פאולה רוזנברג ורוסלנה רודינה העלו בשבועות האחרונים פוסטים ברשתות החברתיות הנוגעים ללבוש של נשים. פאולה רוזנברג שיתפה שחטפה מבול של תגובות מבזות על הלבוש ה"חושפני" שלה, בה בשעה שרוסלנה רודינה מתחה ביקורת על נשים שמתלבשות חשוף, והצהירה שהיא לא מעוניינת לראות להן את הפטמות.

העיסוק בלבוש של נשים עתיק כמעט כמו הפטריארכיה עצמה. כשמדובר בנשים תמיד יש קודים מסוימים שבהם אנחנו צריכות לעמוד. מצד אחד את לא יכולה ללבוש צמוד מדי, קצר מדי, חושפני מדי, אמיץ מדי, צבעוני מדי. מצד אחר אם תתלבשי צנוע, מיד יצביעו עליך ויכריזו שאת מתחסדת (כאילו זו קללה). בחברה הפטריארכלית לבוש מגדיר נשים ומשפיע על הדרך שבה החברה תופסת את האישה ואת מידת רצינותה ומקצועיותה. הסיבה לכך ברורה – גוף האישה עדיין נתפס כאובייקט מיני, כמשהו שצריך להסתיר אותו ולא להתהלך בו בציבור, וחשיפתו מעוררת אי נוחות.

בעבר הובילה תפיסה זאת להאשמת קורבן חמורה. נשים הואשמו בפיתויים של גברים ובכך שהביאו על עצמן הטרדות מיניות ואף אונס, והתפיסה הרווחת הייתה שכל זה קרה מפני שהאישה בחרה לצאת מהבית בלבוש "פרובוקטיבי". המסקנה הייתה ברורה: את צריכה להתכסות כדי לא לפתות גברים. וכך נשים הקפידו להתלבש צנוע והורים לימדו את הבנות שלהן שילדות טובות לא נאנסות. למה? כי הן לא חושפות דבר. אלא שבין זה לבין אלימות מינית אין ולא היה קשר; גם נשים "צנועות וחסודות" נאנסות ומוטרדות.

והאמת היא, כמובן, שאין כל קשר בין לבוש לבין הטרדות מיניות או בין מחשוף לאונס. אין קשר בין התנהגות של נשים לבין אלימות מינית. אלימות מינית קיימת בכל העולם ובכל החברות, כשמרבית המקרים מתרחשים על ידי מישהו שהנפגעת מכירה. ועדיין אנחנו בוחרים להאשים את הנפגעת, ולא להתמודד עם האמת המרה: גם אם היא תהיה לבושה מכף רגל ועד ראש היא לא יכולה להבטיח שלא יהיה מי שיפגע בה.

בזמן מסוים בהיסטוריה נשים בחרו להיות אלו שמחליטות על גופן. בניסיון לנפץ את הסטריאוטיפים שלפיהם אף אישה שמכבדת את עצמה לא תתלבש חשוף, הן בחרו להתלבש איך שבא להן. בשנים האחרונות אנחנו רואות יותר ויותר נשים שמעיזות לפרוץ את הסכר. החל מלבוש חשוף, דרך המחאה נגד הסתרת פטמות באינסטגרם וכלה בצעדת השרמוטות. על פניו נדמה שמדובר בהחלטה פשוטה, אבל כשאת אישה – תמיד יש לה מחיר.

לביקורת אין גבולות. היא נמתחת ומתמתחת עד אין־סוף. כי יש מי שלא נוח להם לראות נשים שמחליטות איך להתלבש וכמה לחשוף. מדובר בתופעה מעניינת, שלא לומר צבועה. אחרי הכל בעולם שבו תרבות הפורנו שולטת, והמסרים של הפורנו נטועים בחברה וביחסים הבין־אישיים, תמוה כיצד קשה למישהו לראות אישה שמתלבשת איך שהיא רוצה.

