Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אלון הדר

כתבות
אירועים
עסקאות
פחזנית. צילום: רן בירן

מעבד מזון: סוד הפחזניות המושלמות של מילק בייקרי

מעבד מזון: סוד הפחזניות המושלמות של מילק בייקרי

קרם פטיסייר צרפתי קלאסי, שמדגיש את המפגש המנצח שבין חלמונים לחלב, הוא סוד הפחזנית המלכותית של הקונדיטורית המוכשרת עדי קיהן

פחזנית. צילום: רן בירן
פחזנית. צילום: רן בירן
1 באוגוסט 2017

* פטיסייר: קרם וניל עשיר וסמיך המבוסס על חלמונים וחלב, ונחשב למלך הקרמים בקונדיטוריה הצרפתית

עבור קונדיטורים רבים הלב הפועם במטבח הקינוחים הוא הקרם. מעבר למרקם המפתה, הוא נותן הטעם המרכזי במנה, אמון על אחוזי השומן, התבלון, מינון החלמונים/חלבונים ועוצמת המתיקות. וניל, שוקולד, קפה, אלכוהול! – מה שתבחרו; העיקר שהמרקם יהיה אחיד, יציב ובטוח בעצמו.

ומעל כל הקרמים: הפטיסייר – קרם צרפתי בין מאות השנים. מוצקותו (הנובעת מתוספת עמילן תירס) הופכת אותו למילוי מושלם לשורת קינוחים שקשה לדמיין את החיים בלעדיהם – מילפיי (אלף עלים, או בשמו הפולני קרם שניט), אקלרים, טרטים וטרטלטים של פירות ועוד.

אנחנו פגשנו אותו בפחזנית המלאכותית שמגישה עדי קיהן בפטיסרי הקטן והמקסים מילק בייקרי שבשוק הפשפשים ביפו. היא לקחה מנה שמזכירה לנו הכי את הקונדיטוריה של פעם, ודווקא איתה חזרה למקורות הצרפתיים הקלאסיים: פחזנייה מבצק רבוך (בצק של מים, קמח, ביצים וחמאה המבושל בסיר), מילוי של קרם פטסייר וכיפת זהב של קרמבל מתקתק (קמח, חמאה, סוכר – ביחסים שווים).

גם המסע האישי של קיהן (37) מתכתב עם הקרם הקלאסי. הרומן שלה עם המתוקים התחיל באפייה ביתית ומכירת קינוחים לבתי קפה. משם המשיכה למטבחים של צ'ימיצ'מגה ומול ים. אחר כך נסעה לפריז ולמדה קונדיטוריה ב־Lenôtre – בית הספר הכי צרפתי קלאסי שאפשר לחשוב עליו. היא התמתחה ב־Ladurée, קודינטוריה שהתפרסמה בעיקר בזכות המקרונים המעלפים שלה, ואז עבדה במסעדה/מוסד לאורנט. כשחזרה לישראל השתלבה בקונדיטוריה של מסעדת טוטו ובהמשך עבדה בהרברט סמואל ובאורנה ואלה.

ואז היא החליטה לעזוב את היכל המתוקים, נרשמה ללימודי ספרות צרפתית, וחלמה על קריירה של מתרגמת. יום אחד שמעה כי בעל מלון בוטיק חדש ביפו מחפש מישהו שיפתח קונדיטוריה צמודה למלון. כמה חודשים אחר כך, באוקטובר 2014, התנורים שלה אפו ביפו.

קלאסי או מחוזק?

כבר בשלב מוקדם היא הייתה צריכה להכריע: עולם חדש או עולם ישן. דור חדש של קונדיטורים מבריקים, כוכבים עולים, כבש את צרפת, ובגזרת הפטיסייר הם המירו את החלב בשמנת, עיבו את הקרם בג'לטין, חיזקו אותו בחמאה או במסקרפונה. ככה הם יצרו קרמים עשירים ויציבים מאוד – אבל כאלו שטשטשו את הטעם הבלתי נשכח של המפגש בין חלמונים וחלב.

קולי פירות על קרם פטיסייר. צילום: רן בירן
קולי פירות על קרם פטיסייר. צילום: רן בירן

קיהן בחרה בקלאסיקה. בסיר אחד חלב, מקל וניל ומחצית מהסוכר – מביאים לרתיחה ולספיגת טעמים. בקערה שנייה שמים חלמונים, סוכר ואבקת פטיסייר (המבוססת על קורנפלור). ובקונדיטוריה כמו בקונדיטוריה: כימיה, כימיה, כימיה. כלל ראשון: השוואת טמפרטורות. כשמערבבים את החלב המורתח עם קערת החלמונים־סוכר־קורנפלור לא עושים את זה במכה אלא בהדרגה: קודם שופכים שליש מהרותח לתוך הקר, ואחר כך שאר העולם. אחרת נקבל אומלט. בשלב זה מערבים טוב טוב במטרפה ידנית, מסננים דרך מסננת ומחזירים לסיר לכמה דקות נוספות של רתיחה. למה? זה כבר כלל שתיים: הקורנפלור קושר את הרוטב רק במצב רתיחה, לכן פעולת איחוד הרוטב צריכה להתבצע על אש נמוכה.

