רגע לפני תום השנה הלועזית, בחרנו לעצור ולהביט אחורה בזעם על כל מה שאכלנו השנה, ולנסות לגזור מעט מסקנות על איפה היינו, ואולי גם לאן אנחנו הולכים. השנה אכלנו יותר מדי שיפודים, נסחפנו לארצות המזרח הרחוק, הבנו שיש יותר שומרי כשרות בעיר ממה שיכלנו לדמיין וביקשנו מהדי.ג'יי להנמיך טיפה את המוזיקה, כי אנחנו מנסים לאכול את מרק הבצל שלנו. אלו הטרנדים ששלטו בשוק הקולינרי של תל אביב ב-2025, מי ייתן ועד השנה הבאה נמצא טרנדים טובים יותר.

1. כל מה שיפני

אם צריך לבחור במגמה אחת שמאפיינת את שנת 2025 בקולינריה בעיר, כל הז'יטונים שלנו מונחים על המטבח היפני. צונאמי תיירות מישראל ליפן והקסם האוריינטלי שאי אפשר להישאר אדישים אליו מציבים את יפן בראש רשימת ההשראות של שפים ומסעדנים, ומכאן נובע מבול של מסעדות יפניות שנפתחו בתל אביב בשנה האחרונה: ASA וסאקה בה, קוקו נקו וקוקו זן, OBI ו-Kimura Ya ועוד ועוד. רשת ההמבורגרים הוותיקה אגאדיר התחפשה לאיזקאייה עם בורגר בוואסאבי וקריספי צ'יקן בשיו קוג'י, בשוק הכרמל נפתח דוכן גיוזות ובבן יהודה המתעורר הוקם קוהי – בית קפה יפני למשעי (רשמו לעצמכם כריך חביתת טמאגו). אוניגירי וסאנדו, פנקייקים רוטטים ומאצ'ה, הפסטיבל היפני בדיזינגוף סנטר ואינספור גרסאות לראמן – כולל ראמן תימני וראמן גרוזיני מבית מטבחו המטורלל של שף אור גינסבורג (קיצ'וקאי), כבשו את העיר בסערה כמו "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה". חבל רק שמבחינת ניקיון, יעילות והתמודדות עם גשם ותחבורה ציבורית יש לתל אביב עוד כברת דרך עד לסטנדרט היפני.

הגיעו עד לכאן כל הדרך מיפן. מיהוקו סאן, קוקו זן (צילום אמיר מנחם)

2. כל מה ששיפוד

מה שהחל כטפטוף חינני של שיפודים יפניים זעירים הפך למבול שיפודיות ומנות שיפודים, תוצר הלוואי של הטרנד היפני שפורח באיזקאיות – ברים יפנים אפופי עשן וקריאוקי, שבמקור מיועדים לבילוי אלכוהולי בתום יום עבודה. בתל אביב פוסחים על הקריאוקי (תודה לאל), אבל אלכוהול יש בשפע, וכדי להחזיק אותו מוגשים ליד שיפודים קטנים שעליהם נעוצים ירקות, פירות ים וחלקי פנים. ומכיוון ששיפודיות נטועות בדי.אן.איי הישראלי עוד מהימים שכרם התימנים ושוק התקווה היו מעצמות קולינריה, היפני מתערבב בישראלי וכל תל אביב שיפודים שיפודים בכל מיני גדלים. גיטה של אנשי פרא, סיח ברביעיית פלורנטין, גוגי'ס המשתלמת באלנבי ו-LP מנוחתה עדן שמו את השיפודים במרכז השולחן בלי להתנצל, וכך גם יוסי שטרית בבנדיט (שיפוד דנבר קאט), מושיקו אברהם בנואמה (שיפוד פטריות יער על קציפת סלרי) וסוף החדש של אנשי הבסטה והתדר (שיפוד תמנון על שעועית לימה). המרחק בין שוק לוינסקי לשינג'וקו מעולם לא היה קצר יותר.

