על התוכנית הסודית להקמת להט"ביסטן שמרו בקהילת הלהטב"ק, יחד עם ארגוני השמאל הרדיקלי, מאז תחילת שנות התשעים. מדובר היה באחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה של הסודיות, והכל התקדם על פי הבלו-פרינט של הפרוטוקולים של זקני להט"ביסטן ומייסדיה, הלוא הם שולמית אלוני ודארת' ויידר הבת.

נדמה היה שדבר לא יעצור את המהפכה, עד שהשבוע חשפה העיתונאית החוקרת גלי בת חורין (ולא "גע לי בטחורים", כפי שנוטים להגות בשגגה) את התוכנית להקמת להט"ביסטן לראשונה בפני הציבור הלאומני וההטרו-נורמטיבי במגזין המוערך של ערוץ 14. ישיבות חירום התקיימו כל השבוע במרתפי ממשלת הצללים הלהט"ביסטנית במטרה לבלום את החשיפה ולהקטין את נזקיה, אבל השד כבר יצא מהארון בזעקות "אני סטרייט! אני סטרייט!".

כותבים את זה בלי א'. להט"ביסטן נחשפת במגזין של ערוץ 14

בהמשך ישיר לפרסום הגיעו אלינו למערכת מסמכים בלעדיים עם פרטים נוספים על התוכנית שצפויה לזעזע את המדינה, ולא רק את האגף השמרני-לאומני-משיחי שלה. וכך, עם פתיחת חודש הגאווה, החל מאמץ הבלימה של המזימה הלהטב"קית. יצאנו לתחקיר מטלטל – ואולי אפילו נכון.

>> זיכרונותיי מבית אבא בלהט"ביסטן: טור מיוחד
>> מי הולך להופיע במצעד הגאווה השנה?

מסמך א' // להט"ביסטן השלמה – מהים ועד נתב"ג

על פי התוכנית, גבולותיה של להט"ביסטן יהיו סביב גוש דן כפי שאנחנו מכירים אותו היום, מלבד העיר בני ברק. ישראל צפויה להמשיך להתקיים לצד להט"ביסטן החדשה עם גבולות שאינם ברורים, בדומה למצב היום והשתיים יקיימו יחסי ידידות חשדניים, סחר גומלין ענף ושיתוף פעולה צבאי. מסביב ללהט"ביסטן עתידה להיחפר שוחה בעומק 20 מטר ובה תנינים, נצנצים ומיצי אהבתנו.

מסמך ב' // השקלאת שלכם שווים כאן יותר

הכלכלה בלהט"ביסטן צפויה להתנהל באופן דומה לכלכלה הישראלית, על בסיס בועת אשראי מנופחת ושאר שקרים, אך שמו של השקל צפוי להשתנות ל"שקלאת". שינויים קלים צפויים גם בשטרות עצמם כאשר על שטר המאתיים תופיע דמותה של גילה גולדשטיין ז"ל, על שטר המאה תופיע דנה אינטרנשיונל ועל שטר החמישים יופיע זלמן שושי.

>> סיפורם העצוב, היפה והמוזר של כוכבי הקולנוע הלהטב"קים
>> גאים להציג: הרגעים הטלוויזיונים הגאים ששינו את הכל

מסמך ג' // רפורמה ורסטילית במערכת החינוך

בעוד מרבית תחומי הלימוד בבתי הספר יישארו כפי שהם כיום, ייכנסו לא מעט נושאים הקשורים להיסטוריה להט"בית אל תכנית הלימודים. תלמידות ותלמידי התיכון צפויים ללמוד על מהומות סטונוול, על מהלכיה של שולמית אלוני ז"ל לביטול האיסור על משכב זכר, על זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, על מצעד הגאווה הראשון בתל אביב ועל המאבק לשוויון זכויות מלא ומוחלט שעדיין נמשך במדינת ישראל השכנה. לתלמידותים יוצעו גם מסלולי בגרות בדראג, מקיאג' ומסלול ורסטילי.

>> התיאטרון הגאה הגיע ללב המיינסטרים, ועוד יש לנו דרך לעשות
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: 8 קומיקאים גאים שמצחיקים אותנו

מסמך ד' // שינוי סמלים לאומיים ועירוניים

מגדלי עזריאלי ייקראו "מגדלי פסיה" על שמן של בנות פסיה האייקוניות, הטיילת תהפוך למסלול דוגמנות שישמש את התושבות לצרכים אופנתיים, נשפי ווגינג ותחרויות דראג רייס. האומן 17 יוכר כנכס תרבותי לאומי בעוד הדאנס-בר הסטרייטו-סחי "שלוותה" ייסגר ויוקם מחדש באופן שיתאים לערכי המדינה החדשה. הפרלמנט יוקם ויפעל בתור לשירותים של הפאי.