לאחר מכן שופכים את הקרם על מגש לצינון, ומיד מכסים בניילון נצמד כדי שכלל שלוש יוכל להתקיים: מניעת היווצרות קרום. לאחר צינון ואחזקה במקרר מעבירים בעזרת לקקן כמה שליכטות של קרם לתוך שק זילוף (ברוכים הבאים לאגף הקונדיטוריה בחנות כלי המטבח). ומעכשיו הקרם הוא חומר בידי היוצר.

מילק בייקרי

מעבד מזון: מקלובת התמנונים של אוסמה דלאל

מעבד מזון: הפסטה המושלמת של החלוצים 3

מתכונים

מפרידים חלמונים. צילום: רן בירן
מפרידים חלמונים. צילום: רן בירן
מערבבים חלמונים עם סוכר וקורנפלור. צילום: רן בירן
מערבבים חלמונים עם סוכר וקורנפלור. צילום: רן בירן
מאחדים לקרם סמיך ואחיד. צילום: רן בירן
מאחדים לקרם סמיך ואחיד. צילום: רן בירן
משטחים ומניילנים לצינון. צילום: רן בירן
משטחים ומניילנים לצינון. צילום: רן בירן

קרם פטיסייר קלאסי

החומרים:

240 גר' חלמון

1 ליטר חלב

125 גר' סוכר + 75 גר' סוכר

80 גר' אבקת פטיסייר (להשיג בחנויות המתמחות באפייה. אם אין, אז קורנפלור במשקל זהה)

1 מקל וניל, חצוי לאורכו

אופן ההכנה:

שמים בקלחת חלב ו־75 גר' סוכר. מגרדים פנימה את גרעיני מקל הווניל ומכניסים גם את המקל עצמו. מבשלים את החלב ומנענעים קלות את הסיר תוך כדי בישול, כדי שהחלב לא ישרף וגרעיני מקל הווניל יתפזרו היטב בסיר. מביאים לסף רתיחה (בעבוע קל) ומכבים את האש. מוצאים את מקל הווניל מהסיר.

בקערה נקייה שמים את החלמונים, 125 גר' סוכר, אבקת הפטיסייר (או הקורנפלור). מערבבים היטב עם מטרפה ידנית עד שהסוכר מעט נמס.

שופכים שליש מכמות החלב הרתוח לתוך קערת החלמונים־סוכר־אבקת הפטיסייר. טורפים היטב כדי להשוות טמפרטורות. לא לשכוח להכניס את הנוזל שנצבר על דפנות הקערה לתוך התערובת (מומלץ לעשות זאת בעזרת קלף: דף פלסטיק גמיש ושטוח המשמש כמעין מרית). שופכים בהדרגה פנימה את החלב החם שנותר בסיר וממשיכים לערבב היטב.

מעבירים את הנוזל דרך מסננת חזרה לסיר (כך נמנע גושים שנוצרו במהלך העבודה). מבשלים את הקרם על אש נמוכה־בינונית ומערבבים ללא הרף עם מטרפה ידנית עד בעבוע. ממשיכים לבשל עוד שתי דקות, שבמהלכן הנוזל יקריש בזכות העמילן.

שופכים את הקרם לקופסה או לתבנית שטוחה ומכסים מיד בניילון נצמד כדי שלא יווצר קרום. מאפסנים במקרר.

לפני התקנת המנה שמים כמה כפות קרם בתוך שקית זילוף, והיידה קדימה.

*וריאציות על קרם פטיסייר:

פטיסייר שוקולד:מוסיפים קוביות שוקולד במשקל של 5 אחוז מהמסה של הקרם (למשל: אם הקרם שוקל 1 ק"ג יש להוסיף 50 גר' שוקולד לאחר שהקרם מוכן (אחרי שמסירים מהאש; לפני שמניילנים).

פטיסייר קפה:מוסיפים מנת אספרסו (בהתחלה, בשלב הרתחת החלב־סוכר־וניל).

אימל'ה, מילפיי. צילום: רן בירן
אימל'ה, מילפיי. צילום: רן בירן

מילפיי | כ־4 מנות:

250 ג'ר בצק עלים קנוי על בסיס חמאה (התקנת הבצק באופן עצמאי היא עולם שלם של פתיחות ורידודים ולכן נוותר כאן).

