מחאות ואוהלים הולכים טוב ביחד מאז ההצלחה הוויראלית של המחאה החברתית ב-2011, שהשתלטה תוך ימים ספורים על שדרות רוטשילד בין כיכר הבימה לצומת אלנבי והרעישה את המדינה במשך מספר חודשים, ומדי כמה זמן יש מי שמנסים לשחזר את הדימוי ההיסטורי. מחר (חמישי, 29.8) זה יקרה שוב, והשדרה המפורסמת תפגוש שוב את האוהלים שכל כך אוהבים אותה, כשהפעם מטרת המחאה היא העסקה המטורפדת לשחרור החטופים.

>> כל כך סימבולי: מדינת ישראל התנתקה מהמציאות. רק הסמלים נשארו
>> בא לי להפסיק לראות את הסדרה הזאת. הנחמה היחידה היא התנגדות

עמי דרור, אקטיביסט ואיש הייטק וממובילי מחאת "בחירות עכשיו", קרא לעוקביו ברשתות החברתיות להצטרף אליו עם אוהליהם החל מהשעה 17:30 מול כיכר התרבות לתחילת ההתארגנות בשטח, במטרה לעורר מודעות למחדלים המתמשכים בהחזרת החטופים, בהפקרת הדרום והצפון על תושביהם ובניהול המלחמה למען הישרדות פוליטית. נכון לשעה זאת, לא יצאה קריאה דומה ממובילי מחאה אחרים.

"אני עובר לגור ולעבוד באוהל משדרות רוטשילד, מול הבימה. זה המינימום שאני יכול לעשות", כתב דרור. "אם לחטופים ולבני משפחותיהם אין בית, אם לתושבי הדרום והצפון אין בית, אם לחיילי וחיילות צה"ל אין בית – כנראה שגם לא ראוי שאני אהיה בבית. כל יום יש עוד ועוד 'הותר לפרסום' ואני פשוט לא מוכן להתרגל לשכול". ביום שישי הקרוב (30.8) מתכנן דרור לערוך קבלת שבת המונית בשדרה וארוחת ערב משותפת: "תביאו את האוכל מהבית, תביאו את הילדים, תביאו גירים, בואו נקשט את השדרה ולא נפסיק עד שכולם יהיו בבית".

החזרה לרוטשילד מגיעה כנראה על רקע התחושה שההפגנה השבועית במוצ"ש בצומת בגין-קפלן אינה מספיקה, גם אם עדיין מגיעים אליה רבבות מפגינים עיקשים מדי שבוע, וכי יש צורך בפעולות נוספות כדי להרחיב אותה. בהקשר זה כדאי לציין שבשנים האחרונות היו לא מעט ניסיונות "לחזור לאוהלים ברוטשילד", כולם נכשלו עקב מיעוט משתתפים או פיזור אגרסיבי על יד פקחי עירייה ומשטרה. אבל מי יודע, אולי הפעם. תזמינו את דפני וסתיו.

• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• שדרות רוטשילד
• המחאה החברתית
• מחאת האוהלים

הכל התחיל כשדוד מזרחי,פעיל חברתי שכבר זכינו להכיר, נקלע לקשיים כלכליים. או שאולי הכל התחיל בשנים של הזנחה ממשלתית ועירונית את האנשים השקופים – נפגעי ההוצאה לפועל, העניים, כל מי שלא מצטלמים טוב על שלט. כעיר חובבת טרנדים והתרחשויות מסעירות כמו תל אביב, לא נדיר לראות ניסיון מחאה מתרומם ואז גווע בתוך אבק התלהבותו, אבל האוהל שהקים דוד מזרחי בשדרות רוטשילד איננו טרנד וגם לא סיבוב חוזר על מחאת 2011. אפשר לקוות שהאוהל הזה מבשר את בלפור ב'. אחרי הכל תל אביב ואנשיה סיפקו רוח גבית עזה למה שהתרחש בשנה וקצת האחרונות בירושלים. אנשים מהסוג שאומרים ״נפלת על הדור הלא נכון״ ומתכוונים לזה.

מזרחי, על הרצון הבוער שלו בשינוי, האמונה שעם הממשלה החדשה אולי תהיה אוזן קשבת, לא פראייר. ב-2017 היה אחד מהמובילים המרכזיים של מאבק הנכים. עד לא מזמן הרצה על מחאות חברתיות בבתי ספר, עבד עם בני ובנות נוער וסיפר את סיפורו האישי. הכנסה השלים כמדריך שיקומי לאנשים עם מוגבלויות. בגלל הקורונה, סגירת בתי הספר וצמצום הפעילויות, הפסיד הרצאות רבות. הוא לא התייאש. הוא עבד בעבודות מזדמנות. לקח כל עבודה. אבל פשוט לא הצליח לסגור את החודש.

