>> אלה ניקולייבסקי (למה שלא תעקבו) היא במאית תיאטרון ישראלית שנולדה וחיה תיאטרון בתל אביב, ומביימת בימים אלה את הקומדיה החדשה "סביצ'ה" מאת אור ישראלי שעולה בתיאטרון צוותא, עם קאסט מופלא שכולל את ליליאן ברטו, עידן אלתרמן/מעיין בלום, יעל לבנטל וליאור אביבי. ההצגות הקרובות ב-20.8 ו-5.9,והכרטיסים מחכים לכם כאן.לנו זה נשמע כמו להיט.

1. כתום פרחים

על רחוב קינג ג'ורג' צמוד לאם:פם, יש חנות פרחים קטנה וותיקה. היא שייכת למיכל ויהודה, זוג מקסים וצנוע. מיכל היתה בעברה הרחוק ספרית. תחת המספריים שלה עבר ראשו של לא פחות ממשה דיין. היום יהודה מנהל את הקופה והיא שוזרת. בתוך שדה שהפך להיות מתאמץ ויקר הם מצליחים לשמור על פשטות, יופי ומחירים שפויים. אין יום שישי שבן זוגי ואני לא פוקדים את המקום וחוזרים הביתה עם זר משמח.
המלך ג'ורג' 99 תל אביב

2. ביסטרו טשרניחובסקי 6

מעבר לטעמים המצוינים, מבחר היין המיוחד והאווירה האינטימית, חוויית האירוח של השף אייל ודליה, אשתו ומנהלת המקום, היא חוויה שונה בנוף התל אביבי. דליה תמיד תברך אתכם לשלום בכניסה ומתישהו במהלך הארוחה גם אייל יצא מהמטבח לוודא שהכל טעים והיין זורם. המסעדה הזאתעובדת כבר יותר מ-20 שנהוזה לא תמיד היה קל. רק לאחרונה נפגע המקום מאחת מנפילות הטילים הקשות שחוותה העיר. ובכל זאת, הם תמיד שם באוירה טובה ואין ספק שהם אוהבים את מה שהם עושים.
טשרניחובסקי 5 תל אביב

נעים, טעים ועוד דברים. טשרניחובסקי 6 (צילום: תומר אפלבאום)

3. מרכז סוזן דלל

כשהייתי קטנה אמא שלי, שהיא אשת תיאטרון – במאית וכותבת, ניהלה את תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. אולם הבית של התיאטרון היה במרכז סוזן דלל. כילדה אהבתי להתלוות אליה, להציץ בחזרות ולהסתובב מאחורי הקלעים. עד היום המקום הזה מעלה בי זכרונות נעימים מהילדות ובלי שום קשר רחבת המתחם היא אחד המקומות היפים בעיר.
יחיאלי 5 תל אביב

הרחבה הכי יפה בעיר. להקת מחול אורלי פורטל, חזרה פתוחה בסוזן דלל (צילום: אסיה קורניק)

4. קפה לב

הקפה של בית ליבלינג. אחת לכמה זמן, יוצא לי להגיע לאזור היפהפה של כיכר ביאליק. אם יורדים ממנה מעט על רחוב אידלסון, מגיעים לבית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה. בחצר האחורית נמצא בית הקפה של המקום, שהאוירה בו תמיד גורמת לי להרגיש קצת אירופה.
אידלסון 29 תל אביב

ביאליק פינת קרויצברג. קפה לב (צילום: פייסבוק/@cafelev)

5. רצועת החוף שבין בוגרשוב לדולפינריום

לאחרונה הגיעה לאוזניי שמועה שבריא ללכת לפחות 10,000 צעדים ביום. המסלול שלי מתחיל באזור דיזנגוף סנטר. אחרי ששרדתי את רחוב בוגרשוב אני מגיעה לטיילת ופונה שמאלה לכיוון דרום. אני יכולה לסלוד מצפיפות, חום ומוזיקה רועשת עד מחר, ובכל זאת משהו במפגש החי הזה עם העיר נותן לי אוויר וממלא לי את הלב. אם מצליח לי, אני מגיעה למתחם הדולפינריום החדש בדיוק לקראת שקיעה. פלא הטבע הרומנטי הזה תמיד מוכיח את עצמו.

גם לסולדות מחום וצפיפות. הטיילת (צילום: Shutterstock)

>> פחמימה של נחמה והבית של דודו טופז // העיר של אופירה רחמים
>> מאפים של שחקנים ומוזיקה לעתיד הילדים // העיר של יובל ברגר

מקום לא אהוב בעיר:

כל רחבת דשא סינתטי.שדרות רוטשילד, שדרות בן ציון, אפילו גן מאיר! ועוד מקומות רבים וטובים שהדשא הסינטטי מוריד את ערכם. כלבים עושים על זה את הצרכים שלהם (גם הכלבה שלי!), ילדים מורחים גלידה, וכולנו דורכים על זה עם הסוליות שלנו. זה לא מתנקה, הלכלוך והריח נשארים וכל חוויית ה"נשב רגע על הדשא עם הקפה שלנו כאילו אין לנו צרות בעולם" הולכת פייפן. יוחזר הדשא הטבעי לאלתר!

