הבדיחה העצובה על מה שנותר ממחנה השמאל הישראלי היא שברגע שבו מחליטים בוחריו על מנהיג חדש, הם למעשה מדיחים אותו בפועל מהחיים הפוליטיים בהשהיית גזר דין של שנה-שנתיים. מרב מיכאלי לא נמלטה מגורלם של מרבית קודמיה ב-30 השנים האחרונות, והודיעה היום על פרישתה לקול מצהלות הקהל והתקשורת. היא הבינה באיחור של שנה שלא יסלחו לה על התוצאות העגומות של בחירות 2022, וההמונים ברשתות החברתיות שדורשים ממנה להתפטר כבר שנה פלטו אנחה קולקטיבית שהיה בה שילוב של רווחה, טינה ושמחה לאיד. זה היה קצת מצחיק והרבה מגעיל, כרגיל.

הכעס העצום על מיכאלי ועומק האכזבה, בעיקר סביב סירובה העיקש להתאחד לרשימה משותפת עם מרצ בבחירות האחרונות, נובע כמובן לא מעט מתוצאותיו העגומות של ההימור הזה. תחושת האסון בבוקר שאחרי הבחירות, ובעיקר בלילה שבו הוציא יריב לוין לדרך את ההפיכה המשטרית, מזכירה בעוצמתה את זו שאחרי תבוסת שמעון פרס מול נתניהו אחרי רצח רבין. התחושה הזאת הייתה חייבת למצוא את הנאשם מספר 1 שלה. מיכאלי הייתה כתובת נוחה מאוד ולא בהכרח בלתי מדויקת לכל הזעם.

https://twitter.com/UriahCanaff/status/1732702594273771636?s=20

האמת היא, כמובן, שאיש אינו יודע בוודאות כיצד היו מתגלגלים העניינים אילו היו העבודה ומרצ מנהלות קמפיין משותף בראשות מרב מיכאלי, זהבה גלאון ויאיר גולן (שמניותיו היו אז בשפל), ולא מן הנמנע שהתבוסה הייתה נותרת בעינה ואולי אף היו מסיימים מתחת לאחוז החסימה יחדיו. מצד שני, הכעס על מיכאלי לא היה רק רטרואקטיבי, הוא היה שם גם בזמן אמת בשבועות שהובילו אל הקלפי, ונולד בעיקר מתוך היהירות והזחיחות שבהן הדפה את יוזמות האיחוד. הכל נכון. ואת הכל צריך לשחרר עכשיו.

נגיד את זה ברור: זה הזמן לסלוח למרב מיכאלי. לא רק כי היא לקחה אחריות ועשתה את הדבר המתבקש (גם אם חושבים שעשתה זאת באיחור), אלא כי הדרך היחידה שבה נצליח לזחול אל מחוץ להריסות עוברת דרך ההבנה שרסיסי השמאל אינם יכולים להמשיך כך, עם הפנקסנות והעסקנות והסכינים בגב, עם ויכוחי הסרק המתישים על כל מיקרו-הבדל במדיניות ובאידיאולוגיה, עם פסטיבלי ההלקאה העצמית והדרישה לחשבון נפש, עם היוהרה והזחיחות של המנהיגים-הכה-זמניים. פרישתה של מרב מיכאלי היא הזדמנות להתקדם. הזדמנויות כאלה לא יהיו הרבה.

צריך להתייחס למה שקרה בעשור האחרון למרב מיכאלי כמקרה מבחן למחנה: היא נכנסה לרשימת מפלגת העבודה במקום החמישי בפריימריז של 2013, התקווה התל אביבית המגניבה הגדולה, היישר ממסכי הטלוויזיה שהפכו אותה לפנים מוכרות בכל בית מתחילת שנות התשעים, ועד לכיבוש המהיר למדי של ראשות המפלגה ב-2021. לאורך כל הדרך הייתה מיכאלי מוערכת מאוד, גם על ידי יריביה הפוליטים, אבל היא נפלטה לבסוף מהמערכת הפוליטית באותה תאוצה שבה נכנסה אליה. זה לא אמור לעבוד ככה.

חוץ מהחלטה אחת שגויה שעלתה לה בקריירה הפוליטית שלה, מיכאלי הייתה גם פרלמנטרית טובה ונבחרת ציבור ראויה ולפרקים פורצת דרך. אם מצליחים להרים רגע את הראש מהתנהלותה בשנה האחרונה ולסכם עשור בפרונט של מחנה השמאל, פרישתה צריכה לעורר בעיקר צער. היא מצטרפת לקבוצה הולכת וגדלה של אנשים טובים שבאו לעבוד – ובעיקר נשים טובות – שנמחקו מהזירה תוך זמן קצר על אף כישוריהם הגבוהים. זה לא רק בגלל שהן נשים, אלא כי קבוצת ה"אנשים טובים שבו לעבוד" מאבדת את דרכה במדמנת הכנסת מהר מאוד. זאת בעיה גדולה וחשובה בהרבה ממרב מיכאלי אחת. זה אחד מהדברים שחייבים להשתנות כאן אחרי השבעה באוקטובר. תוסיפו לרשימה.