״הגעתי למצב שפשוט לא הצלחתי לסגור את החודש ולשלם גם שכר דירה", הוא מספר, ומתייחס גם לתהייה מדוע אם כך לא יוצא מהעיר: "אני יודע מה זה פריפריה. מה אתם חושבים בפריפריה אין יוקר מחיה? המזון לא יקר? הדיור לא עולה ועולה עם הזמן? הבעיה היא לא רק שלי. עכשיו יש ממשלה חדשה וזאת הזדמנות להביא את הדברים למודעות. אז שמתי אוהל ברוטשילד״.

מזרחי לא בחר את רוטשילד באופן מקרי. מדובר בשדרה הנושאת מטען רציני ואוצרת בתוכה את כל זיכרונות מחאת 2011, לצד דירות הנמכרות במיליונים רבים ומושכרות בשכר דירה גבוה להחריד. היא גם גשר בין תל אביב השבעה לשכונות הדרום: אם תעלו מהבימה דרך השדרה תגיעו תוך דקות לגינת הרציפים בנווה שאנן. מקום שעד לפני חודש ופעילות משטרתית שהעלתה הילוך בעקבות מחאה, היוותה מוקד עצוב ומפחיד לחסרי בית ונרקומנים. גם העירייה מודעת למטען שהשדרה נושאת:

״תוך שעה מהרגע שהקמתי את האוהל היו אצלי חמש ניידות ופקחים. אחד מהם אמר לי במפורש שהעירייה מודעת לנפיצות של אוהלים במיקום הזה ולא מוכנה לתת לזה לקרות. שבגלל זה סגרו הרבה מקומות עם גדרות, כדי להקשות על האוהלים. הפקחים בחורים טובים עם עבודה לעשות. באו לתת לי קנס ובסוף שמו לי 50 שקל מהכיס הפרטי. הפקחים הם לא הבעיה אלא מי ששולח אותם״.

מאז שגורש מהשדרה מזרחי מזגזג בינה לבין חוף הים ומקומות נוספים עם האוהל שלו. מקום אחר לישון – אין לו. ״פניתי לעזרה למספר מקומות אבל אלו תהליכים שלוקח זמן להתניע. מה שחשוב להבין זה שמדובר בבעיה מערכתית ולא בעניין פרטי שלי. אנחנו דור של אנשים יצירתיים שלא מוכנים לתת למדינה לכבות את החלומות שלהם. למדינה יש כסף. המצב הכלכלי פה טוב. רק שהכסף הולך לעשירים, לתאגידים, לטייקונים. לא לאזרח הקטן. להשיג עזרה? תשאלו את איציק סעדון איך עובדת ההתנהלות מול ביטוח לאומי״, אומר מזרחי ולא טועה: שכר המינימום הנוכחי – 5,300 שקלים לחודש. לפי דו״ח הביטוח הלאומי יש בישראל כמעט שני מיליון עניים. ב-2019 שחררו בביטוח הלאומי את הנתון הקשה הבא – כשליש מהשכירים במדינה מרוויחים פחות משכר המינימום. ״נו תגידי לי את״, אומר מזרחי, ״באיזו עיר בישראל אפשר להתפרנס מזה אם יש לך ילדים? את יודעת שבסגר הראשון בקורונה כששום דבר לא עבד – הוצאה לפועל המשיכו להגיע לבתים? במצב כזה לא משנה כמה תתאמץ להתרומם וכמה קשה תעבוד, איזה סיכוי יש לך?״.

מה אתה מצפה שהמחאה תשיג?
״הדרישות מאוד קונקרטיות ובסיסיות ביותר כמו שז׳בוטינסקי אמר בזמנו – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. זה אומר טיפול במחירי הדיור והאוכל, תקנים ומיטות בבתי החולים. אני פונה לכל השקופים, העניים, נפגעי ההוצאה לפועל, כל אלו שאף אחד לא סופר אותם – בואו נצא יחד ונעורר שינוי עד שתהיה תכנית עבודה אמיתית, לא ועדות יחסי ציבור. עד שנקבל מענה אמיתי ליוקר המחיה. אם נצעד אלפים יחד – זה יקרה״.

• הבועה
• שדרות רוטשילד
• מחאת בלפור
• המחאה החברתית
• אקטיביזם

• Facebook
• Twitter
• Email

הערב (שלישי) בפארק צ'רלס קלור, החל מהשעה 17:00 ולפחות עד 23:00 בלילה, יתקיים אירוע מחאה בהובלתה של דפני ליף לציון תשע שנים למחאה החברתית תחת הכותרת "ב' זה ביחד" (שמרפררת לסיסמת הגיוס של מחאת 2011, "ב' זה אוהל".

