גם בימים כאלה, אנחנו תמיד בצד של אהבה - כל אהבה: אספנו את עשרת הסרטים הכי טובים שעסקו באהבה בין נשים, ומצאנו לא מעט סרטים שנוצרו על ידי גברים. מישהי מופתעת? אלו סרטי הלסביות הכי טובים מהעשור האחרון (גברים, תרגעו)
עם כל הפרוגרסיביות והווק והמיטו ומה לא, רוב רובם של הסרטים הלהט"בים, ובאופן ספציפי הסרטים שגיבורותיהם לסביות, עדיין לא זוכים להפצה רחבה מחוץ לפסטיבלים הלהט"בים. ואלה שכן, לרוב נוצרים על ידי גברים, רובם סטרייטים, פשוט משום שרוב הסרטים המתוקצבים עדיין נוצרים על ידי גברים, שחלקם הבינו שכדי להתחבר לצייטגייסט לא מספיק לשאת נאומים, אלא גם צריך לעשות סרטים על דמויות שאינן גברים סטרייטים כמותם. כתבתי על עשרה סרטים בולטים מהעשור האחרון (שימו לב איזה מהם הגיעו לטקס האוסקר).
ברש (2015)
נעמה ברש (סיון נועם שמעון) היא בת 17 ממשפחה סדוקה. אחותה הבכורה ליאורה נעדרת מהצבא, ואמה מנסה להרגיע את אביה הזעפן (דביר בנדק). אבל זאת לא הפעם הראשונה שליאורה נעלמת ונעמה לא דואגת, מה גם שאת הראש שלה ממלאת דנה הרשקו עם הרעמה הבלונדינית (ג'ייד סקורי) שהיא מתאהבת בה מרגע שעיניה נחות עליה. סרט הביכורים של מיכל ויניק ("ולריה מתחתנת") הוא סרט התבגרות רענן, חושני ומלטף, שנשכר רבות מהופעותיהן כובשות הלב של השחקניות הלא ידועות. "את ג'ייד מצאתי ברחוב" סיפרה ויניק. "רכבתי על אופניים סביבה וסביב בת הזוג שלה במשך חצי שעה עד שהעזתי לגשת".
קרול (2015)
ספרה הסמי-אוטוביוגרפי של פטרישה הייסמית, שנודעה כסופרת של מותחני פשע ("הכישרון של מר ריפלי"), פורסם ב-1952 תחת שם בדוי בשל הנושא שלא תאם את השמרנות הדכאנית של התקופה. הספר מספר על התאהבותה של זבנית צעירה בחנות כלבו במנהטן באישה בוגרת ממנה שבאה לקנות מתנה לבתה לחג המולד. זאת אהבה ראשונה ממבט ראשון, והיא תוקפת את תרז בעוצמה. רוני מארה נהדרת בתפקיד הצעירה המתחבטת שרק מתחילה להתעצב וקייט בלנשט אדירה כעקרת הבית מניו ג'רזי העוטה פאסון של דיווה, וכל צעד ומחווה שלה מדודים ומותאמים לתפקיד שהיא מגלמת בקהילה, כי אם לא כן תתפרק. טוד היינס (שעומד לביים את חואקין פניקס בסרט על אהבת בגברים בשנות השלושים) יצר סרט מוקפד ומעודן ועם זאת בוער ברגש וערגה. השחקניות והתסריט היו מועמדים לאוסקר, אבל הסרט לא, ונטען שזה משום שהוא “גאה מדי ומדבר בשפה שרק קווירים שולטים בה".
שאהבה נפשי (2017)
רייצ'ל וייס רכשה את הזכויות לעיבוד ספרה של נעמי אלדרמן, המספר על אהבה לסבית בקרב הקהילה היהודית החרדית בלונדון, וליהקה את עצמה לתפקיד בת הרב רונית, שעזבה את הדת והיגרה לניו יורק. הודעה על מות אביה מחזירה אותה הביתה ואת הדלת פותח דויד (אלסנדרו ניבולה) שמופתע לראותה. כמה דקות אחרי כן רונית מופתעת לגלות שדויד התחתן עם אסתי (רייצ'ל מקאדמס), ואנחנו נרמזים שלדמויות האלה יש עבר משותף. בימים הבאים נוכחותה הדוקרנית, המוכרת ועם זאת זרה, של רונית בבית ובקהילה מעוררת מחדש את האהבה והתשוקה שהודחקו. לצד הביקורת על הצדדים הדורסניים של הקהילה הדתית, סרטו היפה של הבמאי הצ'ילאני סבסטיאן לליו – שסרטו זוכה האוסקר "אישה פנטסטית" התמקד באישה טרנסקסואלית – יצר דרמה מרובדת, עתירת ניואנסים וחדורת רגש, שנחווית לא כמו הר געש מתפרץ, אלא כמו ברכה המתמלאת מים טיפה אחר טיפה עד שהיא עולה על גדותיה.