אבקת סוכר לפיזור

אופן ההכנה:

מרדדים את הבצק בין שני ניירות אפייה לעובי דק. מוציאים את הנייר העליון, מפזרים אבקת סוכר על הבצק ואופים בתנור ב־200 מעלות עד להזהבה. מוציאים מהתנור ומצננים.

חותכים מהבצק "פלטות": ריבועים בגודל 5X5 ס"מ. מניחים פלטה אחת, מזלפים עליה קרם פטיסייר (משיכה ארוכה, או טללים טללים). מניחים על הקרם פלטה נוספת, שוב מזלפים קרם ומסיימים בפלטה. מפזרים אבקת סוכר ומגישים. ניתן לשמור במקרר עד יומיים.

פחזנית דוגמנית. צילום: רן בירן
פחזנית דוגמנית. צילום: רן בירן

פחזניות | כ־35 יחדות:

10 גר' מלח

10 גר' סוכר

250 גר' חלב

250 גר' מים

225 גר' חמאה

290 גר' קמח קשה (ללחם, עם אחוז גלוטן גבוה)

430 גר' ביצים (7 ביצים גדולות)

לקרמבל:

100 גר' חמאה

100 גר' סוכר

100 גר' קמח

אופן ההכנה:

הקרמבל:מערבבים יחד את כל החומרים (אם משתמשים במיקסר אז החמאה צריכה להיות רכה) לקבלת תערובת אחידה. מרדדים את הבצק בין שני דפי אפייה (כדי שלא יידבק למערוך)) לעובי של 2 מ״מ. מוציאים את דף האפייה העליון, חורצים עיגולים בקוטר גדול יותר מקוטר כדורי בצק הפחזנית (כי הם צריכים לעטוף את הפחזנית). מקפיאים.

הבצק הרבוך:בקלחת מביאים את המלח, הסוכר, החלב, המים והחמאה לסף רתיחה. מערבבים ומורידים מהאש. מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב עד לאיחוד החומרים. מחזירים את הסיר לאש בינונית וממשיכים לערבב כדקה. מקפידים שתחתית הסיר לא תיחרך; אש חזקה מידי יכולה לגרום לשומני החמאה לצאת החוצה מהתערובת.

מעבירים את התערובת לקערת מיקסר. מפעילים על מהירות בינונית ומערבבים כ־5 דקות; הפעולה תצנן את התערובת.

שופכים ביצה אחת (מבין ה־430 גר') למיקסר כדי להוריד את הטמפרטורות וממשיכים לערבב. לאט לאט מוסיפים את כל הביצים ומערבבים סך הכל כעשר דקות. מכבים את המיקסר ומערבבים ידנית לתערובת אחידה. שופכים לקערת פלסטיק ומכסים בניילון נצמד. מצננים כשעה.

הפחזניות:מעבירים את תערובת הבצק לשקית זילוף. מרפדים מגש בנייר אפייה (או ביריעות סליקון רב פעמיות) ויוצרים כדורים קטנים.

עוטפים כל כדור בדיסקית של קרמבל, כך שתעטוף אותו, ואופים ב־200 מעלות כ־18דקות. הפחזנית תתנפח ותהיה חלולה.

ממלאים את הפחזנית (אופציה א'). צילום: רן בירן
ממלאים את הפחזנית (אופציה א'). צילום: רן בירן

מצננים את הפחזניות וממלאים בקרם פטיסייר:

אופציה א: חורצים את ראש הפחזנית, מזלפים על התחתית קרם פטיסייר וסוגרים עם כיפת הפחזנית.

אופציה ב: בעזרת שקית זילוף המחוברת לצנתר מתאים, מזלפים את הקרם פנימה מתחתית הפחזנית (פוצעים בעדינות את תחתית הפחזנית; כך היא תישאר שלמה).

*וריאציות על פחזנית:

אקלר:לקבלת אקלר מכינים בצק רבוך עם פחות ביצים (סך הכל 375 גר'). התערובת הזאת תעזור לבצק להיות יותר יציב וכך נוכל לצייר על מגש האפייה קווים ישרים שאופייניים לאקלר.