האירוע יכלול הופעות אטרקטיביות של מוזיקאים רבים והליין-אפ שפורסם אמש כולל בבין היתר את טיפקס, רביד פלוטניק, טונה, שי צברי, קרולינה, סיסטם עאלי, אקו ועוד, בהנחיית תמיר (שם טוב האבי) בר. מארגני הערב וליף עצמה מקווים שאירוע המחאה יתניע תהליכים יצירתיים ומאחדים של תקווה.

בעמוד האירוע בפייסבוקכתבה ליף: "משבר הקורונה הוא משבר חברתי, כלכלי, בריאותי, מוסרי שפוגע בכולנו. אנחנו רואים כל החורים במערכת. הפוליטיקאים משקרים לנו, זונחים אותנו, משתמשים בנו. ובינתיים הכאב, הכעס והייאוש מתפשטים. למה אנשים צריכים לרדת על הברכיים בשביל לקבל תשובות? בשביל לקבל יחס? בשביל לקבל עזרה? אני יודעת היום, יותר מתמיד, שלדרוש זה לא מספיק. אני יודעת שאנחנו רק בתחילתו של משבר קשה, משבר שרק ביחד נצא ממנו. אנחנו צריכים לשתף פעולה, למצוא פתרונות ולדאוג אחד לשני. לא לתת למי שעסוקים ביריבות להפוך אותנו ליריבים. אז מה אנחנו רוצים? מה המטרה שלנו? לתת תקווה. כן, תקווה. כולנו צריכים אותה. בייחוד עכשיו, דווקא עכשיו. גם כשאין אותם – יש אותנו".

על רקע הפגנת הענק שמתוכננת הערב ליד בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, התעוררו קריאות רבות לאיחוד המחאות או לכל הפחות דחיית האירוע בצ'רלס קלור. מארגני האירוע הגיבו וטענו שקיומו של האיוונט נקבע כבר לפני חודשיים וכי שתי המחאות משלימות זו את זו ואינן מתנגשות. הסעות לירושלים מטעם מארגני מחאת התרבות צפויות לצאת במהלך הערב מפארק צ'רלס קלור אל בלפור ולפתור לפחות חלקית את הבעיה. צאו מהבית. או מהאוהל.

• הבועה
• דפני ליף
• מחאה
• הישרדות: קורונה
• המחאה החברתית

• Facebook
• Twitter
• Email

עד שאושר החוק לשכירות הוגנת בקריאות שנייה ושלישית, לפני כשבועיים בלבד, אי אפשר היה למצוא בספר החוקים הישראלי תקנות המבקשות להסדיר את שוק השכירות כפי שהוא מתנהל כיום. במדינה הלוקה בקדחת נדל"נית חמורה הכירו עד כה רק בחוק הדיירות המוגנת המסדיר את זכויותיהם של הדיירים בדמי מפתח (פרקטיקה שנעלמה מן העולם כמעט כליל, וכיום בראש כל חוזה סטנדרטי נהוג להצהיר ממילא שחוק זה בטל ואינו רלוונטי – "והואיל ובדירה לא מחזיק כל דייר הרשאי להחזיק בה כדייר מוגן"). מובילי החוק לשכירות הוגנת (שיחול על חוזה שייחתם החל מ־19 בספטמבר), חברי הכנסת סתיו שפיר מהמחנה הציוני ורועי פולקמן ממפלגת כולנו, מיהרו להצהיר על מהפכה בשוק הדיור ועל התגשמותן של משאלות המחאה החברתית. אך בעלי הדירות הסתגלניים כבר עמלים על דרכי המעקף, ואנשי המקצוע, למודי הקרבות הנפוצים בשוק, מצננים את ההתלהבות בעקשנות. בין השורות המנוסחות בשפה משפטית קרה ובלתי קריאה לפרקים אפשר לזהות סעיפים מאכזבים למדי, אך גם לא מעט נקודות שביכולתן לעורר אופטימיות זהירה.

ריק וסמלי אבל אופטימי?

חילוקי הדעות בין אנשי המקצוע מתחילים בחשיבותו של החוק בכללותו. אחרי הכל הסעיפים שעסקו בפיקוח המחירים ונכללו בהצעת החוק המקורית משנת 2015 נפלו בדרך, בעקבות התנגדותה של שרת המשפטים איילת שקד כדי לאפשר את ההסכמה הרחבה. הצעת החוק המקורית אסרה על משכיר הדירה להעלות את דמי השכירות במשך תקופת הגבלה שאורכה שלוש שנים, ולאחר מכן הגבילה אותו לעלייה של שני אחוזים בשנה לכל היותר. בחוק הנוכחי אין כל הגבלה על העלאת שכר הדירה, מה שמעורר תהיות מהותיות בנוגע למשמעות שתהיה לו בפועל.

