Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
דברים של פעם ותל אביב כל כך אחרת. זאת העיר של יפתח שפירא
יפתח שפירא (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @iftach_shapira)
"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: יפתח שפירא הוציא השבוע את אלבומו השלישי, "בים", ולוקח אותנו לאכול במסעדה שיש בה משהו של פעם ובעצם גם אל מקומות נוספים שיש בהם משהו של פעם. זאת העיר שהייתה פה פעם
>> המוזיקאי יפתח שפירא הוציא בשבוע שעבר את אלבומו השלישי, "בים", אות הפיק במשותף עם אדיר דניאל. אחרי שני אלבומים בהפקת תומר ישעיהו, מתאפיין האלבום החדש בסאונד אלקטרוני יותר ובכתיבה מינימליסטית, קרובה וחשופה.האזינו לו כאן
1. מוזיאון ארץ ישראל (מוז"א)
עבדתי במוזיאון כשנתיים בתפקיד מדריך. אי שם בקצה שטח המוזיאון שכנה קבוצת קראוונים שאיכלסה את צוות מדריכות המוזיאון, וכמה מדריכים. בחלק מהזמן המדריכות הדריכו, וברוב הזמן יצרו את עזרי ההדרכה, כלומר עבדו בכל מיני מלאכות של ריפוי בעיסוק. זה הרגיש כמו בית מחסה לאמנים בארון וכל מיני מלומדים שלא נעים להם כל כך בעולם שבחוץ. המוזיאון הוא אקס טריטוריה מצפון לירקון, מלא דשא, צמחיית פרא ואתרים ארכיאולוגיים. זה היה המקום המתאים בשבילי באותו זמן, התחנה האחרונה לפני שהחלטתי להתמסר למוזיקה.חיים לבנון 2
הבוסתן במוזיאון ארץ ישראל. צילום: אורי לווינגר
2. היכל התרבות
סבא וסבתאשליאהבו תמיד מוזיקה קלאסית והיו מגיעים מפתח תקווה לקונצרטים של הפילהרמונית. בערך בגיל 14 התאהבתי במוזיקה הקלאסית ועכשיו היה להם ולי תחום עניין משותף חדש. מדי פעם הייתי מחליף את סבתא ונוסע עם סבא להיכל התרבות, שהיה אמנם מלא אנשים מבוגרים לא תמיד נעימים שחייבים להעירזה לזה על כל דבר, אבל עדיין מקום פולחן מרגש לאמנות היפה הזאת.הוברמן 1
היכל התרבות, אולם לואי. מתוך אתר ההיכל
4. טשרניחובסקי 6
כשאני ובת הזוגשלירוצים לחגוג משהו זה המקום אליו אנחנו הולכים. משהו באירוח, באוכל ובמקום מוציא מאיתנו נינוחות ושיחות מהורהרות ונעימות. יש משהו של פעם במקום הזה ואני אוהב דברים של פעם.טשרניחובסקי 5 (כן, נו)
כשאני נוסע לעבודה אני תמיד חונה שם. שם גם עבדתי על האלבום הראשוןשליבסטודיו של תומר ישעיהו. זאת תל אביב כל כך אחרת, האזור המוקצה ביותר, ועדיין חלק ממה שמרכיב את תל אביב עבורי.
גינת הרציפים בתחנה המרכזית הישנה (צילום: נמרוד סונדרס)
5. גבעת נפוליאון
המקום הכי פראי שהכרתי בתל אביב. צמחייה מגוונת ועשירה, ציפורים ותנים. מקום להרגיש בו את האוויר הפתוח ואת עונות השנה.
גבעת נפוליאון (צילום: Ori/ויקיפדיה)
6. רחוב ישראליס
רחוב קטן וצדדי באזור שאני לא כל כך מתחבר אליו, אבל שם גרה מי שתהפוך לבת זוגי ואם ילדיי. הייתי נוסע לשם באופניים, מפתיע אותה בבוקר בדירת ההוביטים הקטנה שהיא גרה בה, או קופץ אליה בערב אחרי העבודה. מכל הבניינים בעיר הבניין ברחוב ישראליס הוא איכשהו אבן פינה בחיי.
