>> טל כץ היא תל אביבית, וונדר וומן, אמא ופעילה חברתית. ספרה החדש "באגאדובא", שיצא ממש בזמן לשבוע הספר, הוא נובלה המתארת בזרם תודעה
מכמיר לב, רועש ואסוציאטיבי את קינת הספירה לאחור של קשר זוגי. הוא לא דומה לשום דבר שקראת קודם ואנחנו ממליצים לכםלרכוש אותו בדחיפות כאן(או ברשתות הספרים, גם בסדר).

>> תופעה של חופש טהור ומסעדה לרקוד בה בכיסא // העיר של איתי דורון
>> בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט // העיר של מאיה קוסובר

"באגאדובא", כריכת הספר, באדיבות הוצאת שתים

הם איתנו על ספסלים, עמודי חשמל ותמרורים, גם בכניסה למקומות הבילוי תור ארוך של מבלים ומבלות שהפכו למדבקות זיכרון, מכל עבר שלטים דהויים הקוראים להחזרת החטופים "עכשיו!", חנויות נעולות ועליהן מתנוסס שלט: "חיסול!", ולצד כל אלה החיים וענייני היום. וזו רק השמחה שנעדרת בעיר שלא נרדמת. 614 יום ל-7 לאוקטובר ונראה שהזמן הורג לא רק אותם, גם אותנו, בשקט מבפנים.

1.ימי אימוץ בגן מאיר

מדי שישי בדרך משוק הכרמל לדיזינגוף סנטר ומשם לפרלמנט שישי ב"שאטו שועל", עוצרת לליטופים ותמיכה בכלבים נטושים. זיגי הכנעני האהוב שלנו הוא חלק כל כך חשוב מהמשפחה!אני מקווה שבקרוב גם בישראל יחול איסור על התעשייה האכזרית של הרבעה וסחר בכלבים גזעיים. ועד אז, אם אתם מתכננים לצרף למשפחה חבר על ארבע חפשו את חסרי הבית טובי הלב שמחכים לכם בכלביות ובימי האימוץ.
המלך ג'ורג 32 תל אביב (יום ו' 16:00-11:00)

מאמצים אל ליבנו. גינת הכלבים בגן מאיר (צילום: כרמי צדוק)

2. דיסק סנטר

חנות המוזיקה האיקוניות שבראשית דרכה הייתה חנות הדיסקים הגדולה בישראל. בן סולימאן, בעל החנות, נמצא שם מדי יום כבר ארבעים שנה (!) עם צוות המופלאים שלו, ידענים ומביני עניין במובן הרחב מאוד של המילה. בדיסק סנטר מתייחסים ברצינות גדולה ומקצועיות לכל משימה להשיג שיר, מהדורה מיוחדת, אלבומים מכל העולם, תקליטים חדשים וגם נדירים שיחייכו לכם את הלב.מוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני, עבדתי בדיסק סנטר בשנות העשרים לחיי, קיבלתי שם הצעה לדייט מצ'אק נוריס (שצילם סרט בארץ), פגשתי את מטאליקה ורדיוהד (שהגיעו למפגש מעריצים) וגם את מייקל ג'קסון (שהזמין אותי להופעה ולגלידה שנזללה יחד על ריצפת החנות).
דיזנגוף סנטר קומה 3 תל אביב

דיסק סנטר (צילום: מאיה תל אביבי דר)

3. שוק לוינסקי

אני דור 11 בתל אביב, משפחתי התמקמה אז מחוץ ליפו באזור לא מאוכלס (כיום נווה צדק). בלוינסקי מלווה אותי זיכרון נעים של נשות המשפחה בדרך לחבשוש, חנות התבלינים הטובה בעולם, שגם הן קנו בה. משם ממשיכה לביקור קצר בבית הכנסת אליהו הנביאשנבנה בתרומת משפחתי בראשית המאה הקודמת, ומשם שוטפת את הבלוז על ימים שהיו ואינם בשליש גולדסטאר אצלמתי המקלל.
חבשוש תבלינים החלוצים 18 תל אביב // בית הכנסת אליהו הנביא רחוב לוינסקי 44 // מתי המקלל מטלון 41

