצורים הכי טובים שמקיפים אותנו. ו"עומדים ביחד",תנועה חשובה שפועלת לשיוויון אמיתי, לצדק ולמילה שהפכה כבר לגנאי – שלום. למרות שהרבה יחלקו עלי, אני חושבת שזה הארגון שהכי שמר עלינו ועל מצפוננו במלחמה הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה?
הייתי רוצה לפרגן לכל מי שממשיך ללכת להפגנות של החטופים.
ולרעות ענבר– אני עוקבת אחריה והיא עושה עבודה כל כך חשובה. הסרטונים שלה סופר מעניינים. היא נותנת לי תקווה ונותנת מילים לרגשות והתהיות שלי על המצב, והכל בצורה כל כך נגישה וקולחת. יצא לי לפרסם כמה פעמים פוסטים שלה ואנשים התבלבלו וחשבו שאני היא והברכות שאני קיבלתי… אני מורידה בפניה את הכובע רק על ההתמודדות.

מה יהיה?
אני אופטימית מטבעי למרות שאובייקטיבית המצב לא טוב. מקווה שנצליח לשקם את עצמנו. לגבי אמון במערכת, בפוליטיקאים והשיח המפלג, אני חושבת שאנחנו די אבודים בחלל. מקווה שנוכיח לעצמנו אחרת. אני רוצה להאמין שזה תלוי בנו, ויום יבוא ונוכל ללכת בגאווה בעולם, אבל תשאלו אותי עוד פעם אחרי הבחירות…

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• שוק לוינסקי
• המבצר
• החניון
• בגדי וינטג'
• יד שנייה

>> שקד מילר היא אחד הכוחות העולים בסצנה המקומית, זמרת-יוצרת-מפיקה שנשמעת לגמרי לא מכאן עם אר'אנ'בי מלוטש ומעודכן ונראית לחלוטין בשלה ומוכנה לפריצה הגדולה שלה. תוכלו לראות אותה לייב לפני כולם ביום רביעי הקרוב (20.11) באירוע הסלון העירוני של עיריית תל אביב-יפו במדרחוב נווה שאנן (כל הפרטים כאן), במסגרתו יהפוך המדרחוב המשופץ למסיבת לאונג' סלונית עם פינות ישיבה ותאורה ביתית. וגם אקו תופיע. אז בכלל.

>> העיר של מיה לנדסמן // קפה שהזמן קפא בו וטבע עם תנים מייללים
>> העיר של יובל שילר // בר שכונתי מאירופה ומקום שמציע תקווה

1. חוף צ’ארלס קלור

צריך להרחיב על חוף נקי, שקט ומהמם שכזה? אפשר גם להגיע עם סקייטבורד או אופניים ולנסוע בסקייטפארק. וחייבת לתת שאפו למחירון המחייב של החוף עם פיתה חומוס וסלט ב-12 שקל וקפה ב-6.

2. ג'ונז

אוכל מצוין, קוקטיילים מצוינים, ג’אז ובלוז ברקע, תאורה רומנטית ולבוש אלגנטי.
זבולון 13

3. דלאל

הכל טעים, האווירה נעימה ומפונפנת וגורמת לי לרצות ללבוש שמלת קיץ פרחונית ולהתבשם בבושם היקר שלי.
שבזי 10

