"גחליליות" עלתה לאוויר כשסביבה סט ציפיות גבוה במיוחד. סדרת המתח החדשה של HOT חוללה לא מעט רעש, מכל מיני סוגים, בין היתר עם ליהוקו של אמיר חורי, אחרי התבטאות פוליטית שלו שגררה קריאות לחרמות; עם שתי הברקות ליהוק שמיד משכו תשומת לב בגילומן של שתי גיבורות הסדרה, דאנה איבגי ונינט טייב; ועם המכירה לפרמאונט+ האמריקאית, החברה האם של חברת ההפקה המקומית סטודיו ענני, שם תשודר הסדרה בפלטפורמת הסטרימינג אחרי שידורה בישראל.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות טובות שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> משהו מתבשל פה: 18 הסדרות החדשות הכי לוהטות בחודש יוני

ועוד ציפיות: הבמאי היוצר שלה הוא תאופיק אבו ואיל, שמוכר בזכות המעורבות שלה בסדרת המופת "הנערים", וגם ב"עלומים" המצוינת של כאן 11 (את בן סולטן, שכיכב בסדרה ההיא, תפגשו גם כאן), והתסריטאי היוצר שלה הוא שחר מגן שחתום על לא מעט סדרות מצליחות. בדומה לשתי הסדרות הקודמות של אבו ואיל, גם כאן יש משהו מאוד ריאליסטי – לפעמים עד כאב – בדרך שבה הסיפור מסופר, בדיאלוגים ובלוקיישנים.וכמו בסדרות אחרות, גם כאן אפשר לתת סימנים בסדרה ש-HOT אוספת אל חיקה: אם הסדרות של yes יותר אלגנטיות ו"נקיות", ב-HOT משדרים משהו מלוכלך יותר, עם אסתטיקה מקומית, יותר לפרצוף.

הסיפור של "גחליליות" מתמקד בשתי חברות לשעבר שנפגשות שוב ביישוב ליד ים המלח, שעולה לכותרות אחרי שיטפון שהוביל לתסחיף של מוקשים. מהר מאוד מתברר שזה רק ההסבר שעל פני השטח, ובהתאם לרוח התקופה, הוא לא ממש מספיק ואולי רק מהווה כיסוי למשהו אחר שמתרחש. המפגש בין איבגי לנינט עובד נהדר. איבגי מספקת תצוגת משחק מוקפדת כהרגלה, אבלל הסיפור האמיתי זו נינט – שקצת כמו במוזיקה, שם ברחה ממשבצת ה"פופ איידול" שלוהקה אליה לעבר קריירה פראית ועצמאית, גם על המסך היא החלה את הדרך בתור המאמי ב"שיר שלנו", אבל התבגרה גם דרך התפקיד הגדול ב"בשבילה גיבורים עפים", ועכשיו עוד יותר ב"גחליליות" – כאן היא ממש מגלמת את דמות הנבל, לא משהו שחשבנו שנראה ממנה, והיא מתעלה לתפקיד.

המאבק בין השוטרת דקלה (איבגי) לבין החבלנית מימי (טייב) הוא לב הסדרה – חברות מפעם (שלא ברור מה טיבה) שהופכת כמעט לשנאה, אחרי שדקלה מתעקשת לנסות וללכת בדרך הישר ומימי כל הזמן סוחבת אותה לשוליים. זה כמעט מאבק פנימי בתוך נפש האדם – בין מי שמבקש להמשיך הלאה לבין מי שמבקש לחיות את הכאב המכונן שלו – הכאב של מימי על מותה של אימה.חוץ משתיהן, יש לא מעט תצוגות משחק אדירות אחרות בסדרה – בולטים במיוחד ליה אללוף (שכיכבה ב"קרוב אליי" הנהדר של תום נשר) וגם אמיר חורי ששוב מוכיח שהוא שחקן עילאי. אבל כאן החדשות הטובות נגמרות.

האמת היא שקצת כמו קבוצת כדורגל שהולכת לאיבוד, גם כאן יש תחושה שהמון כישרון התאסף על כר הדשא – ולא ממש יודעים מה לעשות איתו. "גחליליות" היא דוגמא טובה למקרה שבו מרוב רצון לעשות משהו אמנותי וגדול וייחודי באסתטיקה שלו, קצת מאבדים את השורש – את סיפור העלילה שבאנו לראות.בין כל הפיצוצים המרהיבים והדיאלוגים שבאמת כתובים טוב, לא פשוט לצלוח את הסדרה. היא מצריכה המון סבלנות, אולי אפילו יותר מדי יחסית לתקופה הנוכחית. מעבר לעובדה שהחומרים שהיא מתעסקת בהם כבדים מאוד (מוות, חלקי גופות, יצר אובדני) – היא מאבדת לאורכה את המרכז שלה, ופעמים רבות אתה לא ממש מבין מה אתה רואה ולמה.

