>> סי היימן (כדאי שתעקבו) היא נערת הרוק הנצחית שלנו, אייקון תל אביבי-מוזיקלי כבר 40 שנים ברציפות, מימי הפינגווין העליזים, דרך אלבומה ה-11 ("ילדה ברזל") שיצא בשנה שעברה ועד פסטיבל המגבר הקרוב שבו תופיע יחד עם מני בגר (14.2, מרכז ענב).אתם יכולים ואף רוציםוצריכים להיות שם.

>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא
>> פיצה סודית ומפעל תרבות עם קארמה מעולה // העיר של רובי קסוס
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. אוגנדה/לדין

בר קטן להופעות גדולות מהחיים. משחר נעורי הרוק שלי אהבתי מקומות קטנים-צפופים שמה שעושה אותם זה לא הציוד או המפרט הטכני המטורף, אלא הוייב המחשמל שיכול לקרות רק שם. המקום הזה מדהים בעיניי. ראיתי שם הופעה בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, כשלהקת פילגש, הלהקה של הבן הצעיר שלי יהלי היימן שוחט, עשו שם הופעה. מאז הספקתי לראות שם את ג'נגו המלך ואת להקת קורדרוי. מקום השראה.
סמטת הבד 5 תל אביב

2. פסנתרים

לפני שבוע יצאתי משיעור משחק בדרום תל אביב, היה גשם שוטף מטורף, הייתי בפסאג' ברחוב יצחק שדה 34 – ומולי ויטרינה עם פסנתרים כמו חנות ממתקים אוסטרית ישנה ומזמינה. נכנסתי פנימה רטובה ושאלתי את האיש המקסים שמנהל את החנות (ומבקש להישאר בעילום שם), אם אפשר רגע לתפוס מחסה מהגשם ולנגן קצת. התשובה הייתה מיד "כן". אני יודעת שמדובר בפסנתרים הכי מוצלחים בעולם, ובכל זאת לא נאמרה מילה על מה, מי, למה וכמה. פשוט שבי לנגן. התאהבתי קשות. אם פעם יהיה לי הרבה כסף אקנה לי שם פסנתר. בינתיים כבר הוזמנתי לנגן ולצלם שם קליפ, ככה באהבה, כי הסלוגן שלהם אומר הכל: "ככה פשוט לנגן". חנות קסומה של פסנתרים ואהבה.
יצחק שדה 34 תל אביב

3. מתחת לעץ נאות אפקה

בשנים קודמות הייתי מגיעה לבן יהודה, אל הסניף הראשון. עכשיו פתחו גם אצלנו בשכונה שקרובה אלי להדר יוסף. מי צריך יותר מעץ מדהים מעליו, קפה מטורף, סנדוויצ'ים קטנים יפים שבאים לי בול טוב אחרי הספורט בפארק ליד. והרוח הטובה שמעליך, ישיבה נוחה, תנורי חימום, אפשר להביא את הכלב שלך אם בא לך ואיכשהו הכל שם מסתדר תמיד לטובה.
נתן אלתרמן 13 תל אביב (נאות אפקה)

4. פולי

בר מוזיקלי. הבר השכונתי שלי, היכן שלא אגור בתל אביב, תמיד יהיה השכונה שלי בלב. בר של 14 שנה, מהוותיקים בעיר ששרדו בכבוד ובצניעות עם אופי משלהם ונשארו נאמנים למקור. ממוקם בלב רוטשילד, מנוהל על ידי די.ג'יי ארנון יואב האהוב כל כך, שמשלב בו ברמן מדהים – יובי, המתופף של הארנבות של קספר 14 שנה רצוף. בר שמחבר בין תכנים של תרבות עירונית אורבנית לרגש, נותן במה לתקליטנים בתחילת דרכם, הרצאות ומפגשים במרחק נגיעה מהלב עם אומנים. בימי שלישי במת ג'אם ליוצרים ויוצרות צעירים משלנו שרוצים להשמיע קולם ומביאים את הקהל שלהם לשמוע אותם. יש גם האפי האוור מהמשתלמים בעיר. מקום שתמיד אחרי הופעה שלי אני באה אליו להזכיר לעצמי מה אני הכי צריכה – בר שהוא בית.
רוטשילד 60 תל אביב

