בתקופה הזאת קצת קשה לחשוב חודש קדימה, אבל בעוד חודש כבר מגיע אלינו חג הפסח, ובאין טיסות לחו"ל במחיר שבני תמותה יכולים להרשות לעצמם, כדאי להתחיל לתכנן חופשה פנימית ולבעיקר לתכנן מראש. הנה, למשל, פסטיבל התיאטרונטו שהכריז על שובו זו השנה ה-33, ויתקיים בחול המועד פסח בין ה-17 וה-18 באפריל בעכו העתיקה, ומשם ידרים ליפו העתיקה בין 25-23 באפריל. מכירת הכרטיסים תיפתח בימים הקרובים, אז אין זמן להתלבט. פשוט מתכננים קדימה ומקווים לטוב. ככה זה עכשיו.

>> בשבעה באוקטובר, בטוקיו, עבדתי על הצגה שעוסקת בטבח מפלצתי
>> נובמבר בלוז: השב"כ לא הצליח להציל את רבין. אז ההצגה הזאת מנסה

הפסטיבל יציג 6 מונודרמות חדשות במסגרת התחרות שבמרכזו, שתי הצגות אורחות ועוד 8 הצגות קצרצרות (עד 15 דק') במסגרת מסלול ה"קצרנטו" שיזם השחקן והיוצר ניר שטראוס. בין היתר יוצגו בפסטיבלמחזה מאת יואב גינאי המתרחש ביום האחרון לחייה של שדרנית הרדיו המיתולוגית שמירה אימבר שהלכה לעולמה לפני כשנתיים ("מפי שמירה אימבר" בביצוע מירב גרובר), המחזה "סורר ומורה" בו מוצא עצמו יוצר פרינג' כמורה לתנ"ך בבי"ס ומציף דילמות של דת, חילוניות וישראליות, ו"התאבדות" מאת ובביצוע גיא מרוז שחושף באומץ התמודדות אישית עם דיכאון וחרדה.

באופן טבעי ומתבקש, הפסטיבל ייגע השנה גם בתכנים הקשורים לאירועי ה- 7.10 והמלחמה המתמשכת מאז – מההצגה הקצרצרה "שבת בבוקר" מאת מיכל אהרוני בהשתתפות שלמה בראבא בהשראת סיפור אמיתי, דרך "כאם לשלושה בנים" מאת אורנת למפרט שייגע במסלול החיים הידוע מראש של אמהות ובנים בישראל, "יורשת" מאת עדי גרוף שנכתב מנקודת מבטה של בת לפדוי שבי, ההצגה "מוכנה" שכתבה וביימה אליענה מגון על אמא עבריה ביום הגיוס של בנה, ועד למופע קומי-טראגי (Man Up מאת לי מסיקה ועפר גרינברג) המספר על חווית השירות הקרבי בעזה במסגרת "צוק איתן" ב 2014.

השנה לראשונה יתקיים מסלול "קצרצרנטו" בו יועלו מחזרות קצרצרים באורך של 3-5 דקות, וכמדי שנה יחולקו במסגרתו מספר פרסים כספיים ליוצרים המצטיינים במסגרות התחרותיות.פסטיבל תיאטרונטו הוא אחד הפסטיבלים המוכרים והחשובים בתיאטרון הישראלי.הפסטיבל נוסד בשנת 1990 על ידי יעקב אגמון ז"ל ומנוהל כעת על ידי רעייתו, השחקניתגילה אלמגור-אגמון, ותיאטרון יפו.כאשר הקו האמנותי של הפסטיבל נשמר מתחילתו – פסטיבל של הצגות יחיד שהזרקור ניתן לעבודת השחקן. הוועדה האמנותית כוללת אתגילה אלמגור-אגמון,היוצרים והשחקניםדניאל כהן-לוי, שמעון מימרן ויגאל עזרתי.מפיקת הפסטיבל:גלית ברסקי.
>> פסטיבל תיאטרונטו, 25-23.4, תיאטרון יפו.עוד פרטים בעמוד הפסטיבל

• ❤ תרבות
• תיאטרון
• גילה אלמגור
• פסטיבל
• יפו העתיקה

פסטיבל הקולנוע הגאה, הידוע יותר בעולם בתור TLVFest, חוזר בפעם ה-18 ומתפשט מהסינמטק בתל אביב – מקום מושבו במרבית השנים הקודמות – אל רחבי המדינה כולה. הפסטיבל ייערך בין ה-19 ל-28 באוקטובר ויגיע השנה גם אל הסינמטקים בירושלים, חיפה, חולון וראש פינה, כמו גם אל הבית הגאה בבאר שבע ואל מרכז אניס ביפו.

