נכון שמזמן לא קראתם טור על "הבעיה של המחאה"? אז הגיע הזמן!
את ויכוח הטוויטר שיובא כאן מיד ניהלתי עם יזהר שי, יו"ר הוועד המנהל של "דרכנו", לשעבר שר בממשלת גנץ, זמן קצר אחרי שהוא בחר להתראיין בערוץ 14 בתוכנית "הפטריוטים". בדיוק רגע אחרי שמאמצים של חצי שנה ושל אלפי פעילים במאבק נשאו פרי, ובזכות דבריו של ארי שמאי החלו חברות מסחריות להחרים את הערוץ, מצא לנכון שי, שעומד בראש אחת מהתנועות האזרחיות הכי חשובות (והכי עשירות) בצד הליברלי, להתייצב בערוץ כדי להגיע לדבריו לקהל שצופה בו, עם המסרים שהוא מבקש להעביר.

שי לא לבד. כמוהו יש עוד כמה וכמה מרואיינים, כולל מהשמאל העמוק כמו מוסי רז, ח"כ לשעבר במרצ, שאיש לא מפקפק בטוהר כוונותיו ובעומק דעותיו, או פרופסור משה כהן אליה, שמתייצבים בימים אלה בערוץ 14 על משבצת "השמאלני שלנו", כמו חיית מחמד אקזוטית.
ייתכן שהמכובדים הללו מבינים היטב בהשקעות הון סיכון, בפוליטיקת שטח ובמשפט חוקתי – אבל בתקשורת המונים, הם לא מבינים דבר וחצי דבר.

"לעולם אל תיאבק בבוץ עם חזיר, שניכם תתלכלכו והחזיר יאהב את זה", אומר הפתגם הישן שנכון גם במקרה הזה. שידורי ערוץ 14 ככלל, והפטריוטים בפרט, בהתאם לאבות הרוחניים שלהם פוקס ניוז, אינם שידורים עיתונאיים במובן הרגיל אלא רק מתחזים לכאלה. מדובר בכוונת תחילה בקרקס טלוויזיוני, שהופך את "פופוליטיקה" הישנה והרעה לעולם שכדאי להתגעגע אליו.

למגלים/ריקלינים/טאובים/לינורים/סגלים ושות', אין ולו בדל של מחויבות לעובדות, לאמת, לחשיפות עיתונאיות נטולות פוזיציה ובטח לא לדיון עומק, אלא רק ל"ניצחון מול היריב". ולכן, גם אם ה"שמאלני שלנו" מצליח להשחיל איזה משפט או שניים ולהעלות טיעון מנומק היטב, אין לזה שום משמעות מבחינת הצופים, שכלל לא מצפים לקבל טיעונים מסוג זה בפלטפורמה הזו.

הכלל שאימץ טראמפ, בהשראת רוג'ר איילס – המוח שמאחורי פוקס ניוז, לפיו הדרך הנכונה לצפות בשידורים הללו ולהתרשם מהם, היא ללא סאונד, תקף גם פה. לשפת הגוף, לתנועות המזלזלות, לנהמות של ינון מגל, יש חשיבות גדולה פי אלף מאשר לכל טיעון מנוסח היטב שמושמע בשידור, לא משנה מאיזה צד.

ערוץ 14 גרוע בהרבה מפוקס ניוז, אגב. בפוקס ניוז, המטרה העיקרית היא בסופו של דבר לעשות כסף, ולכן הם היו מוכנים להקריב למשל את טאקר קארלסון כשהשקרים שלו עלו להם כמעט מיליארד דולר. המטרה הלא מוצהרת של השידורים בערוץ 14 היא לא להרוויח כסף – אלא לחסל כליל את עצם קיומו של מרחב אפשרי לדיון ציבורי, שהוא, כפי שניסח הפילוסוף החשוב יורגן הברמאס, התנאי הבסיסי לקיום דמוקרטיה ליברלית.

אז מה עושים? מתעלמים.
ברגע שהמרחב הציבורי לדיונים הופך לעיסה, שכל מטרתה היא לגרוף מחיאות כפיים כמו בתחרות גלדיאטורים, אין שום טעם לבוא להתאגרף במגרש הביתי של היריב. ההפסד, ב-99% מהמקרים, מובטח (אלא אם אתה בעצמך טרול מומחה כמו חיים לוינסון נגיד).