איכככככ. דשא סינתטי ביהודה הלוי-נחלת בנימין (צילום: אסף דניאלי)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסטנדאפ של אודי כגן. הגעתי במצב רוח לא משהו, אני לא מתה על סטנד אפ אז קיוויתי שיהיה קצר ונחזור הביתה מהר. אבל הוא פשוט קרע אותי מצחוק, יצאו ממני קולות שלא הכרתי. הוא גם מדבר חשוף ומהלב על הפוסט טראומה שלו, ומצליח להעלות את הנושא החשוב הזה לסדר היום ולשלב אותו בצורה רגישה לצד הומור חכם וקולח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה סיימתי את הספר"התגנבות יחידים" של יהושע קנז. הוא מתאר את החוויה הצבאית הישראלית של אמצע שנות החמישים מנקודת מבטה של מחלקת טירונים המיועדים לתפקידים של ג'ובניקים. הצעירים האלה מגיעים משכבות ועדות שונות והספר נותן הצצה לחברה הישראלית של פעם – תמימה יותר ופחות פוליטיקלי קורקט. הנפשות הצעירות של גיבורי הספר מתוארות במילותיו של קנז בצורה פיוטית ונוגעת ללב שלא חוויתי כמותה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים.לא מוצאת מטרה דחופה יותר בימינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כלנית שרון, מנכ"לית שותפה של "החזית הוורודה". מבחינתי היא השראה אמיתית. זאת אישה שלא יושבת בחיבוק ידיים, אלא קמה ועושה מה שהיא יכולה על מנת שיהיה פה טוב. כלנית והחזית נמצאות ברחובות מאז ההפגנות בבלפור בתקופת הקורונה. הם תמיד בראש המחאה, מובילות ומחדשות בדרכים יצירתיות את פועלן.

צריכים אתכן ואתכם. כלנית שרון, החזית הוורודה. צילום: פוטו אקטיב

מה יהיה?
נחזיר את החטופים, נסיים את הלחימה בעזה, ובתקווה נחליף את הממשלה הכושלת הזאת. רק ככה נוכל להתחיל לתקן, ולפעול למען עתיד טוב ופתרון לסכסוך העקוב מדם וארוך השנים הזה, שלוקח מאיתנו ומשכנינו את הזכות לחיות בשלום.

• העיר שלי
• תיאטרון
• צוותא
• פרחים
• טשרניחובסקי 6
• סוזן דלל
• קפה לב
• טיילת תל אביב
• אודי כגן

>> עומר שחם הוא השף של קפה אסיף, קפה-מסעדת הבית של המרכז הקולינרי המוערך שנושא את אותו שם, מקום שכולו תרבות אוכל ישראלית אמיתית. בימים אלהמוצג בו הפרויקט "מקום בשולחן", פרויקט הנצחה המכבד ומשמר את זכרם של קורבנות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, באמצעות האקט האינטימי של הכנת המנה האהובה עליהם על ידי בני משפחתם הקרובים.

>> העיר שלנו: 7 המלצות של מקומיים על מסעדות נהדרות בתל אביב
>> הכל טרי: 40 המקומות הכי מעניינים שנפתחו השנה בתל אביב

1. נילוס

כשעברתי לתל אביב עבדתי חצי משרה כטבח ב"חלוצים 3" וחצי משרה כמלצר בנילוס (שם הכרתי גם את בת הזוג שלי). דרך הפריזמה של הנילוס הכרתי לראשונה את תל אביב.
אלנבי33

מקום טוב להכיר בו את תל אביב. נילוס (צילום: ענת ברזילי)

2. גינת קריית ספר

כשהייתי אוסף את הבת שלי מהגן הקודם שלה, בדרכנו חזרה הביתה היינו עוצרים בגינת קריית ספר. הגינה היא חלק מאוד משמעותי וחשוב בשעות הבילוי שלי עם הבת שלי ולכן הרבה פעמים אני בוחר ללכת איתה לשם.

כל אבא ובת. הבריכה האקולוגית בגינת קריית ספר (צילום: shutterstock)

3. הבסטה

אין מה להוסיף.
השומר 4

מה יש להוסיף באמת. הבסטה על הבר (צילום: נטע אלונים)

4. פלאפל תדמור

אני אוכל בעמידה בכניסה לחנות על הרחוב וכל ביס או שניים חוזר לסלטיה לחיזוקים, על הדרך אני אוהב להתבונן באנשים סביבי. מקום שהוא ההפך ממיינסטרים.
סלמה 98

5. קפה לב

בית קפה מינימליסטי בבית ליבלינג עם דלפק הזמנות קטן, פינות ישיבה וחצר יפה ונעימה.
אידלסון 29

מקום לא אהוב בעיר

רמזור הולכי רגל בפינה של רח יגאל אלון ותובל. מתועדף הכי נמוך בצומת ולא מתחלף עד שלוחצים על הכפתור (הסמוי). חבל כי אנשים חוצים באדום.

באמת מעצבן. יגאל אלון פינת תובל (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״נעים בין מסכים״, תערוכת וידאו במרכז סוזן דלל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"החברה הגאונה" של אלנה פרנטה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תנועת״עומדים ביחד״.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מפונים ומפונות מאזורי העימות שחיים בתל אביב.

מה יהיה?
לצערי הסכסוך הזה יביא לכולנו עוד הרבה סבל ושכול, אבל בסוף אין פתרון אחר חוץ משלום.

