הכינו את המזלגות – פסטיבל תל אביב Eat מתחיל. יריד האוכל הענק בהפקת עיריית ת״א-יפו ייפתח היום (שני), ולמשך ארבעה ימים יתמלא פארק צ'ארלס קלור ברעשי לעיסה וניחוחות מפתים, ממש כמו פעם. לצד השמות הקבועים משתתפים השנה עסקי אוכל מרמת הגולן, שנפגעו עקב המלחמה וזקוקים לעידוד כלכלי ורגשי. אספנו עבורכם את הדוכנים שנוגעים בבטן וגם בלב, כאלה שיש בהם אוכל מרגש וסיור מרגש לא פחות. בואו לאכול ולחבק.

>>טקס פרסי האמי: שני מנחים, שיא של נבלים ויותר מדי ריבים על "הדוב"

1. יפו תל אביב

"שאולי גרינגליק ז"ל עבד איתנו הרבה שנים בפסטיבלי האוכל. כל העובדים ילבשו חולצה עם הכיתוב 'נרקומן של אושר' מתוך השיר 'עטלף עיוור' של חנן בן ארי, ששאולי שר באודישן לכוכב הבא, ויהיו גם מדבקות שלו, מחווה קטנה לאסון גדול", אומר שף חיים כהן, שמקדיש את הדוכן שלו לצעיר המוכשר שנפל בקרב בצפון הרצועה. בתפריט תמצאו את הגירוס של יפו תל אביב מפרגית קצוצה, עשבי תיבול, בצל, צנונית וטחינה; המעורב של חיים – גרסת השף למעורב ירושלמי, ואת הכנאפה של יפו תל אביב.

2. מתחם רמת הגולן

כאות הזדהות עם הצפון שנמצא כבר הרבה יותר מדי ימים במלחמה הוקם השנה בפסטיבל מתחם רמת הגולן ובו 13 בתי עסק שראויים לתמיכה מוראלית וכלכלית. בבר היין שבמתחם יציגו יקב סקוריה שפועל במתכונת מצומצמת, יקב רמת הגולן הוותיק, יקב טרה נובה ממושב כנף, יקב מאור המוערך ויקב גבריאל מאלוני הבשן, שנקרא על שם גבריאל חוטר, בנו של בעלי הכרם, שנרצח בפיגוע טרור. את האוכל ליד היין יכינו שישה פוד טראקים מהאזור: קונפאפא מקיבוץ מרום גולן (המבורגרים ונקניקיות מוגזמים), ווינהוס – פודטראק ישראלי ארגנטינאי כשר (ג'בטה, אמפנדס ופיצה בשריים), מיט טראק מקיבוץ גשור (בשרים מעושנים), מושבוצ שאין צורך להציג (המבורגר קלאסי, כריך סלופי ג'ו וסלט מנגו מזן שלי), לפיצהלה – פיצת שף איטלקית מקיבוץ מרום גולן, וגלילטו – גלידה איטלקית שמיוצרת בשדה נחמיה שבגליל. בדוכן של מגבנת מינאס ממושב קדמת צבי ימכרו גבינות קשות וטריות, ובארט טראק תעביר תושבת בני יהודה מהגולן פעילות יצירה לכל גיל.

3. NUNUNU

הלחמניות המשוגעות של שף גיא גמזו חוזרות להופעה חד פעמית בפסטיבל תל אביב EATS. "תקופה ארוכה שהמוצר כבר אינו קיים ואנשים לא מפסיקים לשלוח לי הודעות. עכשיו תהיה להם הזדמנות לטעום ולהרגיע את הגעגוע", צוחק שף גיא גמזו, שחתום על ההמצאה הגאונית. בדוכן שמייצג גם את הלנה ושה ויוי, העסקים הנוכחיים שלו, יוגשו לחמניית בקר מפורק, פופקורן שרימפס ומק אנד צי'ז וקינוח מוגזם לא פחות של טירמיסו קלאסי, בלחמנייה כמובן.