בחזרה לפאולה ורוסלנה. אין מחלוקת שמדובר בשתי נשים חזקות, עצמאיות ומרשימות. אלא שכאן דרכיהן נפרדות. השיח על לבוש נשים חייב להשתנות וחייב לרדת מהדיון הציבורי. גופן של נשים, לבושן, והמראה החיצוני שלהן לא אמור להוות מקור לדיון "בעד" או "נגד", והוא בוודאי לא אמור להוות מדד לבחינת מקצועיות האישה. לפאולה רוזנברג כתבו שזה "לא מתאים" למגישת טלוויזיה לעלות לשידור עם מחשוף. רוסלנה העלתה סטורי שבו היא כתבה שהיא לא מבינה למה היא צריכה לראות פטמות בכל מקום. שתי התגובות מוכיחות שמשטור נשים עודנו חי וקיים, הוא כאן והוא לא הולך לשום מקום.

הגיעה העת שנאמר זאת בקול ברור: בחירתה של אישה מה ללבוש אינה משקפת את רמת החוכמה שלה, את רצינותה או את המקצועיות שלה. אין דבר כזה לבוש מכבד. יש רק נשים שאוהבות להתלבש איך שהן רוצות. בקיצור, צאו לנו מארון הבגדים.

• כולן: השבוע
• צעדת השרמוטות
• אלימות מינית
• רוסלנה רודינה
• האשמת הקורבן
• טור דעה

כשאומרים לנו בתוכחה ש"אף אנס לא יראה את צעדת השרמוטות ויחליט להפסיק לאנוס", אני בדרך כלל מסבירה שהאקטיביזם שלי הוא לא בשביל האנסים, אלא בשביל הנפגעות והנפגעים. כשאנחנו עומדות יחד בהפגנות שונות ובמיוחד בצעדת השרמוטות, אנחנו תומכות ומחזקות זו את זו, ומזכירות לעצמנו שאנחנו לא אשמות באלימות מינית שהופעלה כלפינו. אבל האמת היא שמבקביל להתחזקות הזו שלנו – אנחנו גם מראות שאנחנו לא מוכנות שיתייחסו אלינו כך. בזכות הכוח שקיבלתי מצעדת השרמוטות החלטתי שאני מתעקשת לענות להייט והטרדות מיניות ברשת. בדרך כלל אותם מגיבים אלימים לא משנים את דרכם, אבל לפעמים…

לפני שנה היה מישהו שהגיב על סרטוני הטיקטוק שלי תגובת הייט אלימהכל כך, עד שרעדתי מכעס יומיים: "לחלק מהנשים כן מגיע להיאנס ואת יודעת מה, על הזין שלי ועל כל מי שרואה את התגובה הזאת".העליתי סרטון תגובה שמסביר בקול ברור שלאף אחת ואחד לא מגיע להיאנס ושאני מקווה שהוא מתבייש בעצמו. הסרטון הפך ויראלי, עם עשרות אלפי צפיות, ומאות תגובות שיוצאות נגדו, ותגובה אחת שונה: "היי, אפשר לדבר בפרטי? מדובר בקטין שלא יודע על מה הוא מדבר אפילו. אשמח אם תצרי איתי קשר, אני רוצה לדבר איתך ולהתנצל בשמו".

וכך היה. היא ביקשה שאמחק את הסרטון והסבירה שהמגיב הוא ילד בן 11, להורים אוהבים ופמיניסטים שעוד מנסים להתרגל לעולם הקורונה והלימודים מרחוק, ולא הצליחו לקלוט עד כמה הבן שלהם נהיה מושפע מהדיבור הנגוע ומהאלימות ברשתות החברתיות. היא אמרה שבמהלך כל היום הוא ישב בחדר שלו ובכה מתגובות ההייט שהוא קיבל, והבין כמה שהאמירה שלו הייתה נוראית והצדיקה את אותן התגובות המזעזעות. היא הוסיפה שהוא ישמח להתנצל בפני בטלפון, ושככה או ככה היא מוחקת לו את חשבון הטיקטוק, ומעכשיו היא תפקח על התוכן שהוא צורך ברשתות האחרות ותלמד אותו על כבוד, הסכמה וההשלכות של אלימות מינית.