רחוב ישראליס (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הדלפה מתוכנית המתאר החדשה: דרום תל אביב תצמח לגובה
בתמונה: לא משאירים אוויר. תל אביב (צילום: שאטרסטוק)
הסעיפים העוסקים בהגדלת זכויות הבנייה בטיוטת תוכנית המתאר החדשה של תל אביב הודלפו, ומהם עולה כי התוכנית שמה דגש על ציפוף ובנייה לגובה עד 40 קומות בדרום העיר. היא צפויה להיות מאושרת רק לקראת סוף 2023
תוכנית המתאר החדשה של תל אביב ממשיכה לקרום אספלט וחומרי בניין, ואמש נחשף ב"גלובס" כי טיוטת התוכנית שהוגשה לוועדה המחוזית לאחר הליך שיתוף ציבור מזורז (ויש שיאמרו מזורז מדי), כוללת בין היתר מדיניות מתירנית בהרבה בכל הקשור לבנייה לגובה, ובעיקר בדרום העיר, מה שמצד אחד משמח את בעלי הקרקעות ומצד שני עשוי לספק את הביקוש המסיבי לדיור בעיר. לא ברור האם תנופת הבנייה הצפויה תיקח בחשבון את התושבים שמתגוררים בשכונות כעת. ניסיון העבר עם הג'נטריפיקציה בעיר מלמד שפחות.
האם תוכנית המתאר החדשה תציל את השכונה? נווה שאנן (צילום: טלי מאייר)
על פי ההדלפה, האיזורים שיושפעו מכך במיוחד הם איזור התחנה המרכזית החדשה והישנה יחד עם שכונת נווה שאנן הלכודה ביניהן, אזור סלמה-אליפלט-אילת בפלורנטין, משם גם לאורך ציר שלבים ובשכונת נווה עופר, ובמקביל גם לאורך דרך נמיר בצפון העיר ובאזור צומת קרליבך שבמרכזה. במוקדים הנ"ל תתאפשר בנייה עד לגובה של 40 קומות, היכן שמותרות כ-15-25 קומות כיום. הדבר עולה בקנה אחד עם המטרה המובהקת של תוכנית המתאר החדשה – ציפוף אזורי מסחר ותעסוקה בעירוב שימושים עם דיור ומשרדים.
בקרוב עוד הרבה מגדלים גם כאן. צומת קרליבך (צילום: נתלי מון)
עםן זאת, מי שמקווים להקלה מהירה במשבר הדיור העירוני יכולים לצנן מעט את התלהבותם: על פי ההערכות האופטימיות ביותר, תוכנית המתאר החדשה לא תאושר בוועדה המחוזית לפני סוף 2023 ולא תפתור את התסבוכת שיצרו שרת התחבורה מירב מיכאלי וראש העיר רון חולדאי סביב פינוי התחנה המרכזית החדשה. מבקרי התוכנית החדשה טוענים כי הציפוף אינו מספיק וכי יש להעניק לבעלי הקרקעות היתרי בנייה משמעותיים יותר לגובה.
סודות קולינריים: בחרנו 7 מקומות פחות מוכרים שטעים בהם מאוד
מאמא לינה X באלי טאלי מתארחות בהודנא ב-2019. צילום: מתוך הפייסבוק של ההודנא
ביקשנו מכתבינו לחשוף את הסוד הקולינרי הכי גדול שלהם: המקום ההוא שלא רבים מכירים, הגילטי פלז'ר שנמצא בקצה הפלנטה, שכיית החמדה הקולינרית שנמצאת לה מתחת לרדאר המקומי. אולי אנחנו נתחרט על הרשימה הזו אחר כך, אבל זה מה שיצא
שוק הכרמל הוא המקום השמח שלי. זה לא שאין עוד מקומות בעיר שעושים לי טוב, אבל כמו שכתב המשורר "כשאני עצוב ורע לי על הלב, אני הולך לכרמל ואצלם בולס (פחמימות)". מעטים המקומות שבהם אתה יכול ליהנות ממבחר כל כך אדיר של אפשרויות איכותיות של תרופות הרגעה קולינריות. ודווקא שם, במקום הכי צפוף ומתויר בעיר, ברחוב הראשי של השוק, מסתתר באופן גלוי להפליא דוכן הדגים של הכרמל 40. טכנית מדובר בשלוחה של החנות שנמצאת מאחור. בפועל מדובר במקום שמגיש, תחת שם הקוד "כריך דייגים" את הסנדוויץ' הטוב בישראל.
