>> ד"ר איתמר כהן (כדאי שתעקבו) הוא פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול נפשי הנתמך בחומרים משני תודעה. ביום רביעי הבא (14.1) הוא יערוך בבית רדיקל ערב תחת הכותרת"הצד האפל של הוויד"על הסיכון להתמכרות בקרב משתמשים כרוניים ולפגיעה מהותית במנגנוני חשיבה, בוויסות הרגשי (חרדה ודיכאון), בחשק המיני, בפוריות ובאיכות השינה, כמ גם להשפעת הקנאביס על מערכות יחסים רומנטיות כאשר השימוש בו הוא אורח יומיומי בחיי הזוגיות. מה עושים עם זה? מהו שימוש נכון ובטוח? כיצד אפשר לצמצם את השימוש בדרכים יעילות, בטוחות ומבוססות מחקר עדכני? הייתם רוצים לדעת,והנה אתם יכולים לדעת.

>> מסך התודעה: 25 סדרות חובה לסטלנים (וגם לסטלנים בנפשם)
>> אחי, תעביר ת'לבונה: כמה זמן היהודים כבר מעשנים קנאביס?

הקנאביס רוכב זה שנים על רכבת הרים של דימוי ציבורי. בתיכון הכריחו אותנו להקשיב להרצאות שמטרתן הפחדה מאותו חומר. עברו כמה שנים והנה שכנעו אותנו שמדובר בחומר קליל, טבעי ובעל סגולות טיפוליות. התדמית החדשה של החומר מאפשרת היום לחוקרים מאסכולות שונות לבחון אותו ביתר קלות חושפת אט אט גם את צדדיו האפלים של הוויד.

לא אסמן את הוויד כאויב הגרוע מכל. הקנאביס הניתן במסגרת רפואית מסייע לרבים בהקלה מכאבים כרוניים, בצמצום התקפים באפילפסיה קשה ועוד. שימושים לגיטימיים אלה מדגישים שקנאביס אינו בהכרח "כולו רע", אבל שימוש עיוור הוא סיפור שונה לחלוטין, במיוחד בעידן שבו זני הקנאביס חזקים בהרבה מאלו שהיו נפוצים לפני עשורים.

מחקרים מצבעים כי 1 מכל 3 משתמשים כבדים יפתח הפרעת שימוש בקנאביס במהלך חייהם

ראשית, חשוב שנכיר את שני החומרים הפסיכואקטיביים המרכזיים:ה-THCאחראי לתחושת ה"high" ומשפיע על תפיסה, זיכרון, קשב, ויסות רגשי ותחושת זמן. ה-CBD לעומתו פועל במסלול שונה ומאזֵן חלק מההשפעות ה-THC. שוק הקנאביס לצורכי פנאי מנסה לדחוף כמה שיותר THC עבור כל ג'וינט, והיום ניתן לייצר זנים בעלי 20-30 אחוז של THC (בניגוד ל4% בשנות ה-90'), ולצמצם כמעט לחלוטין את אחוז ה-CBD. המשמעות – יותר high ויותר סכנות. הנה כמה מהן:

משתמשים כרוניים (כלומר, צריכת THC כפעמיים בשבוע למשך יותר משנה) חשופים יותר להפרעות חרדה ודיכאון, להפרעות בשינה, לקשיים בתפקוד המיני ואפילו בגזרת הפוריות. למה? כי החומרים בקנאביס "חוטפים" למעשה את מערכת הקנבינואידית הטבעית שלנו (זו גם בדיוק הסיבה שקנאביס נקרא בשם זה), האחראית על איזון תפקודי מוח וגוף בכל הקשור לייצוב מצב רוח, כאב, תיאבון, שינה, זיכרון ותגובה ללחץ. כאשר אנחנו מכניסים קנאביס עם THC גבוה מבחוץ, אנחנו שוחקים לאט, אך בהתמדה, את היכולת המאזנת הטבעית שלנו.

אם נתמקד בחרדה, נבדיל בין זו המתרחשת בזמן העישון, וזו המתפתחת עם הזמן. יש אנשים שעישון קנאביס יוצר אצלם רגיעה, ואחרים, בשל רגישות מוחית שונה, חווים דווקא חרדה חזקה. אבל, וזה אבל חשוב, הסיכוי לאתגרי חרדה בהמשך הדרך עולה אצל כל המשתמשים הכרוניים.זו למעשה "מלכודת דבש" עבור אלו אשר מעשנים וויד לצורכי רגיעה, דוגמת המתמודדים עם פוסט טראומה או אתגרים רגשיים נוספים.

