כרגיל בתל אביב, החיים חוזרים למסלולם בכל הכוח עוד לפני שמישהו הספיק לעכל משהו, ורגע אחרי חזרת החטופים והפסקת המלחמה, כל העיר עברה ל-3,000 קמ"ש ושלל אירועים, מסיבות ופסטיבלים יצאו לדרך אחרי תקופת המתנה מתוחה. אבל מה עם קצת שקט, שיקום חוסן פנימי, ריפוי ותיקון, חמלה ושלווה? תתפלאו, אבל יש לנו בול את הפסטיבל בשביל זה: פסטיבל ספיריט לקולנוע רוחני חוזר לסינמטק תל אביב בחודש הבא (15.11-12.11) ויציע לצופיו את כל זאת ועוד.

במציאות הישראלית של השנים האחרונות, בה נוכחים בחיי היומיום, מציע SPIRIT, פסטיבל הקולנוע הרוחני שיתקיים זו הפעם ה-19, מרחב תרבותי יוצא דופן: ארבעה ימים של קולנוע מעורר השראה, הרצאות ושיחות עם מומחים מתחומי המדע, הרוח והטיפול, כולם מזמינים את הקהל למצוא כלים לחוסן אישי וקהילתי, ולחוות רגעים של נחמה ותקווה.

הסרטים שיוקרנו בפסטיבל, חלקם בבכורה ישראלית, נבחרו בקפידה ויעסקו, דרך הזווית הייחודית של SPIRIT, בנושאים הנוגעים לציבור כולו בשנתיים האחרונות, בהם התמודדות עם טראומה ואובדן (עם סרטים והרצאות שיעמיקו בנושאים כמו תרפיית טבע, מיינדפולנס וכלים נוספים לעיבוד חוויות קשות), חכמת הלב, עם קולנוע ומחקר פורץ דרך על הקוהרנטיות לב–מוח ( הסרט: "מהפכת הלב") והשיבה לטבע – מסעות קולנועיים על חיבור מחודש בין אדם, קהילה וסביבה.

מייסדת הפסטיבל, אנמיקה אשל, אמרה כי "הפסטיבל מבקש להיות אי של מפגש, אחדות ותקווה – מקום שבו ניתן להתנתק לרגע מהמציאות המתוחה שסביבנו, ולקבל השראה מתכנים שמרחיבים את הלב והתודעה. ליבנו נתון תמיד למשפחות השכולות, למשפחות שיקיריהן נחטפו ולחיילים. לא נשכח ולא ננוח עד שכל ילדינו ואחינו ישובו הביתה".

גם השנה יכלול הפסטיבל, לצד מיטב הסרטים הבינלאומיים, מבחר סרטים ישראליים מרתקים, וכן תחרות סרטים ישראליים קצרים, ומרחב סדנאות חווייתי בחללי הסינמטק. התוכניה המלאה,כל הפרטים העל ההרצאות, הסדנאות והסרטים, וגם הכרטיסים מחכים לכם באתר הפסטיבל.

• המסך
• קולנוע
• רוחניות
• מלחמת שבעה באוקטובר

>> שמר גאון היא הבמאית של הסרט "ים טתיס" וזוגתו של שלמה בראבא שמככב בו. הסרט יוקרן בפסטיבל ספיריט ה-18 לקולנוע רוחני שיתקיים בין 20-23 לנובמבר בסינמטק תל אביב, במסגרת תחרות הסרטים הקצרים. לצד ההקרנות מציע הפסטיבל שלל סדנאות והרצאות מעשירות.פרטים באתר הפסטיבל

>> תנו לעצמכם להתייאש קצת. אנחנו מבכים עולם ומדינה שנעלמו
>> "אתה אמור להיות חזק ולהילחם, אבל מוצא את עצמך מפורק ובוכה"

כשכתבתי תסריט על איש זקן שנפרד ממשפחתו והולך למות מבחירה, בכלל לא חשבתי על בראבא ועלי. זה מתבקש להסיק שאם אני נשואה לאיש שמבוגר ממני בעשרים וחמש שנה, אז תסריט כזה בהכרח נכתב בהשראת חיינו האמיתיים, אבל האמת היא שהסיפור בכלל התחיל עם אורה (שם בדוי), מורה שהייתה לי בלימודי קולנוע במנשר. מורה שעצבנה אותי במיוחד, לא הסכמנו על שום דבר. אני זוכרת פעם אחת שיצאתי מהכיתה במחאה סטודנטיאלית רק כי הרגשתי שאורה לא מבינה אותי באמת.
עם הזמן הרבה ממה שהיא אמרה הסתבר כנכון. עשיית סרטים היא קודם כל מסע חניכה לאגו.

