עוד בחודש אפרילסיפרנו לכםעל מיזם "בית קפה עוטף", שנוסד על ידי היזם תמיר ברלקו יחד עם קרן 4techIsrael, ונועד ליצור מקום מפגש, עשייה ותעסוקה עבור הקהילות המפונות, לצד חיזוק הקשר עם הקהילות בהן הם מתארחים בחודשים האחרונים. הבעלים והעובדים של בתי הקפה הם בני היישוב שעל שמו קרוי בית הקפה, והכנסותיו מוקדשות לשיקום ובנייה מחדש של ישובי העוטף.

>>טעם מר: 33 מסעדות, ברים ובתי קפה שנסגרו בגלל המלחמה

בחודש מאי כברביקרנו בסנונית הראשונה של קפה עוטף, קפה עוטף נתיב העשרה שנפתחה בפארק שרונה. כעת הגיע הזמן לקפוץ לסנונית השנייה – קפה עוטף רעים, שנפתח בגבול נווה שאנן-פלורנטין, במרחב הקהילתי שניצב מול קאנטרי העליה. קהילת קיבוץ רעים פונתה, מתגוררת כעת בקרבת מקום ברחוב הרצל, על כן זה היה רק טבעי שבית הקפה של הקיבוץ ייפתח בסביבה. המקום פועל כבר שבוע, וכבר זוכה לחיבוק חם הן מתושבי השכונה והן מתושבי הקיבוץ שמגיעים להכיר, לתמוך, וכמובן, לשתות קפה, לנשנש וגם לטעום קצת שוקולד יוצא דופן.

את בית הקפה מנהלים עמית כהן (בת 25) מקיבוץ רעים ואלמוג פולק (בן 27), מקיבוץ אורים השכן, וכל שאר עובדי המקום הם בני ובנות הקיבוץ. אך יש אלמנט נוסף שהוא מעבר לבית קפה –במקום פועלת חנות הדגל של "שוקולד דביר", על שמו של השוקולטייר דביר קרפ ז"ל, שלפני המלחמה הפעיל בעוטף מקום אהוב בשם "שוקולד קפה", שזכה לשבחים וחזר לפעול במועצת אשכול רק חודש שעבר. בשבעה באוקטובר נרצח דביר יחד עם בת זוגו סתיו קמחי לעיני ילדיו, וזוגתו לשעבר ואם ילדיו רעות קרפ בחרה להנציחו דרך אהבתו הגדולה לשוקולד – בבית קפה עוטף רעים, בו היא גם הבעלים.

כדי להעמיד את החנות על הרגליים גם בתל אביב, רעות פנתה לשוקולטיירים מובילים שעזרו לה לשחזר את מתכוני הפרלינים, שברי השוקולד ומוצרי השוקולד השונים של דביר. על כן, מלבד מכונת קפה, וויטרינת כריכים ומאפים, תמצאו בבית הקפה גם ויטרינה נפרדת של פרלינים וטבלאות שוקולד בעבודת יד.

שוחחנו עם עמית כהן, ותהינו איך זה מרגיש למצוא את עצמך מנהלת בית קפה בת"א בנסיבות חריגות שכאלו. "וואו, קודם כל הלם שזה קורה", היא מספרת. "כבר למדנו בתקופה האחרונה שאפשר לסמוך רק על הכאן ועכשיו, אבל לא דמיינתי שהכאן ועכשיו יהיה לנהל בית קפה עם החברים שלי, וזה מרגש אותי מאוד. בשבעה באוקטובר הייתי בקיבוץ רעים, בו נולדתי וגדלתי, וכמה ימים אחר כך התחלתי מילואים, שסיימתי לפני שלושה חודשים. כשחזרתי הגיעה ההצעה לנהל את בית הקפה, המשפחה שלי פונתה לכאן והחלטתי שזו הזדמנות מצוינת. כשאני כאן אני פעילה ומלאה בעשייה, זה מנקה את הראש מכל השאר, ונחוץ מאוד".