אין שום דבר בסנדוויץ' הזה שהוא פחות ממושלם. הלחמנייה שמושחמת על הפלנצ'ה והופכת ליותר קריספית מבדיחת קרש. הרוטב האגדי, המינון המושלם של הירקות. הכל כדי להרים לפילה הלברק שמושרה ברוטב ומכניס לכל ביס פיסה קטנה של ים קסום. למעשה, הוא כל כך מוצלח, שיש לי חבר צמחוני שמדי פעם קופץ לשם ומבקש רק את המסביב, בלי הדג. מי היה מאמין שטיסה הלוך חזור לגן עדן עולה רק 40 שקלים. הכרמל 40, למי שתהה
הכרמל 40 (צילום: רן בירן)
ירון טן-ברינק: זה הנוף, טמבל
אוכל זה לא הכל בחיים. זו אמת שקשה להתמודד איתה, בעיקר כשחצי מזמן העבודה שלך מוקדש למחשבות על אוכל, שיחות עם אנשי סצנת האוכל ואכילת אוכלים של אוכל, אבל לפעמים כל מה שאתה רוצה זה לשבת בספוט מדהים וללעוס משהו. ובכן, אין בתל אביב כולה ספוט מדהים יותר מהמרפסת של מסעדת אלדין. זאת מסעדה שאינה נמצאת בשום צורה על רדאר כלשהו, לא תמצאו אותה ברשימות טופ-10 והיא נראית כמו מלכודת תיירים קלאסית. אבל היא לא. היא עוד מסעדת דגים ביפו. אין הבדל קולינרי מהותי בינה ובין מסעדות דגים סבירות אחרות ביפו – דגים ובשרים על האש, פירות ים קפואים, מזטים. החמוצים כאן תוצרת בית והם מצוינים. זה לא באמת משנה. תתרכזו במה שחשוב: אין בתל אביב כולה ספוט מדהים יותר מהמרפסת של מסעדת אלדין.
לא רק שכל דבר שתאכלו יהיה טעים יותר מול המראה הפנורמי של תל אביב שנפתח לרווחה מהמרפסת הזאת, אלא שעצם הישיבה בה מובילה למעיין התעלות של הנפש שמאיינת את חשיבותו העליונה של האוכל המעודכן וטעמיו הטרנדים או לפחות שם אותו בפרופורציה בריאה. זאת המרפסת הכי טובה בעיר. אתה יושב על מבנה בן 600 שנה, במסעדה משפחתית בת 40 שנה, וצופה על עיר בת 100 שנה ועל קו החוף האדיר שלה והיא יפה גם עם המגדלים והמלונות המכוערים שלה. למי אכפת בכלל מאוכל. לכמה רגעים קורה הדבר הנדיר הזה והכל בעולם ממש בסדר. איזו עוד מסעדה יכולה לגרום לכם להרגיש ככה. מסעדת אלדין, טיילת מפרץ שלמה 5
מסעדת אלדין. צילום: shutterstock
מתן שרון: הכריך הטראשי שהפתיע אותי
לפעמים כדי למצוא את הפנינות הנחבאות צריך להסתכל ממש מתחת לאף שלנו, במקום האחרון בו תחפשו. נגיד כמו רשת ארצית של כריכים דרום אמריקאים, המקום האחרון שהייתי מצפה לקבל בו כריך ראוי בתור תל אביבי מתנשא. ועם זאת דווקא ליד מרכז אוכל רחוב שכולל, בין היתר, את ויטרינה וסון רון, מתחבא סניף זכיין קטן של "רד מיט", שמגיש כריך וראפים בסגנון דרום אמריקאי ומחזיק, בי נשבעתי, באחד מכריכי הבשר האהובים עלי בעיר, ה"קרייזי רד".