אורי חבשוש בחנות התבלינים (צילום: שלומי יוסף)

4. THE LUX

מטבח שוק מקומי שהפך למוסד האוכל של רמת החייל. בימים עמוסים הם מסדרים את המצפון ההורי שלי עם משלוחי אוכל ביתי אמיתי לכל השבוע. הכל שם תמיד טעים, נקי וטרי. הם מציעים מגוון עשיר המתאים לכל סוגי האכלנים והרגישויות והמחירים הוגנים (כשר).
הנחושת 3 תל אביב //www.The-lux.co.il

5. המזח הכי רומנטי בתל אביב

תל אביב זה בשבילי קודם כל ולפני הכל הים. מאז ה-7 באוקטובר אני כבר לא יוצאת לצעידות בוקר בים, מרגישה רגועה יותר לצעוד חבוקה בין בניינים ומרחבים מוגנים וזמינים.כל רצועת החוף של תל אביב-יפו היא מרחב מרומם נפש עבורי, במיוחד מזח המרינה שנראה כמו גלויה מארץ רחוקה, לנשום קצת שפיות, להרים את הראש, לדמיין איזה אופק.

גלויה מארץ רחוקה. מרינה תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תנופת ההתחדשות העירונית צובעת את העיר הלבנה בשחור, עם עוד ועוד בניינים אפורים ומרפסות שחורות. נראה שבמסגרת ההתחדשות העירונית עיריית תל אביב בחרה שלא להוקיר את הייחוד האדריכלי, התרבותי וההיסטורי שלה כ"עיר הלבנה" ומרכז באוהאוס עולמי וחבל שכך.

העיר החומה. גינדי TLV (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה "ג'ארק קריבק" של דודו טסה וג'וני גרינווד.חוויה מהפנטת של מזרח תיכון ישן. נגני פרקאשן, עוד וטאולה לצד גיטרות חשמליות, זמרים ומוזיקאים מרמאללה, עיראק, קהיר, דובאי, תימן וכמה הלב מתרחב כשהגבולות מטשטשים, כשהדאגות מפנות את מקומן למוזיקה והלהבה הנעימה של התקווה שוב נדלקת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכה"ארץ אם" של רות פתירבמוזיאון תל אביב.אחת התערוכות היצירתיות והמרגשות שנראו כאן. פתיר משלבת ארכיאולוגיה ישראלית קדומה עם טכנולוגית וידאו מתקדמת, מחטטת בקרביים של פולחן הפוריות בישראל. ראויה לציון עבודת וידאו "המקוננות" בה היא מקימה את צלמיות הנשים השלמות והשבורות הפוריות והבלתי פוריות לתהלוכה של אבל ומחאה ברחובות תל אביב.

רות פתיר, מתוך "ארץ אם" (צילום באדיבות מוזיאון תל אביב)