מבחינת הסכנה להתמכרות ולדיכאון, הפעלה מלאכותית על ידי THC זר לגוף שוחקת באופן אינטנסיבי גם את מערכת התגמול, האחראית ל-"דרייב" ותחושת ההנאה מהישגינו השונים. שחיקה זו מאלחשת את תחושת הסיפוק מגירויים "יומיומיים", אלו שהיו מהנים במיוחד לולא אותה שחיקה. מכאן תחושת חוסר ההנאה וההתמכרות לאותו חומר זר אשר יבטיח כביכול את אותה הנאה שאבדה. מחקרים מצבעים כי 1 מכל 3 משתמשים כבדים יפתח הפרעת שימוש בקנאביס במהלך חייהם.

וויד גם פוגע לנו בשינה, ומונע מאיתנו להשלים מחזורי שינה מלאים. הוא אמנם עוזר לנו להירדם, אך כאן שוב נתקל במלכודת הדבש. נרדם מהר אבל לא נגיע לשנת REM, החשובה לשלמות נפשית וקוגניטיבית. בלעדיה, אנחנו אפתיים וחסרי מוטיבציה לנוע אל עבר מטרות ערכיות והמהותיות.

צד אפל נוסף הוא השפעת הקנאביס על הבריאות המינית והפוריות. שימוש כבד עלול לדכא באופן משמעותי את החשק והתפקוד המיני, ומחקרים רבים מדווחים על ירידה בליבידו, קושי בעוררות ואף וקושי להגיע לאורגזמה. כאן חשוב לציין שקיים מיעוט עבורם שימוש כבד לא יחליש את החשק והתפקוד, אך לא בדיוק יודעים למה. הערכות עדכניות מתמקדות בשחרור הורמון הנקרא פרולקטין, זה המפורש לאחר האורגזמה, אשר אחראי לסוג של "עיכוב" זמני של הדחף.

לא פחות מפחידה היא הפגיעה בפוריות. אצל גברים, שימוש קבוע פוגע בכמות הזרע, באיכותו, ביכולת התנועה שלו ואף בצורתו. אצל נשים, שימוש בקנאביס עשוי לשבש את האיזון ההורמונלי. אני בטוח שלא מעט מחבריכם שמעו את אותה ההנחיה להפסיק את השימוש בקנאביס בזמן שהם מנסים להיכנס להריון. כאן קיימת גם סיבה לאופטימיות, שכן, לפחות אצל גברים, חידוש תאי הזרע מאפשר חזרה למצב תקין בהינתן התנזרות מוויד, וייתכן שאצל נשים הדבר דומה, אך עבורן קיים עדיין מידע חסר.

והנה אנחנו מגיעים למקום חשוך נוסף, הפוגע באופן אינטנסיבי בצרכני הוויד פעם אחר פעם. לא מספיק מדברים על מה קורה למערכות היחסים שלנו, בעיקר אלו הרומנטיות, כאשר צד אחד משתמש בוויד והשני לא. מטפלים שונים מודעים לזה כבר שנים, ושווה להקשיב למחקרים שמראים כיצד דמותו של המעשן מתחילה לקבל גוון שלילי אצל בן הזוג "הסחי".

לב העניין נובע מההשפעה של הוויד על התפקוד הכללי של בני הזוג המעשנים. לאור ההשפעות השונות, בני הזוג שאינם מעשנים מוצאים עצמם כמבוגר האחראי, אלו אשר נושאים בעול שימור הקשר ואפילו כסוג של מטפלים. מעטים שמרסקים את תפיסת האטרקטיביות של הצד השני יותר מאשר הצורך להיות עבורו סוג של "הורה". תוסיפו לזה את העובדה שקשה במיוחד לקיים תקשורת בריאה עם אדם שנמצא ב-HIGH תמידי, ותחושת הבדידות שמגיחה כאשר הצד האחר נמצא במצב תודעתי שונה בתכלית.

