מסעדת מסה הודיעה היום על סגירה לאחר 18 שנות פעילות, חדשות מרות במיוחד לאור העובדה שרק לפני שבועיים יצאנו מכאן נלהבים במיוחד - השף אסף שטרן עשה עבודה מעולה, אכלנו כמה מנות שהיו לא פחות ממופלאות והיינו אופטימיים. הלקח הוא אף פעם לא להיות אופטימי
כשמסה נפתחה, לפני יותר מ-15 שנה היא הייתה לא פחות מסנסציה. אוקיי, אולי הגזמתי אבל זה לא היה בגלל שהיא לא ניסתה. למעשה, כל מי שהיה קשור למסה, עשה הכל כדי שידברו על "המסעדה ההיא". עיצוב? "אלף לילה ולילה" פוגש את "המלך ואני". התמחור? הכי יקר והכי מופרך, 200 אחוז יותר ממה שהיה נהוג אז בטופ של המסעדות. וכמובן האוכל, הו האוכל. לא רע, ממש לא. אפילו מוצלח, אבל מוגזם ומופרך וצעקני. כמעט כאילו אביב משה, השף, אמר לעצמו "וואלה, אם ככה נסחפו עם העיצוב והכסף, אז גם אני חייב להתפרע".
וזה עבד, פחות או יותר. כלומר, מבחינת כמות האנשים יותר, מבחינת שמירה על רמת האוכל קצת פחות. ואז הגיעה הקורונה, והיה נדמה שהגיע הסוף. כולם עברו למשלוחים, ולא הרבה אנשים מזמינים טייק אווי ממסעדה שהיא ההגדרה המילונית של ״מסעדת שופוני" (בהנחה שיש הגדרה כזאת, כי המצאתי את המושג ממש הרגע), כלומר מסעדה שיותר חשוב להראות בה מאשר לאכול בה. אבל זה לא נגמר שם, כי אחרי הסגרים הגיעו ידיעות על זה שמסה המציאה את עצמה מחדש עם שף צעיר ותפריט מעודכן. אז היינו חייבים ללכת לבדוק.
>>ק-פה האנוי היא אופציה כשרה סבירה. אבל לא בסטנדרטים של תל אביב
>>אתם בביקורת על מסה. אז אל תתבלבלו עם MENA בטעות – שם דומה, אבל ארוחה הרבה פחות טובה
האם העיצוב עדיין צעקני? כן, רק שעכשיו זה נראה מגוחך (זה וילון שאמור להיות אהיל, או שאתה סתם שמח לראות אותנו?). האם זה עדיין יקר? ברור, עוד לא פגשנו מסעדה בעיר שהורידה מחירים. מצד שני, אחרי ששאר העיר התחפפה והעלתה מחירים בטרפת, מסה כבר לא מופרכת אלא סתם יקרה מאוד. אבל מספיק אם הנוסטלגיה, כי אנחנו ממש רעבים והנה מגיעה הפוקצ'ה.
והנה הלכה לה הפוקצ'ה. לא בטוח מה תרם למהירות הזאת יותר – העובדה שהיא הייתה מאוד טעימה ושהממרחים שבאו איתה (מטבוחה ופסטו זוקיני) היו מעולים או בגלל שהיא הייתה בגודל מיני, אז מזל שהגיע גם סלט החסה. אבל לפני הסלט, חייבים מילה על המלצר שהמליץ עליו. כי השירות במסה היה קצת החיקוי של אסי כהן לאברי גלעד – מגעיל ומעולה. מעולה כי המלצר היה נהדר, פגע בהמלצות ובכלל היה חינני אך לא מעיק. מצד שני, כשיש 2.4 מלצרים (לא ספרתי, אבל ככה זה הרגיש) על מסעדה שלמה, ואתה מוצא את עצמך מנסה לצוד אחד מהם רבע שעה, זה פחות כיף.
אז איפה היינו? אה כן, בסלט חסות המומלץ, והאמת שבצדק. שלושה סוגי חסה, רוטב נעים, אבקת זיתים מלמעלה בשביל המליחות. בסטנדרטים של סלט הוא היה מוצלח, אבל ביננו, עדיין סלט. הקרודו אינטיאס, לעומת זאת היה יותר מוצלח, למרות שגם הוא לא המציא את הגלגל. גם כאן, בסוף זה דג נא. התפריט אומנם הבטיח עניין בצורת "אבוקדו שרוף", אבל בפועל שרוף לא היה שם, יותר אבוקדו שמישהו מיהר לצרוב אותו קלות ולהמשיך הלאה. הדבר היחידי שהפך את זה ליותר מסתם מנה של דג היה פאף אורז שקצת נתן קרנץ לאירוע.
מילפיי טרטר הדג כבר היה ברמה הרבה יותר מוצלחת – גם ברעיון וגם בטעם. חתיכות פיתה היו על תקן הבצק, סלט העגבניות השרופות היה אדיר ויחד עם הדג השלים ביס נהדר. החלק המצער היחידי היה שלולית הלאבנה "הביתית" (בואו, תרשו לי לפקפק שהיא ראתה בית) שליוותה את האירוע. אין לי מושג למה זה היה טוב ואיך זה קשור. הדבר הטוב היחיד שיש לי להגיד זה שלפחות לא היה יוגורט.
הבקלוואה בשר הייתה סוג של הפתעה נעימה. קודם כל, כי מבחוץ זה לגמרי יותר סיגר בשר מאשר בקלוואה, אבל ברגע שאתה נותן ביס אתה מבין על מה הם מדברים כשהם אומרים בקלאווה. הבשר תובל במתיקות עדינה שלגמרי הזכירה בקלאווה איכותית. מדובר בביס נהדר, למרות שהוא קצת בסיסי, ועם כל הכבוד ל"קציפת טחינה וסילאן" שהוגשה בצד, יותר מכל דבר אחר, זה הרגיש כמו טחינה גולמית פשוטה.