4. אור שוקרון

פיינליסטית הריאליטי "הקינוח המושלם" ותושבת קיבוץ ארז, מפונה שהתגייסה עם תחילת המלחמה לשירות מילואים ארוך. שוקרון תביא ליריד קינוחים ושוקולדים שהוגשו בבית הקפה שלה בקיבוץ, שעדיין סגור עד שתושביו יחזרו, ובקונדיטוריה בשדרות ששבה לפעול. מגיעה לה כל תמיכה אפשרית, גם אם נשלם על כך בקלוריות מיותרות.

5. קפה עוטף

תל אביב כבר קיבלה בחיבוק חם אתקפה עוטף, רשת שהוקמה כדי לסייע לתושבים שפונו מביתם לעמוד על הרגליים באמצעות הקמת ותפעול בית קפה על ידי הקהילה ולמענה. הסניף הראשון, שהוקם בשרונה מרקט ומופעל על ידי מפוני נתיב העשרה, מגיע לפסטיבל עם קפה משובח ומוצרים מיישובי העוטף – ממרחים, ריבות ועוד דברים טובים. בואו לתת להם חיבוק ותצאו מחוזקים.

• אוכלים שותים
• תל אביב Eat
• גיא גמזו
• חיים כהן
• קפה עוטף
• nununu

נפלה עטרת ראשנו: צמד סגירות כואבות באגפי האוכל התל אביבי. הראשונה היא של מוסד טראש יחסית טרי ומאוד אהוב, השנייה של מוסד וותיק שפעם היה מתחרה על תואר הדיינר הכי טוב בתל אביב. שמנמני תל אביב איבדו היום פעימת לב

ראשית, בואו נגיד שלום מלא כולסטרול ללחמנייות החלב והמק אנד צ'יז, כי מסעדת נונונו נסגרת. בחודש הבא ינעל ספוט אוכל הרחוב המוגזם של שף גיא גמזו את הדלתות בפעם האחרונה, ואחתהמנות המושחתות ביותר בעירתיעלם לתמיד. לחמניית פופקורן שרימפס, שניצל היפני, בשר המפורק והקינוחים המשוגעים ייעלמו גם הם מהנוף, למעט ביקורים קצרצרים באירועים סטייל TLV Eat.

נונונו נפתח באוגוסט 2018 כחד קרן מוזהב – לאחר בלון ניסוי מוצלח בבר של אריא, הדרך למקום שמושתת כולו על הקונספט המקורי הייתה קצרה. "לקוחות שהגיעו לקראת חצות, כשהמקום מפוצץ ואנשים רוקדים באמצע ואין איפה לשבת, ביקשו מהמלצרים והברמנים משהו שאפשר לאכול בעמידה, מעין פיק אפ פוד", סיפר לנו גמזו עם פתיחת המקום. "בהתחלה לא רציתי להיכנס לזה, אבל כשראיתי שהתופעה חוזרת על עצמה החלטתי לזרום". פאסט פורווד חמש שנים אחר כך, וחרב הכשרות היא מה שהכניע את המקום.

בראיוןלתיקי גולן מ-Ynetהסביר השף והבעלים שתכניות הצמיחה של המקום והפיכתו לרשת ארצית נגנזו, מכיוון מדובר במוצר לא כשר שיכול לעבוד רק בעיר בעלת רוב חילוני. יוקר המחייה שופך עוד חמאה למדורה, ומקטין את הרווחים: על מנת שהמנה תהיה רווחית, כך אמר גמזו, מחירה אמור לעמוד על 68 ש"ח במקום 56 ש"ח. יחד עם התייקרות דמי שכירות לנכס (""לפני חמש שנים שילמתי 26,000 שקל לחודש והיום זה כבר 33,000 שקל ל-78 מטר", צוטט בריאיון), חשמל ושאר התשומות, ההחלטה היתה בלתי נמנעת – שלעסק אין היתכנות עתידית. לכן רשמו לפניכם את ה-15.11 כתאריך אחרון שבו תוכלו לזלול את הלחמניות, עד הפעם הבאה.