על השיפוד לבדו. סיח (צילום: נדב יהלומי)

3. כל מה שקרחנה

ההיאחזות של ענף המסעדות בחיים ובחזרה לשגרה הובילה שנתיים וקצת לאחר השבעה באוקטובר לגל של מסעדות שמחות – מקומות שהערב מתחיל בהם רגוע ומתפתח למסיבה פול פאואר, כולל רקדניות, להטוטנים וריקודים עמוק אל תוך הלילה. קומראן של מושיק רוט מובילה את הרשימה היוקרתית שבה נמצאים גם אללי ו-JOME, לה מיאל, אמש והולה הולה. הטרנד שהתחיל בשקט, כשמדינת ישראל עדיין מלקקת את הפצעים, אינו מסתתר יותר מאחורי וילון כהה, כי כנראה שכבר מותר ולגיטימי לשמוח ולהשכיב מאות שקלים על בקבוק טקילה אופנתי. שכל אחד יעשה מה שטוב לו כמובן, אנחנו רק נזכיר שהחטוף רן גואילי עדיין לא הושב מעזה.

קומראן (צילום: סוכנות קאבר)

4. כל הגורמה כשר

מעצם היותו חלק בלתי נפרד מהחיים, שינויים דמוגרפיים וחברתיים שחלים במדינה מחלחלים גם לאוכל, ובראשם הדרישה לכשרות. במיוחד לאחר השבעה באוקטובר, יותר ויותר מסעדנים ושפים מודים בפה מלא שהם מתיישרים עם חוקי הרבנות כדי לפנות לקהל רחב ככל האפשר, ועל הדרך לסדר לעצמם מנוחה בסופ"ש. מה שהחל במרים של חיים כהן, מלכה של אייל שני ועוד מסעדות שף זולג הלאה במורד שרשרת המזון אל דרג הביניים, במסעדות שמגישות אוכל כשר עם טאץ' יוקרתי. למשל הבר מאזה בנחלת בנימין, דוכן ההמבורגר הכשר הולי קאו של שף טום אביב בשוק הכרמל והמבורגריית אסתר המלכה של אדל בספלוב, שנדיר להגיע אליה ולא להיתקע בתור בכניסה. יחד עם הגורמה הכשר עלה השנה לתודעה ה-Kosher friendly, מונח שמתאר מקומות שאינם נצמדים לכללים הכתובים אך מנסים שלא לנעוץ לשומרי כשרות אצבע בעין. אפשר למצוא אותם בגרסאות שונות ומגוונות, ללא בייקון אך עם פירות ים, בלי בשר וחלב באותה מנה אבל במקום שפתוח בשבת. פלורליזם ישראלי חמקמק תמיד היה הפורטה של תל אביב.

אסתר המלכה (צילום: יעל שטוקמן)

5. כל הנוסטלגיה הזאת

הנהייה הקולקטיבית אחרי טרנדים אינה מפריעה למסעדנים ושפים להביט אחורה בחיבה, ולשחזר מנות ומקומות אהובים מפעם. הסינית האדומה שנולדה כפופ אפ והתאזרחה בקפה טאיזו למקום קבוע, ין יאנג ואדורה שקמו לתחייה בפופ אפ לזמן מוגבל והפופ אפ החורפי של בבל'ה ביוליה בנמל, עם גולאש פיקנטי וחמין לפי מתכונים בני 30 שנה, פורטים על נימי הנוסטלגיה וקורצים גם לקהל שטרם נולד כשהמסעדות המקוריות היו בשיאן. בתפריט של מסעדת רובע א' הלוהטת מסתתרת מנת חומוס פטריות, מחווה לשיפודיות ולפונדקי דרכים מהסבנטיז, ויהלומה מבטיחה להחזיר לערבי קונספט בבלקון את הפלאפל המצרי האלוהי מהביסטרון. הסיבה להתרפקות על העבר נעוצה מן הסתם במציאות המטורללת שבה אנו חיים, כשטרנדים עולים ונופלים במהירות האור והטיקטוק, ואין מספיק זמן להתגעגע. ואפרופו געגועים – נשמח אם רפאל תחזור לתחייה אפילו לזמן קצר, כי טעמו של רביולי לחי עגל עדיין צרוב לנו על הלשון.