יש ל"גחליליות" את כל הכלים כדי להצליח בכל זאת – שתי כוכבות על במרכז, סגל עמוק של שחקנים מצוינים ואווירה מושלמת וקצת מלנכולית שמתאימה לקיץ שבו היא יוצאת. אבל חייבים להודות שביחס לכל אלה, התוצאה מעט מאכזבת. והיא מאכזבת כי היא שכחה את העיקר – והעיקר הוא סיפור מעניין וטוב שמשאיר אותך מרותק למסך. בכך, היא נבדלת מ"הנערים" ו"עלומים", למשל, וזו גם נקודת החולשה העיקרית שלה."גחליליות" יוצאת לאוויר בעיתוי לא מקרי – היא אמנם לא נוגעת ישירות במלחמה, אבל ריבוי מקרי המוות והפיצוצים, בוודאי משאלת המוות, בהחלט מרמזים על הכיוון. היא סדרה שנועדה למצב הרוח הקצת מדוכדך של הצופים שלה. חבל שהיא לא מנצלת את העיתוי ואת התנאים כדי לייצר משהו קצת יותר מרשים.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• HOT
• דאנה איבגי
• נינט
• סדרת מקור
• סדרות ישראליות

הצלחה אדירה לקשת אינטרנשיונל: הדרמה הקומית-רומנטית "בקרוב אצלי", ששודרה בקשת 12 השנה, תזכה לרימייק יווני ורימייק גרמני ותשודר ב-13 מדינות נוספות שרכשו את זכויות השידור שלה תחת השם "Save The Date". בנוסף, החל מהיום תוכלו לראות אותה גם בנטפליקס ישראל שהוסיפה אותה לספריית הסדרות הישראליות המתרחבת של השירות המקומי.

>> בלי בושה: הרגעיים הציניים ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל
>> עליית המכונות: הרובוטים הכי טובים שראינו אי פעם בטלוויזיה

את "בקרוב אצלי" – בכיכובם של עדי חבשוש, תומר קפון, אושרי כהן ותמיר בר – יצרו אורי גרוס, תמרה סאלם, תמר מרום ואנשי טדי הפקות יואב צפיר וטמירה ירדני, ועם שידורה בסוף 2024 היא הוכתרה כסדרה המתוסרטת הנצפית ביותר של השנה שעברה (כ-18 אחוז רייטינג בממוצע). בקשת אינטרנשיונל, הזרוע הבינלאומית של גוף השידור המוביל בישראל, זיהו כנראה את הצמא הגלובלי לקומדיות רומנטיות מפורמטות היטב, והסדרה זכתה להתעניינות רבה בכנס MIPCOM שנערך בסוף השנה שעברה בקאן.

העניין הרב הפך בזמן שחלף לשורה של עסקאות, ובראשן רימייק יווני-קפריסאי שנמצא בפיתוח מתקדם בימים אלה ורימייק גרמני לשירות הסטרימינג של ענקית המדיה ProSiebenSat.1 יוצא גם הוא לדרך. אתר חדשות התעשייה FormatBiz מדווח כי בנוסף נמכרה הסדרה לשידור באוקראינה, מולדובה, אוזבקיסטן, קזחסטן, גיאורגיה, אזרביג'ן וארמניה, ומשאים ומתנים מרובים מתנהלים כעת בטריטוריות אחרות.

בקשת כבר החלו בהפקת העונה השנייה של סדרת הלהיט האהובה, וקרני זיו, ראש מחלקת הדרמה והקומדיה בקשת 12, הסבירה ל-FormatBiz ש"הקהל בישראל אוהב דברים חדשים ותוכן חדש, כך שנדיר שאנו נותנים אור ירוק לעונה שנייה עבור סדרות מתוסרטות שלנו, ובוחרים בדרך כלל להשקיע בתוכן מקורי חדש. עם זאת, כשיש לנו סדרה וכוכבת שמייצרת אינסטנט באזז בקרב הקהל שלנו – כמו במקרה של 'בקרוב אצלי' ועדי חבשוש – יש ערך להמשך הסיפור בעוה שנייה. אנחנו מפתחים אותה כעת ואני לא יכולה לחכות כדי לראות מה צופנת המציאות לדסי הפעם".