בקיצור, במסגרת הלימודים ירדנו למדבר לכמה ימים לקבל השראה כדי לכתוב תסריט דרומי מדברי. בשיעור של אורה היא שלחה אותנו לשוטט בגבעות לספוג אווירה. וגם היא יצאה לשוטט במדבר ופתאום ראיתי אותה מאחורה, על גבעה רחוקה, אישה כרוכה בצעיף בד משי ורוד, הולכת ומתרחקת, נעשית יותר ויותר קטנה, נטמעת בגבעות. והייתה לי פתאום מחשבה פיוטית, מרחיקת לכת, מה אם היינו יכולים ברגע המוות פשוט ללכת וללכת ככה לעומק המדבר, להפוך בהדרגה לחול. פשוט לחזור, להתמזג. בלי כאבי גוף מייסרים, בלי פוטנציאל ההתבזות של הזקנה, פשוט ככה, כשמגיע הזמן שלך, את הולכת והולכת עד שאת מתמזגת חזרה.

כתבתי על פתק כמה מחשבות וקראתי בשיעור של אורה. ואורה תמכה ברעיון ככה בנחרצות: "זה בסדר גמור לכתוב תסריט על אדם שהולך למות במדבר! זה פשוט בסדר גמור!"כמה שנים אחרי הלימודים כתבתי את התסריט ורק הרבה אחר כך, כשהסרט כבר היה קיים, רק אז חיברתי פתאום את החוטים, את הצורך שלי לעסוק בפרידה הבלתי נמנעת, את הקשר של סיפור הסרט לחיים שלנו (הדחקה?).

וככה יצא "ים טתיס" – סרט שהוא משל פואטי על אדם שבא למדבר למות מבחירה. זאת תקופה מורכבת לדבר על מוות פריווילגי כזה, שהוא מתוך בחירה. אני מקווה שהצלחתי להציע נחמה כי זה לא סרט עצוב ואפילו יש בו משהו אופטימי. יש בו קבלה. דווקא בגלל שהסוף ידוע מראש, חובה עלינו לחיות. כאן ועכשיו. על מלא.

עכשיו הסרט עומד להציג בפסטיבל הקולנוע הרוחני בתל אביב. שמחתי והתרגשתי כשהתבשרתי שהסרט יציג בפסטיבל ובאותה נשימה תהיתי, מה זה בעצם "קולנוע רוחני"? מדוע יש עבורו פסטיבל במיוחד?בשביל לענות על השאלה צריך רגע לפשפש במשמעות העמוקה של המושג 'רוחניות'. הרי 'רוחניות' היא בוודאי לא רק הסטראוטיפ של אנשים בשרוואל לבן וראסטות בשיער, רוקדים בתפילה לאלוהאימא באשרם במדבר.

אולי כדי להבין טוב יותר את המושג צריך ראשית לאבחן את ההיפך שלו. אני מעריכה בזהירות שההיפך מרוחניות זה חומריות. האם יש בעולם "פסטיבל קולנוע חומרי"? מדוע דווקא הרוחניות זוכה לנישה מופרדת מכל השאר? הרי כל יצירת אומנות שואפת לחוויה שהיא גדולה מסך החלקים, שכוללת בה את המחשבה, את הלב, את הרוח! רק אז היא מצליחה להתרומם לדרגה של יצירת מופת!