כמו שאכלו בסין האדומה. הסינית האדומה. צילום: גיא אשכנזי

6. כל המנות הצרפתיות שרק אפשר

אולי בגלל העולים והתיירים מצרפת ואולי מפאת הנוסטלגיה שאוזכרה לעיל, המטבח הצרפתי שב להיות רלוונטי מתמיד. מוסד הבראסרי, שכאילו חלף מן העולם עם סגירת הבראסרי של רותי ברודו, עוטה אדרת של אלגנטיות וקוליות ומוגש בגרסה עדכנית וסקסית בבל עמי – הבר־מסעדה החדש של האחים ירזין בכיכר דיזינגוף, ובביסטרו פאלט הרומנטי ביפו. במסעדות בעיר מוגשים שוב מרק בצל קלאסי (שה ויוי) וגראטן תפוחי אדמה נוטף חמאה על שיפוד (רעמסס by The Box) ופילה בקר ברוטב ברנייז (Cue). יש שיאמרו שהמטבח הצרפתי מעולם לא הלך לשום מקום וכנראה שהם צודקים, כי מכאן הכל מתחיל ולכאן הכל חוזר.

מרק בצל, שה ויוי (צילום עדי דר)

7. כל הקינוחים קלאסיים

לאחר שטחנו אינספור מריטוצו ועוגת גבינה באסקית (האחרונה אף זכתה לפרשנויות על גבול הביזאר – פיסטוק? סירייסלי?), קינוחי דגל ממטבחי אירופה הקלאסית חוזרים אל מרכז הבמה. 2025 הייתה שנת הטירמיסו והקרפ סוזט, שמוגשים תחת כל עץ רענן ונצמדים בדרך כלל למקור, פרט לטרנד המגירה המיותר ולעודף מתיקות. באופן מפתיע התופעה חוצת מעמדות ומגזרים, ממסעדות פיין דיינינג (הוטל מונטיפיורי, הגריל רום במלון דן, יפו תל אביב) דרך פופ אפים ומקומות בעלי פרופיל גבוה (פרדיסו בר, קפה אירופה) עד לסופגניות טירמיסו, הלהיט הכי חם של חנוכה האחרון, ועגלת טירמיסו אינסטגרמית בסניף החדש של פיצריית לה טיגרה בבאזל. ואם אנחנו כבר כאן, בשנה האזרחית הבאה נבקש ממי ששומע להחזיר את הפלאן, שבעינינו שווה לא פחות משני הנ"ל.

העגלה נוסעת, אין עצור. לה טיגרה בזל (צילום ניקי טרוק)

8. כל כך מיצינו

שקדי עגל ושוקולד דובאי. חלאס. נקסט.

שישאר בדובאיי. ופל שוקולד דובאי, לג'נדה (צילום: וולט/לג'נדה)

• אוכלים שותים
• טרנדים
• אסייתי
• שיפודים
• אוכל צרפתי

נו טוב, היינו הראשונים לסמן את שובן של השיפודים ופתיחת השולחן כתופעה, וחייבים לטפוח לעצמנו על הגב כי אין ספק שזה היה מדויק. לצד גוגיס, גיטה ומנעד ברים ומסעדות שהשתפדו, עכשיו זה הזמן להכיר מקום חדש לשיפודים שמצליח להעיר את הזירה הוותיקה עם חידושים עדכניים, שפה קולינרית מסקרנת ומחירים סבירים לגמרי. זמן טוב לצאת לעבר פלורנטין ולנסות את הסיחים החדש של סיח.
>>סאות'רן קומפורט: 15 המסעדות הכי מומלצות בדרום תל אביב

השיפוד עומד בלב המקום החדש, שנקרא "סיח" ונפתח ממש היום ברביעיית פלורנטין. ישנם שיפודים שגרתיים לצד שיפודים ייחודיים שטעמנו שם לראשונה, ומאחורי כל שיפוד (או סיח, אם תרצו להיות נאמנים לשם) ישנה מלאכת מחשבת של הרכבה וטיפול נכון בחומרי הגלם. זה אומר שלא תישארו רק עם שישליק על הגריל, אלא שיפודים עם רטבים, תוספות מסקרנות ומחשבה יצירתית שבונה שיפוד מקורי וערב לחך. קחו לדוגמה את הקבב – שיפוד מוכר ורגיל לכאורה, שמוגש עם טחינה ירוקה ומרווה שלוקטה מפארק הירקון, מה שמוסיף לו עומק טעמים (32 ש"ח).