בחיי שאני לא יודע מה עושה את הכריך הטראשי והזול הזה לכל כך כיף. אולי זו הג'בטה הפריכה, אולי בשר האנטריקוט שנצרב בזריזות עם פלפל ובצל לשמיכת בשר מלאת טעם, אולי מגוון הרטבים הפרובנציאלי בקטע טוב (בקשו את רוטב השזיפים אם יש, מתיקות מושלמת) ואולי בכלל תערובת פלפלים חריפים שישרפו לכם את החיוך, אבל הכל מתאחד לביס מענג וממלא, מאנץ' לילי או ארוחת צהריים זריזה ומהנה. אני מודה, כשאכלתי בסניפים אחרים (אחד על דיזנגוף והשני על בורגשוב) לא זכיתי לאותה החוויה, אז אולי הקסם נמצא בעיקר בנחלת בנימין, אבל מה שבטוח, לא הייתם מצפים למצוא אותו דווקא שם. רד מיט, נחלת בנימין 75
הכריך של רד מיט. מתוך פייסבוק
רעות ברנע: מרוקאי. הודי. טבעוני. טעים
את לין מיטשל הכרתי לפני קרוב לעשר שנים, באמצעות מדבקות שפוזרו בשכונת מגוריי (א.ק.א פלורנטין) המבשרות על שירות אוכל ביתי בשם "הקוסקוס של לינה". לא הרבה אחרי, היא השתדרגה והפכה ל"מאמא לינה – בא לי טאלי", אבל המשיכה לבשל פעמיים בשבוע יחד עם אמא שלה מהדירה הקטנה שלה בשכונה. האוכל, מרוקאי והודי לסירוגין – הוא טבעוני לחלוטין, ובתור מישהי לא טבעונית בעליל פקפקתי בהתחלה. אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר בקוסקוס הכי טעים שאכלתי (כזה שאפילו הילדים שלי התעלפו עליו, וזו משימה מאתגרת במיוחד), שלא נדבר על הקובה חמוסטה האלוהית (גם היא טבעונית, כמובן), קציצות הטופו וכל מה שמתחדש מדי שבוע.
במשך תקופה ארוכה פקדתי את הבית עם החצר והחתולים המהממים של מיטשל בפלורנטין בערך אחת לשבועיים כדי לקחת טייק אווי שרק בדרך של שלוש הדקות בין הבית שלה לשלי כבר פנטזתי על הרגע בו אפתח את הקופסאות החמות. בשנה האחרונה היא עשתה שינוי קל אחרי שעברה את הגבול לרמת גן (אבוי!!!) אבל עדיין מספקת משלוחים אחת לשבוע – בימי חמישי. ועוד לא התחלתי לדבר על הפסטיבלים שנראים מאוד מגניבים, שהיא מארגנת אחת לכמה שבועות. אבל עזבו, זה כבר ממש לא לגילי. לפרטים נוספים והזמנות
ספי קרופסקי: קערות פיליפיניות של נחמה
אני בכלל לא בטוח שלמקום הזה יש שם. גם הוראות ההגעה אליו בתוך המבוך הבלתי נגמר שהוא התחנה המרכזית מבלבלות. אמנם באחרונה מתגבר הבאז סביב העולם הקולינרי שכבר לא חבוי לו באזור נווה שאנן והתחנה, אבל זה לא המקום הראשון שקופץ לראש כשממליצים על משהו. לרוב ידברו אתך על המקומות האריתריאים או על הכיסונים במדרחוב. מדובר בסך הכל בדוכן שמציע אוכל פיליפיני, לא רחוק מהמכולות הפיליפיניות בלב התחנה. תשאלו כשתגיעו, זו כנראה העצה הכי טובה שיש לי אליכם. יש שם מרקי אטריות, כמה תבשילים, מטוגנים למיניהם וזהו בערך. מסעדה, סליחה, דוכן של אמא, בהנחה שאמא שלך פיליפינית.