אני מבינה שבני אדם זקוקים באופן נואש כמעט להפרדה הזאת; בין גוף לנפש, בין חומר לרוח אבל האמת היא שאין הפרדה בכלל. במקום שיש חיים יש רוח. אין רוח, אין חיים. רוחניות אם כן היא באחדות הדברים, ברעיון המרכזי שהכל קשור. זו המשמעות העמוקה – אין הפרדה, הכל אחד. גם בקולנוע.ואחרי כל זה, אני שמחה על קיומו של הפסטיבל הרוחני. זה עידן שבו "החומריות" מאוד פופולרית, ואילו ה"רוחניות" עדיין זקוקה ליחסי ציבור. אני שמחה גם שההשתתפות בפסטיבל מאפשרת את ההרהור המשמעותי הזה, ומקווה שנצליח יחד לנסח חזון חדש של אחדות, גם בקולנוע וגם בחיים.

• יוצרים כותבים
• המסך
• קולנוע ישראלי
• רוחניות
• סינמטק

זה זמן טוב לקצת רוחניות בחיים של כולנו. ולא חייבים לצאת לריטריט וויפאסאנה וניקוי רעלים בשביל זה: בסוף השבוע, ולמעשה החל מיום רביעי, ינחת כאן בפעם ה-17 פסטיבל ספיריט לקולנוע רוחני, שהיה אמור להתקיים בנובמבר ונדחה עקב פרוץ המלחמה.

>> שנה פיצוץ: 12 הסרטים הכי טובים שראינו ב-2023

הפסטיבל, שהוא היחיד מסוגו בארץ והגדול מסוגו בעולם, נוסד בשנת 2007 והפך מאז לאירוע בעל מוניטין בזירת הקולנוע המקדם מודעות ורווחה אישית, והוא מתקיים השנה במתכונת מיוחדת בשיתוף סינמטק תל אביב, ויכלול לראשונה גם תחרות סרטים ישראליים. לדברי יוזמי הפסטיבל, הרסיטה ואנמיקה אשל, סההחלטה לקיים את הפסטיבל לא הייתה קלה, אך עכשיו יותר מתמיד יש צורך בתכנים שיזינו את הרוח בהשראה ויעניקו כלים לבניית חוסן להתמודדות עם האירועים הקשים שעוברת החברה הישראלית: "בימים קשים ומורכבים אלה, מטרתנו היא ליצור מקום של מפגש ואחדות, של מפלט ותקווה, להעניק לקהל הזדמנות להתנתק לכמה שעות מכל מה שקורה מסביב ולקבל השראה מתכנים מרחיבי תודעה".

בין הנושאים בהם יעסוק הפסטיבל השנה: סיפורו יוצא הדופן של כתב פוליטי צ'יליאני שלחם בפשעי המשטר והתמודדותו עם מחלת האלצהיימר, הצצה יוצאת דופן לעולמם של ה"מודטים" – נזירים טיבטים שחווים מוות קליני מבוקר ומאתגרים את עולם הרפואה והמדע, מסע עם 20 אלף נזירות בשלג הטיבטי, סרט על הגילויים החדשים אודות טבעה של התודעה האנושית, סיפורים על נשיות ופטריארכיה, אידאל היופי, קהילות מיוחדות ועוד ועוד.רוב סרטי הפסטיבל הינם זוכי פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם ומוקרנים לראשונה בישראל. השנה, כאמור, יקיים הפסטיבל לראשונה תחרות סרטים ישראלים קצרים (עד 30 דקות) שיוצגו בשני מקבצים בני 100 דקות.

הסרט הפותח את הפסטיבל השנה מגיע היישר מפסטיבל טורנטו 2023, וזהו סרטו החדש של פאוו צ׳וינינג דורג׳י, מי שאחראי ללהיט המפתיע "לונאנה: יש יאק בכיתה", ומגיש כאן יצירה מרגשת, יפהפייה ונוגעת ללב שמחזירה אותנו לנופים הירוקים והמרהיבים של בהוטן שבהרי ההימלאיה. הסרט, שנבחר לייצג את בהוטן בטקס האוסקר, שם הוא מועמד השנה בקטיגוריית הסרט הזר, הוא דרמה משעשעת על בני אדם ועל אנושיות, על מסורת מול קידמה, על טוב לב ושאיפות ועל עתיד שיכול להיות יפה יותר. הסרט יופץ בהמשך ברחבי הארץ ע"י רשת בתי קולנוע לב.

