>> רועי אסף הוא משחקני הקולנוע העסוקים והמוערכים בישראל, זוכה שני פרסי אופיר לשחקן ראשי ("המשגיחים", "ארץ פצועה"), והיה מועמד גם לשלישי על "מופע טוטאל", סרט בכורה בבימויו ובכיכובו שמהדהד את קבוצת הקברט הסאטירית "בורדל טוטאל" עימה פעל בתל אביב בעשור הקודם. "מופע טוטאל" הוא סרט וירטואוזי, מרגש ועתיר מעוף וחזון, הואיוקרן בסינמטק החל מהערב ולאורך הסופ"ש כולו,ואם אתם אוהבים קולנוע ישראלי מדובר בצפייה חובה.

>> סיור סודי למקרר הפרחים ונוף נעלם בפלורנטין // העיר של מרינה פוזנר
>> קוקטייל בר משנות ה-50 וחוף להתמלא בו. העיר של לארה סנואו

1. נילוס

הבר במורד אלנבי שכבר הפך למוסד תרבות בעיר. משהו באווירה שם, באנשים המיוחדים הפוקדים אותו, גורם להרגיש כאילו אתה חי בזמנים אחרים, בארץ אחרת. האוכל מצוין, העובדים והעובדות המקסימים שנבחרו בקפידה כאילו לוהקו לסרט של פליני. אבל מעל הכל, מורן אלון, ה"מאדאם" של הבר המיוחד הזה, שהוא מעין בבואה של אישיותה הכובשת ושרק בשבילה שווה לבקר שם. ממש מתחשק לומר: היאורה תשליכונו…
אלנבי 33

2. קולנוע יפו

בר-קולנוע צעיר עם שני אולמות קולנוע אינטימיים וגם חצר קסומה, שמחזיר לקולנוע את הסומק ללחיים. המבנה היפואי העתיק מלא אווירה ומקרינים בו סרטים עם דרינק ופופקורן ליד. הרפרטואר עשיר מאוד ומכיל קלאסיקות וסרטי איכות, לצד סרטי קאלט שוברי קופות. הצוות כולו צעיר ואדיב ומלא אהבה לחיים ולקולנוע. תענוג גדול לראות שם סרט או סתם להעביר ערב בכיף באווירה מגניבה.
מרזוק ועזר 14

3. סטודיו למשחק ניסן נתיב

החלום הגדול של מי שרוצה להיות שחקנ.ית, קיבל במציאות את האפשרות להתגשם במוסד המפואר הזה שבעצמו נראה כמו חלום. המבנה מיוחד ומעוצב לעילא, שוכן באחד המקומות הטרנדיים בעיר, בסמוך לשוק הפשפשים ביפו. החללים בתוכו מעוררי השראה, אולמות התיאטרון נהדרים ומבטיחים חווית צפייה מענגת. צוות הנהלה מעולה, מורים שכל אחד מהם הוא השראה גדולה ותלמידים איכותיים שנבחרים במיון קפדני ביותר, יוצרים יחד בכל שנה תיאטרון מקורי, איכותי וחדשני.
נועם 5

4. פיקוק

בר הפיקוק תמיד היה עבורי יותר מסתם מקום לשתות ולאכול – הוא היה חלק מהדרך שלי כשחקן צעיר, והוא עדיין בית חם לכל מי שחי ונושם אמנות. תמיד אוכל לראות שם איזה שחקן/נית מפוצצת אדרנלין של אחרי הצגה, מסביב מתנהלות שיחות על הצגות, אודישנים וחיים על הבמה, ובכלל זה לא סתם בר – זה חלל יצירתי, מקום שבו רעיונות נולדים ושיתופי פעולה מתחילים. עם השנים חזרתי שוב ושוב, לפעמים כדי לפגוש חברים, לפעמים רק כדי לשבת בפינה עם כוס יין ולספוג את האווירה. הפיקוק נשאר עבורי מרחב של השראה, חיבור ולוקיישן מושלם להרים כוסית אחרי הקרנה בסינמטק או הצגה בהבימה/הקאמרי.
מרמורק 14

