מעטים הדברים שמפלגים בין אנשים כמו ההומור של טים רובינסון, ואנחנו מדברים ממקום של אזרחי מדינת ישראל. אין מה לעשות, ההומור שלו בהחלט לא מיועד לכל אחד – או שתאהבו את ההומור האבסורדי וקרינג'י שלו, או שתשנאו את הדביליות בכל דמכם. אנחנו מהצד שמאוהב בדפוק הזה, עוד מ"דטרויטרס" ועד לתוכנית המערכונית המפותית "די, שיגעת", ועכשיו הגיע הרגע שבו רובינסון יכול להגשים את ההומור שלו לתוכנית דרמה שכולה שלו, ועוד ב-HBO מכל המקומות.
>>אחרי שצחקנו: הסטנדאפ האמריקאי מכר את נשמתו לערב הסעודית

עם השם הגנרי "חברת הכיסאות" (The Chair Company, בתרגום חופשי), רובינסון מסתיר את הטירוף שמתפרם לאורך 8 פרקי סדרת המותחן הקונספירטיבי שיצר רובינסון. הסיפור עוסק באדם שחווה תקרית מביכה במקום העבודה שלו, ומשתקם דרך קונספירציה רחבת היקף שהוא צולל לחקירתה. מהיכרות שלנו עם ההומור של רובינסון, כנראה שהקונספירציה שהוא רודף אחריה מסבירה איך ולמה קרתה התקרית המביכה שלו, כי אם יש דבר שדמויות של רובינסון לא יודעות לעשות, זה לעצור בזמן. מכאן מתחיל צלילה במורד חור ארנב אפלולי שמספקת לרובינסון הזדמנות לשרוף את חייו לטובת השטות הכי קטנה, בדיוק כמו שהוא אוהב.

בחו"ל כבר הספיקו להכתיר את הסדרה בתור הקומדיה הכי מסקרנת של התקופה, עם ציון נדיר של 100% באתר ריכוז הביקורות רוטן טומטייטוס ומבקרים שמהללים אותה כעבודתו הטובה ביותר של רובינסון עד כה, או לכל הפחות העבודה הכי טים רובינסונית שלו – שזה נהדר מבחינתנו. בישראל, למרבה הצער, לא נקבל נכון לעכשיו את הסדרה באחד מערוצי/ספקי התוכן מכיוון ש-HBO נמנעת ממכירת סדרות לישראל לקראת כניסת HBO מקס בחודשים הקרובים לאזור, אבל אנחנו סומכים עליכם צרכנים נבונים שתדעו איך להגיע ליצירה המסקרנת הזו. אנחנו בוודאות נהיה כאן לספר לכם איך היה.
The Chair Company, פרק ראשון ב-HBO, פרק חדש מדי יום ראשון

• מה רואים הלילה
• קומדיה
• קונספירציות
• HBO

>> נדב נוימן הוא משורר ועכשיו גם סופר – וגם סגן עורך "טיים אאוט תל אביב" לשעבר ומטובי האנשים שחלפו במערכת שלנו עם השנים. הוא היה גם העורך הראשי של "כאן תרבות" ובטח גם עוד דברים. כך או כך, "בעל ירקון" הוא רומן הביכורים שלו, והוא עוסק בישראל שעלולה להיות ובניסיון הנצחי והמתסכל של אדם בן-זמננו לברר מהי המציאות האמיתית ומי באמת מושך בחוטים. הסיפור הספקולטיבי מתנודד בין מדינת יהודה ובין הודו; בין שאריות ההתנגדות החילונית בישראל ובין הזיות משיחיות ששולטות בה; בין קונספירציות דתיות ובין חזיונות פסיכדליים. זהו סיפור שבו פעולה רודפת פעולה, ובמרכזו שאלת החיבור בין האדם לארץ, ובין הארץ לנפש. והואזמין לרכישה באתר הוצאת פרדסוהחל מאוגוסט בחנויות הספרים. כדאי לכם מאוד.