מי מגיע לבקר בבית הקפה?
"כל יום מגיעים אנשים מהקיבוץ, וזה הכי כיף בעולם ששוב יש לנו את הקהילה שלנו ומקום להיפגש. מבחינתי – זה שיש לי, בת העשרים וחמש, מה להביא לקהילה שלי – זה דבר ענק. חוץ מזה, שאנחנו רגילים מהקיבוץ לעבוד ולהרים פרויקטים ביחד, ותחושת הקהילתיות מורגשת מאוד גם כאן. אנשים שמגיעים לכאן ומזהים פה את השכנים שלהם מהבית, שעובדים עכשיו במטבח ובפלור. אנחנו גם מוכרים מוצרים שאין מישהו בעוטף שלא מכיר מהבית, לדוגמא בירה ISIS, שמן זית של בילנסקי והגבינות של מחלבת בארי. חוץ מזה, מלא מתושבי השכונה מגיעים. אנחנו גם קרובים לקאנטרי אז אנשים קופצים אחרי או לפני אימון".

ואכן, בעודנו משוחחות בית הקפה עמוס במבקרים, משפחות צעירות עם ילדים אחרי הגן, מתאמנים מיוזעים אחרי אימון וגם תושבים מהקיבוץ, שמגיעים לשתות קפה ולהרגיש לרגע קצת נורמליים. זה בית קפה נעים לישיבה, בין אם בחלל הממוזג ורחב הידיים בפנים, ובין אם בחוץ תחת השמשיות. מלבד קפה תמצאו כאן גם כריכים טריים ונהדרים, מאפים פריכים ומפתים ושלל מוצרי מדף ומעדנייה, כגון ממרחים, שמנים, ריבות, גבינות וכלי קרמיקה, שמרביתם מתוצרת העוטף. מרביתם, כי יש גם ייצוג צפוני, כמו יינות יקב פלדשטיין. "התחלנו להביא גם דברים מהצפון", אומרת עמית בחיוך מריר. אחוות המפונים הזו שורה על כל האזור, ואם בתל אביב יש לב – ואוהו כמה שיש – זה יהפוך לאחד מבתי הקפה הפופולריים של הסביבה.
קפה עוטף, וולפסון 54 (מול קאנטרי העלייה), א'-ה' 7:30-19:30,ו' 7:30-16:00, ש' 9:00-19:30

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• וולפסון
• קאנטרי העלייה
• שבעה באוקטובר

המחשבה הראשונה שעוברת בראש בכניסה לסטייקיית הבוקרים היא 'איפה הדייסון'. רצפה מנומרת בשברי קליפות בוטנים רומזת שמישהו שכח לנקות בסוף הסרוויס אתמול, אך הלוק הכאילו־מוזנח מגובה בלוגיקה שמגיעה כל הדרך מארה"ב: במסעדות סטייקים מסוימות, טקסס רואדהאוס למשל, נהוג להשליך את הקליפות כדי שאורחים ידרכו עליהן בנעליהם וינקו כך את הרצפה. בסניף החדש של המוסד החיפאי הוותיק מותירים את הקליפות כעדות למספר הלקוחות שביקרו במסעדה באותו יום. ובשבת, כך ניתן להסיק מהכמות, הגיעו אורחים רבים.

סטייקיית הבוקרים פועלת בחיפה בהצלחה כבר 27 שנים והיא נחשבת למוסד המזוהה עם העיר. הסניף החדש נפתח בשוליים הדרומיים של תל אביב, מול בית החולים וולפסון. הבחירה להתרחק ממוקד הכוח מעלה תהיות, שהבעלים יוסי טוכנר ממהר לפזר. כמי שעוסק בתחום יותר מ־40 שנה ועומד מאחורי מסעדות, אולמי אירועים ובתי אוכל מיתולוגיים בחיפה והצפון, אי אפשר לכפור בכנות כוונותיו.

"היצר השתלט עלי", הוא צוחק. "אני רוצה להראות שבצפון יודעים לעשות אוכל טוב ולתת שירות טוב לא פחות מאשר בתל אביב. בתי האוכל שלי אף פעם לא היו במרכז. המוצר מנצח ולכן אנשים מגיעים".

ליוצאי חיפה והצפון התפריט ייראה מוכר. הוא משתרע על פני ארבעה עמודים צפופים ויש בו ייצוג לכל מטבח שישראלים אוהבים. למשל חומוס, כדורי פלאפל חיפאיים, טבעות בצל מטוגנות "סטייל NY", כבד עוף קצוץ, סלט פאטוש וסלט עגבניות ספרדי חריף במחלקת המנות הראשונות (כ־30 ש"ח בממוצע).

