השבוע עולים למסכים בארץ שני סרטים המספרים על אסירים משוחררים שחוזרים הביתה בתום מאסר ממושך, ומחפשים כפרה.ב"מתחת לצל של השמש" של שלום הגר, הגיבור מנסה להציל את בנו שהתדרדר לזנות בדרום תל אביב. ב"כלב שחור" של הו גוואן – שזכה בפרס הראשון בתחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן – הגיבור מנסה להציל כלב רחוב. על אף גרעין דרמתי דומה, והעובדה ששניהם מתרחשים באזורי ספר מוזנחים, הסרטים שונים מאוד זה מזה – הישראלי קשה עד כדי התרפקות על הסבל, הסיני שובה את הלב.

>>חיות כמו שצריך: 15 סרטי החיות הכי טובים בתולדות הקולנוע

"כלב שחור" נפתח בשוט מהמם. לתוך מרחב מדברי פורץ עדר גדול של כלבים, שבמרוצתם גורמים לאוטובוס בודד להתהפך בדרכו לעיירה סמוכה. זה דימוי פוסט אפוקליפטי שהדיו צובעים את הסרט כולו. הוא הזכיר לי את "אל לבן" המסעיר של קורנל מונדרוצ'ו מ-2014 – אלגוריה פוליטית על כלבים נטושים שחוזרים לנקום. סרטו של גוואן פחות מיתולוגי בגישתו, אך גם הוא עתיר אווירה, משובץ בדימויים סוריאליסטיים של הרס ועזובה וצבוע בגוונים פוליטיים. מבקרים בחו"ל מגדירים אותו כנאו-נואר. לי הוא הזכיר יותר את הקומדיות הצ'כיות האבסורדיות משנות השישים על עיירות ישנוניות, ולא רק בגלל נוכחותו של המשוגע המקומי.

השנה היא 2008, כמה שבועות לפני אולימפיאדת בייג'ינג – כפי שמדווחת קריינית ברדיו בלתי נראה. אבל נדמה שאתר ההתרחשות לא היה יכול להיות רחוק יותר מהמרכז השלטוני. יחד עם האוטובוס שנגרר על ידי ניידת משטרה, אנחנו מגיעים לעיירה תעשייתית בשולי מדבר גובי, שרבים מתושביה נטשו אותה והשאירו את כלביהם מאחור. אל עיירת הרפאים הזאת שב לאנג (השחקן, המוזיקאי והדוגמן אדי פנג), אמן רכיבה על אופנוע שישב עשר שנים בכלא באשמת הריגה (הפרטים יתבררו בהמשך). אביו האלכוהוליסט מתגורר בגן החיות הסגור, שנשארו בו רק חיות בודדות, בהן טיגריס עייף. הגנגסטר שרוצה לנקום בלאנג המכונה "הקצב" ומגדל נחשים, ויש בסרט גם כבש, קוף, גמל, טווס, ארנבת וזאב. החיות הבודדות מעצימות את תחושת ההתפרקות החברתית של העיירה.

"כלב שחור". צילום: יח"צ

הרשויות המקומיות מתכננות לחדש את פניה ולהביא לשם משקיעים שיבנו מפעלים. לצורך כך הם מכריזים על מבצע לכידה ואיסוף של הכלבים העזובים. לאנג מצטרף ללוכדים בחוסר חשק, ומפתח סימפטיה לכלב מרוץ שחור ורזה, שנשך כמה אנשים ונחשד בכלבת. החיבור הראשוני ביניהם נוצר בסצנה יפהפייה המתרחשת גם היא בכלי רכב שהתהפך.

"כלב שחור". צילום: יח"צ

לאנג הוא גיבור שתקן ומסוגר. הוא אומר שלוש ארבע מילים יותר מהכלב, שמביע את עצמו באופנים רגשיים יותר. דמותו, שאף פעם אינה מסבירה את מניעיה, תורמת לסרט גוון של מעשייה, משוכה בהומור דק. ניסיונותיו של האופנוען לשחזר את הפעלולים של ימי הזוהר שלו מעלים באוב את ההומור הפיזי של הקומדיות האילמות. לרובד הזה מצטרף הקרקס הנודד שמגיע לעיירה, ומביא איתו אישה שמציעה את עצמה ללאנג. אבל "כלב שחור" נשאר מחוץ לאוהל הקרקס – כתם הצבע היחידי על רקע הגבעות השחורות – ואינו מראה לנו את האקרובטים בפעולה. צלילים מתוך "Hey You" של "פינק פלויד" ("היי אתה, שם בחוץ בקור, נעשה בודד, מזדקן, אתה יכול להרגיש אותי?") מפוזרים בפסקול, ומהדהדים את תחושת הבידוד של הגיבור ושל המרחב.