5. שכונת הדר יוסף/ פארק קהילת לודג'/ קפה ריסו

אני תושבת שכונת הדר יוסף מזה עשור עברתי לפה עם מות אבי נחצ'ה ואחרי גירושים. מצאתי פה בית אמיתי. בחצר הקודמת שלי היו מופעים אינסוף בקורונה, ובשכונה הזו כתבתי כבר שני תקליטים חדשים. בחודשים האחרונים עברתי לגור במקום שהכי מזכיר לי את המילה חלום: רחוב ללא שם הממוקם בתוך פארק גינת קהילת לודג'. לאורך השדרה מדרכה ארוכה, בתים בתים קטנים ומתוקים ישנים ומרגשים, כאשר שער ביתי הכחול נפתח מולי פארק משגע, מטופח, מלא ציפורים. כלבים – גם שלגיה, הכלבה שלי שאימצתי ביניהם – מתרוצצים מאושרים. גינות כושר, גינות כלבים ובית הקפה האיטלקי של אמיר, "ריסו", טובל בירק, ממוקם בקצה העליון שלו צמוד למרכז המסחרי. זה אולי המקום היחיד בתל אביב שאני מכירה שהילדים מטפסים על העצים וההורים שלהם שותים קפה ואוכלים בנחת מהתפריט המהמם של "ריסו". מקום בתל אביב הרועשת שהצלילים היחידים ששומעים בו זה צחוק ילדים, ציפורים, וטוב חחח עכשיו גם צלילים של שירים יוצאים מהבית שלי . שכונה מטורפת. הבית שלי בעולם.
>> ריסו, הדר יוסף 14 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

בין כיכר רבין לאיכילוב,שדרות דוד המלך, רחוב ותיק, רחב מאוד, ציר תנועה מרכזי. יש המון באמפרים לא מסומנים, מעברי חציה דהויים שאינם נראים ומהווים סכנה ואי נוחות עצומה להולכים ולנוסעים, בעיקר בשעות הערב, מה שמיצר קפיצות אינסופיות לא צפויות על באמפרים שאינם נראים לחלוטין – גם מסוכן וממש לא נעים. הגיעה העת לתקן ולרענן קצת צבע. לא דרמה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט הישראלי "תמונות יפואיות". אסתי זקהיים הענקית, אורי גבריאל האדיר ושלל שחקנים מטורפים שמספרים ב-5 תמונות תל אביביות-יפואיות את הסיפור של תל אביב-יפו. הוא יצא ב-2025, הלכתי 3 פעמים בימים שבהם לא הצלחתי לצחוק. בסרט הזה צחקתי בקול .

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אם אי פעם אמות" – שירה של סמ"ר עדי ברוך זכרה לברכה. באוקטובר 23', עם פרוץ המלחמה, הציפו את הרשתות מילים לשיר שכתבה חיילת אישה צעירה מדהימה ופורצת דרך, סמ"ר עדי ברוך ז"ל, שנרצחה מפצמ"ר בעיר שדרות ביומה הראשון למילואים והיא עדיין לא בת 20. המילים צעקו אלי מתוך הרשתות, הלחנתי והבאתי את השיר לג'נגו עמיר רוסיאנו שהפיק וניגן איתי. השיר הפך לצוואה של אישה צעירה שהעזה להביט למוות בעינים הרבה לפני המלחמה והשאירה במחשב האישי שלה את הטקטס המצמרר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאמאטכ"ל.קהילה שבה חברות נשים אשר מכירות את המורכבויות שאת חווה ומדברות את הקשיים והעוצמות שאת חווה, קהילה שמגבשת תחתיה נשים, שכנות שלך, שלא הכרת עד כה. את מוזמנת להצטרף לקהילת הנשים הקרובה למקום מגוריך. קהילה שתספק מענה של ערבות הדדית, תמיכה, פנאי ורווחה לשותפות בה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האיש עם הדגל שעמד ליד הפסנתר של אלון אוהל במשך שנתיים תמימות –שמעון אדרי. שמעון מאשדוד, אך תל אביב והכיכר הפכו להיות ביתו השני ובעיניי מגיע לו כבוד ואהבה עצומים. בזמן המלחמה התנדבתי בכיכר החטופים שנתיים, במכירות וניהול דוכן סיכות החופש, ביחד עם אנשים שהפכו למשפחה עבורי. במשך שנתיים רצופות עד כמעט עכשיו, שבוע אחר שבוע הגעתי לשם. ליד הפסנתר של אלון אוהל, שבת אחר שבת, עמד שמעון, איש יקר מבוגר ומדהים, עמד דום עם דגל ישראל ענקי מונף בגאווה בידו. שמעון הוא הבחירה שלי. לאחרונה נסע עם הדגל לסגירת מעגל ופגש את אלון.