אם נחזור לכותרת הכתבה, חשוב שנדע שהסיטואציה אינה שחורה או לבנה לחלוטין, ויש מקומות בהן השימוש בוויד נתפס באופן שונה, אפילו כמחזק, מרפא ומקרב בין אנשים. נראה אבל שמניעת הסכנות מצריכה חוברת הדרכה מפורטת אודות מינונים, תדירות ומידע מעמיק בהרבה על כל הפינות החשוכות של השימוש בוויד.

• טור דעה
• קנאביס
• סמים
• התמכרות

>> ד"ר רועי צוקר מוכר בתל אביב בתור "הדוקטור של הקלאברים" ואף יותר מכך בתור"הדוקטור של הלהט"בים", והוא גם יו"ר החברה הישראלית לרפואת להט"ב בהסתדרות הרפואית בישראל ורופא שותף במרפאה הגאה בגן מאיר, ומהרופאים המובילים בארץ בכל הקשור למניעת וצמצום נזקים בריאותיים בתרבות חיי הלילה. בימים אלה הוא משלים בפלטפורמת Giveback אתפרויקט מימון ההמונים ל-Party Keepers, ערכת בדיקה ביתית שתדע לזהות מה יש בדיוק באבקות המסתורין שאתם מסניפים ובכדורי ההפתעה שאתם בולעים, ידע שעשוי להציל חיים ולמנוע ביקורים ליליים בחדר מיון או גרוע מכך. אם איזה חבר שאתם מכירים עושה את השטות הזאת על בסיס די קבוע, לא אתם חלילה, תגידי לו שממש כדאי לו להשקיע ברכישה מוקדמת(אבל גם תרומה קטנה זה סבבה). ביקשנו מהדוקטור להסביר >>

אם היית מספר לרופא שלך לפני כמה שנים על שימוש בסמים במסיבה – כנראה שהתגובה הייתה שתיקה, מבט מודאג ואולי גם איזה "אני ממש לא ממליץ על זה". אבל המציאות של היום כבר לא מאפשרת שתיקות.

בחלק מהמרפאות, יותר ויותר מהשיחות עם מטופלים שלנו מתחילות בדיוק שם: לא סביב טריפ דרמטי במסיבה, אלא סביב שימוש שקט, עקבי, לפעמים כמעט יומיומי. זה קורה אצל אנשים שאתה לא מצפה, ובמקומות שקטים – מפגשים עם חברים, בילוי זוגי או לבד בבית. זה קורה אצל גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, מכל מעמד. והדבר המשותף לכולם? הם שותקים.
כי הם מתביישים. והבושה הזו – היא זו שהורגת.

לדעת, לא לשפוט

בשנת 2018, כשהוצאתי לראשונה את טבלת ערבובי הסמים המסוכנים, הרוחות סערו. הטבלה – הראשונה בישראל שיצאה על ידי רופא והתייחסה לערבובים כמו GHB עם אלכוהול, או קטמין עם בנזודיאזפינים – נועדה להנגיש מידע קליני מציל חיים בגובה העיניים. במקום להגיד "פשוט אל תשתמש", ניסיתי להציע משהו אחר: אם כבר החלטת להשתמש בניגוד להמלצות ואפילו לחוק – לפחות תדע איך לא להגיע למיון, או גרוע מזה.

לא מעט טענו שאני "מעודד שימוש".
אבל חמש שנים אחרי, עם עשרות הודעות ממטופלים ועוקבים שמודים לי על כך שהטבלה הצילה להם את החיים – אני יודע: כשנותנים לאנשים כלים – הם משתמשים בהם. לא כדי לעוף גבוה יותר, אלא כדי ליפול פחות.

אף אחד לא יודע מה יש בפנים

הבעיה הכי גדולה של השנים האחרונות היא פשוטה ומפחידה: רוב האנשים בכלל לא יודעים מה הם לוקחים.
נשים שחשבו שהן מטפטפות "גת", התמכרו למעשה לקריסטל מת' – חומר ממכר ואגרסיבי בהרבה. אחרים שקיבלו "דוקטור" (ממסי) – גילו שהוא בכלל "סם הנוח'בות", תערובת של מתאמפטמינים ותאופילין, חומר שמדמה קפטגון. כשהחומר שאתה צורך לא זהה למה שחשבת – אתה משחק רולטה עם החיים שלך, וגם לדבר במושגים של שילובים מסוכנים בכלל לא רלוונטי.