ואגב, גם לוינסון, או בן כספית ואנשי תקשורת מיומנים אחרים, עושים לדעתי טעות קשה כשהם משדרים לצד השופרות. גם אם הם בעימות, בשורה התחתונה הם מנרמלים את הצד השני. הם לוקחים שקרנים, יצרני פייק סיטונאים, שחלקם מחזיקים בדעות פשיסטיות בואך כהניסטיות, והופכים אותם ללגיטימים במרחב הציבורי-תקשורתי הכללי, בעוד שמקומם הטבעי כיום אמור להיות בשולים המטורפים של מאחזי הגבעות וחסידי הרב טאו.

חרם מוחלט והתעלמות הם הדרך הנכונה בקרב הזה. כדי להגיע לציבור שצופה בערוץ 14 צריך לפתח ערוצי תקשורת אחרים שמחויבים לערכי הדמוקרטיה והאמת ולהשקיע בהם את המאמצים. בימים רגילים זה סתם היה מעצבן. כעת, כשהדמוקרטיה הישראלית גוססת ומאות אלפי ישראלים מנסים בכוחותיהם האחרונים להנשים אותה, כשהם לבדם במערכה בלי אופוזיציה מתפקדת, הנרמול של שופרות הדיקטטורה פוגע בסיכוי ההצלחה של המחאה.

• ביקורת טלוויזיה
• מחאת הדמוקרטיה
• תעמולה
• פייק ניוז
• ערוץ 20

אנשים אוהבים להתווכח עם ערוץ 14. הם אוהבים להסביר למה המידע שמביא הערוץ לציבור הוא שקר אחד עצום ורב, כולל הרגע שבו אומרים המגישים "ערב טוב", הם אוהבים להעלות קטעים מתוכו לרשת ולצרף אליהם טקסטים נוקבים וזועמים, הם אוהבים להסביר מדוע מדובר בערוץ תעמולה בלתי חוקי עבור איש אחד, הם אפילו עושים בדיקת עובדות (שזה יעיל כמו להנשים גוויה). אבל עם ערוץ 14 לא צריך לדבר, לא צריך להתווכח ובטח שלא צריך לצפות כדי להזדעזע פעם ביום. את ערוץ 14 צריך לסגור.

זה היה נכון גם הרבה לפני שארי שמאי אמר ב"פטריוטים" שצריך לשחרר את יגאל עמיר וזכה למחיאות כפיים. הרגע המחריד הזה לא הפתיע אף אחד שמכיר קצת את שמאי, פרובוקטור סדרתי שהוא גם סניגורו של רוצח ראש הממשלה, וזו אינה הפעם הראשונה או העשירית שהוא אומר את זה. זה היה נכון מרגע היווסדו של הערוץ כהונאת רגולציה שערורייתית שהתחזתה ל"ערוץ מורשת", והפכה בהדרגה, בשיטתיות ובכוונת מכוון לערוץ תעמולה שמשרת אדם אחד שנאשם בפלילים חמורים ומבעיר את המדינה כדי לעצור את משפטו.

האולפנים של ערוץ 14 מאוישים נון-סטופ בבריוני תקשורת אלימים, טיפשים וגסי רוח, רובם חפים מאידיאולוגיה ונתונים לשליטתה המוחלטת של משפחת נתניהו ודפי המסרים שלה, ואינם מצליחים לייצר אפילו מראית עין של מקצוענות עיתונאית. ההסתה הפרועה ששוטפת את המדינה מהמסך שלו מדי ערב – נגד כל מי שאינו נתניהו ועומד מולו, כולל אנשי ימין מובהקים כמו נפתלי בנט וגדעון סער – היא תרומתו היחידה לאווירה הציבורית והתקשורתית בישראל של 2023. ואין תרומה שלילית מזו.

רבותכבר דובר וסופר על מערכת הקשרים העניפהבין בנימין נתניהו ובין משפחת הטייקונים המפוקפקת לבית מירילשווילי שמחוברת לדיקטטור ולדימיר פוטין בעבותות, מממנת את ההפסדים של הערוץ ומקבלת בתמורה מנתניהו שירותי פרזנטור לפרויקטים שלה בעולם השלישי ובעיקר באפריקה, שם סייע לה לכאורה כוח ואגנר של יבגני פריגוז'ין, עוד חבר ותיק וטוב של המשפחה.