באותו ראיון הכריז גמזו על פרישתו הסופית ממסעדת אריא, אותה הקים לפני עשור. צעד זה הוא המשך ישיר של תהליך שהחל בתקופת הקורונה, שבו מסר את המושכות לשף בפועל מושיקו אברהם. בחודש אפריל השנה השיק אברהם רשמית תפריט עצמאי ראשון כאשר גמזו מפקח מעל. כעת כאמור עוזב גמזו סופית את אריא כדי לנהל את הלנה ושה ויוי שנפתחו לאחרונה ואת בינגו בורגר בחוף גורדון.

עכשיו אחרי שנפרדנו כראוי מנונונו, אנחנו פנויים רגשית להתמודד עם המסעדה השניה שנסגרת – הדיינר אוונגרד מרמת החייל. המסעדה הוותיקה פועלת באזור מתחם שוק צפון עוד לפני שהיה שם שוק, כלומר כבר עשרים שנה, והיתה לאחד מהדיינרים האמריקאים האהובים בארץ, ואחד ההמבורגרים המצטיינים בתל אביב – זאת עד לשינויים בבעלות, הוספת כשרות והתדרדרות מול שוק ההמבורגרים המקומי. מאז המקום נסגר, נפתח מחדש בתור מסעדה "לכל המשפחה", והחזיק קהל די אדוק של לקוחות, עד שהודיע על סגירתו הרשמית ב-15.10.

הסיבות לסגירה, כפי שדיווח עיתונאי N12 נדב בורנשטיין, היא התייקרות שכר הדירה וחומרי הגלם, במקביל לתחרות הגדולה וצמצום הרגלי הבילוי של ישראלים בחודשים האחרונים, ואנחנו רק מתגעגעים לערב הבוטנים של האוונגרד, איפה שהלכלוך חגג והאוכל חגג עוד יותר. צמד הסגירות המאכזב הזה מצטרף לרצף סגירות ארוך בחודשים האחרונים, הכולל בין היתר מסעדות כמו וייס, קופי בר, ק-פה האנוי, שיינע, תמנע ועוד. הלב שבור, הבטן מקרקרת.

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• סגירה
• אוונגרד
• nununu
• גיא גמזו

1. בוריקסה | הפריקסה של חיימיקו

יש לנו חיבה למאכלים שהם גם וגם, והבוריקסה לוקח את הטוב שבכל העולמות: לקומבינציה של טונה, צ'ירשי, מטבוחה ושאר דברים טובים שיש בפריקסה כסטנדרט מוסיפים בוריק ממולא ביצה רכה. הרגע שבו חלמון קטיפתי מתנפץ אל הבוריק הוא לא פחות מאשר אורגזמה קולינרית, כשיתר המרכיבים מוסיפים חמיצות ופיקנטיות. ומעל לכול, לחמניית פריקסה שעוטפת את המילוי בבצק מטוגן לא שמנוני כלל, שזו מומחיות בפני עצמה. 38 ש"ח.
קינג ג'ורג' 81

2. האיסקנדר | מוטפאק

קשה לעמוד בפני מנת השחיתות שהיא האיסקנדר המפואר של מוטפאק, שהפכה בהפתעה לאחת המנות הכי אהובה בעיר. רצועות דונר פרוסות בדקיקות, חתיכות פיתה מרובעות מתחתיהן ורוטב אלוהי של חמאה ועגבניות עוטף ממעל. חתיכה מהפלפל החריף, שליכטה מהיוגורט בצד, ואתם בדרך למסע מופלא. מי שמצליח לסיים, כך אומרות האגדות, מקבל תור לקרדיולוג טורקי.

3. טוסט קובנו | נורדיניו ושות'

אחרי שבדקנו את התפריט החדש של רשת We Like You Too נשארנו עם זיכרון של הטוסט קובנו, סנדוויץ' עב כרס ממולא בשינקן, חרדל עוקצני, מיונז, חלפיניו ומלפפון חמוץ. הוא אולי נשמע פשוט אך לאחר שלב הטוסטר, כשהשינקן חמים והמיונז מעולף, זהו אחד הביסים הכי פריכים, חזיריים וסקסיים שלעסנו בתקופה האחרונה. 51 ש"ח.
WLYT