מסמך ה' // מדיניות גבולות נוקשה

חוק השבות יוחלף בחוק דומה המכונה "חוק השוות". על פי החוק, כל המשתייכ.ת לספקטרום הלהטב"קי רשאי.ת להיכנס אל גבולותיה ולקבל אשרת שהייה. סיס-סטרייטים יוכלו להיכנס לביקורים קצרים במדינה אך יצטרכו לעבור מבחן שייבדוק את מידת בקיאותם בתרבות פופ. יש להדגיש כי צפייה ב"מירוץ הדראג של רופול" ואימוץ המילים "וודג'" ו"לארד" אינם תנאי מספק עבור כניסתם של סטרייטים למדינה.

מסמך ו' // מוזיקתו אומנותו באוהלה של עופרה

כל אזרחית ואזרח שיקדישו את מרבית זמנם.ן עבור עיצוב אופנה או יצירת מוזיקת פופ יהיו זכאים.ות לקצבאות מחייה נדיבות מטעם מוסדות המדינה. המצטיינות והמצטיינים ביותר יזכו לקבל את "מלגת קירל" הנחשקת על סך מיליון דולר או "מלגת עופרה עלתה" על סך 20 אלף כרטיסים לפארק הירקון. שחקניםיות, רקדניותים וא.נשי תקשורת יעברו ועדת קבלה שתשפוט את תרומתם לקהילה ואת גמישותם המינית.

מסמך ז' // השד העדתי – דומות אבל שונות

לצערנו, גם בלהט"ביסטן השד העדתי עודנו חי וקיים, אך באופן מעט שונה. בעוד בישראל השד העדתי מקטב בין מזרחים ואשכנזים, השד העדתי הלהט"ביסטני צפוי לפצל את האומה אל מחנות בריטני וכריסטינה. כל ילד וילדה ישויכו מיד עם לידתם אל אחת מנסיכות הפופ המוכרות. תקוותם של מייסדי להט"ביסטן היא שריבוי נסיכות הפופ של שנים האחרונות תביא למגוון אתני נרחב ועשיר. וכל הכבוד לנו שויתרנו פה על בדיחת זין.

מסמך ח' // שוויון מגדרי – לא בדיוק

מתוך תפיסה של אפלייה מתקנת, טרנסים, טרנסיות וא.בינאריים יזכו למגוון זכויות עודפות, תיעדוף במקומות עבודה ושיריונים במוסדות השלטון. נשים ססיג'נדריות יזכו גם הן לתיעדוף, בעוד גברים סיסג'נדרים יהיו בתחתית השרשרת. מתחכמים סאפיו-סקסואלים, פולי-סקסואלים ותירס-סקסואלים יקבלו שתי סטירות. יש גבול לסובלנות.

מסמך ט' // הקהל יעמוד לשירת ההמנון:

Do you believe in life after love?
I can feel something inside me say,
I really don't think you're strong enough, no.
וירושלאאאאים.

• להטב"ק
• להטבופוביה
• מצעד הגאווה
• טרנסג'נדרים
• גייז
• לסביות
• עופר ניסים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 898 // להט"ביסטן

ביום שבו תקום להט"ביסטן יהיה צורך בהרבה אנשים טובים שיאיישו את תפקידי ההנהגה וההובלה הקריאטיבית של המדינה הצעירה שבדרך. מבלי להיכנס לשאלות הקשות של ייצוג ומגדר פלואידי שבוודאי עוד יידונו ויידונו על מדשאות גילרמן ובמבואות הפאי גארדן, הרשימה שלפניכם מייצגת להט"ביסטנים משפיעים בדרכם ובתחומם שאנחנו, כאן במערכת טיים אאוט, סבורים שיועילו למדינה החדשה בהשראתם ובחוכמתם ויאפשרו חיים של שגשוג, שלום והרמות לתושביה. ישנם עוד רבות ורבים ורבות.ים שראויים וראויות להיכלל בה ונשמח לצרף אותם בהקדם. אנחנו ממוקמים.

