בעולם הקולנוע מכירים את זה היטב: אחרי שסרט מצליח לגרוף הכנסות מרובות, מיד אחריו בא הרצון לייצר ממנו המשך. סיקוול, בלעז. סרט מספר 2, ואז 3, ואז 4 – לסחוט כמה שיותר מהלימון שהצליח בפעם הראשונה. ולמרות שרוב הסיקוולים בעולם מאכזבים, עדיין איכשהו אולפני הקולנוע הגדולים ממשיכים לנסות.גם לקשת היה שלאגר לא קטן ביד – קראו לו "חתונה ממבט ראשון", אחת התכניות הכי מצליחות של הזכיינית בכל הזמנים (בוודאי בתחום הריאליטי). "חתונמי" הפכה למעין קונצנזוס ישראלי, בין אם זה היה משהו להתרגש איתו בסוף יום, ובין מי שהיו שם בגלל הקרינג'.

ועכשיו, כמיטב המסורת, מגיעה השאיפה לייצר סיקוול – קבלו את "חתונה ממבט שני". הזוגות אותן זוגות, החופה אותה עאלק-חופה, הלוקיישנים והמוזיקה אותו דבר – בהבדל אחד: אם ב"חתונמי 1" מדובר היה במתמודדים רווקים, "חתונמי 2" עוסקת בפרק ב', באלה שסיימו מערכת יחסים אחת בחייהם, ומחפשים להתחיל מחדש דרך הריאליטי הראוותני.

מדובר בסיכון לא קטן מבחינת יוצרי התוכנית. בפשטות, כי זה לא אותו קהל. אם "חתונמי" המקורית עסקה בעיקר בזוגות של אנשים בני 25-30, כאן עולים מדרגה מבחינה דורית לאיזורי העשור הרביעי והחמישי בחיים. אנשים קצת יותר מצולקים, עם קצת יותר לקחים ועם עבר, שמייצר את ההשלכות שלו בדרך להרפתקה החדשה.

>> "מותק בול באמצע": מתחת להומור אפשר לשמוע את אזעקת האמת
>> אמאש'ך חד-קרן: כשהאש מלחכת את המשרדים היפים של ההייטק

ששת הזוגות שנבחרו (אחרי "תהליך ההתאמה") מקבלים את האישור שהתקבלו – וטסים הכי רחוק מהביצה הישראלית הטובענית. תאילנד. אחרי הטקס, הם יהיו שם לחודש שלם של ירח דבש – שבסיומו הם יצטרכו לקבל את ההחלטה: האם הם חוזרים ביחד או לבד? כאן חשוב לציין את מה שצבט לי בכל התהליך: הזוגות נמצאים בו לגמרי לבד. הם צריכים לקבל את ההחלטה אחד עם השני, רק הם.

כל זה בלי להזכיר שבבית יש כמה בני אדם שזה יכול קצת להשפיע עליהם, ילדים וילדות במקרים רבים.איכשהו במסגרת כל תהליך "ההתאמה", וגם התהליך שבמסגרתו הם יהיו ביחד, הם לא נספרים. אפילו בטקס הם צופים דרך טאבלט. זה נכון שבסופו של דבר, הם יצטרכו לקבל או לא את הפרטנר שבו בן הזוג בוחר, אבל בשלב זה של הריאליטי הם בעיקר משמשים כפרופס, עוברי אורח, ולא אנשים שייתכן ויצטרכו לחיות עם הבחירה הזאת חיים שלמים.

אבל בעצם למה להטריח אותם עם הדבר הזה? בסופו של דבר, מה שאנחנו רואים ב"חתונמי 2" זו התמקדות מוחלטת ב"אני". משני צדי הזוגיות נמצאים בני אדם שנוסעים לתאילנד כדי לתקן קודם כל את עצמם, את מה שלא עבד בפעם הקודמת, כדי להיות מוכן לפעם הבאה טוב יותר. ללמוד מהטעויות.