>> מסעדות הבשרים הטובות בתל אביב
>> אוהבים לאכול בתל אביב? ספרו לכל העולם בסקר טיים אאוט העולמי

במנות הביניים תמצאו כבד אווז נוגט, פטריות שמפיניון ממולאות בגבינה, אמפנדס, סלטים ונקניקיה הולנדית מעגל וגאודה שאורכה כחצי מטר (34-54 ש"ח). מנות מוקפצות, פיש אנד צ'יפס, פילה סלמון ניו אורלינס, שניצל וינאי, ביף סטרוגנוף, גולאש וצ'ילי קון קרנה מציעים אופציות למי שבשר הארדקור אינו כוס התה שלו, אך נתחים אימתניים הם לב התפריט.

אנטריקוט, סינטה, פילה, נתח קצבים וטומהוק נפרסים ומוגשים על מגשי עץ כבדים כשהם מלווים בתוספות ורטבים. 500 גרם סינטה/אנטריקוט ב־199 ש"ח, 600 גרם ספייריבס מעושנות 179 ש"ח ו־300 גרם נתח קצבים 149 ש"ח משקפים טווח מחירים של 36-44 ש"ח ל־100 גרם, לעומת 60 ש"ח ומעלה במסעדות בשר בעיר.

"המחירים בדיוק כמו בחיפה. לעומת מחירים שאני רואה בתל אביב המחיר שלנו שערורייתי, לטובת הלקוח כמובן", אומר טוכנר. האפשרות להתפרע עם בשר בכמות גדולה מבלי למשכן כליה מפתה. מכאן אפשר להבין את כמות האורחים שפוקדת את המקום – בעיקר משפחות וקבוצות חבר'ה צעירים שפותחים שולחן – ואת תלוליות קליפות הבוטנים שמכסות כל סנטימטר ברצפה (מנהג כיפי ברגע שמתרגלים, רק אל תנסו זאת בבית).

>> המסעדות הכי טובות בתל אביב: הרשימה המעודכנת
>> בדקנו את השווארמה של הבסטה: האם היא הטובה בעיר?

רוחב הלב החיפאי בא לידי ביטוי גם במנות האחרונות. לדוגמה ריבוע גדול במיוחד של קרם בוואריה בטעם של פעם, בראוניז ברוטב שוקולד חם וקרמל מלוח והכי הכי – קרמבו מתוצרת בית שמגיע בסיר גדול, ומתוכו בוצע המלצר שליכטה נכבדה (44 ש"ח). כאן לא ישאלו אתכם אם תרצו משהו קטן לקינוח, מהסיבה הפשוטה שכל המנות גדולות. ולעומת הנעשה בעירנו, יש בכך שינוי מרענן.
הלוחמים 1, תל אביב־יפו, ראשון-שבת מ־12:00 עד אחרון הלקוחות,03-6855777

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• סטייק
• מסעדות בשר
• וולפסון

במדינה מתוקנת כל בית חולים אמור להכיל חדר כזה, המעניק מעטפת שלמה לנפגעות אונס ותקיפה מינית באמצעות נוכחות רופאות ואחיות שהוכשרו לטיפול בנפגעות ונפגעים, עובדות סוציאליות ומתן כל המענים – תרופות, חיסונים וטיפול נפשי במקום אחד. קוראים לו "חדר אקוטי".אלא שבגוש דן המאוכלס והצפוףקיים רק חדר אחד כזה – בבית החולים וולפסון בחולון. כעת אנחנו מדווחים כי לפי התכניות צפוי להיפתח חדר אקוטי נוסף בבית החולים העירוני שלנו איכילוב (סוראסקי) עד סוף 2021, כך לפי שלושה גורמים המעורים בנושא היטב.

במדינת ישראל, בה אחת מכל שלוש נשים מותקפת מינית, ואחת מכל חמש נאנסת במהלך חייה לפי מרכזי הסיוע, יש רק שבעה חדרים כאלה ועד כה אף אחד מהם לא בתל אביב. החדר בוולפסון משרת את כל מטרופולין מרכז (הידוע יותר כגוש דן) המכיל למעלה משלושה מיליון בנות ובני אדם. קשה להבין מה לקח למשרד הבריאות כל כך הרבה זמן לאשר את התקציב לחדרים חדשים. קשה לקלוט שאין עדיין חדר כזה בתל אביב, המרכז הכלכלי, התרבותי והחברתי הגדול במדינה.