פחזנית מלוחה:מאחר והפחזנית היא יחסית ניטרלית ואת המתיקות מעניק לה הקרמבל, אפשר לשחק על טעמי מתוק מלוח. נמיר את כל כמות הסוכר בקרמבל בגבינת פרמזן.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

קרם פטיסייר צרפתי קלאסי, שמדגיש את המפגש המנצח שבין חלמונים לחלב, הוא סוד הפחזנית המלכותית של הקונדיטורית המוכשרת עדי קיהן

מאתאלון הדר26 בדצמבר 2018
OCD. צילום: בן יוסטר

10 המסעדות שהמבקרים שלנו הכי אהבו בתשע"ו

10 המסעדות שהמבקרים שלנו הכי אהבו בתשע"ו

המסעדות שריגשו, הסעירו והרטיטו את החך של מבקרי האוכל של Time Out בתשע"ו

OCD. צילום: בן יוסטר
OCD. צילום: בן יוסטר
25 בספטמבר 2016

בתשע"ו מבקרי האוכל של Time Outדניאל שק,אלון הדרוגיל אקרמן, ביקרו בעשרות מסעדות – חדשות וותיקות – אבל רק עשר מהן זכו לציון שמונה ומעלה לפי מדדים של אוכל, שירות, אווירה ותמורה לכסף. מדובר במסעדות ותיקות ששמרו על האיכות והשירות, לצד מסעדות חדשות שהפתיעו את בלוטות הטעם.

חוות צוק

המבקר: דניאל שק. ציון: 8.75

לפני שש שנים הגיעה השלוחה של חוות צוק לעיר ובחרה בלוקיישן מעניין: רמת אביב הישנה. המעדנייה הקטנה העמיסה על המדפים את כל הטוב מעמק האלה: גבינות עיזים, בשר טלה וגדי, שמן זית איכותי, יינות, ריבות ועוד. אנשי המעדנייה חברו לשף אסף שנער ופתחו מסעדה צמודה שמעלה על הצלחת את מוצרי המעדנייה.

דבר המבקר: "מצחיק שמסעדת farm to table כזאת תקועה במרכז מסחרי צפוני חסר חיים, אבל כשנכנסים למרחב המסעדה/מעדנייה של תומר צוק ושותפיו נדמה שמריחים את האדמה, שומעים את הכבשים פועות ובעיקר חשים את הגאווה והחדווה שבמעשה ידיהם"

חוות צוק. צילום: אנטולי מיכאלו
חוות צוק. צילום: אנטולי מיכאלו

חוות צוק, משה פרלוק 5 תל אביב, 5155905־077

גוז ולוז

המבקר: גיל אקרמן. ציון: 8.75

המסעדה הקטנה ברחוב יהודה הלוי הבינה שהלוקיישן הופך לריסקי עם תחילת עבודות הרכבת הקלה ועברה לה חיש קל לדרום העיר. על הדרך החליטה על שבירת הסטטוס קוו הג'וזואי, ומינתה בפעם הראשונה ב־12 שנות קיומה בן זכר לתפקיד השף הראשי של המסעדה (עידו קמרסקי).

דבר המבקר:

"שמחנו כל כך שמוסד תל אביבי כה חשוב כמו הג'וז ממשיך להתפתח ולצעוד למחוזות קולינריים חדשים. עם כל ההייפ התל אביבי של גל המסעדות החדשות, ממשיכה הג'וז להיות אחת המסעדות המעניינות והמיוחדות ביותר בנוף המקומי. היה שווה לחזור"

המלבי של ג'וז ולוז. צילום: נועה בן שלום
המלבי של ג'וז ולוז. צילום: נועה בן שלום

ג'וז ולוז, גבולות 5 תל אביב, 5606385־03

כתית

המבקר: גיל אקרמן. ציון: 8.75

המסעדה הותיקה ביותר של מאיר אדוני (שהספיק לפתוח עוד שלוש מאז שנולדה, ועובד על אחת נוספת בניו יורק) היא עדיין המקום הכי קרוב למסעדה מעוטרת מישלן בארץ. ההקפדה על עשרות חומרי גלם, רטבים וטקסטורות הפכה להיות כרטיס הביקור הבלתי מעורער של המקום. וכן, גם המחיר.

דבר המבקר:

"היו במנות 17 אלף מרכיבים, קרמים, גלידות ומקפאים מלוחים (היה רגע שהרגשנו בגלידרייה), אך מעל הכל היה שם שף אחד מלא תשוקה, שבכל צלחת נלחם על האמת שלו, גם אם לפעמים קשה להתחבר אליה או להבין אותה. אני מפתיע את עצמי, אך זו הייתה חוויה שאני ממליץ עליה לכל חובב אוכל שיכול להרשות אותה לעצמו. כמו מופע רוק ישן וטוב, רק ללכת ולהקשיב".

אביב ירוק בכתית (צילום: בן יוסטר)
אביב ירוק בכתית (צילום: בן יוסטר)

כתית, נחלת בנימין 57, 5107001־03

פרונטו

המבקר: אלון הדר. ציון: 8.63

המסעדה האיטלקית הוותיקה ברחוב הרצל נכנסת לעוד שנה מוצלחת, אולי אפילו מוצלחת יותר מקודמותייה, ונכנסת "לפנתיאון של הגדולים" בזכות השף דיוויד פרנקל. גם בשנה בה פרשיית אינסטגרם א-לה נוחי דנקנר עלתה וירדה מהכותרות, עדיין תתקשו להשיג מקום במסעדה.

