ביום ראשון נפל דבר בישראל. בנימין נתניהו, האיש ששלח את ידו בכל מוסדות המדינה ובתודעת האזרחים, נפל. אחרי שנה של מחאה סוערת בכל רחבי הארץ אפשר לומר סוף סוף שניצחנו. את המגפון אנחנו עדיין לא מאפסנות וגם הבנדנה הוורודה עדיין בהישג יד. מה שקרה עכשיו ברחובות במשך שנה היה רק תצוגת תכלית למה שאזרחים נחושים מסוגלים לעשות כשהשלטון סורח. מעתה והלאה ידעו להם נבחרי הציבור שברגע שהם מגזימים אנחנו מסוגלים להציף את הרחובות וגם להעיף אותם מהכסא. ומה שלא יהיה, ייקח עוד זמן לתקן את כל הנזקים של שלטון נתניהו, וזה לא יהיה קל.

ההתרגשות החלה כבר במוצאי שבת, כשעלינו למה שאף אחד לא העז לקרוא "ההפגנה האחרונה בבלפור", כדי לא לעשות נאחס. ובכל זאת, לא הצלחנו להסתיר את ההתרגשות מהשינוי המתקרב.ההסכמים הקואליציונים נחתמו ופורסמו כבר יום לפני למנגינת ההסתה והספינים מבלפור. רובנו אמנם לא מבינות כלום בכדורגל אבל דאגו להסביר לנו שוב ושוב שלא צועקים "יש" לפני הגול.

בספורט זה נראה מגוחך ועלוב כשהמפסיד מסרב ללחוץ יד למנצח. בפוליטיקה זו סכנה של ממש. כבר שנים שאומרים לנו שנתניהו הוא "השחקן הפוליטי הכי חזק על המגרש". ובכן, שחקן שעסוק באובססיביות בשינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק ושובר את המגרש כשהוא מפסיד – לא נחשב לשחקן. עדר האוהדים הביזיוני שלו, "הביביסטים", דאג גם הוא למופע הפסד מחריד שטרם נראה כמותו אצלנו. ביזיון כזה של משכן הכנסת, כפי שהיה בזמן ההצבעה (רגע עדין כל כך של המנגנון הדמוקרטי) הוא פגיעה אנושה בכל אזרח ואזרח במדינה.

לא מזמן ניסה עמית סגל ניסה לייצר הקבלה בינינו, המפגינות והמפגינים בבלפור, לפורעים מגבעת הקפיטול בוושינגטון. בסוף קיבלנו את גבעת הקיפטול מהבפנים החוצה: האנרכיסטים שהבעירו את הפרעות הם נבחרי ציבור שלנו, והם הכתימו מדינה שלמה בעליבות הנפש שלהם (כן גם אתם במפלגות החרדיות). בעולם הספורט קוראים לזה "רוח ספורטיבית", בפוליטיקה קוראים לזה אולי "ממלכתיות", מה שזה לא יהיה זה הלך לאיבוד אי שם עמוק בתוך שלטון נתניהו.

באותו הזמן היינו מחוץ למשכן בהפגנה מתוחה. בהתרגשות שיא התיישבנו מול מסך לצפות בהצבעה. אמנם לא חיינו בכ"ט בנובמבר אבל אפשר היה לראות את הדימיון, במיוחד ברגע שבו הוידאו נפל וכולם התקצבו סביב הרמקולים להקשיב להצבעה תוך ספירת הקולות בעד ונגד.

לרגע אחד לא היה ברור מה התוצאה, אבל כשפורסמה הידיעה על אישור הממשלה על חודו של קול, שאגות השמחה הציפו את הרחוב. שמפניות ורודות וצ'ייסרים חולקו בזמן שקונפטי נורה באוויר והחלו ריקודי השמחה. מהר מאוד ארזנו את עצמנו לחגיגה הגדולה בכיכר רבין. אנחנו מקוות שרבין, שנרצח באותו המקום אחרי מסע הסתה בו לראש הממשלה היוצא היה חלק גדול, הסתכל מלמעלה וקיבל קצת נחת מסגירת המעגל שאירגנו לו.