>> מסמכי להט"ביסטן נחשפים: פרויקט מיוחד לחודש הגאווה
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: הקומיקאים שעושים אותנו גאים

מלכה, דיווה, נשיאה: דנה אינטרנשיונל

לא באמת צריך להוסיף כאן טקסט. את התרומה שלה לקהילת הלהט"ב ולנרמול של הלט"ביות אי אפשר לכמת. אפשר רק להשתחוות

נותן את הדם: ניצן הורוביץ

הפוליטיקאי הבכיר שבא מתוך הקהילה, ואמנם לא השר הגיי הראשון, אבל כן השר הגיי הראשון שלא מתנער מהקהילה כמו אמיר אוחנה. בין יתר מעלותיו, הורוביץ העביר ממש לא מזמן מן העולם את התקנה שאסרה על להט"ב לתרום דם, ואם הייתה להט"ביסטן הוא היה השגריר המושלם שלנו לישראל.

יציאת העשור: שרית חדד

היציאה של שרית חדד מהארון, אחרי שנים של שמועות וניסיונות אאוטינג, היא אירוע בעל חשיבות תרבותית-לאומית בלתי מבוטלת. נסיכת הים התיכון הבלתי מעורערת שזכתה למעמד של אוצר לאומי החליטה שהיא לא מפחדת יותר והקרינה אומץ על רבים ורבות נוספים. מותר להתרגש.

השופטת הלאומית: ספיר ברמן

החיבוק המדהים שבו התקבלה ספיר ברמן על ידי המיינסטרים הישראלי – השופטת הטרנסג'נדרית הראשונה בליגת העל בכדורגל – היה רגע נדיר של נחת שהראה שאולי בכל זאת התקדמנו כחברה. האופן שבו השתמשה ברמן בתשומת הלב כדי להפיץ מסרים של קבלה וסובלנות בפך אותה לנכס אדיר עבור המאבק לשוויון.

שר בלי תיק חליפי: יניב ביטון

אם להט"ביסטן תתתגעגע ליולי אדלשטיין או לאריה דרעי, ביטון ישמח לשמש כשר בלי תיק בפרלמנט הלהט"ביסטני ולמלא את מקומם בדייקנות על פי הצורך. השחקן הווירטואוז הוא גם פרסומת מהלכת ללהט"ביות קז'ואלית, כזו שכובשת את מקומה במרכז הבמה בטבעיות ובלי דרמה, אבל גם בלי להתנצל לרגע.

ראש ממשלת השינוי: רומי אברג'יל

כמה אומץ יש בדרך שבה האישה הצעירה הזאת מתמודדת עם הליכי שינוי המין שבהם בחרה והאופן שבו היא מגשימה את עצמה, תוך שיתוף מתמיד ברשתות החברתיות והעלאת המודעות לקשיים עימם מתמודדים.ות טרנסג'נדרים. בונוס: היא באמת נראית מדהים.

https://www.tiktok.com/@romyabergel/video/7103026811528940801

המשורר הלאומי: יוסי צברי

להט"ביסטן תזדקק לאיש של מילים פוליטיות קשות ומושחזות שיידע לנסח במשקל ובחריזה ובפלואו מושלם גם את החדים והרדיקליים שבמסרים. הוא יהיה שם בכל ההפגנות, הוא ינאם בכל העצרות, ויהיה לזה גרוב, ונעשה את המוב, בן גביר אל תהיה עצוב.

מחזיק התיק הביסי: רן דנקר

כל כך יפה לו שמלה. וכל כך יפה לו הכנות מחוץ לארון והאלגנטיות השובבית הזאת שבה הוא מתנהל פתאום, כאילו השיל מעליו אזיקים ושלשלאות. ובעצם למה כאילו. רן דנקר עשה השנה שירות אדיר לקהילה ולרעיון הביסקסואלי, ובהלהט"ביסטן החדשה הוא יקבל את הקול שלנו.

>> גאווה לכולם? גם השנה נמחקת הקהילה הביסקסואלית

שרת החינוך ונסיכת הלסביון: שיר ראובן

אחת הנשים המצחיקות בישראל, תסריטאית מחוננת שמצילה את הייצוג הלסבי על המסך ("ילדות סכסכניות"), אידיאולוגית חסרת פחד ובאופן כללי יוצרת חכמה עם לב גדול ומוח מטונף שהיינו מפקידות בידיה ללא היסוס את עתיד ילדינו. ככה אם לא יצא מהם כלום לפחות יהיה מצחיק.

שר לענייני מולטי טאלנט: שחר טבוך

בזמן שאתם בישראל מנסים להבין אם שחר טבוך זה בצחוק או ברצינות, אם הוא שחקן ("שעת נעילה") או מוזיקאי("פחדן") או בכלל כוכב רשת מזן חדש, אנחנו בלהט"ביסטן מקבלות אותו בתור כל הדברים האלה ועוד ומה שבא לו להיות, כי חמידות כזאת לא קונים במכולת והחמידות היא סלע קיומנו הלהט"ביסטני.

