הקונדיטור רועי כהן, בעליהקונדיטוריה הבווארית ליליאנפלאץ, טרוד בימים אלה בהכנות לראש השנה. לצד עיסוקו כבעלים וכקונדיטור הוא עדיין עוסק בעריכת דין כעצמאי, ומציין שנתיים להשקת ליין קונפיטורות בעבודת יד. "כשפתחתי את הסרטון הראשון שהגיע לנייד יחד עם עדכוני החדשות, לא היה מקום לספק: כל התכנונים והחיים שהיו עד השישה באוקטובר – בטלים", הוא משחזר את השבעה באוקטובר. את הימים והשבועות שלאחר מכן הוא העביר בבישול מלאי קונפיטורות, "כי בישול ואפיה בליווי מוזיקה הם התרפיה הכי טובה עבורי", ובמקביל סייע לאביו, מייסד ומנהל עמותת "מעשה נסים", שיחד עם הקהילה ברמת-חן התגייסה לקלוט משפחות מהצפון והדרום.בקיצור, תעקבו.

1. ערב חמישי בחוף עלמה ביץ'

בחירה פופולרית (שלא לומר נדושה), אבל חוף הים של תל אביב, שניה לפני סוף השבוע, הם המקום והזמן שהכי התגעגעתי אליהם בשנים שבהן חייתי בגרמניה. לא שחסרים סביב ברלין אגמים מרהיבים, ובמינכן נהר האיזר (Isar) אפילו מספק חוויה מרעננת ומפתיעה (בואכה קפואה) בעיבורה של העיר, ובכל זאת – אין על חמישי בערב בחוף הים של תל אביב אל מול השקיעה, עם מוזיקה נעימה, ריח המים המלוחים והעיר הכי שווה בעולם.
קויפמן 7 תל אביב

2. פיצה לילה

תאמינו או לא, אבל גם פיצה היא סוג של לחם. כל פיצה בנויה בראש ובראשונה על בצק לחם בסיסי (קמח, מים, שמרים/מחמצת ומלח), שיכריע את גורלה לַשֵּׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד. הפיצות של לילה מתחילות מבצק משובח, שמקבל טיפול מסור ומדויק עד שהוא יוצא מהתנור ומוגש לשולחן. די במראה שולי הבצק החרוכים ושומני הגבינה (והפפרוני) הרוחשים מעליו כדי להשכיח ממני את כל צער העולם, ולו למספר דקות מענגות במיוחד.
מרחביה 4 תל אביב

3. מטבחא

למרות שהעיר מוצפת בבתי קפה עם חללי עבודה, איכשהו נדמה שהביקוש תמיד עולה על ההיצע. מטבחא הוא בית קפה פלורנטינאי במיקום "אוף גריד", שמציע מבחר כריכים טריים, מאפים, סלטים וארוחות קלות, אבל גם – חלל עבודה שמעטים מכירים! כאן אני יכול להעביר שעות ארוכות של עבודה על המחשב בחלל ממוזג, עם מוזיקת רקע נעימה (ותמיד משובחת) והרבה שקט ושלווה (הטור הזה נכתב מכאן). מאחר שחלל העבודה מופרד לחלוטין מבית הקפה, אין פה שאון לקוחות, מלצרים והוצאת מנות, אלא שלווה נעימה וסביבת עבודה אידיאלית. גם כשעמוס, פינות העבודה המגוונות והמרווחות מבטיחות שקט ופרטיות.
אבולעפיה 13/11 תל אביב

4. ברלין בפלורנטין

שלושת הסמלים הקולינריים של גרמניה הם בירה, נקניקיות ופרעצל. כשעזבתי לגרמניה ב-2017, היה קשה יחסית למצוא בישראל נקניקיות איכותיות בסגנון גרמני, אבל לשמחתי כיום יש גם יש. בר ברלין בפלורנטין מציע מבחר נקניקיות א-לה-גרמניה (אפילו כינויי המנות עושים כבוד לערים מרכזיות בגרמניה), עם טוויסט ישראלי מתבקש (איולי עמבה, למשל) לצד מבחר בירות ומשקאות אחרים. לפעמים כל מה שצריך זה נקניקיה טובה, חרדל ובירה קרה.
ויטל 1 תל אביב