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה לתמוך במטה משפחות החטופים כי זה לא שמאל ולא ימין זה ללכת ישר עם הבחירה המוסרית היחידה שיש לנו להחזיר הביתה את : תמיר אדר, אלון אהל, יוסף אוחנה, אבינתן אור, דרור אור, גיא אילוז, מוחמד אלאטרש, רונן אנגל, מתן אנגרסט, אביב אצילי, אלקנה בוחבוט, אוריאל ברוך, סהר ברוך, גלי ברמן, זיו ברמן, רום ברסלבסקי, רן גואילי, מני גודארד, גיא גלבוע דלאל, הדר גולדין, ביפין ג'ושי, אביתר דוד, עוז דניאל, איתן הורן, ענבר הימן, מקסים הרקין, אילן וייס, אריה זלמנוביץ, טל חיימי, אסף חממי, איתי חן, נמרוד כהן, שגב כלפון, איתן לוי, שי לוינסון, ג'ושוע לואיטו מולל, איתן מור, עמרי מירן, אליהו מרגלית, עומר נאוטרה, תמיר נמרודי, יונתן סמרנו, סודתיסאק רינתלאק, סונטאיה אוקארסרי, דניאל פרץ, מתן צנגאוקר, אריאל קוניו, דוד קוניו, עמירם קופר, בר קופרשטיין, עפרה קידר, ליאור רודאיף, יוסי שרעבי, עידן שתיוי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הציירת והפסלת רחל טימור המתעדת בעבודותיה המפעימות את תל אביב כבר מעל 50 שנה.גם בגיל 82 היא ממשיכה לצייר ולפסל בהשראת העיר תל אביב בגלריה שלה בנוה צדק בתל אביב. רחל טימור, שבזמנה החופשי היא אימא שלי וסבתא אוהבת לבנים שלי, הפכה את אהבתה לעיר למפעל חיים תרבותי מרגש.
גלריה רחל טימור // שבזי 32 תל אביב

רחל טימור, שמן על בד (צילום באדיבות גלריה טימור)

מה יהיה?
"לא אשקוט כי ארצי שינתה את פניה" (אהוד מנור)
אני מאמינה שבמוקדם או מאוחר אזרחים ואזרחיות מכל הקשת הפוליטית, שאוהבים את המדינה ואת החיילים המהממים שלנו יותר מכל אינטרס פוליטי פנימי כזה או אחר, יעצרו הכל בזעקת די! שתהדהד ותגיע ותשנה את סדר העדיפויות הלאומי, ביטחוני, חברתי והערכי שלנו.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• גן מאיר
• דיסק סנטר
• חבשוש
• מתי המקלל
• רמת החייל

>> ב-12 השנים האחרונות טל פייגנבאום הוא שף בקבוצת שמואלי, מתוכן שנתיים כשף של קלארו. בשבעה באוקטובר הוא היה בבית בתל אביב, מתכונן לבראנץ' של קלארו. "כמו בכל סופ"ש. לקחנו את הילדים ורצנו למקלט, ובימים הראשונים נסעתי הלוך ושוב אל בית הורי בטבעון. התחברתי לעשרות המתנדבים שהגיעו אלינו לקלארו לבשל לחיילים, למפונים ולכל מי שצריך. כמו כולם אני נע מאז בין יאוש לתקווה שיהיה פה טוב ושנפסיק להיות אדישים". בימים אלה הוא מבלה את מרבית זמנו בקו תל-אביב-לונדון, כשהוא מלווה באופן צמוד את פתיחתה של האחות הצעירה של קלארו שנפתחה לפני מספר חודשים בבירה האנגלית.

>> חנות ממתקים לדייטים ותחנת רק"ל שמביאה מזל // העיר של לייקה
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. מתי המקלל

החמארה הכי ותיקה בלוינסקי היא הכי תל אביב בשבילי. אני עובר שם תמיד על הדרך, נהנה להיות זבוב על הקיר ולשמוע את הזקנים מרכלים ומקללים. המקום תמיד מרגיש לי כמראה למדינת ישראל. אני שותה 3-2 בירות, מנגב כבד קצוץ ואיקרה וממשיך את היום קצת יותר שיכור והרבה יותר מאושר.
מטלון 41

אצל מתי המקלל (צילום: יח"צ)

2. צומת הרחובות לוינסקי-לבנדה

כבנאדם שרוכב על אופניים מרבית יומו, אני עובר את הצומת הזו מהבית בשפירא לקלארו בכל שעות היום. בכל שעה היא נראית אחרת – מחיילים במדים בדרך לתחנה המרכזית ועד ילדי בית ספר, עובדים זרים ונרקומנים. כל הפסיפס של דרום תל אביב בקרן רחוב אחת.