• המסך
• קשת
• ישראלים בחו"ל
• סדרת מקור
• סדרות מומלצות

יום העצמאות בא והלך ושוב נזכרנו שאין דבר שישראלים יותר אוהבים מצמד המילים "גאווה ישראלית", ועם כל הרצון לחמוק מפרובנציאליות צריך להודות שיוצרי טלוויזיה וקולנוע שהגשימו את חלומו של כל אמן ישראלי והצליחו בחו"ל, הם באמת סיבה לגאווה. כי זאת באמת משימה בלתי אפשרית. להצליח לפרוץ מתוך התעשייה הקטנה והענייה של ישראל אל הוליווד או אפילו אל מעגל הפסטיבלים האירופאי, זה קצת כמו להגיע ממגרש הכדורסל בשכונה ישר לאן.בי.איי ולדפוק דאנק על הפרצוף של לברון ג'יימס. מדינת ישראל יודעת לחבק אותם רק בהצלחות שלהם – ולפעמים גם זה לא – ובשאר הזמן תמשיך להזניח אותם ואת תחומי היצירה כפי שהיא מזניחה הכל. ההישג שלהם הוא לגמרי אישי ורחוק מלהיות לאומי. בעצם עוד סיבה לגאווה.

>> פלאנט הוליווד: 17 השחקנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> שגרירים של הצלחת: 14 השפים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

אבי ארד // אבא של ספיידרמן

זאת קצת רמאות, כי בכל זאת הוא לא בדיוק יוצר ישראלי, אבל הוא אחת הדמויות הישראליות המשמעותיות, המצליחות הוותיקות והבולטות בהוליווד. הוא החל את דרכו בכלל בעולם הצעצועים, הגיע כבר בשנות השבעים להפיק קומדיות מצבים לטלוויזיה האמריקנית, ולאחר מכן הפיק את "אקס-מן: סדרת האנימציה" והקים את פאקינג "אולפני מארוול". בגדול, תעשיית סרטי גיבורי העל חייבת המון לאבי ארד, ששינה לגמרי את האופן בו נתפס הז'אנר. למעשה עד שהוא נכנס לתחום, הסרטים של מארוול היו סרטים סוג ג' שלא שווים צפייה. ארד היה הראשון לזהות את הפוטנציאל ומיקם אותם במרכז המיינסטרים, אחרי שנדחקו כחלק נידח מתרבות שוליים ילדותית. עכשיו הוא הולך לנסות לעשות עבור נינטנדו את מה שעשה עבור מארוול. הוא אולי לא יוצר – אבל תראו מה הוא יצר.

שבי גביזון // לעשות את זה בחו"ל ובקטן

לבמאי הישראלי שבי גביזון אין הרבה סרטים ברפרטואר ביחס לזמן שלו בתחום, בסך הכל שישה במספר, אבל כל אחד מהם ייחודי ויפהפה בדרכו ורובם הצליחו גם לחצות את הים התיכון אל מחוזות קרירים יותר. סרטו הראשון, "שורו" הופץ למדינות שונות בעולם, סרטו השני, "חולה אהבה בשיכון ג'" שהפך לקלאסיקה ישראלית השתתף בפסטיבל ברלין, זכה בפסטיבל הקולנוע של ברזיל בפרס הסרט הזר הטוב ביותר והשתתף בפסטיבלים בארה"ב, אך ההצלחה האמיתית הגיעה עם "האסונות של נינה" שהפך לסרט הישראלי הראשון שהשתתף בפסטיבל סאנדנס המפורסם וסרטו האחרון, "געגוע", משנת 2017 זכה לפני שנה לרימייק קנדי עם ריצ'רד גיר ודיאן קרוגר, שאותו הוא גם ביים. הסרט אמנם זכה להצלחה קטנה מאוד, ועדיין – רימייק עם ריצ'רד גיר זה משהו שכל במאי היה חותם עליו.

מנחם גולן // מיסטר הוליווד

האיש שעומד מאחורי קלאסיקות ישראליות כמו "קזבלן" ו"מבצע יונתן" הפך להיות אחד מבמאי האקשן המוכרים בהוליווד של שנות ה-80' וזה לא קרה בן לילה. סרטו ההוליוודי הראשון, המחזמר "התפוח", היה כישלון מוחלט. הקהל בפרמיירה, שקיבל תקליטי ויניל עם שירי המחזמר, זרק את השי שקיבל על המסך. זה כמובן לא מנע ממנחם גולן להתמיד, ויחד עם יורם גלובוס והרבה חוצפה ישראלית השתלט על חברת ההפקות "קאנון" ולהפוך למשך מספר שנים לפלייר משמעותי מאוד בהוליווד.