• העיר שלי
• אסיף - מרכז קולינרי
• נילוס
• הבסטה
• קפה לב
• פלאפל
• קריית ספר

קרין ריבקינד סגל היא המנהלת האמנותית של פסטיבל דוקאביב ותל אביבית מבטן ומלידה. הפסטיבל ייפתח מחר (23.5) בפעם ה-26 ויארך עד ה-1.6 עם מגוון עצום של סרטים ישראלים ובינלאומיים, אירועים מיוחדים ואורחים בינלאומיים נבחרים, בכורות עולמיות, תוכנית מחווה, מפגשי יוצרים מהארץ ומחו"ל ואירועי תעשייה, שיתקיימו ברחבי העיר.

>> דוקו וואו: 7 סרטים שלא כדאי שתחמיצו בפסטיבל דוקאביב

1. הים של תל אביב

במיוחד מהסתיו ועד סוף יוני. אני אוהבת מים קרים ובחודשי הקיץ המים חמים מדי בשבילי. הידיעה שיש את הים שם במערב היא אחד הדברים הכי משמחים בעיר. הרצועה האהובה עליי היא רצועה קטנה בין הילטון למרינה, "הילטון הקטן" או "המשולש". הכי נכון להגיע לשם מוקדם בשבת, לפני המטקות והאוהלים ואז אפשר להירגע ולחפש את האופק ואם יש גלים, לצפות בגולשים והגולשות.

איך אפשר לא לאהוב, חוף הילטון/הילטון ביי (צילום: Pyro TLV)

2. מדרגות

שמחברות מפלסים שונים זה דבר שאהוב עליי במיוחד. כשאני מוצאת כאלו, אני מטפסת בהן גם אם אינני יודעת לאן יובילו. הנה כמה מומלצות: מרחוב ליפסקי לכיכר המדינה, מאוסישקין לשמעון התרסי, מזלמן שניאור לכיכר ביאליק. אבל הכי מרגשות אלו המדרגות שמובילות מרחוב הירקון לגן העצמאות, היישר אל פסלו היפה של דב פייגין "פסל בגן". מאחוריו מתגלה הנוף המפעים של הים שנגלה במלוא תפארתו ומספר צעדים משם, ניתן לרדת לחוף בין הצמחים הצהובים המבשרים על הקרבה לים. בכלל, גן העצמאות אוצר בתוכו תילי תילים של היסטוריה מרתקת של העיר. בכל שנה שמסתיים דוקאביב, אני צועדת לים בדרך הזאת ומתרגשת מחדש מהאפשרות ומהמפגש עם הים.

לא רואות את המדרגות הספרדיות של רומא ממטר. המדרגות אל כיכר ביאליק (צילום: גיא שמי)

3.כתר וגלימה

בפינת חמד קטנטנה ומוצלת, על רחוב פינקס בין רמז לליפסקי, ניצב פסלו המינימליסטי היפהפה של מיכאל גרוס "כתר וגלימה". גרוס הוא מהאמנים הישראלים האהובים עלי ולעבור ליד פסלו כמעט מדי יום משמח אותי מאוד.

"כתר וגלימה", מיכאל גרוס (צילום: יאיר טלמור/ויקיפדיה/CC BY-SA 3.0)

4. קפה לב

מקום מאוד נעים בו אני נפגשת עם אנשים שאני אוהבת, וזה מרגיש כמו להיפגש בדירה של חברה עם חצר נעימה וקפה טוב. אני אוהבת שהמקום לא יושב על הרחוב עצמו, אלא דורש כניסה לתוך מבנה יפה שעבר שימור עדין וצנוע. הבונוס הנוסף – בבית ליבלינג מתקיימות גם תערוכות מעניינות העוסקות לרוב באדריכלות, לצד חנות ספרי אדריכלות וחוגים העוסקים ביצירה, שאליהם תמיד רציתי להצטרף אבל לא היה לי זמן.אידלסון 27

5. 3426

חלל חדש אליו התוודעתי לאחרונה הוא מתחם 3426 ברחוב התחייה 27, שמכיל גם את בית רדיקל, היכן ששכן בעבר שוק הדגים העירוני. בכל ביקור שלי שם, מתווסף עוד חלל או מרחב ששופץ. בדומה לבית ליבילינג, זה מקום שמקיים תוכן מרתק בסביבה אדריכלית מתחשבת שלא מבטלת את העבר.