מה יהיה?
"גרפיטי תל אביב 89 הקירות שלך כל כך שותקים"
"שום פחד לא יעמוד מול הסבלנות וביום בהיר אפשר לראות מתל אביב את ביירות"
"קרני שמש אפורה מעירות אותי תל אביב מזכירה לי את ניו יורק"
בימים האלו אני חוגגת 40 שנות רוקנרול. מאז דרכה רגלי על האסבסט של מועדוני תל אביב, הפינגווין, קולנוע דן, ליקוויד, רוקסן ועוד – תל אביב העיר שלי מהווה עבורי השראה בלתי נדלית ובלתי נפסקת. היא תמיד תהיה העיר שבזכותה צמחתי והפכתי להיות נערת הרוק הנצחית. עיר שממשיכה להשפיע עלי תמיד ולהיות השראה עבורי. עכשיו זמן קצת סדוק אני חושבת… סוג של תחושה שהעיר מנסה להתנער מחדש אחרי המלחמה הארוכה הזו שעוד לא ממש נגמרה גיליתי שעל אף האורבניות המתחדשת, אני חשה שוב בית, שוב אנשים שהם משפחה, שכונה שהיא אהבה. ב-14.2 אפקוד את מרכז עינב האהוב ואשיר שם עם מני בגר בפסטיבל המגבר. תבואו. הכי מרגש להופיע בשבילי זה בתל אביב.

• העיר שלי
• רוק ישראלי
• אינדי ישראלי
• הדר יוסף
• אוגנדה
• פולי
• פסנתר
• שדרות דוד המלך

>> לימור פנחסוב היא מגדולות יוצרות הדוקו שמסתובבות בינינו, במאית אמיצה, חתרנית ורגישה חברתית, המביאה למסך קולות ושאלות שנותרות לעיתים מחוץ למיינסטרים, וביימה גם תחקירים רבים בתוכנית "עובדה". סרטה האחרון "אחרי המסיבה" שודר השבוע בכאן 11 במלאת שנתיים לשבעה באוקטובר. לצד יצירתה, שימשה כיו״ר איגוד הבמאיות והבמאים במשך שש שנים, והייתה ממייסדות פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל. החודש היא תיכנס לנעליו של ברק הימן ותוביל את המחלקה לקולנוע של "המדרשה".

גדלתי ברמת אפעל ואת התיכון העברתי בפנימייה בשדה בוקר, אז אם שואלים אותי אני אוהבת להגיד שאני שייכת לרוח המדברית ששם. אבל האמת היא שאני כבר 30 שנה בתל אביב, אז כן, אני תל אביבית, אדוקה יש לומר. כדוקומנטריסטית בנשמה, המקומות שלי בעיר תמיד קשורים או לסיפורים חזקים או לאנשים הקרובים אלי, החברות והחברים שלי.

1. ביתא קפה צהלה

המסעדה האהובה עלי בתל אביב היא פשוט המקום שבו אני יושבת כבר 20 שנה עם החברות הטובות שלי, עירית, עינת ואסנת – ביתא קפה בצהלה (מה נעשה עכשיו כשסוגרים את המקום?). טעים שם ממש, אבל עיקר הענין עבורי הוא ההיסטוריה שלנו בין השולחנות במקום – כי ביתא היא המקום שבו ישבנו פה על קפה, סלט או ממש ארוחה בכל רגע בחיים, חלקנו סיפורים מהגן של הילדים, הריונות, לידות, סיום יסודי, תיכון, דאגות של הילדים בצבא, גם גירושין וגם אהבות חדשות. הרבה סודות ושיחות פרטיות ועמוקות יש עבורי בביתא שהופכים אותה למקום קסום עבורי.
צה"ל 71 תל אביב (צהלה)

2. גינה

בהדר יוסף שבה נולדו ילדי, יש חורשה קסומה. אנחנו המקומיים קוראים לה "גינת העצים השוכבים" כי באמת העצים בה שוכבים במופע מופלא של טבע עירוני. באופן רשמי מתברר שהיא נקראית "האשלים המרקדים" שזה גם יפה לחשוב שהם מרקדים להם. ועכשיו נשאר להתפלל שלא יהרסו את החורשה בשביל עוד מגדל.

3. חוף תל ברוך

חוף תל ברוך הוא האהוב עלי כי אחרי שהצלנו את ישראל עמיר מכת לב טהור, הוא לא הפסיק לבקש להגשים את חלומו וללכת לים לראשונה בחייו בארץ ישראל. מיד כשנחתנו בארץ לקחתי אותו לטבילה ראשונה בחוף הזה. אז הוא היה שורד כת אלימה, רזה, כחוש ומפוחד. היום הוא גיבור של ממש, איש עוצמתי וחד פעמי. מעבר לזה חוף תל ברוך הוא המקום שבו אני פותחת את השבוע עם עירית חברתי הטובה, מול השקיעה עם בקבוק יין או סתם ענבים אנחנו מסכמות את השבוע בשקיעה של מוצ"ש, עטופות בצבעי השמש ובחברות טובה כל כך.

