>> קרן שנור (כדאי שתעקבו) היא רקדנית מגיל ארבע (וגם מטפלת ברפואה סינית), ובשנים האחרונות היא חלק מלהקת הפלמנקו רמנגאר, בניהולם של צמד אמני הפלמנקו קרן ואבנר פסח. בימים אלה מציגה הלהקה את המופע החדש, ARBOLELLA, מסע אנרגטי מתפתח, שופע מוזיקה מקורית, קצב ותנועה, הנפרש לצופה כסיפור כאבה של אישה שאינה משלימה עם מציאות חייה // הופעות קרובות: 10.12.25 – הרצליה; 10.1.26 – סוזן דלל; 10.2.26 – סוזן דלל //עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. עזרא גבאי

המקום הכי טוב לעשות קניות של הדברים הכי חשובים הביתה. אגוזים, קטניות, שוקולדים ועוד דברים שמשנים את הבישול בבית. מקום קטן אינטימי, מקום של פעם שתמיד טוב ונעים לקנות בו. יש שם עובד שעובד שם 20 שנה, מחייך וטוב לו. שומר על פשטות החיים.
נחלת בנימין 101 תל אביב (שוק לוינסקי)

2. בית תמי

מרכז קהילתי לב תל אביב, ממוקם ברחוב שינקין ומציע שפע של תרבות וחוגים להשערה לכל הגילאים. צוות מדהים שאכפת לו מהאנשים בעיר.
מרכז בעלי מלאכה 16 תל אביב

3. דוד מלך הסנדוויצ'ים

הסנדוויצ'ים הכי טעימים ופשוטים שדוד מכין מכל הלב. על שדרות יהודית, מקום טוב ונעים. דוד איש מדהים שתמיד עם חיוך ועיינים נעימות. מחיר טוב, מסוג המקומות שאי אפשר לא לחזור אליהם.
שדרות יהודית 22 תל אביב (שכונת מונטיפיורי)

אל תתנו לחזות להטעות. דוד מלך הסנדוויצ'ים (צילום: פייסבוק/דוד מלך הסנדוויצ'ים)

4. נווה שכטר

מרכז לתרבות ואמנות יהודית ועכשווית. מקום מיוחד מאוד, שהזמן בו מצד אחד עוצר מלכת ובו בזמן מתקדם קדימה. בית כנסת מיוחד, הרצאות וסדנאות מגוונות. מביא את עולם התוכן של היהדות מעוד זוויות ראייה.
אהרון שלוש 42 תל אביב (נווה צדק)

5. אלבה

בית הקפה הכי משודרג בעיר. שם דגש על בריאות הנפש והגוף, עם חנות אורגנית ומרחב לטיפולים. החלל הפנימי מלא באומנות של הנפש וסדנאות מרתקות, ומנכיח את הרצון לגדול ברמה הרוחנית.
בת עמי 6 יפו (שכונת נגה)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המדרכות בפלורנטין. אחרי תקופה שאני גרה בפלורנטין, המדרכות ברחובות הקטנים והמיוחדים מפריעות אפילו בחוויה של הליכה פשוטה. מדרכות שיוצאות מהמקום – שיפוץ דחוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האמן גיא הדני הציגפסל קינטי בשם "כנף ללא שם"בתערוכה "בנוגע לאמפתיה" בגלריה האונברסיטאית לאמנות על שם גניה שרייבר ויד מישל קיקואין. הוצג ביוני 2024 עד מרץ 2025. זה פסל שהעניק לי אוויר לנשימה, אמן שמביא איתו רוח של תקווה חדשה ואת הקשר האינסופי שלנו לטבע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שיר שנקרא "Hoxe, mañá e sempre" של Tanxugueiras.
קטע מתורגם מתוך השיר:
"אם יום אחד תרגיש את הכאב הזה בחזה,
זכור שכבר די בכל מה שנעשה.
צריך להסתפק במה שצומח בעומק הנשמה,
שהיא זו שהיום, מחר ולתמיד שומרת על השלווה"

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתוך תקופה כמו זאת הייתי ממליצה לתרום באירגונים שקשורים לבריאות הנפש. הנפש שסופגת, שמרגישה בהכל, היא זאת שחשוב לשים בלב העניין כי ממנה נוכל להתקדם קדימה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יובל עובד. הוציא את האלבום השני שלו, "יובל". השיק השבוע את האלבום בלבונטין 7 בהופעה אינטימית ומרגשת. השירים שלו מביאים כנות והומור על אהבה ועל החיים עצמם. בתוך התקופה הזאת, הוציא את האומנות אל האור זו משימה מאתגרת – אבל כל כך חשובה.