מרקים אסייתיים הפכו לאיט גירל של השנים האחרונות: מראמן דרך וון טון ועד פו. ארוחה שלמה שכל כולה נחמה. הבעיה היא שהמחירים במקומות העדכניים והנכונים, רובם במרכז העיר – קפצו גבוה. גבוה מאוד. קערת ראמן מרקיעה לאזור ה-70 שקל. מנחם מאוד לדעת, שבמרחק קצר מאוד משם, בתוך העולם המופלא והמוזר שהוא התחנה המרכזית, יש מקום שמאפשר לך לחמם את הגוף מבלי לקרוע את הכיס. התחנה המרכזית, לוינסקי 108
שרון בן דוד: המוסד הירושלמי לשעבר שנותר מתחת לרדאר
נחלת יצחק היא בת חורגת בתל אביב, מרוחקת מהמרכז אך לא היפסטרית כיפו או נוצצת כרמת אביב. עד לפתיחת מאפיית שרויטמן (גילוי נאות: הח"מ גרופי של לחם בלישה ידנית והרינג בשמנת), השכונה כלל לא הייתה על מפת אף פודי שמחזיק מעצמו. מאז נפתחו באזור עוד כמה מקומות ששווים ביאה (אטליז בשרה שמייצר שרקוטרי מתוצרת בית, גלידריית ביאנקו נרו), אך בבט הקדימה את כולם. ספוט הוופלים הירושלמי לשעבר, שזכור כ"החגיגה של בבט", העתיק את מיקומו לנחלת יצחק לפני יותר מעשור, אבל למרות הסופרלטיבים הוא נותר איכשהו מתחת לרדאר.
בחלל קטן בין מוסכים למרכז קניות גנרי מגישה השפית והבעלים נילי מירון פרשנות אישית לוופלים בלגים מוגזמים כדבעי, מתוקים ומלוחים, ושוקו חם או קר על בסיס שוקולד, שאחריהם נחלת יצחק נראית קצת כמו המארה. אם יש כמה דקות פנויות כדאי לקפוץ ולטעום את הוופלים מיד עם הכנתם, אך אם אין (או שסתם אין מה לחפש בצד הלא נכון של איילון) – אפשר תמיד להזמין בוולט. החגיגה של בבט, חפץ חיים 18
החגיגה של בבט (צילום: אנטולי מיכאלו)
ניב טובול: חגיגה בוכרית בדרום הרחוק (מאוד)
כשמתחשק לי לברוח קצת מן האספלט התל אביבי הטיפוסי, מן הפיתה המפונפנת או ההפוך המפורק – אני עולה על קורקינט לדרום דרומה של העיר, לעבר המאפים הבוכרים של אמנון. במקום הקטן הזה, שנמצא בלב שכונת מגורים, ניתן למצוא כמובן את הלחם הבוכרי המפורסם שהוא מוצר הדגל של העדה. אבל חשוב יותר בשביל מי שרעב הוא המפגש במגשי סמסה (שהוא כיסון בוכרי גדול) העמוסים במאפים חמים שממש הרגע יצאו מהתנור. הסמסה האלה הם משהו מיוחד. תאמינו לי. ברגע הנגיסה מתגלה בתוכם עולם של תבשיל בשר שמנוני ומפנק עם המון בצל שסוגרים ביס שממש ממש שווה להתרחק בשבילו ממרכז העיר.
בנוסף תמצאו לצידו מנטו עדינים ונפלאים, ביצ׳ק – הגרסה הצמחונית לסמסה שממולאת בדלעת, אושפלאו ועוד מגוון רחב של תבשילים בוכרים מסורתיים שאפשר (וכדאי) לקחת הביתה, לאבז מתוק עם פיסטוקים ועוד ועוד מאכלים עם שמות שאתם לא מכירים, אבל אחרי ביס אחד לא תשכחו. אה וכמובן, המחירים נוחים מאוד, ומאפשרים לאכול. הרבה. מחפשים משימה חדשה לשנה החדשה? קחו את עצמם לדרום העיר להכיר אוכל בוכרי ממש מקרוב. מאפיית הלחם הבוכרי, שז"ר 11 (נווה עופר)
בוכרי בנווה עופר. צילום: ניב טובול
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ההכרזה על פינוי האוטובוסים מהתחנה המרכזית יצרה את האשליה שהתחנה כולה הולכת להיהרס לטובת פארק דמיוני או מבני מגורים. בפועל זה עשוי להוביל דווקא להזנחת המבנה ולהוות עוד אירוע ברצף ההתרחשויות שמפרקות את מרקם החיים העדין בדרום תל אביב // טור דעה
המקום שמוכר לציבור כ"התחנה המרכזית החדשה בתל אביב" הוא לא מקום אחד. למעשה יש לו כמה שמות, כמו "קניון תל אביב (שמו הרשמי) ו"הפיל הלבן" (כינוי שדבק בו במשך השנים שבהן עמד נטוש). הוא לא ממש בתל אביב מכיוון שהוא נבנה בשטח המונציפלי ההיסטורי של יפו, והוא בטח לא מרכזי. הוא גם לא בדיוק מקום. יותר מדוייק להגדיר את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב כאירוע מתמשך במרחב העירוני של דרום תל אביב, ואולי אפילו רצף אירועים שבמהלכם מקטע שלם משכונת נווה שאנן נגדע לטובת שלושה מבנים עצומים שהוקמו בכמה שלבים, לאורך שלושה וחצי עשורים, במה שהפך למגה סטרוקטורה אחת.