אולי זו הריאקציה הלא מודעת לשנתיים האחרונות שעברנו: כולנו כל כך התרגלנו לדבר ב"אנחנו" (אפילו אני בקטע הזה), והמילים "ביחד ננצח" חקוקות לנו במוח, שהבריחה כאן היא כפולה – גם בריחה פיזית מישראל לטובת המקלט המנחם ושמו תאילנד (שם הסכנה היחידה זה אם הים יחליט לקפוץ עליך); אבל גם בריחה מנטלית מה"אנחנו" הקבוצתי והצבאי ל"אני" האינטימי והפגיע.

עוד הערה קטנה מגיעה לטקס – שגם הוא, כמו המוזיקה שנבחרה לתוכנית, מרגיש קצת אמצע הדרך. קשה לעשות חתונמי בלי החלק של החתונה, אבל נבחר אדם שהוא לא רב בהכשרתו ("מקדש") ומגיש טקס שהוא שעטנז שלם. מצד אחד מברכים על הגפן, מצד שני מקראים "התחייבויות" ולא כתובה. שוברים כוס אבל כמעט ואין ברכות.אין לי בעיה עם טקסים היברידיים (חתונות חילוניות היו מהכיפיות שהייתי בהן בחיי), אבל למה לא ללכת עד הסוף ולהתחתן אזרחית? מה המשיכה הגדולה לטקס היהודי, אם מראש מוותרים עליו? יש כאן תחושה עדינה ש"חתונמי" וקשת ניסו ללכת בין הטיפות – גם להישאר נאורים, אבל גם להתחבר לקהל המיינסטרימי שמחובר למסורת. מרוב גם וגם, יצא קרינג'.

לפחות לפי נתוני הרייטינג הראשוניים, "חתונה ממבט שני" רחוקה מלהיות הצלחה כמו "חתונה ממבט ראשון". אולי זה השיבוץ הקיצי בתקופה מאוחרת בשנה (מתוך שבע העונות של "חתונמי" שהוקרנו עד היום, זו עלתה הכי מאוחר); אבל ייתכן מאוד שזה קשור גם לשאלת קהל היעד: "חתונה ממבט ראשון" הצליחה כי היא פנתה לקהל מאוד ספציפי – בפשטות, סחים בני 30 מגוש דן. "חתונמי 2" יותר מאתגרת לקהל הזה, כי היא מביאה למסך אנשים שהם לא ראו בריאליטי הזה עד היום. את רגעי הקאלט היא עדיין מספקת, אבל את החיבור האנושי דרך המסך יהיה קשה לשחזר.

• ביקורת טלוויזיה
• חתונה ממבט ראשון
• קשת
• ריאליטי
• חתונות

עבור הישראלים, החתונה היא משאת נפש – לא רק כטקס של אהבה בין בני זוג, אלא כחלק מהישראליות המוסדית שכולם שותפים לה. הבופה, הרב עם הבדיחות, כוס נשברת, אוכל, ריקודים בווליום מוגזם… הייתם שם, אתם יודעים. עכשיו מגיע ריאליטי שתוקף את החתונה ממבט שונה. סליחה, התכוונתי מגיע *עוד* ריאליטי שתוקף את החתונה ממבט שונה, אך דומה באופן מחשיד ל"בואו לאכול איתי".
>>שוב ללא הפסקה: המדריך המלא לאירועי לילה לבן 2025

זה לא במקרה – "ארבע חתונות" שעלתה אמש בכאן 11 היא פורמט נוסף מבית ITV, ולמרות שלפני כעשור כבר ראתה גרסה ישראלית ברשת (עם שי גולדשטיין כמחנה, היו ימים), האנשים שתרגמו את "בואו לאכול איתי" לישראליות עושים עבודה קצת יותר טובה עם החזרת טון כיפי (וציני) לטלוויזיה בתקופה שבה לא פשוט לעשות זאת. "בואו לאכול איתי" היא אחת ההצלחות המובהקות של ערוץ 1 על גלגוליו השונים – אחת התכניות היחידה ששרדו את המעבר מהרשות ז"ל לתאגיד החדש ב-2017 – מכיוון שהיא הצליחה לשלב בין שני דברים שהישראלי מורגל בהם: אוכל וקרינג'. יחד עם פמיליאריות וליהוק נכון של משתתפים, היא הצליחה לחדור את הרגלי הצפייה ולמשוך לא מעט קהל (באופן יחסי, כמובן).