מה יהיה?
יהיה מה שיהיה. העיקר האחריות האישית של כל אדם להטיב עם עצמו ועם סביבתו. וברוח הזאת לא יכולה שלא לשים שיר מהאלבום החדש של רוסליה.

• העיר שלי
• פלמנקו
• עזרא גבאי
• שינקין
• סנדוויצ'ים
• נווה שכטר
• אלבה
• מדרכות

>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את"בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטו– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטיןובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעיםשנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• טומטו
• פארק המסילה
• בית רדיקל
• ספרים
• גן הפסגה
• ענן בר
• עזרא גבאי
• בית חנה הרבי

"תמיד נמשכתי לתחום המסעדנות והבילוי. שובצתי כ'שותף שקט' ועם השנים התברר ששקט אינו תכונה בולטת אצלי", מגלה עו"ד שי כהן, שותף ומייסד בפירמת אוסישקין-כהן, מתמחה בייצוג משרדי אדריכלים וגם שותף במפגש רמב"ם וב-suf, המקום החדש של אנשי הבסטה והתדר, שעומד להיפתח בקרוב בסמטת הר סיני. "זהו מקום בילוי שנבנה ברוח של 'מקום שנרצה לשבת בו בעצמנו' ואני מקווה שהוא יביא שמחה לעיר"

>>

1. בריכת גורדון

צריך לפעמים לבד. בריכה עירונית מושלמת, במיוחד בחורף כשהיא קפואה והיא רק שלי. מלתחות שוקקות חיים וויכוח, קהל תל אביבי מגוון וחברותי, אובססיה, פנסיה ודימנסיה, ואז לחזור הביתה אחרי השחייה. ממלא אותי לעבור בגינת העצמאות – גן הפסלים, נוף לים ואוויר. חופשי ולגמרי לבד.
אליעזר פרי 14 תל אביב

2. הבסטה ונחלת בנימין

הכי טוב שיש. זה לא רק אוכל ולא רק שתייה, וזה הרבה מעבר, וברור שלא כולם מסכימים ולא כולם אוהבים וזה חלק ממה שמדהים. הבסטה היא שלם שעולה על כלל חלקיו. אומרים "זר לא יבין" – דווקא במקרה הזה הזרים (תיירים) מבינים טוב מאוד. זה בנחלה, שהיא מקום בולט בתרבות הבילוי האישית שלי לאורך השנים, עוד מימי הלוגוס ובר הבלקוני בשנות ה-90', דרך המנזר (הגברת הזקנה) לאורך כל השנים, ובעשור האחרון עם החברים השותפים ברמב"ם ועד למקומות עכשוויים כמו הוורמוטריה והמוריס. בשבילי הנחלה, גם שהיא תיירותית ולפעמים נוראית עם שוק שלישי/שישי שלה, תמיד חיה ומחדשת. אם יש סוהו בתל אביב, הוא כנראה שם.
השומר 4 תל אביב (שוק הכרמל)

3. עזרא גבאי (החנות של מאיר)

חנות קטניות, פיצוחים ושימורים שהיא מעבר למרכולת שמוצעת בה, דור חדש של קמעונאות שמספק מצרך נוסף שהוא יחסי קונה-מוכר. חילופי דורות בשכונת לוינסקי, הילדים צצים ומחדשים, כמו גם ב"לופו דגים" ובשלל חנויות התבלינים בשוק וכמו פעם – "בן אדם רוצה לקנות דג מלוח הולך למעדניה". חבל שאין שם מסלול טעימות.
נחלת בנימין 101 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. 206

לא במרכז העיר אבל, בזכות החומוס, בזכות העובדה שאני יכול ללכת לאכול שם עם אבא שלי (יש חנייה, מזמינים קבב מקבלים קבב), וגם בגלל מכבי.
משה סנה 54 תל אביב

טוני בוצ'רי

בן אדם צריך אטליז, באטליז יש קצב, קצב חייב סבלנות, אחלה טוני.
ירמיהו 52 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