4. לחמניית מק אנד צ'יז | NUNUNU

כששף גיא גמזו פתח את מזללת הלחמניות נדמה היה שזו הנפצה שתיעלם תוך זמן קצר. קפיצה קצרה להווה ונונונו עדיין חי ובועט, ולחמניית המק אנד צ'יז ממשיכה להיות גו טו קלאסי לעיתות מאנצ'יז – לחמניית חלב וחמאה רכה וחמימה ובתוכה מק אנד צ'יז חלקלק וג'וסי, כי אין כזה דבר יותר מדי פחמימות. 39 ש"ח.
הרצל 16

5. בורגר חוק וצ'דר | הדסון

כל המבורגר שיוצא בהדסון לשולחן הוא תאווה לעין ולחך, אבל חוק וצ'דר עולה על כולם – קציצה שמנמנה ועסיסית שמכילה גם בייקון לאקסטרה טעם וטופינגז גבינת צ'דר מיושנת ופרוסות בייקון פריך. הטריט לגרגרנים קרניבורים החל את דרכו כספיישל ונכנס לתפריט בעקבות לחץ מצד הקהל. המחיר משקף את ההגזמה, 98 ש"ח טבין ותקילין, ועדיין מדובר באחד ההמבורגרים הכי טובים, סקסיים וחזיריים בעיר.
הדסון

6. נקניקייה יפנית | Soté Urbandog

שוק הכרמל הוא מצבור של שחיתות שמשאיר אבק לבלפור, בקולינריה, כמובן. ספוט נקניקיות השף סוטה מתמחה בשילובים שמאתגרים את הדמיון ואת חוש הטעם, במיוחד נקניקיית בקר יפנית – יצירת מופת המורכבת לחמניית בריוש קטנה בטקסטורת ענן, נקניקייה עסיסית משובצת גאודה וצ'דר עם גוצ'וג'אנג (ממרח פלפלים קוריאני) ומיונז יפני. התיבול האסיאתי מחמיא לנקניקייה המוגזמת ושבבי אורז מעל מעניקים לכל החבילה קראנצ'יות מענגת. 30 ש"ח מהמוצדקים שתבזבזו בכרמל.
שפ"ר 2

7. טורטליני בצל ובושה | LUNEL

אם עד כה היינו בקטגוריית אוכל הרחוב, כאן אנו כבר מתקדמים לפיין דיינינג, או לכל הפחות קז'ואל. מתוך התפריט של לונל, הבראסרי החדש שברביעיית פלורנטין, בולט במוגזמותו טייק אוף מקורי על מרק בצל צרפתי – טורטליני שמנמנים במילוי בצל מקורמל וגבינת בושה ברוטב חמאת יין אדום, אפונת גינה וקציפת פרמזן, מנה מנחמת עשירה וחורפית שעושה חשק לטיול בריב גוש. שאפו לשף ינון אלעל על היציאה המבריקה שנשארת בזיכרון הרבה אחרי שהטורטל האחרון מתחסל. 82 ש"ח.
אברבנאל 72

8. צלע חזיר ומנצ'גו | הוטל מונטיפיורי

קשה לדבר על המסעדה האלגנטית במונחי שחיתות, אך במנה הזו יש את כל הדברים שבן גביר ורוטמן היו רוצים לסלק מהמרחב הציבורי: צלע חזיר עסיסית ממולאת גבינת מנצ'גו ארומטית עטופה בבייקון פריך, מפגש טעמים ומרקמים שממלא את הלב שמחה חילונית בעליל. לאיזון הטעמים המנה משכשכת בפרי עונתי מבושל בסירופ, שאולי אותו צמד המחריבים יסכימו בטובם להשאיר. ומכאן אנו פונים לרותי ברודו בבקשה לא להיכנע ולהותיר את החזירות המיתולוגית על מקומה. 142 ש"ח.
מונטיפיורי 36