שר הספורט וחדרי הכושר: אורי קוקיה

הכדורסלן המקצועני הראשון בישראל שיצא מהארון, אי שם ב-2017 הרחוקה, לטובת כל חובבי ה"כמה התקדמנו". קוקיה אמנם יצא מהארון רק בשלהי הקריירה שלו אך מאז הוא שגריר נאמן של נרמול הלהט"ביות בספורט. וגם לארד. בלהט"ביסטן כולם יחויבו ללכת לחדר כושר לפחות פעם ביום ואין מתאים מאורי קוקיה יפקח על כך.

מחזיק תיק הסייבר: עדן דניאל גבאי

הוא היה ברשימת הרווקים הנחשקים שלנו לשנת 2022, ממש לא מזמן, וזו לבדה סיבה טובה לקחת אותו איתנו ללהט"ביסטן. אבל הוא גם כוכב רשת ויוצר תוכן אינטרנטי מוביל ואנחנו נצטרך איתנו מישהו שיודע לצחוק על סלבז (בלהט"ביסטן כולם סלבז) ולפקח על שימוש נאות בטיקטוק. אמרנו נחשק? אמרנו.

שרת הרווחה והצדק החברתי: ספיר סלוצקר עמראן

אחת הלוחמות והאקטיביסטיות הגדולות שידעה קהילת הלהט"ב, תמצאו אותה בכל מקום שבו יש אי צדק שצריך להיאבק בו ובכל חזית שבה נעשות עוולות נוראיות לאזרחים מוחלשים, ויחד עם כרמן אלמקייס והארגון שהקימו, "שוברות קירות", היא עושה דברים חשובים שאולי לא תקראו עליהם בעיתון (רגע, אתם קוראים על זה עכשיו בעיתון) אבל משנים חיים של א.נשים. זכינו.

שרת התרבות, הבידור והפאן: אריקה ג'נדריקה

יש מצב שאריקה היסטריקה מיס אמריקה, או איך שלא בא לה לקרוא לעצמה היום, הולכת להיות הדבר הכי גדול בדראג הישראלי ממש בקרוב, אבל אנחנו התאהבנו עוד הרבה לפני שזה נהיה טרנדי ויהיה מעניין לראות את המיינסטרים מתמודד עם התופעה. כואב הכוס? אתם אמרתם. ולא יפה לדבר ככה.

ראש עיריית תל אביב-יפו: חאדר אבו סייף

תל אביב-יפו היא בירת להט"ביסטן, כידוע, ואת חאדר אבו סייף, יקיר מערכת טיים אאוט לדורותיה, השתלנו לפני כמה שנים בעירייה כדי שיחקור את השטח, ילמד את המטרייה וישתלט על העמדה מבפנים בבוא העת. כרגע הוא אמנם מככב שם בענייני דיגיטל, אך בהינתן האות יפעלו גורמים פרו-להט"ביים בקומה ה-12 כדי לסלול לו את הדרך ללשכה. רק אל תספרו. בעיקר לו.

השרה לענייני פסקול: אליוט

עם הקמתה של להט"ביסטן יחוקק חוק לפיו לכל אזרח יהיה פסקול מרים משלו, ומי שתופקד על יצירת הפסקול היא אליוט המלכה, ואם אתם צריכים לשאול למה אז לא הייתם פה בעשורים האחרונים ולא שמעתם אותה מחממת את עופרה או ממציאה לסבו-פאנק ישראליולא קראתם את הכתבה הזאת. אז תקראו.

>> המשפחה הלסבית הגדולה שלי: אליוט על "Rebel Dykes"

מחזיק תיק הרוח: אילן שיינפלד

למה אומרים שתרבות הלהט"ב שטחית? טובי המשוררים, הסופרים והאמנים הם להטב"קים מכל המינים והסוגים, והם לא פחות תרבות להט"בית מחיבה אובססיבית לטראש, בריטני וריקודים בחוטיני על משאיות. המשורר המעולה אילן שיינפלד, שהוא גם אקטיביסט פוליטי חסר פחד, יהיה ממונה על הצלפה לא בהכרח מילולית בישבנם של המטנפים על תרבות להט"בית. אנחנו לא כאלה נחמדות.