קניון TLV. לא אוהב קניונים, מקווה שמרקם הצרכנות בעיר יישאר כמו שהוא ולא יעבור קניוניזציה, מבנה ענק שכולו מאכלס אירוע חד גוני של קניות ומותגים. לא תיאטרון, לא קולנוע, לא גלריה, לא מבין מי חשב שזה רעיון טוב. אפילו לא הקצו איזור לחברות צעירות או לעסקים קטנים. אותי זה מ ד כ א.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חוזרים ללוגוס, חורף 25, מועדון הגריי. ערב נוסטלגי לזכרו של רונן הבעלים. יואב קוטנר הנחה ערב מרגש שליווה אותי ימים רבים, קהל של פעם, המון של פרצופים מוכרים, ממש כאילו חזרנו לרגע לשנות התשעים. אהוד בנאי מרים לזקני בלוז ראש פינה, ערן צור מנגן עם הבן, כנסיית השכל, נקמת הטרקטור וטיפקס, והכי ריגש אותי שבערב הזה הבנתי שהילדה שעמדה אז על הבמה עם גיטרה חשמלית וריתקה אותי זו רונה קינן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארבעה מחזות" מאת מולייר בתרגום אלי ביז'אווי. לא מזמן קיבלתי מאלי את הספר, ובאקט של חברות התיישבתי לקרוא. פעמיים צחקתי בקול רם. זה אחלה, שבתוך הסחלה, האלימות והאתגרים היום יומיים שמדינתנו האהובה מספקת, יש עדיין אנשים שיוזמים יצירה ותרבות, ובמקרה הזה הנגשת תרבות, ללא מניע כלכלי. כן ירבו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליץ על התנדבות דרך"דרור מטעים חינוכיים"(תנועת דרור ישראל – התנדבות קבוצתית בגליל ובעיקר בקיבוץ רביד הנפלא,. חברי הקיבוץ המדהימים, הנגשת עולם החקלאות לבני נוער, חיבור לאדמה, ציונות, חברות ושיתופיות – אלה ערכים שכל אחד מאיתנו רוצה שהילדים שלו יקבלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוצה ומרגיש מחויבות להרים למשפחות השכולות.השבוע ראיתי בפייסבוק שלחבר ילדות שלי, ששכל בן במלחמה האחרונה, יש יום הולדת. מה לכתוב לו? "מזל טוב"? יש דבר כזה "מזל טוב" בתוך אירוע נוראי כזה? חייבים לזכור ולכבד, לא צריך לחכות ליום הזיכרון. השבת החטופים רק מבליטה את האובדן של אלו שאליהם לא יחזרו. המשפחות ששילמו את המחיר המטורף והבלתי ניתן להבנה מחייבות אותנו לשיח מתון לצד שוויון בנטל.

מה יהיה?
מקווה שטוב. לפעול שיהיה פחות אלים, שהפוליטיקה על כל רמותיה תתנקה והלוואי שהשחיתות תמוגר. זה מתחיל בבסיס, כמו בגן הילדים – בבקשה, תודה, סליחה. לשפר את השיח, לצמצם מחלוקות. אמא שלי ז"ל נולדה בטריפולי לוב וגדלה במעברה, המשפחה של אבא שלי עלתה מהונגריה-רומניה, ניצולי רדיפה ושואה, מקימי הארץ. לא שמעתי מהם בכי והתקרבנות, רק שמחת חיים ואהבת המדינה, זו הדרך. להיות עם חופשי בארצנו. זה מה שאני מבקש.

• העיר שלי
• מפגש רמב"ם
• סוף Suf
• בריכת גורדון
• הבסטה
• עזרא גבאי
• נחלת בנימין
• מסעדת 206
• קצביות

עמרי הכהן הוא שחקן, קומיקאי ואמן אלתור שמוכר בעיקר כמגיש הפודקאסט הלוהט "מתחת לכל ביקורת" יחד עם אור בוטבול ועכשיו גם הפודקאסט הלוהט לא פחות "מגזין הבוקר בערב" יחד עם אור בוטבול, ומחר הוא יופיע בצוותא עם שעשועון הלייב הבאמת באמת קורע "חרטטוני" – ונחשו עם מי? עם נעמי לבוב, דנה פרידר, ג'ימבו ג'יי ותם אהרון, למה אתם ישר אומרים אור בוטבול. אבל גם עם אור בוטבול.עוד פרטים על המופע וכרטיסים להצטייד בהם – כאן.

