מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: דוקומנטרי זה אלמנטרי אבל תיעודי זה רק בסיסי.

1. קורין אלאל: סיבוב פרידה // yes

סדרת הדוקו החדשה של אתי אנטה-שגב משרטטת את חייה ויצירתה של האמנית הגדולה, שנעו בין חיבוק מיינסטרימי לבעיטות שערערו ואתגרו את הציבוא הישראלי בשנים בהם כמעט ולא יכל להכיל מורכבות (לא, כי עכשיו…). לצד זאת, הסדרה מלווה את אלאל בדרכה האחרונה, דרך ההתמודדות עם המחלה הקשה ובמפגשים עם אנשים שנגעו בחייה, בדרך אל אותה הופעה אחרונה בבארבי והסוף הבלתי נמנע. סדרה חובה לכל ישראלי שמעריך את התרבות המקומית, ועדיין רוצה לראות אותה מתקדמת.

2. 100 שנה ל'ניו יורקר' // New Yorker at 100 // נטפליקס

בתור עיתון, אנחנו מבינים עד כמה עיתון ששורד 100 שנים זה נס גלוי, אבל הרבה יותר מעניין לראות דוקומנטרי עשוי היטב על זה מאשר לקרוא 1000 מילה בנושא. כנראה שזה למה הניו יורקר כזה חשוב – כי הוא שריד של עידן שכבר לא מצליח להתחרות בטכנולוגיה המתקדת, מאובן שקפא בזמן והשאיר בעיקר אתוס, מורשת וקריקטוריות מתחכמות. עדסוף הסרט כבר תבינו מה הם רוצים מכם.

3. קוגל // Kugel // נטפליקס

לא הרבה סדרות ישראליות מקבלות המשך, אבל פריקוול? ועוד בכיכובו של ששון גבאי? שמגיע לצפייה ברחבי העולם דרך נטפליקס? עוד הטבה שבלעדית רק לחרדים. לפחות זה עם החוש הומור, הלב הטוב ושילוב העברית-יידיש של סדרת האם "שטיסל". בקוגל – שעלתה ל-yes כבר בשנה שעברה – מתמקדים בחיי משפחת שטיסל, כלומר הסניף הפחות מצליח של האח נוחעם שטיסל, באנטוורפן הקרירה, יחד עם משפחתו. עשרה פרקים של חמדלך ומיידעלך בנייטפלעקס.

4. פרסי ג'קסון והאולימפיים // Percy Jackson and The Olympians // דיסני+

סדרת ההרפתקאות הלא רעה בכלל של דיסני+, שמבוססת על סדרת הספרים סלאש חיקוי הארי פוטר, חוזרת לעונה שנייה שמעבדת את עלילת הספר השני בסדרה, "פרסי ג'קסון וים המפלצות" – אז מחנה חצויי האלים עומד בפני סכנה לאחר שהמגן סביב המחנה ניזוק, פרסי יוצא יחד עם אנבת' והקיקלופ טייסון לים המפלצות כדי הציל את חברו היקר והשומר של פרסי, גרובר, ולהשיב את גיזת הזהב המיתולוגית שתשיב את ההגנה על המחנה. אם אתם מכירים מיתולוגיה יוונית זה לא ג'יבריש עבורכם.

5. ספרטקוס: בית אשור // Spartacus: House of Ashur //יyes

יותר מעשור אחרי שסדרת הלהיט של רשת Starz, "ספרטקוס", ירדה מהאוויר, מישהו החליט שמה שצריך היא סדרת המשך – או יותר נכון, מציאות אלטרנטיבית – שמחזירה לחיים את הנבל האייקוני אשור. מי החליט כך? כנראה מישהו שממש התגעגע לתככים, הסקס והדם המשפריץ של הסדרה המקורית, כי זה בעיקר עוד מאותו הדבר – מה שנקרא, לחובבי.