צחי קווטינסקי – בעל דירות המלווה משקיעים החפצים בפנסיה מבוססת השקעות נדל"ן (והעותר הראשי נגד הצעת החוק המחייבת מס על דירה שלישית) – תופס את החוק כריק מתוכן. "אין בחוק שום דבר מלבד עיגונו של חוזה השכירות כחוק", הוא אומר. "מה שנמצא פה כבר מופיע ממילא בחוזי השכירות שאנחנו מכירים. לא נכנסו לנושאים כמו פיצול דירות, חוזים ארוכי טווח ועליית מחירי השכירות. גם אני כבעל דירה חיכיתי לחוק חזק יותר שיעודד את הדיירים להישאר בדירה לאורך זמן. כל מה שיש פה זה חוזה שכירות סטנדרטי".

גיא כהן-טוהר – מנכ"ל עמותת קוד השכירות (השואפת לעודד שיח בין משכירים לשוכרים ומייצגת את שני הצדדים) – מוטרד בעיקר מן הניסוחים המעורפלים. "הבעיות המרכזיות בשוק השכירות נעוצות לא במה שכתוב אלא במה שלא כתוב. החוק החדש מכיל יותר מדי סעיפים כלליים המשתמשים בביטוי 'התנהגות סבירה'. אני ואתה לא יודעים להחליט תמיד מהי התנהגות סבירה. אם התפוצץ לך צינור בדירה לא בטוח שתהיה הסכמה לגבי מהו 'הזמן הסביר' לתיקון שלו. המטרה שלנו היא להסדיר את היחסים בין המשכירים לשוכרים כדי שלא יגיעו לבתי משפט, אבל החוק לא מכיל את הניואנסים המתבקשים, ולכן הוא יכול להביא יותר נזק מתועלת: יותר ויכוחים, יותר סכסוכים משפטיים".

לעומתם, חברת הכנסת שפיר מדגישה את הראשוניות של החוק בהסדרת שוק השכירות בישראל. "המטרה המקורית של החוק הייתה להסדיר את כללי המשחק בשוק פרוץ לחלוטין, שבו שוכרים נאלצים לשלם תשלומים עודפים על דברים שכלל לא קשורים לדירה וחיים בחוסר ביטחון מוחלט בנוגע למקום שבו הם מתגוררים", היא אומרת. "זו הפעם הראשונה שבה יש הגדרה למהי דירה ראויה למגורים, ושאי אפשר להעמיד להשכרה כל מיני חדרים שאין בהם מים זורמים, מערכת חשמל מסודרת או מנעול. הדבר השני הוא הסדרת כללי החוזה, שמונעת עלויות עודפות שבדרך כלל הוטלו על השוכר. החוק מכיל גם מנגנון אכיפה – השוכר יכול להוריד את תשלום התיקון משכר הדירה ולא צריך להיגרר לבית משפט".

לצדה עומד יובל שטלריד, מנהל ועד שוכרי הדירות הארצי, המדגיש את החשיבות הסימבולית של החוק. "לממשלה יש אידיאולוגיה כלכלית שלא רואה בקטסטרופת המחירים בשוק הדירות בעיה דחופה, אבל זה לא אומר שאי אפשר להיות חכמים ולקדם קודם כל מסגרת חוקית בסיסית לנושא השכירות", הוא אומר. "ברגע שאנשים יודעים ששוק השכירות למגורים מעוגן בחוק, ומי שעובר על החוק הוא עבריין, זה יוצר תבנית מציאות אחרת מאשר ריק חוקי וג'ונגל מוחלט. הממשלה מבינה ששכירות היא לא מוצר כמו עגבניות ושלאנשים יש זכות בסיסית לדיור".

רפורמה בדמי התיווך (לכאורה)

אחד הסעיפים החשובים בחוק השכירות נועד לשים קץ לחוסר השוויון בשימוש בשירותי התיווך. עד כה, כפי שיודעת כל שוכרת שגללה את "דירות מפה לאוזן" לפחות פעם בחייה, דמי התיווך חלים באופן בלעדי על השוכרים, אף שלרוב המשכירים הם אלו הפונים למתווך מלכתחילה. בחוק החדש נכתב: "השוכר לא יישא במישרין בתשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי צד שלישי, ובכלל זה דמי תיווך למתווך אם המתווך פעל מטעם המשכיר". אך כיצד אפשר להבטיח שהשוכר לא יישא בתשלומים הללו באורח עקיף, אם בהעלאת שכר הדירה ואם בהתניות משונות כגון "דמי כניסה לדירה"?