הקלאמרי הצרוב שהגיע אחר כך היה מילימטר מלהיות אחת המנות הכי טובות שאכלנו בעיר בשנה. הקלאמרי עצמם היו מופלאים ועשויים אדיר, והעובדה שהם הוגשו עם קישואים על הגריל ושקדים רק שיפרה אותם עוד יותר. אבל יוגורט? למה יוגורט, בשם כל מה שחשוב וטוב? בואו נעשה את זה ברור: אם אתם מסעדת שף ומגישים דברים על מצע יוגורט – אל. זה נדוש, זה מאוס, זה לא עובד וזה בעיקר חבל. כי בלי היוגורט זאת מנה על סף שלמות.
בשלב הזה היינו מוכנים לעבור לעיקריות, אבל תקלת שירות הניחה לנו על השולחן טרטר בשר שלא הזמנו (וגם, חשוב לציין לא חויבנו עליה) . ולמרבה הצער זה היה כל כך מיותר ולא מוצלח, שלמרות שנהוג לומר לא מסתכלים בשיניים של סוס שקיבלתם מתנה, במקרה הזה, מומלץ לראות אורתודנט סוסים.
המנות העיקריות התחילו טוב, עם בר ים שצופה – מסיבה לא לגמרי ברורה – בפטריות מלך היער. זה היה חביב, למרות שהדג היה מעט יבש, אבל למי אכפת, כי בצד הוגשו קרם תירס מעולה ואחד השוסים הגדולים של הערב – פסטה קולורבי. אין לי מושג איך הביאו את הקולורבי למרקם הזה, מבושל אבל עדיין קרנצ'י, אבל אני אשמח שיעשו את זה לעוד דברים בטבע. מבחינתי אפשר להכריז על זה כמצב צבירה חדש אולטימטיבי.
גם הטורטליני עשבי בר וריקוטה הייתה מנה מוצלחת למדי. היו ביסים בהם הורגש שהבצק קצת עבה אבל אפילו זה לא הפריע, כי קרם הבטטה הסגולה והצנוברים עטפו את הכיסונים בעדינות ונתנו קראנץ נהדר. ועדיין הטוב ביותר עוד היה לפנינו, בצורת רביולי לחי.
אין בעברית מספיק מילים לתאר כמה המנה הזו מעולה. הכיסונים עצמם נהדרים, הבצק מדויק והמילוי שלו נמס על הלשון. העובדה שהרביולי ישבו בתוך ציר בקר ושינוקי (אלו הפטריות הארוכות עם הראש הקטן שמגיעות מחוברות) שהיה לא פחות מיצירת אומנות. אני רוצה את הרוטב הזה במיכלים תעשייתיים כדי שאוכל לעשות בהם אמבטיות. מדובר ברוטב כל כך מוצלח שלא רק שהצליח לשדרג את הדג (מסתבר שהכל ממש טעים עם הרוטב הזה) אלא דרש הזמנה של מנת לחם רק כדי שנוכל לנגב אותו עד הקצה. חבל רק שמישהו חימם את הלחם למרקם של מיקרו.
בשלב הבא זה עברנו לקינוחים ולא הבנו כמה טוב עוד יש לפנינו. הייתה שם עוגת גבינה חצי אפויה נהדרת, שכרגיל, לא ברור מה הפך אותה לבאסקית, אבל מבחינתי היא יכולה להיות מה שבא לה, עד כדי כך היא מוצלחת. גם המילפיי השבור היה שיחוק. השילוב בין שכבות הבצק למילוי העדין, החמיצות של קרם הלימון והמתיקות של הגלידה היה לא פחות מוואו.
>> ויקי כריסטינה הוא אחד המקומות הנעימים בעיר. האוכל פחות
>> ארוחת השנה: רוצו לפופ אפ של מחניודה ואסף גרניט בתל אביב
אבל הקינוח הכי מוצלח היה זה שכמעט ולא הזמנו כי הוא נקרא "זיכרונות מקוסטה ריקה – טבעוני" (אנחנו פחות נגד קוסטה ריקה, יותר נגד טבעונות). בפועל, זה פנקוטה קוקוס וניל אדירה עם קראמבל סולת ושמן זית לפנתאון. סיום נהדר לארוחה והפתעה שגרמה לנו ללקק את הצלחת.
סיימנו עם טעם טוב ותחושה שמסה נמצאת בכיוון נכון. יש לה את כל מה שצריך כדי להפוך למסעדה מעולה, חוץ מעוד כמה מלצרים וקצת יותר תעוזה. אם במקום לעשות גרסאות טובות של אוכל לא מאוד מעניין, יתמקדו שם גם בלמצוא אמירה עצמאית שהיא יותר הקינוח הטבעוני או רביולי הלחי ופחות "אני לא אביב משה וטוב שכך" (ובלי יוגורט!), יש מצב שהיא תצליח אפילו לעשות עוד קפיצת מדרגה.
3.5 כוכבים (4 אם מישהו אחר משלם, כי זה עדיין יקר). מסה, הארבעה 14, שני-שבת 19:00-23:00, סגור בראשון
פוקצה 36
סלט חסה 75
מילפי דג 75
קלמרי צרוב 84
קרודו אינטיאס 85
בקלוואה עגל 75
בר ים 178
טורטיליני עשבי בר וריקוטה 128
רביולי לחי 136
טרטר בקר 78 (על חשבון הבית)
עוגת גבינה 62
מילפיי 58
זכרונות מקוסטה ריקה 56