>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. Bazaar

מעדנייה שווה בטירוף בבעלות בחור חביב ביותר בשם מישל. אפשר למצוא שם את כל הדברים הברורים שמוצאים במעדניות + דברים מיוחדים ממש. ההיילייטס שלי זה המטבוחה, הגרבלקס וחמאת הכמהין.
הכרמל 16

2. קפה בר

גילוי נאות: מדובר בבית קפה חדש שפתחו שתי בנות דודות שלי. הן כאלה אדירות, כי קודם כל מי פותח בית קפה? ועוד בתל אביב? מה זאת הפעולה הזאת? כאילו מה, זיהיתן חוסר? אך למרות הצעד המשונה אפשר לומר שבינתיים מצליח להן בגדול. הכל הן מכינות שם לבד ובאמת שכדאי ללכת לטעום. אז אמנם אני משוחד, אבל אם זה היה מקום מעפן בחיים לא הייתי שולח לשם אנשים רק כדי לפרגן לבנות דודות שלי. כזה אני. אצלי המלצות באות לפני משפחה.
וולפסון 42

לא בתמונה: בנות דודה. קפה בר (צילום: מתן שרון)

3. עזרא גבאי

אני יודע שחלק מהקטע של המדור זה להמליץ על פנינות חבויות בעיר, ולא ללכת על כזה "תקשיבו יש מקום שנקרא פארק המסילה ממש נחמד לטייל שם", אז אמנם מרגיש שעזרא גבאי היה פעם כזה מקום ששמור רק למטיבי לכת תל אביבים (בדגש על אזרחי פלורנטין ולוינסקי), והיום הוא לא רק נחלת בנימין אלא כבר נחלת הכלל (מותר פה משחקי מילים? העורך יחמול?) – אבל זה עדיין נחשבת המלצת זהב, כי עם הזמן אני מגלה יותר ויותר אנשים שלא מכירים את המקום הזה! שילוב של מכולת בוטיק עם בסטה בשוק ובגדול נראה כמו מזווה החלומות של כל גרגרן. יתרון משמעותי: מחירים זולים בקטע דפוק. חסרון קטנטן: צפוף שם כמו במעבר טאבה 10 שעות לפני יום כיפור. האם ההמלצה הזאת תחמיר את המצב? אבדוק בשישי הקרוב.
נחלת בנימין 101

4. צוותא

מה לא נכתב על מעוז התרבות והבידור המיתולוגי של תל אביב?
אני שואל באמת רגע, מה לא נכתב? כי בא לי לחדש על המקום שכנראה חזר פה במדור 200 פעם. אני מופיע שם מ-2016. בתור בחור נוסטלגי אני מתרגש בכל פעם מחדש מהמחשבה שאני עומד על אותה במה שהופיעו עליה מוזיקאים כמו אריק איינשטיין, יהודית רביץ, שלמה ארצי ופאקינג מרגרט וויליאמס. שהאולם לא השתנה מאז שקומיקאים כמו אסי וגורי, אלי ומריאנו וגרייניק ואלתרמן התחילו שם את הדרך שלהם. צוותא זה תל אביב מבחינתי. זה הבית האומנותי שלי בשנים האחרונות, מקום שבו צחקתי הכי הרבה בתור קהל וכנראה ניסיתי להצחיק הכי הרבה בתור מופיע. מקווה שהצלחתי רוב הזמן. לפעמים זה לא עובד, אתם יודעים. הנה, למשל את השם מרגרט וויליאמס סתם המצאתי. לא יודע למה. סליחה.
אבן גבירול 30

5. מעוז אביב

בואו נדבר על זה שיש קיבוץ בתוך תל אביב ואף אחד לא מספר לנו? הייתי צריך אשכרה לעבור לגור שם לפני חודש כדי לגלות את המקום הקסום הזה. למרות שטכנית הסדר של הדברים היה הפוך. מדשאות רחבות, חיי קהילה אמיתיים ודמי אגודה חודשיים שאף אחד לא מבין עד הסוף לאן הם הולכים – מה עוד מספר קיבוץ מלבד משלושת הדברים הנהדרים הללו? (דמי האגודה הם בנוסף לארנונה, כן? כי למה לא. הובלה נחמדה לדעתי לקראת הפסקה הבאה).

