ביום האישה הבינלאומי הזה, אני מבינה שההישג הכי גדול שלי במאבק על זכויות נשים לא היה נאום בכנסת או כותרת בעיתון, אלא הפעילות למניעת הפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף. עבורי זה אירוע מכונן. למה? כי הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, זו שיותר מדי חילונים ומסורתיים מעדיפים לעצום מולה עיניים, היא המנבא החזק ביותר להפיכה הדתית שמתרחשת כאן.

>> פחד ותיעוב: ראיתי בעיניים את מה שקרה מתחת לבית של לוסי אהריש
>> קפה הפוך: בכאן 11 רצו לראיין תל אביבים מנותקים. זה התהפך עליהם

השיטה תמיד דומה, פועלת בשקט ותחת מעטפת של "קדושה", זה מתחיל ב"רק תפילה", ממשיך ב"רק מחיקה" של דמויות נשיות מהמודעות ומשלטי הפרסום על האוטובוסים, ונגמר ב"רק תשבי מאחור" כדי שיהיה לכולם נוח, או בבקשה "פשוט לזוז מהכיסא" בטיסת אל על כי הנוכחות שלך מפריעה למישהו אחר. הנירמול של ההפרדה הזו הוא לא "כיבוד מסורת", הוא ויתור מודע על המרחב הציבורי שלנו ועל הזהות שלנו כאזרחיות.

הקו שעובר בין מחיצת הפרדה בלב תל אביב לאלימות שראינו בבני ברק נגד חיילות, או ליריקות על נשים שלא התלבשו "נכון", הוא קו ישיר. כשמאפשרים הפרדה באקדמיה או בכיכר, שולחים מסר ברור: הנוכחות שלכן היא בעיה שצריך לפתור או להסתיר. בכל פעם שדורשים מאיתנו "להתחשב", בעצם מבקשים מאיתנו להיעלם. אבל אנחנו לא אמורות להתחשב בזכות של מישהו אחר להפלות אותנו, אנחנו אמורות לחיות פה כאזרחיות שוות.

התמרור האדום הזה לא נמצא רק בדמיון שלנו, הוא נמצא במרחק טיסה מכאן, טיסה לא קצרה, מרחק שטייסות ונווטות עושות עכשיו מדי יום, בסיפורה של איראן. כשאנחנו מסתכלות על איראן של היום, קל לשכוח שפעם היא הייתה אימפריה של השכלה, תרבות וקידמה. דוד שלי, אלי רגולסקי ז"ל, טייל שם בסוף שנות השישים ותיעד ביומנו עולם של חופש, סקרנות אינסופית לעולם הגדול ותחושת עוצמה לאומית. בינואר 1968 הוא כתב ביומנו על המנהיגות האיראנית של אותם ימים,"ההנהגה פועלת בחוכמה רבה ובחזון, ומובילה את המדינה לקידמה שאין לה אח ורע באזור". הוא תיאר צעירים וצעירות מלאי סקרנות, שצמאים לידע ולחיבור עם המערב, שרואים בעצמם חלק מהעולם הנאור.

ליברליזם לא אומר לוותר על הערכים שלנו בשם הסובלנות כלפי מי שאינו סובלני אלינו. "לכבד", "להתחשב" ו"לוותר" זה לא ליברליזם. זו מחיקה עצמית של הזכויות שדורות של נשים נאבקו עליהן

היום, אותה אימפריה נחשלת תחת משטר דתי קיצוני ומושחת שבו אין לנשים מקום, קול או זכות על גופן. זה לא קרה בלילה אחד, זה קרה בצעדים קטנים של "התחשבות", של ויתור על המרחב הציבורי, של העדפת שקט תעשייתי על פני עקרונות הליברליזם. איראן היא הוכחה חיה לכך שדמוקרטיה וזכויות נשים הן לא מובנות מאליהן, הן דורשות הגנה יומיומית.

כאן בישראל, עלינו להבין, ליברליזם לא אומר לוותר על הערכים שלנו בשם הסובלנות כלפי מי שאינו סובלני אלינו. דוכני חב"ד שפונים רק לגברים ובנים בלב המדרכה שלנו, מורות מטעם גרעינים תורניים שנכנסות לבתי הספר של הילדים שלנו ומנסות למלא להם את הראש ב"קצת מסורת" שמשמעותה המעשית היא החזרת הנשים למטבח, זה לא ליברליזם. זו מחיקה עצמית של הזכויות שדורות של נשים נאבקו עליהן.