תוכנית הפסטיבל כוללת כמו גם הרצאות מומחים המקדימות את הצפייה בסרטים, ביניהןמפגש קולנועי עם מפגש עם פרופ' יעקב רז(לשעבר ראש החוג ללימודי מזרח אסיה באונ' ת"א) בעקבות הסרט "יומני הזן", מפגש עם ד"ר נאדר בוטו בנושא רפואה אינטגרטיבית, בעקבות הסרט "להפוך לנהאדר – מסע ריפוי נשמתי",
מפגש קולנועי עם לילה קמחי שמובילה מסעות רוחניים ברחבי העולם בעקבות הסרט "נשות פרא",יואב בר יוסף, פסיכולוג בהתמחות רפואית ירצה על טיפול בכאב בראי ההיסטוריה בעקבות הסרט "כאב ומוח" ועוד שלל מפגשים וסדנאות.
>> התוכניה המלאה, פירוט האירועים והזמנת כרטיסים באתר הפסטיבל

• ❤ תרבות
• קולנוע
• רוחניות
• סינמטק תל אביב

*הכתבה התפרסמה לראשונה במגזין את*

מדיטציה ומיינדפולנס (בעברית: "מודעות קשובה"), לרוב אינם נושאים המתקשרים לסקס לוהט. הרי מדיטציה לרוב מתורגלת לבד בישיבה שקטה ללא תזוזה, ושונה מאוד במהות שלה מסקס, אך מתברר שהשניים קשורים זה לזה יותר ממה שחשבנו – ושסקס על טהרת המיינדפולנס הוא אחד מהטרנדים הבוערים שמתהווים במיטה שלנו בתקופה האחרונה.

מסך מגע: מדריך הסקסטינג המלא >>>

בין הראשונים לזהות את הקשר בין השניים נמנית גורו המיינדפולנס אמילי פלטשר, שהעבירה לראשונה הרצאה בנושא ב־2015. "אף אחת לא מתקשרת לחברה שלה ואומרת: 'אחותי, את לא מבינה איזה סקס עשיתי אתמול בלילה. הוא היה לא מרוכז ולא הסתכל עליי אפילו'. אנחנו מלאים בלחץ, לא רק בעבודה אלא גם במיטה", היא מסבירה לקהל. "כשאנחנו חווים לחץ, הגוף שלנו מתכונן לאיום וגורם לסדרה של פעולות כימיות: פעילות מערכת העיכול שלנו מואטת, פעילות כלי הדם משתנה, יש צורך עז ללכת לשירותים, שדה הראייה שלנו קטן. הפעולות הכימיות האלה מצוינות אם טורף מגיע לצוד אותך, אבל לא אם עומדים לשכב עם מישהו. כמו שמדיטציה עוזרת להגיע לכל מפגש בחיים במודעות ונוכחות, היא צריכה לעזור לכם גם להרגיש נוכחים במיטה".

לורי מינץ, מחברת הספר "המדריך לסקס תשוקתי לאישה העייפה": "כאשר את מתרכזת במה שקורה בהווה, את בעצם שמה את עצמך בהלך רוח אורגזמי"

המטרה העיקרית של המדיטציה היא לאמן את עצמנו להיות נוכחים ברגע, להיות בהקשבה מלאה למה שקורה בכאן ועכשיו, וכל זאת ברוגע וללא הסחות דעת, גם בפעולות יומיומיות כמו אכילה, הליכה ועבודה. באופן טבעי, אנו נוטים לחשוב כי תשומת הלב שלנו בזמן אקט מיני מושקעת במאה אחוז בפרטנר/ית שלנו ובאקט עצמו – אך מי מאיתנו לא נדדה במחשבות על רשימת הקניות השבועית או על דדליין לחוץ בעבודה בזמן הסקס? על פי אמונת זרם המיינדפולנס המיני, הדרך לסקס טוב עוברת בנוכחות ובהתרכזות בתחושה שאנו חוות ברגע נתון, ולאו דווקא במטרה הסופית של אורגזמה.