6. האדם נגד התינוק // Man Vs Baby // נטפליקס

במשך שנים רבות ניסה רואן אטקינסון להילחם בגורל הקומדיה הפיזית שנקבע לו מאז שהפך למיסטר בין, בין היתר דרך דמויות כמו "ג'וני אינגליש" ו"המפקח מגרה", אבל גם הוא הבין שאם משהו עושה כל כך טוב לאנשים, אין מה להילחם בו. לכן הוא חזר לנטפליקס עם עונה נוספת של סדרת "האדם נגד", כשהפעם הוא מקבל אויב ראוי יותר מאשר דבורה – תינוק אנושי חי וקיים. בינג' של שעתיים בו אדם מבוגר מנסה בכל יכולתו לא להרוג תינוק. נשמע כיף?

• מה רואים הלילה
• המסך
• yes
• קורין אלאל
• דוקומנטרי

שנה עברה מאזמותה של קורין אלאל ז"ל. אחת היוצרות המרגשות והייחודיות שיצאו מכאן, מי שלאורך כל חייה לא הפסיקה לשבור תקרות זכוכית, מי שהשפיעה על המוזיקה הישראלית כמו שמעטים הצליחו – נפרדה מהעולם בגיל 69 בלבד, אחרי התמודדות קשה עם מחלת הסרטן. אלאל הותירה אחריה משפחה, אבל גם מורשת מוזיקלית מרהיבה, שעכשיו מקבלת את הפרחים שלה בסדרה דוקומנטרית חדשה.
>>שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו

"קורין אלאל: סיבוב פרידה" קוראים לסדרה הדוקומנטרית בת שלושה פרקים, שעלתה השבוע ב-yes ומלווה את אלאל בשלל תחנות חייה – מהילדות בטוניס, דרך המסלול הברור לכוכבות, החיתוך לרוק, הלהיטים הגדולים שהפכו להמנונים, האהבות הנכזבות והבוערות, היציאה מהארון והקשיים סביבה – ועד הפרידה, בדרך הכי קלאסית ומרהיבה שאפשר, על הבמה בבארבי.

הרוח החיה מאחורי הסדרה היא אתי אנטה-שגב – אישה שקצת כמו אלאל, גם קורותיה שזורים בעולם התרבות הישראלי. מי שהפיקה בפועל אלבומים למאיר אריאל, חוה אלברשטיין, שלום חנוך, עבדה עם אריק איינשטיין, הפיקה את "לילה גוב" והיתה ראש מחלקת התרבות בגלי צה"ל – אם כי דווקא בתחום היצירה הדוקומנטרית אין לה מוניטין רב במיוחד – היא עמדה מאחורי דוקו שהופק סביב יוסי בנאי ז"ל ב-2013, ו"פוליקר: הילד שבי" מלפני כשנתיים וחצי. אבל מי שהיתה צמודה לאלאל במשך שנים ארוכות, נבחרה (יחד עם רון עומר) להוביל פרויקט גדול מהחיים.

להבדיל אלפי הבדלות, קצת כמו הסדרה של yes על ערן זהבי, יש כאן שני פנים. מצד אחד זהו דוקו כרונולוגי, שמספר את הסיפור של אלאל מתחילתו ועד סופו, כולל כל הפיתולים שבדרך, והתחנות המוזיקליות. ומצד שני, הערך המוסף האמיתי של הסדרה – ליווי האמנית הנהדרת בשנים האחרונות לחייה. בשורה של ראיונות אישיים היא מדברת בקולה על הכל (וכדרכה, באופן הכי גלוי שיש), וגם במה שהוא סוד הקסם של הדוקו – המפגשים האמפתיים עם מי שהיו שותפים שלה לדרך": יהודית רביץ, אביתר בנאי, יזהר אשדות וגם אורנה בנאי, שהיתה בת זוגה, יושבים יחד איתה ולעתים, דרך הדיאלוגים ביניהם צפים הסיפורים.

באופן מאוד הולם לקורין ולדמותה כמוזיקאית וכאדם, "סיבוב פרידה" הוא דוקו ישיר באופן כואב, כמעט אכזרי. הוא לא מרחם על הצופים שלו, ולא מנסה להסתיר מהם את הפצעים. קורין אלאל מוצגת כשהיתה – כאדם אמפתי, מקסים, שובה לב ויוצרת גדולה מהחיים, אבל גם כאדם מורכב, עם חולשות ברורות ולא מעט לבבות שבורים שנותרו בדרך. זו סדרה שחוגגת את העצמאות של אלאל, וההליכה בדרך שלה, אבל לא מנסה לתאר אותה כדרך ללא מחיר. היא מתאהבת ומתאכזבת ומאכזבת אחרים, עושה צעדים לא פופולריים – כאלה שמרחיקים ממנה את הקהל, והכניסו אותה לחובות – וזו המשמעות האמיתית של עצמאות. לא לפחד לטעות או ליפול בדרך, אלא ללכת לדרך לא קלה, בתקווה, שבסוף התממשה, שבסוף כל זה יהיה שווה. והיה.