טקס הפתיחה של הפסטיבל (בתל אביב, מה אתם נלחצים) יכלול הענקת פרס הוקרה מיוחד לגילה אלמגור הנהדרת: "האייקון הגדול ביותר של הקולנוע והתיאטרון הישראלי היא חברה ותיקה של קהילת הלהט"בק בישראל", נימקו מטעם הפסטיבל. "היא השתתפה בסרט 'מחבואים' לפי ספרו של עמוס עוז הנחשב לסרט הקולנוע הגאה הראשון בתולדות הקולנוע הישראלי. בשנת 2006 שיחקה בסרט 'ידיים קשורות' אם היוצאת למסע לילי בתל אביב בחיפוש אחר גראס שירגיע את מכאוביו של בנה הגוסס ממחלת האיידס" (בתום הערב יוקרן הסרט "ידיים קשורות" ולאחר מכן תתקיים שיחה עם אלמגור ועם במאי הסרט דן וולמן, זוכה פרס ההוקרה של הפסטיבל בשנת 2008).

אות ההוקרה השנתי המסורתי של הפסטיבל יוענק לאשת הקולנוע והפעילה החברתית, אביגיל שפרבר, מייסדת ארגון בת קול – ארגון לסביות דתיות, וארגון שב"ל – תמיכה וחינוך לסובלנות בציבור הדתי; בין הפרויקטים הקולנועיים הגאים בהם היה מעורבת – "תקופת מבחן" החושפני והאישי ו"ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר", על חייה ומותה הטראגיים של סולנית להקת המכשפות, אותו ביימה יחד עם שרון לוזון. מנימוקי הפסטיבל: "העשייה הקולנועית הרחבה של שפרבר כבמאית, מפיקה וצלמת מבטאת באופן נאמן קו מחשבה פלורליסטי, אנושי, המזדהה עם כל המורכבויות של הזהויות השונות והמגוונות שהיא מביימת או מצלמת. רוח העשייה שלה משקפת נאמנה את רוח הפסטיבל".

התוכניה המלאה של הפסטיבל תוצג בערב חשיפה מיוחד שייערך בסינמטק תל אביב, במסגרתו יוקרנו בהקרנות טרום בכורה שני סרטים טריים מאוד מפסטיבל ברלין 2023, הדרמה הנועזת "נסחף" המתרחשת על רקע חיי הלילה הסוערים בברלין, והדרמה "ערפל כסוף" שסחפה גם את פסטיבל טרייבקה ותשתתף גם בפסטיבל הקולנוע בלונדון.

בין ההיילייטס שכבר אפשר לדבר עליהם: תחרות הפיצ'ינג השנתית של הפסטיבל, שהזוכה בה יקבל 140 אלף שקלים להפקת הסרט שיוקרן בפסטיבל הבא; אירוע השקת מאגר המדיה הישראלית הגאה, התחרות הישראלית בהשתתפותם של 40 סרטים קצרים; הקרנת הסרט הקצר והמדובר של אלמודובר "דרך מוזרה לחיות", שעשה הרבה רע בפסטיבל קאן האחרון. הקרנה חגיגית לעותק המשוחזר של "חסד מופלא" לעמוס גוטמן, במלאת 30 שנה לצאתו; הקרנת בכורה עולמית לסרטה התיעודי של דבורית שרגל "כאילו אין מחר"; והקרנת בכורה עולמית גם לסרט "לא משנה היכן" של אייל קנטור ויואב אבן.עוד פרטים באתר הפסטיבל