"מחקרים מציעים כי אותו חלק במוח שלנו ש'נסגר' בזמן חוויית אורגזמה והופך אותה לחוויה כל כך מיוחדת ושונה, כמעט לא אמיתית, הוא אותו חלק במוח ש'נסגר' בזמן מדיטציה – ומעניק את תחושת ה'ריחוף' שמתרגלי מדיטציה מעידים עליה", אמרה לורי מינץ, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת פלורידה ומחברת הספר "המדריך לסקס תשוקתי לאישה העייפה", בראיונות בנושא ל־"Oprah Daily" ולמגזין הלייף סטייל Furthermore"". "בשניהם יש ריכוז אינטנסיבי והקשבה לרגע. כאשר את מתרכזת במה שקורה בהווה, את בעצם שמה את עצמך בהלך רוח אורגזמי".

גורו המיינדפולנס אמילי פלטשר: "אף אחת לא מתקשרת לחברה שלה ואומרת: 'אחותי, את לא מבינה איזה סקס עשיתי אתמול בלילה. הוא היה לא מרוכז ולא הסתכל עליי אפילו'. אנחנו מלאים בלחץ, לא רק בעבודה אלא גם במיטה"

אז איך מתרגלים מדיטציה מינית?

1. התחילי בקטן: בדומה לתרגול מיינדפולנס ביומיום, קחי כמה דקות ביום בשביל לנתח באופן מודע פעולה שאת עושה באופן יומיומי מבלי לשים לב כמעט. למשל, מקלחת. נסי להתעכב בראשך על התחושות: המים על העור, שיערך הרטוב שנופל על הכתפיים, הריח של הסבון. נסי לפרק כל חלק בחוויה וכל תחושה שאת יכולה לחשוב עליה. זה אמנם יכול להיות קצת טרחני בהתחלה, אבל תרגול יומיומי יכול להפוך גם פעולות פשוטות ו"משעממות" למודעות ומהנות הרבה יותר.

2. הציבי מטרות: לפני שאת מתחילה לתרגל, נסי להבין מה את רוצה להשיג דרך יחסי המין עם הפרטנר/ית שלך. יכול להיות שאת מעוניינת להיות מחוברת יותר לגוף שלך, שאת רוצה להרגיש סקסית, שבא לך להוריד מהלחץ באורח חייך או שאת בכלל רוצה ליצור חיבור עמוק יותר ואינטימי עם הפרטנר/ית שלך. אם עוברות לך מחשבות בראש בזמן האקט, כמו "זה לוקח יותר מדי זמן" או "רק שהילדים לא ייכנסו באמצע", הזכירי לעצמך מיד, ובאופן מודע, כי יחסי המין צריכים לשרת גם את הצרכים שלך. זה אמנם ידרוש ממך להיות בהקשבה וריכוז גדולים יותר מהרגיל, אך זה יעזור לך "להחזיר את עצמך למשחק" ויגביר את החשק המיני שלך.

3. סריקת גוף: אחת השיטות המוכרות ביותר לתרגול מדיטציה, שגם עשתה את המעבר לתרגול מדיטציה מינית, היא סריקת גוף. בזמן שהמתרגל יושב או שוכב ללא תזוזה, הוא מתחיל למפות כל איבר ואיבר בגוף שלו (מהקודקוד עד כפות הרגליים) תוך התעכבות על כל תחושה, נעימה או לא נעימה, בכל אזור ואזור בגוף. האם יש אזור תפוס או משוחרר? האם יש לך תחושת עקצוץ? השיטה הזאת עוזרת להשתחרר ממחשבות שעלולות להפריע לתרגול. הדעה הרווחת היא שכדי לתרגל מדיטציה צריך "לנקות את הראש ממחשבות". זוהי תפיסה לא נכונה מכיוון שאי אפשר לפקוד על המוח להפסיק לחשוב. במקום לנקות את הראש, צריך להזין אותו במחשבות המתאימות לתרגול ולמטרות שאת מעוניינת להשיג.