• טור דעה
• מרב מיכאלי
• מפלגת העבודה
• מחנה השמאל
• מחדל נתניהו
• מחאת הדמוקרטיה

הבוקר של יום רביעי הפציע, ותל אביב התעוררה לתבוסה בבחירות לכנסת ה-25. אחרי ספירת כ-85 אחוז מהקולות, כשנותרו כ-680 אלף קולות לספור, מצביעות תוצאות האמת של ועדת הבחירות על המגמות הברורות שהובילו למפלה. יותר מ-70 אחוז מבעלי זכות ההצבעה בעיר הצביעו למפלגות שמחוץ לגוש נתניהו (כולל המפלגות הערביות), על רקע אחוז הצבעה כמעט זהה לבחירות הקודמות – כלומר כ-60 אחוז הצבעה בנתוני ועדת הבחירות, שהם כ-70 אחוזי הצבעה מתוקנים בניכוי כ-80 אלף תושבי חוץ הרשומים בפנקס הבוחרים כבעלי זכות הצבעה בתל אביב וללא כוונה לממש אותה.

כמו שבטח שמתם לב, זה היה רחוק מלהספיק. אחת הסיבות לכך היא שאחוזי ההצבעה בתל אביב לא עלו לעומת הבחירות הקודמות (לעומת עלייה משמעותית באחוזי ההצבעה בפריפריה), וגם מי שכבר כן הצביעו חוללו התפלגות קולות שהייתה רחוקה מאופטימלית. תל אביב נתנה ליאיר לפיד ויש עתיד 32.86 אחוז מקולותיה, עלייה דרמטית לעומת הבחירות הקודמות (22.09 אחוז). אלא שמרבית העלייה הזאת הושגה בזכות קריסתן של העבודה ומרצ, שאיבדו כמעט שליש מכוחן בעיר כל אחת. נכון לשעת אחר הצהריים, מרצ אמנם עקפה את העבודה במספר הקולות להן זכתה בתל אביב (10.97 אחוז לעומת 9.28 אחוז מכלל הקולות בעיר), אבל שתיהן לא הגיעו קרוב לתוצאות האמת בבחירות הקודמות (13.99 אחוז למרצ ו-14.76 אחוז לעבודה).

לפיד ויש עתיד שתו כנראה גם את קולותיהם של מצביעי בני גנץ וגדעון סער, שאיבדו באיחוד גם הם כשליש ממצביעיהם בעיר (מ-14.94 אחוז בנפרד ל-11.01 אחוז עכשיו). המפלגות הערביות, שבבחירות הקודמות השיגו ברשימה המשותפת רק 1.95 אחוז מכלל הקולות, הגיעו בריצה נפרדת ל-3.11 אחוז מהקולות (1.57 לחד"ש-תע"ל ו-1.54 לבל"ד), אבל זה הישג שמן הסתם אינו מנחם איש. הישג מרשים עוד יותר רשמה מפלגת הציונות הדתית שכמעט ושילשה את כוחה בעיר, מ-1.72 אחוז זניחים ב-2021 ל-4.77 אחוז בבחירות הנוכחיות. ש"ס הגדילה את כוחה במעט (מ-3.63 אחוז ל-4.26 אחוז), הליכוד שמר על כוחו ועל מעמדו כמפלגה השנייה בגודלה בעיר (16.92 אחוז לעומת 16.97 אחוז), וכל השאר הוא היסטוריה והיסטריה.

עם פרסומן של תוצאות האמת הסופיות, נערוך ניתוח מעמיק יותר של נתוני ההצבעה בשכונות העיר, אולם על פי התוצאות המצטברות ניכר שהייתה עלייה מסוימת באחוזי ההצבעה בדרום-מזרח העיר בקרב האוכלוסיה היהודית והערבית כאחת. עוד מידע על הסיבה שבגללה נתון ההצבעה בתל אביב גבוה בהרבה מהנתון הרשמי המדווחתוכלו למצוא כאן.