כעת עומדת כנופיית הפשע המאורגן שמרכיבה את הקואליציה להעניק לערוץ 14 חבילת הטבות נוספת בשווי עשרות מיליוני שקלים, בנוסף לשלל ההטבות הרגולטוריות ותיקוני החקיקה שכבר נקבעו לו במהלך העשור האחרון. כסף קטן לעומת הביזנס הגדול במשולש שבין מירילשווילי, פוטין ונתניהו. זהו ערוץ שכל קיומו עברייני, משוחד במובנה הפלילי ביותר של המילה, תיק 4000 על קראק.

כל האמור לעיל לא משנה כלום כרגע. אין מי שיחקור את המהלכים הפליליים מאחורי הקלעים, אין מי שירסן את מדיניות התעדוף הרגולטורי כלפי הערוץ, אין מי שיעמיד משקל נגד תקשורתי מול מדורת השנאה ששורפת לכם את הסלון מדי ערב. לציבור העצום שמתנגד להפיכה המשטרית יש רק דרך אחת אפקטיבית לתקוף אותו: דרך הכיס של בעלי הערוץ, באמצעות לחץ מסיבי ובלתי פוסק על המפרסמים בו שיפסיקו לממן את חגיגת הטרלול של שידוריו המחפירים. זה כבר עובד.

בעקבות מחיאות הכפיים הסוערות שקיבל ארי שמאי באולפן הערוץ, ולאחר קמפיין לחץ מהיר של פעילי מחאה, הודיעו בינתיים שטראוס, דלק מוטורס ואבן קיסר כי הם מפסיקים את התקשרותם עם ערוץ 14 ולא ימשיכו לפרסם בו. על הכוונת נמצאים כעת סופר פארם, אסם-נסטלה וארבעת הבנקים הגדולים, שמסתמנים כתומכיו הפיננסיים הגדולים של מכונת הרעל המשוכללת ממודיעין. בארצות הברית כבר הפכו קמפיינים כאלה לאמנות של ממש, משני צדי המפה הפוליטיים, וזה פורמט טלוויזיוני שאין שום בעיה לייבא ולגייר.

מי שיש לו ספק ביעילות של קמפיין לחץ כזה צריך היה לראות רק את הטנטרום המאפיונרי של בכירי ערוץ 14 אמש, עם הכרזת שטראוס על עצירת הפרסום בערוץ, שהידרדר תוך דקות למה שאין דרך להגדיר אלא כניסיון סחיטה באיומים לכאורה: אם לא תפרסמו בערוץ נקרא לצופים להחרים אתכם. תביאו את הכסף או שאנחנו יורים (שלושה כדורים בגב, יש להניח). זו אמירה אלימה וחמורה בהרבה מהפרובוקציה המחוממת בשקל של ארי שמאי ועילה בפני עצמה לחקירה פלילית. אבל זה אומר גם דבר פשוט: הם מפחדים.

בכוונה תחילה לא נציין כאן איש מהדמויות המוכרות שמרעילות את המסך של 14. הם ראויים רק לבוז עמוק והתעלמות מוחלטת, וזה גם היחס שהציבור צריך לתת לערוץ עצמו. אפס התייחסות. כמו שלא הייתם מתייחסים לכל תמהוני שעומד בכיכר העיר וצווח שהאילומינטי נערכים להשמדת הציוויליזציה, כך אין שום צורך לתת משקל כלשהו לערימת האשפה הבוערת שהערוץ מייצר מדי ערב. מקסימום כיבוי צופי. וזאת המשימה הגדולה של המחנה הדמוקרטי שעומד מול ערוץ הדיקטטורה: להתעלם מליצני הקליקבייט הפאשיסטים, לשבת למפרסמים על הראש, ולא להפסיק עד קריסתו וסגירתו. רק התחלנו.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• מחאת הדמוקרטיה
• בנימין נתניהו
• ערוץ 20

בשלב הזה, אחרי מי יודע כמה מערכות בחירות, כבר היה נראה שראינו הכל, שמענו הכל ושברנו כל שיא אפשרי. אבל אז הגיעה מערכת הבחירות הנוכחית והתברר שבכל מה שקשור לאידיוטיות שימושית, גלגול עיניים וטמטום – השיא עוד לפנינו. ושום דבר לא מצליח להתעלות על הקריאה השמאלנית "לעזוב בשקט את ערוץ 14".