פתחו שולחן. סיח. (צילום: נדב יהלומי)

עוד שיפוד שוודאי ימשוך תשומת לב, ולא רק בשל שמו, הוא שיפוד הטוסיקים (34 ש"ח), שמורכב מהפיסה האחרונה והתחתונה של התרנגולת, שאנחנו מניחים שנמצא סביב הזנב שלרוב קוטמים. הוא היה אחד מהשיפודים הטובים שטעמנו לאחרונה, משוח במשרה חומץ מנגו מותסס, עם בצל ירוק שמעניק מתיקות נחוצה וסירופ חושחש שלוקט מרמת אביב. שיפודים נוספים מציעיםשיפוד דג ים לפי מה שעולה בחכה (38 ש״ח), שיפוד גבינת ג'יבנה עם זעתר ושמן עלי תאנה מפארק המסילה (30 ש״ח), שיפוד טבעוני של ירק עונתי וגם רולדת כבש בשמן הדרים מיפו וסומאק שליקטו מהגליל.

אם גם אתם מופתעים מנוכחות עלי הליקוט מפארק הירקון, רמת אביב ופארק המסילה, אתם יכולים להגיד תודה לשלישייה המוכשרת שעומדת מאחורי סיח – עלי פרץ, עידו בן חפר וניר ברק. השניים הראשונים גדלו בגליל העליון, כך שליקוט לא זר להם, וכשהחליטו שהם רוצים לפתוח מקום משלהם בתל אביב, הם ידעו שגם הליקוט העירוני יניב תוצאות מפתיעות. הם יצאו לסיבובים בפארק המסילה, רמת אביב, יפו ופארק הירקון, התייעצו עם גדולי לקטים וגידול עונתי כמו אסף דוקטור וארז קומרובסקי, והתוצאה מרעננת, טעימה במיוחד ועושה כבוד לצמחיית תל אביב.

יחד ננצח. אנשים שמאחורי סיח. (צילום: נדב יהלומי)

את הניסיון הקולינרי של השלושה – פרץ ובן חפר כטבחים בפורט סעיד, וברק מארוחות פרטיות – איגדו השלושה לכדי הקייטרינג המצליח "ברולה", שהתמחה בעיקר בחתונות שטח, כך שמה זה כמה ליקוטים בפארק הירקון בשבילם? לצד האירועים, שממשיכים להתקיים, הם החליטו לפתוח את סיח, והוסיפו לחבורה את עילאי פרץ לניהול הפלור. "קייטרינג לאירוע דורש המון לוגיסטיקה, והיא חלק משמעותי מאוד מכל אירוע", מסבירים החבורה. "כאן קודם כל העניין של התפעול קצת יורד, או לפחות משתנה, ואנחנו זוכים לקשר יותר ישיר עם מי שבא לאכול. חוץ מזה, ניתנת לנו הזדמנות גם להתנסות בטעמים חדשים, ולהביא את הטבע אל העיר".

תפסו כיסא ורוד ובואו לטחון. סיח. (צילום: נדב יהלומי)

ובגלל שלא על השיפודים לבדם יחייה האדם, לצידם מוגשים סלטים ומנות קטנות שמתחלפות כל עת לפי העונה והחשק: פרנה חמה על חלוקי נחל, מהטובות והמנחמות שאכלנו (18 ש"ח), טאבולה פריקי ויוגורט כבשים ממשק יעקבס (28 ש"ח), "צ'יפס ברולה גרנייה", שזו מנה של כבוד מבחינת, ומציעה צ'יפס עם עשבי תיבול מזרעי גרנייה, מרווה, רוזמרין ובצלים ירוקים שמטוגנים בטמפורה דקיקה ומתפצחת (22 ש"ח). ישנם גם צלוחיות סלטים שתוכלו להזמין במחירים נוחים (8 ש"ח לאחד, 22 ש"ח לשלושה, 35 ש"ח לחמישה ו-65 ש"ח לעשרה), מהם טעמנו צלוחית עמבה עם טעמי מנגו מודגשים במיוחד, צלוחית משמשי בוסר מוחמצים ומרענני חיך, וגם חמוצים נפלאים שכובשים במקום.