4. Triangle

אם לא הייתה החנות הזאת, לא היו לי בגדים. שוק לוינסקי.
לוינסקי 37

5. נחמה וחצי

הסנדוויץ’. סטייק וצ’דר. אחד הכריכים האהובים עליי בעולם.
אחד העם 144

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אני לא מבינה איך עדיין ממשיכים להפעיל את מכונות שטיפת המדרכות בפלורנטין בכל בוקר. השטיפה מתבצעת עם מים בלבד, כך שזה לא ממש מנקה. במקום שהלכלוך יישאר על הרצפה, הוא עף לאוויר לחצי שעה ואז חוזר לרצפה. כל זה עושה הרבה רעש וטררם בלי הרבה תועלת. אני חושבת שצריך למצוא דרך יותר יעילה לנקות את העיר או לפחות לזרוק איזה ליטר מרכך כביסה במים שיעשה ריח טוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זכיתי לראות הרצאה של יובל אברמוביץ’ בנושא הגשמת חלומות. אני ממליצה לכולם ללכת לראות אותו, כי יש לו סיפור ייחודי שמדבר לכל נפש. ההרצאה השפיעה עליי בצורה משמעותית; התחלתי להיות בקשר טוב יותר עם עצמי, לכתוב את המטרות שלי ולהתחיל להגשים אותן. ההתקדמות באפיקים שבחרתי בהם השתפרה פלאים, והקשר שלי עם עצמי התחזק.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בדיוק אתמול הייתי בהופעה ראשונה של פרויקט “פתקים” של גיא מוזס, שאסף פתקים שאמנים שונים כתבו במהלך המלחמה ועיבד אותם ליצירות מוזיקליות. היה מעניין לשמוע את הפרספקטיבות השונות וגם לראות את המשותף בין היצירות, בלי שהאמנים בכלל נפגשו. אני חושבת שלי זה נתן איזו שהיא נקודת מבט חיצונית על המחשבות שלי בתקופה הזו. זה עזר לי להבין שהסיטואציה במציאות של המלחמה והנפש שלי הן לא אחד. לדעת להבדיל ביניהן חשוב לבריאות הנפשית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליץה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושבת שילדים ובני נוער בתקופה הזו עוברים חוויה מאתגרת מאוד. גם בלי מלחמה, גיל 14 הוא לא פשוט. יש הרבה ילדים ונוער בסיכון, ואפשר למצוא תוכניות התנדבות איתם דרך ארגונים כמו “עלם”, “רוח טובה” ו”גשר אל הנוער”. לפעמים בילוי של שעה בשבוע יכול לשנות לילד את החיים.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני פשוט רואה את טל רשבסקי בכל מקום, ואני חייבת להגיד, יש לו סטייל. הוא לא מוותר. כשאני מתארגנת בבוקר אני בקושי שמה נעליים סגורות, הוא יוצא עם לוק של שבוע האופנה בפריז. תענוג להיתקל בו בעיר. וספה, מוזה, השראה.

מה יהיה?
כבר הרוב טוב. אני יודעת שלפעמים הדברים נראים כאילו הכל הולך לפח, הכל מדרדר, והטכנולוגיה אוי ואבוי, והניכור. אבל בואו נעשה רגע זום אאוט או טיים-אאוט (סטגדיש) ונביט על 100-150 השנים האחרונות. הדרך הכי טובה לנסוע ממקום למקום הייתה על סוסים (איך היית יורד לאילת נשמה? יומיים-שלושה לפחות). היה מלוכלך, ביוב זרם ברחובות, היה חוקי לסחור בבני אדם, לנשים לא הייתה זכות הצבעה, הלהט”בים היו נשחטים לא רק בעזה וגזענות הייתה בשיאה. איפה כל אלה ואיפה הקפה ב-POC אחרי פילאטיס מכשירים. אפשר להגיד שהעולם מידרדר, אבל בסך הכל אנחנו במגמה חיובית, ואם מכל אלה הגענו ב-2024 למדינת ישראל יחסית ליברלית, אני מצפה בקוצר רוח ל-150 השנים הבאות.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• פארק צ'ארלס קלור
• ג'ונז
• דלאל
• נחמה וחצי
• בגדי וינטג'

תכינו את עצמכם ועצמכן לקראת אירוע חגיגי נוסף. היום (רביעי, 6.9) יתקיים לראשונה בדיזנגוף סנטר שוק קיימות בשם המקורי והכיפי להגייה "שוקיימות". מתי? החל מהשעה 12:00 ועד 20:00. מה תוכלו למצוא בו? למעשה כמעט הכל.