9. כנפי עוף | דיקסי

כבר 30 שנה, פרק זמן אינסופי במונחי קולינריה ישראלית, שכנפי העוף המיתולוגיות מככבות בתפריט של דיקסי – ובצדק. ברגע שמתחילים לנשנש מהכנפיים העטופות ברוטב מתקתק־דביק־טיפל'ה־פיקנטי אי אפשר להפסיק עד שהצלחת מתרוקנת ועל הפרצוף מתפשט חיוך מאושר. למרבה הצער אין טעם לנסות לשחזר את ההצלחה בבית כי המתכון ידוע רק לחיים כהן ולשף התפעולי של המסעדה.
יגאל אלון 120

10. טבעוני אחר | רחל בשדרה

ספוט הסנדוויצ'ים של השפית רחל בן אלול הוא מופת להגזמה. בכל כריך משתתפים כעשרה רכיבים ומעלה, ובמקרה זה כל המרבה הרי זה משובח. הכריך הטבעוני אינו יוצא דופן ויש בו – קחו נשימה – תערובת עלים, כרוב, רוקט, רטטוי ירקות העונה, פטריות מוקפצות, ארטישוק, מנגו, קרפצ'ו סלק במלח ים, אגוזי מלך, פסטו פיסטוק, טפנד זיתים, עגבנייה, מלפפון, לימון כבוש וחריף. והכול ביחד משובב לב ונפש ומייצר ביס שאף טבעוני לא ירגיש בגללו מקופח. 59 ש"ח.
דוד אלעזר 3 (שרונה מרקט)

11. מילפיי טירמיסו | פופ אנד פופ

ככל שזה נוגע למתוקים מוגזמים אפשר לסמוך על שף קונדיטור עופר בן נתן, האיש שמאחורי הבייקרי המעולה ותפריט הקינוחים של מסעדת פופ אנד פופ. לאחר שגרם לנו להתמכר לקרואסונים ממולאים הוא מכין במסעדה מילפיי טירמיסו, מנה אחרונה שלוקחת את כל מה שטוב בשני העולמות – פרלינה פקאן ועליו קרמו ג׳אנדויה, פייטה לוז, גנאש אספרסו, גלידת מסקרפונה ועלי בצק עלים קקאו. 10 במדד ביבי ושרה. 64 ש"ח.
הארבעה 28

12. מאפה סמנה | שרויטמן

לא כל שחיתות חייבת להידחף ישר לפנים. להיפך, כשהיא מרומזת ועדינה, התוצאה מפתיעה עוד יותר. מאפה סמנה של מאפיית שרויטמן הוא בהחלט הפתעה – שבלול בצק שמרים עם חמאה מזוקקת מתובלת בזרעי חילבה ודבש. הפריכות והרכות שניות רק למתיקות שאופפת את חלל הפה, כשהחילבה מתגנבת בסוף בקטע של 'מאיפה את באת לנו'. שחיתות מעודנת זה השחור החדש. 17 ש"ח.
גאולה 44, נחלת יצחק 30

13. קראפין לימון ומרנג | אלכסנדר

שוב מפגש פסגה שבו השלם גדול מסך חלקיו: הכלאה של קרואסון ומאפין מבצק עלים מדופף דקיק ואלגנטי שמתפורר בפה בעונג. המאפה מגיע בכמה טעמים מתחלפים (מינוס הקרמל שירד מהתפריט), כשקרם לימון ומרנג תופס בעינינו את המקום הראשון – עננת חמיצות עדינה שניחתת על הלשון ומשכיחה שבחוץ יש הפיכה משטרית. 20 ש"ח.
לילינבלום 18

• אוכלים שותים
• סליז
• בשר
• מוטפאק
• nununu
• הדסון

יום רביעי, 23:15 בלילה, אני חייב אוכל מנחם. כולנו היינו במצב הזה, להיכנס לוולט בקצה של יום ארור מתוך תקווה למצוא נחמה בביס מעודד, ורצוי אחד שיפיל לשינה עמוקה. אתמול בלילה הייתי במצב כזה, אחרי יום ארוך מדי שכלל ביקור במיון (הכל בסדר, זה רק נקע) ונפילה ארורה לשנ"צ לא רצוי שנמשך יתר על המידה. בקיצור, 23:15, לא אכלתי היום כלום חוץ מקצת סקיטלס, הצילו אותי וולט, אני מוכן לשלם הכל.