פרנואידים נוהגים לומר "זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך".
ב-2025 צריך לשדרג את הביטוי: רק בגלל שזה נשמע כמו תאוריית קונספירציה – לא אומר שאין קונספירציה.
כן, מאמיני Q-Anon הם חבורה של משוגעים, כמו גם מכחישי אקלים ואנשי "היועמ״שית ורונן בר תכננו את 7/10". אבל מי שמצליח לחיות היום באמונה שלמה שהעולם מתנהל בשקיפות ראוי לקבל את פרס התמימות הבינלאומי על שם פורסט גאמפ. לא כל מה שמסתירים מאיתנו הוא "הסדר העולמי החדש", אבל "האמת הרשמית" שמשדרים לנו בחדשות לא נקייה מספינים, טיוחים, חצאי אמיתות, ואינספור קשרים ונקודות שמתחברים מאחורי הקלעים. מי שיודעים זאת היטב הם אמניות וסופרים, שמאז ומתמיד קשובים לרטטים העדינים של הפוליטיקה.

ספרות קונספירציות היא ז׳אנר בעל שורשים עתיקים. כבר במיתולוגיות של העמים השונים נרקמו עלילות על מועצות סודיות של אלים הקובעות את גורל בני האדם מבלי שאלה יבינו מדוע חייהם מתהפכים. בימי הביניים היו אלה אגודות צללים, מסדרי אבירים ומכשפות הפועלים בחשכת היער או המנזר. במאה ה־20, אחרי רצח קנדי, מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, חוויית העולם כקנוניה יצאה מגבולות הספרות והפכה להיות מציאות תרבותית. הפוסטמודרניזם אימץ את הרעיון שלפיו האמת עצמה היא דבר שנוי במחלוקת.

במובן מסוים, מהי האמנות בכלל אם לא ניסיון לחשוף את הבלתי נראה? סופרות, קולנוענים ואמנים חזותיים תמיד ידעו שמה שמסופר לנו כ"רשמי" הוא לעיתים רק שכבה דקה מעל תהום עמוקה של אינטרסים ושתיקות רבות משמעות. אולי זו הסיבה שהקונספירציה ממשיכה לרדוף אותנו גם כשאנחנו יודעים שהיא מופרכת: כי היא נותנת שם לתחושת חוסר האונים שלנו.

כל זה, למרבה הצער, נכון בעיקר לספרות שמעבר לים – באירופה, ארה"ב, אמריקה הלטינית. בישראל, אפעס, הספרות הקונספירטיבית פחות תפסה. כן, יש ספרות מתח וריגול, אבל המזימות לרוב לא יורדות לעומק פילוסופי, בטח שלא מטאפיזי. אולי זה משום שבישראל המציאות כבר מספקת מדי יום את מנת הפרנויה שלה. אין צורך להמציא כוחות אפלים כשיש צנזורה ביטחונית, ארכיונים סגורים ופרשות כמו ילדי תימן, קו 300, רצח רבין ומרדכי ואנונו. הקונספירציה בישראל היא לא ז’אנר ספרותי. היא אורח חיים.

אבל ישראל היא ציר שבו נפגשים לא רק קונספירציות צבאיות ופוליטיות, אלא גם דתות וכתות עתיקות. איך אפשר שלא להתרגש מימי בית שני, שבהם קבוצות סודיות חיו במערות במדבר יהודה וכתבו מגילות מסתוריות, כשבמקביל קבוצות דתיות ופוליטיות בירושלים ובגליל טוו רשתות של נאמנויות נסתרות? ואיך אפשר שלא לחוש רטט אמיתי כשחושבים על המעקב של השב"כ אחרי הכנענים החדשים, שניסו בשנות ה־40 וה־50 לנתק את הזהות המקומית מהיהדות הגלותית ולחבר אותה אל מרחב מיתי־פגאני של כנען הקדומה.

מי שקורא את ההיסטוריה המקומית רואה אינספור שכבות של כתות נעלמות, מזימות חצרות מלוכה, סודות נבואיים, תיאוריות אסכטולוגיות על אחרית הימים, פוליטיקאים ערמומיים שבוחשים בקלחת. כשזה מתנגש במאה ה-21 עם שכבות מודרניות של סודיות ביטחונית, עם ארכיונים נעולים ועם עולם דיגיטלי שמזרים לנו יותר מדי דיסאינפורמציה – פלא שהספרות העברית לא מתפקעת מספרות על כתות וקונספירציות. כי הפרנויה כאן היא לא רק ביטחונית ולא רק דתית. היא מגיעה ממקום עמוק: תחושת קיום במקום שהוא תמיד חצי חשוף וחצי נסתר; חצי שפוי וחצי מטורף לחלוטין; תמיד על סף גאולה או אסון, ומצד שני תמיד ממשיך כאילו הכל כרגיל.