בין היתר הוא ביים את הסרטים "מחץ הדלתא" עם צ'אק נוריס, "מעבר לשיא" עם סילבסטר סטאלון וסרטים נוספים שאף אחד מהם לא היה הצלחה מסחררת, אך רובם זכו להצלחה בשירותי השכרת קלטות הוידאו שאפיינו את העידן ההוא. גולן גילה לא מעט שחקנים מפורסמים שעבד איתם, כולל את ז'אן קלוד ואן דאם ושרון סטון. מנחם גולן נפטר בשנת 2013 ולקראת סוף ימיו זכה להוקרה שהגיעה לו כאחד הסיפורים הגדולים של הקולנוע הישראלי.

רונית אלקבץ // קודם ניקח את פאריז

עוד במאית שכבר לא איתנו היא רונית אלקבץ, וכל כך חבל שכך. זאת הייתה ועודנה אבידה מאד קשה לעולם הקולנוע, ולא רק הקולנוע הישראלי. היא קיבלה תשבוחות רבות על עבודותיה המוקדמות יותר כשחקנית, אך כבמאית היא הפציעה עם "ולקחת לך אישה" שזכה בפסטיבל ונציה בפרס הסרט הטוב ביותר וסרטה האחרון – "גט" היה מועמד לפרס גלובוס הזהב. היא זכתה להערכה אינסופית בצרפת בפרט ובאירופה בכלל, ונדמה היה שהיא בדרכה לכבוש את היבשת. אלקבץ משתייכת לקבוצת האומנים שהלכו בטרם עת ומעלים את השאלה התמידית – לאן עוד הם היו מטפסים אם היה להם עוד טיפה זמן?

רון לשם // נער הזהב של הטלוויזיה הישראלית

אי אפשר לדבר על יוצרים ישראלים שהצליחו בעולם מבלי להזכיר את רון לשם, היוצר של "אופוריה". כשהסדרה יצאה בשנת 2012, אף אחד לא הבין כמה גדולה היא הולגת להיות וכולם היו עסוקים בהתפעלות מהתפקיד הקשוח ושובר התדמית של רוני דלומי. בינתיים התברר שלשם יצר את הדור החדש של סדרות נעורים למבוגרים נוסח "סקינס". וזאת אפילו לא הייתה הפריצה הראשונה שלו בחו"ל, כי גם "תא גורדין" קיבלה עיבוד קוריאני ואמריקאי, ואם זה לא מספיק לכם הוא גם עשה את "שעת נעילה" בכאן 11 שנחשבת להפקה היקרה ביותר בישראל ונמכרה לשידור ב-HBO. והמפעל הבינלאומי של לשם ממשיך להפציץ: הוא חתום יחד עם דניאל חן והגר בן אשר על הסדרה "ילד רע" שנמכרה לנטפליקס ומשודרת שם החל מהסופ"ש הזה ב-190 מדינות.

הגר בן אשר // כוכבת עולה בשמי האינדי

ההצלחה הגדולה האחרונה של הגר בן אשר הייתה כאמור עם הסדרה "ילד רע", אבל הרבה לפניה היא כבר התקבלה למספר פסטיבלים ברחבי העולם וסרט הבכורה שלה, "משעולים" משנת 2007, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן באותה שנה. בזכות המלגה שקיבלה מקאן, היא חיה בפריז חמישה חודשים ועבדה על הסרט הבא שלה, "הנותנת", שעשה גם הוא סיבוב נאה בפסטיבלים, וב-2018 ביימה את סרטה האמריקאי הראשון, "נשים מתות מהלכות" (שעלה לאחרונה במלואו ליוטיוב).

בשנים האחרונות היא גם ביימה פרקים במספר סדרות טלוויזיה אמריקאיות, ביניהן "בוש" המצוינת, "העיר על הגבעה" והשנה גם ל"נהר ארוך ובוהק". סרטה הבא, על פי IMDB, הוא "המלחמה תמה" סרט על קוסם/בובנאי שמנסה לעודד ולעזור לילדה-פליטה בפולין עם תום מלחמת העולם השנייה. אין עליו הרבה מידע מלבד שהוא נקלע לגיהנום הפקתי מאז 2018, אז נחכה בסבלנות לפרטים נוספים.

קרן מרגלית // בדרך לקלוברפילד?

קרן מרגלית הייתה חלק מצוות התסריטאים בעונה השנייה של "בטיפול" שהייתה להיט בינלאומי חסר תקדים, והיא גם היוצרת של "פלפלים צהובים", סדרת דרמה העוקבת אחר זוג שמגדל ילד אוטיסט בערב, רחוק מכל מה שילד בעל צרכים מיוחדים צריך. הסדרה זכתה רימייק אמריקאי מצליח בשם The A Word ואפילו קיבלה סדרת ספין-אוף בשם "ראלף וקיטי". בנוסף, מרגלית עובדת כרגע על עיבוד לסרטה "כל מה שיש לי", ויש שמועות שהוא יהיה חלק מהיקום הקולנועי של קלוברפילד, שזה בהחלט נשמע מוזר, אבל נחכה ונראה, כי אם קרן מרגלית מעורבת בזה – יהיה שווה לצפות.