"ארבע חתונות" מנסה לקחת את מה שעבד שם אל תוך עולם החתונות, שגם הוא כידוע מלא באוכל וקריג'. לא שלא ראינו בעבר ביקורת חתונות (היתה גם את "עונת החתונות" של דנה מודן ורועי לוי בימי "ביפ"), אבל נדמה שהתיבול שהביאו האנשים מאחורי "בואו לאכול איתי" הצליח להביא משהו חדש. אז מה יש לנו שם? ארבע כלות שעומדות לפני חתונה נפגשות ע"י ההפקה, וכשאחת עומדת מתחת לחופה – והשלוש מצקצקות בשוליים. בסוף כל אירוע נדרשות השלוש לנקד את החתונה, ומי שתזכה במירב הקולות תקבל "ירח דבש רומנטי" (איפה? תאגיד, כסף ציבורי, כנראה לא נעי להגיד).

אבל הפלוס הגדול של הפורמט, כמו בתכנית האם הוותיקה, היא "הכלה החמישית" – הקריין, או במקרה הזה הקריינית שירה נאור, האישה שמצליחה להיות גם דורה וגם מאיה ברגר מ"בקרוב אצלי" (כנראה שהליהוק לתכנית על חתונות לא היה מקרי), שנכנסה לנעלי עקב מקבילות לאלו של שי אביבי, ומתפקדת בתור הלב הפועם של הסדרה – הקריינית שמצליחה קצת להרים, אבל בעיקר לעקוץ את הזיוף. ומאחוריה, בתור תסריטאית הקריינות, נמצאת אחת הנשים המצחיקות בישראל שחר סגל, שרוחה שורה מעל כל שורה שנאור מקריאה, ומוסיפה משהו מהציניות הבריאה שלה אל תוך הריאליטי.

התוכנית מציגה יחס מעט אמביוולנטי לתופעת החתונות – מצד אחד, היא בהחלט חוגגת אותה, מההכנות הלחוצות ועד הלחלוחית של הכניסה לחופה. מצד שני, היא גם תוקעת חתיכת סכין סטייקים בבלון הזה – גם הקריינות, ולא פחות מכך האורחות עצמן, מקפידים ללכלך על כל אלמנט, ומזכירים את האבסורד הטבעי של הרצון לעשות "חתונה בלתי נשכחת" במרחק 20 מטר מפלאפל ציון בנס ציונה.

ובכל זאת, הפמיליאריות עובדת. כולנו היינו במקום הזה שקצת מתרגש מהקסם הבלתי נמנע, אבל מגלגל עיניים על הרב הנודניק, המוזיקה המוגזמת והאנטריקוט היבש. הכלות של "ארבע חתונות" אומרות בקול רם את מה שכולנו – פחדנים שכמונו – לא ממש מצליחים להגיד לכלה. אולי רק למחרת, בשקט, עם החברים לעבודה בפינת הקפה. ראיתם את העקבים שהיא שמה?!

קל מאוד לזהות ש"ארבע חתונות" היא קאלט מיידי. היא כיפית, אנרגטית, מאוד מצחיקה (לא רק בגלל הקריינות השנונה), ובעיקר היא משדרת, על רקע הטרפת העצומה מסביב, משהו נורמלי. נורמלי כמו לקחת ארבע כלות, מארבע קצוות הארץ והחברה, שמנסות להשתחל לאותה שמלה, ומחכות לרגע שהדיג'יי ישים עומר אדם. החוויה הזאת מגוחכת, כפי שהסדרה בהחלט מדגישה, אבל היא גם אוהבת את המופע שבזה. גם אתם תתאהבו.
"ארבע חתונות", ימים א'-ד', 21:30

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• חתונות
• עונת החתונות
• דוקו ריאליטי

אלבום חתונה מתחת לאדמה? למה לא. אם כבר ולנטיינ'ס דיי והכל, עיריית תל אביב-יפו החליטה להפיק בשיתוף נת"ע אלבום חתונה לשני זוגות תל אביבים מאורסים. אלבום צילומי החתונה נערך בלוקיישן שאף זוג בדרך לחופתו לא דרך בו קודם לכן – תחנת אלנבי התת-קרקעית של הרכבת הקלה, שעומדת להיפתח לקראת סוף השנה בצומת יהודה הלוי-אלנבי.