לא או-או. גם וגם

אנחנו לא מקלים ראש. שימוש בחומרים פסיכואקטיביים טומן בחובו סיכונים אמיתיים – התמכרות, נזק גופני, בעיות נפשיות. אבל השיח הרפואי חייב להיות מורכב יותר. כמו שלא נגיד לאדם עם סוכרת "פשוט תפסיק לאכול סוכר", כך גם לא נגיד למשתמש "פשוט תפסיק".
החובה שלנו, כאנשי טיפול, היא להזהיר – אבל גם ללוות, להסביר, להנחות, ולשמור על חיים.

בדיקות ביתיות: חיים בתוך מבחנה

לאחרונה השקעתי את זמני ביוזמה חדשה שהיא ממש השלב הבא: בדיקות ביתיות לזיהוי סמים שתהיינה פשוטות לשימוש, נגישות ואמינות.
כמו בדיקת קורונה: טיפה של אבקה עם מים, תגובת פס או שני פסים – והנה אתה יודע אם זה באמת החומר שחשבת שאתה עושה או לא. בנוסף, אנחנו עובדים על הבאת בדיקה חדשנית שתאפשר לאנשים – ובעיקר נשים – לבדוק האם המשקה שלהן מכיל סמי אונס מסוגים שונים, כלי הגנה משמעותי במצבים פגיעים.
הבדיקות ייבדקו עם מעבדה מרכזית לטוקסיקולוגיה בארץ, ונבדקות משפטית ושיווקית כדי להיות נגישות לכולם. זה לא אישור לשימוש – זו דרך להציל חיים.

רק שלושה ימים – ואתם חלק מהמהפכה

אנחנו בעיצומו של קמפיין גיוס המונים שמטרתו לגייס מאה אלף ש"ח כדי לייצר את הבדיקות הראשונות ולהנגיש אותן לציבור. נכון לעכשיו, כבר גייסנו קרוב ל-60,000 ש"ח. נותרו רק שלושה ימים –ואתם יכולים להיות חלק מהשינוי. כל סיוע, קטן כגדול, מקרב אותנו לעולם בטוח יותר, חומל יותר, אחראי יותר. אפשר לרכוש מראש את הבדיקות, לעזור לנו להגיע ליעד – ובעיקר, להעביר מסר ברור: לדבר על שימוש – זה להציל חיים. לשתוק – זה לעודד מוות.

• טור דעה
• סמים
• חיי לילה
• בריאות
• גוף ונפש
• מימון המונים

נראה שהטלוויזיה אוהבת סיפורי סמים כמעט יותר ממשתמשי סמים. כנראה שהשילוב בין פשע, כסף ואנשים מסטולים מוביל לטלוויזיה טובה. גם "Dope Thief" החדשה באפל TV עוסקת בעולם הזה, ואף נעזרת בשני שחקנים שהכרנו בעבר כמי שגילמו סוחרי סמים בעצמם: ואגנר מאורה, שגילם את פבלו אסקובר ב"נרקוס", ובריאן טיירי הנרי, שהיה הראפר וסוחר הסמים פייפר בוי ב"אטלנטה". כנראה שהם רצו לשבור את הטייפקאסט, והלכו לכיוון שונה לגמרי – במקום סוחרי סמים, עכשיו הם מגלמים גנבי סמים.

>>חגיגות העצמאות: הזוכה הגדול באוסקר מציל את הקולנוע העצמאי

"גנבי הסמים" (שם לא רשמי, אבל תודו שטוב) מבוססת על רומן של הסופר דניס טפויה, שכתב על צמד גנבים שעושה את לחמם (והרבה יותר מזה) בעזרת שיטת גניבה מסוכנת במיוחד – הם מתחזים לסוכני רשות הסמים האמריקאית (DEA, שאתם מכירים אם ראיתם איזושהיא סדרת סמים), ו"פושטים" על סוחרים כדי לגנוב להם את כל הכסף והסחורה. אתם בטח יכולים לנחש שזה לא נגמר טוב לאף אחד, במיוחד לא כשהם עושים טעות פטאלית, וגונבים מקרטל סמים שנמצא במעקב של סוכני DEA אמיתיים.