5. הרכבת הקלה

להרגיש קצת אירופה בלב תל אביב. ברכבת הקלה אתה יושב מוקף באנשים מכל הסוגים – סטודנט מנומנם עם אוזניות, אישה מבוגרת עם שקיות שוק, נערים שצוחקים ביניהם בשקט שלא ממש עובד. כולם יחד בקרון שנע באלגנטיות בין התחנות. כשמסתכלים מהחלון רואים את תל אביב זזה מולך – שדרות ירושלים, נווה צדק, אלנבי, קרליבך, שדרות יהודית – שמות שעד לא מזמן היו רק חלק מנתיבי ההליכה שלי ועכשיו הם עצירות בתחנה, נקודות חיבור בתוך עיר שתמיד בתנועה. תענוג.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.יש צורך להרחיב? לא נראה לי. יש צורך להחריב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"עבודה אחרונה" של אוהד נהרין ולהקת בת שבע הצעירה.פעמיים צפיתי ב"בעבודה אחרונה" וסיכוי גדול שזאת לא הפעם האחרונה… הדימויים החזקים ביצירה המפעימה הזאת נחרטים עמוק בלב. זאת יצירה מסעירה כמו דהרת סוסים פראיים בלב מדבר. כל-כך סוער וכל-כך שקט בו בזמן. היכולת של אוהד נהרין לבטא רגשות, רעיונות, תפיסות חברתיות וגם פוליטיות באמצעות דימויים פיזיים עוצרי נשימה, היא מעוררת השתאות. הביצוע של להקת בת שבע הצעירה הוא פנומנלי. הם מחויבים ומתמסרים כל כולם על הבמה ומעניקים חוויה בלתי נשכחת. גם בצפייה שניה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום החדש והמעולה של ערן צור, ממקם אותו בפסגת היצירה הישראלית. הסיפור הטרגי מאחוריו רק מעצים את החוויה וגורם עוד יותר להעריך את היוצר הנפלא הזה, שהצליח מכאב כל-כך גדול ליצור את אחד האלבומים היפים שנוצרו פה. ערן ידוע ביכולת הגבוהה שלו לכתוב טקסטים רבי משמעות וגם לא לוותר על אופן הגייתם, מה שהפך אולי לסמל הכי מוכר שלו. השירים מקוריים, מורכבים, עם דימויים חזקים מאוד, אבל מאוד ברורים ונגישים וזה הישג אדיר. העיבודים המוזיקליים סוחפים ומרגשים מאד ומביאים את היצירה של צור לשיא חדש בקריירה העשירה שלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עמית אפטה.במאי צעיר ומלא כשרון וחזון שיוצר תיאטרון מקורי ונועז. ההצגות שביים עמית בתיאטרון הקאמרי מביאות רוח חדשה וצעירה לתיאטרון הישראלי. אלו התבססו על מחזות מקוריים ולאחרונה גם ביים מחזמר מצליח מברודווי בהפקה מרשימה מאד. העבודה שלו מאופיינת במקוריות ותעוזה תוך שמירה על איכות גבוהה מאד של הפקה, והיא פונה בעיקר לצעירים. זה אולי האתגר הגדול ביותר של התיאטרון הישראלי, למשוך צעירים לתיאטרון מבלי לוותר על המורכבות והאיכות ועמית עומד בזה בגאון.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כמובן לארגונים שתומכים במשפחות החטופים. אני לא יכול לחשוב על משהו יותר חשוב ודחוף בימים האלו מהשבתם הביתה של כל החטופים. אין לנו באמת זכות קיום פה, והקיום פה יאבד מערכו, כל עוד הם לא חוזרים.