כאן מלקטים ומתסיסים. סיח. (צילום: נדב יהלומי)

אגף הקינוחים מגשר גם הוא בין הגליל והעיר הגדולה עם כנאפה מג׳יבנה גלילית עם סירופ פרחי בוגנוויליה שלוקטו ברחבי תל אביב, גלידת סאחלב עם סירופ גרניום והדרים עירוניים עם תוספות כמו פיסטוק מלוח, קראמבל שמן זית וזעתר או קוקוס וגרידת חושחש, או מלבי ענוג ונהדר עם סירופ בוגנוויליה -כולם יעלו לכם 30 ש״ח לקינוח.תפריט השתייה נרקח בהלימה לליקוטים העירוניים, כמובן, כך שתמצאו כאן תאנים ועלי תאנה עם דבש וזעתר עם ערק, לצדמנגו-ג׳ינג׳ר וגרניום עם רום, או ליקר חושחש-ליים עם וודקה, נקטרינה ומרווה (40 ש״ח). אוכל טעים, מקורי ומיוחד שניכר שמי שעושה אותו נהנה מכל רגע וליקוט, ולזה אין תחליף.
"סיח", רביעיית פלורנטין, מעון 5 תל אביב. ב'-ה' 16:00-00:00. ו' 12:00-17:00. ש' 13:00-23:00

• אוכלים שותים
• מסעדת פופ אפ
• רביעיית פלורנטין
• שיפודים

אם תעצרו ברחוב 10 אנשים ותשאלו אם ביקרו ביפן, כנראה שמתוך ה-7 שיענו בחיוב, 6 יהיו פודיז. קדחת הנסיעות ליעד הקולינרי הנחשק וההתעניינות בכל מה שנחשד כיפני גורמים להרחבת גבולות הגזרה. עם כל הכבוד לסושי, ראמן ועוגת גבינה רוטטת, החך התל אביבי כבר מוכן להתמודד עם השלב הבא, שיורד עוד יותר לשורשי הדברים, או מרשה לעצמו חרות אמנותית.
>> לשתות, לנשנש, לשתות: ברי היין המומלצים ביותר בתל אביב

OBI, בהגדרתו, שייך לקבוצה השנייה: חלל תרבות שמפגיש מוזיקה ואוכל באווירה שמתחילה סולידי ועולה בווליום ובאנרגיות ככל שהערב נמשך. השם משקף דואליות (אובי היא החגורה שקושרת את הקימונו, וגם רצועת נייר שכרוכה סביב תקליטי ויניל מערביים ביפן), ואיזון בין כבוד למסורת ולמודרנה. כשמניחים לרגע את הפילוסופיה והקונספט וקשקושים בצד, מקבלים מקום שכיף לשבת בו ועוד יותר כיף לאכול ולשתות בו.

כיף לאכול ולשתות. OBI (צילום אריאל עפרון)

הוורסטיליות שמאפיינת את אובי נולדה בסיעור מוחות בין דרור שר (תדר, פורט סעיד, מתחם בית רומנו), מוטי אלה ועומר דוד (קפה אירופה), שף דידי פרמינגר (מיראז׳, קיסה) ופרסונות נוספות מתחום חיי הלילה, קולינריה, מוזיקה ואלכוהול. ההשראה נשענת על מוסד האיזקאיה כמקום שאפשר לשחרר בו את העניבה, ובמקום שאין עניבות – אפשר להגיע גם בטי שירט.

מטבח פתוח ועמדת די ג'יי ממוקמים זה מול זה כשני עוגנים, והקהל מוזמן להתמקד באיזו הצגה שמעניינת אותו. אותנו מעניין כמובן המטבח, שעליו מופקד פרמינגר, בן לאם יפנית ואב ישראלי. לאובי הוא מגיע לאחר התמחות אצל איקגאווה, מי שנחשב לגדול השפים בתחום הגריל, והבישול שלו משלב טעמים ויסודות יפניים עם חומרי גלם מקומיים.