אורית סוליציאנו, מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, מהפעילות הוותיקות בשדה המלחמה באלימות המינית, השתתפה בתת הוועדה הייעודית שהקים משרד הבריאות לבחינת העניין. בשיחה עמנו היא מאשרת כי מרכז הסיוע בתל אביב הוא זה שאליו מגיעה כמות התלונות הגדולה ביותר. "תל אביב היא בירת הבילויים של ישראל, ולא יכול להיות שמי שנפגעת כאן תיאלץ לנסוע את כל הדרך לוולפסון. וולפסון רחוק ולא נגיש ולא לכל נפגעת יש רכב, מערכת תמיכה, או נמצאת במצב לנהוג ולכתת רגליים, לפעמים באמצע הלילה כשאין בכלל תחבורה. מספר הנפגעות והנפגעים בתל אביב בהחלט מצדיק פתיחת חדר באיכילוב".

סוליציאנו, שעבדה בצמידות לפרופ' נעמה קונסטנטין ממשרד הבריאות על נייר העמדה בנושא, מספרת על ויכוחים נוראיים על התקציב: "משרד הבריאות תקצב חמישה חדרים חדשים בחמישה מיליון שקל. זה לא מספיק. מתקצבים את החדרים בחוסר. כדי להקים חדר אקוטי צריך מיליון ו-400 אלף שקל, משרד הבריאות תקצב כל חדר ב-940,000 שקל והעניין נגרר".

"הבעיה היא שהמענים שוולפסון מספק לנפגעות ונפגעים הם ברמה מאוד נמוכה. לתושבות המרכז מגיע חדר שיפעל בסטנדרטים גבוהים"

יעל שרר, מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית ואחת הלוחמות הבולטות להעלאת המודעות לנושא החדרים, מעריכה שאחד הדברים הראשונים ששר הבריאות החדש יעשה, כפי הנראה ניצן הורוביץ ממרצ, הוא הכרזה על הקמת החדר באיכילוב. "כמות קליטות הנפגעות באיכילוב בהחלט מצדיקה הקמת חדר", היא אומרת, "משרד הבריאות כבר התקדם בענייני חוזים ולהערכתי זה עניין של שבועות עד שהם נחתמים. יש פה עבודה שלנו של שנים על הרחבת המענים האקוטים.

תל אביב אמנם נמצאת במקום אסטרטגי ויש לה אופי של עיר תיירות ובילויים והכמות מאוד מצדיקה פתיחת חדר – אבל מאוד חשוב גם להגיד שמה שמפריע בעניין הוא לא שבתל אביב לא היה חדר, המטרופולין אחרי הכל הוא רצוף, הקפיצה לחולון קטנה ולא צריך דרכון. הבעיה היא שהמענים שוולפסון מספק לנפגעות ונפגעים הם ברמה מאוד נמוכה. לתושבות המרכז מגיע חדר שיפעל בסטנדרטים הגבוהים של איסוף ראיות, של ידע, ושל יכולת פורנזית ויעשה את זה תוך כדי שהוא מעניק לנפגעות ונפגעים טיפול שעומד בקנה אחד עם תקנות משרד הבריאות – מה שלא קורה כרגע בוולפסון".

הלובי למלחמה באלימות מינית מדרג מדי תקופה את החדרים האקוטים ברחבי הארץ. הדירוג מבוסס על עדויות וחוות דעת של נפגעות ונפגעים. מתוך שבעת החדרים האקוטים הקיימים כיום הן מדרגות את חמשת הוותיקים לגביהם יש מספיק מידע. הדירוג שלהן ממצב את החדר האקוטי בבית חולים הדסה במקום הראשון ואת וולפסון במקום האחרון. "מקום אחרון בפער גדול מהאחרים", אומרת שרר. "הדירוג מאוד יציב. וולפסון קולט הכי הרבה נפגעות בארץ. הוא קולט חצי מהפניות האקוטיות בישראל ומתוך עשר תלונות על חדרים אקוטים – תשע יהיו על וולפסון ולכן אנחנו כל כך מעוניינות ולחצנו שיפתח החדר באיכילוב. זה לא המרחק הגיאוגרפי כמו איכות הטיפול״.