מקום לא אהוב בעיר:

אוקיי זה הולך להיות ספציפי, אבלהיציאה מהעיר סביב מחלף לה גארדיה(הבלאגן מתחיל כבר בצומת הרחובות יהודה הלוי והרכבת, סמוך למקסיקנית הכי טובה בעיר, הטאקריה. ראיתם איך השחלתי עוד המלצה על הדרך? מקווה שהעורך לא יוריד את זה, גם ככה הוא עוד קצת מבואס עליי בגלל מרגרט וויליאמס). למה זה כזה סיוט לצאת מהעיר עם אוטו? לכל מקום בארץ, בכל שעה ביום – תמיד לוקח 40 דקות רק להשתחל החוצה מתל אביב ואז עוד 12 דקות לנסיעה לאן שבאמת ניסית להגיע. אז מבחינתי, סביב רחוב הרכבת אפשר להרוס את כל האזור ולבנות שם כיכר אחת עצומה. או פתרון אחר, מקצועי, כי אני לא מבין בזה בשום צורה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לא מזמן במופע אנפלאגד של גל דה פז (בהפקתו של רועי דורון החתיך) בת"א תרבות דה וינצ'י. חוץ מהעובדה שהיא הזמרת הכי חוץ לארץ שיש לנו כאן וההופעות שלה מחשמלות, באופן כללי דה וינצ'י מפיקים את האירועים הכי מיוחדים כרגע בעיר. בנוסף, צפיתי לפני כמה חודשים בסרט דוקומנטרי מדהים במסגרת פסטיבל דוקאביב בסינמטק, שלדעתי לא מוקרן כרגע, אבל כדאי לכם ליצור קשר עם היוצר והבמאי המוכשר של הסרט (מתן אברמוביץ') ולהתעניין איך צופים בו. מדובר בסרט "תסתכל, תכף לא תראה כלום", בו מתן תיעד את השנה האחרונה בחייו של סבא שלו ואת האלצהיימר איתו הוא התמודד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה יצא אלבום חדש של המוסיקאי האהוב עליי, אביב בכר, ובו יש כמה וכמה שירים מעולים. המוסיקה של אביב תמיד יודעת להרגיע ולנחם אותי, והשליחות של היוצר המופלא הזה בעולם היא לפזר אהבה ואור. השיר "מעל המחשבות" מתוך האלבום האחרון, מדבר על הימים שעוברים עלינו ועל הנשימה שאפשר לנסות לקחת מדי פעם.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתקופה הזאת אין מטרה קדושה יותר מלעמוד לצד משפחות החטופים. אני עצמי צריך להשתפר בזה, מנסה להגיע כמה שיותר להתכנסויות בכיכר החטופים, אני להגיע צריך יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
העיתונאית מיכל פעילן. כבר תקופה ארוכה שהאישה הזאת מרשימה אותי בטירוף. כתבת חברתית שתמיד עוסקת בנושאים הכי חשובים והכי רגישים בצורה כל כך אנושית וכל כך אינטליגנטית. מבחינתי היא אחד הקולות הכי שפויים באחת התקופות הכי חשוכות שלנו. בעיניי היא ההתגלמות המציאותית של אפריל אוניל, רק עם פעילות משמעותית.

מה יהיה?
יהיה רע. התקווה היא שיהיה רע מספיק כדי שנקום ובאמת נשנה את המציאות שלנו. ואז יהיה טוב.

• העיר שלי
• סטנדאפ בתל אביב
• שוק הכרמל
• עזרא גבאי
• צוותא
• מעוז אביב
• לה גווארדיה

רותי רוסו: עזרא גבאי

"חנות בשוק לוינסקי עם המוצרים הכי טובים במחירים הכי טובים, למרות המיקום בתל אביב עם שכר דירה תל אביבי וכל מה שנותן את האישור לכל השאר להעלות מחירים. שמן זית, הפסטה הכי טובה, רוטב בלסמי הכי טוב ודברים קטנים ופלצניים שמשדרגים את המטבח ועולים הון נמכרים אצל גבאי במחיר הכי טוב שמצאתי בארץ, וכמובן הפיצוחים. ואם אתם כבר בסביבה, לכו לקנות בצק פילו אצל פנסו בפינה. אחר כך לא תוכלו להבין איך השתמשתם במשהו אחר".
נחלת בנימין 101

אלכס ויינר (פיצה דיברסו ז"ל), אביה כזום-פרנס (באן מי 13), שי טנא (הכובשים): באזאר