המאבק על הפרדת דת ומדינה הוא לא ויכוח תיאולוגי מופשט, הוא המאבק על החופש שלנו ללכת במדרכה מתחת לבית, לשבת איפה שנרצה באוטובוס, ולהבטיח שהבנות שלנו יגדלו בעולם שבו השמיים הם הגבול, ולא המחיצה.ביום האישה 2026, חשוב להגיד את זה בצורה חדה: שוויון הוא לא משהו ש"מתחשבים" בו, הוא הבסיס שעליו המדינה הזאת חייבת לעמוד אם היא חפצה בחיים. המבצר האחרון של החופש שלנו הוא לא בתי המשפט, הוא הערנות שלנו בכיכרות, ברחובות ובבתי הספר. אם נתעקש על המרחב הציבורי שלנו היום, לא נצטרך להתעורר מחר למציאות שבה המרחב הזה כבר לא שייך לנו.
>>הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו וראש מטה הדמוקרטיות במפלגת הדמוקרטים

• טור דעה
• הפרדה
• יום האישה הבינלאומי
• הדתה
• כפייה דתית

כבר אמרו הכל לגבי האמירה המיזוגנית לפיה "נשים אינן מצחיקות", אבל האמת – אין כבר צורך להדוף את האמירה הזאת, כי יש מספיק קומיקאיות ויוצרות שמפריכות אותה לחלוטין. וגם עיון קצר בספריה של דיסני+ יוכיח לכם את זה. חלק יקרעו אתכן מצחוק, חלק יגרמו לכם לגחך בעונג ולהגיד בקול "הו איזו הלצה", אבל מה שבטוח – הן חזקות, הן עצמאיות והן מצחיקות. מיני מאוס צדקה!

>> צוחקות איתכם: 10 הנשים שהכי מצחיקות אותנו בכל העולם
>> קורעות בסטרימינג: הנשים הכי מצחיקות שאפשר למצוא בנטפליקס

אן פלטשר ("ההצעה", 2009)

זאת קומדיה שכיף להיזכר בה בנוסטלגיה. ממבט ראשון היא נראית כמו קומדיה זחוחה, אבל היא גם הייתה תצוגת יכולות קומיות נהדרת עבור ריאן ריינולדס רגע לפני שנכנס אל הספנדקס האדום של דדפול והתחיל להילחם עם חרבות סמוראים, וזה בעיקר בזכות הבמאית אן פלטשר ("27 שמלות", "סטפ-אפ" ואפילו טקס אוסקר) שיצרה קומדיה קורעת מצחוק עם פרוטגוניסטית חזקה שחייבים לתת גם לה קרדיט – סנדרה בולוק. אין ספק ששתי הנשים האלה ביחד עובדות מצוין וזה מהסרטים האלה שתמיד כיף לחזור אליהם.

ג'וליה רוברטס ("אישה יפה", 1990)

קומדיה רומנטית אגדית ואיקונית שמבוססת על אחת הקומדיות הותיקות בעולם – "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר. אולי סיפור כזה היה נעשה באופן שונה לחלוטין היום, אבל הסרט הזה זכה למעמד קאלט בזכות ולא בחסד, ומי שהופכת אותו לכזה היא כמובן ג'וליה רוברטס, שממש רחוקה מלהתנהג כמו מיליונרית בסרט הזה. לראות אותה אוכלת בחוסר נימוס או אומרת דברים לא במקום זה בדיוק מה שהפך את "אילוף הסוררת" לקומדיה כה אהובה לאורך מאות שנים, ואין ספק שהליהוק הזה השתלם לכל הצדדים. חבל שרוברטס מיעטה לעשות קומדיות, יש לה את זה.

בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר, קתי נאג'ימי ("הוקוס פוקוס", 1993)

אם לא צפיתם בפנינת הקאלט הזאת – רוצו לראות, כי זה פשוט כיף אדיר לראות את שלושת הנשים האלה ביחד. הסרט הזה רחוק מלהיות יצירת מופת, אבל הוא מבדר והכימיה בין שלושת הנשים כל כך נפלאה ומופרעת בו זמנית שלא תוכלו להוריד את העיניים מהמסך. בסרט הזה הן משחקות מכשפות אחיות שמתעוררות לתחיה כשילדים סקרנים מעיינים בספר עתיק ומקולל. זה רחוק שנות אור מהקומדיות שעושים היום ולא דומה לשום דבר אחר ברשימה הזאת. למעשה, לצפות בזה כיום מרגיש כמו לצפות בצ'אפלין בתחילת שנות האלפיים. וזה תמיד כיף.