צומת לוינסקי לבנדה (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

3. אטלס שפירא

בעיר גדולה כל אחד צריך בר אחד שבו יכירו אותו. זה הבר שלי. רן, הבעלים, הפך לחבר. הבירה מעולה והחמוצים פצצה. בשעות היום המקום מתפקד כבית הקפה הכי חמוד בשכונה.
מסילת ישרים 15א'

4. פיתה פנדה

בכנות ישירה – עידן הבעלים ושירן המנהלת הם חברים. אבל כיף לראות שיש מקום שכל כך מאמין במוצר שלו בלב שלם. השניים יודעים לעשות שמח, יודעים שהם טובים וזה חלום. אגב, הפיתה חציל היא הכי טובה בעיר!
מל"ן 45

הפיתה והאגדה. פנדה (צילום: יעקב בלומנטל)

5. חומוס בשבת באוגנדה

המאכל האהוב עלי הוא חומוס. באוגנדה, הבר בסמטת בית הבד, מגישים את החומוס הזה רק בשבת בבוקר. זה החומוס הכי טוב בעיר בשבתות בבוקר. עם בירה קרה וסיבוב עם הילדים בפארק המסילה – זו תל אביב האמיתית בעיניי.
סמטת בית הבד 5

אוגנדה. צילום: דין אהרוני רולנד

מקום לא אהוב בעיר:

פלורנטין, השכונה שגרמה לי להתאהב בתל-אביב. שם נולדה בתי הבכורה אריאל. אז הייתה תחושה שכונתית ונעימה. היום צפוף, רועש ומלוכלך. שכונה שחשוב לשים עליה דגש כי היא מגדלת את הדור הבא של העיר.

פלורנטין (צילום: טלי מאייר)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עונת הפסטה בסדרה "Chef's Table". כל הפרקים והעונות של הסדרה הזו מצוינות. ספציפית, עונת הפסטה סיפקה לי המון השראה וגרמה לי לחשוב על אוכל, לקנא ולקבל השראה אין קץ.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "Going Home" של להקת Full Trunk. אני מחלק את זמני בשנה האחרונה בין לונדון לתל אביב והשיר הזה ספציפית, כמו הרבה משירי הלהקה, מרגישים כמו פסקול חיי – זר בעיר גדולה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קנו ירקות אצל הירקנים, המגדלים והחקלאים – זו שליחות בעיניי. ובכללי, תחפשו את המכולת הקטנה ליד הבית. תמיד אפשר למצוא שם דברים מעניינים ומגניבים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שמגיש אוכל ומוזג אלכוהול בימים אלה. האנשים האלה מצילים אותנו.

מה יהיה?
מי יודע? מפה אפשר רק לעלות… (נקווה).

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• קלארו
• אוגנדה
• פיתה פנדה
• מתי המקלל
• פלורנטין

1. מתי המקלל

החמארה האגדית בשוק לוינסקי. בגלל האנשים שבאים מכל הקצוות האפשריים של החברה. אפשר לשבת שם בשקט ולבד, למרות שתמיד קורה שם איזה משהו: החל בשיחות עד לדיבורים של חכמת חיים וכו׳. מקובל פה לחלוטין לשתות בירה של 8:00 בבוקר.
מטלון 41

מתי המקלל

2. כיכר מסריק

בגלל ההרגשה של חו״ל. שלא כמו בדרום העיר לרוב נקי פה. החנויות ובתי הקפה הם של אנשים המתגוררים בצפון העיר.

הברווז בכיכר מסריק. צילום:ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי

3. מתחת לגשר של מלון הילטון

פינה חצי-סודית שלרוב אנשים לא מגיעים אליה. יש שם ספסל בדיוק מתחת לגשר, כשבמיקום הזה ניתן לייצר אקוסטיקה של כנסיות מהמאה ה 12! אפשר לשבת ולמחוא כפיים או סתם לשיר לשמיים.