חוף תל ברוך (צילום: גיא יחיאלי)

4. קולנוע לב דיזנגוף

הילדים שלי גדלו בקולנוע לב מגיל אפס ממש, אז חוץ מסרטים מעולים אני מרגישה שם בבית. יש שם אולמות שבהם התגנבתי להניק, ואולמות שבהם ראיתי את פניהם מלאות הפליאה מול סרט ראשון, וגם הסרט "אמא חוזרת הביתה", שעשיתי עם ירון כפתורי, מספר את סיפור המנקה של הקולנוע, אז הנה שוב אני מוצאת את עצמי מחברת דוקו וחיים אמיתיים.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. בורקס שלמה בשוק הכרמל

אין על שוק הכרמל, ובימי שישי אני מקפידה להגיע למסלול קבוע של קניות ושיחות עם בעלי הדוכנים שכבר הפכו לחברים. הראשון שבהם זה דוכן הבורקס הצנוע בסמטת הכרמל. כמובן שהכל מחובר גם לחברה טובה, הפעם זאת חברתי, אחותי מכיתה ד', יעל קומרובסקי (תל אביבית בנשמה). אז כן, צריך לאכול בריא והכל, אבל לפעמים נדמה לי שיותר חשוב שיהיה בריא לנשמה, ואין כמו חיבור של שיחת נפש עם חברת ילדות ובורקס חם וטעים.
נחליאלי 2 תל אביב (שוק הכרמל)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הפקקים, כמה שזה קלישאה ככה זה בלתי נסבל עבורי. כמו רבות גם אני רצה בין העבודה, לבית, החברות, בן הזוג שלא לדבר על הזמן, הסרטים והפרויקטים שלי. ככה שכל שנייה ספורה ומדודה וברור לי שכמעט כל יציאה מהבית בעיר שלנו היא משאבת זמן יקר בפקק מעיק. החלק הטוב בזה זה פודקאסטים בצרפתית שאני שומעת וככה שומרת על השפה ואם אני נושמת ממש עמוק אז אפשר לדמיין שזה פקק פריזאי מפואר…

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בלוז כנעני של אהוד בנאי בחאן השיירות, ערב עם חבר מחבק ואוהב מצד אחד ועם ישראל השפוי והיפה מצד שני. זה הרגיש ערב מהאגדות ואפילו הצליח לרומם את הנפש לכמה שעות למרות המצב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חזרתי לעמוס עוז ול"מיכאל שלי"לאחרונה, ופתאום ראיתי את חנה ואת מיכאל גנץ באור חדש, מול הרצון או אולי הצורך לברוח מהמציאות הקשה של חיינו בשנתיים האחרונות. רק מקווה שלא ניפול לתהום כמו חנה.אניאהיה גם יומרנית לרגע ואספר על יצירה שלי: ליוויתי את סא"ל דותן מלול, מג"ד 932 ואת שחר מלול אשתו, במהלך 50 ימים של תמרון בעזה (עבור חדשות 12 מוצ"ש), צילמנו בג'בליה כמה ימים ארוכים וגם לילה אחד בלתי נשכח… מול המג"ד ושחר אשתו הרגשתי פעם ראשונה כוח ותקווה. שחר הודיעה לי מהשיחה הראשונה שהיא לא רוצה כתבת "ביחד ננצח", היא חייבת להגיד את האמת, וכך היה. הכנות והיכולת שלהם להביע מכלול כל כך רחב של רגשות ותחושות מסמנים לי עד עכשיו שבאמת מגיעה הנהגה ראויה לעם הטוב והנפלא שאנחנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לי לבחור, יש כל כך הרבה אנשים טובים. אני בוחרת באלעד פנחסוב – גילוי נאות: אחי הקטן. כבר שנתיים שאלעד והחברים שלו מגיעים לכל מיני מקומות משונים ורחוקים בשביל לפנק את החיילים בארוחה טובה, חיוך אור של טוב בעיניים ואווירה של בית. אלעד עושה את זה בצניעות ובשקט מוחלט ובטח יכעס על הפרסום הזה. תרומות הם לא מבקשים, אבל אם בא לכם להגיע לעמוד על המנגל או לחתוך סלט טרי לחיילים שלנו, אלעד הוא הכתובת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עינב צנגאוקר – אני מניחה שכבר אפשר לקרוא לה תל אביבית. אין לי מילים מול העוצמה של האישה הנדירה הזאת. אני לא יכולה לסבול ביקורת עליה, כועסת על מי שמעז לשפוט אותה.את נדירה עינב ואני כל כך מחכה לראות אותך מחבקת את הילד שלך.

מה יהיה?
יהיה ממש טוב, חייב להיות. הטובים, בסוף, תמיד מנצחים.

• העיר שלי
• דוקומנטרי
• המדרשה
• ביתא קפה
• הדר יוסף
• חוף תל ברוך
• קולנוע לב
• בורקס

>> מיכל שרון היא הצ'ייסרית בשעשועון הלהיט של כאן 11, "המרדף" (כל הפרקים כאן), שחזרה בשבוע שעבר לעונה תשיעית (עם מנחה חדשה בדמותה התבונית של הילה קורח). בימים שהיא לא עובדת בלדעת הכל בטלוויזיה, היא משמשת כעורכת גרפית בשבועון "לאשה", ובכל הימים היא מתגוררת בתל אביב. גם לכל השאלות שלנו היו לה תשובות.