5. ויג'נאנה יוגה

חוויתי מספר נסיונות להתחבר לאסכולות יוגה שונות, ועל אף שבאינטואיציה הרגשתי שהיוגה מאוד טובה ונכונה לי, התקשיתי להתמסר לחוויה ולהתמיד בה. כל זה השתנה כשחבר המליץ לי לעבור את קורס היסודות במרכז לויג'נאנה יוגה שבלב העיר, וכמו שאומרים: "נפתחה לי הצ'אקרה". ויג'נאנה יוגה היא אסכולה שפותחה על ידי אורית סן-גופטה – כן, ישראלית למהדרין – וכדרכה של הישראליוּת (ומפה זו לגמרי פרשנות שלי) היא מעניקה מרחבי תרגול ותודעה שמאפשרים לכל מתרגל לגלות מה עובד הכי טוב לגוף-נפש שלו ופחות מנסה להנדס לתוך תנוחות ורעיונות נוקשים. לי זה עובד נהדר.
מזא"ה 22 תל אביב

3. מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית "החדשה" היא מפגע-על שמדגים רבות מהרעות החולות שלנו כחברה ומדינה: תכנון צופה פני עבר, הזנחה פושעת, עסקונה פוליטית מושחתת, ניכור, אדריכלות אגרסיבית שדורסת את האדם במרחב, דחיקת אוכלוסיות שוליים, התעלמות הרשויות מהצדדים היותר אפלים ואומללים של הקיום האנושי, מפגעי רעש, ריח וזיהום אוויר… מניח שאתם מכירים. נקודת האור היחידה במתחם היא שוק האוכל האסייתי, שבסופי שבוע הומה מבקרים – מהגרים וצברים כאחד – שמסתובבים בין דוכנים שופעים במגוון מאכלים וחומרי גלם מכל מרחבי המזרח (מהודו מזרחה). גם השוק הקסום הזה ראוי לאכסניה יותר מכובדת וסימפטית!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"פריסיליה מלכת המדבר" בתיאטרון הבימה. בני דורי זוכרים היטב את הסרט החלוצי, שהיכה גלים והביא לתודעת הציבור הרחב את אמנות הדראג ועיסוק במגוון היבטים הנוגעים לקיום להטב"קי במרחב ההטרו-נורמטיבי, כשבתודעה הציבורית בישראל באותן השנים ההומו היחידי שהכירו בכל בית בישראל היה זלמן וינדר (שושי) ז"ל. לא במקרה בנות פסיה הפציעו בסמוך לאחר הצלחת הסרט ופרצו אל המיינסטרים הישראלי. ההפקה של הבימה עושה חסד עם המקור בתצוגה מרשימה של משחק, מוזיקה, ריקוד והומור. למעלה משעתיים של פאן היסטרי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיבה באוקטובר"מאת ד"ר עינת ווילף וד"ר עדי שוורץ (הוצאת התחנה, 2025) – ספר שהוא קריאת חובה לכל ישראלי. מאז השבעה באוקטובר קרה שהתחלתי לעקוב בעניין גובר אחר ד"ר עינת ווילף והניתוח הריאליסטי והמפוכח שהיא מציעה. סדר היום הפוליטי והאזרחי שהיא מציעה לישראל שלאחר השבעה באוקטובר נוטע בי תקווה אמיתית. הידיעה שהיא מכוונת לחזור לשדה הפוליטי משמחת אותי, כי השיח הרעיוני שהיא מביאה לשולחן מנפץ את רוב הדיכוטומיות הרעיוניות שקנו אחיזה בחשיבה הפוליטית הפופולרית בישראל משך עשורים רבים, ובכללי הגיע הזמן למנהיגות נשית אמיצה וחשיבה חדשה. לטמון את הראש בחול או לעשות עוד מאותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה לא עבד לאף אחד מעולם, ולא יעבוד גם לנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99– ארגון שהוקם לפני כעשור ושם לו למטרה לפעול בזירה הפרלמנטרית כגוף מטעם הציבור ועבורו (הם רשומים כחברה לתועלת הציבור והתרומות מוכרות לפי סעיף 46). כשעבדתי בפירמת עורכי דין נחשפתי לפעילויות של ארגוני לובי עסקיים, שמקדמים ביעילות אינטרסים של בעלי הון וחברות מסחריות, ובפועל אין מי שילחם או אפילו ישמיע את קולו של הציבור הרחב והאינטרס שלו. חברי הכנסת אמורים לעשות מלאכה זו, אבל במציאות האינטרס הציבורי עומד, לא אחת, בניגוד לאינטרס של בעלי ההון וחברי הכנסת שנתמכים על ידם (במישרין או בעקיפין).