כנראה שככה מרגישים כשלוקחים אליפות. זה אנחנו שפשוט כל כך לא רגילות לזה, בתור תל אביביות סמולניות שגם לא צופות בכדורגל. נפנפנו בדגלים, הדלקנו זיקוקים ואבוקות ויצאנו בצעדה דרך רחוב דיזנגוף למחיאות הכפיים של היושבים בברים, עד לכיכר הבימה שם קפצנו למים כי בכל זאת, מסורת זאת מסורת.

בדיוק השבוע לפני שנה יצאנו לרחובות להפגין. זה התחיל אמנם בהפגנות נגד הסיפוח בתל אביב ובהפגנות של עולם התרבות, אבל מהר מאוד התנקזנו כולנו לכיכר פריז והצטרפנו למאהל המחאה. משם צבענו את המחאה בבלפור ובכל המדינה בצבע ורוד שמייצג את השינוי שאנחנו רוצות לראות כאן תחת הסיסמאות "עולם חדש ורוד" ו"באנו לתקן". ביום ראשון זה היה רק צעד ראשון בכיוון השינוי הזה ואנחנו יודעות את זה: החזית הוורודה כבר עמוק בהפגנות למען דו-קיום ונגד אלימות כלפי נשים, למשל.

העבודה לא נגמרה וברור לנו שאנחנו כאן כדי להישאר, אבל אנחנו לוקחות רגע לנשום קצת, לשמוח על השינוי שהשגנו, וכן, גם לטפוח לעצמנו על השכם. כולנו יכולות להיות גאים וגאות בעצמנו על מחאה שהרעידה את המדינה ללא שמץ של אלימות ועם דגל ורוד של תקווה. לא נשברנו לא מול האלימות וההסתה, לא מול ספינים ולא מול התעמרות משטרתית ושלטונית. כשהגבילו אותנו מלהגיע לבלפור הפגנו בכל קילומטר ועל גשרים והמשכנו עד שהשגנו את מה שרצינו. איך שרנו בבלפור? "הפלנו את השלטון, הפלנו את הוילון, נפלתם על הדור הלא נכון".

וואלה אמא תראי, יצא שאנחנו הדור הכי נכון. עכשיו, כשמצברי האופטימיות מלאים, אנחנו ממשיכים וממשיכות להאבק על צביון המדינה ולתקן את מה שההוא הרס. אנחנו נדאג לכך שיום ראשון ה-13.6.2021 יהיה התחלה של עידן חדש. עידן חדש ורוד.

>> לכל הטורים בסדרת "עולם חדש ורוד" של החזית הוורודה

• עולם חדש ורוד
• בחירות 2021
• בנימין נתניהו
• מחאת בלפור

• Facebook
• Twitter
• Email

אחרי לבטים רבים ולמרות כישלון המגעים עם העירייה בנוגע למילוי המזרקה בכיכר רבין במים כדי שנוכל לקפוץ לתוכה, מזמינים ארגוני המחאה הצעירים את הציבור לחגוג את הפלתו של בנימין נתניהו הלילה בכיכר רבין החל מהשעה 20:00. אל הכיכר אמורים לזרום המונים באופן ספונטני, והשמועות מדברות גם על תותח קצף אימתני שיפצה על המזרקה הריקה, אבל לא שמעתם את זה מאיתנו.

לאורך השבוע שעבר נשמעו קריאות מצד מנהיגי גוש השינוי שלא לחגוג את השבעת הממשלה החדשה ואת סיום עידן נתניהו, בעיקר כדי שהחגיגות לא ייתפסו כאצבע בעין לתומכי נתניהו. בארגוני המחאה מבהירים כי השמחה אינה שמחה לאיד, אלא רצון אמיתי לשמוח יחד בתחילתו של עידן חדש. גורם בכיר באחד מארגוני המחאה הסביר ש"כל הזמן אמרו שאנחנו חמוצים, עכשיו כשאנחנו שמחים זה גם לא בסדר? סיימנו לקבל מהביביסטים תכתיבים והם בטח שלא יטיפו לנו על אצבעות בעין".