גם סוליציאנו וגם שרר מסכימות שתיהן כי הבעיה האמיתית היא בכלל לא כמות החדרים. "באיגוד מרכזי הסיוע התקבלו בשנה האחרונה כ-54,000 שיחות מנפגעות ונפגעים, 54,000 שיחות בשנה! מתוכן רק כ-600-700 נפגעות פונות לחדרים האקוטים", אומרת סוליציאנו. "אנחנו קיימות כבר שלושים שנה, אנחנו גוף ידע מאוד רציני, ברורים לנו מה הצרכים של הנפגעות, מה הן רוצות ומה יעזור להן ואני אומרת שזאת מעטפת רצינית של מענים נפשיים שפשוט לא קיימת. אין מענה של שירותי בריאות הנפש. יש המתנה של שנה עד שנתיים ל'לטם' – המרכז לטיפול בטראומה מינית באיכילוב. נשים קורסות נפשית ואין להן לאן ללכת. החדרים האקוטים זה נושא נקודתי וחשוב אבל ברצף הבעיות הקשות שיש לנפגעות – ההתמודדות היום יומית, הליכה לעבודה, ההישרדות, הסיפור הגדול זאת מערכת בריאות הנפש הציבורית שקרסה. הבעיה המרכזית היא תודעה ומחויבות לנושא, וכמובן, תקציבים".

שרר מסכימה שבריאות הנפש היא היעד הגדול הבא: "עוררנו מודעות בשנים האחרונות לעניין החדרים האקוטים, אבל ב'לטם' רשימת ההמתנה לטיפול היא בין תשעה חודשים לשנתיים. אין תורים! אם המדינה עשתה רפורמה בבריאות הנפש ויש טיפול חינם אז זה נהדר, אבל צריך לדאוג שגם יהיו תקנים, שעות, מרכזים. בלטם ישנה המתנה של שנתיים וזה רק בתל אביב. תחשבי מה קורה בפריפריה״.

איך את מסבירה את הפער בין המודעות לאלימות מינית והטרדות, בהן ישראל היא בין המתקדמות בעולם המערבי בתחומי החקיקה, לבין החוסר בתקציבים?
שרר: "בעיני משרד הבריאות זה לא משהו ששווה להשקיע בו. הם לא חושבים שיש עדיפות עליונה לטיפול בנפגעות. לממשלה אין עדיפות עליונה להרשעה של אנסים. ברגע שזה לא בראש סדר העדיפויות זה פשוט מתפוגג. נשים צריכות להבין שהן אלקטורט ולהצביע כמו אלקטורט לנציגות ונציגים שישימו את הדברים האלה בראש סדר העדיפויות שלהם ויקדמו אותם. נשים לא התנהגו כמו אלקטורט אז הפוליטיקאים לא התייחסו אליהן ככה. זה מה שאנחנו עושות בלובי למלחמה באלימות מינית – מקדמות מודעות ומתרגמות אותה להשפעה בפועל על תקציבים.

בשנים האחרונות אנחנו רואות יותר ויותר אנשים שיוצאים ממחאות אזרחיות והולכים לכנסת. אנשים הבינו שלעמוד בקרן הרחוב עם עוד מאה אלף איש זאת תחושה נהדרת אבל אם לא יצא מזה נייר עמדה אין לזה שום משמעות. חשוב גם להגיד שהרבה דברים שקרו בשנה האחרונה לא היו קורים בלי חבר הכנסת עודד פורר שעמד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה. הוא בא לעבוד".

מדוברות בית החולים איכילוב העדיפו שלא להגיב לפנייתנו. מדוברות בית החולים וולפסון נמסר כי "החדר האקוטי של וולפסון משרת אוכלוסייה רחבה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית והשירות המקצועי והמקיף שהוא מעניק מסייע לקורבנות במישור הפיזי, הנפשי והפלילי. חשוב שהציבור יידע כי חדר 4 בוולפסון עומד לרשות הציבור 24/7 והצוות שלנו תמיד מוכן וערוך לסייע. אנחנו כמובן מעודדים את פתיחתם של חדרים אקוטיים נוספים בכל רחבי הארץ על מנת להרחיב את מתן המענה לכל קורבנות התקיפה המינית בישראל".

• הבועה
• איכילוב
• אלימות מינית
• קרבנות תקיפה מינית
• וולפסון

• Facebook
• Twitter
• Email

שם:ניסים אביחנן

גיל:73

מקצוע:לחצן מתכת

איפה:וולפסון 40, פלורנטין

השם "ניסים הלחצן" נשמע קצת כמו דמות מהסדרה "הבורר"– אך מדובר באדם מבוגר, אדיב ונעים הליכות שמאוהב עד מעל הראש במקצוע שאולי ייעלם מהסביבה בקרוב.