אם הבית והממונה על המסיבות: אריאלה לנדא

מהג'ואיש פרינסס ועד בית אריאלה, לנדא היא מנהיגת מחתרת בחיי הלילה וסביבה מתאספים סטרייטים ולהט"בים מכל הסוגים כבר יותר משני עשורים למטרות התערפלות משותפת ושמחת חיים. היא עשתה הכל וראתה הכל ובשעות הקשות של המסיבות בלהט"ביסטן אפשר יהיה לסמוך על התושיה שלה.

• גייז
• להטב"ק
• להטבופוביה
• מצעד הגאווה
• טרנסג'נדרים
• ביסקסואלים
• לסביות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 898 // להט"ביסטן

בס״ד
קראתי בעבר מחקרים שמספרים על כך שחוש הריח הוא החוש היחיד שיכול ״להחזיר״ אותך לעבר. השבוע הסתובבתי באחד מקניוני הארץ ועברתי ליד חנות בישום וקרמים. הריחות שעלו משם החזירו אותי ישר לבית אבא, לתקופת הילדות הקסומה בלהט"ביסטן.

זה החזיר אותי לבקרים, כשאבא היה קם ב-05:30, השכם בבוקר ורץ לעבוד בפילאטיס מכשירים בחדר הכושר השכונתי. אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליו בהערצה וחושבת לעצמי ״וואו, איך אבא משקיע בטיפוחו. הלוואי שיום יבוא וגם אני אגדל להשקיע כך בטיפוחי״.

>> תשעה מסמכים שכמעט שינו את המדינה: המזימה הלהט"בית שסוכלה
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: 8 קומיקאים גאים שמצחיקים אותנו

זה החזיר אותי לבילויים המשפחתיים שלנו, איך נהגנו לעלות לקברי צדיקים ולהשתטח ביחד באומן 17 לצלילי שירי הקודש, כשאבא מחזיק לי את היד ומזמזם במסירות נפש "All my life i was fighting my way״. עד היום אני לא יכולה לשמוע את המילים "My Skin" מבלי שצמרמורת תעבור מתחת לעורי. אולי לכם, החילונים, הפיוטים הללו לא עושים דבר. אך עבורי, רק המראה של האדמו״ר הגדול, הרבי עופרה, על העמדה, וגל גדול של התרגשות כובש את כולי.

זה החזיר אותי לטיולים המשפחתיים בסופי השבוע. אולי אחד הדברים האהובים עלי בלהט"ביסטן היו אותם טיולים ארוכים שאבא ואני היינו עושים ברגל בסופי השבוע, הישר לגן העצמאות. אבא אהב לשבת על הדשא, להסתכל על השמיים הכחולים וליהנות מהאוויר הנעים. חברו הטוב מתוקה (לימים גיליתי ששמו בכלל יוסי, אבל כך הביעו חיבה לחברים בלהט"ביסטן), תמיד היה מצטרף אלינו. מתוקה ואבא אהבו לשבת בחוף ולהיזכר בימי הנעורים שלהם, ותמיד אמרו לי ״לכי, תקני לך משהו בקיוסק״, בזמן שהם היו נזכרים. לא יודעת למה.

>> סיפורם העצוב, היפה והמוזר של כוכבי הקולנוע הלהטב"קים
>> גאים להציג: הרגעים הטלוויזיונים הגאים ששינו את הכל

זה החזיר אותי למאכלים ולבישולים של אבא. אם יש משהו ששימרתי עד היום זו מסורת ״סושי בשלישי״. אבא תמיד היה אומר ״רול מטוגן, זה רול מהשטן״. קעקעתי את זה השנה, לזכרו.

זה הזכיר לי את החגים. אלו מכם שאינם קרובים למסורת בטח צוחקים כרגע ואומרים ״מי חוגג חגים היום? אנחנו ב-2022, תתקדמו״. אבל עבורנו, אנשי המסורת, החגים הם הזדמנות להתחבר למי שאנחנו, למי שהיינו ולמי שהפכנו להיות. החגים סימנו עבורי את הבית.

>> התיאטרון הגאה הגיע ללב המיינסטרים, ועוד יש לנו דרך לעשות
>> מי הולך להופיע במצעד הגאווה השנה?

במיוחד אני זוכרת את החג ביוני כשאבא היה צובע אותנו בצבעים שונים, והיינו הולכים יד ביד למסיבה הענקית בתל אביב. כל כך נהנתי לחגוג עם אבא במסיבה הזו, נהנתי לראות אותו מחייך, רוקד, מרגיש כמו עצמו. אני מתגעגעת לימים עם אבא בלהטביסטן. שיחזרו אלינו במהרה, אמן.