• ❤ תרבות
• TLVFest
• גילה אלמגור
• להט"ב
• קולנוע ישראלי
• דוקומנטרי

1. הנוף מהבית שלי

יש לי נוף לים. אמנם לא בשורה הראשונה, אבל הבניין גבוה ואני רואה את המרינה ולפעמים נדמה לי שאני מריחה את הים. כשעולים לקומה השנייה (יש לי גינה למעלה, כי אני לא יכולה בלי) רואים רק את קו המים וזה מראה מדהים. ואם אני יכולה לשבת ולשתות קפה מול הים, ואני רואה הרבה פעמים מזווית מסוימת גם הרבה אנשים בים אז אני אומרת – זה לא רק יפה, זה כנראה גם בריא. אני לא הולכת לים, אבל אני נהנית כל כך מהמראה הזה. ובחורף יש לזה ערך מוסף – הים דרמטי והגלים גבוהים והים משנה את צבעו. אני מתפללת, מתחננת שחלילה לא יבנו בכיכר אתרים מגדלים. "העיר הלבנה" נבחרה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו וצריך לתת לה את הכבוד ולהשאיר, בכל זאת, פיסות ים ואויר ולא לחנוק הכול במגדלים. אני עומדת מאחורי זה.

2. כיכר הבימה

אני מאוד אוהבת את כיכר הבימה – זאת אומרת, את הגן שהקים דני קרוון ז"ל ומתכנן גני הנוי והנוף, צביקה דקל, יבדל לחיים ארוכים – זו באמת פיסה של יופי. ורק שלא יגעו בזה ולא יעשו שם איזו תחנה למטרו או לרכבת תחתית וקו ירוק, או סגול או צהוב. חלילה. לא. כשאני עומדת לפעמים בהבימה ואני מסתכלת מגבוה על הכיכר הזאת ועל הגן הזה השקוע – הוא כ"כ יפה! והפריחה – הם משנים אותה לפי עונות השנה. זה פסיפס של יופי ואני מאמינה שכשעצי הג'וקרנדה יגדלו עוד קצת – כבר עכשיו הם מתחילים לפרוח בכחול וזה כבר יפה, אבל כשהג'וקרנדות תהיינה גדולות ומצלות – זה באמת יהיה מדהים. ויש את הגבעה שדני בנה עם עץ הזית בראשה וספסל מסביב. אין דברים כאלה, כל כך יפה בעיניי – באמת כיכר של תרבות. מצד אחד, היכל התרבות של הפילהרמונית ומצד שני התיאטרון הלאומי הבימה. מה צריך יותר? אנשים באים לשמוע מוזיקה, אנשים באים לראות תיאטרון. הקהל מתחלף לאורך שעות היום. בבוקר אימהות ומטפלות ותינוקות, אח"כ קהל צרכני התיאטרון והקונצרטים, היותר מבוגרים ואחר כך הנאהבים וזה מאד יפה ומרגש.

3. סינמטק תל אביב

אני חייבת להגיד שאני לא אוהבת את המבנה עצמו, הוא בומבסטי מדי, אבל יש משהו במה שקורה בפנים ובקהל שנאסף מסביב לסינמטק והזרימה של אנשים: קהל מבוגר וקהל צעיר וקהל של סטודנטים והתלמידים מעירוני א' שבסמוך… יש שם איזה חיבור מדהים בין-דורי ואני חושבת שזה אחד המוסדות שהכי מפארים את תל אביב מבחינה תרבותית. אני מאוד מאוד אוהבת ואני זכיתי – ישבתי בראשו של הסינמטק במשך חמש שנים. אהבתי כל יום וכל רגע.

4. יפו

אני אוהבת את יפו אהבה גדולה, על כל הרבדים שלה. יפו העתיקה עם כל ההוד של הבניה הישנה שלא הצליחו לקלקל גם כששחררו מבנים ואמרו שאפשר לגור פה. הראשונים שנכנסו לשם היו אמנים והם ידעו לשמור או לשמר את המקום ואת האופי. יש שילוב מדהים של אנשים שלמדו לחיות יחד וחיים בטוב, עד שהיו האירועים הקשים שהפחידו אותי מאד שאמרתי – אם הרקמה הזאת נפרמת אז אולי אין סיכוי. תודה לאל – כמו בפצע שחובשים אותו ומרפאים אותו, החיים חזרו למסלולם ביפו. יש את תיאטרון יפו, ואת תיאטרון אלסראיא ותיאטרון אלמינא לילדים, ועכשיו גם ניסן נתיב עבר ליפו, ושם גם תיאטרון הבית. יש משהו בהובלה של צעירים לתוך המקום הזה וזה נפלא בעיניי. וישנו גם שוק הפשפשים, הכל צבעוני כל כך וידידותי כך כך, המסעדות והריחות מהשקשוקה, ואבולעפיה וכל המסעדות הקטנות החדשות שנפתחו. את מסתובבת ביפו – רעבה לא תצאי משם.