לחצנות מתכת ידנית היא עבודת מלאכה בת מאות שנים. ניסים מייצר כלים באמצעות לחיצה של פח מתכת על גבי מודל, והופך חתיכת מתכת שטוחה לכלי תלת ממדי ושמיש.

ניסים הגיע למקצוע לקראת כיתה ז', כאשר חיפש עבודה לחופש הגדול יחד עם חבריו לספסל הלימודים. הוא החל לעבוד בבית מלאכה קטן ברחוב סלמה. בתום חופשת הקיץ, החברים חזרו ללמוד – וניסים התאהב ונשאר בבית המלאכה. ב-1978 פתח בית מלאכה משלו.

ניסים הגיע עם המקצוע למפעלים בעולם, גם באוסטרליה. מלבד אהבתו למקצוע היו עוד כמה אהבות, אבל ניסים אומר שהוא לא הגיע לשם בשביל הנשים. "באתי כדי להרים את עצמי מהרצפה. הילד משכונת התקווה הגיע לאוסטרליה".

"גם אם אתה לחצן 200 שנה, כל יום תלמד משהו חדש", אומר ניסים מעל ערימות התבניות, המספרות על הניסיון הרב שרכש. דווקא בגללו, הוא הכי אוהב לעבוד עם סטודנטים לעיצוב.

"אין דור המשך ללחצנים" אומר ניסים, "אנשים כבר לא רותמים את עצמם למכונות". היו שבאו ללמוד את המקצוע, אבל איש לא נשאר לעבוד בו. "ההבדל בינינו הוא שאני באתי רעב למקצוע, והם כולם כבר שבעים".

• בתי מלאכה
• בתי המלאכה של תל אביב
• וולפסון
• דרום תל אביב
• פלורנטין
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• מתכת
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

הרכיבה על אופניים ברחוב וולפסון לגמרי יצאה משיווי משקל. אחרי תקופה ארוכה שבה יצא לנו אלימלך מהרדאר, ישב בבית המרזח אבי ברמן ואכל פרוסה של חלה טרייה עם המון טונה. זה נראה כמו חזון אחרית הימים בגן עדן של שתיינים. לשאלה "המקום פתוח?", ענה ברמן נחרצות "אנחנו לא מוסרים אינפורמציה למי שעומד בחוץ". לא הייתה ברירה אלא להצטרף לפרלמנט שכבר ניהל דיון סוער בפנים, והתכבד בפרוסות חלה ובטונה. מתברר שהתשובה היא כן – המסעדה־בית מרזח היהודית הוותיקה אלימלך לגמרי פעילה. אלינה, בתם של המייסדים בתיה ומאיר ברמן, נפטרה (אלימלך נוסד ב־ 1936!), ובנה אבי ברמן מלא נחישות להמשיך להפעיל את המקום ואפילו לממש את הצוואה שלה לתרום לקהילה.

ואולי בעצם לא – כך נפרד בעבר ברמן מהמוסד הותיק אלימלך

לרגל 80 שנות פעילות ברמן מציע ארוחות זוגיות ב־80 ש"ח, שכוללות נקניק ביתי, ירק טרי, ארבעס מגרגירי חומוס, לחם, מחמצים וחרדל ביתי. בתוספת של 30 ש"ח מקבלים קינוח וקפה לזוג. לשאלתי אם תוגש המנה המפורסמת של הכבד הקצוץ ברמן לא ענה. הוא נקש במזלג על צלחת פורצלן פרחונית, וכשהנוכחים השתתקו הציע שנאזין לזמרת שהדגימה שירים של שרית חדד בהופעה חיה. הזמרת בחרה בסמארטפון אופציית קריוקי ביוטיוב והתחילה לשיר. במעברים המוזיקליים סיפר ברמן שהוא מתכנן הופעות ואירועים במקום כדי לממן פעילות הומניטרית (איסוף של תרומות, מצרכי מזון, רהיטים ובגדים וסיוע במציאת עבודה) למען פליטים מאוקראינה. התגעגעתם? הסיפורים והבדיחות על חשבון הבית.

למסעדת אלימלך

• אוכלים שותים
• וולפסון
• בר
• קהילה
• תרומה
• פלורנטין
• כבד קצוץ
• חדשות האוכל