הוולט של הלילה הוא לא הוולט של היום. בשעות הערב המאוחרות כל המסעדות היומיומיות סוגרות את משלוחיהן, ומי שנותר הם הצד המופרע של האוכל התל אביבי – מסעדות ג'אנק פוד וכאלה שמכוונות לקהל שיכורים, או לחילופין, קהל מיואשים ביתי שרק רוצה אוכל מנחם. גללתי בקטגוריה הלילית, מדלג על בורגרים ופיצות ונקניקיות. היה לי חשק למשהו מיוחד, ואז נתקלתי בחבר ותיק, מקום שלא אכלתי בו שנים, כזה שמציע מנות שאין באף מקום אחר בעיר. אוכל שבהגדרה נולד ללילה (בחיי, לא מבין איך המקום פתוח מ-12:00, כי מי אוכל את זה לאור השמש?). נזכרתי בנונונו.

מסעדת השחיתות של גיא גמזו (שרק היום דיווחנו לכם עלמסעדה שניה בתוך חודששהוא פתח) נפתחה באוגוסט 2018, בדיוק לפני חמש שנים. פייר, עם פתיחתה היה קשה לדמיין אותה שורדת כל כך הרבה זמן. תל אביב לא מתה על גימיקים, וכל הקטע הזה של לחמניות החלב מושחתות הרגיש קצת כמו גימיק. אבל אז לחמניית המק אנד צ'יז של גמזו הפכה לשיחת העיר, וכולם עמדו בתור כדי לאכול אוכל כל כך מושחת עד שהוא מועמד לבחירות המוניציפליות בטבריה. נונונו הוכיחה את עצמה, והפכה לסלע יציב למדי באזור הרצל העמוס. והאמת, שהם באו לי בול. אולי עברו שלוש שנים מאז שאכלתי בפעם האחורה מלחמניות החלב – בין היתר כי זה אוכל כל כך מאופיין ושמנוני, עד שצריך לקחת ממנו הפסקה – אבל ב-23:15, עם רגל נפוחה ועיניים טרוטות שנצ, הן כנראה בדיוק מה שאני צריך.

הוולטר הגיע מהר מאוד, כך שקיבלתי את הנונונו במלוא תפארתו הלוהטת. הזמנתי שלוש לחמניות, כי סכנה היא שמי האמצעי: לחמניית שרימפס קצוץ עם קרם לימון (54 ש"ח), לחמניית בשר מפורק (44 ש"ח) וכמובן, איך לא, לחמניית המק אנד ציז הכבר מיתולוגית (39 ש"ח). לצידן הוספתי מיקס צ'יפס (17 ש"ח) ואצבעות גבינה בציפוי פנקו (28 ש"ח). הצ'יפס היה ממש אחלה, רק חבל שהוא לא נשלח עם איזה איולי בסיסי. הסתפקתי במיונז משקית הרטבים, וחבל שכך. אח"כ עברתי לאצבעות הגבינה, והאמת, זה גרם לי לחשוש מההמשך – הן הרגישו חסרות השראה, תוצר מסחרי קצת עייף ואוטומטי. כן, הן היו חמות וקרנצ'יות ועם גבינה נמסה בתוכן, אבל הן גם קצת היו סתם. וזה קשה להפוך אצבעות גבינה לסתם. הרוטב החרפרף שלידן נתן לכל העניין קצת יותר טעם, אבל הגבינה לא בלטה בטעמה והכיסוי פשוט לא היה מעניין מספיק. אכלתי אחת והשארתי את השלוש הנותרות.