5. רחוב ארנון בתל אביב

זה הרחוב שלאה גולדברג המשוררת הדגולה קשרה לו כתרים וכתבה על "ידידי מרחוב ארנון". יש שם בית שהוא באמת כחול ויש שם את בית כנסת יחזקאל, שהוא הכי ידידותי לחילונים ודתיים, בראשו עומד כבוד הרב אריה לוין שליט"א שאני מוצאת בו אדם מדהים, ויש את "גן ערן" – הגן שבקצה רחוב ארנון – גן עתיק ששופץ אחרי אסון המסוקים (הוא נקרא על שם ערן שגדל באזור הזה), גן עם עצי אבות וסבך של צמחים ויש בו צהלות ילדים והוא מלא חיים. זה רחוב קצר, אבל הוא כל כך יפה: אין כמעט חצר שאין בה ירוק, אין בה עץ, אין בה צמח. מלא ירוק. אני מאושרת להיות במקום הזה כבר למעלה מחמישים שנה. אוכלוסיות מתחלפות, היום הרבה צעירים גרים ברחוב הזה, אמנים ושאינם אמנים. פשוט נהדר, ובית הכנסת – אני אדם חילוני לחלוטין, אבל יש משהו בתופעה של בית הכנסת הייחודי הזה שהוא מאד ידידותי לסביבה וזה בתוקף הנהגתו של כבוד הרב אריה לוין. הרחוב נסגר פעם בשנה בשמחת תורה ויש תהלוכה נהדרת. הם עוברים מתחת לבית שלי ועוצרים ואני יורדת אליהם, זה מאוד מרגש אותי. ביום כיפור אני נהגתי ללכת עם ידידי יוסי גרבר ז"ל להגיד קדיש על ההורים, ויוסי כבר איננו והשנה כבר לא הלכתי. היה לי קשה מדי. נשארתי בבית ביום כיפור, אבל יש משהו גם בשקט של היום הזה וגם מדי פעם חגיגות שמחה. מדי פעם אור עד שעות מאוחרות, כי לומדים תורה. זה נותן גוון, או צבע או ייחוד לכל הרחוב. ברחוב הזה, בבית שבנינו יעקב אגמון אישי אהובי, זכרו לברכה, הייתי מאושרת מהיום הראשון, ולראשונה בחיי. כאן הקמנו משפחה קטנה לתפארת. כאן גידלנו את בתנו, הגר שהביאה לנו נכדים נהדרים. והנה גם לי הייתה משפחה במקום הזה. ועכשיו עצוב לי בלעדיו. מנסה להתנחם בזיכרונות טובים שקשורים לבית, למקום, לרחוב, לסביבה.

לסיכום: אין עיר בעולם שאני אוהבת כמו תל אביב. זאת עיר מדהימה בעיני – בליברליות שלה, בקצב שלה. באמת עיר ללא הפסקה, ושלא יגמר. יש מקום מתחת לשמים לכולם. יש פה ראש עיר שמבין שיש מקום לכולם. הוא פתוח לכולם וזה משנה את כל הקצב, הצבע והיופי של העיר הזאת. שלא יגמר.

מופע מחווה לגילה אלמגור, "הכל אודות גילה", יעלה במסגרת פסטיבל אשה בתיאטרון חולון (1.3-4.3)

• העיר שלי
• גילה אלמגור
• כיכר הבימה
• כיכר אתרים
• סינמטק תל אביב
• יפו

בימים אלה אנחנו בחזרות ובהכנות לקראת התיאטרונטו ה-30 שיתקיים באולמות יפו העתיקה ובעכו העתיקה בחול המועד פסח. חגיגה של הצגות יחיד, שיענקלה התחיל לפני למעלה מ-30 שנה.