מה יהיה?
עלינו לדאוג שיהיה פה יותר טוב. העתיד שלנו פה תלוי בהחלטות ופעולות שנעשה. הייאוש הוא מסוכן, כמו עשב שוטה שחייבים לעקור ברגע שמתחיל לבצבץ על פני האדמה. מוכרח להיות פה טוב יותר, וזה בידיים שלנו.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• רועי אסף
• נילוס
• פיקוק
• קולנוע יפו
• הרכבת הקלה
• ניסן נתיב
• ערן צור
• אנסמבל בת שבע

הניינטיז. הניינטיז. הניינטיז. הם התנפלו על הקהל מהצליל הראשון. אמרתי "צליל"? התכוונתי מטח של בס מכיוון ערן צור, הלמות התוף של אורי בלק, הגיטרה המטונפת של אורי פרוסט והקלידים המטפטפים של אבשלום כספי. זה סאונד. זה הניינטיז. זה כרמלה גרוס ואגנר והם על הבמה של הבארבי החדש בנמל יפו וכולם מתרגשים. כבר ראינו את רוב הרכבי הניינטיז הישראלים מתאחדים. זה משהו אחר. זה דבר דחוס מתוק.

>> וואו בנאדם: ראינו את ג'ימבו ג'יי מעיף את הבארבי

30 ומשהו שנים חלפו מאז "פרח שחור", אלבום הבכורה של הלהקה והשיר הפותח שלו – "כרמלה גרוס ואגנר" – פותח באופן טבעי את מופע האיחוד המוקדש לאלבום. זה בעצם שיר שצריך לפתוח כל הופעה, כולל הופעות שאינן של כרמלה גרוס ואגנר כלל, זה צריך להיות שיר הפתיחה של החיים במאה ה-20, שיר הפתיחה של החיים שלי. כשחזרתי הביתה בדקתי: הביצוע הזה היה טוב מהמקור. זה היה נכון לגבי חלק לא קטן מהשירים בערב.

הם כמובן מוזיקאים יותר טובים ממה שהיו לפני שלושה עשורים, בעיקר אורי פרוסט שהפך לגיטריסט עם עוצמות שיש למעטים, וערן צור הוא כמובן פרפורמר כריזמטי בהרבה ומשמעותית פחות מנייריסט מכפי שהיה בימי האלבום העליזים, כך שבאופן נדיר למדי ההשוואה מרגישה לא הוגנת. אבל זה גם קצת כאילו משהו בחלק מהשירים הבשיל – "עלבון", "פרפרי תעתוע", "נשים כותבות שירה" בביצוע נהדר עם אלונה דניאל – והזמן טען אותם במשמעויות, בגוונים חדשים של רגש ובאיזו חדות חדשה ובוגרת, מעבר לזעם והכאב וחיבוטי הלב של העשור המיתולוגי ההוא.

הדבר המיוחד שקרה בהופעה הזאת ביום רביעי בערב, וממה שאני מבין זה נכון גם להופעות שהתרחשו מאז, הוא שכרמלה גרוס ואגנר ניצחה את הנוסטלגיה. זאת לא הייתה המתיקות המאפיינת את איחודי הלהקות של העשור ההוא שמחזירה אהבות ישנות וזורקת אותך עשורים אחורה בזמן. כי בזמן אמת, 1991, כרמלה הייתה להקה אפלה, קשוחה, מתריסה, עמומה מינית, בעלת נטיות אמנותית לא קונבנציונליות, דוקרנית. הווייב הזה לא הזדקן כלל לאורך שעה וחצי.

דווקא השירים שנשארו אז מחוץ לאלבום (ויצאו עכשיו בגרסת הדה-לוקס-רימאסטרד הכפולה), נתנו להופעה את הקונטקסט המוזיקלי התקופתי המדויק שלה והזכירו מי הייתה אז כרמלה. שירים כמו "החפץ" ו"המכסה הירוק", ניו ווייב פאנקיסטי של מועדון הליקוויד, תחושת סכנה בכל שורה. הקאבר מלא הזעם והכאב של "אלינור", הדיסטורשנים הפופיים של "חונק אותי" בהובלתו הווקאלית של כספי, ג'יזס איזו התפרצות יצירתית נועזת ובוחנת גבולות זאת הייתה אז. הניינטיז. הניינטיז. אבל עכשיו בעצם יותר.