העלילה מפוזרת, ובסופו של דבר, למרות כל התוספות, זה לא הרבה יותר מסרט נוגע ללב על גבר בודד (וחתיך) שמתיידד עם כלב. אבל זה די והותר. לסיום אספר לכם שהכלב מגולם על ידי כלבה מקסימה, ושכוכב הסרט אימץ אותה בתום הצילומים. אוסיף ש"כלב שחור" נמנע משימוש באפקטים דיגיטליים (פרט לסצנה מוגזמת אחת בהשתתפות חלון שבור), וממראות קשים (כלב אחד חוטף מכות מחוץ לפריים), והוא בהחלט מיועד לאוהבי כלבים, ובעלי חיים באופן כללי. בפסטיבל קאן העניקו לו גם את פרס חבר השופטים בתחרות "פאלם דוג".
4 כוכבים
Black Dog בימוי: הו גוואן. עם אדי פנג. סין 2024, 110 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע זר
• סין
• כלבים

בזמן שהקולנוע ההוליוודי שובר את הראש מאיפה להביא את הסרט הבא שיכניס מיליארד דולר ויתן טעם לחייהם של המנכ"לים באולפנים הגדולים, במהלך השבועיים האחרונים הולכת ומתממשת סנסציה קולנועית חסרת תקדים, כשסרט אנימציה סיני הולך ותופח לכדי תופעה שגורמת לעולם כולו לסובב את הראש:

>> חלום ישראלי: הסרט הבא של צ'ארלי קאופמן מבוסס על סיפור של עידו גפן
>> הברוטליסט: אדריאן ברודי חזר לגלם ניצול שואה בסרט שכבר לא עושים כמותו

סרט האנימציה "Ne Zha 2", סיקוול לסרט מצליח מאוד מ-2019, גרף תוך ארבעה שבועות 1.9 מיליארד דולר והפך לסרט האנימציה המצליח ביותר בכל הזמנים, לסרט הראשון שאינו דובר אנגלית שעבר את רף מיליארד הדולר בקופות, ויתייצב כפי הנראה בסופוס של דבר לכל הפחות במקום השישי בטבלת שוברי הקופות של כל הזמנים, קצת מתחת ל"טיטאניק" וקצת מעל "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". והכי מרשים: עד כה רק הסינים ראו אותו.

נה ז'ה, השדון הילד שבמרכז העלילה, הוא דמות פופולרית במיתולוגיה הסינית, והסרט הראשון בסדרה (שגרף כשלעצמו 750 מיליון דולר מרשימים) סיפר את סיפור לידתו (מפנינה שמיימית שנגע בה האל הקדמון של גן העדן), ואת הסיפור הלא פשוט על הנידוי החברתי שלו כתוצאה מכוחותיו המיוחדים והמאבק הפנימי שמתחולל בו בבחירה בין טוב לרע – בהתחשב בכך שעל פי הנבואה הוא ישמיד את העולם כולו. הסרט השני ממשיך את הרפתקת הפנטזיה, כשהפעם מוצא את עצמו נה ז'ה במאבק להשיב לעצמו את גופו הגשמי ולהציל את נשמתו, ואם זה נשמע לכם קצת אפל אז כנראה שאתם לא סינים.

למה כולם שונאים אותי, אני בסך הכל שדון שהולך להחריב את העולם. "נה ז'אה 2" (צילום: יחסי ציבור)

ההצלחה האדירה של הסרט בסין מוסברת, בין היתר, בכך שהוא יצא לבתי הקולנוע – ואם לדייק, ליותר מ-80 אלף (!) מסכים בבתי הקולנוע – בדיוק כש-1.4 מיליארד סינים יצאו לחופשת שנת הירח החדשה שנמשכת שבועיים (הסרט הקודם יצא בחופשת הקיץ). לצד זאת, "Na Zhe 2" הוא גם חגיגה של פולקלור סיני, מיתולוגיה סינית ופילוסופיה סינית, ועלייתו לוותה בקמפיין שפרט על נימי הגאווה הלאומית הסינית. גם ההצלחה האדירה שלו נחגגת בסין כהישג שיא של התרבות הסינית, וכולם שם יכולים להיות בהחלט מרוצים מעצמם.