>> להריח פרחים בפארק ולרקוד עד שהשמש עולה // העיר של זיו בראשי
>> הקולנוע הכי לא קולנוע וסיפור אהבה עם פיל // העיר של דן פילץ

1. גן החשמל

לפני כ-20 שנה עברתי מהצפון הישן לשכונות שבעבר הירקון, ולמרות שאני תושבת העיר, אני מוצאת את עצמי אומרת ש"מחר אני נוסעת לתל אביב". בדרך כלל הכוונה היא לאזורגן החשמל, שם אני מבקרת אצל כרמית רזניק, מעצבת השיער המוכשרת שלי (ברזילי 13).אני אוהבת את השילוב המרתק שלבתים מתפוררים לצד חידוש עירוני, בתי אוכל עדכניים וחנויות מראשית ימי תל אביב, ונוף אנושי מגוון. אם אתם כבר שם, אני ממליצה על קפה ORO (לבונטין 12 פינת ברזילי), שכל דבר שניסיתי בו היה טעים.
פרט טריוויה, כי אי אפשר בלי: כשהשכונה נוסדה לפני כמאה שנים, היא נקראה "רמת השרון", וגן החשמל נקרא "גינת השרון".

2. מוזיאון תל אביב לאמנות

מדי פעם כשהנפש מבקשת, אני הולכת לסיבוב במוזיאון, שאף פעם לא מאכזב. השקט, הרוח התרבותית שמנשבת בו, המחשבה וההשקעה מאחורי התערוכות – גורמים לי להרגיש טוב. התערוכה שנסגרה לא מזמן על הצלם מוֹי וֶר/משה רביב העיפה לי את המוח, ועכשיו אני מתכננת ללכת לתערוכה של רות פתיר. וכמובן שאי אפשר להתעלם מהמיצג האנושי-חברתי שברחבה החיצונית, להלן הסעיף הבא.
שאול המלך 29

3. כיכר החטופים

אני מבקרת בה מאוקטובר 2023, שבוע אחרי שאביחי ברודץ' לקח כיסא והתיישב מול שערי הקריה. הכיכר היא מפעל אזרחי מדהים שלא נראה כמותו בשום מקום בעולם. בכל ביקור שם, הלב נשבר עוד קצת. אני מחכה כבר ליום בו כולם ישובו הביתה, והכיכר תתרוקן.

4. טיב טעם

הסניף הענקי ברמת החייל שפתוח גם בשישי בערב, בשבתות וחגים. דיסנילנד של ריחות וטעמים, והמון מוצרים שלא תמצאו בסופרמרקטים אחרים. אני מאוד מתחברת לסלוגן שלהם, "החופש לבחור", כי אם יש משהו ששנוא עליי – זה שנכנסים לי לצלחת או מטילים עלי מגבלות מכל סוג שהוא. אני חושקת שיניים כשמגיע החשבון בקופה, ואומרת לעצמי שזו תרומתי לשימור הרוח התל אביבית החילונית והחופשית.
דבורה הנביאה 122

5. כלבו עדית

הוא הגילטי פלז'ר שלי. במרכז המסחרי הישן של הדר יוסף נמצאת חנות, בעצם סוג של מחסן, שיש בה כל מה שצריך בתחום הקוסמטיקה, הטואליקטיקה וחומרי הניקוי. הלוק-אנד-פיל הוא של שנות השבעים, ורוב המחירים בהתאם, נתקעו ולא עלו מאז. תגידו לעזרא ששלחתי אתכם.
הדר יוסף 14

מקום לא אהוב בעיר:

אני פחות מתחברת לשכונות החדשות, בעיקר ב"גוש הגדול" (רמת אביב החדשה). הן גדולות מדי, חדגוניות ואנונימיות, ויכלו להיות חלק מכל עיר בארץ. בשכונת מגוריי, נאות אפקה, יש עדיין מרקם של שכונה קטנה, יש שבט צופים פעיל וגינות כלבים בהן כולם מכירים את כולם, קצת כמו בצפון הישן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביום ההולדת שלי הוזמנתי לארוחה והופעה ב"גילה וננסי", הבר/מסעדה של אייל שני ו-PAG שמארח הופעות דראג. כבר בכניסה ברור שמדובר במקום שמקבל כל אחד באהבה, לא חשוב מאיזה ג'נדר הוא/היא/הם. ראינו מופע מקסים שממש גרם לי לדמוע מהתרגשות.
לבונטין 8

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז המלחמה אני לא מסוגלת כמעט לצרוך תרבות, ולצערי לא די בספר או סרט כדי לסדר את הראש. יש רק תוכנית אחת שמצליחה להצחיק אותי בקול רם, "קופה ראשית" (בכאן 11, הערוץ המשובח שאחראי גם על "המרדף") כמובן. מתי עוד עונה?