את הארגון מובילה ביד רמה עו"ד לינור דויטש, שיחד עם צוות וחברי הלובי נלחמים עבור כולנו בוועדות הכנסת ויתר מסדרונות השלטון. הלובי נאבק על קידום אינטרסים ציבוריים כמו גם מלחמה בשחיתות, מניעת מחטפים ודילים מסריחים וכו'. הלובי פועל בשקיפות מלאה והתורמים שותפים בקביעת סדר היום והנושאים שהלובי יעסוק בהם. העובדה שהארגון מובל על ידי נשים הוא עוד סיבה לתמוך במיזם המבורך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נאור נרקיס – "חוזרים בתבונה"!נאור הקים את מיזם "חוזרים בתבונה" לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה. הארגון מסייע לנשים וגברים שמבקשים לצאת מהחברה החרדית ולהשתלב בחברה הכללית כאנשים חופשיים – כן כן, גם לחרדים מגיעה זכות הבחירה הבסיסית להחליט כיצד הם רוצים לחיות את חייהם. סוף סוף מישהו מעז לדבר בקול רם ובוטח על אחת הבעיות הכי אקוטיות במדינת ישראל מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית ועושה מעשה.

נאור מציג יהדות חילונית ערכית ובטוחה בעצמה לצד ערכים ליברליים, שלצערי התפיידו כמעט לחלוטין מהספירה הפוליטית של ישראל 2025, ולא מפחד להנגיש את תפישת העולם החילונית לכל דורש. בשבועות האחרונים נאור ופעיליו נתקלו באלימות ובריונות כשהגיעו עם דוכן לבני ברק, וגם משטרת ישראל לא טומנת את ידה בצלחת, לפחות לכאורה. נאור מגשים את אחד המשפטים הכי מעוררי השראה וציוניים בפזמונאות העברית "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום" (יענקל׳ה רוטבליט).

מה יהיה?
יהיה טוב! ולא כי אני אופטימי חסר תקנה, אלא דווקא מתוך ניתוח רציונאלי. ההמנון שלנו נקרא "התקווה" ולא במקרה. יש בנו כוחות אדירים שאין להם אח ורע, ולצערנו גם המלחמה המחישה זאת באופנים רבים. דווקא בשנים האחרונות שהיו קשות מנשוא – מההפיכה המשטרית ועד למלחמה – שמחתי שאני חווה אותן מפה ויכול להילחם ברחובות ובכל אמצעי חוקי שעומד לרשותי כאזרח, ולא צופה במתרחש מגרמניה הרחוקה ואוכל את עצמי מדאגה וחוסר אונים. עוד יגיעו ימים טובים, ולו מן הטעם הפשוט שאם לא נתקן את הקלקולים היסודיים שמאכלים את יסודות הפוליטיקה, החברה והכלכלה שלנו, אנחנו פשוט נחדל להיות, וזו לא אופציה. ככה פשוט. מאחל לכולנו שנה טובה ויותר רגעים מתוקים (עם חמאה וריבה, כמובן).

• העיר שלי
• קונדיטוריה
• עלמה ביץ'
• פיצה לילה
• חללי עבודה
• ברלין
• יוגה
• תחנה מרכזית תל אביב

פיצה נולדה למשלוח כמו שעוזי חיטמן נולד לשלום. פיצה ומשלוח זה כמו המילים עוגה וקצפת – הם פשוט הולכים טוב ביחד. ואם כבר מזמינים פיצה, עזבו אתכם מלהיכנע לרשתות, יש לנו מספיק מפגשים משפחתיים כדי להזמין בהם פיצה האט. אתם רוצים פיצה איכותית, פיצה עם אופי מקומי ורמת גימור שגורמת לכם להתמוגג בכל ביס, חומרי גלם איכותיים וטעם שמשאיר טעם של עוד. אתם רוצים פיצה לילה.