דבר המבקר:

"פרנקל לקח את התפריט הקיים ותרגם אותו בכישרון רב לשפתו: עידון, אוורור, ויזואליה מהפנטת ואלכימיה מלקולרית שפויה. בשעה שכל הלקוחות שברו את הראש אם פרונטו נשארה נאמנה להגדרה "מסעדה איטלקית" הוא אתגר את הנרטיב החמקמק. הוסיף מנות, נתן דרור לקו האישי שלו והקפיץ את הסטנדרט בכל מה שקשור לחומרי גלם".

שף מקפיץ, דייויד פרנקל, פרונטו. צילום: איליה מלניקוב
שף מקפיץ, דייויד פרנקל, פרונטו. צילום: איליה מלניקוב

פרונטו, הרצל 4 תל אביב, 5369627־03

OCD

המבקר: דניאל שק. ציון: 8.5

מהאינסטגרם ליפו: רז רהב (@razi_barvazi) פתח ביפו מסעדה עם קונספט פחות מוכר ומקובל בארץ: ארוחת טעימות בת תשע מנות, ללא תפריט, המוגשת ל־18 סועדים בכל רגע נתון בלבד, וכל זה מוגש על בר שעוטף מטבח פתוח. מחיר הארוחה קבוע, 280 ש"ח לסועד, כולל קוקטייל פתיחה. משך הארוחה הוא כשעתיים ורבע ולא ניתן להיכנס ללא הזמנת מקום מראש. בעת הזמנת מקום תתבקשו למסור העדפות ואלרגיות קולינריות (טבעוני, צמחוני, ללא גלוטן, ללא לקטוז) ומאותו רגע להתכונן לערב חד פעמי.

דבר המבקר:

"חווינו ארוחה לא שגרתית וברמה גבוהה, והערב עבר בנועם ובהנאה. יהיו שיאשימו את רהב ביומרנות. אני ראיתי דבר שדומה יותר להתלהבות של מאהב צעיר שכבר בדייט ראשון רוצה להרשים את אהובתו בכל מה שהוא יודע. עם הזמן יבוא האיפוק ואז יזרח כוכבו באמת".

מטבח מתקדם בתשע מנות, OCD. צילום: חיים יוסף
מטבח מתקדם בתשע מנות, OCD. צילום: חיים יוסף

OCD, תרצה 17 תל אביב, 5566774־03

דלידה

המבקר: דניאל שק. ציון: 8.5

החמארה הלבנטינית בשוק לוינסקי היא ללא ספק אחד מהמקומות שעזרו להכתיר את שוק לווינסקי כמתחם בילוי לוהט. המובלעה הצבעונית ברחוב זבולון המנומנם לעת ערב הופכת למקום הכי נכון לפתוח בו שולחן.

דבר המבקר:

"דלידה היא לא עוד 'מסעדה מגניבה בשוק לוינסקי המתעורר', אלא באמת מקום יוצא דופן שבערבוב הזהויות שלו – מעטפת ערבית מהולה בתרבות אירופית ומטבח קוסמופוליטי – מזמן לסועדים חוויית בילוי טעימה ומהנה ביותר".

פותחים שולחן, דלידה. צילום: אורי טאוב ורונית כהן
פותחים שולחן, דלידה. צילום: אורי טאוב ורונית כהן

דלידה, זבולון 7 תל אביב, 5369627־03

שילה

המבקר: דניאל שק. ציון: 8.5

המסעדה הותיקה של שרון כהן חגגה השנה עשור, פינקה עצמה בשיפוץ והשאירה את התפריט כמו שהוא: יציב, מדויק וכזה שרוצים לחזור אליו שוב.

דבר המבקר:

"תודה לאל על חסדים קטנים, נהוג לומר, למשל להיכנס עם ציפיות גבוהות למסעדה ותיקה ולצאת ממנה עם שיר בלב. כל עיר צריכה כמה מוקדי אוכל בטוחים כאלה ושילה מחזיקה במקום של כבוד בקטגוריה".