>> ג'רמי פוגל נגד אלוהים: הספר שיחזיר אתכם בשאלה או לפחות ינסה
>> הוא חולה אנוש. בחוץ יש אפוקליפסה. הח"כים עושים אסיד // תומר אביטל

זה מה שהביא אותי לכתוב את "בעל ירקון". המציאות שבה אנחנו חיים, של מדינה על סף הפיכה דיקטטורית-תאוקרטית, שכמעט מתעקשת להתחיל מלחמת עולם, מחייבת הסבר שהוא יותר מ"דתיים משיחיים" או "פוליטיקאים מושחתים". ספרותית, בכל אופן, זה לא מספק. יש בארץ הזאת יותר מדי שכבות – היסטוריות, מיסטיות, פסיכולוגיות – כדי להסתפק במה שכתוב בכותרות, או נרמז בטורים ושיחות סלון. ב"בעל ירקון" ניסיתי לדמיין מה יקרה אם נחבר את ההיסטוריה העמוקה של הארץ והעם, את השכבות הנסתרות והמוזרות, עם המציאות העכשווית, או זו של העתיד הקרוב שבו חיינו עלולים להפוך לדיסטופיה אמיתית.

"בעל ירקון" הוא כמובן גמד העומד על כתפי ענקים. כחובב קונספירציות מושבע, ומעריץ של אמנות העוסקת בנושא, יש כמה יצירות מופת שהיו תמיד במחשבותי בעת הכתיבה.

1. The Illuminatus! Trilogy // רוברט אנטון ווילסון ורוברט שיאה

כנראה ה-ספר של עולם הקונספירציות. מה אין שם? CIA, סמים פסיכדליים, אטלנטיס, אלים עתיקים, כישוף – ובעיקר פרוזה פרועה וכיפית שקשה להניח מהיד.

2. The Invisibles // גרנט מוריסון

סדרת קומיקס מופלאה ומטורללת משנות ה-90 על תא גנוסטי מחתרתי שנאבק באלים (?) חייזריים (?) בין-מימדיים( ?), תוך שימוש בכישוף, סמים ומסע בזמן. אלים, מחוספס, ובעיקר מאוד מחרמן לגיקים של פילוסופיה ומאגיה.

3. שם הורד // אומברטו אקו

הרומן הזה, ובמידה רבה הסרט שמבוסס עליו, הציתו את אהבתי לקנוניות אפלות במנזרים ימי-ביניימים בפרט, ובהקשר דתי בכלל. גם היסטוריה נוצרית, גם תעלומת רצח וגם ספרים סודיים? יס, פליז.

4. The Crying of Lot 49 // תומס פינצ'ון

הוכחה שפוסטמודרניזם יכול להיות דבר מדהים, אם רק עושים אותו בארה״ב ולא בצרפת. זה רומן קצר אבל דחוס בצורה כמעט מחליאה, על קונספירציה בת מאות שנים שמערבת חברות דואר מתחרות. כן. זה מצחיק ומטריד ומוזר.

5. האיש במצודה הרמה // פיליפ ק. דיק

קשה לבחור רק ספר אחד של פק"ד לרשימה כזו, שכן כמעט כולם נוגעים (או נגועים) בקונספירטיביות, כמו החיים שלו עצמם. ובכל זאת, דווקא הרומן הזה, שהוא מהפחות הזויים של נסיך הפרנויה המד"בית, הולך איתי תמיד. אולי זה בגלל הפנים-ספרותיות, היחס לספרים ולספרות כתשתית לשחרור מהקנוניה.