>> ביקרנו בתחנת אלנבי ואהבנו את רוב מה שראינו

העירייה ארגנה את ההפקה במלואה, מבחירת חליפות לחתנים ושמלה לכלה, דרך איפור ושיער ועד מקום להתארגנות. לאחר הצילומים תתרום העירייה את שמלת הכלה לעמותה המסייעת לנשים נפגעות אלימות. הזוג הראשון – בר ותום, בני 26, גרים ברחוב קליר. בר מנהל את ההמבורגריה "הפרוזדור", ותום עובדת חברת ייעוץ ברחוב בן גוריון. הזוג הצטלם במנהרות של הרכבת הקלה, מתחת לפני האדמה, ממוגנים בווסטים וקסדות בטיחות.

הזוג השני, רועי וליעד, גרים ברחוב טשרניחובסקי ומיועדים להתחתן באוקטובר. רועי מפיק עצמאי ומנהל הפקה של מיקי גבריאלוב וגם רכז תרבות במרכז קהילתי בית פרנקפורט. ליעד אנליסט בשוק ההון. הם הצטלמו בתחנה עצמה, שנמצאת בשלבי השיפוץ האחרונים לקראת חניכתה.

תחנת אלנבי, בה מצטלמים הזוגות, ממוקמת על ציר הרחובות יהודה הלוי-מקווה ישראל, בין רחוב אלנבי לרחוב בצלאל יפה. הקו האדום של הדנקל יהווה את עמוד השדרה של המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. הוא יעבור באזורים העמוסים ביותר במטרופולין, ישרת את מספר הנוסעים הרב ביותר ביחס לקווים עתידיים שיוקמו, וינוע התחנה המרכזית בפתח תקווה, דרך בית החולים בלינסון, לאורך רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק וברמת גן. הקו ימשיך סמוך לתחנת סבידור מרכז של רכבת ישראל, יעבור בדרך בגין וליד מרכז עזריאלי, משם ימשיך לדרום הקריה, מנשיה, שדרות ירושלים ביפו, ויסתיים בדרום העיר בת-ים.

• הבועה
• הרכבת הקלה
• נת"ע
• עיריית תל אביב
• ולנטיינ'ס דיי
• חתונות

מאז שהתהלכתי ברחבי הבית עם אקורדיון צעצוע, ושרתי את יונתן הקטן מבלי להצליח להגות ר׳ ו-ל׳ עברו למעלה משני עשורים, ויש עוד לא מעט זכרונות מתוקים שהצטיירו על הקנבס של הזמן שאני זוכרת היטב, אפילו אם נמרחו קצת הצבעים. אני זוכרת את השיר הראשון שכתבתי, שעד היום גורם לי להאדים ולנזול באיטיות אל מתחת לשולחן כשהוא עולה בארוחות שישי. אני זוכרת את היום בו אימצנו את בוני, ואיך הוקסמתי כשגוש הצמר המתוק הזה עשה עלי פיפי בעודי מחזיקה אותו מאוהבת בדרך לרישום אצל הוטרינר. אני זוכרת את ימי ההולדת שלי כנערה, ואת העוגות הענקיות עם הקצפת והתותים שאמא הייתה עומלת עליהן שעות. אבל אני לא זוכרת שדמיינתי איך תיראה החתונה שלי.

תקופת התיכון זכורה לי בסך הכל לטובה. המון חברים, המון עיסוקים, ובכל זאת תמיד הרגשתי קצת אחרת. כאילו מישהו מושך אותי מהשיער באותו הזמן שמישהו אחר מושך אותי מכפות הרגליים (ולא, לצערי זה רק גרם לי לבלבול ולא האריך אותי בכמה סנטימטרים). שנים אחר כך, הפסיכולוגית שלי עזרה לי לתת לזה שם – I’m a pleaser. מאז ומתמיד היה חשוב לי שכולם יהיו מרוצים ובתור הארוך הזה לא הייתי בין הראשונים. מאז, התחלפו והתווספו אנשים לתור, חלפו כמה שנים וכל התאים בגוף שלי התחלפו לפחות פעם אחת. גם בלב.