3426. צילום: אביעד בר נס

מקום לא אהוב בעיר

אני גרה בצפון הישן, בבניין שעיצבה האדריכלית לוטה כהן. הבנין שלי הוא בין הבודדים שעדיין לא עבר תהליך תמ"א 38. מסביבי הררי בניינים שלמים שנהרסו או התנפחו במימדיהם. רגע לפני ההריסה, אפשר להתבונן ולראות את שאריות החיים שהיו שם, לדמיין את האנשים שחיו בדירות וגם להעריך את האדריכלות היפה והצנועה. הבתים החדשים שנבנים הם אולי נוחים בתוספת חניה וממ"ד, אך רובם חסרי פרטים אדריכליים מרגשים כמו משרביות או כניסות מסקרנות, הם נטולי פרופורציות צנועות וגינות רחבות עם אדמה מסביבם. כיום בעיקר מסתפקים בערוגות של צמחיה אופנתית. משום מה החליטו שמשמרים רק את מרכז העיר והסגנון הבינלאומי וחבל, כי גם בצפון הישן יש הפתעות אדריכליות לא מעטות שבקרוב יעלמו לגמרי מהנוף. אני נשואה לאדריכל והשיח על הפרטים הקטנים בעיר הוא חלק מהשיח היום יומי שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ימים מושלמים" של וים ונדרס בקולנוע לב. זה סרט שמאפשר רגע של עצירה והרהורים, דבר כה נחוץ ונדיר בימים אלו. בנוסף, גיליתי לשמחתי שסרטו המקדים של וים ונדרס "טוקיו גא" משודר במובי. זה סרט יומן דוקומנטרי שוונדרס ביים בטוקיו בעקבות הבמאי הנערץ עליו, יאסוז'ירו אוזו, כמעט 40 שנים לפני ״ימים מושלמים״. "טוקיו גא" מתכתב מאד יפה עם ״ימים מושלמים״ ומרגיש כמו בסיס או הכנה מוקדמת.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
עכשיו אני קוראת את "מצבי רוח" של יואל הופמן, ספר יפהפה, מפתיע, מצחיק ונוגה. השפה של הופמן משוכללת ומושכת ובימים אלו שקשה לי ממש לצלול לקריאה, דווקא ספר כזה מאפשר לי להתרכז ומוביל אותי למחשבות יצירתיות.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאמינה שללא תרבות אנחנו ריקים. תרבות אינה פריווילגיה, היא צורך ותשוקה אנושית. בזמן הזה חשוב במיוחד לדאוג לארגונים התומכים ביצירה ובתרבות, כי גם היוצרים נמצאים במצוקה וזקוקים לבמה והכרה ובפרט, כשעולם התרבות מחוץ לישראל מחרים יוצרים על היותם ישראלים ללא קשר לפעילותם ואומנותם. ולכן אניממליצה על "תרבות של סולידריות", תנועה תרבותית והתנדבותית שהוקמה בזמן הקורנה על ידי יוצרות עם לב גדול, עלמה בק ודניאל קנטור, הדואגות לאנשים שאף אחד לא רואה.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המפגינים והמפגינות שמגיעות לשער בגין בכל יום ולא מוותרות. לא ייאמן ובלתי נתפס שצריך לצעוק ולהילחם על מה שהיה צריך להיות מובן מאליו, החזרת החטופים!

5. מה יהיה?
אני לא יודעת, תלוי ביום. אני רואה מסביבי אנשים נפלאים שרוצים עתיד טוב, אני מקווה שהאנשים האלו לא ישברו מכל הכאב והדיכוי שמסביבנו, צריך לדרוש ולהילחם שיהיה פה שינוי לטובה.

• העיר שלי
• דוקאביב
• גן העצמאות
• קפה לב
• תרבות של סולידריות
• חוף הילטון

אייל דץ הוא במאי ויוצר קולנוע תיעודי ("אסתיר פני", "עשרה ימים באוקטובר") ואיש תוכן מהמעלה הראשונה, בעברו מבכירי "טיים אאוט" לדורותיו חרף העובדה שהוא ראשל"צי במקור. סרטו החדש, "משהו פיקנטי: סיפורו של משה בדש", עוסק באימפריה הקטנה שהקים בדש על התפר שבין האייטיז לניינטיז, תשלובת פיקנטי, שהפכה לרשת הלואו-קוסט הראשונה בישראל לפני שמישהו בכלל שמע על המונח והכל עבד מצוין עד שיצרניות המזון הגדולות, לטענתו, ביצעו בו חיסול ממוקד.הסרט ישודר במוצ"ש, 20.4 ב-21:30, כאן 11.

>> העיר של מתן יאיר: לאפה שתופחת 30 שנים בטאבון ובתי קולנוע שאינם
>> העיר של יסמין קיני: סלון לארח בו וריח ממסטל של לחם

1. הבן של הסורי

בשנת 2011, בהיותי עורך במגזין שאתם קוראים בו עכשיו, ייסדתי מדור די דבילי שנקרא "השאלות של תל אביב". הקונספט היה כזה: הקוראים שואלים שאלות שקשורות לתל אביב, אני שולח את כתבי העיתון לגלות את התשובה. כדי לקצר תהליכים הייתי כותב את השאלות בעצמי ומנצל את ההזדמנות ואת ההון האנושי והזול שעמד לרשותי כדי לענות עליהן. אחת הסוגיות החשובות שטופלו במדור ז"ל נגעה לחומוסיה האהובה עליי, "הסורי" ז"ל, ולשאלה האם הסורי מנגב עם האגודל כשהוא מכין את המנה. מאי פלטי יצאה לתחקיר וחזרה עם תשובה ברורה, פועל יוצא של תצפית של שלוש שעות (כעורך, תמיד שאפתי למקצועיות): הסורי לא מנגב עם האצבע, רק עם הכף. מאז הסורי הספיק להיסגר אולם מהר מאוד תפס בנו את הכף או את השרביט (או את האגודל למי שלא מאמינים למדיה המסורתית) ואני המשכתי איתו. כל שישי בצהריים כבר קרוב לעשור. מנת הקומפלט שלו (חומוס פול ביצה) היא עדיין הטובה בעיר לדעתי (כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם כי הבציר של הבוקר הוא המשובח ביותר).
הלל הזקן 10

צריך להרים לכולכם. לכל התל אביבים שלמרות הפחד, חוסר התקווה והעובדה שאנחנו חיים כרגע בעולם הפוך- בוחרים לא להתייאש. אתם חשובים והאהבה שלכם תנצח