עלמה הראל // מקולנוע אלנבי לקולנוע האמריקאי

אל המועדון המאוד מצומצם של יוצרים ישראלים שזכו ליצור סדרת טלוויזיה בארצות הברית, הצטרפה השנה בסערה עלמה הראל, שזקני העיר עוד זוכרים את ימיה כ-VJ במועדון המיתולוגי אלנבי 58. היא סובבה הרבה ראשים בארה"ב כבמאית פרסומות וקליפים מצליחה שגם הובילה מאבק מרשים להשוואת תנאי הבמאיות בתעשיית הפרסום, סרט הבכורה העלילתי שלה מ-2019, "Honey Boy", זכה בפרס גילדת המבקרים היוקרתי לסרט ביכורים, ובשנה שעברה היא ביימה את הסדרה המיוחדת "הגברת באגם" עם נטלי פורטמן לאפל TV+. יש לנו תחושה שזאת רק ההתחלה.

יוסף סידר // הכי קרוב לאוסקר (1)

עד שהסרט התיעודי "אין לי ארץ אחרת" זכה השנה באוסקר, "הערת שוליים" של יוסף סידר היה בעיני רבים הסרט הישראלי שהגיע הכי קרוב לפסלון המוזהב, והוא עשה זאת מבלי להתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שזה כבר הישג בפני עצמו (וגם זכה בפרס התסריט של פסטיבל קאן). על הסכסוך סידר דיבר כשיצר עם חגי לוי את "הנערים" עבור HBO, סדרה לא פשוטה אך מצוינת, שסובבת סביב הרצח המזעזע של הנער מוחמד אבו ח'דיר.

את כל ההישגים האלה סידר חייב ליצירה שעוררה את הבאז סביבו – "בופור" משנת 2007, שזכה להצלחה בינלאומית והייתה מועמד לאוסקר עוד לפני "הערת שוליים". ב-2017 זה הביא אותו לתפקיד הבמאי והיוצר של הסרט ההוליוודי "נורמן", בכיכובם של ריצ'רד גיר, ליאור אשכנזי וקאסט נוצץ למדי. סידר פעיל בארה"ב ולפני שנה ביים 3 פרקים של הסדרה Constellation באפל TV+. כרגע לא ידוע מה הפרויקט הבא שלו, אבל אני בטוח שנשמע עליו בקרוב (נכון, יוסף?).

חגי לוי // פורץ הדרך ל-HBO

חגי לוי, הכוח היוצר המוביל מאחורי ההצלחה המדהימה של "בטיפול" עם מכירתה לשידור מסביב לעולם, רימייק עטור פרסים ו-4 עונות ב-HBO, ולא פחות מ-18 רימייקים נוספים ברחבי העולם. ההצלחה הזאת סללה לו את הדרך אל הסדרה "הרומן" ברשת שואוטיים, אותה יצר ב-2014 עם שרה טרים, זכה בפרס גלובוס הזהב ונטש אותה אחרי עונה ראשונה מעולה,ואחריה יצר עם יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל את "הנערים" הקשוחה ל-HBO.

בשנת 2021 הגיעה ההצלחה הטלוויזיונית שלו לשיא אמנותי, כשיצר חידוש טלוויזיוני עבור היצירה המדהימה והאלמותית של אינגמר ברגמן, "תמונות מחיי הנישואין" בכיכובם של ג'סיקה צ'סטיין ואוסקר אייזק, שאמנם לא זכה בפרסים, אבל קיבל ביקורות חיוביות לרוב ואנחנו קיבלנו הופעה עוצרת נשימה של שני שחקנים עם כימיה מדהימה ביניהם. כיום עובד לוי על "אתי", סדרה שתעקוב אחר חייה של אתי הילסום, פמיניסטית יהודיה הולנדית פורצת דרך שנספתה בשואה, עבור הערוץ היוקרתי Arte. הסדרה החלה את צילומיה לפני כחצי שנה, ותהיו בטוחים שיהיה מרתק לראות איך לוי יספר את הסיפור שלה.