קודם כל כי הם לא באמת ערוץ 14. כלומר ברור שכן, אבל העובדה הזו היא חרפה בפני עצמה. יש כאן ערוץ שקיבל רשיון שידור כערוץ מורשת ואיפה שהוא לאורך הדרך, באופן ממש לא ברור ולדעתי האישית גם לא ממש חוקי, הפך להיות פתאום ערוץ חדשות. ושלא יספרו לי על אכיפה בררנית. כבר לפני 15 שנה, למשל, ערוץ המוזיקה למשל נאלץ להוריד מהאוויר את כל התוכניות שלא היו על מוזיקה "כי אלו היו תנאי הרישיון". איזה מורשת בדיוק יש בצווחות של ינון מגל?

וזה אפילו לא החלק המרגיז באמת. גם מקבלים את הפיכתו במחטף של ערוץ 20 (אני אמשיך לקרוא לו בשמו האמיתי) לערוץ ברודקאסט, וגם אם נתעלם מהתחרות הבלתי הוגנת מול שאר הערוצים – שזה באמת לא ענייני – הרי שגם כאן הערוץ מצפצף על כל הכללים והחוקים, ובראשם הדרישה הממש בסיסית לשידורים הומוגנים ואובייקטיבים עיתונאית, אלא אם בהומוגנים אתם מתכוונים לגברים לבנים מדושנים. הרי כל גוף שידור אחר במדינה שבו הייתה הטיה כל כך ברורה וכל כך מהמקפצה למען מועמד אחד מהצד השני היה חוטף מייד קיטונות של שנאה, איומים ומקום מרכזי בתעמולה של מפלגות פוליטיות מסוימות שקמפיינים של שנאה הם לחם חוקן.

הרגולציה התקשורתית במדינת ישראל היא בדיחה, זה כבר ידוע, אחרי הכל, מדובר במדינה שבה עיתון שמריץ מועמד לראשות ממשלה תוך שבירת כללי הגבלים עסקיים ומחירי הצף קיבל גיבוי שבשתיקה במשך שנים. למעשה, הפעמים היחידות שבהן הרגולציה עשתה משהו הייתה שרדפה, בשליחות פוליטיקאים, אחרי ערוצים שלא הצליחו להתמודד עם התנאים *הכלכליים* של מכרז מופרך ולא עדכני. ועדיין, זו לא בדיחה כמו כלי תקשורת וליברלים בשם עצמם שמגלגלים עיניים ושואלים על ערוץ 2014 "אבל למה דווקא עכשיו לפני הבחירות? זה לא נראה טוב".

האמת היא שהדבר היחיד שלא נראה טוב זה אנשים שמתעקשים לצאת קדושים אך למעשה עושים מעצמם צחוק. עכשיו זה בדיוק הזמן לקבוע שהערוץ הזה הוא פרויקט תעמולה למען איש אחד, בגלל שיש בחירות. עכשיו זה לא איזה דיון תאורטי בנוגע לחופש הביטוי (או במקרה של הערוץ הזה – חופש השיסוי). עכשיו זה לא איזה תרגיל מחשבתי על איזונים ובלמים. עכשיו יש בחירות, ויש חוק. זהו חוק שהליכוד חוקק ב-2019 בגלל פעילות V15. חוק שאותם עיתונאים שמתבכיינים עכשיו (כן שופריקו, אני מדבר עליך), הסבירו ממש לא מזמן כמה הוא חשוב. והחוק הזה קובע שבתקופת בחירות, גוף חיצוני שפועל למען מטרה פוליטית וגופים פוליטים – נחשב לתעמולת בחירות. מי שלא רואה שזה מה שקורה כאן ועכשיו בערוץ 20 חייב להחליף משקפיים.