תנו לציר לנצח. אטריות סובה קרות וביצה רכה, OBI (צילום אריאל עפרון)

התפריט נפתח בהנד רול מפורק עם בסיס אחיד (אורז סושי, אצות נורי, מלפפון ועוד), ומרכיב עיקרי לבחירה כגון טטאקי טונה וטרטר בקר (28-56 ש"ח). מכאן ממשיכים למנות קטנות-בינוניות כמקובל כיום. לדוגמה: סלט חסה ליטל ג'ם ברוטב ויניגרט שומשום עדין וקייל מטוגן (38 ש"ח), ריבוע טופו סטייק בציר דאשי צמחוני קליל מאצות ופטריות (48 ש"ח), סשימי המאצ'י בציר דאשי לפי מתכון של אמו של השף (78 ש"ח), וסנדו במילוי אנטריקוט וצלעות וואגיו עזי טעם מקצביית אומצה בשוק (58 ש"ח).

שיפודים זה לנצח. OBI (צילום אריאל עפרון)

האיפוק והאיזון ברטבים שניים רק ליקיטורי, אותם שיפודים קטנים שמתחסלים בשני ביסים באיזקאיות של רובע רובע גולדן גאי בטוקיו. טעמנו שיפוד כבדי עוף עם בצל סגול וטוגראשי (48 ש"ח) ושיפוד שכבות כף ושומן בקר (62 ש"ח), שניהם מצוינים ועשירים בארומת חריכה ואוממי. אוקונומיאקי, אותה חביתת כרוב חביבה, זוכה לשדרוג משמעותי בזכות שרימפס צלויים בגריל פחמים וציר שרימפס מצומצם ללקק את האצבעות. ככלל, הצירים באובי גונבים את ההצגה במגוון ובעדינות, ובאופן שבו הם מחמיאים לרכיב העיקרי במנה.

חמים ונעים כמו סאונד של ויניל. לייט נייט בר, OBI (צילום אריאל עפרון)

בתפריט המשקאות בולטים קוקטיילים מוגזים מתקתקים וקלילים, וקוקטיילים מאוזנים מורכבים יותר (52-59 ש"ח), וכן תפריט סאקה בדרגות שיוף שונות. האלכוהול תופס מקום נכבד יותר בבר האחורי – חדרון אינטימי שמיועד ללייט נייט. תקליטי ויניל בלבד, אלכוהול במסורת ההיי בול היפנית, ונשנושים קטנים מוגשים עד לשעות הקטנות של הלילה, למי שלא חייב שמונה שעות שינה. עם החללים השונים שבו, המוזיקה האקלקטית ותפריט שמבוסס על דיוק יפני וקריצה תל אביבית – אובי הוא לא רק מקום לאכול בו, אלא מתחם רב שימושי לכל שעות הערב השונות. מסתמן שזה צו השעה – תאכלו מהר והכל ביחד, לפני שיגמר.
יבנה 31, שני-שבת, 19:00-חצות (שעות פתיחה בהרצה),להזמנות

• אוכלים שותים
• אוכל יפני
• יפן
• שיפודים

לפני פחות משבועיים פרסמנוריאיון עם השף והמסעדן אביעד פלד, שהמשיך להפעיל את "פרא" ו"קרוט" גם בימי המלחמה מול איראן, ובו התמקדנו באתגרים שהמלחמה הוסיפה לאנשי הקולינריה המקומיים. ואמנם כבר ידענו, אבל לא יכלנו לספר שלמעשה ממש מתחת לאף ועל הגחלים התחמם לו מקום חדש של פלד, ממש ברחבה שנשלטה ביד רמה על ידי טוני ואסתר (אל תדאגו,הם לא הלכו לשום מקום). כן, הטרנד הגדול של השנה לא פסח גם על אזור פלורנטין בואכה לוינסקי.

>>מגבירים את החום: 3 מנות חריפות שיפתחו לכם את בלוטות הטעם לקיץ

מסעדת פרא ובר היין/אוכל קרוט מתאפיינים בקו שנושק למחוזות אירופאיים קלאסיים, עם טאץ׳ מקומי כמובן, אבל גיטה היא סיפור שונה לגמרי מכל מה שעד כה שעשה פלד, שצמח במטבחים של רותי ברודו והתפתח לאחד השפים הצעירים היותר מבטיחים בעיר. גיטה, עם זאת, היא מסעדת שיפודים לכל דבר ועניין: תפריט מנוילן, צלחות קטנות ולבנות שיאפשרו לכם לפתוח שולחן בנדיבות ובמיקום שהולם את ההווי של המסעדה החדשה – על שוק לוינסקי, בלב התוסס של ההתרחשות. למעשה, "גיטה" מרגישה כל כך טבעית פה עד שניתן לתהות איך לא היתה כזו עד כה. ובכן, שוק לוינסקי סוף סוף מקבל את מסעדת השיפודים שמגיעה לו.

