"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: בארגון הנוער הגאה מתכוננים לגאלת גיוס התרומות השנתית (11.11 בהאנגר 11, עם עברי לידר!), והמנכ"לית השותפה של הארגון לא שוכחת את הבחירה ששינתה לה את החיים
רום אוחיון היא מנכ"לית שותפה באיגי – ארגון נוער גאה. היא הצטרפה לאיגי כמדריכה בברנוער, ואחר כך הובילה את פעילות דיגי (מרחב חינוכי דיגיטלי לנוער להטב"ק) וריכזה, בין היתר, גם את תחום גיוס המשאבים של איגי בחו"ל. ב-11.11 תתקיים גאלת גיוס התרומות השנתית של איגי, אירוע חשוב מאין כמוהו שיוקדש לשימור ופיתוח מענים לנוער הגאה ברחבי הארץ. באירוע ישתתפו עברי לידר ואומנים נוספים, וממש כדאי לכםלרכוש עכשיו כרטיסים לזה, גם כי זה למטרה טובה וגם כי זה יהיה פאאאן.
>> אין שום בעיה בתל אביב. לא רוצים? יש ירושלים. העיר של ג'רמי פוגל
>> המקום שבו הגוף נרגע והירח נפגש עם השמש. העיר של טל אלפרשטיין
1. מכללת "מרשה"
המכללה התעסוקתית הראשונה לצעירים להט"ב בעולם. המכללה היא פרי של דמיון מופרע של חבורה באיגי, מלפני יותר מ-6 שנים, שהבינו את ההשפעות ארוכות הטווח של האפליה והאלימות שנוער להט"ב סופג בישראל כבר שנים. נער או נערה להט"ב שהולכים כל יום לתיכון שבו הם שומעים "קוקסינל" ו"הומו" כל 5 דקות, מפחדים להיכנס לשירותים ויודעים שאם יצאו מהארון, יש מצב ששום מורה לא תדע איך להגן עליהם מביריונות – לא פנוי ללמוד. אם אנחנו מוסיפות לסיר הזה גם חוסר תמיכה משפחתית, הסתרה והמסרים שאנחנו שומעים על היותם "מסוכנים יותר מחיזבאללה" – קיבלנו דור שלם של נערים ונערותות שאין להם סיכוי להתרכז בלימודים, להרגיש שייכים ולגדול להיות אזרחים ואזרחיות מעורבים ומתפקדים.
כשמדברים על להט"ב מהחברה הערבית, החרדית ובמיוחד מהקהילה הטרנסית – האפליה ממשיכה עמוק אל תוך החיים הבוגרים. התוצאה – צעירים להט"ב שמתמודדים עם קושי להשתכר בכבוד, חשש מלהטב"ופוביה במכללות או אי עמידה בתנאי סף בסיסיים בגלל חווית הנעורים שלהם. המכללה היא אי של שפיות באמצע רחוב אלנבי, שמציע יותר מ-6 קורסים מכווני תעסוקתי לצעירים להט"בים, ביניהם עיצוב שיער, לק ג'ל, די ג'י, שיווק דיגיטלי, חשבונאות ואימון כושר. מרחב בטוח עם צוות להט"בי מגוון שנותן הרבה יותר מהכשרה תעסוקתית, עם מעל 140 בוגרים.ות בשלוש השנים שבהן פועלת המכללה.
אלנבי 43
2. השפגאט
מוסד קהילתישבימים האלה סוגר את שעריואחרי כמעט שני עשורים שבהם היווה בית לקהילה הלהט"בית. היו רגעים שהוא היה הבר הלהט"בי היחיד בתל אביב והמקום הראשון שהעזתי לצאת אליו כלסבית מפוחדת. בקורונה, כשהיה סגור, היינו עושים בו סמינרים וחולמים על מוסדות חדשים כמו מכללת מרשה ותנועת הבוגרים "מרימה", שהיום חיים ובועטים.
נחלת בנימין 43
3. הבית שלנו בשכונת התקווה
או בשמו הבלתי רשמי: "הקומונה". אני גרה כבר 4 שנים עם שותפים שלי לחיים ולעשיה, בדירה שבאופן טבעי הפכה להיות מקום לישיבות, הרצאות, הקרנות סרטים ומסיבות בריכה. זה לא לגמרי מסתדר עם העובדה שאני חולת ניקיון ומתנהגת זוועה כשיש אנשים בבית, אבל גם לא הייתי מדמיינת את עצמי חיה לבד או רק עם בת זוג. זאת בחירה לחיות את החיים עם עוד אנשים ולייצר מרחבים להיפגש בהם, זאת מבחינתי המשפחה שלי ואני חושבת שזאת משימה קהילתית עליונה שלנו כלהט"בים לייצר משפחות אלטרנטיביות לחיות איתם את החיים.
4. בית אריאלה (לא הספריה, הבר)
בר הלסביות הלא רשמי בבעלותה של אריאלה האגדית. מקום מפגש קבוע בימי חמישי אחרי שבוע מתיש ולפני ההפגנות של הסופ"ש. מקום קהילתי שפתוח בשעות אקראית לפי מצב רוחה של אריאלה, אבל זה כל הקסם.
הרכבת 2
5. פארק המסילה
האפשרות האידיאלית להיפגש עם חברות בלי להוציא כסף! בתור מי שמכורה לקניית קפה ואוכל, אני מודה מאוד על פינות יפות בלב העיר שאפשר להביא שמיכה ולשבת בלי החובה לצרוך משהו. זה חשוב לנפש וגם למסגרת האשראי שלי.
מקום לא אהוב בעיר
גשר ההגנה – המסלול היומי שלי מהבית למשרד וחזרה עובר דרך גשר רחוב ההגנה ושכונת נווה שאנן. אלה שכונות שכל מה שמנסים להסתיר מאיתנו כישראלים מתגלה בהן – עוני, הזנחה, זנות, מבקשי מקלט. אנשים שהמדינה השליכה הצידה. לצד הכעס והתסכול, אני שמחה שאין לי אפשרות להעלים עין. אני לא רוצה לשכוח שיש עוד הרבה אי צדק, רוצה לראות את האנושות במצב הכי חשוף שלה ולתעל את הכעס והתסכול למאבק לטובת מדינה טובה יותר לכולם.ן.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ארוע ההתרמה השנתי של איגי, שיערךב-11 לנובמבר בהאנגר 11. השנה האירוע יהיה מחווה לעברי לידר, ויכלול הופעות וביצועים של האמנים המובילים בישראל, שיספרו יחד איתנו את הסיפור של הקהילה הלהט"בית בישראל. באחת השנים הקשות ביותר שעברו על ישראל, נוער הלהט"ב מתמודד עם אתגרים כפולים ומכופלים. לצד ממשלה שקיצצה לנו בתקציבים לסדנאות בבתי ספר ולתוכניות לצעירים בסיכון – זה ערב חשוב שעוזר לנו להמשיך לייצר מרחבים בטוחים, להתמודד עם האתגרים הייחודיים של נוער להט"ב בכל הארץ ולשקם את הקבוצות שנפגעו בדרום ובצפון. הזדמנות להנות מהופעה שווה (אובייקטיבית!) וגם לתמוך באיגי.
איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכה "אי פיל לאב" של עוז זלוף שנסגרה החודש. תערוכה נועזת על אהבה וסקס כתכנים רלוונטיים לכל הגילאים, האנשים והמגדרים. עוז הוא מהמייסדים של "מרימה", תנועת בוגרים להט"בית שהוקמה בין היתר על ידי בוגרים של איגי ואני גם חברה גאה בה. התערוכה מדברת לגמרי את הרעיונות של מרימה כתנועה קהילתית ופוליטית ליצירת חיים ותרבות להט"בים מלאי תקווה ובלתי מתפשרים.
לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
איגי! גם אני הגעתי לאיגי כמתנדבת וזאת הייתה בחירה ששינתה לי את החיים. באיגי מצאתי את החברות שלי לחיים, את הזוגיות שלי ואת התקווה שלי, וגם הפכתי לאדם טוב יותר. לאיגי יש מעל 100 קבוצות חברתיות בכל הארץ ואנחנו תמיד תמיד צריכים עוד א.נשים שידריכו קבוצות ויובילו פרויקטים כדי שנוכל לפעול באמת בכל הארץ. מי שאין לה זמן ומעדיפה לתרום במשאבים- אפשר לקנות כרטיס לגאלה השנתית שלנו ב11.11 ואפשר לתרום באתר, זו תמיכה שבלעדיה לא היינו מצליחות להתקיים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איילה מצגר, כלתו של יורם מצגר ז"ל, שבילתה את 11 החודשים האחרונים בבגין עד לרמה שמגיע לה להיקרא תל אביבית. איילה היא אישה מרשימה מאין כמותה שנלחמת להחזרת החטופים ולבחירה של מדינת ישראל באהבת החיים במקום קידוש המוות. איילה היא גם אמא של עומר מצגר, שהיתה מתנדבת שנת שירות באיגי, ובכלל משפחת מצגר צריכים לנהל את המדינה מבחינתי.
מה יהיה?
אנחנו בעיצומה של מלחמה על הזהות של מדינת ישראל, ויש לפנינו שתי אפשרויות בלבד. או שהיא תהיה מדינה גזענית, אלימה, שבה מותר להיות רק סוג אחד של בני אדם; או שהיא תהיה מדינה שוויונית שמבינה שהתפקיד שלה הוא לדאוג לרווחה ולחיים של כל בני האדם פה באופן שווה, חברה דמוקרטית וליברלית שבה נרגיש שייכות. מבחינתי אין אופציה שנמצא את עצמנו באפשרות הראשונה, כי פשוט אין בה מקום ללהט"בים, לנשים ובעצם לרב הישראלים.