שמחתי, העברתי את הסרטון לפרטי, כדי לשמור אותו ליום שבו יהיו לי את הכוחות הנפשיים לכתוב על זה פוסט ואז שכחתי ממנו. היו עוד טרולים, בריוני רשת, ומיזוגנים אלימים להתעסק איתם.ואז, באחד הימים השבוע קמתי להודעה ממנה: "היי יקירה, עברה מעל שנה מאז שדיברתי איתך בקשר לבן שלי. רציתי לעדכן אותך, ואני מקווה שזה ישמח אותך"; התברר שהוא הקדיש את הזמן שהיה מבזבז בתגובות אלימות בטיקטוק ללימודים לקראת בר המצווה, לקח אחריות על המעשים שלו והחל להתעניין באקטיביזם חברתי כדי ליצור עולם מכבד ובטוח יותר. היא המשיכה והודתה לי על זה שהעליתי את הסרטון – כדי להכריח אותו לעמוד בהשלכות של המילים שלו, ועל זה שהסכמתי להוריד את הסרטון ולתת לו הזדמנות ללמוד, להתבגר ולהשתפר.

זה התפקיד שלנו בתור מבוגרים ומבוגרות: ללמד את הדור הצעיר איך ראוי להתנהג. עלינו לשים לב איך הילדים מתייחסים לחבריהם ולכאלה ששונים מהם, לדרך שבה הם מתנהגים בהפסקות וברשתות החברתיות, לתוכן שהם צורכים על בסיס יומי ולדברים שאנחנו מלמדים אותם במכוון ועל הדרך. עלינו להציג איך נכון להתמודד עם כאב וטראומה ואיך נכון להגיב לסיפורים על כאב וטראומה, איך נכון לבקש הסכמה ואיך נכון לקבל סירוב. זה התפקיד שלנו להציב גבולות ולהעיר כשיש התנהגות בלתי הולמת. זה התפקיד שלנו לחזק ולתמוך ולהאמין לנפגעים ונפגעות. זה התפקיד שלנו להילחם למען עתיד טוב יותר בשבילם ובשבילן, ובשביל עצמנו.

יש לכל אחד ואחת מאיתנו את היכולת להשפיע על א.נשים אחרים, לטוב ולרע. יש לנו את הכוח לשנות את החברה סביבנו. זה קורה לאט, אבל אנחנו יכולות ליצור עולם טוב יותר יחד. אותה אימא אמרה שהיא תנסה להביא את הבן שלה, יחד איתה ועם הבת שלה לצעדת השרמוטות ב-15.10, לסגירת מעגל. אלינו יצטרפו עו אלפי נשים ונערות, גברים ונערים, ויחד נצעד נגד אלימות מינית והאשמת קורבן. מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלינומחר בשעה 9:00 בכיכר אתרים.

• כולן: השבוע
• צעדת השרמוטות
• אלימות מינית
• טרול
• פמיניזם

לכל אישה בישראל קראו שרמוטה מתישהו. כי שכבנו עם מישהו, כי סירבנו לשכב עם מישהו, כי תפסנו את מקום החניה האחרון, כי לא ויתרנו על מקומנו בתור, כי עמדנו על שלנו, כי בחרנו את מה שנכון לנו מבלי לבקש רשות. המילה "שרמוטה" משמשת להשפיל ולהשתיק נשים. כל אחת מאיתנו בסכנה שהמילים שלנו, המעשים שלנו והקיום שלנו במרחב הציבורי יושתקו במילה משפילה וצורבת אחת.

שרמוטה היא לא מילה שמתארת את ההתנהגות שלך – אלא את עצם קיומך הלא מתנצל.שרמוטה היא מילה שנועדה להסיר אחריות מכל מי שפגע בך. אם את שרמוטה, קיבלת את מה שמגיע לך. זה לא דיון תיאורטי. שוב ושוב אנחנו רואות איך המדינה, התקשורת והחברה כולה משתמשות ב"הבאת את זה על עצמך" כדי להאשים את הנפגעות ולהתנער מאחריות על העוול שנעשה להן. החברה מסמנת נשים מסוימות ככאלה שמותר לפגוע בהן, הלכה למעשה. מערכות החוק מתנערות מהאחריות להגן עליהן, כלי התקשורת מתנערים מהאחריות לסקר באופן אובייקטיבי. אם את שרמוטה, זו הבעיה שלך.

נשים שתמונותיהן הופצו ללא הסכמתן בפרשת הטלגרם שהתפוצצה לאחרונה, קיבלו במשטרה תגובות מאשימות כגון "למה הצטלמת ככה". רוב מכריע של כלי התקשורת התעלמו מהפרשה, כאילו שאם את בוחרת להיות מינית בסיטואציה ספציפית את הופכת למותרת לכל צורה של אלימות.גם הרצח שובר הלב של ליטל מלניק נופל לאותה קטגוריה של הפקרות. נשים ונערות באישפוז פסיכיאטרי – מערכת היררכית ומורכבת רגשית – לא זוכות לאמון המערכת ולהגנה בסיסית. דיווחים על אלימות מינית מטואטאים מתחת לשטיח כי מי בכלל יאמין לך.