"פרח שחור" היה אלבום פורץ דרך שזיקק ל-40 דקות את הצד היותר קומוניקטיבי של הכרמלות דאז. ערן צור הסביר בהופעה שהסלקציה התבצעה כי יותר מ-40 דקות מוזיקה על תקליט ויניל מצריכות התפשרות על איכות הסאונד, אבל בדיעבד היה קל לשמוע שברי סחרוף וקורין אלאל – המפיקים המוזיקליים של האלבום – לגמרי ידעו מה הם עושים. הלהיטים העיפו את הקהל בבארבי כמובן, גברים ונשים שהיו בני עשרה או עשרים פלוס כשהאלבום ראה אור רקדו כאילו זאת 1989, אבל זאת לא הייתה הופעה של מחרוזת גרייטסט היטס באוקטן גבוה, יותר כמו שחזור וירטואוזי של מהות הלהקה בעת ההיא. כלומר, עכשיו.

זה מופע איחוד שלא בהכרח בא לעשות לצופים שלו נעים. הוא בא לשאול אותם כמה זמן עבר מאז הניינטיז. כמה הלכנו קדימה. כמה הלכנו אחורה. לא רבים הלכו מאז בדרך שכרמלה גרוס ואגנר פרצה. ושיר כמו "רטוב וחם", שנפסל אז לשידור ברדיו, היה מחולל אולי סערה גדולה אפילו יותר בישראל האולטרה-שמרנית של ימינו. להקת רוק עכשווית עם שפיצים כאלה לא הייתה עוברת ועדת פלייליסט ברדיו של 2024. זאת לא נוסטלגיה שהמופע הזה מעורר, כמו שזה להיזכר פתאום בבהלה בפעם האחרונה שהתקדמת, ומה לעזאזל עשית מאז.

• ביקורת הופעה
• רוק ישראלי
• ניינטיז
• ערן צור
• בארבי

רק לחשוב שלפני בסך הכל כמה שנים קצרות, "לילה במוזיאון" היה משהו כל כך מופרע שהיה אפשר לבסס עליו סדרת סרטי פנטזיה (איומים) שלמה. להעביר לילה במוזיאון? למה שמישהו ירצה – ואז,התדר הפך את ההשתלטות על המוזיאון לעניין חגיגי שבשגרה, תחילה על מוזיאון תל אביב ובשנה האחרונה במוזיאון ארץ ישראל, ומוזיאון תל אביב פתח את דלתותיו ללבונטין 7. אפשר, כמובן, להיות אנשים בלתי נסבלים ולהצליח לצקצק גם על זה, להגיד שזה בכלל מעיד על כך שהמוזיאונים ממש נואשים לתשומת לב מהצעירים, או להבדיל, שמוסדות תרבות אלטרנטיביים ותיקים חייבים להתחכם עם הלוקיישנים שלהם בשביל להביא קהל ושבלי גימיק זה לא עובד. ברשותכם (וזהו מאבק יומיומי), אנחנו בוחרים שלא להיות אנשים בלתי נסבלים. מוזיאוני ארצנו מוזמנים להתמזמז עם כל מועדוני ההופעות ומתחמי התרבות והדיג'יים שרק ירצו, אנחנו בעד.