לא רק הבנייה התרחשה בכמה שלבים, גם השימוש בה מעולם לא היה רציף. התחנה לא מתפקדת כמבנה אחד, פיזית וארגונית, במובן שתחת הגג של ׳מבנה העל׳, כפי שהוגדר בעת בנייתו, מתקיימים גם היום רצפים של אירועים ושימושים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני ורובם אינם קשורים כלל, שאיגודם הנרטיבי לכדי מערכת אחת הופך את המקום ל׳התרחשות-על׳ כאוטית ומסובכת שקשה להפריד בין חלקיה. חוסר ההגיון שלה הוא מרכיב מהותי בדי.אן.איי של המקום כולו ובקבלת ההחלטות בנוגע אליו מאז שהוקם.
התחנה המרכזית (צילום: בן קלמר)
מאבק התושבים נגד בניית התחנה החל קרוב מאד למועד תחילת בנייתה בשנות השישים המאוחרות. הוא נמשך בעקביות לאורך השנים על אף חילופי האוכלוסיה התכופים בשכונות מסביב, ובהנהגה של תושבות ותושבים שלא אמרו נואש. זהו מאבק של תושבים על ביתם. ותיקי נווה שאנן ושפירא ראו לנגד עיניהם איך מרחב המחייה העירוני שלהם הולך ונהרס בעקבות בניית התחנה ומאוחר יותר בעקבות ההזנחה שפעילות התחנה הביאה איתה. מעבר לאלו, הופיעו בעיות מהותיות יותר כמו זיהום אוויר חמור שהעלה את רמת התחלואה בנווה שאנן והסביבה לרמות מדאיגות עבור כל מי שחי באזור. מאבק התושבים בא לשים לתופעות הללו סוף.
ההתמקדות באלמנטים הבעייתיים של התחנה, מהלך בנייתה וההיסטוריה של המרחב בו היא ממוקמת בדרום העיר מפספסת עניין עיקרי נוסף, שכפי הנראה הופך את התחנה המרכזית החדשה למבנה מעורר האימה במוחו של הציבור: החוויה הפיזית של ההימצאות בו. כל מי שאי פעם הגיעו לתחנה מכירים את תחושת חוסר ההתמצאות, הפינות האפלות שלא היתה כל כוונה להתקל בהן והרצון העז למצוא את הדרך המהירה ביותר החוצה.
שוק אוכל פיליפיני בתחנה המרכזית (צילום: שלומי יוסף)
בזמן שניסיתם לצאת ובתוך הכאוס שנוצר בתחנה, יש קבוצות רבות של מיעוטים שדווקא מצאו בה מקלט: קהילת המהגרים מהפיליפינים שפתחו בה מרכז מסחרי וכלכלי משגשג, מועדונים וכנסיות. הקומות התחתונות והאפלות משמשות כאתר קרוזינג. קבוצה גדולה של אנשי קרקס וג'אגלינג מתכנסים מכל הארץ כדי להתאמן יחד ברחבה של קומה 4. תוכלו למצוא בתחנה סצינה שלמה של חנויות ספרים משומשים ברוסית, מסעדות נפאליות ואתריתראיות, מוזיאון לשפת היידיש, את תיאטרון הפרינג' "קרוב ואת במת מיצג לפרפורמנס. יש בתחנה גני ילדים למהגרים, מרפאה לפליטים וגם את מועדון הבלוק. חלק מדמויות המפתח בסצינת ההיפ-הופ הישראלי צמחו בחנות של Mad Man שפעלה בה עד לפני כמה שנים. בין כל אלו פזורים בעלי החנויות, אמניות ואמנים ששוכרים סטודיו לאמנות וכמובן אלפי נוסעות ונוסעים שמנסים להגיע לאוטובוס שלהם בזמן.