הישג שיא של התרבות הסינית. "נה ז'אה 2" (צילום: יחסי ציבור)

במקביל להצלחה האדירה בסין, יצא הסרט לכ-800 מסכים גם בצפון אמריקה, והכניס כ-15 מיליון דולר – סכום נאה ביותר לסרט שאינו דובר אנגלית, אבל לא משמעותי בסקאלה הבינלאומית. זה לא מאוד מפתיע בהתחשב בכך שהסרט מרגיש זר מאוד לעיניים מערביות, ואפילו עם תרגום קשה להבין משהו מהטריילר. מה שרק הופך את מפגן העוצמה הסיני למרשים יותר. עכשיו נמתין ל"Ne Zha 3" בזמן שהוליווד רועדת.

• המסך
• קולנוע
• סין
• אנימציה

מפעם לפעם אנחנו אוהבים להתלהב מהצלחות של סדרות ישראליות בחו"ל, גם אם לא בגרסתן המקורית, אלא ברימייקים מקומיים שמצליחים. התרגשנו עד אין קץ כש"בטיפול" הפכה לדרמה של HBO, עפנו כש"אופוריה" הולידה את זאנדיה, ואנחנו מתרגשים לגלות בכל פעם מחדש עד כמה רחוק מגיעה הסדרה "כבודו" של yes. ועכשיו כבודו מביאה כבוד נוסף, עם אירוע פורץ דרך לטלוויזיה הישראלית, בכך שהסדרה הופכת להיות הישראלית הראשונה שזכתה לעיבוד המיועד לסין.

>>יש רק תוכנית טלוויזיה אחת שיכולה לאחד את כל הכוכבים לאירוע אחד

yes studios, זרוע ההפצה של yes בעולם, כבר הביאה לא מעט הצלחות, אבל ההסכם שהוביל לגרסה ראשונה ל"כבודו" בשפה הקנטונזית, ובכך פותחת את השוק המבוקש ביותר בעולם, עם 52 מיליון דוברי שפה שיראו גרסה משלהם לסדרה שיצרו רוני ניניו ושלמה משיח. למי שהחמיץ, "כבודו" עסקה בשופט באר שבעי (יורם חטב) שבנו מסתבך בתאונה שבה הוא הורג רוכב אופנוע, שהוא במקרה בנו של ראש משפחת פשע בדואית-מקומית, ומעניין יהיה לראות איך משפחת פשע בדואית הופכת לטריאדות.

העיבוד הזה הוא התשיעי במספר לו זוכה "כבודו", אחרי שכבר התגלגלה לגרסאות בהודו, ספרד, צרפת, איטליה, רוסיה, גרמניה ודרום קוריאה, כאשר המוכרת מהן (וגם זו שהגיעה לשידור בחזרה ב-yes) היא הגרסה האמריקאית של רשת שואוטיים, בכיכובו של מיסטר וייט עצמו בריאן קרנסטון. ולמרות שהגרסה הזו לא זכתה לביקורות אוהדות במיוחד, וגם לא לרייטינג משמעותי בזמן שידורה המקורי, אבל בסוף חודש מאי האחרון שתי עונותיה עלו לנטפליקס (בארה"ב, תרגעו. בארץ היא עוד ב-yes), והפכו ללהיט הגדול של החודש ההוא, מה שהצית תקווה לעונה שלישית, וקרנסטון עצמו לא מתנגד. במקרה הכי רע, תמיד אפשר לפרוץ לשוק הניגרי. לשם היא עוד לא הגיעה, נכון?
הגרסה המקורית, כמו גם האמריקאית, זמינות ב-yes VOD

• המסך
• סין
• yes
• סדרות ישראליות

זוכרים את המנדרין המזויף בגילומו של בן קינגסלי ב"איירון מן 3", שנחשף כשחקן כושל שנשכר להתחזות למנהיג ארגון הטרור "עשר הטבעות"? בזמנו, אי אז לפני שמונה שנים, הטוויסט הזה בעלילה עורר כעסים בקרב רבים מחובבי הקומיקס, שרצו שהאויב הגדול של איירון מן יילקח ברצינות ולא יוצג כבדיחה. מצד שני, בעידן המודעות שבו אנו חיים, נבל סיני אמיתי היה מעורר כעסים אחרים, ואולי גם סוגר בפני מארוול את שווקי אסיה. לכן רק עכשיו, כשמארוול סוף סוף התארגנו להפיק סרט ראשון על גיבור-על סיני, הם מציגים בפנינו את המנדרין, עם טוויסט אחר –כמו ב"מלחמת הכוכבים", נבל-העל הוא אביו של הגיבור הטוב.