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
באמת, שכל אחד יתרום ויתנדב איפה שמתאים לו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה לחזק את האיש הכי מושמץ בעיר, רון חולדאי, ולאחל לו עוד שנים רבות של בריאות טובה. שימשיך לעמוד איתן ולחצוץ בינינו, מדינת תל אביב השפויה והנורמלית, לבין הטרללת מסביב.

מה יהיה?
אוף. אני לא אופטימית. בדרך כלל, כשאנחנו שמים לב לשינויים פוליטיים וחברתיים, זה כבר אחרי שקרו תהליכי העומק, אחרי שהלוחות הטקטוניים כבר זזו. אבל אין ברירה, חייבים להמשיך ולהיאבק ולקוות שיהיה טוב.

• העיר שלי
• המרדף
• כאן 11
• גן החשמל
• מוזיאון תל אביב
• כיכר החטופים
• הדר יוסף
• טיב טעם

דניאלה ג'וליה טראוב היא דוקטורנטית ליחסים בינלאומיים, מרצה וסופרת. בימים אלה רואה אור ספרה "מרלין האדומה" שמגולל תרחיש דיסטופי (או שמא?) שבו איראן כובשת את ישראל, ומחתרת מיוחדת קמה כדי לחלץ את השטחים הכבושים בחזרה. שיהיה בהצלחה לכולנו, אה?

>>אוכל אותנטי ומלון שמרגיש כמו כנסיה ישנה. העיר של אסף ארדה
>>הפסיכולוגית השקטה ודרינק מברלין בתל אביב. זאת העיר של שחר מרום

1. דיזנגוף סנטר ויער הפיות

כשאני נכנסת לדיזנגוף סנטר אני נזכרת בילדות שלי. גרתי במודיעין ועבורי תל אביב הייתה העיר הגדולה אליה אחי, החברות שלי ואני היינו נוסעים לבד החל מגיל 12. עלינו על אוטובוס, מצוידים בבקבוקי מים ושטר של מאה שקל לכל אחד (אז זה בהחלט היה מספיק). היינו רואים סרט בכיכר דיזינגוף ואז ממשיכים לסנטר לבקר בחנות יער הפיות. שם היינו מטיילים בין המדפים, קונים לעצמנו פיה קטנה ומדמיינים שזהו פורטל לעולם של קסם. בהמשך, אורטל טיורין ואני כתבנו ספר (שלא פרסמנו) בשם "יער הפיות". היום, כל פעם שאני נכנסת לסנטר, למרות הלחץ והעומס שבו, אני נרגעת, נאחזת בפיסת ילדות שמובילה אותי לעולם של קסם.
דיזנגוף 50, בניין B מפלס שער 6

2. שכונת הדר יוסף

נכון שזה לא מגניב, אבל זה הבית שלי בתל אביב. קיבוץ קטן באמצע עיר רועשת. כשעמדתי לעבור לעיר, הייתי אמורה להיכנס למעונות של אוניברסיטת תל אביב עם תחילת התואר השני שלי בדיפלומטיה ובטחון. ידיד שלי, שגר בהדר יוסף, התעקש שאבוא לראות בית קטן עם גינה ועץ תפוזים בשכונה שלא הכרתי. בטוחה בצדקת דרכי, עמדתי על כך שהמעונות גם זולים וגם נכונים לי, אבל הוא לא הרפה, וטוב שכך. ברגע שראיתי את השכונה ואת הבית, התאהבתי. וזה המקום הבטוח שלי מאז.

3. שכונת נווה צדק

אני אוהבת דברים יפים, היסטוריה, אירופה הקלאסית, ארכיטקטורה כפרית. נווה צדק היא התגלמות כל אלה ולרגע קטן כשאני מטיילת שם או יושבת בבית קפה, אני מרגישה שאני בכפר קטן באיטליה ליד המשפחה שלי (המשפחה של אבא שלי מכפר ליד פירנצה). אני רוקדת בלט ומודרני מאז שאני קטנה והיינו מגיעים פעמים רבות למרכז סוזן דלל. הייתי מסתכלת על הרקדניות ורוצה להיות כמוהן כשאגדל. לא המון השתנה מאז.

4. חוף הים

נכון, לא מאוד מקורי אבל החיים שלי עמוסים עם המון לחץ. כשאני מרגישה שזה יותר מדי, אני מגיעה מוקדם בבוקר לחוף (לרוב לחוף בוגרשוב) ויושבת מול הים. אני לרוב בן אדם שלא מסוגל לשבת בשקט ולא לשנייה אחת. מערבולת של רגשות, מחשבות וצורך בעשייה. אבל שם, אני יכולה להתנתק לרגע, לשאוף את אוויר הים פנימה ואחר כך להתעמת עם שאר העולם.