עם זאת, אף אחד לא מזמינים נונונו בשביל התוספות. בכנות, שכחתי כמה קטנות הלחמניות האלה. במחירים שבין 39 ל-54 ש"ח, קשה לחשוב על מי שמזמין דבר כזה פצפון כדי לשבוע, אז מזל שהזמנתי שלוש. להגנתן, גם שתיים בלבד היו לכולות להשביע. התחלתי עם הקלאסיקה, ולא התאכזבתי – המק אנד צ'יז מייצר ניגוד מרקמים מעניין בין הלחמניה המתקתקה והסופגת למק החלקלק מרוב צ'יז בצבע כתום מושלם. אמנם היה חסר לי טיפה תיבול שיתן למק אנד צ'יז קיק – נגיד משהו חריף או לחילופין, פלפל שחור – אבל זה עדיין ביס מספק מאין כמוהו, סליזי בהגזמה ומושלם לשעת לילה אפלה. אחריו ניגשתי לבשר המפורק, כנראה הלחמנייה הממלאת ביותר מהשלוש, והתמלאתי בשמחה להיזכר בטעם. הבשר המפורק של גמזו מבוסס על טעם מתקתק בהרבה ממה שאנחנו רגילים, מה שמתחבר נהדר לטעם המתקתק של לחמניית החלב. המיונז שמרוח בפנים עוזר לרכך את הכובד של הבשר, וביחד נוצרת מנה ממש פשוטה וממש ממש טעימה.

הלחמנייה האחרונה שניסיתי היתה היקרה מכולן, וגם הבעייתית מכולן. לקחתי ביס ראשון, ועוד לפני שהרגשתי את מרקם השרימפס, עוד לפני שהטעם הכה בי, התחושה הראשונה היתה תחושת צריבה בוערת על עור כף היד. אני לא יודע כמה ליטרות רוטב לימוני לוהט נשפכו לי על היד, אבל זה היה מספיק כדי לתבל עוד לחמניה. והקטע המדהים הוא שזה קרה שוב ושוב, בכל ביס שלקחתי מהלחמנייה הספוגה לעייפות. זה היה רוטב טעים מאוד – לימוני עדין וסמיך שמחמיא לשרימפס השמנמן – אבל חבל שהיה יותר ממנו מאשר השרימפס עצמו. אולי חמש חתיכות שרימפס שטו בתוך הרוטב, שהציף את הלחמניה. מנה טעימה מאוד, אבל איזה בלגאן וחוסר איזון. מצד שני, זה קצת מה שביקשתי מתוך ייאוש הלילה שלי. אוכל מופרע לחלוטין, שגם עם כל פגמיו עדיין מספק את כל צרכי מאנצ' לילה מושלם, שאחריו נופלים לתרדמת עמוקה. רק מי לעזאזל מצליח לאוכל אותן במהלך היום, את זה לעולם לא אבין.
NUNUNU, הרצל 16, א'-ד' 12:00-00:00, ו'-ש' 12:00-02:00

• אוכל רחוב
• גיא גמזו
• nununu
• ביקורת משלוח

"התפקיד שלי הוא להילחם לטובת הלקוחות. אני מסעדן כבר המון שנים ויודע קניינות נכונה. כמו רמי לוי, שמצליח למכור במחיר נמוך יותר משופרסל", מעיד שף גיא גמזו על הרציונל שמאחורי המסעדה החדשה שלו. יוקר המחייה אינו מפחיד אותו, וגם לא הפינה המקוללת בדיזינגוף-בן גוריון. הוא כאן עם סכין בין השיניים מביא את הדבר הנכון בזמן הנכון בניחוח חו"ל ומחירים ברוח התקופה.

שה ויוי ("מהמילה תל אביבי. אני תל אביבי, וויוי תל אביבי") מחזיר ללקסיקון את מוסד הבראסרי הוותיק, שקצת נעלם מאז סגירת הבראסרי האיקוני של רותי ברודו (שבקרוב ייפתח מחדש במלון R48). שולחנות עגולים שנשפכים לרחוב, ספות נוחות ועיצוב ברוח הז'אנר מעוררים עניין ושאלות מצד עוברים ושבים אפילו עוד לפני הפתיחה הרשמית. "בראסרי הוא בעצם בר יין עם אוכל יותר מושקע אבל בלי טכניקות ועניינים. המחשבה הייתה לבחון לעומק מה העיר צריכה ומה חסר בה, ותוצאת הבחינה הזאת הייתה ברורה – בראסרי. כמו שיש בכל עיר מרכזית בעולם וכמו שכבר אי אפשר למצוא כאן".