6. The City & the City // צ׳יינה מייוויל

אי אפשר לתקצר את הספר בצורה שתישמע הגיונית למי שלא קרא: שתי ערים שחולקות את אותו מרחב גאוגרפי בדיוק אך מתקיימות בשני מימדים מקבילים – ולא, זה לא מדע בדיוני. כלומר, אין מימדים מקבילים. אמרתי, זה לא נשמע הגיוני עד שקוראים. מדובר ביצירת מופת אמיתית של ספרות בלשית, או פרוצדורה משטרתית, עם כמה שכבות וזרמים תת-קרקעיים מפתיעים מאוד.

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• קונספירציות
• ספרות ישראלית

עידן הסטרימינג של היום הפך את הדברים לדי פשוטים. אתם רואים טריילר, אולי קצת מהפרק הראשון, ודי מהר מבינים איזו סוג סדרה עומדת לפנינו. רואים אבק ויצורים מוזרים מסביב? מצאתם סדרה פוסט-אפוקליפטית בו היבורים צריכים לשרוד עולם אכזר. הרופא בכניסה לבית חולים חתיך מדי? אתם בדרמה רפואית וכולם הולכים לשכב עם כולם. יש סוכן חשאי שנשיא ארה"ב נרצח תחת משמרתו? מותחן בו הוא צריך להציל את עצמו מהפללה על ידי תפיסת הרוצח האמתי. די פשוט, לא? נו טוב, לא תמיד.

>>כשהטלוויזיה פגשה את הטרור: "5 בספטמבר" הוא דוקו-דרמה מרתקת

"פרדייז", הסדרה החדשה של Hulu בדיסני+, היא היוצא מן הכלל שמעידה על השאר. אם רק תראו את הטריילר, או תצפו במעט מהפרק הראשון, עדיין לא תדעו איזו סדרה היא באמת, ולא רק מה שהיא מספרת לכם עכשיו. כלומר כן, היא עדיין מה שהיא מספרת לכם – מותחן פוליטי על סוכן חשאי שהיה האחרון לראות את נשיא ארה"ב בחיים, ולכן צריך להציל את עצמו מהפללה ולמצוא את הרוצח האמיתי. אבל יותר משהיא זה, היא גם משהו אחר לגמרי. ולא נוסיף עוד מפאת אלמנט ההפתעה.

אם אתם מכירים את יצירותיו הקודמות של היוצר דן פוגלמן, בדגש על "החיים עצמם" הדרמטית, אתם יודעים על חיבתו להפתעות וטוויסטים, והסדרה הזו לא מבזבזת שום רגע להפתיע את הצופה. יחד עם קאסט שחקנים שכולל איחוד עם כוכב הסדרה ההיא סטרלינג קיי בראון בתפקיד הסוכן וג'יימס מרסנד הנהדר בתפקיד הנשיא, אין סיבה שתבזבזו את הזמן עוד – רוצו לצפות בשלושת הפרקים הראשונים שמציגים את התעלומה, ואז חכו ל-5 הבאים בשבועות הקרובים עד הטוויסט האחרון שבטח יגיע גם הוא. כי ברור שיהיה טוויסט – זה סוג כזה של סדרה.
"פרדייז", 3 פרקים ראשונים בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• המסך
• קונספירציות

קונספירציות נוטות לפרוח בתקופה של חוסר יציבות. את גל הקונספירציות המשמעותי של שנות השבעים אמנם השיקה ווטרגייט, אבל הובילו אירועים עולמיים מערערי מציאות כמו רצח קנדי והנחיתה על הירח. העולם משתנה, המנהיגים מטורפים, פצצת אטום תיכף מוחקת את כולנו – ואנשים חייבים להסביר את זה לעצמם איכשהו. לכן זה לא מפתיע שהשנים האחרונות הפכו לכר פורה עבור קונספירציות, שמצד אחד זה רע כי כל תפיסת המציאות של בני האנוש מתעוותת עד לאי הכרה, והעולם בדרך לכאוס מוחלט. מצד שני, אנחנו לפחות מתחילים לקבל סדרות קונספירציה.