נדב לפיד // הנסיך שלנו באירופה

היצירות של נדב לפיד רחוקות מאוד מהחלום ההוליוודי, בניגוד לחלק מהיוצרים המוכשרים ברשימה הזאת, ובהחלט ברור למה ההצלחה שלו באירופה הייתה גדולה יותר (כן, גם אחרי הרימייק אמריקאי שעשו לסרט "הגננת"), אבל באירופה הוא נסיך. הוא התחיל את הקריירה שלו כבמאי על רגל ימין כשפרויקט הגמר שלו, "החברה של אמיל", באורך 50 דקות בלבד, הוקרן בפסטיבל קאן בשנת 2006 ונמכר להפצה מסחרית, ומאז הוא אורח רצוי בכל פסטיבל ביבשת וזכה בה בפרסים רבים, בין היתר בפרס דב הזהב של פסטיבל ברלין על "מילים נרדפות" ב-2019.

רוב העבודות שלו הן בכלל הפקה ישראלית-צרפתית, לעתים גם בשיתוף פעולה עם חברות הפקה ממדינות נוספות ותכל'ס – לא מפתיע: ההתנגשות בין האווירה האירופאית העדינה והמסוגננת שלפיד יודע לייצר לבין המציאות האגרסיבית של ישראל מייצרות שפה מאוד ספציפית שאנחנו כצופים ישראלים יכולים להזדהות איתה יחד עם שפה אמנותית חוצת יבשות שיכולות לדבר לכל צופה בעולם.

ארי פולמן // הכי קרוב לאוסקר (2)

המשימה הבלתי אפשרית שלקח על עצמו ארי פולמן, גם הוא מיוצרי "בטיפול", הייתה לייצר דוקו באנימציה המבוסס על חוויותיו האישיות ממלחמת לבנון הראשונה. זה לקח לו ארבע שנים, וב-2008 הפך "ואלס עם באשיר" פורץ הדרך לסנסציה קולנועית בינלאומית, זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר ונשדד מהאוסקר שהגיע לו לטובת הסרט היפני הזניח "פרידות".

משם המריא פולמן לקריירה מופלאה כיוצר קולנוע ואנימציה בינלאומי, עם "כנס העתידנים" המבריק ו"איפה אנה פרנק" הנהדר, ובימים אלה הוא עובד על "Horse Boy", סרט עלילתי לא מונפש ראשון מאז "קרלה הקדושה" בהפקה בלגית. יש למה לחכות.

ליאור רז ואבי יששכרוף // קינגז אוף איזראלי אקשן

בכלל לא משנה אם התחברת ל"פאודה" או לא. ליאור רז ואבי יששכרוף הצליחו לעשות שם דבר בלתי נתפס: דרמת אקשן ישראלית ברמה בינלאומית, כל כך מוצלחת שבנטפליקס פשוט משדרים אותה כמו שהיא מבלי לשקול רימייק אמריקאי דלוח (כי באמת אין צורך). רז ויששכרוף מינפו את ההצלחה כדי להפוך לשמות מוכרים בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, יצרו גם את הסדרה הנטפליקסית "פגע וברח" ואת "רוחות ביירות" על חיסול עימאד מורנייה לרשת שואוטיים, ובימים אלה עובדים על סרט העוסק במאורעות שבעה באוקטובר על בסיס סיפורו של גיבור ישראל האלוף במיל. נועם תיבון.

ניר ברגמן // העדינות הלא-ישראלית משתלמת

ההצלחה של ניר ברגמן בחו"ל התחילה עוד בשנת 2002, כשהוציא את סרטו הראשון באורך מלא "כנפיים שבורות" וזכה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפסטיבלים בטוקיו, בארה"ב, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ובפסטיבל קאן. סיפור ההצלחה המשיך כשהיה חלק מהצוות היוצר של "בטיפול" שהייתה רגע מפתח בהפצת יוצרים ישראלים לעולם, וגם הסדרה שלו "רק להיום" מ-2019 וסרטו האחרון "פינק ליידי" זכו לתשבוחות ברחבי העולם' ו"שישה אפסים" שביים לכאן 11 נמכרה לנטפליקס. ברגמן שייך לדור של במאים שהביאו המון עדינות ואינטימיות לא כל כך ישראלית ליצירותיהם מבלי להעמיס בדרמה ומבלי לזרז את מה שקורה על המסך והוא הבין בזמן הנכון שהאיכות זולגת מהמסך הגדול למסך הקטן וניצל את זה לטובתו. כולנו הרווחנו.