מתחם השוק במפלס מינוס 1 יהיה מלא באירועים וחוויות שונות. במתחם הלבוש והאופנה תוכלו למצואאת מותג בגדי הים NALU שיכין אתכןלקיץ הבא. מי שנוסעת למידברן בקרוב וכלל חובבות הקימונות, אז דעו שגםפטי שקולניק, מעצבת הקימונו והסארי הכשרונית תהיה שם להלביש אותך.גם מותג הווינטג' הייחודי TIME MACHINE יתייצב עם כמה פיסים לוהטים, זאת לצד בגדי יד שנייה, תיקים ותכשיטי וינטג' מחומרים ממוחזרים.

מלבד זה יהיו כלי בית, תיקים, ארנקים, בגדי ילדים, חגורות, סלים ומחווה לטרוי. טרוי היה כלב רוטווילר שמארגנת האירוע, אביה בן דוד, ניסתה לחלץ מחיים איומים. ״נהגתי ללכת להביא לו כל ערב מים ואוכל, לפעמים תחת מטח טילים, בסופו של דבר הצלחתי לערב את הרשויות והוצאנו אותו מהכלוב שהיה כלוא בו והוא נלקח לווטרינר, שם הסתבר שהוא נאכל על ידי רימות ואי אפשר להציל אותו. זה היה אחד הימים העצובים בחיי והבטחתי לו, לפני שהורדם, שאנציח אותו". דבר הוביל לדבר, ואביה יצרה שקיות מגופיות משומשות בסגנונות שונים שימכרו ב"שוקיימות" תחת השם FOR TROY.

בסקציית האמנות תוכלו לפגוש את אורלי אלון מרגי, אמנית אקולוגית מהידועות בעולם ובנוסף אליה, יפרוס בפנינו את האוצרות שלו גם מור שפיגל, אמן שאוסף חפצים מהרחוב והופך אותם ליצירות הכי חמודות. ואי אפשר בלי האמן שחר סריג, שהכין ליין של חולצות משומשות עם הדפסים של העבודות שלו. לא מספיק? אז במסגרת הסדנאות תוכלו גם לפגוש את האמנית דורית מרטין שתעביר בגלריה של הסנטר סדנה לקולאז' מחומרים ממוחזרים.

חוץ מהמוכרים, שגם הם יתכלו בסופו של דבר, כל דבר שנמכר בשוקיימות הוא פריט בר קיימא שמיוצר מתוך שליחות ותפיסת עולם של המושג המעורפל והאהוב על כולנו – קיימות. אבל יותר נכון לומר מתוך התחשבות בסביבה, מבלי לפגוע בדבר בהווה או בעתיד. ובן-דוד מוסיפה: "אבל אם את שואלת אותי, כל מי שיוצר יש מאין הוא אמן". בן-דוד היא דמות מרכזית בחיי התרבות של העיר כבר שנים, אך זו הפעם הראשונה שהיא עושה מהלך כזה, לדבריה כי זו האפשרות הראשונה שלה להנותממשהו שקורה עכשיו בעולם, ולא פחות חשוב – להיות בחברת בני אנוש שחושבים כמוה ואכפת להם ברמה כזאת שהם מחוללים שינוי. יחד איתה בארגון השוק לוקחת חלק השותפה, יפעת בן דרור, שנמצאת גם היא בתחום זמן רב.

היוזמה הגיעה כשבן דוד סגרה את החנות שלה – ז'אק וחמודיזה, שמלכתחילה פתחה כדי שתהיה לה הכנסה נוספת שתסייע לה להאכיל ולטפל בעשרות חתולי רחוב. השם, אגב, ניתן לחנות על שם החתולים שלה שכבר שרפו את כל הנשמות שלהם.