2. Slowness

אלי, חבר טוב, פתח לפני שנה עם עוד כמה שותפים מלון בקיבוץ מורן וניסה למכור לי את זה "כמקום הכי תל אביבי מחוץ לתל אביב". אמרתי לו שהוא לא צריך לסחור בביזנס שלו כאילו אני מדריכת יוגה מבבלי. זה אני, לא באמת אכפת לי. כל מה שאני מחפש כשאני יוצא מהעיר זה קצת ירוק, לרבוץ בתוך גיגית ענקית של מים, ואנשים שלא ידברו איתי על נדל"ן. לשמחתי, סלואונס עונה על כל הקריטריונים האלו ועוד. מומלץ מאוד לסופ"ש מחוץ לעיר אבל כזה שלא כולל מגע עם משפחות ישראליות מרובות ילדים (גם המסעדה של המקום סבבה).
קיבוץ מורן

Slowness בקיבוץ מורן. צילום: רעות ברנע

3. קפה לב

כל כך הרבה בתי קפה אהובים שהיו לי כבית שני נסגרו לי על הראש בעשרים שנה שאני גר בעיר הזאת, שאין ברירה ונאלצתי להפסיק להיקשר: לבריסטות, מלצריות, טוסט גבינה, כדורי שוקולד של פעם, פלייליסטים שלא מבזים אותי, שולחנות עקומים, עשרים שאלות, שירותים עם פוסטרים של הופעות בלבונטין. כל מה שאני צריך היום זה מקום שיחזיק מעמד איכשהו ושאפשר לשבת בו שש שעות רצוף על שלוש כוסות אספרסו. לשמחתי קפה לב, שממוקם בתוך בית ליבלינג, הוא הדבר הכי קרוב לבית קפה תל אביבי שלא יורק לך בפנים ואומר שזה מאטה. העיצוב מושלם, המחירים זולים ושי טרא ליטמן מכין סנדוויצים טעימים מאוד ושם מוזיקה מעולה, כמה כשרון בילד אחד יא אללה.
בית ליבלינג, אידלסון 29

4. לדין

את האוגנדה אין צורך להציג. אחד המקומות היותר יציבים בעיר ומהברים הבודדים שמצליחים להישאר נאמנים לאיזו רוח יחסית אלטרנטיבית. לפני כמה חודשים, פתח איתמר ויינר הבעלים מקום סמוך, לדין, שמוקדש בעיקר להופעות. בצעד אסטרטגי מדויק הוא הציב את חברי הטוב דודי ודיש (מיסשייפס, סודה בר ז"ל) על האירוח והפך את החלל החדש ישן הזה לאופוזיציה לאופוזיציה.
סמטת בית הבד, צמוד לאוגנדה

5. מועדון אגרוף לומפיני

בגלל שאני גר כל כך הרבה שנים במרחק הליכה מדיזנגוף סנטר נוצרה סימביוזה בינו לבין מבנה הנפש שלי. בקומה 3 שוכן הסופר אגו, המקום שבו אני הולך לראות סרטים בקולנוע לב, מתחכך בקולגות בפרימיירות ומתנהג כבן תרבות. במרתף של חניון 4- נמצא האיד ומועדון האגרוף תאילנדי שבו אני מתאמן. שם שוכנת החיה. בניגוד לדעה הרווחת אני וחבריי למועדון האגרוף לומפיני ( תחת הנהגתו של המאסטר בועז פולני) לא מגיעים לשם כדי לפרק זעם או לשחרר כעסים. אגרוף תאילנדי (אם התמזל מזלך ויש לך מאסטר כמו בועז) הוא עבודה של תיקון המידות: חסרה לך ענווה? תלמד שם ענווה. חסר לך ביטחון? תלמד שם ביטחון, חסרה לך שליטה עצמית? תלמד שם שליטה עצמית. כל תלמיד והעבודה שהוא צריך לעשות על עצמו (ובנוסף, אם מתמידים נוצרות קוביות בבטן שזה הכי חשוב).
דיזנגוף סנטר, חניון מינוס 4

מקום לא אהוב בעיר

רחוב בוגרשוב. כל האנשים שם נראים לי כמו ניצבים והרחוב עצמו נראה לי כמו סט של רחוב תל אביבי בסדרה שהייתי נאלץ לכתוב אם הייתי צריך לשלם מזונות.

אבדו כל תקווה, אתם הנכנסים בשער זה. רחוב בוגרשוב (צילום: Shutterstock)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אלכס פרפורי, צלמת רחוב שהפכה בתוך שנה לאייקון תל אביבי, לקחה כמה מהסרטונים הנפלאים שלה מהשנה הנוראית שעברנו וקשרה אותם יחד ליצירה אחת שלמה שמלווה על ידי השיר "יושב על הנייר" בביצוע דאנה איבגי (השיר המקורי נכתב ובוצע ע"י אריק איינשטיין וידוע אולי יותר בשם "אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן"). לא הייתה פעם אחת שצפיתי בקליפ הזה ולא בכיתי. פאקינג פעם אחת אפילו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אביתר בנאי מנחם אותי כבר משנת 1997. הקסם של אביתר לדעתי נובע מכך שהוא מנחם ומתנחם בו זמנית. אלבום הקאברים שלו "עוגן במים" הוא לא האלבום הכי טוב שלו אבל הוא מאוד מדויק לתקופה. במיוחד אהבתי את הביצוע שלו לשיר "הדייגים" של ארז הלוי. שיר שמילותיו הסתומות (בקטע טוב) מכסות לדעתי על רובד מיסטי שמתכתב עם סיפורי המעשיות והחלומות של רבי נחמן (מה הכוונה הנערה מחייכת מתוך ראשם של הדייגים? איך זה בכלל אפשרי טכנית?).