"כל מה שנוגע לדמי התיווך עדיין לא ברור", אומרת נירית שמעוני, מתווכת ותיקה בשוק התל אביבי. "כשאני מפרסמת דירה אני מייצרת ערוץ שיווק. אם המשכיר פונה אליי, משמע שהוא רוצה את השירות שלי. מהבחינה הזאת, מה בעצם השתנה? כך או כך קשה לנבא כיצד ינהגו בעלי הדירות בנושא התיווך. יכול להיות שייקחו עמלה על החוזה, כפי שעושים מדי פעם משכירים המשתמשים בשירותים של עורך דין. יכול להיות גם שבעלי הדירה יפסיקו לתת למשרדי תיווך בלעדיות על דירות".

"הסעיף מנוסח על דרך השלילה", מוסיף עו"ד יובל סדן המתמחה בנדל"ן. "החוק לא אומר שהמשכיר יהיה זה שישלם את דמי התיווך, וכך הוא מייצר פתח לבעיות. הרי כשאתה מגיע לראות דירה מתיווך הדבר הראשון שהמתווך עושה הוא להחתים אותך על טופס שאתה משלם על שירותיו, כפוף לחוק המתווכים. זה פוטר את השוכר רק במקרים מסוימים מאוד, ומאחורי הכותרת אין כאן הרבה משמעות".

לעומתם שטלריד מוועד שוכרי הדירות שומר על אופטימיות. "נכון, יכול להיות שבדיזנגוף פינת המלך ג'ורג' ידם של בעלי הדירות תהיה על העליונה, אך אנחנו לא מדברים רק על מרכז תל אביב. צריך לזכור שנכנסים לפה עכשיו היבטים פליליים, ומשכיר דירה שיתחמן ויעקוף את דמי התיווך יהיה חשוף לתביעה. אם השוכרים יסתכלו על החוק בזלזול יכול להיות שהדברים יעמדו על כנם, אבל אם נבוא כקבוצה ונשתמש בכלים שהחוק נותן לנו, זה משהו שיכול לשנות מציאות".

"דירה ראויה למגורים"

סעיף נוסף שמטרתו לגבות את השוכרים מגדיר את התנאים הבסיסיים המתקיימים בנכס שאפשר להשכירו למגורים. על פי לשון החוק, גם הפעם על דרך השלילה, דירה שאינה ראויה למגורים היא דירה שמתקיים בה אחד מהבאים: "אינה כוללת מערכת ניקוז, לרבות מערכת לסילוק סדיר של שפכים ודלוחין; אינה כוללת מערכת חשמל או מערכת תאורה; אין בה פתחי אוורור ותאורה טבעית וכן דלתות וחלונות לסגירת פתחים אלה, ובכלל זה דלת כניסה ראשית בעלת אמצעי נעילה; היא אינה כוללת מערכת להספקת מי שתייה; היא אינה כוללת מחיצה בין השירותים ובין הדירה; יש בה סיכון בלתי סביר לבטיחות השוכר או לבריאותו". הצעת החוק הראשונית כללה סעיף שחייב את הדירה להיות גדולה מ־25 מ"ר, אך גם הסעיף הזה לא מצא את דרכו לנוסח הסופי.

"מדובר בדברים בסיסיים מאוד", אומרת שמעוני. "לא על עובש בקירות, לא על קילופים, לא על דירה בלי מזגן או עם רצפה שבורה. בדיוק כמו הנחת המוצא של מי אביבים, שלא תמנע מים מאף אחד מרוב שזה דבר בסיסי לקיום אנושי".

"מה שכתוב בחוק הוא אמורפי", מסכים קווטינסקי, "כמו שאומרים בצבא 'כוח סביר'. איך אתה מגדיר שהמערכות של הדירות תקינות? מישהו הגדיר נתון קונקרטי, כמו באיזו שנה החליפו לה את הצנרת? ניקוז זה ניקוז, לכל דירה יש אותו והשאלה היא באיזה מצב הוא נמצא. אני משפץ בימים אלה דירה ב־70 אלף ש"ח כדי שהיא תהיה ראויה למגורים, ועל פי החוק היא הייתה בסדר גמור גם לפני כן. יש פה התעלמות מגורמים שאנחנו, אנשי המקצוע, מכירים היטב – להרבה דירות ישנות אין הארקה בחשמל כי במרוצת השנים החליפו את הצנרת של הבניין לפלסטיק, ומערכת ההארקה הייתה מחוברת לצנרת הברזל. למה לא הגדירו בחוק שהמערכות הללו יבדקו על ידי חשמלאי? איך אפשר להוכיח באמת מה תקין ומה לא?".