>>"שמנמנים" מציגים: 9 תחזיות קולינריות מופרכות שכנראה יקרו

מאז פרצה לחיינו בראשית 2018, פיצה לילה התמקמה בקלילות בפסגת כל רשימות הפיצה שלנו. נכון, לפעמיםיש לה תחרות יותר מראויה, אבל לה טיגרה לא עושים משלוחי לפני 17:00, אז אנחנו מרגישים חופשיים להגיד שלילה היא הפיצה הכי טובה שאפשר להזמין החל משעות הצהריים – בצק פריך וחלומי עם בועות שחורות יפהפיות, גבינות ותוספות באיכות של מעדנייה איטלקית ובסוף כל זה – ביס פשוט חלומי בכל סוג פיצה שתבחרו, ובהחלט יש כמה אופציות מיוחדות לבחור מהן. אבל אנחנו? אנחנו נלך על הקלאסית.

מנה מומלצת?המרגריטה טעימה לאללה, אבל בתכלס – קשה לעמוד בפני הפיצה פפרוני (78 ש"ח), עם רוטב עגבניות, פלפל חריף, מוצרלה ושפע פרמז'ן. זה מגיע חם והגבינה השמנונית מבעבעת, ביס שהוא חגיגה בפה. לצידה תוכלו לקחת סלט קיסר (46 ש"ח), מהטובים בעיר.
יש אופציה לטבעונים? את כל הפיצות ניתן לקבל עם תוספת מוצרלה קשיו טבעונית, כך שאפשר לטבען כל פיצה שלא כוללת בשר.
איך מזמינים?בוולט
ואם לא בא לי? אולי בא לכם אוכל שמרגיש יותר ביתי, ולא כזה שהוכן לצריכה טראשית. אז מה דעתכם עלהאוכל של סבתא, אבל בתוך חלה? ואם גם זה לא מתאים, תוכלו למצוא את עצמכם ברשימתהמשלוחים הכי טובים בעיר.

• מה מזמינים היום
• אוכלים שותים
• משלוח
• פיצה
• פיצה לילה

נדב רביד הוא מפיק ודי.ג'יי, עורך תרבות, מבקר מוזיקה, עורך ושדרן רדיו ששידר וערך בין השאר ברדיו תל אביב, קול הקמפוס המיתולוגית, רדיו הקצה וכיום מנהל גלגל"צ. מבעלי הלייבל בוטניקה עם אמיר אגוזי וחצי מהצמד פורץ הדרך פולאר פייר (עם מלכיאל גרוסמן), יוזם ושותף של דן יואל (לוטנט דן) בליין המסיבות 120 שחוגג 3 שנים ב-19.7 במרץ 2 בקריית המלאכה. הליין מתעתד לקיים תנועת נגד להתקדמות המהירה של החיים (ושל המוזיקה) דרך מסיבה שחוזרת אל האלמנטים היסודיים של מוזיקה: חוף מבטחים של תנועה איטית, היפנוטית ומכושפת בחלל חשוך, סאונד עוטף וקהל מגוון, כזה שמגלה רק עכשיו את נפלאות רחבת הריקודים, וכזה שרקד עליה כבר לפני כמה עשורים, ביחד.כרטיסים מחכים לכם כאן.

>> דרינק בסוף הלילה ומקום לברוח בו // העיר של דורון לוי (שישקו)
>> פצע שהפך לפרח ומקומות שנותנים להיות // העיר של דיוויד לרנר

1. קיי

אולי מטעמים נוסטלגיים, אולי כי הדי.אן.איי של השסק – אחד המקומות המשמעותיים בעיר בין 2005 ל-2014 – נוכח פה בכל פינה, אולי כי המוזיקה תמיד תהיה מעניינת, אולי כי הצוות נותן תחושה של בית, ואולי זה באמת סוג של בית. בכל מקרה, בשביל דרינק או שניים, זו תמיד תהיה האופציה הראשונה בשבילי.הרצל 4

2. הרכבת הקלה

גם אם בקצה אחד נמצאת בת ים ובקצה השני פתח תקווה, הקו היחיד של הרכבת הקלה שפעיל כרגע הוא בועה של אסקפיזם שקשה לזלזל בה בימים כאלה. מיזוג אוויר קטלני, תחושת בטחון שנובעת מהימצאות עמוק מתחת לאדמה, אווירה של חו"ל ברציפים ובעיקר, דקות יקרות מפז של התמסרות לתחבורה ציבורית יעילה, צפויה, שמאפשרת לקרוא, להאזין לפודקאסט, לעשות מדיטציה או לשמוע מוזיקה בלי הפרעה.