כדי להוסיף חטא על פשע, גם היום בתקשורת יש שמדווחים על "מערכת יחסים" בין נערה בת 17 וגבר בן 49 שצמחה מתוך ניצול מעמדו, במקום לקרוא לילד בשמו – ניצול ואלימות מינית כנגד נערה בסיכון. למרות צו הרחקה שהוציאה סבתה של ליטל, לא נעשה דבר. אם יש למדינה את האפשרות להעמיד פנים לשבריר שניה שבחרת את זה, גם אם החוק אוסר על "מערכת יחסים" כזו באופן גורף, את מותרת, ולא יהיה מי שיגן עליך.

דוגמא נוספת מהימים האחרונים היא פרשת אריה לוין, מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה בילדים, שמואשם בתקיפה של מספר מטופלות, כולל "בעילה בהסכמה של בת 14", ותודה לתקשורת על הדיווח המכובס. פתאום נראה שהם שכחו את קיומה של המילה "אונס".צעדת השרמוטות היא המקום שבו אנחנו אומרות: לא עוד. לא ניתן למילה הזו להטיל עלינו אימה. גם אם תקראו לי שרמוטה – גם אם אני שרמוטה – אסור לאנוס אותי. לא משנה מה לבשתי, מה שתיתי, למי חייכתי, שום דבר הוא לא הזמנה לאונס.

אנחנו צועדות, כי אנחנו יודעות מה המחיר החברתי שמשלמת מי שחושפת את הפגיעה שחוותה – האשמת הקורבן, פשפוש בהרגליה ועברה וזלזול בחומרת הפגיעה. אנחנו צועדות מדי שנה כדי לתת קול לכל מי שנפגעה ובחרה שלא לספר. אנחנו צועדות כי לכל נפגע.ת מגיע לשמוע את המילים #מאמינהלך.

בכל שנה אנחנו מגלות מחדש עד כמה רדיקלית היא הדרישה שלא להאשים את הקורבן, אלא את התוקף. וזו המילה הפוגענית הזו שמעוררת עניין ושיחה ומאפשרת לנו להגיע למאות אלפי ישראלים וישראליות, שנחשפים למסרים פמיניסטיים מהפכניים בזכות הפרובוקציה. אכן, בחברה בריאה ושוויונית יותר, היה כבר ברור שהפרובוקציה האמיתית היא לא המילה "שרמוטה" ואפילו לא הבחירה שלא להיעלב ממנה – אלא העובדה שנפגעות ונפגעי אלימות מינית הופכות לשק חבטות של חברה שמגוננת על הפוגע במקום על מי שנפגעה.

גם השנה יגיעו לצעדת השרמוטות אלפי א.נשים, וביחד נצעק את כל מה ששתקנו כל השנים. נתמוך אחת בשנייה, נשמיע את קולן של מי שלא מוכנות עדיין לצעוק את הפגיעה שלהן ונחבק את הילדה, הנערה והאישה שהיינו כשנפגענו ושתקנו.אנחנו מזמינות אתכן ואתכם לתמוך במחאה באמירה ברורה: שום דבר הוא לא הזמנה לאונס. ומקוות לראות אתכם ואתכן איתנו ב15.10, בשעה 9:00 בכיכר אתרים.

• כולן: השבוע
• פמיניזם
• נפגעות תקיפה מינית
• צעדת השרמוטות

לא מלמדים הסכמה בבתי הספר.
מלמדים את הנערים והנערות שלנו מתמטיקה, ספרות, וספורט אבל לא מדברים איתם על סטטיסטיקות, על תהליך השיפוט בישראל בנושאי אלימות מינית, על מיניות בריאה, על ההשפעה החברתית של צפייה בפורנו, ועל איך לקבל סירוב בצורה טובה. חבל. שיעור כזה דווקא יכול להיות מאוד מועיל לנו, אחת מתוך אחת שהוטרדה, 1 מתוך 3 שעברה תקיפה מינית, 1 מתוך 5 שנאנסה ו-1 מתוך 6 שנאנס.לפי מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי אלימות מינית, בכל יום יש בערך 230 דיווחים על מקרי אלימות מינית. כל יום. עשיתי סריקה מהירה (ליטרלי 20 דקות) בגוגל ובטוויטר כדי לנסות להבין כמה מקרי אלימות מינית הגיעו לתקשורת במהלך הקיץ האחרון, והייתי חייבת להפסיק מרוב שזה נורא.