כהן-טוהר מעמותת קוד השכירות חולק עליהם. לטענתו דווקא הסעיף הזה מגלם בתוכו את מרבית המשמעות הסימבולית של החוק. "ברור שהדברים המצוינים בסעיף הם טריוויאליים, אבל עצם האמירה היא חשובה. הסעיף מורה על הבנה שאלה חיי אדם. לדעתי ממילא לא היה צורך לדון בגודל הדירה. יש דירות של 25 מ"ר שאתה לא יכול לגור בהן בגלל הצורה שבה הן מתוכננות, ויש דירות קטנות שמתוכננות היטב. הכל תלוי בתנאים".

כלים להתמודדות עם בעל דירה קמצן

החוק החדש מסדיר את יחסי המשכירים והשוכרים בכמה מישורים: טווח הזמן במסגרתו יש להודיע מראש במקרה של אי הארכת החוזה (90 יום למשכיר, 60 יום לשוכר), גובה הערובות במזומן שהמשכיר מסוגל לדרוש מן השוכר (לא יותר מפי שלושה מדמי השכירות הנקובים לחודש) ומי נושא באחריות על תיקון הפגמים בדירה. במישור זה השוכר נושא בעלויות הנגרמות מ"שימוש בלתי סביר" בדירה, ואילו המשכיר יתקן על חשבונו כל ליקוי אחר, "בתוך זמן סביר ולא יאוחר מ־30 ימים מיום שקיבל דרישה". המשכיר יידרש לטפל בפגם שתיקונו דחוף ("שאינו מאפשר מגורים בדירה באופן סביר", כלשון החוק) בתוך "זמן סביר" ולא יאוחר משלושה ימים מיום שקיבל דרישה משוכר. סביר, אה?

כך או כך, בעוד התנאים לסיום החוזה מקבילים למה שכבר נהוג בחוזה הסטנדרטי, והסעיף העוסק בגובה הערובות בעייתי בדרכו שלו ("עבור המשכיר הביטחון האמיתי הוא בשטר חוב שאינו זוכה להתייחסות בסעיף", אומר לנו סדן) – אפילו אנשי המקצוע הציניים ביותר מזהים את כוחו של החוק דווקא בסעיף הנוגע בתיקון הפגמים, המגבה את השוכרים מול קמצנותם של משכירים סוררים. על פי תוספת שנקבעה בראשית החודש, במקרה שבו המשכיר לא יתקן תקלה המופקדת באחריותו השוכר רשאי לתקנה בעצמו, להגיש קבלה ולקזז את הסכום משכר הדירה.

"זה סעיף מצוין", קובע קווטינסקי. "הוא טוב לשוכרים וגם למשכירים, מאחר ששוכר מרוצה שומר על הדירה שבה הוא נמצא. עד עכשיו בעלי הדירות נתנו את הטון והיינו יכולים להתמהמה, וכאן ניתן לשוכרים כוח נגדי. במקביל צריך לזכור שביטול צ'ק זו עברה פלילית, ובמקרה של קיזוז צריך לדרוש את הצ'ק בחזרה באופן מסודר".

"יכול להיות שבזכות הסעיף הזה בעלי הדירות יבינו עם מי שיש להם עסק", מוסיף שטלריד. "נכון, אם תבחר לקזז תיקון מול בעלי הדירה זה יעכיר את היחסים, ויכול להיות שהוא ישתמש בצעדים חוקיים ולא יאריך לך את החוזה. אבל מבחינה מסוימת, זה לא שהיום יש לך ביטחון לשכירות ארוכת טווח. זה עדיף מאשר להידפק במהלך השנה וגם להיזרק בסיומה. בכל מקרה, לא ייתכן שבמדינה עם תל"ג כמו של ישראל אנשים יחיו בפחונים בגלל בעלי אינטרס, והסעיף הזה מעביר מסר".

בעמותת קוד השכירות סבורים שאפשר היה לשפר את החוק בכל הקשור לסעיף הזה וליצור מערכת בוררות כנהוג במדינות כגון בריטניה וארצות הברית. "יש לי מקל גדול כנגד בעלי הדירות, אבל על בסיס מה אני מחליט שאני צודק?", מסביר כהן-טוהר. "בחוק לא מצוין אפילו סעיף המחייב הודעה מוקדמת לפני תיקון תקלה. זה עלול להוביל לדינמיקה בעייתית שתכלול חוזים דרקוניים יותר, או להתבטא בהעלאת שכר הדירה. הרי ככל שאתה פוגע בבעלי הדירות אתה פוגע בתמריצים שלהם לפעול בהגינות. המצב הנוכחי מעודד אגרסיביות הדדית ומצריך מנגנון של בוררות מהירה, שיחליט באילו מקרים נעשה אי צדק".