גיטה. צילום: יעל שטוקמן

מאחורי המקום ולצד פלד ישנם שלושה שותפים – עליזה שרגא, אורי שטיינברג תום גוב (שגיטה זו סבתו) – ובמטבח תמצאו את השף אופיר ועקנין (לשעבר דוק), כאשר החבורה גורסת כי רצתה"לתת לאורחים חוויה יומיומית מדויקת, כזו שפשוט עובדת. אוכל טוב, שירות נכון ואנרגיה טובה. לא צריך יותר מזה". זו לגמרי חוויה שפשוט עובדת – מדובר באוכל פשוט ונהדר, לא יומרני, שעשוי ללא חת ומבוסס על מיטב חומרי הגלם. שיפודים קלאסיים של פרגית, לשון וקבב (52 ש"ח לכל שיפוד), לצד שייטל (62 ש"ח), אסאדו טלה (58 ש"ח), שקדי עגל (68 ש"ח) או כנפיים (48 ש"ח). כל שיפוד מגיע לצד טחינה, סחוג, פיתה, חמוצים ביתיים וזיתים, מה שקצת מסביר את המחיר של שיפודי השף.

"כבר כמה שנים שעולם המסעדנות מתקדם ומשתכלל, וזה מבורך", מסביר פלד את הרעיון מאחורי גיטה. "אבל הוא גם נבנה סביב חוויה טוטאלית שיכולה לפעמים להיות מרוחקת ומנוכרת לאורח. חווית הפשטות נעלמת לאט לאט מהעיר. הרגשנו צורך ליצור מקום אחר – כזה שנעים לחזור אליו, שהוא ברור, נגיש, לא מתפשר על איכות, ויחד עם זאת לא מאיים. זאת לא חוויה אינטלקטואלית, באים לאכול אוכל שעושה אותך שמח". במילים אחרות, בלי מניירות של מסעדות יוקרה.

גיטה. צילום: יעל שטוקמן

כך למשל הקבב, שעשוי בעבודת יד ועשיר בעשבי תיבול וצנוברים, היה עסיסי וטעים, אך שיפוד השייטל כבר זוכה במעמד אחד הביסים הכי טובים שידענו בחודשים האחרונים. שיפוד שמורכב בחוכמה עם שייטל שנצרב בדיוק למידת עשיה רצויה ופיסות שומן מפוזרות בין הבשר לביס מנצח. לצד השיפודים הנ"ל יש גם סלטים טריים שעושים במקום מדי יום, למשל סלט עגבניות חריפות וכוסברה (38 ש"ח), עלי מנגולד מבושלים בשמן זית ולימון עם שום (32 ש"ח), סלט רוקט וסומאק (32 ש"ח), חומוס גרגרים מעולה שעושים במקום (32 ש"ח) וגם צ'יפס ופלאפל (18-28 ש"ח) ואורז עם אטריות, בצל מטוגן ושקדים (18 ש"ח) להשלמת החוויה הנוסטלגית.

גיטה. צילום: יעל שטוקמן

אם אתם מסוג האנשים שלא אוהבים שיפודים – מי אתם?! – תוכלו ליהנות גם משניצל (48/78 ש"ח עם צ'יפס), ממולאים (72 ש"ח), עראייס לוקוס (86 ש"ח) או לברק שלם בגריל (158 ש"ח). לא יודעים מה איתכם, לנו לא נשאר מקום בבטן אחרי שפתחנו שולחן ככה, אבל בפעם הבאה נשלים גם את הקינוחים – קרם בוואריה כמו של פעם, מוס שוקולד או עוגת גבינה פירורים (36 ש"ח לקינוח). כל כך נוסטלגי עד שיש לנו חשק לחזור הביתה ולראות את הסרט הערבי בשישי. יא וואלי.
לוינסקי 39, ימי א'-ו', 12:00-17:00