גבר כבן 70 ביצע עבירות מין בנכדתו בת ה-12.
גבר בן 22 נעצר בחשד שאנס עובדת אחרת במלון בחוף ים המלח
גבר בן 38, שהורשע במעשה מגונה בעבר, ביצע עבירות מעשה מגונה בילדה בת 11 שהלכה ברחוב.
גבר בן 44, סוכן דוגמניות, חשוד בפגיעה מינית של מעל 20 נשים.
גבר כבן 30 הכה את בת זוגו אחרי שגילתה (לכאורה) שביצע מעשים מגונים בילדה בת 10 ושיש נערות רבות שהוטרדו על ידו באינטרנט.
גבר בן 24, עבריין מין משוחרר, נעצר בחשד שניהל התכתבויות מיניות עם עשרות ילדות
גבר בן 26 ביצע סדום בילד בן 10 בעל צרכים מיוחדים.
גבר בן 60 ביצע מעשה מגונה בילדות בגילאי 7-9 בבית מלון בבת ים.
גבר בן 30, חונך במוסד לימודים, ביצע מעשים מגונים בנער בן 14 שלמד שם לפני שנתיים.
גבר כבן 30 חשוד בכך פרץ לדירה של אישה מבוגרת, וכששם לב אליה, הכה אותה וניסה לאנוס אותה.
גבר בן 20 מואשם בעבירות מין בידידתו בזמן שישנה אצלו אחרי ששתו אלכוהול.
גבר בן 29 שידל נערה בת 14 לשתות אלכוהול ואז ביצע בה מעשים מגונים וניסה לאנוס אותה.
נער בן 18 חשוד בביצוע מעשים מגונים בשלושה ילדים בגילאי 8-10 בבית הכנסת
גבר בן 40 הואשם בניסיון אונס של קשישה בת 83 בבית אבות.
גבר בן 32, הואשם שביצע מעשה מגונה ומעשה אונס בקטינה, לאחר שזו נכנסה לביתו כדי לשתות מים.
גבר בן 36, הואשם בך שבעת שנהג במונית סיפק לנערה סמים מסוכנים, לקח אותה למלון בעיר, שם תקף אותה וביצע בה עבירות מין חמורות.

כל הסיפורים האלה, שהם קמצוץ מתוך המקרים שקרו בפועל, ואיכשהו עדיין מאשימים את אלה שנפגעו. אומרים שההוא היה דיג'יי מוצלח, וההוא מורה מעולה, וההוא שכן טוב, אז כנראה שהיא משקרת. במקום לנסות לעצור את האנשים האלימים ולמנוע מהם לפגוע באחרות, החברה כולה עושה גסלייטינג לנפגעות, ושואלת: "מה לבשת?", "למה היית בשעה הזו בחוץ?", "למה הלכת לשם?", "מה זאת אומרת 'קפאת'?", "למה לא נלחמת?", "למה לא התלוננת?"; אנחנו כחברה כל כך ממהרים לפקפק בגרסתן וגרסתם של נפגעות ונפגעים, עד שזה מתעתע גם בתודעה של הצד שנפגע ובסוף הנפגעות מפנימות את התפיסה המעוותת הזו, שהן מדמיינות, ממציאות, משקרות. הן מאשימות את עצמן על זה שפגעו בהן.

כבר שנים שאנחנו ב'כולן' עובדות על שינוי השיח בישראל סביב אלימות מינית והאשמת הקורבן, בין אם זו העבודה המתמדת שלנו ברשתות החברתיות, ארגון הפגנות או הופעות במדיה המיינסטרימית. שנים שאנחנו מפיצות את המסר שאף אחד ואף אחת לא לבד, והכאב הזה הוא אמיתי ומשותף. שנים שאנחנו צועדות יחד בצעדת השרמוטות, תוך קריאה ששום דבר הוא לא הזמנה לאונס ושגם שרמוטות אסור לאנוס. שנים שאנחנו תומכות ומשכנעות את החברה להאמין לנפגעות אונס, והגיע הזמן שניתן לעצמנו את אותו היחס. הגיע הזמן להגיד לעצמי שאני לא אשמה, שאני לא לבד, ושאני מאמינה לי.