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מני ורסס, העורך של הסרט החדש שלי "משהו פיקנטי", מתנדב כבר כמה שנים ב"תרבות של סולידריות" ודרכו נחשפתי לקסם שהן עושות ועושים שם. ממליץ לכםלהעביר להם את כל כספכםאו לפחות להגיע ולהתנדב שם באריזות של משלוחי מזון לפסח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכולכם. לכל התל אביבים שלמרות הפחד, חוסר התקווה והעובדה שאנחנו חיים כרגע בעולם הפוך- בוחרים לא להתייאש. אתם חשובים והאהבה שלכם תנצח.

מה יהיה?
תל אביב תישאר תל אביב.

• העיר שלי
• דוקומנטרי
• הבן של הסורי
• קפה לב
• אוגנדה
• אגרוף תאילנדי
• בוגרשוב
• תרבות של סולידריות

העיר הזאת לא תהיה שלמה בלי הקלישאה של בתי הקפה, שהפכה אותנו לתל אביבים הסו-קולד מנותקים שאנחנו. וריכוז בתי הקפה שבמרכז העיר היה ונשאר המגוון, המהנה והעמוס במיוחד. אספנו את 18 בתי הקפה הכי מוצלחים במרכז העיר, ויצאנו עם היי קפאין נעים כזה שלא יתן לנו לישון הלילה. מה לא עושים בשבילכם?

>> אין עוד הרבה כאלה בים: 13 מסעדות הדגים הכי טובות בתל אביב

עמיתה ביאליק

בזכות המרפסת. המרפסת של עמיתה ביאליק מזכירה חלום אירופאי נגוז. הישיבה בין ריהוט הגינה האסתטי ובין האדניות הפורחות, וכן הרחק מכל ההמולה העירונית (אך מספיק קרוב אליה) היא כל מה שתרצו מבית הקפה שלכם. ואם יש שם גם מאפים מטריפים עם שילובים לא קונבנציונלים, עוגות בניחוח רטרו נוסטלגי, קפה משובח, כריכים צבעוניים ושאר נשנושים? אז בכלל! אגב שמענו שיש יין בערב, ואנחנו לגמרי בעד המעבר המתבקש בין אספרסו לקברנה סובניון.
ביאליק 27,ראשון-חמישי 8:00-18:00, שישי 8:00-14:00, שבת 8:00-16:00

קרואסון התותים של עמיתה (מתוך אינסטגרם)

WAYCUP

בזכות היחס. אם תגיעו לפחות 3 פעמים ברצף לשתות קפה בוויקאפ, יתחילו לזכור את השם שלכם, את הקפה הקבוע שלכם, ואם תשתפו יותר מידי אפילו את פרטי חשבון הבנק שלכם. פה, את העובדים בוחרים לפי הזיכרון המחודד והחיוך הרחב, ואת הקפה, מהפולים הכי איכותיים שיש שנקלים ונטחנים במקום. תמיד תקבלו את אותו הקפה, לא משנה איזה בריסטה הכין אותו והוא תמיד יהיה פשוט מושלם.
יוחנן הסנדלר 23, ראשון-חמישי 06:30-20:00, שישי 06:30-14:30, שבת סגור

קפה 51

בזכות האיכות. את הניחוח המשכר של הקפה שזה עתה נקלה ואז נטחן מתחילים להריח עוד הרבה לפני שמגיעים לחצר האינטימית והנעימה של קפה 51 באחד העם. הקפה טרי, איכותי, אורגני, והליווי המקצועי של עובדי המקום יאפשר לכם להתאים את הפולים המדויקים לקפה שאתם אוהבים, גם לבית וגם למקום.
אחד העם 51, ראשון-חמישי 07:30-20:00, שישי 07:30-16:00, שבת 08:00-20:00

אלון שבו

בזכות הפחמימות באשר הן. הגעתו של הפטיסרי של אלון שבו למרכז תל אביב הייתה מהבשורות הטובות היחידות של השנתיים האחרונות. מה לעשות, עשור קשה. מזל שאפשר להתנחם בטארטים המשולשים שלו, בעוגות החלומיות, במאפיים היצירתיים והמסקרנים שעשויים לעילא ולעילא. וכן ברור שגם בקפה, שגם הוא מוקפד ומובחר, כיאה לשבו שמקפיד על כל פרט ופרט. נעים לשבת בחוץ ולהשקיף על גינת שינקין, או בפנים ולבהות בויטרינה.
שינקין 26, יום שני- עד שישי: 8:00-16:00, סגור בראשון ובשבת

הנה הויטרינה החדשה שלכם. אלון שבו בשנקין (צילום: יעל שטוקמן)

MAE

בזכות המקצוענות. כן נכון, עבור כל המצוינים לעיל סיבת ההגעה היא קודם כל הקפה, אבל במאה יש רק קפה, אז מגיעים רק לקפה. והוא שווה את זה. המאה הוא בית קפה ובית קלייה, בו תוכלו להרכיב קפה לשבת, קפה לקחת, ואת הקפה הביתי שלכם מפולים מותאמים אישית. החלל מעוצב בשיא הסטייל, בדיוק כמו אספרסו בר שמכבד את עצמו ואתכם.
מונטיפיורי 3, ראשון-חמישי 07:30-16:00, שישי 07:30-14:00, שבת סגור

קפה mae מונטיפיורי (צילום: שלומי יוסף)