>> מתחת לכל ביקורת: ערוץ 14 מסוכן ואינו ראוי למאכל אדם
>> הסיפור של הבחירות היה ונשאר כניעת התקשורת לנתניהו

• המסך
• ערוץ 20
• ינון מגל
• בנימין נתניהו

1. זאת לא ביקורת טלוויזיה. למעשה, למעט פריימים בודדים שצפו ברשתות החברתיות, לא ראיתי כלום מערוץ 14 החדש. אין לי גם שום כוונה לראות. בשביל מה? הרי למעט כמה מיליוני שקלים שנשפכו על מתיחת פנים קוסמטית, זה אותו ערוץ 20 מיושן ופאתטי שכבש לעצמו מקום על המסך במרמה, אותה הונאה רגולטורית שלקחה זיכיון לערוץ מורשת והפכה אותו לערוץ תעמולה פרסונלי של בנימין נתניהו, באופן חוקי וברישיון. אין מה לראות שם. אתם יודעים בדיוק מה תקבלו. אחוזי הצפייה המיקרוסקופיים של ערוץ 20 לאורך השנים אינם משקרים: טלוויזיה צפויה מראש היא לא טלוויזיה ששווה למישהו לבזבז עליה זמן.

2. טלוויזיה היא לא עניין פוליטי.או שהיא טובה או שהיא גרועה. בארצות הברית פוקס ניוז עושה טלוויזיה מעצבנת, שטחית, פופוליסטית ושקרית – אבל טובה, פרובוקטיבית, פתיינית. בישראל, למעט איים קטנים של עיתונות פה ושם, אין טלוויזיה אקטואלית טובה. העובדה שהיא שגם בנוף העלוב למדי של תוכניות האקטואליה ומהדורות החדשות בערוצים 12 ו-13, ערוץ 14 מצליח להתבלט לרעה בתוכן הירוד והעילג שהוא משדר, כולל שגיאות כתיב מסמרות שיער על המסך, שדרים וכתבים שפשוט אינם קשורים למקצוע ואפס השראה, חזון או מעוף. אי אפשר לכתוב ביקורת טלוויזיה על מה שכלל אינו טלוויזיה.

3. "חבורה של ביביסטים מלרלרים"זה אולי פורמט נחמד, אבל הוא לא יכול להחזיק ערוץ שלם.

4. ובכל זאת, ערוץ 14 הוא סכנה גדולהשאסור להתעלם ממנה. באופן מדהים לחלוטין, בדיוק ביום שבו עד המדינה ניר חפץ תיאר בבית המשפט כיצד ניסה בנימין נתניהו להקים גוף תעמולה חדשותי במימון מיליארדרים מסוימים, עולה לאוויר מחדש גוף תעמולה חדשותי במימון מיליארדרים אחרים. מסתמן, לכאורה, שנתניהו פעל במספר חזיתות במקביל. את הטעות שהוא עשה עם שאול אלוביץ ולארי אליסון הוא לא עשה עם משפחת מירלשווילי, המיליארדרים שבבעלותם ערוץ 14. איתם הוא הצליח לגנוב את הסוס הזה ולהקים מערך תעמולה שמתחזה לערוץ חדשות.

5. המוטאציה הזאת התבשלה על אש קטנהבמודל של מאחז בלתי חוקי בשטחים. הערוץ הפר שוב ושוב את החוק ואת תנאי הזיכיון שלו וחייב גם עכשיו מיליוני שקלים למדינה, ובכל פעם הרחיב לעצמו את הטריטוריה בתעוזה שרק קשרי הון-שלטון יכולה לאפשר. כל עוד נתניהו היה ראש הממשלה, אי אפשר היה לגעת בערוץ של המירלשווילים והוא יכול היה להשתין מהמקפצה. ועכשיו? גם. ערוץ 14 הוא אול-אין נתניהו. ההימור גדול וכבד מכדי לא לשים עליו את כל הז'יטונים. בלי נתניהו אין לערוץ ולמרבית הטאלנטים שלו סיבת קיום.

6.נתניהו עצמו, כמו להקת המעודדות שלו בליכוד, לא הפסיק לפמפם ברשתות החברתיות את הראיון שלו לערוץ 14 בשידור הבכורה ואת הערוץ עצמו. "כל הערוצים האחרים הם ערוצי תעמולה", אמר האיש השקרן ביותר בעולם על ערוצים שהכוכבים שלהם הם עמית סגל ואבישי בן חיים, בעודו ממשיך לחפור מנהרות תחת התקשורת והדמוקרטיה.