לפני שבוע הודיעו שרת התחבורה מרב מיכאלי וראש עיריית תל אביב רון חולדאי הודיעו על פינוי האוטובוסים מהתחנה, בצעד דרמטי שמסמן כביכול את סוף המאבק ארוך השנים נגד פעילות התחנה המרכזית החדשה. מערכת טיים אאוט פרסמה ידיעה תחת הכותרת "תל אביב ניצחה", בה נכתב שהתחנה תפונה עד שנת 2023. מכיוון שהתחנה היא מקום כל כך מתעתע, כדאי לבחון את ההצהרה הזאת מקרוב ולראות מה ממנה מציאותי, וחשוב יותר לראות אם אכן "תל אביב ניצחה".
החוויה הפיזית היא הסיבה שמבדילה את המאבק בתחנה המרכזית ממאבקים אחרים של מוקדי זיהום אוויר ותיקים כמו בתי הזיקוק או הכור הגרעיני בדימונה, ומכיוון שלרבות ורבים כל כך יצא ללכת לאיבוד בתחנה, יש למאבק צד ציבורי שבו לכל מי שעבר אי פעם במקום יש דעה (כלומר לרוב החברה הישראלית). באותו הזמן ההתלהבות מרעיון פינוי האוטובוסים מסיטה את הדיון מהמורכבות של המקום ובעיקר מפיצה את האשליה שהתחנה כולה הולכת להיהרס לטובת פארק דמיוני או מבני מגורים. מעבר לכך שמדובר על מבצע הנדסי יקר וכמעט בלתי אפשרי, אף אחד לא מתכנן לסגור את התחנה לחלוטין או להרוס את המבנה בטווח הזמן הקרוב.
התחנה המרכזית החדשה | צילום: shutterstock
בטווח הארוך, סביר שגם אלו ששמחים היום על פינוי האוטובוסים יגלו שהמאבק לא תם, הוא רק לובש צורה חדשה. אמנם חברות האוטובוסים הן הגורמות לזיהום אבל הן גם מי שמחזיקים את התחנה בחיים מבחינה כלכלית. שכר הדירה הגבוה ביותר מגיע מהן וכשהן יתפנו, מי ישלם עבור תחזוקת מבנה עם חלל פנימי גדול יותר משל מגדלי עזריאלי? הרי זהו מבנה פרטי ולשרת התחבורה וראש עיריית תל אביב-יפו אין שום כוונה, רצון או תקציב לטפל בתחזוקה שלו. חברת נצבא, הבעלים הנוכחיים של הבניין, כבר הוכיחה בעבר שאין לה מחוייבות כלפי הנכסים שלה אם אין מי שישלם על התחזוקה. מספיק להסתכל על מבנה התחנה המרכזית הנטוש בבעלות נצבא בבת גלים בחיפה, כדי להבין לאן יכולה התחנה בתל אביב להתדרדר ברגע שהאוטובוסים יפסיקו לצאת ממנה.
פינוי האוטובוסים ללא תוכנית כוללת לסגירת התחנה ופיצוי בעלי העסקים, טיפול בסביבתה ופתרון לקהילות השונות שמוצאות בה מקום יחיד מסוגו, מסמן עוד אירוע ברצף ההתרחשויות שמפרקות את מרקם החיים העדין בדרום תל אביב פעם אחר פעם. עבור קהילות גדולות שכוללות כמה עשרות אלפי אנשים מהשוליים של החברה הישראלית לא מדובר בהכרח בניצחון. תל אביב שלהם הפסידה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה עושות בסופ"ש: סיורי קסטות בנווה שאנן וסרטים ביפו
שישי ושבת בת"א: שוק העתיקות והווינטג' בגבעון חוזר עם שלל אוצרות | הופעות חיות לכל המשפחה בשדרות רוטשילד | במוצ"ש: סיבוב נוסף של הופעות האקווריום בגן העיר | והדרייב אין חוזר במהדורת ילדים
החל משעות הבוקר בשישי תוכלו לסייר בין הדוכנים הייחודיים בשוק העתיקות בכיכר גבעון ששב לפעילות. תיקים, בגדים, שעונים, תכשיטים, מטבעות, מצלמות וחפצים מיוחדים עם סיפורים מפעם. הכניסה לשוק היא ללא תשלום, המוצרים, ובכן, כבר כן.לפרטים נוספים.