מונטי

בזכות האווירה. חללי הישיבה השונים שמציע הקפה בספוט המרכזי על מונטיפיורי הופך אותו למקום נהדר להתנחלות שכוללת מאפה בוקר, קפה, סלט צהרים, עוד קפה ואפילו דרינק בערב. הקפה כמובן הוא עדיין גולת הכותרת, ומגיע בספלי קרמיקה יפיפיים שיורידו לכם את הצורך להחליף לכוס זכוכית.
מונטיפיורי 41, ראשון-חמישי 07:30-18:00, שישי 07:30-15:00, שבת 08:30-17:00

להתנחל עם ספל קרמי ביד. מונטי (צילום: רן בירן)

לה מולאן

בזכות הקרואסונים. ואולי גם הבגט. לה מולאן ברחוב בוגרשוב מאמצים בחום את שיוכם למעוז הצרפתים בתל אביב, ועושים זאת ממש קום איל פו. בפנים ניצבת ויטרינה חגיגית עם קרואסונים פריכים שלא מביישים פטיסרי בפריז, אקליירים ממולאים בכל טוב, בגטים לנעוץ בהם את השיניים ולהתענג וגם קפה משובח (משודרג פי אלף מהקפה של צרפת). מה נגיד? עם המחירים של אל- על, ביקור בלה מולאן יהיה הכי קרוב שיהיה לכם לפריז בשנה הקרובה.
בוגרשוב 72, יום ראשון עד חמישי: 7:30-18:30, יום שישי: 7:30-15:30, סגור בשבת

לזה אנחנו קוראים שיטת הסלמי. לה מולאן (צילום: יחסי ציבור)

איסלה

בזכות העיצוב. כשנכנסים לאיסלה מרגישים כאילו זה עתה הגענו לבית קפה בקופנהגן. העיצוב נורדי, מינימליסטי ומוקפד, כשהדלפק עשוי שיש טראצו יפיפה. ים של אור טבעי שוטף את החלל והופך את מרחב הישיבה לכזה נעים שלא תרצו ללכת. הקפה כאמור נהדר ומאוזן היטב, זאת למרות שהמקום לא משמש כבית קלייה אלא דווקא כבית מלון (הידעתם?) ככה שבאמת לא תצטרכו ללכת.
מונטיפיורי 27, ראשון-שישי 08:00-23:00, שבת 09:00-23:00

דליקטסן

בזכות הגודיז. סניף הדגל של הדליקטסן הנמצא בגבולות הגזרה שלנו הוא האהוב עלינו ביותר. הוא מכיל בתוכו גם את כל מוצרי המעדנייה האפשריים, גם אוכל מוכן, גם אקססוריז לבית וגם את המעדנים של הבייקרי ובכך הוא מציע חווית קפה עטופה בכל טוב. זאת אמנם לא ההתמחות האבסולוטית של המקום, פה מוגש קפה מפולים מסוג אחד בלבד, פשוט וטוב, שגורם לנו לבחור בו כל פעם מחדש.
יהודה הלוי 79/81, ראשון-חמישי 07:30-20:00, שישי 07:30-16:00, שבת 08:00-14:00

רק סוג אחד של קפה, אבל איזה טירוף מסביב. דליקטסן (צילום: חגית גולדברג)

קפה שניאור

בזכות השכונתיות. קפה שניאור הוא קפה שכונתי על אמת, האווירה והשירות פמיליארים ונעימים, כלומר כזה שבו מכירים אותך בשם, וזה תמיד כיף בעידן המנוכר בו אנחנו נמצאים. חוץ מזה, התפריט מגוון ותוכלו למצוא בו מענה לכל אחד, מזאטוט ועד ישיש (שלום לביצה וקן ותודה שיש לך ייצוג בתפריט), וכיף ונעים לשבת בפנים או בחוץ. גם המחירים של שניאור נוחים בהחלט, הקפה טעים ונעים, מיץ התפוזים סחוט במקום ויש שקשוקה בחלה.
פינסקר 27, יום ראשון עד חמישי: 7:30-22:30, יום שישי: 7:30-18:00, סגור בשבת

מייקרס

בזכות הג'ונגל. המייקרס הוא בעצם יער אורבני שמאפשר לכם לרכוש את שתי האהבות התל אביביות במקום אחד – קפה וצמחים. אין יותר מידי מקומות ישיבה בחלל הפנימי ככה שהוא פחות מתאים לשהייה ממושכת, אבל הוא מושלם לרגע של שקט בבוקר עמוס. בנוסף לכך, המייקרס מארחים סדנאות יצירה, הרצאות, והופעות חיות ככה ששווה להגיע אליו גם אחרי שהשמש שוקעת.|
מזא"ה 4, ראשון-חמישי 08:30-22:30, שישי 08:30-17:00, שבת 10:00-16:00

נורדיניו

בזכות המאפים. הויטרינה העמוסה של הנורדיניו היא מהמושכות ביותר של העיר. שפע של כריכים מיוחדים ומושקעים, מאפים מתוקים ומלוחים, ועוד שלל עוגות ועוגיות מפתים מציפים את הכוך הקטן שקיבל גם על הקפה שלו כוכב. קפה שנחלט במכונה חדישה וייחודית שנותן לו ארומה עמוקה וטובה.
נחלת בינימין 27, ראשון-חמישי 08:00-19:00, שישי 08:00-17:00, שבת 08:30-16:00