• אוכלים שותים
• שוק לוינסקי
• שיפודיות
• שיפודים

קשה לומר שהיינו מוכנים לקאמבק של הלהיט הקולינרי הכי גדול של האייטיז והניינטיז, אבל אנחנו ממש לא מתנגדים. השיפודים תמיד היו במרכז ליבנו, גם אם אט אט ירדו מסדר היום הקולינרי של העיר, כך שברור שאנחנו מאושרים לראות מסעדות איכותיות מנסים לייצר את הגרסה שלהם לשיפודי איכות, ובשנה האחרונה – גם שפים שמנסים ליצור את הגרסה המתוחכמת שלהם לשיפודייה. אז נכון, בעזרא ובניו השיפודים יותר זולים (מהכל, כנראה), אבל שיפודי היוקרה החדשים שווים את הכסף שתשקיעו בהם, לפחות לכמה ביסים טובים. היום אנחנו ממליצים על 3 מקומות שלוקחים את השיפודים לרמה הבאה.לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>הווייז של השווארמה: Shwami היא בדיוק מפת השווארמיות שחיכינו לה

מפגש רמב"ם

למה כדאי:כי השווארמיה המבריקה והמצוינת של אנשי הבסטה מתחלפת בשעות הערב לשיפודיית איכות שעושה לשיפוד את מה שכבר עשו לשווארמה – משדרגת בפשטות למנת איכות. עם רעש ורוח של חמארה מפונפנת באירופה וטעמים של המיטב שאפשר להוציא מבשר ישראלי, אל תזלזלו באף פרגית שמגיעה מכאן.
מה טעים:לא הבנתם? שיפוד הפרגית עם פרוסות ליה ילמד אתכם שגם מהבשר הכי בסיסי אפשר להוציא יותר.
אווירה:מה שבאמת היה תמיד חסר לנו בלילה של שוק הכרמל.
>> מפגש רמב"ם, רמב"ם 3 תל אביב

תהיה חמוד וקח שיפוד. מפגש רמב"ם (צילום: אינסטגרם//@mifgash_rambam)

LP

למה כדאי:בר השיפודים של עינב אזגורי והאימפריאל אמור להיות מספיק מידע כדי לשלוח אתכם לשם מיד, אבל אם זה לא מספיק נספר שמדובר בבר עם אווירה ניינטיזית, לרבות המוזיקה והשיפודים, אבל בגרסה משודרגת ובוגרת יותר כמו שרק האימפריאל יודעים לארוז. אזגורי משתמש בברובטה – גריל יפני עם טעמים מעושנים ומקורמלים – כדי להכין שיפודים
מה טעים:המיני־דונר קבב – גרסת שף מיניאטורית משופדת שכבות שייטל, בשר טחון ושומן טלה בטעם עסיסי ומרוכז של בשר, שיעיף לקרניבורים את המוח.
אווירה:שיפודים, קוקטיילים ורוקנ'רול
>> LP, הירקון 66 תל אביב

ושהטורקים יקנאו. שיפוד דונר, LP (צילום איתמר גינזבורג)

גיטה

למה כדאי:כי התגנבה לאוזננו שמועה (זה אומר שראינו באינסטגרם) שאביעד פלד (פרא וקרוט) נמצא בעיצומה של השקה שקטה (יחסית לפרסום באינסטגרם) למקום של "שיפודים וסלטים" שלו בשוק לוינסקי בעלת השם הוותיק אך המתוק "גיטה". בימים האלו השעות הן רק בין 12:00 ל-17:00, גם בשישי, ואם תצליחו לתפוס שולחן תוכלו להיות מהראשונים שטועמים אותה. מבטיחים להביא פרטים נוספים תיכף אחרי הסופ"ש.
מה טעים:אנחנו עוד לא יודעים, אבל לפי התמונות והרילז, נראה שהכל. בכל זאת, זה האיש מאחורי פרא וקרוט.
אווירה:חדש מהניילונים של שוק לוינסקי
>> גיטה, לוינסקי 39 תל אביב

• אוכלים שותים
• שיפודים
• אוכל רחוב
• בשר
• LP
• מפגש רמב"ם