*הטור אמנם סאטירי, אבל הרגש אמיתי. בואו נחגוג בלהט"ביסטן הכבושה

• טור אישי
• סאטירה
• קומדיה
• אבא
• נוסטלגיה
• להט"ב
• להטב"ק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 898 // להט"ביסטן

השבוע מגיע הסרט "Rebel Dykes" סוף סוף להקרנה בישראל (תרגמו את זה כאן ל"לסביות מהפכניות"), ב-9.6 בסינמטק תל אביב. הרבה שנים חיכיתי לחלוק עם הקהל המקומי, בעיר שלי, את הסיפור של המשפחה שבחרתי לי, הלהקות שהמוזיקה שלהן כמעט ואבדה, והתפקיד המרכזי שהיה לרבל דייקס בקיומה של "פוליאנה פרנק", וכל זה חודש לפני הופעה נדירה בגגרין של ההרכב המקורי של פוליאנה. "רבל דייקס" הוא סרט מעורר ושובב. אם הייתי מראה אותו לטין אייג'ר שהייתי, היא הייתה מאוד מאוד מבסוטית. ובואו אספר לכן למה.

>> תשעה מסמכים שכמעט שינו את המדינה: המזימה הלהט"בית שסוכלה
>> הכי קורעים בלהט"ביסטן: 8 קומיקאים גאים שמצחיקים אותנו

גדלתי בסבנטיז ובאייטיז. הלסביות הספורות היחידות שהכרתי, בקולנוע או בספרות (בטלוויזיה ובמוזיקה לא היו, חד וחלק), סבלו מאוד לאורך כל הסיפור ומתו בסוף. כטין אייג'ר זה בלבל אותי מאוד : החוויה שלי כבחורה שאוהבת בחורות הייתה נהדרת. לא יכולתי לחשוב על משהו יותר כיפי מלהתנשק עם אישה, לעשות סקס עם אישה, לבלות עם נשים. הפער בין כל התענוג הזה לבין סיפורי האימה והצער שהעולם הציע לי כעתיד הוודאי שלי, פשוט לא התיישבו לי. הבנתי בגיל ממש מוקדם שאם אני לא מוצאת את התרבות שמדברת אותי, אני פשוט אצור אותה. אם זאת אהבה לבנות, סאטירה פוליטית, אוונגרד מוזיקלי מאתגר או בלדות מחאה צורבות לב – אני אכתוב ואלחין החוצה את עולמי הפנימי ואת החלומות שלי.

בלונדון גיליתי חדר משלנו, שבו יכולנו לרקוד, להופיע, להתמסטל, להזדיין, לשחק פול, לרכל, לעשות דרמות איומות עם האקסיות, להיאבק בבוץ, לחקור את הפנטזיות שלנו, להשוויץ עם מכנסי עור חדשים

הכרתי מעט מאוד לסביות בנות גילי. זאת אומרת, נתקלתי בלא מעט בנות שרצו לעשות סקס עם בנות, אבל בסתר. להיות לסביות או הומו היה מאוד לא קול באייטיז. אם רצית קריירה כלשהיא – באקדמיה, כעורכת דין, כרקדנית בלט או רואת חשבון – הסתרת את החיים האישיים שלך בכל מחיר. אני אפילו לא מזכירה כאן קריירה פוליטית, מוזיקלית או פיננסית – זה היה מאוד ברור שאין על מה לדבר. גם הסצנות ה"אלטרנטיביות"- הגל חדש של הפינגווין, עולם האמנות, הלהקות שניגנו במועדונים – היו גבריות וסטרייטיות. לסביות ופמניסטיות היו הפאנץ' ליין של בדיחות עם רגליים שעירות. ללסביות היו ימי שלישי בדיוויין, מועדון גייז שנפתח בדיזנגוף-ארלוזרוב, ולשם התנקזו כל מי שהעיזו – שוטרות, שחקניות, אסירות לשעבר ובעתיד וכמה צעירות כמוני.

עד שסיימתי צבא, איכשהו היה לי ברור שאם אני רוצה הרפתקאות, סקס ומוזיקה טובה, אני צריכה לחפש אותה מחוץ לישראל.ברגע שאספתי מספיק כסף כעוזרת בית – נסעתי לאירופה. היקום חייך אלי. מיד בבוקר הראשון שלי באמסטרדם, בבית עם מדרגות בלתי אפשריות שבו יכלו נשים לישון כמה ימים ולשלם כפי יכולתן – פגשתי חבורה אנגלית של דייקיות שיצאו היישר מחלומותי: עיניים נוצצות, שיער מחומצן ומגולח, מעילי עור, תיאבון עצום להרפתקאות וראיית עולם פמיניסטית שהרוחב והעומק שלה המם אותי. מהשנייה הראשונה הן קיבלו אותי למשפחה.