לילות פרועים עם אמילי (2018)
המשוררת האמריקאית אמילי דיקינסון שמתה כמעט אנונימית ב-1886 – רק שירים בודדים מה-1,800 שכתבה פורסמו בחייה – זכתה למוניטין של רווקה מתבודדת. גילויים חדשים מ-1998 מספרים סיפור שונה לגמרי, והם שימשו השראה למחזה ולסרט של מדלן אולנק, המגדירה עצמה כ- lady homosexual. מולי שאנון מ-SNL מגלמת את דיקינסון כאישה תוססת המודעת לערך יצירתה, וסוזן זיגלר היא אשת אחיה, המתגוררת בבית הסמוך ומנהלת איתה רומן סוער מתחת לאפו של בעלה. הסיפור מוגש לנו ולקהל מאזינות נרגשות על ידי מספרת לא מהימנה – המאהבת של אחיה של אמילי שהוציאה לאור את ספרה הראשון אחרי מותה, ויצרה בשקדנות את המוניטין השגוי שלה. אולנק טוותה סרט אירוני, שנון ומחוכם, שלא פעם נדמה למערכון – כמו ג'יין אוסטן על ספידים – ועם זאת הוא גורם לנו להתאהב בגיבורה יוצאת הדופן שלו.
האם אי פעם תסלחי לי? (2018)
בהיותה לסבית מיזנטרופית שמנה, אנטיפתית ומוזנחת, לי ישראל היא גיבורה קולנועית מאוד יוצאת דופן. זה סיפורה האמיתי של מי שהיתה עיתונאית וסופרת שזייפה מכתבים של אנשים מפורסמים, עד שנתפסה וכתבה על זה ספר. ישראל מאופיינת בסרט כאישה חדת אבחנה, קשה ומאוכזבת, שאינה מחבבת אנשים ואינה רוצה להתחבב עליהם. היא כל כך תקועה בתוך עצמה, שכשבעלת חנות ספרים מקסימה (דולי וולס) מציעה לה את אהבתה, היא הורסת את ההזדמנות במו ידיה. היא כן מצליחה לתחזק ידידות עם הומו מזדקן בליין וחסר בית, שהופך לשותפה למכירת המכתבים לאספנים. התסריט החד וחסר הסנטימנטים מאת ניקול הולופסנר ("דיברנו מספיק") וג'ף וויטי אינו עושה הנחות לגיבורה הלא שמחה שלו, וכך גם הבימוי המאופק של מריאל הלר, ששומר על טון חמצמץ. מה שהופך את סיפורה של הנוכלת לדרמה אנושית מתובלת באירוניה ונוגעת ללב שמותירה הד, הן ההופעות הנפלאות של מליסה מקרתי וריצ'ארד א. גרנט. שניהם, כמו גם התסריט, היו מועמדים לאוסקר (הסרט לא).
המועדפת (2018)
סרטו הארסי של יורגוס לנתימוס ("הלובסטר") על המלכה אן ויחסיה עם שתי נשים תאבות כוח, אינו מרומם את הלב, אך קשה להוריד את העיניים מהמסך. בתחילת המאה ה-18 בריטניה שקועה במלחמה עם צרפת, והמלכה החולנית נתונה ללחצים של לורדים משני צידי המתרס. בדרכם עומדת הדוכסית שרה צ'רצ'יל (רייצ'ל וייס מ"שאהבה נפשי"), ששוכבת עם המלכה החלשה וכך מנתבת אותה כרצונה. שליטתה מתחילה להתערער כשלארמון מגיעה דודניתה אביגיל (אמה סטון) שעושה את דרכה אל ליבה ואל מיטתה של המלכה. וכך החלטות שקובעות את גורלותיהם של מיליוני בני אדם נעשות באופן קפריזי על ידי מלכה ילדותית ששתי נשים פקחיות מתחרות על חסדיה. כדרכו של לנתימוס, כולם בסרט (כולל הגברים) אינטרסנטיים, אנוכיים ונהנים לחזות במפלתם של אחרים. אף אחת משלוש הגיבורות אינה מודל פמיניסטי, לא כל שכן מודל לסבי, אבל הן מעניינות, מורכבות וכל הזמן מפתיעות. הופעתה הפנומנלית של אוליביה קולמן בתפקיד המלכה זיכתה אותה באוסקר ובכוכבות מאוחרת בגיל 44 (הסרט היה מועמד לעוד תשעה, בכל הקטגוריות המרכזיות).