המנדרין, ששמו האמיתי הוא וונוו, מגולם על ידי טוני לונג, מהשחקנים האסייתיים המוכרים ביותר במערב ("מצב רוח לאהבה", "גיבור", "Infernal Affairs"), ואחד האהובים עלי באופן אישי. לצידו מופיעה מישל יאו, שכבר עיטרה לא מעט סרטים הוליוודיים, בתפקיד גיסתו. אבל הליהוק ההוא של בן קינגסלי הבריטי מצביע בעקיפין על בעיה מרכזית של הסרט הנוכחי. גיבורי-העל של מארוול מגולמים תמיד על ידי כוכבים אמריקאים (מקסימום בריטים) שהאנגלית מתגלגלת בפיהם. אלא שאין באמריקה אף כוכב ממוצא אסייתי, ודאי לא כזה שנראה כמו גיבור-על. אילו יכלו, האנשים שם בהוליווד היו שמחים ללהק לתפקיד כוכב לבן, אבל זה לא קביל היום. אז הם עשו אודישנים ובחרו בשחקן הטלוויזיה הקנדי סימו ליו, שאינו ניחן בכריזמה ובחזות הנדרשים, והוא מחוויר לצד הקולגות האסייתים שלו, בהם מנגר ז'אנג בתפקיד אחותו.

כל מה שמסביבו, לעומת זאת, אטרקטיבי ביותר. האפקטים המיוחדים בסגנון תגליפים סיניים מרהיבי עין, והקרבות הופקדו בידי כוריאוגרפים סינים האמונים על סרטי ווקסיה, והם מזרימים רוח חדשה ליקום של מארוול. כך, למשל, הקרב הראשון בסרט, בין וונוו לבין בת הכפר ג'יאנג לי (פאלה צ'ן) שתהפוך לאשתו, מעוצב כמחול אלגנטי, שבו השניים מתאהבים תוך כדי ריחוף באוויר. זה לא מתגבש לפיוט מרחיב הלב של "נמר דרקון", אבל זה יפה כשלעצמו.

מתוך Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings

כמו ב"הפנתר השחור", הסרט המארוולי הקודם על גיבור-על שאינו לבן, גם "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" מספר לנו על מקום פלאי ונסתר מעיני העולם שבו מתגוררים אנשים נפלאים לצד חיות מופלאות (פרט למוטציה חסרת פנים שמתנהגת כחיית מחמד, שאר החיות באמת יפהפיות). וכמו בהמון סרטים אחרים מסופר לנו על ממלכות עתיקות ומפוארות שהושמדו על ידי כוח אפל, עד שזה נלכד במערה שפיה נחתם לאלפי שנים.

שאנג-צ'י השאיר את כל זה מאחור ונסע לאמריקה לחיות כאחד האדם. הוא וחברתו הטובה קייטי – אקוופינה, תוספת מגניבה לכל סרט – בעיקר מעבירים את הזמן בכיף, ובחלקו הראשון יש לסרט גרוב נחמד של באדי מובי. רק שיום אחד חבורת בריונים תוקפים את שאנג-צ'י באוטובוס (בסצנת אקשן ארוכה וסוחפת), וקייטי מופתעת לגלות מה הוא יודע לעשות. כשהוא נדרש לחזור לסין להתעמת עם אביו, שעומד בראש ארגון טרור עתיק יומין, קייטי מחליטה להצטרף אליו. רק אז הוא מתחיל לספר לה מי הוא ומאיפה בא, והסרט הופך למעין שמיכת טלאים של סיפורי מקור שבלוניים. בסיפורים האלה, שאנג-צ'י הצעיר מגולם על ידי כמה ילדים בגילאים שונים, אף לא אחד מהם דומה למי שהוא יגדל להיות.

התסריט, שנכתב על ידי הבמאי דסטין דניאל קרטון ("Short Term 12") ועוד שניים, מנסה להעניק מורכבות לדמותו של האב הגנגסטר, שמונע על ידי אהבתו הגדולה לאשתו המנוחה. אבל משהו שם לא לגמרי עובד מבחינה רגשית, בעיקר משום שמתחת לחזות האסייתית המרהיבה, מוצלבות עלילות גנריות מדי (כולל תפריט של רגשות אשמה).