>> חייבות בכל זאת לקפוץ למאגר מים ציבורי? זאת ההזדמנות שלכן
>> יאיר לפיד טועה. כן צריך לקפוץ למזרקה ולצעוק "ניצחנו"

• הבועה
• ❤ תל אביב
• מחאת בלפור
• מחאת התרבות
• עולם חדש ורוד
• בנימין נתניהו

תראו מה זה, אשכרה הצליח לנו. אתמול נאמר המשפט המיוחל "עלה בידי" ולא על ידי נתניהו. עכשיו גם הפקפקנים הגדולים ביותר כבר הבינו – המחאה עובדת. ההיסטוריות נעשו אתמול אחת אחרי השנייה. שמונה שרות, מפלגה ערבית בקואליציה, ממשלת אחדות, שלטון חדש אחרי 12 שנה. התמונה המשותפת של לפיד, בנט ועבאס חותמים על הסכם קוליאציוני עוד תזכר כאן הרבה קדימה. מה נאמר ומה נגיד? תודה ביבי!

אתמול בערב זה היה רגע מכונן, אבל זו הייתה רק מחצית השמחה. החצי השני שמור לרגע ההשבעה, בה יתברר אם התרכובת הדי משונה הזאת שנקראת ממשלת השינוי, האחדות או האיחוי אכן יציבה מספיק ושלא מתעורר מתוכה איזה אלקטרון חופשי מדי שעושה ויברח, איזה ניר אורבך למשל.

על זה בדיוק בונים בגוש הנגדי, גוש הביבי (זה מה שנותר שם אחרי שהאידאולוגיה ברחה לצד השני). הם מסמנים "חוליה חלשה", כזו שעושה קולות של היסוס, ותוקפים בליסטית. המתקפה על איילת שקד היא כזו, אבל אף אחד מראשי גוש השינוי לא זוכה לשקט בימים האחרונים, מימין ומשמאל. ההסתה הפרועה מוכרת במחוזותינו, בעיקר כי גם אחרי 25 שנה לא טרחו לשנות את הגרפיקה של הכאפייה, רק את הפנים שתחתיה מרבין לבנט. גם מודעות אבל על מותה של תמר זנדברג העבירו לנו צמרמורת מוכרת בגב.

היי שב"כ, עכשיו שאתם לא עסוקים באיכון טלפונים, אולי כדאי שתדאגו לשלום הפוליטיקאים המאוימים? יותר מביך מלעשות פאדיחה פעם אחת, זה לחזור על אותה הפאדיחה שוב. גם קמפיין השמאלנים בוגדים עדיין מחכה לטיפולכם המסור. מי שאחרי כל זה נשאר שבוי ברעיון ממשלת נתניהו הוא או קורבן של פרופגנדה או מרוויח מזה משהו. ממשלת השינוי הזאת מציעה בעצמה את כל מה שנתניהו הציע, מינוס השחיתויות, הפופוליזם השקרי וההסתה הנבזית. הממשלה הקרובה – שאנחנו שמחות עליה – יותר ימנית מממשלת נתניהו.

רוב חברי הממשלה הם כאלה שישבו כשרים בכירים בממשלות נתניהו או שראש הממשלה היוצא היה במגעים להכניס אותם לממשלתו הבאה שכבר לא תהיה. "הונאת המאה" הוא קרא למהלך של בנט. אולי, אבל רק בגלל ש-99 ההונאות הקודמות היו שלו עצמו.

הרגע ההיסטורי אמש רשום על שמו של אחד – יאיר לפיד. המנהיגות, הסבלנות, הממלכתיות והצניעות שהוא הפגין בתקופה האחרונה הם מהנדירים שנראו פה ובדיוק מה שהיינו צריכות. אנחנו, המפגינות והמפגינים מדור המיליניאלז לא זכינו לחוות מנהיגות שכזו על אמת, אחרי התבגרות תחת צילו האימתני של נתניהו. וחוץ משמם של לפיד, בנט ושאר חברות גוש השינוי, יש עוד עשרות אלפי שמות על מסמך החתימות שהוגש לנשיא – אלה הם השמות שלנו, מפגינות ומפגיני בלפור.

כבר שנה שאנחנו חולמות וחולמים על השינוי הזה. בבלפור, בתל אביב, בגשרים ובצמתים ובכל רחבי הארץ. חולמות עם דגל ישראל, דגל ורוד ודגל שחור. חולמות ברגליים בצעדות, חוצות את העיר בדרישה משותפת למציאות טובה יותר. והנה בא היום. זה נכון שהממשלה המתגבשת היא לא הממשלה עליה חלמנו. אם הכל יפעל כשורה אנחנו הולכות לקום בקרוב לבוקר בו נפתלי בנט הוא ראש ממשלת ישראל. יצא שזה חוסם העורקים הנדרש לשטף הדם המסיבי שנתניהו גרם לדמוקרטיה ולחברה הישראליות.