• בחירות 2022
• ❤ תל אביב
• הבועה
• מפלגת העבודה
• מרצ
• יש עתיד
• הליכוד
• מרב מיכאלי
• זהבה גלאון

הסיפור הזה מסרב להסתיים: אחרי שכברהוחלט על פינוי התחנה המרכזיתוהעברתה לשלושה מסופים זמניים, ואחרי שעיריית תל אביב-יפונסוגה מההסכם במפתיעובטיעונים משונים, ואחרי שמשרד התחבורה והעירייההצליחו בכל זאת לסכם ולהכריזעל אותו מתווה פלוס-מינוס רק לפני חודש – בא היום בית המשפט המחוזי וקובע כי האופן שבו ביקשו הגופים לבצע את החלטתם אינו חוקי.

בעתירה נגד מתווה הפינוי של התחנה המרכזית, פנו אל בית המשפט בעלי זכויות בקרקעות שעליהן אמור לקום מסוף פנורמה, וטענו כי העירייה והמדינה אינן יכולות להלאים ולספח שטח על סמך צו חניה ארעי שהוצא כדי לאפשר עבודות תשתית לקראת הקמת המסוף. השופט קובי ורדי קיבל את העתירה במלואה וקבע כי מדובר בשימוש מופרז בכוח שלטוני, לא סביר ולא מידתי שנעשה על ידי שתי רשויות אדירות". משמעות ההחלטה היא שהפרויקט יצטרך לעבור אישור במסלולים המקובלים של ועדות התכנון והבנייה, מה שיוביל כפי הנראה לעיכוב ממושך נוסף בפינוי התחנה המרכזית.

במקביל, הכריזה בשבוע שעבר השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג עלהתחנה המרכזית כעל אזור נפגע זיהום, דבר המחייב את ראש העיר רון חולדאי ושרת התחבורה מרב מיכאלי להציג תוך שלושה חודשים תוכנית ברורה להפחתה מיידית של זיהום האוויר שמייצרת התחנה לתושבי השכונות הסמוכות, ואם לא יעשו כן יש בסמכותה של זנדברג להפסיק את פעילות התחנה.

כך או כך, גם התוכנית הנוכחית מדברת על פינוי חלקי בלבד של פעילות האוטובוסים מהתחנה המרכזית עד 2024 ופינוי סופי ומוחלט רק ב-2026, מה שמבטיח שתושבי נווה שאנן ושכונת שפירא הסמוכות ימשיכו לסבול מזיהום האוויר הקשה ביותר בישראל וממחלות הלב והריאה שנלוות לו. התחנה המרכזית החלה להיבנות בשנות ה-70' ובנייתה הושלמה רק כעבור כ-20 שנה במהלכן פגעה בשכונות כפיל לבן ששימש מקום מסתור ומקלט לעבריינים, הומלסים ונרקומנים. עם פתיחתה נחשב התחנה המרכזית לגדולה מסוגה בעולם, גאווה שהתחלפה מהר מאוד בהבנה שמדובר באחד המפגעים העירוניים הגדולים מסוגם בעולם.

>> היום לפני שנה: הדרמה של התחנה המרכזית רק מתחילה
>> פרס של 40 מיליון שקל בשנה: להלאים את התחנה המרכזית

• הבועה
• תחנה מרכזית תל אביב
• עיריית תל אביב
• רון חולדאי
• משרד התחבורה
• מרב מיכאלי

בשבת אחר הצהריים, בריאיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" בקשת 12, הפילה שרת התחבורה מרב מיכאלי את פצצת הסופ"ש שלה: "אני שמחה להודיע לכם שהחל מעוד שנה, הרכבת הקלה בתל אביב והסביבה תפעל גם בשבת. זאת החלטה שלי, קיבלתי אותה בעקבות כל המשמעויות שהובאו לפני, וככה זה הולך להיות". מה יש לומר, שמחה וצהלה. היינו כחולמים. כשמיכאלי הכריזה שתבדוק את האפשרות להפעלת הק"ל בשבת לפני כחודש זו נשמעה כמו הבטחת בחירות ריקה, והנה היא הולכת על זה לייב. חבל רק שזו עדיין אותה הבטחת בחירות ריקה.

תחבורה ציבורית בשבת היא צורך עירוני וארצי דחוף, 70 אחוז מהציבור תומך בכך, ואין למעשה שום סיבה סבירה בעולם שהרכבת הקלה לא תפעל בסופי השבוע ותביא לסיומה את האיוולת שמונעת מאזרחים חסרי רכב פרטי את היכולת להתנייד בשישי ושבת, לפחות בעיר החילונית ביותר בישראל. זאת אינה סוגיה תחבורתית (גם אם תהיה למהלך השפעה כלשהי על המשימה החשובה כשלעצמה להורדת כלי רכב פרטיים מהכבישים), אלא דרישה ציבורית ברורה וסוגיה חברתית מובהקת. לשרת התחבורה יש את כל הרוח הגבית שהיא צריכה. הייתה לה את אותה רוח גבית גם לאורך הקדנציה הקצרה של ממשלת השינוי. היא בחרה שלא לעשות דבר.