לשם מה כל ההקדמה הארוכה הזאת? לספר לכם על עוד אירוע לילי במוזיאון תל אביב, הפעם בלי שיתוף פעולה אחד גדול אלא פשוט עם הרבה אורחים שבאים ביחד ללילה אחד מיוחד. "ניצוצות" הוא אירוע בהפקת המוזיאון בו הצופים יוכלו לשוטט באופן חופשי במוזיאון ולפגוש שלל יוצרים שיערכו שיחות פומביות או יופיעו בחללים השונים של המתחם, כשכותרת הגג היא "השראה" – מאיפה היא מגיעה, ממי לוקחים אותה ולא מחזירים, ובכלל, מה עושים איתה. לאורך הלילה, התוכן בתחנות השונות יוצג כמה פעמים כך שלמרות שלא תוכלו לתפוס את הכל, לגמרי תהיה לכם הזדמנות חוזרת אם פספסתם מישהו יקר לליבכם במיוחד.

מי בפנים? ארי פולמן ("ואלס עם באשיר", "איפה אנה פרנק?") בשיחה עם מבקר הקולנוע הותיק של ויינט, שמוליק דובדבני, על מקורות השראה, אנימציה ותהליכי יצירה; אתגר קרת יערוך שיחה בלתי ניתנת לחיזוי עם גלעד כהנא; דנה מודן תערוך דיאלוג מעניין ומשעשע עם טליה לביא (“אפס ביחסי אנוש”, “ילדות סכסכניות”); האמן ומעצב האופנה ויוי בלאיש יעתיק את הסטודיו שלו לחלל המוזיאון, הרכב האלקטרו-פופ הישראלי-צרפתי טרי פויזן ישוב לבמה לאחר כמה שנות היעדרות; נטע וינר (סיסטם עאלי) יוביל סיור פרפורמטיבי המשלב מוזיקה וטקסטים; ערן צור עם טקסטים נבחרים של משוררות, עיסוק במגדר, זהות והשראה (קיצר, ערן צור); רוני קובן בשיחה (אלא מה) עם המסעדנית עפרה גנור. לצד כל אלה יתקלטו אליוט ונרקיס טפלר.

יש עוד מספיק זמן עד האירוע – יותר מחודש – אבל כמו שאנחנו מכירים דברים מהסוג הזה, כדאי להתארגן על כרטיסים מהר.

ניצוצות, מוזיאון תל אביב, שאול המלך 27, 29.9, 19:30. 180 ש"ח,כרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מוזיאון תל אביב
• ערן צור
• גלעד כהנא
• אתגר קרת
• דנה מודן
• טליה לביא
• ארי פולמן

תרבות זה לא רק בידור, תרבות זה גם זיכרון וגם התמודדות עם מכאובי העבר, ולמרות הנטייה להתייחס לימי הזיכרון הלאומיים כסוג של יום כיפור לחילונים, מדובר בימים שמכילים תפקיד חשוב עבור התרבות הישראלית והיהודית. הערב (רביעי) יתקיימו ברחבי העיר מגוון אירועי תרבות לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ליקטנו עבורכם את המיטב שבהם.

1. שואה סינית בתיאטרון בית ליסין

רבות עסקו וחקרו לאורך השנים את השפעת השואה על בני הדור השני, אך כיום ידוע שהשפעתה ניכרת גם על בני הדור השלישי. המחקרים כיום מתמקדים גם בבני הדור השלישי ובטראומה והכאב שהמשפחות ממשיכות לשאת איתן, מדור לדור. האם השואה היתה נוכחת בחיי היום-יום בבית ילדותם של בני הדור השלישי, כפי שהיתה אצל הוריהם? האם הסבים דיברו? האם ההורים שיתפו? האם רצו להקשיב? האם הם מרגישים אחריות לדאוג להמשך זיכרון השואה? האם טראומת הסבים, שעברה להוריהם, עברה גם אליהם? האם השפעת השואה עוברת מדור לדור? תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר יציין את יום השואה באירוע מיוחד: ההצגה "סינית אני מדברת אליך" מאת סביון ליברכט, שבסיומה יתקיים פאנל בנושא דור שלישי לשואה, בהנחיית ליאור אשכנזי. משתתפים: מאי קשת, יהונתן וילוז'ני, אילאיל סמל וגיא פינס – בני הדור השלישי.הערב (רביעי), 20:30.כרטיסים ופרטים נוספים כאן