דרמת הפשע בת 8 הפרקים לא מחפשת לספק עלילה מורכבת מדי או סדרה מעוררת מחשבה, אלא להעביר לכם את הריגוש והאקשן של חיי הסחר בסמים, מינוס הסכנה והפגיעה בחיי אדם. רידלי סקוט האחד והיחיד ביים את הפרק הראשון, ופיטר קרייג ("הבאטמן", "אהבה בשחקים: מאווריק") כתב, ובהתאם – האווירה מתוחה ולא מעמיקה. שני הפרקים הראשונים זמינים עכשיו באפל TV, ואם לא תרצו להיכנס אחרי זה למשחק הסמים – כנראה שאתם ממש צודקים, זה לא כדאי לכם. יופי, יותר בשבילנו.
"Dope Thief", שני פרקים ראשונים באפל TV

• המסך
• אפל טיוי
• סמים
• פשע

בשנים האחרונות קשה מאוד ללכת ברחובות תל אביב מבלי להיתקל בפרסומות לסוחרי סמים מפוזרות במרחב הציבורי. גם מאוד קשה שלא להיתקל בעננות קנאביס ברחוב, בתורים ארוכים באופן מחשיד לשירותים בקלאב או בכאלו שבבירור נמצאים בנזילה על סף הקיי-הול. ועם כל האמונה בצורך בליגליזציה, קשה להתכחש למציאות המורכבת שסמים מייצרים, ולעובדה שלא מעט מאבדים עצמם להתמכרויות.

>>צוואר בקבוק: 21 ברי היין הכי טובים בתל אביב

בתל אביב ישנן5 יחידות לטיפול בהתמכרויות– גם בפן של שימוש בחומרים, וגם התמכרויות התנהגותיות. אלו למעשה מרכזי התמכרויות הפועלים מטעם עיריית תל אביב-יפו, ונגישים לכל תושב שמרגיש, או אפילו חושד, שהגיע הזמן להסתכל לבעיה בעיניים. בדרך לביקור בשניים מהמרכזים הנ"ל, אני מודה שהגעתי ממקום של סטיגמה. הרי לכולנו יש תפיסות כאלה או אחרות, שעוצבו לא פעם על ידי מדיה מרחיקה וטלוויזיה דרמטית, על מפגשי מכורים.

אבל מפגש עם צמד מדריכים הכיר לי את המציאות היומיומית של מרכז לטיפול בהתמכרויות. כשביקשתי מהם להציג את עצמם, הם התחילו בדרך דומה שמוכרת לנו מאותם דימויים טלוויזיונים."קוראים לי דוד, ואני מכור נקי שמונה שנים ועשרה חודשים, אחרי שימוש של כמעט ארבעים שנה", אומר דוד אלבז (57)."אני שרה לוי (55). אספר קודם כל שאני נקייה 21 שנים, ועוד מעט חודשיים. מחר יהיה חודשיים".

למה לציין גם את החודשים? אתם לא מעגלים?
לוי: "סופרים כל יום, ורק להיום. לא מעגלים, כי אנחנו חיים רק את היום. למדתי לחיות את היום. מחר זה תעלומה, ואנחנו לא יודעים מה יקרה עוד עשר דקות".

המרכז בו מדריכה לוי נמצא ברחוב יהושע התלמי 16, על הקצה המערבי של רוטשילד, כמעט בנווה צדק. חלפתי על פני המקום הזה כל כך הרבה פעמים מבלי שידעתי מה קורה בו. ומסתבר שמה שקורה בו זה ציור ענקי של ידיים האוחזות בלב אנושי, שמשורטט על הקיר במשרדה של לוי. "הרעיון שלי", היא מודה, "יש פה מטופלת שהיא מקעקעת, ואמרתי לה מה אני רוצה, והיא עשתה לי סקיצות. היה לי חשוב שהמטופלים יראו את הלב שלהם, ושהם אלה שתופסים אותו. אף אחד אחר לא תופס את הלב שלנו, רק אנחנו".

המרכז בו עובד אלבז ממוקם בצפון העיר, אי שם ברחוב הברזל 2. גם על פניו עברתי לא פעם, מי ידע? בסיור במרכז היה קשה להתעלם מתפילת השלווה ("אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם…"), שנתלתה בכניסה, ממש מול הפרצוף. לאחר מכן דוד לקח אותנו לסיור בין הכיתות, המטבחון ועד לפינת הישיבה בחוץ, עם היציאה לפארק. אלבז היה בין המטופלים הראשונים שהגיעו לכאן, לפני כעשר שנים. "הגעתי לתחתית שנקעה נפשי", מספר המדריך על האיך מצא את המקום. "הנפש לא יכלה להכיל את השימוש בסמים, אז ביקשתי עזרה והגעתי לכאן".