שילוב של ים ויבשה, שילה. צילום: אנטולי מיכאלו
שילוב של ים ויבשה, שילה. צילום: אנטולי מיכאלו

שילה, בן יהודה 182 תל אביב, 5221224־03

בינדלה

המבקר: דניאל שק. ציון: 8.13

מסעדת בינדלה נפרדה השנה מהשף רועי סופר שליווה אותה מהפתיחה וקיבלה בזרועות פתוחות את יורם ניצן, שף נערץ ומבוקש מאז סגירתה של מול ים. השינוי יצר גל של ציפיות: האם המחירים יעלו? האם חומרי הגלם ישודרגו? והאם השף יעבור יצלח את המעבר ממטבח הדגים העילי למטבח איטלקי פשוט יותר.

דבר המבקר:

"היכולת מצד אחד לכבד מנות קלאסיות בלי לכפות את כישרונך בהתחכמויות מיותרות ומצד שני לתת דרור ליצירתיות שלך במנות אחרות היא סימן של בגרות וביטחון עצמי. יורם ניצן כנראה ניחן בשניהם. אני מאמין שהמעבר שלו למטבח האיטלקי עוד לא הושלם ומקווה שמומחיותו בפרי הים תקבל יותר ביטוי, אבל כבר עכשיו ברור שבהנהגתו בינדלה תהיה מסעדה מרתקת.

בינדלה. צילום: אנטולי מיכאלו
בינדלה. צילום: אנטולי מיכאלו

בינדלה, מונטיפיורי 27 תל אביב, 6500071־03

מאייאר

המבקר: דניאל שק. ציון: 8

שובל של ציפיות ליווה את פתיחת מסעדת מאייר של אוסמה דלאל; ציפיות שעטפו אותו כל הדרך ממסעדונת בעכו אל מרכז הבועה של עוטף רוטשילד והוא רק בן 25. מצד שני, הידיים הכי נבונות ומנוסות בעיר מלוות אותו, ידיו של ג'ו מרסיאנו ממסעדת קנטינה.

דבר המבקר:

"למאייאר יש עוד לאן להתקדם ואני מקווה שכך תעשה, כי היא עשויה להיות תוספת מהותית של ממש לנוף הקולינרי שלנו, עם אמירה משלה ולא סתם שכפול של עוד מאה מסעדות כמוה"

המון ציפיות בצלחת, מאייאר. צילום: אנטולי מיכאלו
המון ציפיות בצלחת, מאייאר. צילום: אנטולי מיכאלו

מאייאר, יבנה 23 תל אביב, 9017652־03

האחים

המבקר: דניאל שק. ציון: 8

המסעדה של האחים דוקטור הוכיחה לעם היושב בציון ששיפודים, סלטים וחומוס יכולים להיות מוגשים גם בסטייל בלתי מתיימר. הבראנצ'ים בסופי שבוע מככבים בכל רשימת אוכל שמכבדת את עצמה ופשוט אי אפשר להתווכח עם הטעם.

דבר המבקר:

"האחים כבר בת 5 והיא תמיד מלאה ושוקקת חיים, עדות לכך שהקהל יודע לתגמל על היכולת ליצור אוכל טעים, נגיש, מקורי ומעניין בלי להידרש למחסום המחירים מרקיעי השחקים. עם קצת חשיבה מחוץ לקופסה ופיין־טיונינג של הטעמים, האחים מוכיחים שאפשר להפוך מנות אוכל רחוב שגרתיות ליצירות קולינריות".

ארטישוק מטוגן על לאבנה, האחים. צילום: אנטולי מיכאלו
ארטישוק מטוגן על לאבנה, האחים. צילום: אנטולי מיכאלו

האחים, אבן גבירול 12 תל אביב, 6917171־03

[tmwdfpad]

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

המסעדות שריגשו, הסעירו והרטיטו את החך של מבקרי האוכל של Time Out בתשע"ו

מאתנועה רוזין27 בספטמבר 2016
גיל אקרמן

נפרדנו כך: גיל אקרמן מסכם שלוש שנים כמבקר המסעדות של טיים אאוט

נפרדנו כך: גיל אקרמן מסכם שלוש שנים כמבקר המסעדות של טיים אאוט

"אם בתחילת הדרך חשבתי שכל הרעיון הוא לתת את האמת שלי על הדף, היום ברור שהמבקר כפרסונה הוא הכי פחות חשוב. חשובה ההתבוננות והענווה, וחשוב להעריך את כוונת המשורר גם אם ברגע הנתון שבו מונחת מולך הצלחת היא עדיין לא התממשה". אחרי 54 ביקורות גיל אקרמן נפרד מתפקיד המבקר ונוסע לבשל בברצלונה. לרגל הפרידה - קבלו את 10 המסעדות שהוא הכי אהב בתל אביב

גיל אקרמן
גיל אקרמן

לא הרבה יודעים את זה, אבל בעונה השנייה של "מאסטר שף" ניסיתי להתקבל לתוכנית. עברתי שני סבבים של אודישנים, והגעתי עד לשלב שבו חבר השופטים טועמים את המנה שלי ומכריזים אם אני נדון לכליה או לפריים טיים. לא עברתי. בלי להיכנס יותר מידי לפרטים, כנראה שהייתי כל כך לא מעניין שאפילו את האודישן שלי החליטו לא לשדר. הייתי גמור מזה. "מטומטמים כאלו", חשבתי לעצמי, "איך אפשר לפספס אישיות כמו שלי בגלל סלט עדשים דפקט שלא בושל מספיק?!".