זו לא הממשלה שרצינו אבל כנראה שזו הממשלה שאנחנו צריכות וצריכים כרגע – חבורה של גברים ונשים עם תפיסות עולם שונות, רצונות ושאיפות שונים מאוד זה מזה, שבוחרים בדרך קשה אבל משותפת למען עתיד טוב יותר ומבטיחים – יותר מאידיאולוגיות של ימין ושמאל – קצת תקווה. אולי ככה נראה שינוי אמיתי. לא בדיוק כמו שדמיינו אותו, לא הכי נוח, אבל קיים ועומד ועם הבטחה למציאות טובה יותר. למזרקה בכיכר רבין עוד נקפוץ – כשהממשלה תושבע סופסוף והווילון השחור, שכל כך מסמל את שלטון נתניהו, סוף כל סוף יפול.

• מחאת בלפור
• מחאת התרבות
• בחירות 2021
• עולם חדש ורוד
• בנימין נתניהו
• הבועה
• טור אישי
• טור דעה

בשבת האחרונה הגענו להפגין בבלפור בסימן "מעודדות את גוש השינוי", שיקים כבר את הממשלה המיוחלת שתוציא אותנו מהבוץ, וגם כדי להמשיך ולקרוא לנתניהו ללכת כל עוד הוא לא יצא מבלפור. כן, זה אולי נשמע כמו חדשה מלפני כמה שבועות, אבל לא. גם בשבת האחרונה, כמו בכל השנה האחרונה, צעדנו מגשר המיתרים לבלפור שם התקיימה ההפגנה המרכזית. גם בשבת שלפני, בה צעדנו בצעדה שקטה וזועמת על מחדל מירון. פחות משבועיים חלפו מאז האסון וכבר אפשר לומר בביטחון שהניתוח להסרת האשמה מהאחריות שביצע השר לביטחון פנים אמיר אוחנה צלח. אף אחד עדיין לא נחקר או עוכב בעניין. אוחנה גם הבטיח שיעמוד מול המצלמות כשנסיים לזהות ולקבור את מתינו. ובכן, הוא באמת לא ציין לאיזה מתים הוא מתכוון.

ירושלים בוערת וקשה שלא לחשוב שיש יד מכוונת להתססה בשבועות האחרונים. זה התחיל בתחילת חודש הרמדאן עם חסימת המדרגות בשער שכם, איזור בילוי מרכזי בימי הצום, המשיך בהתססה של איתמר בן גביר והצבת "הלשכה הפרלמנטרית" (צילייה, שולחן ושלט. רמה גבוהה) באמצע שכונת שייח ג'ראח הבוערת גם כך, והתלקח בסוף השבוע האחרון במהלכו ירו שוטרים רימוני הלם בתוך המסגדים שעל הר הבית בעקבות התפרעויות בשישי. למחרת נמנעה גישה של מתפללים מוסלמים להר הבית בחסימות כבישים בכניסה לעיר, מה שהצית מחאות נוספות ביישובים שונים בארץ.

רק בסוף השבוע התייצב באומץ מפכ"ל המשטרה מול המצלמות של ערוץ 12 והסביר כיצד בלתי אפשרי היה לסגור את הר מירון בגלל שמדובר באירוע דתי. "זה כמו שמחר תגיד אני סוגר את הר הבית או סוגר את הכותל", הסביר לדני קושמרו. ובכן, מסתבר שכשיש רצון אז יש יכולת.

יום ירושלים נפתח בהתפרעויות נוספות בהר הבית שהובילו לפריצה למסגדים ושימוש ברימוני הלם ואלימות בידי כוחות המשטרה. חברי הכנסת מעוצמה יהודית ומהרשימה המשותפת הגיעו להפגין נוכחות בשייח ג'ראח, בזמן שאלפי חוגגי יום ירושלים, פעילי ימין ובני הציונות הדתית בעיקר, יצאו לצעדת הדגלים הידועה בהתלהמות הלאומנית שלה. רק ברגע האחרון הוסט המסלול שלהם משער שכם. חמאס איים שאם לא יפונה הר הבית מכוחות משטרה הוא יגיב ובשש בערב כבר שוגרו טילים לאיזור ירושלים. ואז בתשע. ואז לאורך כל הלילה.