11:00מוזיקה: סיור בעקבות הקסטות בנווה שאנן
חוקר התרבות אופיר טובול יוביל סיור באזור התחנה המרכזית הישנה בנווה שאנן בעקבות "מוזיקת הקסטות" ששינתה את פני המוזיקה הישראלית. הסיור יתמקד במקומות שבהם המוזיקה הים תיכונית פרצה לתודעה הציבורית – בעיקר בשנות ה-80. הסיור יחל בנווה שאנן 1 בעבור תשלום סמלי של 15 ש"ח.לפרטים נוספים
12:00מוזיקה: הופעות חיות ברוטשילד
בסופי השבוע הקרובים יערכו הופעות מוזיקה לכל המשפחה בחינם ובאוויר הפתוח. הפעם ההופעות יערכו בשדרות רוטשילד 31 (סמוך לרחוב שד"ל), ותוכלו ליהנות מ- the isradixie ban- תזמורת צועדת המתמחה בג'אז; ההרכב המוזיקלי "פלימביז" עם מופע שירי קאברים מכל הזמנים וגם מ"קובי והדר" – מופע הכולל שירי רוקנרול – במיוחד משנות ה-60. הכניסה חופשית,לפרטים נוספים.
14:00מסיבה:FIT רכיבה יחידנית #7
באופן רשמי זו אינה מסיבה אלא אירוע רכיבת אופניים המוני ברחבי העיר. באופן מעשי זו המסיבה הכי טובה שהייתם בה בתשע החודשים האחרונים. בשבוע שעבר זה כבר הגיע לאלף רוכבים ורוכבות בקירוב, ולכו תדעו מה יהיה השבוע. כלומר, לכו. כלומר, דוושו וסעו.כל הפרטים כאן.
יש לכם איוונט בתגובה הראשונה ובדיוק 4 שעות להגיע להבימה.זריז זריז יום שישי יום קצר.????Free Individuals Together????צילום ועריכה:Michael Mevorach
החל מראשית המאה הקודמת הקרינו סרטים ביפו. במהלך הסיור תכירו כמה מבתי הקולנוע הישנים של העיר העתיקה, כמו קולנוע אפולו וקפה זאריפי שבו התקיימו הצגות הראינוע הראשונות. כמו כן יוקרנו קטעים מסרטים שצולמו ביפו מ"אלדורדו", דרך "השוטר אזולאי" ועד "עג'מי". 60 ש"ח. נקודת המפגש תישלח בהמשך,לפרטים נוספים והרשמה.
17:00מוזיקה: ההופעות באקווריום נמשכות
במוצאי שבת ישובו ההופעות (או חזרות) באקווריום של מרכז ענב על גג גן העיר. הפעם תוכלו ליהנות מ"התומשיה" – מופע מוזיקלי לילדים עם תומר שרון. לאחר מכן ממופע מחול של עידון גדרון, מהופעה מוזיקלית של אביגיל קובארי והערב יחתם עם עוד קצת מחול כשמאיה שוורץ תעלה על הבמה שהיא בעצם רחבה מהפנטת. בחינם.לפרטים נוספים.
17:30קולנוע:דרייב אין פסטיבל סרטי ילדים
בשבת ולאורך החג, במסגרת אירועי פסטיבל סרטי הילדים הבינלאומי, ייערכו הקרנות סרטי ילדים בדרייב אין שיחזירו לכם את הטעם לחיים. הסרט שיוקרן בשבת הוא "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" שיצא בקיץ שעבר, אבל גם אם הזאטוטים כבר ראו אותו – החוויה בכל מקרה גדולה יותר מכל סרט. צאו קצת מהבית, זה נחמד.פרטים ורכישת כרטיסים כאן.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