השופט חיים כהן לא חסך שבטו. "אני לא יודע אם הרגע הזה שבו צריך להוציא את העדשים מהבישול הינו מתת האל, או משהו שבעזרת שנים של ניסיון ניתן ללמוד, אבל מה שבטוח שהביס הזה, שבו או מרגישים את הגרעין הקשה של העדש או שהוא מתמסר ונמס אצלך בפה – מבדיל בין אלו שכבר שם, לאלו המנסים להיות וייתכן שלעולם לא יהיו".

גיל אקרמן
גיל אקרמן

שש שנים אחרי והנה אני יושב לסכם קדנציה בתור מבקר מסעדות. מצחיק איך שהגלגל מסתובב לו. לא יודע למה אבל הדבר הראשון שבא לי לראש הוא אותו משפט של חיים שבו הוסבר לי מדוע לא הייתי ראוי. ולמה אני מספר לכם את זה? איך ההיסטוריה הקטנה והפרטית שלי קשורה למעמד הפרידה הנ"ל? כי מסתבר שזה האסנס של המקצוע – פז"ם. נכון, יש יחידי סגולה שנולדו באוטומט עם יכולת לבשל עדשים, לא אומר שלא, אבל לכל האחרים, בני האדם הרגילים, יש רק מסלול אחד להמראה – דרך הידיים. כי לא משנה כמה נתעקש, ולא משנה כמה נספר לעצמנו שאנחנו מוכשרים וטובים ובעלי אישיות קולינארית כובשת, בסוף יש שם אנשים בקצה של המזלג. ועליהם, בדרך כלל, אי אפשר לעבוד.

בשש שנים שעברו מאז האכלתי אלפי אנשים דרך חברת הקייטרינג שבראשה אני עומד, אכלתי מאות ארוחות במסעדות בארץ ובעולם, דיברתי עשרות שיחות עם מסעדנים ושפים בשלבים שונים של הקריירה שלהם, וכמובן שהיה לי הכבוד לכתוב 54 ביקורות עבור מגזין זה. ורק עכשיו, אחרי מיליון הקלוריות שעברו לי דרך הידיים ואחרי כמעט 30,000 מילים שהוצאתי על הדף, רק עכשיו אני מתחיל להבין את קצה קצהו של מהות הענף; הן בצד של המטבח וגם בתחום של הביקורת.

גיל אקרמן והחברה ממשחקי השף. צילום: עמית אופק
גיל אקרמן והחברה ממשחקי השף. צילום: עמית אופק

אז אם תרשו לי, להיות מבקר מסעדות זה כמו להיות עורך של תוכנית ריאליטי. בכל פרק מצטלמת כמות אדירה של מידע, שאיכשהוא צריכה להיכנס ל־580 מילה עם סיפור מסגרת, ניתוח מעמיק, פאנץ' ברור ושיהיה כיף לקרוא. לא פשוט. אם בתחילת הדרך חשבתי שכל הרעיון הוא לתת את האמת שלי על הדף, היום ברור שהמבקר כפרסונה הוא הכי פחות חשוב. חשובה ההתבוננות, חשובה הענווה, חשוב להעריך את כוונת המשורר גם אם ברגע הנתון שבו מונחת מולך הצלחת היא עדיין לא התממשה.

כדי להיות מבקר טוב צריך חזון. כי קולינריה זה כמו ספורט – אין גורם אחד להצלחה. כישרון זה לא מספיק. צריך גם עבודה קשה, והתמדה, וחייבים מזל. אני מניח שיש לפחות עוד 101 פרמטרים שיבדילו בין אלו שיום אחד יהיו גדולים באמת לאלו שיישארו מאחור. האם מבקר אחד, חכם ומבין ככל שיהיה, יכול לנתח בכתבה אחת בודדת את כל אלו? בלתי אפשרי.