אקוופינה ("גברת החידונים", 2023)

אקוופינה יצרה לעצמה שם בתור אחלה ראפרית, שחקנית מעולה וקומיקאית קורעת, וכאן אנחנו מקבלים 2 מהכשרונות שלה (בלי הראפ, ואנחנו בסדר עם זה), וסרט בהובלה נשית מלאה עם הבמאית ג'סיקה יו והתסריטאית ג'ן דאנג'לו. הסרט עוקב אחרי אן, אישה מכורה לשעשועונים שכתוצאה מכך פיתחה כישרון יוצא דופן – ידע כללי. יחד עם אחותה היא הולכת להשתתף בשעשועון כדי לכסות את חובות ההימורים של אמא שלה. "גברת החידונים" הוא סרט כיפי עם המון הומור לא צפוי ולפעמים אקראי. ועם המון אקוופינה.

ברי לארסון, טיונה פאריס, אימאן ולאני ("המארוולס", 2023)

אני מכריז על הסרט הזה באופן רשמי כסרט הכי אנדרייטד ברשימה הזאת, ואחד האנדרייטדים של העשור בכלל. "המארוולס" הוא לא סרט קומדיה בהגדרה, אבל הוא אחד הסרטים הכי מבדרים ומצחיקים שיצאו למארוול בשנים האחרונות. השילוב בין לארסון, ולאני ופאריס הוא אחד מהמוצלחים שנראו על המסך בשנים האחרונות. אימאן ולאני במיוחד מגלה שם יכולות קומיות שלא כל כך נראו ב"מיס מארוול". כן, זה סרט מוזר של "מארוול", אולי כי הוא לא מבוסס על שום סיפור מרכזי ודי מתנתק מחומרי המקור, אבל אחרי כל הפרויקטים הבינוניים שהוציאו שם בשנים האחרונות, "המארוולס" היה משב רוח מרענן שהציג נשים בתפקיד גיבורות על בתוך ז'אנר מאד גברי. אולי זאת גם הסיבה שבגללה הרבה מעריצים לא אהבו את הסרט. אל תהיו אינסלים, תנו לו צ'אנס, אתם תהנו.

אליוט פייג' ("ג'ונו", 2007)

עוד פיסת נוסטלגיה משובחת. "ג'ונו" הוא סרט אינדי נפלא העוקב אחר נערה סרקסטית בת 16 שנכנסת להריון לא מתוכנן עם מייקל סרה. סרטים באותה תקופה הכילו המון אנשים מבוגרים שלא נראו כמו בני נוער בתפקידים של בני נוער, ולמרות שהשניים היו אז בני 20 הם נראו כמו בני נוער וזה היה ליהוק ריאליסטי שעבד. פייג' עשתה אז עבודה משחקית מדהימה ובלתי נשכחת – כ-15 שנה לפני שתשנה את שמה ותזדהה כגבר טרנס – וזה השתלב כל כך נהדר בטון הציני ובהומור השחור בסרט. "ג'ונו" הציג את כל הקשיים של הריון לא צפוי בגיל הנעורים בצורה קלילה ולא מתחנפת, והפך לאחד מקומדיות הנעורים הכי טובות שהיו על המסך.

דומי שי ("אדומה אש", 2022)

רק עכשיו פיקסאר שחררה את "ניצחון או הפסד", סדרת האנימציה הראשונה שלה שכבר המלצנו עליה כמיועדת גם לילדים וגם למבוגרים, אבל לפני שהיא הגיעה קיבלנו את "אדומה אש", סרט שהיה הצהרת הכוונות של פיקסאר לגבי הנושאים בהם יעסוק אולפן האנימציה הותיק והמפורסם. הגישה הנוכחית שפיקסאר נוקטת בה היא הנגשה של נושאים מורכבים ובוגרים להורים וילדים, ו"אדומה אש" בניצוחה של הבמאית, דומי שי, עושה את זה בענק. הסרט שעוקב אחרי ילדה שאחת לכמה זמן יכולה להיהפך לפנדה אדומה עצומה כשרגשות עוצמתיים עולים בה הוא אחת מהדרכים הכי מעניינות ומיוחדות להנגיש לילדות את הנושא של התבגרות נשית. דומי שי עושה את זה עם הומור שגם מבוגרים יצחקו ממנו ועם המון לב, וכמובן עם המון פנדות אדומות ענקיות – שזה תמיד נהדר.

• המסך
• דיסני+
• קומדיות
• קומיקאיות
• יום האישה הבינלאומי
• פורים

יום האישה הבינלאומי 2025 הולך ומתקרב (זה קורה ב-8.3), ואתם יודעים מה זה אומר: הרבה אירועי "העצמה" מביכים, המון מבצעים בסופרפארם והמון דיבורים על שוויון מגדרי, שאחריהם אפשר לחזור מיד אל הפטריארכיה הישנה והטובה ולהמשיך עם כל האפליה, ההדרה, השוביניזם והמיזוגיניה הרגילות. אפשר להתנחם בכך שלפחות בעיריית תל אביב-יפו עושים מאמץ כן לשנות את המציאות במסגרת "עיר שווה: התכנית העירונית לקידום שוויון מגדרי", ולא מסתפקים ביום אישה אחד אלא בשבוע שוויון מגדרי שלם, שמתכנס זו השנה השישית בהובלת מנהל קהילה תרבות וספורט והרשות לחוסן ושוויון חברתי תחת הכותרת "במלוא הדרה".