4. שכונת פלורנטין

כי זה הסטודיו והבית המוזיקלי שלי משנת 92. אני הכי אוהב להגיע לשם ממש מוקדם יחד עם מעמד הפועלים, ואז אחרי שעתיים-שלוש של עשייה לצאת מהסטודיו בריחוף חלקי אל הנגריות ולריח הדבק, לצד בתי הקפה והאנשים שזה עתה יצאו ממסיבה.

הסטודיו של חן צימבליסטה

5. לשוטט על הקטנוע כשהעיר שקטה

בעיקר ברחובות הצדדיים. בלי כל מטרה רק כדי להכיל את הסביבה. זה מאוד מרגיע.

חן צימבליסטה ונכדו משוטטים

6. רוטשילד 88, פינת בלפור, על המרפסת

זאת פינה חמה ומיוחדת עבורי. בכל פעם שאני עובר בה אני אוסף ד"ש מהפסלים של אמא שלי, עפרה צימבליסטה.

שדרות רוטשילד 88

מחר (31.12) ב-13:30 תחנוך תזמורת 'מפעל המוזיקה' בניצוחו של חן צימבליסטה את ביתם החדש באקדמית תל אביב-יפו בקונצרט חגיגי. הכניסה חופשית.לפרטים נוספים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• מתי המקלל
• חן צימבליסטה
• פלורנטין
• שדרות רוטשילד

• Facebook
• Twitter
• Email

מתי לנדנשטיין, הבעלים של החמארה הוותיקה בשוק לוינסקי, שנודעה בשם "מתי המקלל" נפטר הבוקר והוא בן 90.

לנדנשטיין היה ניצול שואה ששרד לבדו את המלחמה לאחר שכל בני משפחתו נספו. הוא עלה לארץ בשנת 1947, ואת החמארה בלוינסקי קנה בשנת 1973. המקום שתופעל בשנים האחרונות בידי בנו איציק ונכדו שמוליק נודע בזכות הבירה האיכותית שנמזגה בו והמנות הטעימות שכללו הרינג כבוש, מקושקשת עם קבנוס, ושאר מטעמים פשוטים, ובזכות הלקוחות הקבועים שפקדו את המקום ונהגו להמליח את הבירה, מנהג שמקורו אינו ברור.

את כינויו "מתי המקלל" קיבל לנדנשטיין בעקבות נוהגו לקלל את הלקוחות, במיוחד את אלו שחיבב, הרגל שמיתן מעט עם השנים.

• אוכלים שותים
• מסעדות
• שוק לוינסקי
• מתי המקלל

• Facebook
• Twitter
• Email

מלכה | סינגל

הבירה הזאת מוגדרת כבירת Smash. לא, היא לא הולכת לרסק אף אחד, אלו בסך הכל ראשי תיבות של Single Malt and Single Hop. חובבי הבירה המכורים נותנים כבוד לבירה הזאת, המיוצרת מסוג לתת אחד בלבד וסוג כשות אחד (Summit). כך הלוגם יכול להבחין בטעם המיוחד לסוג הלתת, בטעמים ובארומות המיוחדים לזן הכשות בלי "רעשי" רקע.

שורה תחתונה:בירה רגועה מבחינת האלכוהול (4.5 אחוזים) וארומטית מאוד עקב הוספת הכשות לא רק בזמן הבישול כמקובל אלא גם בזמן התסיסה (Dry Hop).

אלכסנדר | Milk & Honey

את השם מיקל בורג ואת המותג מיקלר חובבי בירה מכירים היטב. בורג נחשב בסצנת בירת הקראפט לאחד מפורצי הדרך ומבשלי הבירה היצירתיים יותר. לא מזמן הוא הגיע למבשלת אלכסנדר שבעמק חפר לבישול משותף. התוצאה של הבישול הייתה בירת אלכסנדר מילק אנד האני. קודם כל אזהרה: זוהי לא בירה לסובלים מאי סבילות ללקטוז או לשומרי הכשרות שרוצים ללגום את הבירה עם איזה סטייק טוב. הסיבה לכך פשוטה: הבירה מכילה לקטוז – סוכר חלב – ולכן מוגדרת כחלבית.