אהרון קשלס ונבות פפושדו // המאסטרים של האימה הישראלית

כולם יודעים שעבר בין שני היוצרים חתול שחור, אבל הצמד הזה הוליד את ז'אנר האימה בישראל ועבד מדהים ביחד. הם הביאו משב רוח מרענן שהצליח לצאת גם מעבר לגבולות המדינה עם "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע", סרט שהיה שונה מכל מה שראינו בנוף הישראלי וצבר הצלחה רבה גם מעבר לים, כשקוונטין טרנטינו שיבח אותו והפך אותם לשמות חמים בהוליווד. הם התפצלו כשעבדו על הסרט "מילקשייק אבק שריפה", שבוים לבסוף בידי פפושדו לבדו, ואילו קשלס ביים, כתב והפיק את מותן הפשע הרומנטי "דרומית לגן עדן" עם ג'ייסון סודקיס ("טד לאסו") ואוונג'לין לילי ("אבודים"). אנחנו עדיין מקווים שהם ישלימו ויתנו לנו את ההורור מאסטרפיס הראשון לציון.

גידי רף // אי שם מעבר לקשת

"חטופים" הייתה סנסציה ישראלית עם 30 אחוז רייטינג. ופתאום כולם דיברו על גידי רף, שעבד עליה במשך שבע שנים בעודו מפלס את דרכו הקולנועית בארצות הברית, בין היתר כעוזר הבמאי של דאג לימן ב"מר וגברת סמית'" עם אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט,בפרויקט שאבי ניר טיפח אישית עבור שידורי קשת. הסדרה ההיא לא רק שודרה בהצלחה מסביב לעולם (ובעברית!) אלא גם נמכרה לרימייק אמריקאי שהפך ללהיט המטורף "הומלנד", אולי גדול הלהיטים שבקעו מישראל אל העולם.

ההצלחה שלו המשיכה לסדרות אמריקאיות נוספות, עם הסדרה "המרגל" על אלי כהן בנטפליקס, וסדרות קצת פחות מצליחות כמו "הרודן" ו"החפירה", וב-2022 הוא ביים מחצית מפרקי הדרמה המוצלחת של אפל TV+ "אז ועכשיו". ההפקה האחרונה בה היה מעורב הייתה דרמת מתח עבור כאן 11 בשם "רק אל תשכחי אותי", אך היא נגנזה בעקבות 7 באוקטובר. לאחרונה התבשרנו שרף יעבד את הלהיט היפני "עד שהקפה מתקרר" לסדרה חדשה של אפל TV+. תקנאו, יש במה.

• המסך
• ❤ תרבות
• יום העצמאות
• ישראלים בחו"ל
• קולנוע ישראלי
• סדרת מקור

בעיתוי מושלם למדי, רגע לפני יום השואה, השיקה yes את סדרת הפרסטיג' השאפתנית שלה, "הגרמני", סדרת דרמה חדשה בהפקה בינלאומית שאמורה להיות הלהיט הגדול שלה בחודשים הקרובים. במועד הלא מקרי הזה עולה סדרה מאתגרת ולא פשוטה, עם קאסט מרשים שכולל בין היתר את אלון אבוטבול, אניה בוקשטיין, שרית וינו-אלעד וגם השחקן הגרמני המצליח אוליבר מסוצ'י ("דארק") בתפקיד הראשי, לצד קאסט בינלאומי לא קטן.

>> למה מי מת: הפרק המופתי של "האחרונים מבינינו" הרג גם אותנו
>> רף גבוה: "גבינה ממשלתית" היא הקומדיה המקורית שהיינו צריכים

מאחורי היצירה היומרנית עומדים אסף גיל, מי שנחשב לאבי כמה מתכניות הריאליטי המוצלחות ביותר שהיו כאן (ביניהן "מאסטר שף" ו"חתונה ממבט ראשון"), יחד עם הטופ-תסריטאים המנוסים משה זונדר ורונית וייס-ברקוביץ', ונדמה שהמטרה כאן ברורה: זו סדרה שמכוונת וחושבת חו"ל, היא הופקה יחד עם אולפני ליונסגייט, והיא מיועדת לאקזיט והפצה בינלאומית נרחבת.

הדרמה התקופתית חוזרת לשנת 1970, לקיבוץ בעמק הירדן על שפת הכנרת. אורי ואנה הם שני ניצולי שואה שלכאורה המשיכו הלאה: הם הקימו משפחה למופת בארץ ישראל ולא מוכנים כל כך להתעסק בעבר. מי שכופה עליהם את המשימה הוא המוסד הישראלי, ששולח את אורי שוב לגרמניה, שם הוא ינסה לחסל את הרופא האכזרי, ד"ר ג'וזף מנגלה. בדרך, המשימה שמקבל על עצמו אורי מציפה סודות מהעבר ומערערת את מערכת היחסים שלו עם אנה.