רוב שנות העשרים שלי היו לא פשוטות. החלפתי לא מעט מסגרות למשקפיים, וגם מסגרות אחרות. ניסיתי ללמוד תקשורת כי זה מה שעושים כשאתה מוזיקאי ואתה צריך "מקצוע אמיתי", כזה שיעזור לך להחליף עוד מסגרות למשקפיים. קפצתי בין דבר אחד למשנהו, כשבעצם התשובה גרה לי על קצה האף (לפעמים משקפיים דווקא מסתירים את הדברים החשובים באמת).

בשנים האחרונות, אני מרגישה שמסתכלים עלי בתוספת הרמת גבה קטנה, לפעמים מתווספת אליה אמירה לא בלתי סאחית בעליל כמו "איך עוד לא חטפו אותך?";
ואני חושבת לעצמי, איך יכול להיות שמילה כמו "להיחטף" יכולה להיות מוזיקה באוזניים של מישהו, ומי קבע את התבנית לפיה מפתח האושר נמצא בידיו של חוטף כלשהו, חתיך ככל שיהיה.

באחת הריצות שלי לאחרונה, השתקתי את האוזניות ונתתי למחשבות לנגן. סיימתי את הריצה בבוטקה בשדרות בן ציון, מתחת לבית. שם ישנה נקודה שבה נפגשים נתיב אופניים, שביל להולכי רגל ותור ארוך של אנשים, אבל אם מסתכלים באמת (לא רק עם העיניים) אפשר להבחין שבאותה הנקודה נפגשים גם קצוות של שיחות, ריח מוכר של קפה, כלבים שמגיעים לחבק ומתוך כל הרעש הזה – עולה תחושה נעימה של בית ו\של חופש, נעשה שקט ומתפנה מקום להיות אני.

תל אביב זו העיר היחידה שלא להתחתן בה – זה לא אסון. חשבתי כמה פשוט ויפה היה לו יכולנו לחזור בזמן ולכתוב notes to self, כאלה שיגרמו לדמעות ישנות להתייבש טרם היווצרן, ולבחירות הנכונות להעיר אותנו בבוקר נרגשים ומלאי תשוקה ולא לקצר לנו את הלילה ולהלום חזק בחזה בקצב לא קוהרנטי, לקעקע את השריטות באהבה וללכת עם שרוולים קצרים – שכולם יראו.

היום אני יכולה להגיד שאני לובשת שרוולים קצרים ואני אוהבת את זה. אני מכתיבה לעצמי את התסריט. אני השחקנית הראשית בסרט. והיום – הפחד הכי גדול שלי הוא לא להרגיש אאוטסיידרית, אלא דווקא להיטמע (בעצם השני הכי גדול, אחרי עכבישים). פאולו קואלו כתב באחד מספריו "החולמים אינם ניתנים לריסון", ואני – כתבתי את המילים שלו על המקרר, שיזכירו לי שאני חולמת, שלא אשכח.

פעם הייתי מתקרבת לנקודת רתיחה בקלות כשהיו מסננים לעברי בחתונה של חברים "בקרוב אצלך", או מיידעים את ההורים בנוכחותי באירוע משפחתי "יש לי חמד של בחור לסדר לה". היום אני כבר דואגת לבידור עצמי, למשל כשציינתי מול שולחן מלא בבני משפחה רחוקים שיש נושאי שיחה אחרים מעניינים יותר, כמו קלתיאות למשל, ושדווקא אין צורך לסדר לי אף אחד כי אני בכלל (הצלחתי לשמור על פנים רציניות) בקטע של נשים (דווקא יכול היה להיות נחמד, נשים, אבל לא נחמד כמו לראות את ההבעות המופתעות מסביב לשולחן).

מי קבע שמסמך בו מתמחרים אותי בגמלים (או משהו אקביוולנטי), שמלה לבנה (מחמיא לי יותר צבעים רוויים), וסידורי שולחנות (שזה הסידורי הפחות אהוב עלי, ואני בחורה מאד מסודרת), יקבעו את הציון שלי, כשאני בכלל לא רוצה להתקבל לאוניברסיטה הזו? חתונות זה נפלא (במיוחד למעצבי שמלות כלה ולמפיקי חתונות), ואפילו ביקרתי בעשרות רבות מהן ואני שמחה בשמחת האהובים שלי, אבל מתחת לכל הסביצ'ה עם הקצפת מה שחשוב באמת זה האירוע האמיתי, והוא מתרחש דווקא לפני קבלת הפנים, ואחרי הביקור בבנק בבוקר שאחרי והוא משמח אותי הרבה יותר.