7.בערב השידורים הראשון הגיעו להתראייןשני החברים הכי טובים של המירלשווילים: בנימין נתניהו ואריה דרעי. אמרנו מהמקפצה? נגיד שוב. באותו ערב הרבו המגישים והכתבים בערוץ לכנות את נתניהו בתואר "ראש הממשלה", ובאחת התוכניות אף נאמר שנפתלי בנט והקואליציה שלו ביצעו הפיכה שלטונית. הקו המערכתי ברור: זה ערוץ שכולו קודש לפייק ניוז, ערוץ שקיים כדי לייצר מציאות מקבילה שבה השלטון נגנב באופן לא דמוקרטי מהאיש היחיד שראוי לו. ביביזם במקסימום, ברית של מושחתים, אפס בושה. הנדסת תודעה מהמקפצה.

8. מקובל לחשוב שאסור להאכיל את הטרול, ושאם נתעלם מערוץ 14 כפי שהתעלמנו רוב הזמן מערוץ 20, הוא ייעלם בתהומות הנשייה של הרייטינג הבלתי רלוונטי שלו. זה נכון אולי באופן חלקי. ערוץ 14 הוא לא טרול. הוא מפעל לייצור טרולים. השקרים, העובדות המונפצות, ההסתה והתעמולה שמשודרים בו מהדהדים אחר כך ברשתות החברתיות לנצח, לפי מיטב דוקטורינת העובדות האלטרנטיביות על שם דונאלד טראמפ וקיילין קונווי. התעלמות לא תעזור כאן. מטרת הערוץ היא לספק רוח גבית לביביזם ולחתור תחת ההליך המשפטי נגד נתניהו ואת זה הוא עושה יפה גם בלעדיכם.

9. אין סיבה להתייחס לכל קשקוששבוקע מערוץ 14.לא צריך להריץ עליו דאחקות, לא צריך לבקר את יכולותיו העיתונאיות העלובות, ובוודאי שאין סיבה להתייחס לסוכני השנאה והכאוס שהוא מציב מול המצלמה, יקירי השלטון הקודם שמתוגמלים בחוזי עבודה שמנמנים על ידי פטרוניו של "המלך" בתקשורת. מה כן? כשמדברים עליו צריך להזכיר, וחובה אפילו לציין, שמדובר בערוץ עברייני ונטול כוונות עיתונאיות שניחוח של שחיתות עמוקה אופף אותו בעננה של צחנה. הוא אינו גוף תקשורת לגיטימי. אסור להתייחס אליו ככזה.

10. אבל הכי גרוע זה שערוץ 14גורם לתוכניות האקטואליה של 12 ו-13 להיראות טוב. זה כבר באמת בלתי נסלח.

>> עיבוד מחשב בתמונה הראשית:אורן אדלר (טוויטר)

• ביקורת טלוויזיה
• תקשורת
• ערוץ 20
• בנימין נתניהו
• ינון מגל
• שמעון ריקלין
• פוליטיקה
• עיתונות

כיכר העיר אינה אולפן טלוויזיה. לכאורה אין צורך לומר זאת, כי כיכר העיר גם אינה טוסט נקניק, אינה גרביל פיסח ואינה שמלת תחרה ואיש אינו חושד בה שהיא כזאת. והדברים היו אמורים להיות זהים גם לגבי אולפן טלוויזיה. תראו לילד בן ארבע את הכיכר ותשאלו אותו אם זה אולפן טלוויזיה והוא ידע את התשובה הנכונה. אבל את מה שכל ילד בן ארבע יודע צריך להסביר לערוץ 20 לאט ובסבלנות: כיכר העיר אינה אולפן טלוויזיה.