שורה תחתונה:בירה קרמית, מתוקה ועשירה בגוף. נוסף על 8.4% אלכוהול היא מכילה גם דבש וקליפות תפוז – הכל כדי לחבר את הבירה לארץ ישראל.

בירה אלכנסדר. צילום: יעל יצחקי

הדובים | גריזלי

האחים דגן ורותם בר אילן ידועים בחיבתם הרבה לכשות ולבירות מרות. אם תחפשו מכנה משותף לבירות שלהם תוכלו בקלות להבחין בשימוש הנרחב שהם עושים בזני כשות שונים ומיוחדים. מותג הדובים שבבעלותם מבושל כיום במבשלת הארץ שבקרית גת. לקראת התערוכה יצאה המבשלה במהדורה מיוחדת של בירת Double IPA: בירה בסגנון IPA שמותחת את גבולות הארומה, המרירות ורמות האלכוהול עוד קצת מעבר. 8.6% אלכוהול עם כמויות מכובדות של כשות היוצרות מרירות גבוהה וארומות מורכבות וחזקות.

שורה תחתונה:לא בירה לשבת איתה על שפת הים ביום קיץ לוהט, אלא לשתייה בכובד ראש.

ג'מס | ברי אייל

מבשלת ג'מס התחילה בפתח תקווה והתפרסה עם בתי בירה בכפר סבא, רעננה, רמת החייל ועוד היד נטויה. בזמן האחרון החליטו במבשלה לשחק כמה פעמים בשנה עם בירה עונתית במהדורה מוגבלת, והפעם זו בירה עם טעמים טבעיים של פטל ופירות אדומים.

שורה תחתונה:בירה של 7.5% אלכוהול, מתקתקה, עם סיומת מרירה ומלאה בטעמי פירות יער.

בירה ג'מס

מוסקו | מתי המקלל

הבירה המסורתית הנושאת את שמו של מתתיהו לנדשטיין, הידוע יותר בכינויו "מתי המקלל". מתי מחזיק מוסד תל אביבי ותיק בלוינסקי הנערץ על ידי חובבי שתייה. לא תמצאו שם בירות קראפט מכל מוצא שהוא אלא בירה אחת בלבד – גולדסטאר, אבל במזיגה מושלמת שנעשית מהלב. בירה "מתי המקלל" היא בירה ייחודית לתערוכת Beers. בכל שנה מבושלת הבירה במבשלה אחרת – השנה הייתה זו מוסקו שנבחרה למשימה. ועוד נקודה חשובה: כל ההכנסות ממכירת הבירה נתרמות לעמותת שורשים הדואגת לקשישים ולניצולי שואה.

שורה תחתונה:אל תצפו לבירה משוגעת, אייל ענברי פשוט וטוב.

הדיקטטור | Laphroaig

הדיקטטור הוא מותג בירה שמבושל במבשלת הארץ בקריית גת. שלוש בירות נמכרות תחת כנפיו ושלושתן בסגנונות קלאסיים. המהדורה המיוחדת שיוצאת לתערוכה, שאותה תוכלו לדגום בפסטיבל, היא שילוב של בירת אייל אדמונית, אחד מהסגנונות הקבועים של המותג, עם וויסקי לפרוייג. שילוב טבעי לחלוטין כשאחד השותפים מזקק וויסקי במקצועו והשניים האחרים שקועים בתחום האלכוהול עד מעל לצוואר. מה שיצא מהשילוב היא בירה למיטיבי לסת – חזקה, מעושנת ומאתגרת.