בולט בהיעדרו: פיקוח על מחירי השכירות

ראוי להשקיע מחשבה גם במה שנעדר מן החוק: ניסיון אמיתי להחיל פיקוח על מחירי השכירות שיעודדו באופן מעשי חתימה על חוזים ארוכי טווח. תקנות מסוג זה מוחלות כבר בערים כמו ברלין וניו יורק, ולדברי קווטינסקי יש בהן ערך גם למשכירים – דייר החסין מפני העלאת שכר דירה לא ימהר לעזוב את הדירה ולחפש דירה אחרת, שבה יוכלו להעלות את דמי השכירות עם כניסתו.

"אנחנו עובדים על פתרונות נוספים", אומר שטלריד. "החוק הנוכחי הוא השלב הראשון, אבל אנחנו עם הפנים קדימה. הגשנו לפני כחודשיים דוח למשרד האוצר שמראה כיצד יש לבנות דיור להשכרה ואיך מתמרצים בעלי דירות להשכיר באופן ארוך טווח. אין ספק שצריך לייצר מלאי חדש של דירות, מתוך הבנה שלא כולם צריכים לרכוש היום דירה, ודאי לא באזורי הביקוש. המדינה תצטרך לבנות באזורי הביקוש או להתערב במחירים, אבל ההון הפוליטי עדיין לא שם. יש רק פרויקטים בודדים, והדור שלנו זקוק לפתרון מיידי, גם בנושא המחירים".

• יוקר המחייה
• המחאה החברתית
• שכר דירה
• עירוני
• דירות בתל אביב
• חוק השכירות

• Facebook
• Twitter
• Email

יש משהו מרגש, נוגע ללב ואפילו נאיבי בניסיונו של האקטיביסט והעיתונאי העצמאיתומר אביטללחדש את המחאה החברתית של 2011, בדיוק במקום בו נולדה, ופחות או יותר באותה הדרך. כבר כמעט שבועיים שאביטל מעביר את לילותיו בשדרות רוטשילד לאחר שהשכיר את דירתו לתיירת, ומול רחבת הבימה פתח לא אוהל, אלא שק שינה – כדי שהעירייה לא תסלק אותו. "מחאת Airbnb" הוא כינה אותה, וקרא לכולם לנהוג כמותו, ולהצטרף ל"מסיבת פיג׳מות דמוקרטית".

אבל השלטון יכול לישון היטב בינתיים. לא רבים, בלשון המעטה, עזבו את המזגן והצטרפו עד כה לאביטל. אלא שבמציאות חיינו – כלל אין זה טריוויאלי שאביטל אינו יושב שם לבדו. בין 20 ל־70 איש בלילה ממוצע (לא כולל מוצאי השבת האחרונה, כאשר הגיעה דפני ליף והכפילה את הקהל), מגיעים לשבת איתו בשדרה, להאזין להרצאות ולחשוב יחד מה ניתן לעשות כדי לעורר שינוי. בלילה נשארים לישון איתו כ־10-15 אנשים, שהולכים לעבודה בבוקר – ונפגשים שוב בשדרה בערב. כל זה לא מרפה את ידיו של אביטל, שנחוש להישאר ולישון בשדרה עד שיישאר שם לבד לגמרי, ורק אז יקפל את שק השינה.

עוד כתבות בנושא:
כעבור חמש שנים: יצאנו לבדוק איפה גרים מובילי המחאה החברתית
הכירו את קרן התחקירים העצמאית
אופנת רחוב: האם אנחנו מפגינים יותר ומשפיעים פחות?

אביטל, אחד הקולות המוכשרים שצמחו מהמחאה, רשם הישגים עיתונאיים ואזרחיים לא מבוטלים עם מיזם 100 ימים של שקיפות, שהקים בעזרת מימון המונים. בימים אלה הוא שוקד על מיזם תוכן נוסף, "קרן התחקירים" – שתאגד לראשונה תחת קורת גג אחת את גופי התקשורת העצמאיים המשמעותיים ביותר בישראל – העין השביעית, המקום הכי חם בגיהנום, צדק חברתי – חדר המצב, הכלכלה האמיתית, הפלוג של העיתונאית טל שניידר ו־100 ימים של שקיפות – לביצוע תחקירים שיוצעו על ידי הציבור וימומנו בעזרתו.