בכלל, נראה שחמאס נהיה מאוד יעיל בתקופת נתניהו. הוא מכתיב את לוח הזמנים ועומד בו בדייקנות. אחלה ליכוד חזק מול החמאס. איך לעזאזל אפשר עדיין לטעון שמה שיעזור לנו כאן זה עוד מהשלטון הארוך של נתניהו? עוד לפני שהטילים הראשונים ששוגרו מעזה נגעו בקרקע, נשמעו כבר קריאות מצד הימין הביביסטי להתאחד תחת נתניהו. לקריאה להגיב ביד קשה הצטרפו גם ראשי מפלגות מגוש השינוי. מפלגת רע"ם השהתה את המגעים עם גוש השינוי בעקבות ההסלמה. נפתחה רשמית חזית לחימה דרומית והיא קיבלה אפילו שם: "שומר החומות". שומר החומות של בלפור אולי.

הפעם נתניהו אפילו לא היה צריך לטרוח לבקש הארכה מאף אחד. הוא פשוט גרם לה בעצמו. המאמץ של בלפור ודובריו למנף כל אירוע שקורה אוטומטית כנגד גוש השינוי נראה די פתטי מאז שהמנדט עבר ליאיר לפיד, הספינים נראים כבר כמו ניסיון עלוב של נתניהו ותומכיו לאחוז במים. קיתונות ההסתה והשקרים כנגד הגוש, בעיקר כלפי האגף הימני והאזהרות מפני "ממשלת שמאל עם תומכי טרור" שנצעקו לעברו, היו בעיקר רעש שנועד להסיח את הדעת מראשי המפלגות שנראה שאוטוטו סוגרים ממשלת שינוי רחבה.

"הקסם של נתניהו פג", הכריזו בחדשות 12 ואפילו היו קולות שהחלו לקשור לנו, מפגינות ומפגיני בלפור, כתרים על תרומתנו להחלפת נתניהו, עוד לפני שזה בכלל הוחלף. ארגון קריים מיניסטר הגיע בסוף השבוע לבלפור עם משאית עליה כתוב "שירותי הובלה" ועם מיצב של מאות ארגזי קרטון ועליהם כתובים תיקי ומחדלי נתניהו בזמן שאנחנו באנו לעודד את גוש השינוי להקים ממשלה וגם את משפחת נתניהו להתחיל לארוז. יש מצב שקצת הקדמנו עם החגיגות.

הבוקר אנחנו קמים אחרי לילה קשה עם נפילות בדרום ויותר מ-20 הרוגים בעזה. ביניהם כנראה תשעה ילדים. האש שהובערה בהר הבית התפשטה בישובים וערים בארץ והופעלו כוח ומעצרים בהפגנות בערים מעורבות כמו חיפה ויפו. חברות וחברים שלנו קיבלו צווי מילואים וכבר רץ ברשתות קמפיין לסרב לקחת חלק במלחמה פופוליסטית.

שרה נתניהו אמרה פעם "אנחנו נרד מהארץ ושתשרף המדינה", ובאמת קשה לומר אם ההתלקחות הזו היא תוצאה של מהלך מחושב מצד נתניהו על מנת לתקוע טריז במאמצים להקים ממשלה שתחליף אותו, או שפשוט הוא בחר לשרוף את המועדון ולא להעביר את המפתחות. איך אפשר לדעת, לאור ההתנהלות חסרת האחריות ומשולחת הרסן שלו בתקופה האחרונה? זה עוד אחד מהנזקים החמורים של שלטון נתניהו – הרס האמון בטוהר ההחלטות של הדרג המדיני. קשה לצאת למילואים ואולי להכנס לקרב בידיעה שמי ששלחו אותך הם מנהיגים פופוליסטים בעלי מניעים אישיים שמפרידים בנון-שלאנט בין אחריות ואשמה.

מה שבטוח זה שהמערכה הזאת עלולה לטרוף את כל הקלפים במאמץ הסיזיפי להקים ממשלת שינוי. מצד שני, היא גם עשויה אולי להיות הזרז להתפתחות של הנהגה אחראית שתחליף את השליט שלא ממצמץ מול המראה של ירושלים נשרפת, במלחמתו על טובתו האישית. זה הרגע האחרון של גוש השינוי לשנס מותניים ולתפור את מה שצריך, גם אם בגסות מסוימת, על מנת להגיע לנשיא ולהכריז "עלה בידי" בהקדם האפשרי. אולי זה בכלל מאוחר מדי.