3. כיכר החטופים

לא מקום אהוב במובן הרגיל של המילה, יותר כמו מקום חשוב. כמו פצע פתוח שפעור בלב העיר, מצד אחד סמלי השלטון (הקריה ובתי המשפט) ומצד שני סמלי הרוח והאמנות (מוזיאון תל אביב ובית אריאלה) וביניהם תהום של כאב חשוף, שמזכיר באופן שלא ניתן להתכחש אליו את המציאות הכואבת והמעוותת שאנחנו חיים בה. גם הכיכר עצמה היא סוג של תהליך בעבודה, כל הזמן מתיישנת ומתחדשת בשלטים, מיצגים ודוכנים, ומשקפת איכשהו את השבר הגדול שיצר אותה.

4. פיצה לילה

שילוב מושלם של פיצות מעולות ואווירה ללא תחרות. בגדול אעדיף לשבת כאן לערב של פיצות עם בירות על רוב המסעדות שמתחרות על מקום במצעד הקולינריה התל אביבי.מרחביה 4

5. אדא חנינא

הקפה הכי טעים. ומוסד יפואי בהתהוות.רבי חנינא 9

מקום לא אהוב בעיר

הנתיב השיתופי בנתיבי איילון.לנהוג בתל אביב זו חוויה אלימה, קשה ונוראית. שעות העומס באיילון, שנמשכות כבר לרוב שעות היום, הן זיקוק של התחושה הזו, ובמיוחד מתסכל לראות את נתיב התחבורה השיתופית מתמלא בנהגים ונהגות שנוסעים לבד ברכב ושמים זין גדול על החוק ועל כל הנהגים האחרים שעדיין מצייתים לחוק. מזל שיש את הרכבת הקלה שצמצמה מאוד את החיכוך שלי עם הסיוט הזה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"הקול בראש 2". הסרט הראשון היה הברקה, והשני, שנוגע בגיל ההתבגרות הוא יצירת מופת. יותר אפקטיבי משנים של טיפול פסיכולוגי. לא זוכר מתי בכיתי ככה בסרט, ולמזלי הילדים שלי לא שמו לב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בחודשים הראשונים היה לי קשה למצוא מה לראות, וזה התנדנד בין אסקפיזם מוחלט לבין סרטים של אדם קרטיס. איפשהו שם השלמתי את הסרט התיעודי שלו, Hypernormalisation, שצפיה בו היא כמו להסיר קטראקט מהעיניים. לא בדיוק משהו שנותן תקווה או השראה, אבל גם צפייה מפכחת זה משהו שאסור לזלזל בו.

לאיזה ארגון או מטרה אתהממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד. בתקופה של אפלה גדולה חובה להאחז בכל שביב של תקווה. אחרי הזוועה של 7 באוקטובר, הסיפורים הכי מרגשים עבורי שצצו, היו של אזרחים ערבים שחילצו והצלה של יהודים. שותפות אמיתית, בין בני האדם תושבי חבל הארץ הזה חייבת לכלול שותפות של יהודים וערבים שמעוניינים לחיות כאן בשלום.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאיזה תל אביבי צריך להרים? נראה לי שלכולם וכולן. המצב כל כך מייאש, שכל מי שקם בבוקר מגיעה לו טפיחה על השכם. כל מי שקם בבוקר ומחליט להישאר כאן ולהיאבק על דמות המקום – בכלל מגיע לו שלט חוצות על בניין באיילון.