על התפריט חתומים השפים רומן דוידוב (טאיזו, יפו תל אביב) ואבי בלינסקי (טאיזו), כשגמזו מביט מלמעלה ומאשר.בצלחותממותגות מוגשות מנות בראסרי קלאסיות, לדוגמה אויסטר מיניונט שמפניה (14 ש"ח), טרטר אמריקן והמבורגר. הזווית המקומית באה לידי ביטוי בנגיעות קטנות בחומרי הגלם, כמו גבינה מתוצרת מחלבת "שירת רועים" בסלט סיזר וקרודו דג ים בגספצ'ו ענבים ירוקים.

המחירים דומים כאמור יותר לפריז מאשר לתל אביב: סלסלת לחמים, ארנצ'יני תירס, ברזאולה בקר ומנות פתיחה קטנות במחיר קטן (12-32 ש"ח), ראשונות בטווח שבין 48-76 ש"ח ועיקריות שהיקרה שבהן עומדת על 118 ש"ח – סינטה ברוטב פלפלת וצ'יפס. אם אתם בענייני סטייקים, תמורת נתח ממותג פחות, אך עדיין מבשר מקומי, תשלמו 98 ש"ח, והצ'יפס כבר בפנים.

"אלה מחירים שכבר לא קיימים. אין לי סוד פרט לשמירה על המקום מלא", מסביר גמזו. "ברגע שמאכילים 200-250 איש בערב אתה יכול להרשות לעצמך לעבוד עם כמויות ולהוזיל מחירים. אני בוחר חומרי גלם טובים אבל לא את הטופ שבטופ. לא אנטריקוט מיושן 40 יום ודגי ים יקרים שאוטומטית מקפיצים את המחיר. במקום אויסטר ג'ילארדו אני מביא פין דה קלר בגודל מסוים, ולא מכפיל את מחיר חומר הגלם בשלוש אלא בשתיים".

מתוך תפריט המנות האחרונות, ברולה פיסטוק עם פירות יער והל מציע פרשנות מקומית־מקורית מעניינת לקינוח השגרתי. פארי ברסט עם פטיסייר שוקולד וקרמל מלוח, צפוי להיכנס די במהירות לרשימת מנות הדגל של המקום מהסיבות הבאות: א. לוק סקסי ותועפות השוקולד. ב. מכיוון שהוא מוקדש לאור אשכר, שנהרג בפיגוע בחודש מרץ האחרון – ספסל הנצחה שנמצא ממש מחוץ למסעדה מזכיר שעם כל הכבוד לפריז, אנחנו בכל זאת במזרח התיכון.

ערך גבוה לתמורה מול מחיר נוכח גם בתפריט האלכוהול: יין בכוסות מ-29 ש"ח ובקבוקים מ-135 ש"ח. "יש לנו סומלייה שהעבודה שלה לא למכור יין, אלא לחפש יינות טובים במחיר הכי נמוך שיש", מסביר גמזו, "וזה משהו שקשה למצוא. כוס יין ברמה הגבוהה אצלנו עולה 36 ש"ח. אנחנו רוצים שכולם, אבל כולם, יוכלו לשבת לשתות ולאכול בסכום סביר". מים וסודה, שמקפיצים את החישוב הסופי בעוד כמה עשרות שקלים, מוגשים חינם מתוך מחשבה שכך האורחים יוכלו להרשות לעצמם להזמין יותר.

"שה ויוי הוא בראסרי מקומי שמחזיר לאנשים את התחושה הנעלמת שלקז'ואל דיינינגבעיר הזאת", מסכם גמזו ומספק טיזר לפרויקט הבא – טאפאס בר שייפתח בקרוב בביתן הלנה רובינשטיין (ביתן איל עופר בשמו הנוכחי, אך אנו איננו נותנות יד להדרת נשים מהמרחב הציבורי) בשותפות עם איציק חנגל, בעלי מסעדת פאסטל. פיין דיינינג כבר יש לו, וגם אוכל רחוב, ועכשיו הזמן להתמקד באמצע.
דיזנגוף 166, ראשון-שבת 18:00-חצות (שעות פתיחה בהרצה)

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• גיא גמזו
• nununu