2. כלבים בשואה. כן כן, כלבים בשואה

תהיו איתנו רגע: זה נשמע נושא מעט משונה תחילה, אך מאחורי הכותרת מסתתר סיפור מרתק עלההיסטוריה הלא מוכרת של יהודים שניצלו בשואה בזכות כלבים. מדובר בהרצאה שתעסוק בנושא המחקר הייחודי של תמי בר יוסף, חוקרת יחסי אדם וכלב בישראל ומומחית לחקר התחום כלבים ושואה אודות כלבים. בר יוסף תסקור כיצד הגיעה לחקור בעבודת התזה שלה סיפורים על יהודים שניצלו בשואה בזכות כלבים והקשר עימם, מדוע הנאצים השתמשו בכלבים נגד יהודים וכיצד השפיעה הטראומה מכלבי הנאצים על התפתחות היחסים שבין אדם וכלב בישראל. כל זאת ועוד מחר(חמישי), 18:30 בבית התאחדות הכלבנים, המסגר 6, אור יהודה. פרטים? כאן. ההשתתפות פתוחה לקהל ללא צורך ברישום מוקדם

3. יורים ובוכים בסרטי מלחמת העולם השנייה

לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה הגו בפרטנרTV ליין-אפ שידורים מיוחד המורכב מהמשובחים שבסרטי מלחמת העולם השנייה, ביניהם "הפסנתרן" של ג'יין קמפיון, "חיים נסתרים", "ממזרים חסרי כבוד", "הבן של אלוהים" ועוד, החל מהערב (רביעי) בערוץ פרטנר סרטים.

4. יום הזיכרון לשואה ולגבורה בדיזנגוף סנטר

5. "אירוע שיוצא מרשות היחיד" // צוותא

השנים חולפות, הניצולים מתמעטים, והשואה עצמה נשארת רחוק מאחור בהיסטוריה ומותירה אותנו עם פחות ופחות עדויות ממקור ראשון. ובצוותא מסבירים: "עכשיו יותר מתמיד, חשוב לזכור ולא לשכוח:העדות, הופכת לסיפור שהופקד בידיהם של הבנים והבנות, הנכדים והנכדות שממשיכים לספר". מנחה: שירי ארצי; בהשתתפות: שהרה בלאו, כרמל נצר וטל בשן, איימי ועדן שפנר ועוד.חמישי, 20:30, צוותא1.פרטים נוספים כאן.

6. "נמס בגשם, רועד ברוח" // מרכז תרבות מנדל

לא מעט ספרים, סרטים, עדויות אישיות, מוזיאונים ואנדרטאות ניסו וממשיכים לנסות לתאר את שאירע בשואה. האם באמת ניתן להבין: מהם מחנות הריכוז? מהו רצח עם? מהם תאי הגז? מהם שישה מיליון שכבר לא איתנו? במופע זה ינסוערן צורויולי שפיראבעזרת השירה של ויסלבה שימבורסקה, השירים והתפילות של לאונרד כהן, המחשבות של בשביס זינגר, והשתיקה, להתקרב אל אותה החוויה שאינה ניתנת להעברה בעזרת מילון השפה האנושית.רביעי, 19:15, מרכז תרבות מנדל.פרטים נוספים כאן.

• יום השואה
• ❤ תרבות
• תיאטרון בית ליסין
• ערן צור
• צוותא

בכל שבוע מגיעים אנשי הכולי עם יציאה שעושה לנו טוב. כך גם הערב (ג') כשערן צור יעלה להופיע לגמרי בחינם. אתו יופיעו רם אוריון ושי ברוך.

מה עוד יש לומר? מה שיש לנו תמיד, וזה לא הרבה אבל לגמרי מספיק: הדלתות נפתחות בסביבות 21:00 וההופעה תתחיל בסביבות 22:30.
לפרטים נוספים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• כולי עלמא
• ערן צור