בשיר החדש Everybody’s Getting Married, אני מדברת בדיוק על זה מזווית הרבה יותר חגיגית – חתונה. תומר לוי (חבר קרוב שלי ושותפי ליצירת הקליפים של MARBL) ואני החלטנו לקחת את זה צעד אחד קדימה, ולהפיק אחת. בקליפ, שצולם כולו בלוקיישנים שצדנו בקפידה בתל אביב, אני בתפקיד הכלה, בורחת מהחופה המאולתרת, עם האורחים והאורחות היפים והיפות (ויתרתי להם על צ'קים הפעם), במרדף שמתחיל באימון ספורטיבי מתון עם נעליים בלתי נוחות, ממשיך כסרט אקשן עם חמות פוטנציאלית כעוסה שהופכת לרובוט (כמובן) ונחתם על הספה בסלון, עם כוס יין אדום ביד, חיוך על הפנים וגב זועם (השלמנו מאז).

אני מוריה של מערכות יחסים. אני מוריה של אהבה, ויש לי הרבה ממנה, יש אהבה זוגית ויש אהבה משפחתית וחברית, ויש אהבה לרקום מילים ומנגינות עד שהזמן עומד מלכת והכל מתיישב במקום, ויש אהבה לשעה הראשונה בבוקר ולשעה האחרונה לפני השינה, ולמה שנצבר בטווח שבינהן, ויש אהבה לבישול וליוגה ולריצה ולהתפתחות אישית ולמידה, ויש אהבה למחשבות יפות, ולטיולים בלילה בלי מטרה נראית לעין. וכל האהבה הזו מקשטת לי את החיים ואני מודה עליה כל ערב לפני השינה בפנקס קטן עם משמעות גדולה.

אני אוהבת את האש שלי, גם את הצדדים השורפים שלה וגם את הצדדים המחממים והמאירים שלה, אני רוצה להיות מדויקת ולהמשיך לדייק את עצמי, אני רוצה לבחור את הבחירות שנכונות לי, להיות חופשיה, לאהוב עד שלא אזכור איפה הגבולות של הלב, שיאהבו אותי בלי האיפור של המוסכמות החברתיות, שיצאו איתי מהקווים וידעו גם לעלות איתי במדרגות הנעות היורדות, שהשקעים והבליטות בכף היד שלי יבלטו וישקעו ביד שתאחוז בה. אני רוצה לראות ולהיראות באמת.

יש גם מי שמאושר לבדו, ומי שבודד בתוך מערכת יחסים. תארו לכם איזה כיף היה לו היינו גדלים בחברה שמקדשת את האושר האישי של כל אחד ואחת מאיתנו, שמעודדת לחשוב מחשבות ולדבר מילים שאנחנו הוגים בעצמנו, ולא לדקלם נאומים שכבר נכתבו בידי מישהו אחר. ואולי אנחנו כבר בדרך לשם. ואני? אני כבר יודעת להגיד ר׳ וגם ל׳, אז בסך הכל, הכל ממש בסדר. אני מזמינה אתכם להקשיב לשיר החדש, לצפות בקליפ, ולשתות איתי יין בסצנת הסיום.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• מוזיקה ישראלית
• חתונות
• עידן אלתרמן
• קליפ
• טור אישי

• Facebook
• Twitter
• Email

פרק חדש בחיים נפתח עבור שני בני הזוג. בני המשפחה והחברים מתאספים, וכולם מברכים ומחמיאים. אבל בשביל שהרגע הזה יהיה מושלם, יש צורך בדבר אחד חשוב – טבעת אירוסין איכותית ואופנתית. מה זה בעצם טבעת אירוסין ומה המשמעות שלה? מה ההבדל בין טבעות אירוסין אופנתיות לבין טבעות אחרות ובמיוחד טבעת הנישואין? היכן אפשר להשיג טבעת אופנתית בעיצוב איכותי ובתנאים הטובים ביותר האפשריים? כדאי לקרוא וחשוב לדעת.