האמת היא שאין לעיריית תל אביב-יפו שום זכות לאשר הפקעה קבועה כזאת של מרחב ציבורי לטובת גוף פוליטי-מסחרי, גם לא פעם בשבוע ואפילו לא פעם בחודש

צריך גם לציין את המובן מאליו: יש רק סיבה אחת שבגללה משדר ערוץ 20 מכיכר התרבות בתל אביב. זהו ניסיון שקוף וילדותי לתקוע אצבע מתריסה בעינו של הציבור התל אביבי שוחר השיוויון, להתנחל לו על הראש ולהפר את שלוותו, תוך ניצול החופש והמרחב שהעיר העברית מציעה ומאפשרת. למעשה, זהו סוג של מאחז בלתי חוקי והוא שואף לעשות לתל אביבים את מה שדומיו בשטחים הכבושים עושים לפלסטינאים.

הרעיון פשוט: להתנחל בלבבות ולהשחיר אותם. לאמלל ולמרר. להטריל ולנטרל. לשקר ולזייף בשידור חי. הריקלינים והשמיקלינים שואפים לכבוש את תל אביב תוך כדי שהם מסיתים נגדה ונגד ערכיה. הם נהנים ממנעמי העיר בעודם מבקשים להכחיד אותה. הם תוקפים אותה מוסרית, כמנהגם של שמרנים צבועים, בזמן שהם עצמם מתפלשים באזורים היותר רדודים של המוסר האנושי.

למופע התעמולה המבאיש הזה של ערוץ 20 אין שום קשר לעיתונות או לחופש הביטוי. מטרתו היא לבצע פיגוע רעיוני במרחב העירוני ולהשתלט עליו באופן סימבולי. במובן זה, הנוכחות של ערוץ 20 בכיכר הבימה היא פרובוקציה שצלחה והפכה להתנחלות קבע. עיריית תל אביב-יפו העניקה אישור זמני כלשהו שתוקפו כנראה פג כבר מזמן, בעוד הבאסטה של הערוץ ממשיכה להפיץ שנאה בשידור חי מלב העיר על בסיס רנדומלי אך קבוע.

והאמת היא שאין לעיריית תל אביב-יפו שום זכות לאשר הפקעה קבועה כזאת של מרחב ציבורי לטובת גוף פוליטי-מסחרי, גם לא פעם בשבוע ואפילו לא פעם בחודש. לתקשורת יש אמנם זכות להיות בכל מקום ובכל זמן שמתרחש בו אירוע חדשותי, אבל זה הרי בדיוק לא מה שקורה בהתנחלות השנאה של ערוץ 20 בכיכר הבימה. אין שום סיבה או הצדקה עיתונאית למיקומה שם. ולכןאין גם שום דבר אלים באזרחים שמוחים נגד הפקעה כזאת של המרחב בזמן התרחשותה, אין שום דבר קדוש בשידור טלוויזיוני שממילא אינו חדשותי, ואין שום סיבה להתנצל או להתקפל מול האביוז הזה של הכנסת האורחים המוניציפלית.

עיריית תל אביב-יפו שגתה כשאיפשרה שימוש כזה במרחב העירוני המשותף, וזה נכון לערוץ 20 כמו שזה נכון לכל גוף מסחרי אחר.את אפילו לא אמורה להיות שאלה של ימין ושמאל, אבל אם כבר מישהו שאל אז מותר גם לומר שאין שום דבר ימני בתעמולה הביביסטית שמופצת מכיכר התרבות. ומותר גם לומר שהכיכר הזו ולא אחרת נבחרה לשמש כתפאורה בדיוק בגלל שהיא ממעוזי ההתנגדות לנתניהו וסימבול של מחאת בלפור, כחלק מהמתקפה המאורגנת ועתירת הפייק-ניוז של הערוץ נגד הדגלים השחורים וארגוני המחאה.

רק בדבר אחד חשוב שלא נתבלבל: ערוץ שידור שלם שנערך על ידי דף המסרים של נתניהו ושייך לאוליגרך המקורב אליו – זו מתקפה על הציבור. אזרח אחד עם מגהפון מולו במרחב הציבורי – זו הגנה עצמית. עצם העובדה שהאחרון נעצר בעוד הראשונים מתבכיינים מעידה על השיבוש הגדול שעיריית תל אביב-יפו שותפה לו שלא בטובתה. לא מאוחר לתקן את המשגה הזה.

https://twitter.com/NitzanWaisberg/status/1389477311188197377

• ❤ תל אביב
• טור דעה
• כיכר הבימה
• הבועה
• עיריית תל אביב
• ערוץ 20
• שמעון ריקלין
• ינון מגל