ויינר: "מישל בעלי המעדנייה הוא חבר טוב, אך בלי קשר לכך אני אוהב את המקום כי הוא תמיד מצליח לחדש. אחד התחביבים שלי הוא להגיע למעדנייה ולחפש מה חדש על המדפים, מן משחק שאני משחק עם עצמי. תמיד אני מצליח למצוא חומר גלם חדש ממדינה כלשהי בעולם, משהו חדש לוויטרינה או סלט חדש. המעדנייה אף פעם לא משעממת אותי".
כזום-פרנס: "מעדנייה בכרמל של אחד האנשים הכי מוכשרים ואהובים שצמחו במטבחים של העיר – מישל חביב. ידי זהב. מלבד שפע מוצרי מדף, כל הסלטים בעבודת יד ויש גם גרבדלקס חלומי".
טנא: "מעדניה השייכת ל'פינת הגבינות', בבעלות מישל, שעבד לצד טובי השפים של תל אביב. את היכולות הקולינריות שלו הוא מביא לידי ביטוי במיטב הדליקטסים באמצעות חומרי גלם שרק טובי המטבחים מחזיקים וכל זה במעדניה ייחודית שהכול בה מעשי ידיו". שמתם לב כמה הם כולם מעריצים את מישל?
הכרמל 16

איתי קושמרו (בית קנדינוף): מעדניית פפו

"אני לא רק שף ובעל מסעדה שפועל ביפו אלא גם גדלתי שם, ואת מעדניית פפו אני מכיר מילדות. אחד מהבעלים טורקי והשני בולגרי, ויש להם עשרות סוגי זיתים שניתן למצוא רק בבזאר באיסטנבול, עלי גפן נהדרים, גבינות מיוחדות והשוס הכי גדול – לקרדה מקורית מפלמידה ורדרדה, ביבוא מיוחד מטורקיה.
שדרות ירושלים 62

עומר עלוואן (קפטן הוק): באשר גבינות

"אי אפשר לטעות עם באשר. וברגע שנכנסים לשם, אי אפשר לצאת בידיים ריקות. כל ביקור אצלם זה חוויה קולינרית עם שפע מוצרים מרתקים, גבינות ויינות".
רבי חנינא 7

אילון עמיר (הבסטה), אופיר גוטמן (סון רון): אברמנטו

גוטמן: "מעדניה קטנה וקסומה. שכשבא לי להתפנק אני עוברת בה ותמיד קונה איכשהו יותר ממה שתכננתי. המקום מציע מבחר של גבינות, זיתים, חומצים והשוס הגדול – דגים שבעלות המקום כובשות בעצמן".
עמיר: "מעדניה שנמצאת ממש מתחת לבית שלי. אני קופץ לשם לקנות זיתים ובצק יופקה, שסימה לימדה אותי איך להשתמש בו".
דה פיג'וטו 8

בן בזיליר (בנץ בראדרס): מעדניית יום טוב

"יומי ואיתן חברים טובים שלי אך בלי קשר, בכל פעם כשבא לי להתפנק על דליקטסים קטנים אני קופץ למעדנייה שלהם".
לוינסקי 43

אסף גבאי (שיינע): עדינה

"המעדנייה שנמצאת מתחת לבית שלי ותמיד כיף לי להיכנס אליה. בעדינה יש גבינות נהדרות, לחם טוב של חגי ביום שישי, חמוצים ויין. אני אוהב להעלות הכול הביתה, לשבת במרפסת הפרטית ולהרגיש כאילו אני בפינת סן ז'רמן. קממבר דאבל צ'יז זו הגבינה שאני הכי אוהב. מרוב שהיא רכה אפשר לאכול אותה בכפית והיא הולכת מעולה עם קוביות ריבת ערמונים, שנמכרות גם כן במקום".
שינקין 43

חיים כהן (יפו תל אביב, דיקסי), מידד סטבינסקי (אהן תאי): חיים רפאל

כהן: "בשכונת שפירא היה מקום שנקרא אהרוניקו, מעדנייה יקרה עם לקרדה וגבינות מיוחדות. קנייה שם הייתה חגיגה גדולה שנשמרה בדרך כלל ללוויות ואזכרות, כי ביומיום המעדנייה לא הייתה נגישה. אותה חוויה אפשר למצוא היום אצל חיים רפאל, מעדנייה שלא דומה לשום דבר אחר. יש אבולוציה במעדניות חדשות בעיר, אבל עדיין בעיני להיכנס למעדניה הזו שמייצרת אווירה של שוק, זו חוויה מיוחדת במינה".
סטבינסקי: "ישראל הישנה והטובה מבחינתי. חיים רפאל מוכר את כל מה שגדלתי עליו, וגם את כל מה שאני רוצה לדעת על החיים".
לוינסקי 36

• אוכלים שותים
• רותי רוסו
• עזרא גבאי
• באשר גבינות
• אברמנטו
• יום טוב
• מעדניית יום טוב
• חיים רפאל
• חיים כהן