מהי טבעת אירוסין ומה המשמעות שלה

טקס האירוסין הוא טקס מקדים לחגיגת הנישואין ההולכת וקרבה. האירוסין הם הצהרת כוונות של בני הזוג איש לרעותו כאשר מרגע שהוא נערך, בני הזוג יכולים כבר להתחיל ולתכנן דברים. אבל האירוסים הם סוג של הסכם מקדים, כמו הצהרת כוונות בדרך לרכישת נכס נדל"ן, להבדיל אלפי הבדלות. כמו שבעת החתימה על הסכם עקרונות לרכישת נדל"ן נותנים מקדמה, כך בטקס האירוסין מעניק החתן לכלה המיועדת טבעת אירוסין איכותית ויוקרתית. בשונה ממה שנהוג בטבעות הנישואין בכל דת חוץ מאשר ביהדות, טבעת האירוסין היא הטבעת היוקרתית שבה משקיע החתן מחשבה מעמיקה ולרוב גם לא מעט כסף, כראוי למתנה המשמעותית הראשונה שהחתן מביא לאשתו המיועדת..

טבעות אירוסין אופנתיות, טבעות נישואין וההבדלים ביניהן

כבר הזכרה מקודם העובדה שטבעת האירוסין היא בדרך כלל הטבעת שבה מושקע הדמיון הרב ביותר ולרוב גם סכום כסף משמעותי, כל אחד כפי יכולתו. אחד הגורמים לכך היא העובדה שביהדות יש מגבלות רבות בכל מה שקשור בטבעת הנישואין. המגבלה העיקרית על טבעת הנישואין היא שעל פי דעת רבנים, אין לקנות טבעת נישואין שיש בה יהלומים או אבני חן אחרות. כמו בתחומים רבים אחרים, החשש הוא הגורם לפסיקה הזאת. במקרה של טבעת הנישואין, החשש הוא שהיהלומים לא יהיו אמיתיים או לא יהיו יוקרתיים, למרות שעל פניו הם נראים כך. ואם הדברים יתגלו כנכונים, הרי שיש בכך משום הונאה, מה שמכתים את טקס הנישואין. מכל האמור יוצא שבדרך כלל ההשקעה הכספית קשורה ברכישת טבעות אירוסין אופנתיות ויוקרתיות שאין מגבלה באשר למראה שלהן, לחומר שממנו הן עשויות או לאיכות החומר.

איפה אפשר לרכוש טבעת אירוסין איכותית ויוקרתית

טבעות אירוסין אופנתיותויוקרתיות הן, כאמור, המתנה הנכונה והמתאימה ביותר שחתן מיועד יכול להעניק לארוסתו, שבעוד זמן מה תהפוך לרעייתו. אבל כדי שהטבעת תהיה ברמה הגבוהה ביותר ותשקף בדיוק את מה שהחתן רוצה להביע, חשוב לחפש היטב. חנויות תכשיטים, רשתות יהלומים וחנויות אינטרנטיות הן המקומות שבהן יבקר החתן המיועד. אבל למרות כל אלה, השאיפה היא בדרך כלל להגיע למקום שבו לא יהיו לחתן ולמי שמלווים אותו שום ספקות. חשוב לרכוש את הטבעת במקום שמבטיח סחורה איכותית, יוקרתית וברמה הגבוהה ביותר. חשוב גם שהעיצוב של הטבעת וההקדשה שתהיה חרותה עליה, יבטאו בצורה המדויקת ביותר את ההרגשה של החתן המיועד ואת הרצון שלו לעשות הכל בשביל שחיי הנישואין יתחילו על הצד הטב ביותר, וימשיכו להתנהל באותה הצורה. אם יש לך רצון וצורך למצוא טבעת אירוסין איכותית ויוקרתית, זה המקום בשבילך. כדאי ליצור איתנו קשר כבר כעת ואנו נעשה הכל במטרה להבטיח שתקבל בדיוק את מה שאתה מחפש. היועצים המקצועיים שלנו ילמדו את ההעדפות והצרכים שלך ויתאימו את המוצר הטוב ביותר עבורך ועבור בת הזוג המיועדת.

• חתונות
• עונת החתונות
• טבעות
• תכשיטים
• תוכן ממומן