מה יהיה?
הלב אומר שיהיה טוב. הראש אומר שיהיה רע.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• גלגלצ
• קיי בר
• פיצה לילה
• הרכבת הקלה
• מטה החטופים והנעדרים
• אדא חנינא
• מסיבות מומלצות

קובנה | סאלוף ובניו

אין מנחם יותר מקובנה בעולם כולה, ונדמה שעדיין לא נמצא אדם שלא השתפרה הרגשתו אחרי שבצע פיסה מהפלא התימני הזה. רכות, אווריריות, קמח לבן, שמרים וחמאת סמנה מסורתית – נראה שזהו המתכון לנחמה הנדרשת. בסאלוף ובניו מוכרים קובנה מופתית שמוגשת גם עם טחינה ורסק עגבניות להשלמת המלאכה. ובמלאכה, אנחנו מתכוונים שזה יחסל אתכם.
35 ש״ח, נחלת בנימין 80,גם בוולט

מנטי | חנן מרגילן

אם נצטט את שרית חדד בטוויסט קל, אז גם כיסונים הם סוג של נחמה. במיוחד שהם ממיטב המסורת הבוכרית, עונים לשם מנטי ומוגשים במסעדת חנן מרגילן. מדובר בכופתאות בצק מאודה בעבודת יד, הממולאות בבשר בקר ובבצל מטוגן. הבצק שעוטף את המילוי דקיק עד שקפקף, ועם זאת נותר דומיננטי ומחמם את הבטן והלב.
18 ש״ח לשתי יחידות, מסילת ישרים 15

פוגאס זיתים | חגי והלחם

הבעיה היחידה בפוגאס הזיתים של חגי היא שמהרגע שאני רוכשת אותו ועד שאני צועדת חזרה הביתה – 8 דקות פחות או יותר – הוא כבר נגמר. אופס. אבל אל דאגה, מצאתי לכךפתרון, ואני פשוט קונה שניים. מדובר במאפה לחם חלומי בנוסח ספרדי שעשוי מתערבת קמחים מובחרים ומשובצים בזיתי קלמטה ועלי אזוב שמיטיבים עם כל ביס מהדבר השמיימי הזה.תקנו 2 מראש, מניסיון.
18 ש״ח, ויטל 25.

סטארדלאל | דלאל קונדיטוריה

שמו של המאפה מבית דלאל קונדיטוריה מצביע על אופיו – הכוכב הבלתי מעורער של הויטירינה. מדובר בלא אחרת מעוגת בריוש עננית במיוחד, הממולאת בקינמון ריחני ובאגוזי פקאן שמוסיפים לביס המנצח. שילוב של בצק בריוש וקינמון הוא בהחלט מהמנחמים שידענו, ואנחנו מוכנים לתת את מרשם הרופא לכך. בהתחייבות.
56 ש״ח, כל ישראל חברים 7,או בוולט

משה בתיבה | פיצה לילה

כמובן שהפיצות של לילה מדורגות גבוה מאוד במדרג מנות הנחמה, אבל הפעם נבחר לתת כבוד דווקא למשה בתיבה שמוגש במאפייה בשעות הבוקר והצהריים. מנה גאונית שזכורה מימי הצהרון, והגרסה של לילה גאונית אף יותר – בצק עלים טרי שנותר חמים ונעים, ובמרכזו נקניקיה מבשר לבן עם גאודה וטימין. כן, כן, ועוד פעם כן.
36 ש״ח, מרחביה 4, או בוולט

שנקה שוקולד | זייט פור ברוט

תודה לזייט פור ברוט שידעו להתמקם כאן בדיוק בזמן, אנחנו תמיד צריכים בצק טרי ומנחם, וקל וחומר שזה נדרש בימי המלחמה מורטי העצבים. לפיכך, כל מי שזקוק למנת נחמה מזוקקת נמליץ לו מיד להצטייד בשנקה (שבלול בגרמנית) השמרים התפוח והנפוח, שהפך לסימן ההיכר של זייט ואין נפלא ממנו (תמונה בראש הכתבה). מניסיוננו הרב, המנחמים ביותר הם השוקולד והקינמון.
20-24 ש״ח, מנחם בגין 37