דיוקן של נערה עולה באש (2019)
סרטה של סלין סיאמה ("טומבוי") הוא מארג של מיתוסים ודימויים של נשיות, שפורקו ונשזרו מחדש באופן שמצית את הדמיון. הסרט מתרחש באי פראי ומבודד מול חופי צרפת של 1770, ונדמה למעשיה גותית בנוסח הספרים של האחיות ברונטה. הציירת מריאן (נעמי מרלאן מ"טאר המנצחת") מגיעה לאי בהזמנתה של הדוכסית כדי לצייר את בתה אלואיז (אדל האנל, שהיתה בת זוגה של הבמאית). הדיוקן אמור לשווק אותה לארוס עשיר, אך אלואיז השוצפת אינה רוצה להתחתן וכבר הכשילה ציירים בעבר. לכן נעמי מתבקשת להתחזות לבת לוויה, לרכוש את אמונה של הכלה הסרבנית, ולצייר אותה ללא ידיעתה. האהבה בין השתיים צומחת לאיטה, דרך התבוננות הדדית, ושיחות על חוסר היכולת לבחור כשאת אישה ממעמד גבוה. אתר ההתרחשות המבודד תורם לאווירה הסהרורית והאניגמטית של הסרט, שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן.
בנדטה (2021)
תסמכו על פול ורהובן ("אינסטינקט בסיסי") שגם בימי הרגישות החדשה הוא יגיש לכם חבילה קולנועית פרובוקטיבית עם הרבה סקס ועירום נשי מתובל בקורט עינויים. "בנדטה", המבוסס באופן חופשי על ביוגרפיה של נזירה באיטליה של המאה ה-17, מספר על בת למשפחה עשירה (וירג'יני אפירה) שחווה חזיונות ארוטיים על ישו, ומענגת את גופה בחברתה של נזירה אחרת. כשעל ידיה מופיעים פצעי סטיגמטה, הכומר המקומי משתכנע שהיא קדושה, אך אם המנזר (שרלוט רמפלינג) חושדת שהיא מתחמנת. מאבקי הכוחות זולגים אל מחוץ למנזר, ולקלחת הרותחת נוספים אינקוויזיטורים ומגיפת המוות השחור. לא תמצאו כאן איפוק רגשי ועידון הבעה, אבל הסיפור מעניין והאיש יודע לביים.
טאר המנצחת (2022)
"נעלבתי כאישה, נעלבתי כמנצחת, ונעלבתי כלסבית", אמרה המנצחת האמריקאית המהוללת מרין אולסופ על סרטו המזהיר של טוד פילד, שהיה מועמד לשישה אוסקרים. לידיה טאר (קייט בלנשט האדירה) היא מנצחת כוכבת בתחום שעדיין נשלט על ידי גברים, אך היא רחוקה מלהיות מופת של פמיניזם. היא כריזמטית, חכמה וחדה כתער, אך גם מניפולטיבית וכוחנית. היא מתגוררת בברלין עם זוגתה הכנרית (נינה הוס) ועם בתן הקטנה, ומנהלת מערכות יחסים נצלניות עם נשים הנתונות למרותה, בהן העוזרת שלה פרנצ'סקה (נעמי מרלן מ"דיוקנה של נערה עולה באש"). יש הטוענות שטאר עוצבה בדמותם של מנצחים גברים ושהזוגיות הלסבית המתוארת בו אינה משכנעת. כך או כך, "טאר" עוסק בהשחתה שבאה עם כוח גדול. הוא אינו מקל עלינו להסיק מסקנות חותכות לגבי השאלות שהוא מעלה בנוגע למפגש בין אומנות לתרבות הביטול, ומציע חוויה אומנותית מסעירה שנדירות כמותה.
הכל בכל מקום בבת אחת (2022)
הסרט שלקח את כל האוסקרים שהגיעו ל"טאר" (לא שאני מתלוננת) כולל גם הוא דמות מרכזית של לסבית אדירת כוח, והיא כל כך כועסת שהיא מאיימת להרוס את העולם. ג'וי (סטפני הסו) היא בתה של גיבורת הסרט אוולין (מישל יאו), בעלת מכבסה שחייה נכנסו ללופ. אוולין לא אוהבת את זה שלג'וי יש בת זוג, ומתעקשת להסתיר את העובדה הזו מהסבא שהגיע מסין. בעת ביקור במשרדי מס ההכנסה אוולין מגלה שיש אלפי יקומים מקבילים שבכל אחד מהם יש לה חיים אחרים, ושיש ישות שמאיימת על כל היקומים, ורק היא על שלל פיצוליה ושכפוליה יכולה לעצור אותה. כשמתברר שאותה ישות היא בתה הפגועה, זה נעשה עוד יותר מסובך, אבל בסוף נגלה שהפתרון נמצא בנדיבות הלב ובהרמוניה משפחתית. הדניאלים – דן קוואן ודניאל שיינרט – יצרו סרט עדכני מכל בחינה שגרף שבעה אוסקרים מתוך ה-11 להם היה מועמד, בהם הפרס לסרט הטוב ביותר. אבל אם נורא רוצים, אפשר להתלונן (ויש המתלוננים) על כך שג'יימי לי קרטיס הוותיקה זכתה באוסקר לשחקנית משנה על חשבון סטפני הסו.