>> שלח לי שקט: 10 המקומות הכי רגועים בתל אביב

עיריית תל אביב-יפו תקיים במהלך החודש כולו אירועים ברחבי העיר לכבוד יום האישה 2025, אבל גם הרבה יותר מאירועים: אחת ממטרות התכנית העירונית "עיר שווה" היא הגברת הביטחון האישי במרחב הציבורי בעיר הכולל בתוכו גם את חופי הים. במסגרת התכנית החל מהלך עירוני תחת הכותרת "חוף מבטחים", שכחלק ממנו הוטמעה באוקטובר האחרון כריזה בנושא שמירה על מרחב בטוח כחלק ממערכת הכריזה האוטומטית בחופים תוך הקפדה על שפה שוויונית.

שלב נוסף של המהלך יתממש ב-20 במרץ: הכשרה ייעודית לכלל צוות אגף החופים (מצילים, פקחים, מטה) אשר תועבר על ידי הרשות לחוסן ושוויון חברתי של עיריית תל אביב- יפו ומרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב. ההכשרה תעסוק בנושאים רבים בניהם: הגדרת הטרדה מינית, גבולות ומרחב בטוח, תפקיד המציל ("עשה ואל תעשה"), עקרונות סיוע ודרכי התערבות ותגובה פרקטיות במקרים של הטרדות מיניות וחציית גבולות. במהלך ההכשרה יתקיימו תרגולים באמצעות סימולציות. מהלך זה נעשה גם מתוך תקווה שיהווה השראה לערי חוף אחרות שינקטו בצעד דומה שישפר את תחושת הביטחון האישי בחופי הים, מרחבים בעלי סבירות גבוהה לחציית גבולות.

במהלך השנה החולפת נעשו פעולות נוספות כחלק מתוכנית "עיר שווה", ביניהן פיתוח מרחב ציבורי בטוח ומכיל בהתייחס לצרכים, חסמים ומאפיינים של ילדות, נערות ונשים, שיפור והתאמת תשתיות (תאורה, גיזום עצים, שיפוץ והצבת שירותים ציבוריים במרחב הציבורי), קידום שפה שוויונית בפרסומי העירייה ובשילוט העירוני, התאמת פרוגרמות מוסדות ציבור וקידום שירותים רב מגדריים ומלתחות משפחתיות במוסדות העירייה. כמו כן, ננקטו, ביו היתר גם פעולות לטובת מניעת אלימות מגדרית בחינוך: מעל 10,000 תלמידים ותלמידות עברו סדנאות מרכז סיוע, תכניות ייחודיות לבתי הספר ביפו ולצוותי החינוך המיוחד, בנוסף לכ-1,000 בני ובנות נוער בצופים ובמרכזי הנוער שעברו סדנאות מרכז סיוע ומאות בני נוער, צוותים חינוכיים ועובדות ועובדי עירייה שעברו סיורים במרחב החברתי (מועדון הפוסיקט לשעבר).

בין האירועים, ההרצאות הסדנאות והפעילויות הבולטות אשר יערכו במסגרת "במלוא הדרה 2025", שחלקם הגדול מתקיים ביוזמת תושבים ותושבות, תוכלו למצוא את "אימון אימא" (שלישי, 4.3),בוקר לאימהות ותינוקות שכולו בהשראת הפרויקט היפואי שהקימה מאמנת הכושר ענבר שגב-ויגדר ז"ל שנרצחה בפיגוע ברכבת הקלה ביפו; אירוע החוצות"נערות פורצות דרך"(שלישי 4.3)שיקים מוזיאון זמני בכיכר הבימה ויעודד לסולידריות נשית דרך ביטויי אומנות שונים; כמו גם את ההרצאה המרגשת"מהחושך אל האור"(רביעי, 5.3)של החטופה דניאל אלוני, בה היא מפרטת כיצד היא ובתה הופרדו מבני המשפחה ונחטפו למנהרות החמאס ומשתפת איך שרדה בשבי 49 יום עם בתה בת ה-5 ומהן התובנות איתן יצאה משם.
>> "במלוא הדרה 2025", 8.3-1.3 בכל רחבי העיר,הפירוט המלא של כל האירועים כאן.

• הבועה
• יום האישה הבינלאומי
• נשים
• הדרת נשים
• שוויון
• עיריית תל אביב