ובכל זאת, יער הבמבוק שנסגר על האנשים שמנסים לחצות אותו, והדרקון הטוב שמגיח מהאגם, מספקים הנאות ויזואליות. והקרבות המרובים מספקים הנאה קינטית. כך שבסך הכל יש כאן עסקת חבילה לא רעה. וזה עוד לפני שהזכרתי את בן קינגסלי, שצץ לפתע בתפקיד השחקן ההוא שגילם את המנדרין, ומוסיף חופן של הומור.
3.5 כוכבים
Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings בימוי: דסטין דניאל קרטון. עם סימו ליו, טוני לונג, אקוופינה, מישל יאו, בן קינגסלי. ארה"ב 2021, 132 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• מארוול
• סין

תה, כמו יין טוב, מחזיק מאחוריו מסורת עתיקת יומין. ניתן ואף ראוי לדון בזניו, מקורותיו וגם במשך חייו. כמו יין טוב, תה מעולה נארז לפחות כמה שנים לפני שהוא מגיע אלינו לקנקן. במסעדות בסין נהוג ומכובד להביא תה מהבית, בדומה לשיטת דמי החליצה שכולנו מכירים. זנחנו בסופ"ש לערב אחד את התיון הגנרי של ויסוצקי והלכנו ליהנות מתה סיני אותנטי ואמיתי בפלורנטין. כן, מה ששמעתם.

פינק לוק ונדב בירן, זוג שמתגורר ברחוב קורדוברו בשכונה הדרומית, מקיים ערבי תה לפי מיטב המסורת הסינית. היא ילידת הונג קונג, והוא צלם תיעודי שפגש אותה כשעבד על אחד הפרויקטים שלו במזרח. ביחד הם הקימו את העסק המשותף שלהם,Ho yum tea. בחלל שמעוצב למשעי ומדמה חדר תה סיני אותנטי, השניים מארחים טקסי גונג פו צ'ה שהם טקסי תה מסורתיים, וחולקים את אהבתם לתה.

כלי ההגשה המסורתיים. צילום: יעל שטוקמן

התה וסגולותיו ידועים בסין כבר אלפי שנים, לאחר שהתגלה צמח הקמיליה הסיני שנחשב למקור התה הראשון בעולם. בסין. התה הוא קודם כל טקסט ומסורת עתיקת יומין שהתחיל כתוספת לארוחת הבוקר הסינית, לרוב – דים סאם. במהלך הערב פירטו לנו בני הזוג על זני תה ייחודיים שהביאו עמם מדרום סין. לפני הקורונה הם נהגו לטוס כמה פעמים בשנה לסין, לסייר בשדות, לשוחח עם חקלאים ואף ללקט בעצמם סוגי תה.

קיבלנו הסברים מאלפים אודות סוגים שונים של תה (לבן, ירוק, אדום ושחור) וטעמנו גם. התה מוגש כפי שנהוג בסין ללא יומרות להתאים אותו לחיך הישראלי וללא תוספות או תערובות מיוחדות, כך שתשכחו למשל מלהוסיף סוכר או ממתיק כלשהו.

במהלך הטקס שאורכו כשעתיים דנים השניים על רזי הרפואה הסינית ויחסה לתה (תה ירוק יצנן כהלכה את גופכם למשל), וגם נוגעים בפילוסופיה הסינית ובשיטות חקלאות מסורתיות שלא משתנות כבר אלפי שנים. לדבריהם, הסינים כה מחוברים למסורת התה שלהם שמחשבות על מעבר לטכנולוגיות חדשניות נדחות על הסף, גם אם האחרונות ימקסמו רווחים. הכבוד הסיני לתה הוא דבר שכמעט אין שני לו.

פינק לוק ונדב בירן והמון תה סיני. צילום: יעל שטוקמן

בהיבט האישי, אני מודה ומתוודה שהגעתי לערב מעט סקפטית, כמו רבים פה אני בכלל אדם של קפה. אבל המרחק בין שקית ויסוצקי לתה אולונוג אמיתי ממחוז יונאן בסין הוא עצום. אפשר אגב להגיש אותו חם או קר, שתי האפשרויות טובות ולמען האמת למדנו שחליטה קרה דווקא מעמיקה את טעמיו של התה. חמה מנגד שומרת על עפיצותו.

התורה שמסופרת על כל סוג של תה ותשוקת בני הזוג לחומר הגלם הזה גורמת לחוויה ייחודית ומהנה. מעין יציאה מהקופסא או אם תרצו, מהתיון. שלא לדבר על כמויות הקפאין שצרכנו במהלך השעתיים שם. לחיים.
במקום ניתן לרכוש מגוון סוגים של תה מסין, כלים ואביזרים וכן נערכות גם סדנאות קולינריות.בלינק הזהוגם בזהתוכלו לרכוש מהחנות שלהם

• אוכלים שותים
• סין
• אוכל סיני
• פלורנטין