היה רגע אחד בשבת בערב, כשעמדתי בהפגנה בכיכר פריז עם דגל ורוד ביד, שבאמת האמנתי שזו כנראה ההפגנה האחרונה שלנו בבלפור. יאיר לפיד אמר שזה "עניין של ימים להקמת ממשלת שינוי" ואני קצת האמנתי לו. נראה, נכון לכרגע, שהעבודה שלנו עדיין לא נגמרה עדיין ואם עד שבת העיר לא תשרף, אנחנו נגיע להפגין מול הפירומן מבלפור ולהזכיר לו שעם האחריות באה גם האשמה. המדינה כבר נשרפת. עכשיו, יותר מתמיד, צריך שהוא ירד מהכס.

• עולם חדש ורוד
• מחאת בלפור
• מחאת התרבות
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני
• פלסטין
• בנימין נתניהו
• טור דעה

שבועות דרמטיים עוברים על ישראל, דרמטיים ברמה של הסדרה שעוד תכתב על התקופה הזאת. נשיא המדינה מקיים התייעצויות לגבי המנדט להקמת ממשלה באותו הזמן שבו נפתח שלב ההוכחות במשפט נתניהו כמה קילומטרים משם. אנחנו הוורודות הגענו לשתי הנקודות להמשיך ולהפגין נגד הפגיעה של ראש ממשלת נתניהו במדינת ישראל ובאזרחיה.

המחאה עבדה קשה מאוד בשבועות לפני הבחירות: לא הסתפקנו רק בהפגנות בבלפור ובגשרים שכבר הפכו לסמל של הדבר עצמו. עסקנובעידוד אקטיבי להצבעה ברחבי הארץבזמן שהמשכנו להדהד את המסרים של המחאה על הנזקים שבהמשך שלטון נתניהו. קשה לומר אם מאמצינו נשאו פרי. המציאות מראה שנתניהו קיבל את המנדט להקמת הממשלה מהנשיא ריבלין, שאמנם עשה קולות של חוסר רצון ואי נוחות אבל בכל זאת שחרר את המנדט. הפאסיב-אגרסיב הומצא מחדש כאשר ריבלין בחר שלא להזמין את נתניהו למעונו הרשמי לקבלת המנדט אלא שלח אותו אליו בגט-דליברי.

ריבלין המשיך את אותו הקו כשהבריז מהצילום המסורתי עם נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון ויו"ר הכנסת. המצלמה לא הצליחה לאתר דמעה של עלבון על לחיו של נתניהו שבאותם רגעים בדק כנראה איפה הנקודות הנכונות להבריג את עצמו לכסא השמור לראש הממשלה.ואכן נדמה שבכדי להפריד בין נתניהו וכסא ראש הממשלה נדרש ניתוח. בסוף סבב הבחירות הרביעי ניתן לומר בביטחון שהעם מעוניין בשינוי, אלא ש"מחנה השינוי" לא הצליח לגבש תוכנית מסודרת לאיך השינוי הזה יתקיים במציאות. המנדט הוגש על מגש לנתניהו.

המחאה תרמה לנפילת הממשלה האחרונה ולהגברת הלגיטמציה לצאת נגד נתניהו, אבל לצערנו המחאה לא יכולה גם להרכיב ממשלה חדשה במקום המפלגות. בכל יום מאז שהתבררה מפת המנדטים אמרו ראשי המפלגות המון מילים שלא הוסיפו שום מידע חדש. המתמודדים הפתיעו רק ברמת החשיבות העצמית שהפגינו ועלתה מיום ליום. הגדיל לעשות בנט ששבר שיאים בדרישותיו המפורכות וההמלצה על עצמו לראשות הממשלה, עם כל שבעת המנדטים שלו, ובניגוד לטענה שלו מלפני הבחירות ש"אי אפשר לבנות ממשלה עם עשרה מנדטים". תגיד בנט, זה לא כואב כשהשתן עולה כל כך מהר ובכזו עוצמה לראש?