איזה סיבוב. "קורין אלאל: סיבוב פרידה". צילום: יח"צ yes

גם הדוקו לא צועד בקו ישר. יש בסיפור הזה לא מעט פיתולים, כפי שהיו בסיפור הביוגרפי שלה – כאלה שמערבבים רגעים הולסומיים ומרגשים (בדרך כלל קשורים למוזיקה) עם כאב עמוק, צחוק שמתערבב ברגעים שבהם המחלה מרימה את ראשה המכוער. כמו הסצנה המדהימה שבה היא מסיימת לשיר על הבמה (במלוא הדרה), ואז קורסת כשהיא יורדת למדרגות היציאה. בעיקר, יש פה בוז מוחלט לחוקים של הז'אנר – הוא לא מספר סיפור קוהרנטי ברור עם התחלה, אמצע וסוף, אלא משהו הרבה יותר מעורפל, ובעיניי גם הרבה יותר נכון ונאמן למקור.

וזה הסיפור של קורין אלאל עצמה – מישהי שהיתה על מסלול בטוח לכוכבות "טהורה", מהלהקות הצבאיות דרך "ארץ טרופית יפה" ועד הופעה על אחד השירים הכי אייקוניים בהיסטוריה המקומית, "עטור מצחך" של אריק איינשטיין. היא התחילה בתור זמרת צנועה עם קול רך, שהיתה אמורה להיות יהודית רביץ (צחוק הגורל). מישהי אהובה, מיינסטרימית, קונצנזוס ישראלי. אבל היא בחרה אחרת, הלכה בדרך של רוק כועס ומתריס ועשתה את מה שרצתה, גם תוך מחיר כלכלי לא פשוט.

זה הרומן שאלאל מנהלת לאורך כל הקריירה עם אהבת הקהל – מצד אחד, היא מגיעה לשיאים מסחריים עם אלבומים כמו "אנטרטיקה" ו"זן נדיר" שמכרו עשרות אלפי עותקים, אבל מצד שני גם הלכה לשירים מתורגמים מצרפתית, חתכה למוזיקה אלקטרונית ועשתה אלבום ממגילת קהלת. היא שאפה מאוד להיות אהובה, אבל לא נתנה לזה לנהל אותה – היא קיבלה את ההחלטות שלה בעצמה, ובסוף הצליחה גם לזכות באהבה.

זה הקליימקס המרגש של הדוקו – הרגע שבו אלאל זוכה לכבוד הראוי, דווקא על הדרך הקשה. הרגע שבו היא עולה, פחות מחודש לפני שתלך לעולמה, ומתעוררת לחיים על הבמה של הבארבי מול קהל ענק שעוטף אותה באהבה, מרגש במיוחד כי זו הדרך שבה הכי ראוי להיפרד מהעולם. כשאתה צלול, מוקף במי שאוהב אותך, שר בדיוק את מה שאתה רוצה ונפרד בכוחות עצמך. אלאל היתה במצב קשה למדי, אבל איכשהו הצליחה לעלות לתנועת ניצוח מרהיבה אחרונה, וקבעה בדיוק איך ייכתב הסיפור שלה. לא מובן מאליו.

דווקא בגלל הקשיים, הפיתולים, הצדדים האפלים והמונולוגים הקשים – "סיבוב פרידה" הוא יצירה דוקומנטרית מצוינת ומרגשת. כזו שנותנת את הכבוד המלא לאלאל בכך שהיא מספרת סיפור אמיתי ומורכב. בתוך עולם של לא מעט יצירות דוקומנטריות שעושות הנחות או מחפשות לחשבן ולכתוב נראטיב, היא באה להביא את אלאל כמו שהיא, על הצדדים השליליים, במה שעוד יותר מחמיא לרגעים היפים שלה. לשירים המרגשים, להופעות המדהימות ולדרכים שהיא סללה עבור קריירות אחרות.