"מאז הצקתי לדן פילץ, הבעלים של הסנטר, שייתן לי להפיק שוק קיימות, ידעתי כמה הנושא קרוב לליבם וכמה עשייה יש להם בתחום וחשבתי שזאת דרך מצוינת להידחף ולבסוף הצלחתי. בחרתי את יום רביעי כדי לחזק את 'רביעי טבעוני' שמתקיים לידנו ושיש לי אהבה גדולה אליו".את הכסף שנכנס מז'אק וחמודיזה, בגדים ותכשיטים יד שנייה, היריד יעביר לטובת חתולי הרחוב. מלבד זה, מוסיפה בן-דוד, "התרומה של השוק היא לחשוף צרכנים למוצרים אקולוגים שהם שיא המודה, אם לא הדבר הבא".
>> שוקיימות, דיזינגוף סנטר, מפלס 1-, בהמשך לשוק האוכל הטבעוני, 20:00-12:00

• הבועה
• דיזנגוף סנטר
• קיימות
• יריד
• שוק
• בגדי וינטג'
• וינטג'

בא לשכונה בחור חדש: בכל יום חמישי, משעות אחר הצהריים ועד הלילה, יוצבו בכיכר גבעון המתחדשת עשרות דוכנים שהולכים לאחד את המיקרוקוסמוס של העיר באמצעות בגדים שהיו פעם של אחרים – ועכשיו יכולים להיות שלכם. בירידי וינטג' תמיד אפשר למצוא את האאוטפיטים הכי אייקונים שאין מצב שמישהי אחר תלבש גם, פשוט כי הפסיקו לייצר אותו בשנת 98׳.

היריד ייפתח לראשונה כבר השבוע (7.9) ולרגל העניין מזמינה העירייה את כל תושבות ותושבי העיר שמעוניינים לחטט בארון, להוציא ממנו פריטים ולמכור אותם ביריד – לפנות בווטסאפ למספר050-8081106.

ההחלטה לקיים שוק וינטג׳ שיתמקד באופנה ופרטי לבוש התקבלה בזכות ההצלחה של שוק העתיקות וינטג', שמתקיים במקום. שוק העתיקות, שחוגג כבר 15 שנות פעילות החל את דרכו בכיכר דיזינגוף וכשמחירי הפעילות במקום עלו – החליטו מארגני השוק שאין ברירה אלא לשנות מיקום נדל"ני, והגיעו לכיכר גבעון. סתם, זו הייתה החלטה של העירייה.

שוק העתיקות מציע פריטי אספנות, צעצועים מיוחדים, מצלמות, אוספים נדירים, נברשות, ציורים, פוסטרים, תקליטים, שטרות, כלי מטבח ועוד המון המון המון דברים שחיים ככל הנראה יותר מאיתנו – אבל לא בגדים. לכן ולאור ההצלחה שלו הוחלט להשיק גם שוק בגדי וינטג׳ שירים לכולנו את הארון ואת הלוק.

ולמה כיכר גבעון? קל. הכיכר הפכה כבר מזמן לאחד המקומות הלוהטים בעיר. מקיפים אותה מקומות איקונים אחרים כמו הסינמטק (או אמ.פמ) ובשנה האחרונה היא זכתה בעצמה לשדרוג נוסף מטעם העירייה – מה שהוביל גם להמשך שגשוג בתי העסק במקום. מקומות בילוי לא חסרים שם, כמו שניט או בריקס, וגם לא מסעדות טובות כמו pop&pope, אובן קובן ופורט 19. אם חשק ליבכם פשוט לשבת במרחב מוצל, לעצור לרגע ולהסתכל על יופי העיר ויופי הא.נשים הלבושים בגדי וינטג' – יש לכם עכשיו אופציה גם לעשות את זה.
יריד וינטג׳ ויד שנייה בכיכר גבעון, מדי שבוע ביום חמישי, 15:00-22:00
מעוניינים להשכיר דוכן בשוק? יכולים לפנות בווטסאפ: 050-8081106

• אופנה
• בגדי וינטג'
• כיכר גבעון
• יד שנייה
• בגדים
• עיריית תל אביב