שורה תחתונה:בדומה לסלוגן האולימפיאדה: "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", כאן זה: "חזק יותר, מעושן יותר ועוד פעם מעושן יותר".

בירה הפועל | אייל ענברי

"הבירה הסוציאליסטית של ישראל. בירה מהפכנית מעוננת, תוססת, טעימה וסוציאליסטית לגמרי", כך מתארים עצמם בעלי בירה הפועל (מה קורה לעולם הבירה הישראלי? קודם דיקטטור, עכשיו סוציאליסטים. מה הלאה? בירת האוליגרך?). הבירה הסוציאליסטית הזאת מבושלת במבשלת מוסקו. אייל ענברי עם מרירות כשות מודגשת, אך לא יותר מדי. הייתי יכול לחשוב על כמה אנשים בסביבתי שלא היו נוגעים בבירה הזאת מטעמים ספורטיביים, אלא אם היה יורד מהבקבוק סמל ארגון הפועל וצבעי התווית היו מקבלים גוון צהוב.

שורה תחתונה:קלילה? לא ממש, אך גם לגמרי לא כבדה.

בזלת | שיפון IPA

מבשלת הגולן היא אחת ממבשלות הבוטיק הישראליות הראשונות ובין הגדולות בשוק. שלא כמו מבשלות בוטיק קטנות, היכולת של מבשלות בסדר גודל כזה להוציא בירות "משוגעות" היא מוגבלת, אך המבשלה מכירה בחשיבותן של המהדורות המיוחדות ובכל עונה מוציאה בירה מיוחדת אחרת. לקראת התערוכה משיקה המבשלה בירת IPA שיפון, שילוב של בירת שיפון גרמנית עם תיבול כשותי אמריקאי.

שורה תחתונה:בירה אדמונית עם קצף קרמי, 5.5% אלכוהול וארומה פרחונית המתקבלת משימוש בזן כשות מיוחד.

שפרד'ס | סטאוט

נפת רמאללה מתחילה להתבסס כמרכז הבירה הפלסטיני. את הכפר טייבה שליד רמאללה אנשים מכירים בזכות מבשלת טייבה שבו, את ביר זית שליד רמאללה כולם מכירים בזכות האוניברסיטה המפורסמת השוכנת בו, אבל עכשיו נכיר את העיר הזאת בזכות מבשלת שפרד'ס השוכנת שם. המבשלה הפלסטינית החדשה מייצרת שלושה סוגי בירה: לאגר בהיר, אייל ענברי וסטאוט. המיוחד בסטאוט של שפרד'ס הוא תוספת הווניל, ששוברת את המרירות האופיינית לסטאוט.

שורה תחתונה:סטאוט רגוע עם טעמי וניל בפרונט ומרירות קלויה ברקע.

נצרת | חיטה אמריקאית

אמיר ובאסל, חברים מימי הלימודים בטכניון שעבדו יחד בחברת היי?־טק, נדבקו לפני כשנתיים בחיידק הבישול הביתי. לפני כמה חודשים הם סיימו את ההקמה של המבשלה הקטנה ברובע הקתולי בנצרת. הם בחרו לבשל בירות מרירות, עם ארומות כשות, אך בעלות אחוזי אלכוהול ממוצעים, במטרה להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר. הטעמים הפירותיים וארומות הכשות שמאפיינות את הבירה הנצרתית החדשה קצת זרים לחך המקומי, אבל שניהם חדורי מוטיבציה ואופטימיות.

שורה תחתונה:בירת חיטה ללא הטעמים האופייניים לסגנונות החיטה האירופיים. בירה כשותית ומרירה מאוד, עם בשומת כשות בולטת, בעלת 5% אלכוהול.

• אוכלים שותים
• בירה נצרת
• BEERS 2016
• בירה אלכסנדר
• בירה בזלת
• בירה מוסקו
• בירה מלכה
• מתי המקלל
• בירה
• מתחם התחנה
• אלכוהול וקוקטיילים