יש לא מעט קווי דמיון בין הדוקו לבין הקריירה של אלאל, אבל אולי הכי בולט מגיע דווקא בסוף. "סיבוב פרידה" הוא מאוד לא הוליוודי, אבל הסוף שלו כן מרגש. וכפי שקורין אלאל, על כל המורכבות שלה, סיימה את החיים שלה כאמן אהוב – כך גם הדוקו בעיניי מנצח את כל המכשולים שבדרך. סוף טוב, עם הרבה דמעות בעיניים.
"קורין אלאל: סיבוב פרידה", 3 פרקים, yes דוקו ו-yesVOD

• ביקורת טלוויזיה
• דוקומנטרי
• קורין אלאל
• yes
• מוזיקה ישראלית

באופן מסורתי, חגיגת הלהט"ב הגדולה של השנה מתקיימת בקיץ סביב חודש הגאווה ואירועי מצעד הגאווה, אבל זה לא אומר שאי אפשר לחגוג גם באמצע החורף, בעיקר אם יש סיבה ממש טובה למסיבה. ובכן, הסיבה: 50 שנה לאגודה למען הלהט"ב; והמסיבה: פסטיבל "זן נדיר" מהמרכז הגאה של עיריית תל אביב-יפו, פסטיבל הצדעה לגאווה הישראלית בדגש על עולמות התרבות של הקהילה.

>> תל אביב באורות: שוק חנוכה בכיכר הבימה, שוק כריסמס בנמל יפו
>> גדולים בתחומם: 7 מתחמי התרבות והבילוי הכי חמים בתל אביב

ויש לא מעט מה לחגוג: האגודה למען הלהט"ב הוקמה ביולי 1975 והייתה ההתארגנות הראשונה של הקהילה הגאה בישראל למאבק על זכויותיה, ומי שברבות השנים הובילה לשורה ארוכה של שינויים חברתיים מהותיים וניצחונות דרמטיים בבג"ץ ובכנסת במסגרת המאבק המתמשך של הקהילה להכרה, קבלה ושוויון.

בלב אירועי הפסטיבל יעמוד מופע מחווה לקורין אלאל ז"ל, במלאת שנה לפטירתה, במסגרתו יתקיים מפגש בימתי של רבים מאמני הקהילה הצעירים, בהם אודי שניידר, אופק יפרח אזולאי, אלה לביא, אנוש, חן אהרוני, חן כהן, מירב הלינגר, ענת אסתר חיטמן, רון רווח, שי גבסו, שיר פופוביץ' ושקד מילר. במופע תתארח גם רותי אלאל (מפיק מוזיקלי: אסף אור).

מופע מסקרן נוסף בפסטיבל הוא "ערב סטנדאפ הומופובי" שבו יארח הקומיקאי אור ברגמן את מיטב אמני הסטנדאפ הגאים על במה שבה מותר לצחוק על הכל, ובעיקר על הקהילה. בין הסטנדאפיסטים שיעלו על הבמה: אבי דנגור, לאון בור, שחר קפלן, תאיר שויקה, הדס בודסקו ונעם גלעד. וגם: סרטי דוקו גאים, תערוכות מחווה, הקרנת פרק גנוז של סדרת הרשת "פאטוץ'" והרצאות על תרבות.

במעמד זה ייפתח לראשונה לציבור גם ארכיון הקהילה הגאה, שנאסף בעבודה יסודית של שנים בשיתוף אוניברסיטת תל אביב. פריטים מיוחדים מתוך הארכיון יוצגו במרכז הגאה לצד הסברים מיוחדים על האופן שבו נבנה ארכיון הקהילה. ברגע השיא של הפסטיבל תתקיים הדלקת נרות קהילתית בהובלת סגנית ראש עיריית תל אביב יפו ומחזיקת תיק הגאווה מיטל להבי ולצדה חמש דמויות שמייצגות חמישים שנה של גאווה ישראלית.