כשהגעתי ללונדון כמה שבועות אחר כך, גיליתי שהן חלק משבט שלם שבמרכזו מועדון בשם "צ'יין ריאקשן": חדר משלנו, שבו יכולנו לרקוד, להופיע, להתמסטל, להזדיין, לשחק פול, לרכל, לעשות דרמות איומות עם האקסיות, להיאבק בבוץ, לחקור את הפנטזיות שלנו, להשוויץ עם מכנסי עור חדשים.סביב המועדון צמחה סצנה שלמה. ציירות, עובדות סוציאליות, מובטלות, סטודנטיות, שליחות על אופנועים, מורות ולא מעט מוזיקאיות מדהימות. חלקנו גרנו יחד בבתים גדולים ומתפוררים. היום אנחנו קוראות לחבורה הזאת – רבל דייקס.

הן לימדו אותי לבשל, לאהוב, להסתדר עם מעט כסף בעיר עצומה וקשוחה, לשמוח, ולהבין שכל המאבקים בעולם הם מאבק אחד לשוויון. שעד שכולן יהיו שוות, אף אחת לא תהיה שווה. סביבנו קמו להקות – אינדי, רגאיי, סינת' פופ, רוק – ולכולן היה מכנה משותף אחד: אף חברת תקליטים לא רצתה להחתים אותן. היינו שולחות קסטה, מקבלות חזרה תגובה מתלהבת, שולחות תמונה – ולעולם לא שומעות מהם יותר. האקסיומה המוחלטת של תעשיית המוזיקה הייתה שלסבית לא תמכור תקליטים. שאישה עם לוק שנחשב אצלם "גברי" היא לא אטרקטיבית למכירות, שהיא מאיימת על האסתטיקה המקובלת של איך אישה צריכה להיראות.

אם אתן רוצות ממש לצחוק, אספר לכן ששינייד אוקונר, סטרייטית (אז לפחות), שהייתה מסתובבת הרבה במועדון נפלא אחר שהיה מעורבב לסביות והומואים, ה"בל", הצליחה מאוד כמה שנים אחר כך כשהיא מאמצת לעצמה לגמרי את הלוק שלנו – ראש מגולח, דוק מרטינז, מעיל עור – וגם את הסאונד המלוכלך והגישה הפמיניסטית מלאת התעוזה. זה עיצבן אותי אבל גם שימח, כי האלבום הראשון שלה היה נהדר – אבל זה היה לגמרי כמו אלביס שהצליח עם הרוקנרול של השחורים, בעוד הם עצמם לא קבלו דריסת רגל במשך שנים. כל זה כמובן לא עצר אותנו, ועולם עשיר של להקות וסוליסטיות צמח באייטיז ובניינטיז.

בזמן הסגרים הגדולים של הקורונה הסרט הלך ונוצר. הלחנתי לו מוזיקה שמזגתי לתוכה את כל חדוות החיים והכרת התודה שלי על החלומות שלי שהתגשמו בזכות החבורה המופלאה הזאת

בתקופה הזאת חזרתי לישראל לביקור והקלטתי עם אחי, רזי, ועם שני חברי ילדות – עמי ושבי – כמה שירים בבית על טייפ ארבעה ערוצים, את מה שהפך לאלבום הראשון של פוליאנה פרנק, "חיה ומתה בארון". את העולם העשיר שגיליתי עם הרבל דייקס תרגמתי לשמונה שירים מלאי שאלות והומור שיצאו מעומק הלב. ערבבנו בטבעיות בין אנגלית לעברית, בלדות ואוונגרד, סימפולים מספרי ילדות, שיר נקמה על אקסית ששברה את ליבי וסאטירה על המאצ'ו הישראלי. עם ההצלחה המפתיעה של האלבום הגיעה הופעה גדולה בתל אביב – השנה היא 1989 – ואיתה ראיונות לתקשורת. אני יושבת מול עיתונאי ששואל אותי, בזהירות, אם "מרבל וומאן" הוא שיר אהבה לאישה. אני מסתכלת בראש המגולח שלי, בדוק מרטינז, במעיל עור, וצוחקת. מה פתאום, אני אומרת. זה שיר שנאה לאישה.

באותו רגע היה בלתי אפשרי בשבילי להסתיר, לטשטש, לשקר. לא חשבתי פעמיים, לא חשבתי בכלל, נקודה. לא חלמתי ששלושים ושלוש שנים אחר כך עדיין אשב ואכתוב על זה טורים אישיים. הייתי במקום בטוח, היה לי שבט מחבק, היה לי גב. פוליאנה פרנק הבשילה בזכות הרבל דייקס. אחרי כל אלבום חזרתי הביתה ללונדון והחברות שלי התגאו בי.