ולכן, המסקנה שאני יוצא איתה היא: תנשמו עמוק. הכל בסדר. בין אם אנחנו רוצים בזה ובין אם לא, ענף המסעדנות מבוסס על דרוויניזם – רק החזק שורד, וזה בדיוק מה שקורה. הברירה הטבעית גורמת לכך שהחאפרים בסופו של דבר נעלמים מהשטח, גם אם לרגע נראה שהם טובים. אז כמבקר בדימוס אני יכול לתת רק עצה אחת לממשיכי דרכי: נסו לא רק לשפוט את הצלחת המונחת מולכם אלא שימו דגש על הדרך שעבר האדם שהגיש אותה. כי זה הכל פז"ם. מי שיצליח בענף המשוגע הזה זה מי שיבין שמסעדנות היא כמו ריצת מרתון אינסופית שמטעמי רישוי עסקים חולקה לאינסוף אליפויות של 100 מטר. לא נגמר. מאמץ סזיפי שבכל רגע נתון צריך לתת בו את הכל וכל הזמן לנסות להגביר קצב. ואל תשכחו – בכל יום יכול לבוא איזה ג'ינג'י ארור ולספר לכולם שהסשימי שלכם הוא לא מה שהיה פעם.

אז בשביל מה זה שווה? לא באמת יודע. מטבח זו שריטה. מודה שהיום אני נפרד מהתפקיד כי גם אני נפלתי ברשת – אני נוסע להקים עסק מזון בחו"ל. כמו כל אותם עשרות מסעדנים שברוב חוצפתי העזתי לבקר – מסתבר שגם ממני זה חזק. הרצון להמציא מנות וטעמים ולהשפיע על נפשות של אנשים דרך הקיבה, לכד גם אותי. זו התמכרות חשוכת מרפא. אבל היום בגלל המחלה, אני יכול לספר לכם כמה מוערכת בעיני עבודתם הקשה של אלו שעושים זאת למרות כל הקשיים.יש לנו בארץ כמה מאות של אנשים מדהימים שלמרות הביורוקרטיה ולמרות המלחמות בכל קיץ שני, ולמרות עליות המחירים והכשרות ושאר המכשולים, נשארים פה להילחם כל פאקינג יום על זה שתהיה לנו "קולינריה". וזה המון. אז במעמד זה אני רוצה להגיד לכם – העוסקים במלאכה – תודה, כי אין ספק שאתם הגיבורים האמיתיים בסיפור הזה. בזכותכם קשקשנים כמוני יכולת להתפייט על נושאים כמו "האם ארומת הגבינה הולכת טוב עם מרקם הדג", ו"האם עפיצות היין מחמיאה לרוח העונה". הבל, חד משמעית. אבל כמה שאנחנו אוהבים אותו.

אז כמילת סיום אני רוצה להגיד תודה לטיים אאוט על שהפקידו בידי תפקיד כה "הבלי" אך עם כזאת מידה של אחריות. מקווה ששירתתי אותו ואתכם הקוראים נאמנה. אני יודע שזה שנשאר (דניאל שק) וזה שמגיע אחרי (אלון הדר) ימשיכו לעשות עבודה עניניית וראויה, ולשפוט כל ביס עם מידת הכבוד המגיעה לו. כי גם כמוני הם זוכרים שלא כל אחד יוצא מבטן אימו עם היכולת המולדת לבשל סיר עדשים.

10 המסעדות שאקרמן הכי אהב

דיינינגס: 9

דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו
דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו

כתית: 8.75

כתית. צילום: בן יוסטר
כתית. צילום: בן יוסטר

פרונטו: 8.63

פרונטו. צילום: דן פרץ
פרונטו. צילום: דן פרץ

בית תאילנדי: 8.25

בית תאילנדי. צילום: אנטולי מיכאלו
בית תאילנדי. צילום: אנטולי מיכאלו

ג'וז ולוז: 8.75

ג'וז ולוז. צילום: טל אילן
ג'וז ולוז. צילום: טל אילן

הוטל מונטיפיורי: 8.25

הוטל מונטיפיורי. צילום: עידית בן אוליעל
הוטל מונטיפיורי. צילום: עידית בן אוליעל

בינדלה: 8.13

בינדלה. צילום: בן קלמר
בינדלה. צילום: בן קלמר

לה ריפובליקה די רונימוטי: 8

לה רפובליקה די רונימוטי. צילום: אנטולי מיכאלו
לה רפובליקה די רונימוטי. צילום: אנטולי מיכאלו

תאילנדית בסמטת סיני: 7.5

תאילנדית בסמטת סיני. צילום: בעז לביא
תאילנדית בסמטת סיני. צילום: בעז לביא

פאסטל: 7.5

פאסטל. צילום: נמרוד סונדרס
פאסטל. צילום: נמרוד סונדרס

הביקורות של גיל אקרמן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"אם בתחילת הדרך חשבתי שכל הרעיון הוא לתת את האמת שלי על הדף, היום ברור שהמבקר כפרסונה הוא הכי פחות חשוב....

מאתגיל אקרמן8 ביוני 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!