"חמישים שנה לאחר שקמה האגודה למען הלהט"ב מתוך שוליים מוחלטים, אנחנו עומדות ועומדים כאן, בלב תל-אביב, כקהילה משפיעה, חכמה ומובילה שינוי חברתי", אמרה להבי, "אבל ההיסטוריה שלנו לא רק מאחורינו – היא משימה לעתיד. כי שוויון לא קורה מעצמו, וזכות לחיות בלי פחד לא מובטחת לאף אחת ואחד. כשכוחות קיצוניים מנסים להחזיר אותנו לארון ולהוציא אותנו מהמרחב הציבורי, האחריות שלנו היא לא רק לחגוג את ההישגים, אלא גם להמשיך להיאבק בנחישות. לכן הפסטיבל הזה הוא מבט גאה לאחור וקריאה ברורה קדימה: אנחנו ממשיכות וממשיכים להיאבק על מדינת ישראל שהיא בית לכולנו".
>> פסטיבל זן נדיר, 18.12 19:30, המרכז הגאה בגן מאיר.עוד פרטים וכרטיסים למופעים

• הבועה
• האגודה למען הלהט"ב
• להטב"ק
• המרכז הגאה
• עיריית תל אביב
• קורין אלאל

>> יעל כהן היא המתופפת המיתולוגית של להקת המכשפות, ובמופע החדש "המכשפה השלישית" היא עוברת למרכז הבמה ומספרת את סיפורה האישי שעדיין לא נחשף, ובו גילויים מפתיעים על ההצלחה מטאורית, התמודדויות קשות, חברות אמיצה וסוף טראגי. את אגדת הרוק הזו היא באומץ כשהיא מספרת על מערכת היחסים, ההתנהלות והחברות האמיצה שהייתה בין שלוש הנשים הצעירות. הערב המהפנט מלווה בשירים של להקת המכשפות בביצועים המקוריים, כשיעל חוזרת אל התופים ומצטרפת למיקה גן מור על בס ולאורי צוק על גיטרה חשמלית, עם קולה של ענבל פרלמוטר ז"ל בכל השירים. המופע מלווה בוידאו ארט הכולל קטעי וידאו, צילומים נדירים אנימציות מרהיבות והוא מרתק, נוגע ללב, מחדש ומרגש.פרטים וכרטיסים אחרונים כאן.

1. ארקפה קניון רמת אביב

במקום הראשון ברשימת המקומות האהובים עליי ביותר בעיר, נמצא כמובן סניף ארקפה בקניון רמת אביב. בכל יום בסביבות אחת עשרה וחצי אני לוקחת כוס קפה גרניטה לדרך, זאת הגרניטה הכי מושלמת מבחינתי מכל הסניפים (וטעמתי את כולם). אם יש לי באותו יום פגישה, אני קובעת אותה שם.
ברודצקי 43 תל אביב (רמת אביב)

ארקפה רמת אביב (צילום: יחסי ציבור)

2. מרפאה וטרינרית דנית כורם

מבחינתי זה כמו להיכנס לקליניקה של מלאך. האהבה שלה לבעליי חיים היא עצומה והטיפול שלה נובע מנתינה אין סופית לבעלי החיים. היחס שלה לחיות הוא מאוד אישי, והיא משלבת את הידע הנרחב שיש לה עם האהבה לבעלי החיים.
מלצ'ט 30 תל אביב

3. Zoo

חנות חיות במרכז שוסטר. אני קונה שם אוכל, דברים יפים וצעצועים לבעלי החיים שלי. כשאני נכנסת לשם אני מקבלת יחס משפחתי וזה הופך את כל חוויית הקנייה למסיבה.
אבא אחימאיר 21 תל אביב (רמת אביב)

4. אדוש סטודיו

אולפן ההקלטות של אדוש. אצלו אנחנו עושים את החזרות למופע המכשפה השלישית. האולפן עם המרפסת הוא כבר בית שני שלי, ואדוש הוא גם ככה איש קרוב מאוד, הייתה תקופה שיפעת נץ ואני ניגנו איתו בהרכב אלמנה שחורה.
התנופה 4 תל אביב