אז לשם מה אביטל היה צריך לחזור לרוטשילד ולנסות למשוך אותנו לשם שוב, ועוד באחוזי לחות כאלה? "נמאס לי למחות בפייסבוק ונמאס לי לפתוח שקי שינה בטוויטר", הוא אומר. "אני ורבים אחרים פותחים כל יום אוהל וירטואלי ומוחים על אלף ואחד מחדלים של הממשלה. מחיר הדיור הוא העדות הכואבת ביותר לכמה שהם לא סופרים אותנו. לכך שהם גרים על מאדים. זה בלתי נסלח. יצאתי לרחוב כי נמאס לי להתבייש בממשלה והפתרון הוא מחאה עממית נגדה. כמו אז, אבל הפעם – לא לוותר, כי כל הכוח נמצא בידיים שלנו".

במסגרת פעילותו כלוחם שקיפות, אביטל כבר מיישם את הכלים שעומדים לרשות האקטיביסט החדש ומשכלל אותם – הוא מנגיש מידע להמונים באמצעים חדשניים, ומשפיע בנוכחותו בחשיפות שמגיעות גם לתקשורת הממוסדת, ולעיתים אף מחוללות שינוי. האם החזרה לרוטשילד אינה, בעצם, חזרה אחורנית, שמתעלמת מהידע שנצבר בחמש השנים האחרונות, ורק כמהה לשוב לתקופה שהיינו צעירים, יפים וצודקים יותר – אך גם תמימים, לא ממוקדים וקלים לתמרון?

"לשבת ולשמוע דברים שאתם יודעים כבר – זה ניצול לא נכון של הזמן", אמרה דפני ליף בביקורה בשדרה בשבת. "בואו נהפוך את המקום הזה למרחב שמייצר עשייה. בואו נלמד מהטעויות של 2011, ונלך דבר דבר. נייצר קבוצת לחץ שמובילה שינוי. בואו נראה איך עושים את זה חכם, איך מחלקים עבודה, איך מייצרים קמפיין. נבחר משהו אחד – אותו נסמן כמטרה, ניקח את המידע שיש לנו עליו, נתמקד בו, נגיע להישג – ונמשיך הלאה. אם תומר מתעסק עם שקיפות, בואו נלך עם המסר הזה, ונהפוך אותו למערכת שעושה – ולא רק משכנעת את עצמה״.

הדברים של ליף מתחדדים לאור העובדה שאביטל כבר מזמן בחר להתמקד בנושא השקיפות, אותה הוא רואה כתרופה נגד שחיתות שחייבים להכריח את חברי הכנסת ליטול. "התביעה הראשית שלי, לפחות לעכשיו, היא אחת ובודדה: שקיפות בהצהרות הון של פוליטיקאים וראשי ערים", הוא אומר. "שנדע את היקף הנכסים שלהם, באילו מניות הם מושקעים, ונלמד יותר על האינטרסים הכלכליים של מתווי המציאות שלנו. חשבו כמה הפואדים והפאינות ייאלצו להסתבך כדי להסתיר כספים".

עם זאת, נכון לעכשיו, ההתנהלות בשדרה לא ממוקדת במטרה אחת, כמו שקיפות בהצהרות הון, כברוח דבריה של דפני ליף. ניתן רק לדמיין מה היה קורה אילו היתה זאת האסטרטגיה הנבחרת. "כדי לתקן עולם צריך לחבר את התודעה לפעולה", אמר אלדד יניב, שהגיע גם הוא לביקור בשדרה וקיים שיחה של שעה עם יושביה. "למרוד נגד מחיקת החובות של דנקנר – ולנצח. למרוד נגד מתווה הגז – ולנצח, או לצאת לשדרה במקום לקטר. זה בדיוק מה שתומר עושה בשבועיים האלה. לפני שאתם מטיפים לו מוסר, תשאלו את עצמכם מה עשיתם אתם בשבועיים האחרונים".

"קשה לי להבין איך חלק מאלו שאני מדבר איתם חושב שלצאת לשדרה זה הזוי", משתומם אביטל. "להישאר בבית במציאות כזו – זה הזוי. לחשוב שזה יסתדר לבד – זה הזוי. לחשוב ששום דבר לא ישתנה אם תבואו – זה סופר־הזוי. אנחנו, כולנו, – יכולים להפוך את המדינה". אבל כמובן שאם כל זה לא שכנע אתכם לבוא לבקר בניסיון לעורר את המחאה החברתית, אולי העובדה שפיצריית טוני וספה הסמוכה הבטיחה להוציא פיצות חינם תעשה זאת.

*למען השקיפות מבקש אביטל להדגיש כי הוא סובל מרגישות ללקטוז ולכן לא יהנה מהפיצות

• טל שניידר
• הפלוג
• 100 ימים של שקיפות
• תומר אביטל
• המקום הכי חם בגיהנום
• העין השביעית
• שדרות רוטשילד
• המחאה החברתית
• אלדד יניב
• דפני ליף
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני