Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
רחוב ללא מוצא: מה קרה לשינקין, הרחוב האיקוני של תל אביב?
השיפוץ הגדול הסתיים מזמן, אבל שינקין לא התאושש מהניתוח - ויעידו על כך עשרות חנויות שעומדות ריקות. מה קרה לרחוב שהיה הכי חם בתל אביב, והאם היה לשיפוץ סיכוי לעזור לו?
אם יצא לכם לטייל לאחרונה ברחוב שינקין, כנראה הבחנתם בכך שעשרות חנויות ברחוב עומדות ריקות. שינקין, שהיווה אבן יסוד בבניין ההגדרה של מה היא "תל אביביות", ושמסוף שנות ה־80 ועד תחילת שנות האלפיים היה ה־מקום להיות בו, מתקופת "הקליק" של האמנים החתרניים ועד הסרט "הבועה" בשנות האלפיים המוקדמות, מציג פנים של סתם עוד רחוב מנומנם.קפה תמר נסגר,חיי הלילה נקברו מתחת למעטה עבה של אבק,ועל התפתחויות קולינריות אין אפילו מה לדבר. רוצים לעשות סרט קצר? אולי עדיף שתעברו לדרום העיר.
כל החנויות נפלטות החוצה
הפריחה של שינקין הובילה בזמנו לעלייה במחירי השכירות – למגורים ולעסקים כאחד. המהלך פלט מתוך הרחוב את אותן חנויות קטנות שהיו מזוהות איתו, שלא הצליחו לעמוד במחירי השכירות המאמירים – ואת מקומן תפסו הרשתות הגדולות. אבל אפילו אלה לא הצליחו לשרוד את המכה שספג הרחוב: בעלי הנכסים לא הורידו את מחירי השכירות למרות השחיקה במעמד הרחוב והתנועה הדלילה בו, ונכון להיום, עומדים בשינקין 24 בתי עסק ריקים ושוממים. הוסיפו לזה את העובדה שבתקופת השיפוץ הנרחב (בעלות של 30 מיליון ש"ח), שהחל ב־2011 ונמשך כשנה וחצי, הארנונה לא ירדה – ותגלו שינקין בתל אביב שלא שונה בהרבה מקרובו שינקין בגבעתיים.
"היינו יושבים שעות ומחכים שאנשים יגיעו", מספרת נועה, שעבדה כמוכרת בחנות הדגל של אדידס ברחוב, שכמו חנויות של רשתות נוספות כמו ארומה, אופטיקנה ומקדונלד'ס, גם היא נסגרה בתחילת השנה. "המון חנויות נסגרות. בית קפה מולנו נסגר תוך כמה חודשים, אף חנות לא מחזיקה מעמד", מחזקת מוכרת בחנות בגדים ברחוב, "עכשיו משפצים באחד הבניינים ליד והעיפו משם את כל החנויות. אני מקווה שתישאר לי עבודה".
רחוב שינקין (צילום: שלומי יוסף)
צעירים עניים, אמנים ואדריכלים
"זה מצחיק, אבל בשנות ה־80 אנשים לא רצו לגור במרכז העיר", אומר האדריכל דן פרייס, שהתגורר באזור לפני כ־30 שנה בעזרת תמיכה מצד העירייה. "כדי לעודד אנשים, ובעיקר צעירים, לבוא לגור שם – העירייה הציעה סיוע של 50 דולר בחודש לכל מי שחתם חוזה מגורים לשנה בלב העיר. זו הייתה התקופה האגדית של שינקין וזה היה כיף לא נורמלי. הרוח הייתה של צעירים עניים, אמנים ואדריכלים. כשמקום סובל מג'נטריפיקציה כמו שקרתה לשינקין עכשיו, הוא הופך להיות נקי ומסודר ופחות ספונטני". כאדריכל, פרייס יודע את המשמעות של פיקוח עירוני. "יש כוח אדיר למדיניות נכונה של העירייה, כפי שהוכח בשנות ה־80", הוא מסכם.
אורנה אגמון, מהבעלים של המוסד השינקינאי המיתולוגי אורנה ואלה, מתייחסת אל השינוי שעבר הרחוב ברגשות כואבים. "אנחנו במקום 25 שנה", היא אומרת. "בלב העיר עדיין יש תנועה של משפחות וילדים, אבל השיפוץ נגע בנו כמו שהוא נגע בכולם. שינקין עבר התעללות בכל הרמות. התוכניות היו יפות, אבל שיפצו אותו בלי להתייחס למהות האמיתית של הרחוב".
הכי ניינטיז
והעירייה? מבחינתה שנות התשעים מעולם לא חלפו. "לרחוב שינקין משמעות אסטרטגית לתל אביב־יפו והעירייה רואה בו את ה'סוהו' של העיר", נמסר מדוברות העירייה. "מינהלת קידום עסקים החלה כבר ב־ 2012 בהליך ייעוץ מרחבי, והוכנה תוכנית אסטרטגית לרחוב בשיתוף בעלי העסקים ובמימון העירייה ומשרד הכלכלה. יישום התוכנית הוא באחריות העסקים במקום. כמו שלא הועלו תעריפי הארנונה ברחוב המחודש לאחר השיפוץ כאשר ערך העסקים עלה, כך גם לא הורדו התעריפים במהלך העבודות. מעבר לכך, שינוי תעריפי הארנונה הוא בסמכות משרד הפנים ולא בסמכותה של העירייה".
יושביבתיהקפה המפונקים
העסקים גוססים, האווירה כבר מתה והשיפוץ תרם ככוסות רוח למת. אי אפשר להמנע מהשאלה – האם ניתן היה מלכתחילה להשיב לרחוב את האפיל החתרני שאפף את שמו באייטיז, ועוד ביוזמת העירייה? האם העירייה ניסתה להיאחז בדימוי ארכאי של הרחוב, שלא קיים יותר? המצב הנוכחי הוא כעדות עגומה לפער שבין מיתוס לבין מציאות. למעמדו הגיע הרחוב בזמנו בזכות הרוח הרדיקלית שהנהיגו אנשים בו. האינטלקט הבוהמי המתריס, הלהג בבתי הקפה. כל זה היה בזמנים בהם רובע לב העיר היה מסחרי ושיווע לתושבים, שזכו להטבות כדי לעבור לגור בו. רוצה לומר – שינקין של אתמול הוא הנווה שאנן של המחר. אל תוך הכלום פרצו אנשים שהתנגדו לרוח הכללית, הקימו בתי קפה וגלריות ושרצו בהם, רצו לעשות גם סרט קצר, הפכו ל"שינקינאים". את הרוח החתרנית לא בטוח שהממסד יכול לעורר. אולי הגיע הזמן להשקיע כספים בשיפוץ של נווה שאנן.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אל תדליקו לו נר: מת אלי אברמוב גיטריסט ומייסד להקת הקליק
בעקבות מחלה קשה מת גיטריסט ומייסד להקת הקליק, אלי אברמוב, והוא בן 61. רק השנה הוציא עם להקתו את אלבומה השלישי "אני לא בפסקול", אחרי 32 שנה שלא הוציאה אלבום
אלי אברמוב, גיטריסט ומייסד להקת הקליק, הלך לעולמו הלילה בעקבות מחלה קשה והוא בן 61. אברמוב, שרק השנה הוציא אלבום עם להקתו המיתולוגית אחרי 32 שנה שלא הוציאה אלבום, לא זכה כמעט להופיע איתה בעקבות מצבו הבריאותי. הוא השאיר אחריו אישה ושני ילדים.
הקליק התפרקה ב־1984 אחרי שני אלבומים בלבד – “אימא, אני לא רוצה להיגמל" ו"עולם צפוף" – ובשיא הצלחתה. בחמש השנים שבהן פעלה הספיקה להיחרת בזיכרון של חובבי הרוק המחתרתי והגל החדש בארץ עם הופעות אקסצנטריות ושירים נהדרים, ובהם “אינקובטור" ו"אל תדליקו לי נר", שהפך למעין המנון אבל של מלחמת לבנון הראשונה. ב־2010 חזרה להופיע ואף חיממה את להקת ה־Pאנק הבריטית הבאזקוקס בבארבי. המתופף המקורי של הלהקה, ז׳אן-ז׳אק גולדברג, נפטר ב-2006, והקלידנית רונה ורד נפטרה מוקדם יותר השנה. חברי הלהקה האחרים, היו דני דותן ועובד אפרת ואת גולדברג החליף המתופף עודד פרח.
אחרי אלבום הבכורה של "הקליק", שפעלה בין 1979 ל-1983, הופיע אברמוב גם עם הסופר-גרופ קצר המועד "4טיס" לצד אפרת, גולדברג, רמי פורטיס ורונן בן טל. אחרי כמה שנים בארצות הברית, חזר ב-1995 לארץ והפיק את אלבום הסולו "כל האהבות האסורות" של חברו דני דותן, סולן "הקליק". אחר כך עבד גם עם קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל, ערן צור, "קרח 9" (להקתו לשעבר של נעם רותם) ואפילו עם "מיומנה". ב-2001 וב-2003 הוציא אלבומי סולו אלקטרוניים תחת השם Pitchbend ואלבום סולו נוסף בשם "Back To Square One" .
בראיון שערכתי עמו ב-2012 לרגל השקת הפרויקט המוזיקלי שלו ושל איגי וקסמן, "Mock Stereo", אף סיפר כי לימד את הראפר ד"ר דרה לעבוד עם סמפלר מסוג MPC60. "עבדתי בשנות ה-80 בחנות מוסיקה בלוס אנג'לס ונכנס מישהו והתעניין במכשיר", סיפר, "פתאום קלטתי שזה הוא והדרכתי אותו". להקתו של דרה, "NWA", נהפכה עם מה שעשתה עם הסמפלר ההוא לקלאסיקה. כשנשאלו וקסמן והוא בהומור על הויכוחים ביניהם אמר "אנחנו עוד הרכב צעיר, יהיה לנו עוד מלא זמן לריב".
אברמוב ו"הקליק" התאחדו במארס 2011 בהופעת החימום בתל אביב ללהקת הפאנק באזקוקס וכאמור, השנה הוציאו את אלבום המחאה "אני לא בפסקול".
"אלי אברמוב היה גיבור נעורים שלי כחלק מהקליק, אח"כ כחייל היה לי הכבוד להיות דיג'יי בהופעות שלהם בקולנוע דן, ויותר מאוחר עשינו כמה הקלטות אצלו בבית", כתב הלילה העיתונאי והמוזיקאי שרון מולדאבי. "תמיד רענן, תמיד סקרן, תמיד עם חיוך וסבלנות כמעט זניים ועם הטווויסט התמידי בחשיבה ובגישה…. אחד האמנים שידעו הכי הרבה על סוד הצמצום, ובעל חושים למוזיקה פופולרית שהיו למעט מאד אנשים בתרבות העברית".
קוואמי, שדרן בתחנת הקצה ומוזיקאי, כתב "אלי אברמוב היה ממעצבי הסאונד של ילדותי, הסאונד הזה שהחזיק אותי חי ושבלי טיפת הגזמה גרם לי להרגיש שאני לא לבד בעולם הזה. הקליק של ההתחלה היתה עוגן בשבילי בתור ילד, אבל הדבר המטורף באמת הוא שהיא היתה כזה גם בשנה האחרונה עם האלבום שהיא הוציאה ממש לא מזמן, שהוא כמו כלום אחד האלבומים הכי חזקים ונועזים שנוצרו ויצאו פה בשנים האחרונות".
"הם ניגנו מהר, הכי מהר ששמעתי", כתב השדרן לירון תאני על זכרונו מהופעה של הקליק. "בדרך החוצה מישהי עם סיכת ביטחון שנעוצה לה בלחי צעקה לעברי "פאנק!". כן, פאנק – עניתי לה. הייתי ילד בן 15 כששנות השמונים הגיעו והקליק הפכו את כל הדיכאון ההתבגרותי לקל יותר". והוסיף "הקליק חזרו לחיים שלי באלבום מעולה, שהשמעתי ברדיו שוב ושוב. עכשיו אלי אברמוב מת וממש נשבר לי הלב. הנחמה היא במוזיקה – שלא תמות אף פעם. היא תהיה כאן גם אחרי שכל הזיכרונות שלי ייעלמו".
המוזיקאי נתן סלור שעבד בעבר עם אברמוב כתב "נפגשנו לפני שלושה שבועות ותכננו להתחיל לעבוד על משהו חדש עוד מעט, כשירגיש יותר טוב". ואסף אמדורסקי ספד לו "הפתחו דלתי מרום קבלו אליכם באהבה את הנשמה הגבוהה האצילית היפה של הצנוע והמוכשר במלמדי, אלי אברמוב, אא הגדול, הוא בא עכשיו אצלכם פתחו רחב".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם הסאונדטראק של "דוסון קריק" עדיין גורם לכם להזיז הרים, אם מינגלינג זאת השיטה היחידה שעובדת בשבילכם ואם תיבת המייל עדיין לא מספיק מלאה – המלצות היום מיועדות לכם
שימו בצד ריליסים שאהבתם, שזאמים מהבלוק ואת המסומנים של סאונדקלאוד וצאו לבדוק את הדופק של הת'ר נובה, שתופיע הלילה בבארבי במסגרת סיבוב הופעות עולמי לאלבומה החדש (יש לה אלבום חדש!), "The Way It Feels". מומלץ בחום כי כולנו יודעים שאת הסאונדטראק של "דוסון קריק" לעולם לא תוכלו להשליך לפח. קיבוץ גלויות 52, בארבי, 20:30.לפרטים נוספים.
פסטיבל "חשיפה"
ביבי עובד על זה שאף אחד לא ירצה לשחק איתנו, בזמן שמפיקי פסטיבל "שואוקייס/חשיפה" הודפים בגופם התנגשות ציוויליזציות. איך זה עובד? אנשי תעשייה מכלל היבשות מגיעים לירושלים ולתל אביב כדי להקשיב למוזיקה מקומית ולנסות ליצור שיתופי פעולה. מדובר במארגני פסטיבלים, סוכנים, מפיקים, אנשי לייבלים ועיתונאים שהרחיקו עד כאן כדי לשים אוזן על אמנים כמו נצ'י נצ', התפוחים, גרדן סיטי מובמנט, רד אקסס, זוהרה ואחרים. מה לנו יוצא מזה? סבבי הופעות במחיר סמלי ואולי גם מינגלינג משתלם. מומלץ בחום לכל מי שהפסיק להאמין בדרך המקוונת.לפרטים נוספים.
גם הם יהיו שם. Garden City Movement. צילום: מיכאל טופיול
הקליק האחרון
אולי אתם חברים במועדון ומקבלים מהם תזכורות במייל, אבל אם לא: החוג לתולדות המוזיקה יוצא לסדרת מפגשים חדשה, שאם תפעלו בחכמה – לא תפסח אך ורק על תיבת הג'מייל שלכם. הסדרה, שתכלול שבעה מפגשי הרצאה וסרט, תיפתח עם הקרנת "הקליק האחרון" (2013) והרצאה של הבמאים דני דותן ודליה מבורך. מומלץ בחום לכל מי שדאבל פיצ'ר לא מדגדג לו את הצורך. מוזיאון תל אביב, 315 ש"ח לסדרה כולה ו-50 ש"ח למפגש בודד.לפרטים נוספים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מתי הכי כיף להרים פסטיבל מוזיקה אם לא בעונות מעבר? טיון אין תל אביב חוזר בפעם הרביעית, לארבעה ימים של מוזיקה המופקת על ידי גורי-מוזיקאים והדליינרים משופשפים, כולם יחד בחגיגת סוגות מוזיקליות שתתפרש על פני יותר מעשרה מוקדים (ביניהם אוזן בר, כולי עלמא, האנגר 11, התחנה, האזור, רוטשילד 12 –והרשימה המלאה כאן). מומלץ לכל מי שרוצה להסתחרר מכמות הווניו-ים שיש בעיר הזאת. לפרטים נוספים
Tune in TLV – צילום: נאטישה שפנר
פסטיבל "חשיפה"
ביבי עובד על זה שאף אחד לא ירצה לשחק איתנו, בזמן שמפיקי פסטיבל "שואוקייס/חשיפה" הודפים בגופם התנגשות ציוויליזציות. מה בתכנית? אנשי תעשייה מכלל היבשות מגיעים לירושלים ולתל אביב כדי להקשיב למוזיקה מקומית ולנסות ליצור שיתופי פעולה. מדובר במארגני פסטיבלים, סוכנים, מפיקים, אנשי לייבלים ועיתונאים שהרחיקו עד כאן כדי לשים אוזן על אמנים כמו נצ'י נצ', התפוחים, גרדן סיטי מובמנט, רד אקסס, זוהרה ואחרים. מה לנו יוצא מזה? סבבי הופעות במחיר סמלי ואולי גם מינגלינג אכזרי. מומלץ בחום לכל מי שהפסיק להאמין בדרך המקוונת.ללוח הזמנים המלא. לפרטים נוספים
[tmwdfpad]
ננסי סילברטון
אנחנו לא יודעים מה יש לאסף גרניט להגיד על זה, אבל זה כנראה לא ייצא מרושע כמו מהפה המטונף של גורדון רמזי: השפית ננסי סילברטון מצטרפת לפרויקט "Round Tables" המפגיש בין המסעדות והשפים הבכירים בעולם. קפה איטליה של האחים ירזין יארח את אוסטריה מוצה מלוס אנג'לס, המסעדה התשיעית שלוקחת חלק בפרויקט ובראשה עומדת סילברטון, מלכת המטבח שב-2014 זכתה באוסקר של העולם הקולינרי וקטפה את פרס "השפית המצטיינת של השנה". מומלץ בחום לכל מי שהבטן לא מתהפכת לו מהתיאור "מפגש בין תרבויות". קפה איטליה, קרמניצקי 6. לפרטים נוספים
ננסי סילברסטון. צילום: יח"צ
הקליק האחרון
אולי אתם חברים במועדון האקסקלוסיבי ומקבלים תזכורות במייל, אך אם במקרה נשארתם בחוץ: החוג לתולדות המוזיקה יוצא לסדרת מפגשים חדשה, שאם תפעלו בחוכמה היא לא תפסח אך ורק על תיבת הג'ימייל שלכם. הסדרה, שתכלול שבעה מפגשי הרצאה וסרטים, תיפתח ב-12.11 עם הקרנת "הקליק האחרון" (2013) והרצאה של הבמאים דני דותן ודליה מבורך. מומלץ בחום לכל מי שדאבל פיצ'ר לא מדגדג לו את קצה הצורך. מוזיאון תל אביב, 315 ש"ח לסדרה כולה ו-50 ש"ח למפגש בודד. לפרטים נוספים
הפגנות הגז
אם עוד פעם אחת תגידו לנו לראות את "מגש הכסף", זה כבר יעלה לכם בהתייצבות שבועית בהפגנות נגד שוד הגז. מומלץ בחום כי ירון זליכה אמר שלא מאוחר מדי.לאיוונטהמתעדכן לקראת כל פעילות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אור בזויות: סיכום המוזיקה הישראלית של התשע"ה בשיתוף בר פלג ממוניטור
אור בזויות מארחת את בר פלג מהתוכנית "מוניטור", עם 28 קטעים שעשו לנו את זה במיוחד במוזיקה הישראלית שיצאה כאן בשנה העברית החולפת - התשע"ה. מרוק דרך קאנטרי, היפ הופ ואוונגארד וכלה באלקטרוניקה וקלאב, ניסינו לדחוס כמה שרק יכולנו ממיטב התוצרת המקומית.
אי.פי הבכורה של הפחותלוליינים היה ללא ספק מההפתעות היפות של השנה ואולי האלבום הישראלי הטוב ביותר שיצא כאן השנה באנגלית. הרמוניות עשירות, השפעות ביץ' בויז פוגשות את הפיקסיז, אופטימיות מלנכולית שלא מרימה אותך לשמיים וגם לא קוברת אותך באדמה – ועם זאת איכשהו מצליחה להחלץ ממלכודת הבין לבין.לראיון עם LessAcrobats.
LessAcrobats. צילום: יולי גורודינסקי
Tatran – "Anew"
אני לא זוכר מתי להקה צעירה, שיוצרת מוזיקה אינסטרומנטלית מורכבת, פיצצה את הבארבי כמו שעשתה טאטרן בהשקת אלבום הבכורה שלה, "Shvat". גם קשה למנות עוד מתופף בישראל שכל כך מהפנט לצפיה בלייב כמו דן מאיו.
Tatran. צילום: יח"צ
הילה רוח – "תל אביב"
הילה רוח מסתובבת כבר כמה שנים טובות בסצנת האינדי המקומית וזוכה בה להערכה רבה, תחילה עם להקת כלבי רוח וכעת עם האלבום היפה יפה שלה, "רופאה במערב". ערימות של כאב פוגשות נגיעות של נונסנס/זרם תודעה מרתק. וזהו שיר יחסי אהבה שנאה לעיר הזאת.
הילה רוח. צילום: חגית מירון
Soda Fabric – "Teenage Illusion"
מלהקה שהצליחה לנגן עם דניאל ג'ונסטון, בהופעתו בבארבי, ולעמוד במשימה בגבורה – אפשר לצפות הרבה. סודה פאבריק כנראה הרגישו את זה כשחברת התקליטים אנובה סימנה אותם ופרשה עליהם את חסותה. פוסט פאנק, שוגייז, פסיכדליה ומוזיקה סטייל מנצ'סטר מישראל תוצרת ברלין.לביקורת האלבום.
סודה פאבריק. צילום: קמי בוניה
הקליק – "סוף המסע"
אחרי 32 שנה שלא הוציאו אלבום וללא המתופף ז'אן ז'אק גולדברג, עליו השלום ושאותו איש לעולם לא יחליף, התקמבקה השנה להקת הPאנק והניו ווייב "הקליק" עם האלבום השלישי שלה, "אני לא בפסקול", והצליחה להפיח קצת חיים בוואקום מוזיקת המחאה הישראלי.לראיון עם דני דותן מהקליק.
לשרוף את הפסקול הישן. דני דותן. צילום: איליה מלניקוב
המסך הלבן – "המם אותי" (Red Axes edit)
צמד הבני-דודים גילברט וגבריאל ברויד עשו המון רעש עם להקתשעלת נפוצה, שהפציצה השנה עם אלבום בכורה וזמן קצר אחרי נעלמה. כעת השניים פועלים במתכונת דואו גלאמי ביזארי וכייפי. "המם אותי" הוא אולי המיני להיט הראשון שלהם, כאן באדיט של הגרזנים האדומים שיוצא בלייבל החדש "אחוזת בית".
המסך הלבן. צילום: יעקב תולסטוי
Dane Joe – "Minor Panic Attack"
עדי קום היא דיין ג'ו, מוזיקאית ירושלמית שהוציא ממש לא מזמן את האי.פי הראשון שלה, Detoxification שמכיל מעין אמביינט רוק מכשפתי.לראיון עם דיין ג'ו.
אין מכשפה בלי חתול שחור. דיין ג'ו. צילום: סשה הרמן
הפה והטלפיים – "מוליכות את הכלבים" (Confused Machines edit)
הראל שרייבר (Mule Driver) ואיתמר ויינר (Spark O), אנשי האוגנדה ולשעבר מהלייבל "Ak Duck", הקימו השנה את חברת התקליטים "Confused Machines" וזהו אחד הריליסים הראשונים שלה: אדיט לקטע של הפה והטלפיים, שיצא לראשונה לפני כשנתיים באלבום "תחת".לכתבה על הלייבל.
ויינר ושרייבר, מקימי הלייבל Confused Machine
ניר מטרסו – "תופסת מרובה"
באלבום הראשון שהוציא ניר מטרסו תחת שמו שלו הצליח האנימטור והאמן ליצור את אחד האלבומים המיוחדים ויוצאי הדופן שראו אור השנה. מומלץ מאוד להאזין לכולו. הוא יותר יפה ממוזר, על אף שלעיתים ממש מוזר.לראיון עם ניר מטרסו.
ניר מטרסו. צילום: גוני ריסקין
Autarkic – "פלגי מים" (אדיט ל"אהבה לבנת כנף")
נדב שפיגל, לשעבר חבר להקת Computer Camp, יצא בסולו תחת השם Autarkic. הקטע שבר בחר לקח שפיגל שיר מפורסם של בעז שרעבי ונתן לו את הטאץ' האישי שלו מבלי לחרע אותו יותר מדי. Autarkic פועל במסגרת הלייבל הישראלי-ברלינאי החדש יחסית "Disco Halal", שהקים הדיג'יי מהפיק Moscoman.
Autarkic
דיקלה – "Here Comes The Rain Again"
הביצוע הערבי של דיקלה ללהיט של היוריתמיקס פשוט היסטרי. תפס אותי מיידית. מתוך האלבום שהוציאה דיקלה השנה ושמו "ואם פרידה".
Xen – "All of the Sun" (Malka Tuti)
הלייבל המקומי החדש, "Malka Tuti", הוקם על ידי אסף שמואל וקצלה וצץ לפני כחצי שנה, עם תקליט ראשון להזמרת והיוצרת חן ברג, שכבר שיתפה פעולה עם רד אקסס בעבר והם אלו שגם הפיקו עבורה את הריליס.
עטיפת התקליט Xen
סטלה גוט – "Like a Rope"
סטלה גוט(שטיין) היא דיג'יי טכנו בלילות ואשת סאונד בימים. עברה עליה שנה עמוסה במיוחד; היא הוציאה את "Wounded Ladies" – אלבום הסולו הראשון שלה וגם את אלבום הבכורה של להקתה, Bill and Murray, שתשמעו מיד אחרי הקטע הזה.לראיון עם סטלה גוטשטיין.
סטלה גוט. צולם בדייגו סאן. צילום: גוני ריסקין
Bill and Murray – "The Silence Grows"
שוב סטלה הנהדרת, הפעם עם חבריה הגיטריסט דיויד בלאו והמתופף רן יעקובוביץ', בקטע שסוגר את אלבומה הראשון של ביל ומוריי, ולמרות שהשיר לא בדיוק קולע להגדרה של שיר שמח – זהו שיר ממש משמח. תקשיבו טוב.
Bill and Murray. צילום: יונתן בירנבאום
נועה שמר – "יצרח"
היו המון יוצרים השנה שהקליטו שירי משוררים והנה מתחיל רצף קצר מהם, שמתחיל עם נועה שמר הנהדרת. שמר הוציאה השנה את "עושי הסיכומים" ובו הלחינה מוזיקה משל עצמה ורק אחר כך התאימה לה טקסטים של משוררים; מין תהליך הפוך למה שקורה בדרך כלל. לא פעם אמרתי ש"יצרח" הוא אולי הסינגל הכי יפה שיצא השנה בעברית. המילים של נוית בראל.לראיון עם נועה שמר.
נועה שמר. צילום: Gaya's Music Photos
אורסולה שוורץ – "לא"
הצמד חיים רחמני (קטב מרירי) וטליק קורן אדיר (התזמורת הטרופית) פועלים יחד, לסירוגין, כבר כמה שנים. השנה שיחררו את הסינגל הכפול והיפהפה, שכולל עיבודים שלהם לשירים "בדיחה" של דוד אבידן ולשיר "לא" של אגי משעול. מצאתי את עצמי שר לעצמי, שוב ושוב, את המילים "לא טסה יותר / בנפש מלחיתה / כדי להפרם אל אפילת שערך".
קטב מרירי – "מין ובדידות ופחם"
רחמני מהקטע הקודם הוציא השנה אלבום שלם משירי שמעון אדף, או ליתר דיוק משירי האבל שכתב אדף בעקבות מות אחותו – שירים שנכללו בספרו "אביבה-לא". כמו שאתם יכולים לנחש, מדובר באלבום עצוב וקשה לעיכול ושמושר ונכתב בשפה מאתגרת. השיר הזה הוא אחד האהובים עלי מתוכו.לראיון עם שמעון אדף וחיים רחמני.
שמעון אדף וחיים רחמני. צילום: יולי גורודינסקי
נצ'י נצ' – "סבבה"
טוב, חאלס עם כל הכובד משוררים הזה. נצ'י נצ', הראפר הכי טוב בארץ, הוציא את אלבומו השלישי "ברוכים הבאים לפתח תקווה" שכולל כמה שירים כבדים ועמוקים יותר, אבל גם כולל את "סבבה" והוא ממש ממש סבבה.לראיון עם נצ'י נצ'.
BEMET – "Poor Cowboy" feat. Rebel Sun
אחד הריליסים הבולטים יותר השנה של לייבל הביטים המקומי "Raw Tapes" היה של הוד מושונוב, הלוא הואBEMET. בקטע הזה מושונוב מארח את הראפר רבל סאן (קולולוש), כפי שהוא עושה בכמה קטעים באלבומו.
BEMET – "The Chase After Tomorrow"
טונה – "רוק 30"
אחרי עשור של פעילות, סוף סוף זכה השנה הראפר טונה להצלחה ולהערכה לה הוא ראוי עם צאת אלבומו "גם זה יעבור". אך יותר מכל השירים באלבום, ויש כמה וכמה ממש מוצלחים בו ("סרט ערבי", "למה לא עכשיו" עם שלומי סרנגה ושיר הנושא הנוסטלגי) היה זה "רוק 30" שהצליח לדבר לחתך גיל מסוים באופן כל כך מדויק וקולע. וזה – הישג אדיר.לביקורת אלבום.
L.B.T – "Two Shots" feat. Echo
להקת הבית של הלייבל "Raw Tapes", שכוללת 12 מוזיקאים, הוציאה השנה את "The Singles" – האלבום הרשמי הראשון שלה כסופרגרופ מקומית.לראיון עם חברי L.B.T.
L.B.T / Photo by Yoav Kedem
אביב נוימן – "ניקח את זה מכאן" עם פלד
הסינגר-סונגרייטר אביב נוימן הוציא ממש לא מזמן, במסגרת הפרויקט 929 להנגשת טקסטים תנ"כיים, את השיר המצוין הזה בהשראת ספר דברים. מומלץ גם להאזין לאלבום "דוד" שהוציא נוימן לפני שנתיים.
אביב נוימן בהופעה ביתית מסדרת פוזיטיב. צילום: שירי בר-און
קין והבל 90210 – "אפריים המשובח"
אלבום הרוק המטורלל הכי טוב שיצא השנה בישראל. השפעות של טראש-מטאל, קומיקס, הומור מעוות וקולנוע הפכו את האלבום "וידאודרום" ליצירה בועטת בצורה יוצאת דופן.לראיון עם קין והבל 90210.
קין והבל 90210. צילום: ניר עמוס
ג'יין בורדו – "וויסקי"
יש הרכבים עצמאיים שפועלים בתל אביב שלא נועדו להישאר תחומים בתוכה וכזה הוא הטריו "ג'יין בורדו", שהצליח לפרוץ השנה בכל הארץ עם אלבום הבכורה שלו. קאנטרי עברי ממזרי וסקסי לעיתים קרובות.לראיון עם ג'יין בורדו.
שמונה שנים חלפו מאז "From a Window to a Wall", האלבום שזכה להפצה בארצות הברית ואירופה על ידי הלייבל הנחשב "Drag City", ושהוביל לסיבוב הופעות משותף של בביוף עם המוזיקאית שרון ואן אטן. אלבומה השני, שבניגוד לקודמו הוקלט ללא עזרה מקצועית מחו"ל, הצליח בכל זאת לעמוד בציפיות. זה אחד השירים הקליטים יותר באלבום שמכיל גם כמה קטעים למיטיבי לכת שישמחו חפרני פולק ופסיכדליה אדוקים ביותר.לראיון עם נועה בביוף.
נועה בביוף. צילום: אביעד זיסמן
MiddleSkyBoom – "Ma'ztomeret"
ג'וזף ליימון, המוכר בתור הסולן של להקת Umlala, עשה הסבת מקצוע למפיק האוס וזה עובד לו לא רע בכלל. האזינו גם לרמיקס שהוא יצרלקטע "Lovers" של ניב אסט.
Red Axes – "Na Da"
השםרד אקססנכתב כבר פעמיים בפוסט הזה, רק בהפקות של אחרים. כאלה הם, אנשים חברתיים. השנה, הצמד שבדרך כלל עומד מאחורי עמדות תיקלוט, התרחב לכדי להקה של ממש. כל מי שהלך להופעה השניה של אלט-ג'יי זכה לראותם כמופע הפתיחה.
Naduve – "Miracles From Edrine" feat. Gilad Weiss
נדובה, שם מוכר בקרב יוצאי המועדונים בעיר, הוא חצי הצמד Shame On Us שחציו השני הוא יובב ארזי (שגם מנגן עם רד אקסס). בקטע הזה מארח נדובה את גלעד וייס, שמנגן על עוד. לקוח מתוך האי.פי ששמו הוא "Paolo Rossi" (כן, כן, על שם הכדורגלן מהאייטיז) שראה אור בלייבל Rothmans.