במובנים רבים, זו עוד סדרת yes קלאסית. כתבתי כאן לא פעם על מעין קו שמחבר בין כל הפקות המקור של yes ומפריד אותן מהסדרות שמזוהות עם HOT. נדמה ש-yes משדרת, אולי בכוונת מכוון, משהו יותר קלאס, עם פריימים מאוד מוקפדים, בימוי עדין ואווירה של מוזיקה קלאסית ברקע, ועדיפות ברורה לסדרות על ביון או אנשי ביטחון עזי מבט, עיסוק רב בישראל היפה ופחות בדברים המלוכלכים שמחוץ לקונצנזוס. במובן הזה, "הגרמני" אינה יוצאת דופן.היא קודם כל סדרה מאוד אסתטית, כזו שאיכשהו מאוד מזכירה את "ברלין בלוז", ששודרה ב-yes בשנה שעברה. אבל כאן, חוץ מאסתטיקה, יש גם אלמנט של מתח ומציאות היסטורית ברקע.

העלילה אמנם פיקטיבית, אבל בהחלט מתרחשת על רקע של אירועים אמיתיים – ובעיקר, על רקע מציאות שבה מדינת ישראל היא כבר עובדה מוגמרת, אבל הניצולים עדיין מתקשים לדבר ולתאר את מה שעבר עליהם במחנות.זו סדרה על שתיקה – סדרה על דור הניצולים שביקש לחיות חיים חדשים בארץ שלו, ואולי גם על הסביבה שלהם שקצת שפטה אותם ולא אפשרה להם לדבר כמו שצריך על הטראומה הגדולה. הם, אחרי הכל, היו אלה שנכנעו ו"הלכו כצאן לטבח" – ההפך ממיתוס הגבורה, והיהודי החדש שמדינת ישראל קידשה עם הקמתה. יעבור זמן רב עד שהניצולים יקבלו את מקומם הראוי – המגמה הזאת תתרחש רק בסוף שנות השמונים, עם עליית "אפר ואבק", השינוי ביחס לניצולים בישראל והפתיחות שחלה אליהם ובקרבם.

ב"הגרמני" הניצולים עדיין שותקים, מפחדים שזה יציף את הטראומה, אולי גם מפחדים לדעת דברים שהם מעדיפים להסתיר. לפעמים הרבה יותר קל לדפדף הלאה ולבנות את החיים מחדש, מאשר לחטט בפצע הישן. זה אולי גם סוג של לקח לאופן שבו אנחנו מתייחסים למי שחזרו מאש אחרת ומתופת לגמרי אחרת, ואיך שהם מתמודדים עם הטראומה שלהם.

דבר אחד עומד בעוכריה של הסדרה עם פתיחתה: ריבוי קווי עלילה שמקשה מאוד את היכולת להתחבר לקו אחד ספציפי או לאחת מהדמויות. הסיפור של אורי במסע שלו לגרמניה הוא חזק מספיק – אבל הוא צריך לדור גם עם קו העלילה של אנה, שמחפשת ומגלה את הגורל של משפחתה; וגם את הסיפור של אלון – הבן הטייס, שמתעסק עם המתנדבות. לפחות לטעמי, הריבוי הזה לא עושה טוב לסדרה כמכלול ואפשר בהחלט היה להסתפק בשני קווי עלילה חזקים כדי להוביל את הסדרה הזאת ואת הצופים איתם הלאה.

ברמת הליהוק, מסוצ'י ובוקשטיין כמובן עומדים בלב העניין ועושים אחלה עבודה – אבל ההברקה האמיתית היא דווקא שרית וינו-אלעד שמגלמת את תלמה המבוגרת, זו שמראה את הדרך לאנה בפתיחות ובגילוי הלב. וינו-אלעד מגלמת לאחרונה לא מעט תפקידים של נשים יותר מבוגרות ומנוסות (זכור במיוחד התפקיד המצוין שלה ב"פמת"א" של התאגיד), וגם הפעם היא מצליחה להיות אתנחתא קומית בסדרה די חמורת סבר, ובו זמנית מגדלור בוהק מאוד לאנה, שמסייע לה לצאת משתיקה למעשה.

זאת בפירוש לא סדרת שואה קלאסית, אם יש בכלל דבר כזה. העיסוק באושוויץ ובטראומה שלה הוא חלק אינטגרלי מ"הגרמני", אבל מהר מאוד הסיפור הזה עובר לרקע, וזונדר-וייס-ברקוביץ' מתמקדים בלספר סיפור טוב, מותח ומעניין, שישאיר אותנו עם הסדרה גם אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אולי בגלל זה היא עולה בפורמט פרק אחד בשבוע, מה שאומר שהיא תהיה איתנו גם עמוק אל תוך הקיץ. נראה לי שהרווחנו.
>> "הגרמני", עונה אחת, 8 פרקים (פרק בשבוע), עכשיו ב-yes

• ביקורת טלוויזיה
• סדרת מקור
• yes
• שואה