זה כמעט מצחיק – כל כך נכון לנו להאמין לנשים אחרות, להילחם עבור צדק בשבילן, לעמוד מאחוריהן ולתת להן כתף – אך איכשהו בכל זאת, עדיין קשה לנו לעשות אותו הדבר עבור עצמנו. ברור לנו שההיא לא אשמה, אבל אני כן. ההיא לא אחראית למה שקרה לה, אבל אני כן. זה לא הגיע לה, אבל לי כן. אני מאמינה לה, אבל לא לעצמי. מתוך המחשבות האלו שרדפו כל קורבן אלימות מינית לאחר פגיעה, נולד הנושא של צעדת השרמוטות השנה – מאמינה לי. כדי לתת לנו את המקום להרגיש את הפגיעה ולהחלים ממנה ולגדול ממנה.

השבוע, לכבוד סוף הקיץ, תחילת השנה החדש ולקראת צעדת השרמוטות, יצאנו לצבוע את תל אביב בורוד, ולהדביק שלטי 'מאמינה לי' ברחבי העיר. במפגן מרגש ועוצמתי עמדו פעילות ופעילים ברחבת הבימה, והחזיקו שלטים עם משפטי האשמה עצמית מחוקים, והביטוי "מאמינה לי". יחד, קראנו לכולם וכולן להגיע ולצעוד איתנו למען כל נפגעות ונפעגעי אלימות מינית, ויותר מזה, לצעוד למען עצמן.

שואלים אותנו "האם זה משפיע בכלל?" או "זה שווה את זה?" והתשובה החד משמעית היא כן, זה ממש שווה את זה. בתי הספר אולי לא מלמדים הסכמה או כבוד בסיסי, אבל אנחנו רואות איך בזכות הפעולות שלנו ברשתות, בתקשורת ובשטח – השיח הציבורי משתנה. יותר ויותר נפגעות ונפגעי אלימות מינית בוחרות להאמין לעצמן ולא לשתוק. אנחנו רוצות להאמין שהיום בזכות פעילות של נשים וגברים נגד השיח המאשים והמבזה של הקורבנות – נשים רבות מרגישות יותר בנוח לדווח ויודעות שתהיה להן תמיכה ממאות אלפי א.נשים שיעמדו מאחוריהן במסע שלהן לקבלת צדק.

>> המסע הזה רק מתחיל. בואו והצטרפו אלינו ב-15.10 בצעדת השרמוטות בסימן #מאמינהלי

• כולן: השבוע
• הבועה
• פמיניזם
• נפגעות תקיפה מינית
• צעדת השרמוטות

"את לא יכולה להעלות תוכן כזה לטיקטוק! זאת אפליקציה של ילדים!", כך הגיבו לי לסרטון שהעליתי שבו דיברתי על הצורך בהסכמה ורצון הדדי. התגובה הבאה הייתה "תתביישי איך את מדברת פמינאצית מכוערת אמן תאנסי".

טיקטוק היא פלטפורמה מפחידה. כל אחד יכול לפתוח בה חשבון פיקטיבי אנונימי, להגיב שנאה לאנשים זרים וליצור תוכן אלים שמגיע לעשרות אלפי אנשים. רק החודש הסירה טיקטוק שוב את החשבון הרשמי של ארגון להב"ה. זו הפעם השלישית. בינתיים יש עוד מאות עמודים עם הלוגו של כהנא צדק, דגל גאווה עולה בלהבות, מוות לפמיניסטיות ודברים דומים, ואלפי סרטונים של נערים שמדברים "בצחוק" על אלימות מינית ומקדמים שנאה כלפי זרים, להט"בים ונשים.

והאלימות הזו לא נשארת מאחורי המסכים. ירין שרף שהואשם באונס של קטינה התחיל בתור "גבר-גבר מצחיק בטיקטוק". אחריו בא גל טננבאום שהקים את קבוצת הטלגרם "מאה אחוז סטרייטים", שבה מדברים על אונס פמיניסטיות. בשבוע האחרון אפילו צף סרטון של קבוצת נערים נוסעים ברחוב וצוחקים בזמן שהם תוקפים מינית נערה שהולכת על המדרכה. איכשהו הנערים האלה לא מבינים שאלימות מינית היא לא תחביב, לא בילוי כדי להעביר את הזמן, לא בדיחה ולא דרך להתמודד עם השעמום של סוף הקיץ.