5. כיכר רבין

מאז השיפוצים קצת פחות נעים שם, אבל אני עדיין אוהבת את הכיכר. לידה נמצא הסטודיו שלי "סטודיו נעים", בו אני רוקדת בלט ועושה יוגה כבר שנים. הוא מוקף בבתי קפה כמו הבייקרי והמקום המושלם לדייטים או לערב עם חברות – שאטו שועל. לאחרונה גם גיליתי את חנות הנייר יולטה והבנתי שהרבה כסף לא יישאר לי אחרי הגילוי המרהיב הזה. אני אוהבת לשבת שם אחרי שיעור יוגה בשישי בבוקר ולחוות את התנועה של האנשים, השמש וההרגשה שהעיר הזו חיה באמת.

מקום לא אהוב בעיר

אני לא חושבת שיש אזור בעיר שאני לא אוהבת. אני חושבת שהשיפוצים הם הכרח בכדי שיהיה לנו אפילו יותר טוב בעתיד. הם סימן להתפתחות. בנייה ועושר של עיר וזה חשוב. רעש המסיבות של העיר הוא חלק בלתי נפרד ממנה ולא הייתי רוצה שזה ישתנה. אני חושבת שהעירייה מתפקדת טוב, בהכרח טוב בהרבה מעיריות אחרות. גרתי בכמה מקומות בישראל, כולל ירושלים, יוהנסבורג שבדרום אפריקה, רומא ודבלין וביקרתי בעשרות מדינות, ומבחינתי תל אביב היא אחת הערים הטובות בעולם. לא הייתי רוצה לגור במקום אחר פרט אליה. אני אדם רגשי ותל אביב מייצבת אותי, היא קורצת לי כל בוקר "הכל בסדר, תתנחמי בי". וזה עובד לי.

השאלון

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסדרה “The New Look” על בית דיור ושאנל בזמן מלחמת העולם השנייה. הדמות של דיור כל כך עדינה וגדלות הנפש שלה ריגשה אותי. כל פרק בסדרה על רקע המלחמה הנוראית ההיא גרמו לי לבכות. דיור יוצר מתוך החורבן הזה עולם של בדים, צבעים ותקווה. של יופי. עולם חדש שנולד מתוך ההרס והמוות. זו סדרה שעזרה לי גם בימים האלה שלנו. גם במקרה שלנו, יהיו צבעים אחרים אחרי האדום, השחור והאפור של המלחמה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"עפיפונים" של רומן גארי. למרות שהספר עוסק במלחמת העולם השנייה בצרפת, הוא כתוב בתמימות דרך אהבה אינסופית. כאילו שהדמויות מסתכלות על המוות אבל לא רואות אותו. למרות שהיהודים הם לא מרכז הסיפור, גארי מדבר עליהם מדי פעם בספר בכבוד ובעדינות. ראיית העולם שלו קסומה בעיניי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בזמן המלחמה השקנו את הספר שלי "מרלין האדומה" שעוסק בכיבוש איראן את ישראל. הספר מתמקדת בדמותה של מרגלת אמריקאית, מרלין, שנשלחת להסתנן אל שורות האויב. לכן ליאורה פרידן, מייסדת "כריכה – סוכנות לסופרים", ואני החלטנו להקדיש את ההשקה של הספר לגיבורות מלחמת חרבות ברזל. את הערב הנחתה אנה ארונוב, רונה קינן שרה וגיבורות המלחמה נסרין יוסף ומורן טדגי דיברו. כל הרווחים של הערב נתרמו לעמותת "חמניות" שמטפלת ביתומים – מאז תחילת המלחמה נוספו ילדים רבים לרשימה זו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל המילואימניקים והמילואימניקיות התל אביבים מבחינתי. אלה שיש להם חברות הייטק ועוזבים הכל כדי להילחם בשטח. אלה שעוזבים את הבית, את הילדים, את הנוחות של העיר הזו, כדי שלנו, כחברה, יהיה טוב יותר. חלקם נמצאים שם חודשים רבים ובזכותם אני מאמינה שהעם הזה, אחרי שהכל יגמר, רק יצמח, יתעצם ויהיה טוב יותר.

מה יהיה?
אני לא מאמינה שיש דבר חדש שקורה כעת. היהודים תמיד רבו ביניהם והאויבים שלנו תמיד ניסו להשמיד אותנו ותמיד נכשלו. תמיד שנאנו את המנהיגים שלנו, גם מימין וגם משמאל ושום דבר לא שונה הפעם. לפני כמה חודשים, כשהכל היה חשוך נורא, הייתי במסיבה. היה רגע אחד בו כל מי שהיה בחדר התמסר לחלוטין למוזיקה, סוג של פורקן שכזה, שחרור מוחלט, הקלה, שמחה אמיתית.