ואיך היה המפגש שלך עם המקום?
"החזקתי מעמד כמעט שנה. שמונה חודשים הייתי במרכז יום, אבל זה לא צלח. ושוב הייתי פה תקופה מסוימת, וזה לא צלח. כי היה לי קטע שמהר מאוד אני עומד על הרגליים ואומר 'אוקיי אני מוכן', אז אני הולך לעבוד. תמיד סיפרתי איזה סיפור שאני צריך לעזור עם הפרנסה של הבית, ואף פעם לא הבנתי שאתה צריך לתת את הזמן לעצמך, לבנות איזשהו משהו, בסיס חזק כדי להתמודד עם הבחוץ".

ואיך זה הרגיש כשבסוף הצלחת להתמודד ולהתנקות?
"הפעם הראשונה שאשתי ביקשה ממני ללכת לסופר הייתה חגיגה. זה אומר שהיא סומכת עליי שלא אעשה לה בושות. אשתי הייתה מאד מתביישת שאלך לסופר".

כאשר מטופל חדש מגיע ליחידה הוא עובר ראיון ראשוני עם המדריך, על מנת להבין אם הוא מתאים ליחידה, או אולי זקוק לטיפול מסוג אחר. אחריו הוא יצטרף לקבוצה טיפולית, שפתוחה באופן זמני להצטרפות של אנשים חדשים, ומספקת היכרות לאורך 6-7 שבועות, עד שהקבוצה נסגרת לאנשים חדשים. המטופלים עוברים, בין היתר, גם בדיקות שתן קבועות – משתתף שלא מביא בדיקה נקייה, לא יכול להיכנס לשלושה מפגשים בקבוצה. מסיבות מובנות, המילה הראשונה שקפצה לראשי כששמעתי בדיקות שתן, היתה משטרה. "אמרת יפה", עונה לי לוי. "אתה אומר משטרה, אני אומרת 'וואלה, יש לי שוטר עצמי'. אולי בדיקת השתן הזאת תעצור אותך בשימוש הבא. אנחנו שם בשבילם, אבל אנחנו לא יכולים להציל אותם. רק לתת את רשת הביטחון".

אני מודה שציפיתי למשהו אחר."מרכז לטיפול בהתמכרויות" נשמע יותר כמו מקום למשתמשים בהרואין.
לוי:"האוכלוסיה שונה היום. הצעירים שמטיילים ברוטשילד עם הג'וינט – זאת האוכלוסיה. אלה האנשים שאתה פוגש כאן. הסמים ההארדקור פחות נוכחים. יש היום סמים שמביאים אותך לתחלואה כפולה, שזה גם בעיות נפשיות וגם השימוש ביחד. והם מקבלים מענה פה, אפילו מענה טוב. יש קשרים חברתיים פה, קבוצת שווים. אנחנו עושים את החיבור בין עזרה עצמית, NA או AA, התמכרות למין – זה טיפול להתמכרויות מכל הסוגים. אבל הבסיס הוא סמים. זאת אומרת, אם מישהו מכור למין הוא לא יבוא לפה. ההתמכרות היא לסמים, אבל תמיד יש התמכרויות לוויניות כאלה שנלוות להתמכרות לסמים. יש גם שירות וליווי עבור בני המשפחה של המטופלים".
אלבז:"כאן אנשים מקבלים את התשובות, ואת העזרה. גם אם זאת התחלה של מזעור נזקים, 'בואו נתחיל למזער את הנזקים, ולא ניקיון טוטאלי'. הגישה היום היא שלמזער את הנזקים זה יותר טוב מכלום. אנחנו מחבקים אותך, ואוהבים אותך, גם כשאתה מנסה להפחית".