>>הקלט סדרה זו: עוד סיבה טובה להציל את תאגיד השידור הציבורי

"הטירוף", שעלתה לשירות הסטרימינג של נטפליקס במהלך הסופ"ש האחרון, מתקיימת במציאות מאוד מוכרת לנו – פאנליסט שחור מצליח מ-CNN שוכר בקתה כדי להתבודד ולכתוב את ספרו הבא, שם הוא פוגש שכן חביב שלא הרבה זמן לאחר מכן נרצח באכזריות. הפאנליסט מאנסי (קולמן דומינגו המצוין, שאולי מוכר לכם מ"אופוריה") הופך מיד לחשוד ברצח שלא ביצע, ואם זה לא מספיק גרוע – הוא מגלה שהשכן החביב היה בכלל אחד ממנהיגי תנועות של עליונות לבנה, או במילים אחרות, גזען מצליח. ומכאן מתחיל המירוץ.

היתרון הגדול במותחני קונספירציה הם האפשרות להיצמד לדמות הראשית, שלכודה בתרחיש בלתי הגיוני, ומנסה לפתור את התעלומה – לרוב תוך כדי בריחה מהחוק ומגופים נוספים. זה בדיוק המקרה של "הטירוף", שאמנם לא שוברת שום תבנית, אבל בסך הכל מספקת את הגירוד למי שמחפש מותחן-אקשן שמעלה פעימות לב, ובעיקר שחקן נהדר במרכזה. האיזון הנדרש בין המתח לפוליטיקה לא לגמרי יושב פה ב-100%, אבל מדובר בבינג' מספק שנוגע גם בענייני העולם שלנו – מציאות מעורערת, כוח מוגזם לעשירים, ההרס שקבוצות קיצון מביאות – רק בגרסה אמריקאית, שמוסיפה לכל העניין את נושא הגזע.
"הטירוף", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• קונספירציות

בעידן הנוכחי, אי אפשר לזרוק אבן מבלי לפגוע באדם שמאמין בקונספירציות. למעשה, עכשיו הוא מאמין שאגודת אבנים סודית תכננה להיזרק עליו מאז שחר האנושות. בימים של פחד וחוסר ודאות, הקונספירציות משגשגות ודיסאינפורמציה כבר עברה להפיק סרטים דוקומנטרים על היהודים ששולטים בעולם. וכמה שמנסים להילחם בזה, הקונספירציות רק גדלות, מתרחבות. אין יותר קונצנזוס, מת האמון, בוש עשה את פיגוע התאומים. נו, לפחות אפשר לצחוק על זה.

וזה בדיוק מה שעושה סדרת האנימציה של נטפליקס, "המושכים בחוטים", שחלקה השניה עלה בסופ"ש לשירות הסטרימינג. רגע, למה לא קוראים לזה עונה שניה? למה חלק שני? מי מסתיר מאיתנו את האמת?! בכל אופן, המושכים בחוטים ("Inside Job") עוסק בארגון צללים סודי בשם קוגניטו ששולט באירועי העולם. זו אולי קומדיית מקום עבודה סטנדרטית, אבל מקום עבודה שבו יצור שהוא פטריית הזיה מנסה לגרום לך ללקק אותו בזמן שאתה מנחה את נשיא ארה"ב להוציא חוק שלכלבים אסור לשחק כדורסל – הוא הכל חוץ מסטנדרטי.

העונה השנייה ממשיכה לעקוב אחר רייגן, ביתו של מנהל הארגון לשעבר רנד, שיודעת שאביה הוא הסכנה הכי גדולה לעולם הגלוי והסמוי. בחלק השני מצטרף לצידה גם סטדלר (בדיבובו של אדם סקוט), סוכן אילומינטי שרק רוצה לברוח מעולם הצללים, אבל נשאב לטרללת שהיא החיים של רנד. כלומר, יש שם גנרל דולפין. זה בהחלט טרללת. באופן קצת מוזר, בין כל ההומור הפרוע/דבילי מסתתרות כמה אמירות מעניינות על האופן שבו העולם שלנו מנוהל – או בעצם, לא מנוהל – ועל איך פחד יכול לערער את המציאות. במילים אחרות, המושכים בחוטים אומרים שזה שאתה פרנואיד לא בהכרח אומר שמישהו באמת עוקב אחריך.

"המושכים בחוטים", זמין עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אנימציה למבוגרים
• קונספירציות
• נטפליקס