עם השנים שתי להקות לונדוניות שלי הוחתמו בחברות תקליטים, הזמנים השתנו לאט לאט, אבל עדיין הינו קוריוז. כמו בפוליאנה פרנק, בתקשורת, הדיבור על ההעדפה המינית האפיל על הדיבור על המוזיקה. אבל הקהל מגיב לשירים שנוגעים לליבו ועוקף את התעשייה – כך היה עם "גיבור צבא ההגנה" וכך היה עם "דראג קינג" של הלהקה שלי, סיסטר ג'ורג'.

>> סיפורם העצוב, היפה והמוזר של כוכבי הקולנוע הלהטב"קים
>> גאים להציג: הרגעים הטלוויזיונים הגאים ששינו את הכל

צ'יין ריאקשן נסגר בניינטיז ומועדונים אחרים קמו במקומו. החוק ההומופובי שתאצ'ר רקחה – סעיף 28, שאסר ללמד שהומוסקסואליות היא דרך חיים ושנגדו יצאנו לרחובות (וכמה מאיתנו אפילו עשו סנפלינג בגללו לתוך בית הלורדים וגם פלשו לחדשות הערב של הבי.בי.סי במחאה נגדו) עבר ואז בוטל. כל אחת מהרבל דייקס המשיכה בדרכה בעולם – ציירות, אחיות בבית חולים, עורכות דין, מדקרות סיניות. חלקנו התחתנו ואפילו הביאו ילדים – משהו שאי אפשר היה אפילו לדמיין באייטיז – אבל תוך כל זה נשארנו משפחה.

לפני שבע שנים כשאחת הבנות, שיבון, החליטה בגיל כמעט שישים להפוך להיות מפיקת סרטים וסיפרה לי שהיא חולמת סרט תיעודי על הרבל דייקס, מיד הצטרפתי להרפתקה. התחלתי בלמצוא, לנקות ולקטלג כמה שיותר מוזיקה של הלהקות שלנו מאז. חיפושים נערכו בעליות גג ומרתפים, קסטות מאובקות נשלחו אלי מקצווי העולם. שתי בימאיות/עורכות/אנימטוריות צעירות – שאן והארי – התחילו לעשות את הסרט, לאט לאט ובלי תקציב בכלל. בזמן הסגרים הגדולים של הקורונה הסרט הלך ונוצר. הלחנתי לו מוזיקה שמזגתי לתוכה את כל חדוות החיים והכרת התודה שלי על החלומות שלי שהתגשמו בזכות החבורה המופלאה הזאת.

בסשנים של עבודה בזום של שמונה ועשר שעות, מהאולפן שלי בתל אביב למנצ'סטר, עשינו את הסרט היפה הזה. הסרט על החיים שלי, החברות שלי, המשפחה שלי. זכיתי להלחין את הזיכרונות שלי, זכות גדולה מאין כמוה.

הסרט יצא ב-2021 והוקרן עד כה בכמאה פסטיבלים בכל העולם. הוא זכה באוסקר הקווירי – פרס האייריס, הוכתר על ידי ווג כסרט הדוקומנטרי הקווירי הכי טוב של 2021, עשה סיבוב בתי קולנוע נהדר בבריטניה מיד כשבתי הקולנוע נפתחו. והחודש הוא יוקרן בצ'אנל 4 הבריטי המהולל. עכשיו הוא סוף סוף מגיע להקרנה אחת בסינמטק תל אביב, ואני מחכה כל כך לשבת מול קהל ישראלי, שבמשך שלושים ושלוש שנים מודה לי ושואל אותי איך היה לי אומץ להיות כנה בתקשורת בקשר ללסביות שלי – ולהראות להן, בזכות מי עשיתי את זה. יחד עם הופעה סופר נדירה של ההרכב המקורי של פוליאנה פרנק ביולי בגגרין, מחכה לי קיץ מרתק. בסופו של דבר, יצרתי את התרבות שמדברת אותי. מה עוד יכולה בחורה לבקש.

>> פרטים וכרטיסים להקרנת "Rebel Dykes" בסינמטק (חמישי, 9.6)
>> פרטים וכרטיסים להופעת פוליאנה פרנק בגגרין (שבת, 16.7)

• להט"ב
• לסביות
• אליוט
• טור אישי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 898 // להט"ביסטן