5. גומבה

המסעדה האהובה עלי, שאני גם ממליצה עליה בחום, היא גומבה. זו מסעדה איטלקית ואנחנו מגיעים לשם ממש בכל הזדמנות. במשפחה שלנו גומבה היא קונצנזוס. המנה האהובה עליי היא פסטה מלנזאנה, עם חצילים, בזיליקום, פלפל קלוי, רוטב פומודורו וזיתי קלמטה.
יגאל אלון 94 תל אביב

>> אווירת חו"ל מושלמת ורגעי קסם ביפו העתיקה // העיר של אבי יגיל
>> לונדון בלב ת"א וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'

המקום הכי לא אהוב בעיר:

דרום העיר. אני מפחדת להסתובב שם לבד בלילה. יש שם הרבה נרקומנים וזונות. כבר קרה לי שירדתי במדרגות ומולי ראיתי נרקומן מזריק לעצמו לזרוע. לא נעים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בברבי פתחה לי את הלב, וגם קרעה לי את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קראתי את הספר חטוף של אלי שרעבי. בספר הוא מתאר את החיים שלו כשהיה חטוף בעזה במשך 491 ימים. אחרי שקראתי את הספר אני מבינה עוד יותר שצריך להוציא משם את כולם, עכשיו!

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
התנדבתי ועזרתי לכלבים שהלכו לאיבוד או איבדו את הבעלים שלהם בעוטף עזה, וגם לכלבים מוזנחים מעזה. שיקמתי אותם ודאגתי להם לבתים אוהבים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לנו, לעורף החזק, כי גם אנחנו תומכי לחימה.

מה יהיה?
יהיה טוב. אחרי המקום הנמוך ביותר חייבת להיות עליה. בגלל שאני בן אדם מאמין, אני יודעת שבסוף הדברים יסתדרו.

• העיר שלי
• המכשפות
• קניון רמת אביב
• ארקפה
• ציוד לחיות מחמד
• מסעדות איטלקיות
• קורין אלאל

>> מאיה קניג היא במאית, תסריטאית, עורכת ושחקנית שחיה ופועלת בתל אביב. סרטה החדש, "חלב", מציג כעת בבתי הקולנוע וזכה בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר, פרס התסריט בפסטיבל ירושלים וציון לשבח בפסטיבל טאלין הבינלאומי הנחשב. "סרט יוצא דופן, מסקרן ומתעתע שוודאי יהדהד את חוויותיהן של לא מעט צופות",כתבה עליו מבקרת הקולנוע יעל שובבשבוע שעבר, וכרגיל, היא צודקת.

>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג
>> כישלונות מפוארים ותוכניות יפות שנגנזו // העיר של הילה שמר

1. חוף הכלבים הדרומי

נדמה לי שזה החוף הלפני אחרון של תל אביב, אחרי זה זה כבר יפו. כל כך כיף להגיע לשם (מצוידת בבירה), לנתק את הרצועה, לחזות בצהלת הכלב המשוחרר, רץ אל זרועותיהם של כלבים אחרים, ולקבל את השמש של סוף היום בפרצוף. להבדיל מגינות כלבים, שם לעיתים מתפתחות תגרות, בחוף הכלבים תמיד מתקיימת הרמוניה קוסמית בין ההולכים על ארבע, מה שמעלה את השאלה – למה אני לא הולכת לשם כל יום?

2. טוי קלאב

חנות הצעצועים של יוסי בבית רומנו.צריך לראות כדי להאמין, חנות מפעם (הייתה עוד של סבא של יוסי בשנות ה-50, ולא השתנתה במילימטר מאז), מסדרון צר מאוד תחום משני צדדיו בערימות של צעצועים עד התקרה, גבב מופלא ומט לנפול, אם כבר למות, אז להימחץ על ידי צעצועים – הכי סטייל. פתוחה בשעות הכי מוזרות, לרוב נפתחת בסביבות 12 בצהריים, לעיתים נסגרת בחצות, אבל אל תתפסו אותי במילה, אין באמת חוקיות, מחירים שוברי שוק, והכי חשוב – יוסי עצמו, מגיח מבין הצעצועים, עיניים של ילד, מארח אותך בלבביות בממלכה שלו, שולף אוצרות מתוך הסבך האינסופי ותמיד מחייך.
דרך יפו 9