הרוויח כוכב. נורדיניו (צילום: אנטולי מיכאלו)

שרויטמן גאולה

בזכות הלחם. ואיזה לחם, יא ווארדי. הלחם של הנחתום הידוע ערן שרויטמן, הוא בהחלט דבר שאנחנו רוצים להעיד על עיסתו מרוב שהוא טעים. לחם המחמצת עשיר ובעל טעמים עמוקים, הפרצעל שובבי ומהנה וגם לחם השיפון איכותי ומעולה. מאוד ממליצים לשבת בבית הקפה של שרויטמן ברחוב גאולה, ללגום כוס קפה ולהזמין ארוחת בוקר זוגית שכוללת גבינות, סלט ביצים, סלט ירקות, דגים מעושנים ושימו לב – סלסלת לחמים! יש מצב שזהו צירוף המילים החביב עלינו בשפה העברית.
גאולה 44, יום ראשון עד חמישי: 7:00-15:00, שישי: 7:00-16:00 סגור בשבת

כריך פרעצל של שרויטמן. צילום: מתוך עמוד הוולט

קפה לב

בזכות הבניין. קפה לב יושב באחד מהבניינים הכי יפים של תל אביב, שמשמש גם כמוזיאון העיר הלבנה. תמצאו בו גם סדנאות, תערוכות מתחלפות, סיורים והרצאות, בנוסף לבית קפה חמוד ומיוחד. דלפק קטנטן שמוציא קפה איכותי וטוב, סנדויצ'ים מושקעים שמוכנים במקום ומגוון מאפים. השולחנות פזורים בקומת הכניסה הנעימה ובגינה הקסומה של הבית, כך שתמיד תמצאו פה פינה שמתאימה לכם בול.
אידלסון 29, ראשון-חמישי 08:00-18:00, שישי 08:00-14:00, שבת 09:00-14:00

צ'אצוס

בזכות המאצ'ה. כן אנחנו יודעים שזו רשימת בתי קפה ולא רשימת בתי מאצ'ה, אבל בא לנו להתחכם. חוץ מזה, בקפה צ'אצוס יש גם קפה מצוין, אחרת ברור שלא היינו מציינים אותם ברשימה זו. המאצ'ה טובה ומובחרת, והיא לא עניין של מה בכך כי מדובר בהישג נדיר יחסית. ובצ'אצ'וס מצטיינים בהכנת שני המשקאות – הבריסטות מיומנות, וידעו להתאים לכם בדיוק את המאצ'ה או את הקפה. ויש מאפים של פיקה, וגם כדורי שוקולד שהם דבר שתמיד באופנה.
גאולה 51, יום ראשון עד חמישי: 7:00-19:00, יום שישי: 7:00-17:00, יום שבת: 8:00-19:00

צ'אצ'וס (צילום: אינסטגרם/@chachos.cafe)

התחתית

בזכות הזמינות. נכון, הוא כבר לא פתוח 24/7 כמו שבעבר, אבל הוא עדיין פתוח ברוב המוחלט של שעות היממה. הוא הקפה השכונתי הקלאסי בו הכל פשוט, טוב ולא מתאמץ. כבר למעלה מ-15 שנה שהוא איתנו, מושך אליו את כל הסצנה התל אביבית, ונראה שעוד ימשיך שנים רבות.
לינקולן 9, ראשון-שבת 07:00-00:00

קופי קלאב

בזכות הקפה. הקופי קלאב כשמו כן הוא, הוא מועדון של קפה, אבל מועדון מובחר שנכנסים אליו רק בתי קלייה קטנים, מקומיים וארטיזנליים שנבחרו בקפידה. האיכות מורגשת בלגימה, הבריסטה ידע להסביר לכם על כל חומציות, חמיצות, מרירות או פירותיות שתרצו וגם המאפים מבית "אפוי" של רז רהב הם חלומיים ברמות. סטיקי באן פקאן, שמרים שוקולד לחלום עליה בלילה וגם עוגיות שתענוג לנגוס בהן. חוץ מזה, כיף וסבבה לשבת עם הלפטופ הרבה זמן מבלי שאף אחד יצקצק לכם.
שינקין 22, יום ראשון עד חמישי: 8:00-18:00, יום שישי: 9:00-15:00, יום שבת: 9:00-18:00

אסתטי אבל לא יומרני. קופי קלאב (צילום: עידן סעידי)

נחמה וחצי

בזכות השם. המרפסת של הנחמה תמיד עמוסה ככה שכמעט בלתי אפשרי למצוא בה שולחן פנוי, השירות איטי ואדיש, האוכל פשוט, הקפה חמוד, ועדיין, למעלה מ-16 שנה שהוא מהפופולריים והאהובים ביותר בתל אביב. למה? כי זה הנחמה. עשרות יוצרים, כותבים, וסטודנטים עייפים מצוידים בלפטופים מתנחלים במקום מבוקר עד ערב, והוא הוכתר על ידינו מספר פעמים כמקום האולטימטיבי להתיישב בו ולא לקום.
אחד העם 144, ראשון-רביעי 07:30-01:00, חמישי 07:30-01:30, שישי 07:30-19:00, שבת 09:00-01:00

נחמה וחצי (צילום: נחמה וחצי/אינסטגרם)

• אוכלים שותים
• waycup
• Mae
• מונטי
• אדמונד
• איסלה
• דליקטסן
• מייקרס
• נורדיניו
• קפה לב
• התחתית
• נחמה וחצי
• בתי קפה
• קפה