פוקאצ׳ה | אמורה מיו

האיטלקים הבינו זה מכבר שאין כמו בצק בעולם כולו, ולמעשה שילבו את הפלא הזה כמעט בכל מנה בתפריט שלהם. הפעם בחרנו בשגרתי לכאורה, אבל תסכימו איתנו שפשוט אין כמו פוקאצ׳ה פריכה, רכה ואוורירית, אפויה לשלמות בתנור. לצד תוספת נדיבהשל שמן זית ועלי רוזמרין ריחניים, באמת שיש מעט מאוד דברים שמתחרים בעונג הבסיסי הזה. פוקאצ׳ה לנצח.
28 ש״ח, אבן גבירול 100,או בוולט

קלצונה נוטלה | ברוקלין פיצה

אם כבר באיטליה עסקינן, אי אפשר שלא לכלול ברשימה זו את קלצונה הנוטלה מבית ברוקלין פיצה. מאפה קסום שעשוי מבצק פיצה דקיק אך פריך, ממולא כולו בנוטלה.עד כאן מדהים, נכון? אז חכו. הבצק הממולא נאפה בטאבון, הנוטלה מתחממת ונשפכת, הבצק משחים והעונג – בשמיים. הבצק מתעטף באבקת סוכר, ותנו לנו להבטיח שאין נחמות כאלה.
18 ש״ח,בוולטאובסניפי ברוקלין

• אוכלים שותים
• אוכל מנחם
• בצק
• לחם
• מאפיות בתל אביב
• פיצה לילה

1. פארק שרונה

48 דונם של ירוק והיסטוריה בלב המטרופולין של תל-אביב. בלי להיות משוחדת יותר מדי, מדובר בריאה ירוקה נושמת ובועטת שהפכה במרוצת השנים לכיכר העיר. הפארק הזה שיש בו את הקפה הכי שווה, גינות שעשועים, פינות נעימות לישיבה מתחת לאקליפטוסים העתיקים ומבנים טמפלרים משוחזרים מהיפים בארץ. לבוא ולנשום עמוק, לשתות ולאכול בלי סוף או סתם לפרוס שמיכה (פיקניק) על הדשא ולא להאמין שאנחנו בישראל.

2. פיצה לילה

הסטריט פוד האולטימטיבי בשבילי הוא פיצה. ברחוב מרחביה, בשוק לוינסקי, לילה היא אחת הפיצות הכי שוות שיש. אני אוהבת להגיע לשם ולהתרפק עם המשפחה: פיצה שלוש גבינות עם עגבנייה שרופה, שמגדירה מבחינתי את משולש הזהב.מרחביה 4

3. קפה בשכונה

אני פותחת את הבוקר שלי באחד מבתי הקפה הבאים:קפה mea,בית קפה וותיק וארטיזנלי עם קפה משובח (מונטיפיורי 3);קפה HOC,מעבדת קפה מדליקה ועדכנית עם ספיישלטי קופי מעולה (התבור 2),קפה הרבי בבית חנה– יש לי מקום בלב לקפה הזה, שסוגר לי את הפינה של ההתפרקדנות והספורט. הוא מככב גם כבית הקפה השכונתי שלי וגם הבית לשיעורי הפילאטיס. יש שם אוכל מדהים ומיטיב, כל מנה עם מחשבה וכמובן קפה מעולה, ואני מקנחת אחרי כך בפילאטיס (הרבי מבכרך 6).

4. דליקטסן

אני סאקרית של מתוק, אבל יותר מהכול אני אוהבת להגיע למקומות שנותנים לי מוצר נהדר ואחיד. אין פעם אחת שלא נכנסתי לדליקטסן ולא קיבלתי את מבוקשי. הכל מעולה, בטוב טעם וסופר אלגנטי, כמו משהו שרק רותי ברודו יכולה לייצר.יהודה הלוי 89

5. הלנה

בר יין חדש, סופר מגניב של השף גיא גמזו. הוא מביא איזה ווייב ספרדי ואני מאוד מתחברת למנות טאפאס הקטנות והשוות האלו – מצד אחד סופר טעים, מצד שני לא מתיימר וממש לא מתאמץ. ביסים מדויקים לצד הדרינק, במחיר נגיש.תרס"ט 6

• העיר שלי
• שרונה
• פיצה לילה
• בתי קפה בתל אביב
• דליקטסן
• הלנה