3. פנסיה

גילוי נאות, זה מקום שאחת המפיקות של הסרט שלי, שהיא גם חברה, פתחה בשנה האחרונה ביחד עם עוד שני שותפים, אבל זה לא מונע ממנו להיות אחלה בר יין עם עיצוב מהמם, חצר פנימית מהאגדות, אוכל טעים ואווירה כיפית. ובכלל, איזה אומץ לפתוח מקום בזמן הזה, אקט של תקווה שמחמם לי את הלב וגורם לי לרצות להישאר כאן למרות הכל.
לבונטין 2

4. המעבר הסודי לגינת ראשונים (הקרויה בפי העם גם "גינת היתושים") בנווה צדק

סמטה שלאחרונה גיליתי שקוראים לה "עין גנים" ולי היא מזכירה את הימים שגרתי בסמטאות הקסומות של נחלאות בירושלים. יש תחושה שמסתתר שם בקסבה עולם שלם נסתר מין העין. ערבובייה של טקסטורות, ריחות ודיירים, אחד מהם אפילו מגדל שם אווזים ותרנגולות. אני תמיד אוהבת לעבור שם ולהרגיש במקום ובזמן אחר.

5. The Mely Shop

חנותיד שניה בכרם התימנים שגיליתי במקרה ומיד התאהבתי בה. סנדרה, המוכרת בעלת השיק הצרפתי שבא לך לשהות במחיצתו שעות, מאירה לך פנים, ורק אם תבקשי, היא תכוון אותך לבגדים היפים שבחרה בקפידה ותמיד במצב מצוין. החנות קטנה אבל אין בה את הגודש מעורר החרדה האופייני לחלק מחנויות היד שנייה, יש בה שקט, שטיחים ושלווה.
בית יוסף 17

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב לינקולן בואכה יהודה הלוי.פתאום בבת אחת נפסק שם שביל האופניים באמצע, ואת מוצאת את עצמך מדוושת על המדרכה בסרבול, תמיד תקועה מאחורי הולכי רגל איטיים במיוחד שמצקצקים עליך על שאת רוכבת על המדרכה, לכי תסבירי להם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בבארבי.התפוצצות של רגש וכשרון, כמה אהבה זרמה שם בין כל האמנים שבאו לשיר לבין קורין ובין הקהל לבינה. למרות שבערך חודש אחרי זה היא הלכה לעולמה, נשאר הטעם לחיים והאופטימיות שהיא הפיצה לעוד שנים קדימה. אולי לנצח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הופעת סולו של הילה רוח בלבונטין 7, אמנם היא השחקנית הראשית בסרט שלי, אבל בחרתי בה גם בזכות ההשראה שהיא עוררה בי, ובהופעה הזאת בפרט, שאפשר לקרוא לה יצירה. קסם האינטימיות של להיות בחלל סגור קטן מתחת לאדמה עם הקול המלאכי השבור וקהל דחוס שיודע את כל המילים בעל פה, שרים ביחד כמו באיזה טקס דתי איזוטרי, היה מכשף ונתן ים תקווה ואור בימים שחורים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הצלת קפה שפירא.במקור רציתי לשים אותו במקומות האהובים, אבל אז ראיתי שיש את הקטגוריה הזאת ומיד העברתי לפה. מקום יחיד ומיוחד, הרבה יותר מקפה, מרכז תרבות, רחם קהילתית, מקום שחייב להמשיך להתקיים בעיר הזאת!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מירב וולדמן, קרמיקאית בשכונת נגה,עושה את הכלים הכי יפים מקרמיקה, ועכשיו עם המלחמה + שהיא עצמאית + שהיא אם יחידנית – הכי צריך להרים לה!חוץ מזה, עברתי עכשיו בפארק קריית-ספר האהוב עלי, נראה שגם הדשא שם צריך שירימו לו, הוא לא במצב טוב (והוא גם תל אביבי בדרכו).

מה יהיה?
חייבת להאמין שיהיה טוב.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• חוף הכלבים
• פנסיה
• כרם התימנים
• נווה צדק
• קורין אלאל
• הילה רוח
• קפה שפירא