ביום שלישי הושבעה הכנסת. גם לשם הגענו, יחד עם עשרות אירגוני זכויות נשים ולהט"ב שמחו נגד כניסתה של מפלגת נעם לכנסת. עמדנו בגן הוורדים כמו צופים מיציע בטקס הפומפוזי ברחבת הכנסת. צעקות המחאה שלנו נשמעו חזק ברחבה וגם בשידורים החיים במהדורות החדשות. האם שאגות המגפונים שלנו והמבוכה בעקבותיהן הכבידו על חברי הכנסת הטריים ביום חגם, או אולי דווקא הוקל להם שמישהו מקלקל את המסיבה המאוד לא שמחה הזאת?

החל מיום שלישי שעבר יש שרץ בהיכל הכנסת בדמות מפלגת נעם. שורה לא מבוטלת של גזענים, הומופובים, כהניסטים שונאי אדם נכנסה לכנסת בחיוך רחב על השפתיים. על מה הם נשבעים בדיוק? ירושלים כמעט קרסה לתוך עצמה כשנתניהו נשבע להגן על מדינת ישראל וחוקיה בזמן שאותה המדינה מאשימה את אותו הנתניהו על הפרת חוקיה במרחק קילומטרים ספורים משם.

ההתנהגות של נתניהו בימים האחרונים מראה סופית שלא נשארה בו ולו טיפה של אחריות לאומית או ממלכתיות. ההשתלחות השיטתית בכל הרשויות והמוסדות, מבית המשפט לבית הנשיא, מדגימה שאין שום דבר שעומד לנגד עיניו מלבד הוא עצמו וההחלצות ממצבו המשפטי. עבורו, כל מעמד עם חשיפה תקשורתית הוא במה להמשך התעמולה שלו להאדרת ולהצלת עצמו, כולל טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. המדינה כולה הייתה קהל שבוי לתעמולת הבחירות שהוא עשה מבלי להסמיק במהלך הטקס, לא פחות מעשר פעמים הוא הזכיר את החיסונים ואת מנכ"ל פייזר ועשה הקבלות וסיפורי פנטזיה בין השואה ומגיפת הקורונה.

פעם טקס הזיכרון היה רגע שבו המדינה עושה לפחות כאילו אכפת לה מניצולי השואה, שמרביתם חיים מתחת לקו העוני וצריכים לבחור בין תרופות ואוכל, אבל בעידן נתניהו גם לזה לא נותר מקום בליינאפ. נתניהו סובל מקוצר רואי – הוא רואה רק את הפודיום עם סמל מדינת ישראל ממנו הוא נואם. הוא לא רואה איפה הנאום ומי הקהל. מדהים לראות איך גם הטקסים והמועדים שנחשבים לאירועים מלכדים, יום הזיכרון, השבעת הכנסת ובהמשך בוודאי גם אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות, הפכו לפלטפורמה עבור התעמולה הפוליטית שלו והשיסוי נגד כל מי שלא עושה לו טוב. לעומתו אין מי שינמיך את גובה הלהבות.

בתוך כל זה, המחאה עדיין ולא גיבשה את עצמה סופית מאז הבחירות. חזרה מסוימת לבלפור נרשמה במוצ"ש האחרון, אבל נראה שנדרשים כאן מהלכים חדשים, בזירות חדשות אולי. בינתיים, הנזקים המשניים של מעשי ודברי נתניהו ושותפיו מתגברים – פשעי שנאה כנגד ערבים וכנגד מפגינים, שיח אלים, מסית ומתלהם ברשתות החברתיות בקרב אושיות בתקשורת ובתרבות שמעודדים גם את האזרחים הפשוטים לזה, בזמן שחוסר תפקוד ממשלתי מחמיר נזקים במקומות מוחלשים גם בשאר השנה – טיפול באלימות כנגד נשים, במרחב הציבורי, בחברה הערבית ועוד ועוד.

ישראל נהיית מקום חשוך יותר ויותר, מקום שקשה לחיות בו עבור מי שלא חלק מהמחנה "החזק".אנחנו נמצא דרכים חדשות ויצירתיות להמשיך את המחאה שלנו, בבלפור ומחוצה לה, כדי להלחם על ישראל דמוקרטית, חופשית מאחיזה של מי שעושה בה שימוש לצרכיו האישיים. אנחנו מגלות ומגלים כמה המאבק הזה יהיה ארוך כנראה. מצד שני, לא באמת חשבנו שנסיים לתקן את העולם בשבעה חודשים.

• מחאת בלפור
• בחירות 2021
• בנימין נתניהו
• עולם חדש ורוד