ויש בטיקטוק גם בחור שטוען שהוא רוצה להלחם נגד הטרדות מיניות ברשת. הוא מאמין שהשורש לכל ההטרדות המיניות הן נערות שמדברות על מיניות או מתלבשות בצורה חשופה וגורמות לנערים להטריד מינית. אז הבחור החמוד הזה יוצר קשר עם ההורים שלהן ומתלונן על התוכן שהן מעלות. מבחינתו, אותן נערות מעודדות הטרדות מיניות כי ילדים קטנים צופים בתוכן שלהן ומגיבים תגובות אלימות ומטרידות, כך שהן מקור הבעיה.

חשוב לזכור שטיקטוק מוגבלת לבני נוער מגיל 13 ומעלה. כלומר, אם ילד בן 8 יושב וצופה בטיקטוק זו עבירה על תנאי השימוש של האפליקציה ותחת אחריות ההורים. גם את השימוש של בני ובנות נוער אחרי גיל 13 אפשר להגביל על ידי מניעת אפשרות שימוש של אנשים זרים בתוכן שלהם, כיבוי התראות לקטינים במהלך שעות הלילה ואופציה לנטרול מילים מסוימות בתגובות. עם כל זה, יש להורים אחריות לוודא שאופן ההתנהלות של ילדיהם וילדותיהם הוא בטוח, בריא ולגיטימי.

המלצה שלי? להגביל שעות שימוש לשעה ביום, לפקח את סוג התוכן שניתן לצפות, להתעדכן בתוכן שהנוער מעלים בעצמם, וללמד אותם על הסכמה, וכבוד בסיסי לאנשים שונים מהם.שיח על מיניות בריאה אצל נערות.ים הוא חשוב ביותר. מיניות היא חלק גדול מהחיים שלנו, במיוחד בגיל ההתבגרות. עלינו ללמוד לתקשר את הצרכים והרצונות שלנו. אנחנו יודעות, באמת הרבה יותר קל להגביל נערות מאשר לחנך את הנערים, אבל אם אנחנו באמת רוצים ורוצות למנוע אלימות מינית, אנחנו צריכות לדבר יותר על מיניות בריאה.

זו גם הסיבה שתנועת כולן קמה – במטרה לשנות את השיח הציבורי. זו הסיבה שפתחנו את עמוד הטיקטוק של צעדת השרמוטות, עמוד שבו אנחנו מדברות על אלימות מינית, הסכמה, הדדיות, אהבה עצמית וכבוד. העמוד מושתת על קהילה של עשרות נשים ונערות מרחבי המדינה שיוצרות תוכן פמיניסטי ומגיבות על תוכן שוביניסטי ברחבי הרשת. קיום העמוד מאפשר לנשים ונערות שפחדו בעבר להיתפס בתור "פמיניסטיות משוגעות" לדבר על נושאים פמיניסטים ועדיין להיתפס כ"פחות קיצוניות מהשרמוטות". ואולי יותר חשוב, זה עוזר להן להרגיש פחות לבד ופחות אשמות באלימות מינית שהופעלה כלפיהן.

בנוסף לעמוד הטיקטוק של צעדת השרמוטות, הנה כמה עמודי טיקטוק של נערות פמיניסטיות מדהימות שמשנות את המציאות שלנו בכל סרטון מחדש:עדי ג,נועה אבדי,שירה קרייבייבי,אורנג' נעה,איי מאיה לי,וכמובן,חשבון הטיקטוק שלי.אם אתם באמת רוצים להילחם בהטרדות מיניות, אל תנסו להגביל ולהשתיק את הנערות שלנו. תנו להן את הכלים והכוח לעמוד על שלהן. דרשו מנערים לנהוג בהן בכבוד. הילחמו לצד ארגונים כמו תנועת כולן, שפועלות לשינוי השיח הציבורי סביב אלימות מינית והאשמת קורבן. בואו.

• כולן: השבוע
• רשתות חברתיות
• אפליקציות
• צעדת השרמוטות
• תקיפה מינית