חשבתי לעצמי שעם שעבר כל כך הרבה רע בשנה האחרונה, ומסוגל לשמוח כך, להיאחז בחיים בתאווה שכזו – הוא עם שיעבור כל דבר. זה בניגוד מוחלט לאויבנו שמקדשים מוות. באמצע המועדון בכיתי כי ידעתי שהכל יהיה בסדר וכמו שאחרי כל פוגרום, אחרי השואה, קמנו ובנינו את עצמנו – כך גם יקרה עכשיו. אנחנו לא נאחזים ברחמים עצמיים, לא בעבר ולא במוות, אלא בחיים ובמימושם.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• כיכר רבין
• נווה צדק
• הדר יוסף
• דיזנגוף סנטר
• חוף הים בתל אביב

קצת חדשות תרבות טובות לא יזיקו לנו, אז הנה: יריד צבע טרי חוזר. היריד, שנחשב לאירוע האמנות והעיצוב הגדול והחשוב בישראל, יתקיים בחודש הבא בין 8.7-3.7, בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, והכי חשוב:מכירת הכרטיסים כבר החלה.

>> עיר ללא הפסקה: 27 תערוכות חדשות שיעצרו לכם לרגע את הסופ"ש
>> אמנות בסנדוויץ': 10 המלצות חמות שתוכלו לטעום ביריד ארטפורט

לפי מיטב המסורת, יריד צבע טרי משיק מדי שנה מבנים חדשים בעיר, ואחרי שבשנה שעברה חשף לציבור את בית המכולות היפהפה בנמל יפו ולפני שנתיים את הוולודרום המהמם בהדר יוסף, חוזר השנה היריד אל השכונה הצפונית המרוחקת כדי לחשוף לקהל הרחב לראשונה את מרכז הספורט העירוני החדש שנבנה בהדר יוסף לצד אצטדיון האתלטיקה. תערוכות ותצוגות היריד יתפרשו על פני האולם החדש ורחב הידיים, באוהל ענק על מגרשי הטניס שלצדו וברחבה שביניהם.

יריד צבע טרי, מייסודן ובניהולן של שרון טילינגר ויפעת גוריון, הוא אירוע האמנות השנתי המרכזי של ישראל. מזה כעשור וחצי הוא מפגיש בין הקהל הרחב לבין אמניות ואמנים מצליחים ומבטיחים, עיצוב חדשני ורעיונות מפתיעים, ומאפשר רכישת עבודות של מיטב היוצרות והיוצרים בני זמננו, מתוך מטרה לתמוך בעולם התרבות הישראלי, לקרב את כלל הציבור לאמנות ישראלית במיטבה ולעודד את הקהילה היצירתית המקומית.

על רקע האירועים הקשים שהפכו לחיים שלנו מאז שבעה באוקטובר, נמסר מטעם מייסדות היריד כי "יריד צבע טרי הוקם מתוך הכרה בערכה של התרבות עבור חברה חפצת חיים. את פעילותו של יריד צבע טרי, אירוע האמנות השנתי הגדול והמשפיע בישראל, מובילה האמונה בכוחה של האמנות לנחם, לשקם ולהעניק לכולנו תקווה, השראה ומרפא".

מטעם עיריית תל אביב-יפו נמסר כי "גם בשנה הקשה בתולדותיה של מדינת ישראל, העיר תל אביב-יפו אינה מוותרת על הרוח – רוח התרבות, האמנות והיצירה, רוח הסובלנות, הדמוקרטיה וערכי מגילת העצמאות. תל־אביב-יפו עודנה הקטר היצירתי של ישראל, המקום לשאוב בו השראה ליוזמות ולרעיונות, לחלום, לתכנן ולמצוא חיבורים אנושיים וחוסן של קהילה. עיריית תל־אביב-יפו מברכת על חזרתו גם השנה של צבע טרי – אירוע אמנות ייחודי ואיכותי, מרחיב אופקים, מעורר לחשיבה המיטיב לבסס את קשרי הגומלין שבין אמנות לאנשים, לעיר ולחברה. כל אלה נחוצים לכולנו דווקא בימים המאתגרים האלה".

היריד נערך השנה בחסות קבוצת הראל ביטוח ופיננסים התומכת בו זו השנה הראשונה, כחלק משיתוף פעולה ארוך טווח, שמטרתו עידוד שדה האמנות והתרבות בישראל וקידומו.מכירת הכרטיסים, כאמור, כבר בעיצומה, ואתם במרחק של קליק אחד ממנה.

• ❤ תרבות
• צבע טרי
• אמנות ישראלית
• עיצוב ישראלי
• הדר יוסף