אתם מרגישים שיש יותר טולרנטיות תרבותית לסמים?
אלבז: "הרבה צעירים מספרים לעצמם שהם יכולים, ושזה משהו חברתי, ושהם נהנים מזה. מי שהגיע לפה, ומי שמקבל עזרה, זה מישהו שהבין על עצמו שהוא כבר לא יכול. שהוא לא מנהל את הסמים, אלא הסמים מנהלים אותו. פה הוא כבר בבקשת עזרה. להגיע לתחתית זה להיות בבקשת עזרה, להיות בכניעה. כי מי שלא בכניעה, מי שלא מגיע לאיזו תחתית מסוימת – אתה לא יכול להביא אותו לשוקת ולהכריח אותו לשתות".
אם אתם או מישהו שאתם מכירים מרגיש.ה שהוא יכול להיעזר במרכז לטיפול בהתמכרויות,כל הפרטים נגישים כאן

• הבועה
• התמכרויות
• התמכרות
• גמילה
• סמים

תל אביב מלאה בסמים, ומאז תחילת המלחמה עוד יותר. אין נתונים קשיחים אבל אפשר לראות את זה ברחובות, בברים, במועדונים ובכל מקום. תל אביב מלאה גם בצעירים ובני נוער אבודים שפונו מעוטף עזה ומצפון הארץ ומצויים במשבר עמוק. החיבור בין שתי העובדות האלה מייצר מציאות נפיצה שבה צעירים ללא מסגרת וקהילה עלולים להידרדר אל הרחוב ואל שימוש לא אחראי באלכוהול ובסמים. בדיוק אל התפר הזה נכנס קמפיין חדש וחמוד של בית השנטי שמנסה להציל את המצב.

>> כאן עושים חיים: 10 השכונות עם הכי הרבה רווקים בתל אביב
>> תל אביב בדיכאון. יכול להיות שזאת ההזדמנות האחרונה להציל אותה

היום (רביעי) יצא בית השנטי בקמפיין לא שגרתי לציון יום הילד הבינלאומי, במסגרתו נעשה שימוש בפלטפורמה מפתיעה: הפלאיירים והסטיקרים שמציפים את רחובות תל אביב מטעמם של דילרים באפליקציית טלגרם ומציעים מגוון זני קנאביס וסוגי חשיש, כמו גם כל סוגי הסמים הקשים יותר. במסגרת הקמפיין יופצו פלאיירים וסטיקרים בעלי שפה עיצובית דומה, שנראית כמו הזמנה אופיינית להתארגנות, רק שהמסר כמובן אחר לגמרי.

כנהוג בפלאיירים מהז'אנר, העיצוב כולל קוד QR שמי שסורק אותו מתחבר אל הטלגרם של הדילר. במסגרת הקמפיין, מי שיסרוק את הקוד יגיע לעמוד הטלגרם של בית השנטי, ושם ייחשף לסרטון מרגש של בוגר המקום, שיספר לצופה שבית השנטי נמצא כאן כדי לארגן אותו – לארגן עם מיטה חמה, לארגן עם סביבה עוטפת, לארגן עם מסגרת שמעניקה חום ושייכות. את המהלך מלווה בהתנדבות משרד הפרסום ראובני פרידן.

הפלאיירים כבר הופצו השבוע במוקדי בילוי ואזורים מרכזיים בשלוש ערים: בתל אביב, בקריית גת ובאילת. תוך שעות מאז החל הקמפיין, מאות בני נוער וצעירים נחשפו לסרטון. סקר שערך לאחרונה הגל החדש עבור בית השנטי חשף תמונה מדאיגה: כ-80% מבני הנוער נמנעים מפנייה לעזרה מקצועית, מסתגרים בבתיהם ומוצאים מפלט בטלפון הנייד. בעמותה מסבירים כי ההסתגרות וההתבודדות, לצד התנהגויות מסוכנות, הן למעשה זעקה שקטה לעזרה, זעקה שמתעצמת במיוחד אצל בני נוער שחוו טראומות בעבר.

"הנתונים האלה הובילו אותנו להבנה שחייבים לפעול אחרת", מסבירה מריומה קליין, מייסדת ומנכ"לית בית השנטי. "אי אפשר לחכות שהם יגיעו אלינו. אנחנו צריכים להגיע אליהם, בשפה שלהם, במקומות שלהם. לכן בחרנו בקמפיין שפונה ישירות לבני הנוער וצעירים, ולא רק להורים או לאנשי חינוך. המטרה היא ליצור קשר ישיר עם בני הנוער עצמם, במקום שבו הם נמצאים".

• הבועה
• סמים
• טלגרם
• טלגראס
• בית השנטי