חגיגת התיאטרונטו ה-30 היתה אמורה להתקיים בשנה שעברה. שנת הקורונה. היה לנו פסטיבל מוכן שלצערנו לא התקיים. תיכננו לעשות חגיגה גדולה ומשולבת, שכללה מסיבה לרגל הוצאת הספר "רציניקן" (הוצאת רימונים) שכתב ירון פריד על סיפור חייו של יענקלה (שהוא גם סיפורה של התרבות בישראל), יום הולדת 91 ליענקלה וחתונה חמישית שזממתי ותכננתי כהפתעה. כל התוכניות קרסו, וכל החיים השתנו.

כשהתחלתי לעבוד עם הצוות האמנותי, הגעתי לפרזנטציות כדי לבחור את החומרים לפסטיבל הנוכחי. חייבת לומר שהרגליים רעדו לי. המחשבות כמה יענקלה אהב את הפסטיבל הזה היו נוכחות כל הזמן

בדיעבד אני רואה בשנת הקורונה שנת פרידה מאגמון. בשנה הזאת בילינו 24 שעות ביחד. שיחות אינסופיות, קריאה, האזנה משותפת לתוכניות רדיו וטלוויזיה, ארוחות זוגיות, שעות של התבוננות בים, על שקיעות מגג ביתנו, וגם הרבה צחוקים. כי אי אפשר היה להיות עם יענקלה בלי לצחוק. אמרתי לו, ביום שתפסיק להצחיק אותי, אני אלך…

שבוע לפני שיענקלה חלה, הגיע הצוות של תיאטרונטו אל ביתנו. יגאל עזרתי מנהל תיאטרון יפו וגלית ברסקי המפיקה, כדי להחתים את יענקלה (כבעלים של חברת "בימות") ואותי על כך שהתיאטרונטו ימשיך לפעול כחגיגה של הצגות יחיד, כחלק מתיאטרון יפו. סיכמנו, התחבקנו וממש לפני שהם יצאו מהבית, יענקלה ביקש להוסיף משפט, שאם חלילה לא יוכל להמשיך לנהל את הפסטיבל מסיבה כלשהיא, שרעייתי תמשיך לנהל את התיאטרונטו אחרי. עשרה ימים לאחר מכן הוא לא היה איתנו, ואני ראיתי בכך צוואה. היה ברור שיש משימה שאני חייבת למלא אותה.אחרי שמלאו 30 יום למותו, התחלנו להפגש הצוות האמנותי: דניאלה מיכאלי, שמעון מימרן, המפיקה גלית ברסקי יחד עם יגאל עזרתי. כולנו התגייסנו לעבודה, והם קבלו אותי לחיקם באהבה.

זה יהיה התיאטרונטו ה-30, שיורכב משבע הצגות תחרות וארבע הצגות אורחות, שהן הצגות שזכו במקומות הראשונים בפסטיבלי העבר. הפסטיבל יעמוד בסימן מחווה ליעקב אגמון. תלמידי בית ספר "רימון", זמרים ונגנים בהדרכתו של אוהד חיטמן, יגישו מחרוזת שירים מתוך מחזות זמר שיענקלה הפיק ב"בימות" ובתיאטרון הבימה. את מילות הקישור כתב ירון פריד. בין השירים: מתוך "איש חסיד היה", "בוסתן ספרדי" "שירי ז'אק ברל" ,"מרי לו" ועוד. הפרוייקט יעלה ברחבת תיאטרון יפו במשך כל ערבי הפסטיבל, ללא תשלום.

באכסדרה של אולם התיאטרון ביפו תתקיים תערוכה שצילם ז'ראר אלון, שליווה את יענקלה למעלה מ -30 שנה, והוא נחשב בעיניי לצלם התיאטרון הטוב ביותר. יענקלה מאוד אהב אותו והעריך את עבודתו. התערוכה מורכבת מדיוקנאות של יענקלה שז'ראר צילם במהלך השנים.בעכו גם כן יתקיים ארוע מיוחד לזכרו של יענקלה.קשה לחשוב שיענקלה איננו. הפסטיבל הזה יהיה ברוחו.

כשהתחלתי לעבוד עם הצוות האמנותי, הגעתי לפרזנטציות של הצגות היחיד כדי לבחור את החומרים לפסטיבל הנוכחי. חייבת לומר שהרגליים רעדו לי. המחשבות כמה יענקלה אהב אתהפסטיבל הזה היו נוכחות כל הזמן. זוכרת איך היה חוזר הביתה מלא התפעלות מעבודות שראה, מסיפורי החיים המוצגים על הבמה, כמה התלהב כמו ילד ממשחקם של השחקנים שהגיעו להציג את העבודות, כמה היה נרגש מהעשייה הזאת.