עכשיו יכולה מיכאלי למצב עצמה כלוחמת בכפייה הדתית, למען השכבות המוחלשות, לטובת כלל הציבור. זה נחמד מאוד בשביל קמפיין הבחירות האנמי של מפלגת העבודה, אבל חסר כל משמעות מבחינה מעשית עבור האזרחים שבשמם היא פועלת. כן, למיכאלי יש את הסמכות המינהלית לקבוע שכך יהיה "החל מעוד שנה", אם כי לא בטוח שסמכותה תעמוד במבחן בג"ץ בזמן ממשלת מעבר. לשר התחבורה הבא – ומיכאלי כבר הכריזה שאינה מעוניינת להמשיך בתפקיד – תהיה את אותה סמכות לבטל את החלטתה ולקבוע שכך לא יהיה לעולם. אין שום דבר שהשרה מיכאלי יכולה לעשות עכשיו שיבטיח שהרק"ל אכן תפעל בשבת. ההצהרה הדרמטית שלה אתמול הייתה ריקה מתוכן.

מה שעצוב בהבטחת הבחירות הזאת הוא שמרב מיכאלי מרמה רק את עצמה. את ההחלטה על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, או לכל הפחות על הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות שיקבלו החלטות כאלה עבור עצמן, היא הייתה צריכה לקדם מהרגע הראשון שלה בתפקיד ואף כתנאי קואליציוני. במהלך הקדנציה הקצרה שלה היא עשתה כמה מהלכים חשובים במשרד התחבורה, אבל על ההחמצה הספציפית הזאת יהיה קשה לסלוח: לא רק שהיא התעוררה מאוחר מדי בסוגיית התחב"צ בשבת בלי קלפים אמיתיים בידיים, מיכאלי גם סבורה כנראה שהיא יכולה לזלזל באינטליגנציה של הבוחרים שלה. במערכת בחירות כה קריטית זו עשויה להיות טעות אחת יותר מדי.

• בחירות 2022
• הבועה
• ❤ תל אביב
• הרכבת הקלה
• מרב מיכאלי
• תחבורה ציבורית בשבת
• #פיד_תחבורה
• טור דעה

בשורות קשות להמונים המצפים לתחילת פעילות הקו האדום של הרכבת הקלה: על פי פרסום של עומר כרמון ב"דה מרקר" הערב,מה שנרמז עליו בחשש לא מזמןהופך עכשיו לוודאות – הבעיות במערכת הבלימה האוטומטית של הרכבות ידחו את תאריך השקתה של הרק"ל אל תוך 2023, כשהמהדרין אף נוקבים במרץ 2023 כתאריך יעד ריאלי, איחור נוסף בסדרה ארוכה של דחיות שידע הפרויקט.

>> בדרך לשדרות ירושלים הרכבת הקלה דרסה את העסקים
>> ברוכים הבאים לתחנת אלנבי. הרכבת הבאה תצא בעוד שנה
>> יפה לך תל אביב: בהדמיות הרכבת הקלה עובדת מצוין

נסיעתה הראשונה של הרכבת הקלה – אחרי הלאמת הפרויקט כתוצאה מכישלון המכרז להקמתו – תוכננה במקור ל-2021, נדחתה לנובמבר 2022 וכעת זזה שוב לרבעון הראשון של 2023 (יש לקוות). על פי הפרסום, מהחברה הממשלתית נת"ע, האחראית על פרויקט הרכבת הקלה וכפופה למשרד התחבורה, נמסר כי משרד התחבורה הוא זה שמבקש שלא להוציא הודעה רשמית בנוגע לדחיה עד שהמועד החדש יהיה ודאי (או אולי עד שיהיו בחירות וזאת תהפוך לבעיה של מישהו אחר).

הקו האדום של הרכבת הקלה משתרך על פני 24 קילומטרים, מחבר את בת ים עם פתח תקווה דרך תל אביב, רמת גן ובני ברק, וברמה העירונית מייצר חיבוריות נחוצה בין יפו ומרכז תל אביב. הרכבת הקלה עמדה לאחרונה במרכז תשומת הלב הציבורית כשהתעורר קמפיין להפעלתה בשבת, בעקבות דבריה של שרת התחבורה מרב מיכאלי ש"תבדוק" את האופציות שיאפשרו זאת. מאז לא נקטה מיכאלי בפעולות נראות לעין שיעידו שיש בכוונתה לפעול בכיוון, והתקווה שממשלת השינוי תחולל את השינוי הספציפי הזה שנהנה מתמיכת 70 אחוז מהציבור הולכת ומתרחקת.

• הבועה
• הרכבת הקלה
• נת"ע
• משרד התחבורה
• מרב מיכאלי