הנה זה שוב קורה. חלק מהיוצרים הם גם המבצעים בפסטיבל, וזוהי חוויה גדולה לגלות כוחות חדשים וותיקים. אלה גם הדברים ששימחו את אגמון. אני יודעת שלא אתן לדברים האלה להישכח. התיאטרונטו זה אחד הדברים שאעשה כדי להמשיך את מפעלו של יענקלה.

"התיאטרונטו הוא שיר הלל לשחקן. השחקן לבדו, בלי זיקוקי דינור, שחקן נטו שמביא את הנשמה, את הקרביים, את תיק הזיכרון שלו לבמה"

אני זוכרת שהוא החליט להקים את הפסטיבל. זוהי אחת הפעמים הבודדות שברכתי על ההחלטה המבריקה הזאת. היו פעמים שלא חשבתי כמוהו, וכמובן טעיתי, והאמת טפחה על פני – כמו למשל בסיפור "איש חסיד היה" שיענקלה העלה לאחר מלחמת ששת הימים, ואז אמרתי לו שלאף אחד לא יהיה ראש לזה, אבל הוא הלך קדימה, ולאחר הגנרלית בא הביתה ובישר לי שטעיתי, שהקהל הרים את התקרה במחיאות כפיים בקיבוץ העוגן. גם לגבי " בוסתן ספרדי" בהבימה הייתי סקפטית. ושוב טעיתי.

התיאטרונטו הוא שיר הלל לשחקן. השחקן לבדו, בלי זיקוקי דינור, שחקן נטו שמביא את הנשמה, את הקרביים, את תיק הזיכרון שלו לבמה.לאורך השנים הגיעו מכל מיני מקומות בעולם נציגים לראות את הפסטיבל הזה וגם קמו כדוגמתו במקומות שונים. תיאטרונטו היווה להרבה שחקנים מקפצה בתחילת הדרך.

היום, יום הולדתו של יענקלה. התקשרתי לדורון נשר. לספר לו כמה התרגשתי מהסיפור שלו שנחשף ב"עובדה" עם אילנה דיין. סיפרתי לו שיענקלה שיתף אותי כמה שמח כשדורון הגיע אליו למשרד לפני כשנה, וביקש להעלות הצגת יחיד על האירוע שקרה לו. יענקלה הבטיח לו שזה יקרה. הזמנתי את דורון להעלות את ספור חייו בתיאטרונטו ה-31 וכולי תקווה שזה יתגשם.

עם כל ההתרגשות שלי, אני חושבת שרוחו של יענקלה תהיה שם ותלווה אותנו בכל פעילות הפסטיבל. יענקלה היה מעוגן וקשור לשחקנים, ליוצרים, לצוות הטכני, לכל העובדים של תיאטרון יפו.אני מבקשת שכל מי שיש לו רעיון, לקראת השנה הבאה, שיטפטף לי באוזן… בשנה הבאה נעשה בצד הפסטיבל למבוגרים גם תיאטרונטו לילדים, ובכוונתנו לעשות עוד ועוד פרוייקטים שיענקלה לא הספיק להגשים. יענקלה לא הפסיק לרגע לעבוד, עד יום מותו. היתה לו מחברת ליד המיטה בה רשם את הרעיונות. בלילות הייתי שומעת אותה מרשרשת… אנחנו מקווים להגשים עוד חלומות, לזכרו של יענקלה, החולם הנצחי.

פסטיבל תיאטרונטו, 29.3-1.4 ביפו העתיקה ובעכו העתיקה,הזמנות כרטיסים כאן, והנחה למחזיקי דיגיתלכאן

• תיאטרון
• תיאטרון יפו
• גילה אלמגור
• במה
• פסטיבלים
• יפו העתיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

לכתבות המלאות:
אוהד נהרין
גילה אלמגור
אורנה בנאי
ליאור אשכנזי
סתיו שפיר
חמי רודנר

• סתיו שפיר
• אוהד נהרין
• אורנה בנאי
• חמי רודנר
• גילה אלמגור
• ליאור אשכנזי
• דירה להזכיר
• עירוני