4. תרגול נשימות: בעזרת תרגילי נשימה נכונים תוכלי להגיע לאורגזמה באופן מהיר יותר משחשבת. שבי או שכבי ברוגע במקום נוח. הניחי יד אחת על אזור הבטן התחתונה ויד שנייה על החזה. נשמי עמוק והרגישי את גופך מתרחב תוך כדי נשימה. כשאת נושפת, נסי "לכוון את האנרגיה" של הנשימה לכיוון האגן שלך, בזמן שאת מדמיינת בראשך אנרגיה שנעה מאזור הלב שלך לכל גופך. יכול להיות שבאופן טבעי תתחילי לנשום יותר בכבדות. נסי בכל הוצאת אוויר להזיז את שרירי האגן ולהזרים דם לאזור הוואגינה. השיטה הזאת אמורה לעזור לך להגיע לאורגזמה ביתר קלות. אם את בעניין של תרגול נשימות עם הפרטנר/ית שלך, אפשר לסנכרן נשימות בזמן האקט עצמו או במשחק המקדים. זה עוזר ליצור תחושה משותפת של שחרור לחץ וקרבה.

5. אוננות ומיינדפולנס: כמו שאת ודאי יודעת, את לאו דווקא חייבת פרטנר/ית בשביל ליהנות ממין – את גם יכולה לקיים אותו עם עצמך. אוננות היא דרך נפלאה ליישם את הכלים של מיינדפולנס מיני. נסי להשתמש בתרגול נשימות, סריקת גוף או ניתוח של כל תחושה ותחושה בזמן שאת מאוננת. שיטות אלה יכולות לעזור לך להבין מה את אוהבת יותר במיטה, ולהתחבר לגוף שלך ולתחושות שאת חווה בזמן מגע מיני.

שיוויון בין המינים? בואו נתחיל מהאורגזמות >>>

• סקס
• מיינדפולנס
• סקס ויחסים
• מיניות
• זוגיות
• סקס תל אביבי
• מדיטציה
• רוחניות

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

כל מי שהסתובב קצת במעגלים של חובבי פסיכדליה לא יכול היה שלא לשים לב לנטייה החזקה שיש במעגלים האלה לעבר רוחניות – מילים כמו "ספיריט", "אנרגיות" ו"נשמה" נזרקות שם לכל עבר. במחקר שנערך בקרב 866 נשאלים ופורסם בסוף 2021,נבדק הקשר בין שימוש בפסיכדלים לבין תפיסות עולם מטאפיזיות. מהמחקר עולה שישנה תזוזה ניכרת של משתמשי פסיכדליה מתפיסת עולם מטריאליסטית נוקשה שאומרת שלא קיים דבר בעולם מלבד החומר, לעבר תפיסה שמקבלת את האפשרות שישנם דברים גם מעבר לו. השבוע אשתמש בכובע הנוסף שלי בתור מורה למדיטציה ואנסה להבין יחד אתכם את הקשר בין פסיכדלים ורוחניות.

רוחניות ופסיכדליה

מאז ומתמיד קיים קשר הדוק בין סמים פסיכדלים ורוחניות. בחברות שבטיות שבהן שימוש באיוואסקה או מסקלין הוא חלק מהמסורת, וקשור לטקסים דתיים או רוחניים אחרים. מי שמנחה את השימוש בחומרים האלה הוא השמאן, דמות בעלת משמעות רוחנית בהגדרתה. גם בהיסטוריה המודרנית, פסיכדלים ורוחניות נקשרו להם יחדיו, והאופן שבו התפתחה הרוחניות המערבית במאה האחרונה הושפע רבות מפסיכדלים.

כך למשל התפשטות הבודהיזם במערב, כנראה הפרקטיקה הרוחנית שצברה הכי הרבה פופולריות במערב בחצי מאה האחרונה, קשורה קשר הדוק לפסיכדלים. כשה-LSD זרם כמו נהרות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, אנשים רבים חוו פתאום חוויות שלא היה להם את הידע או את הכלים להכיל ולעבד. בחיפוש שלהם אחר תשובות הם הגיעו למרכזים הבודהיסטים שהחלו לצוץ בארה"ב וגילו שלבודהיזם יש מה להציע. התברר שיש משהו בשפה ובמינוח הבודהיסטים שמצליח לתאר את החוויה הפסיכדלית בצורה ממש טובה. כל כך טובה למעשה, שב-1964 הגורו הפסיכדלי ת'ימותי לירי וחבריו הוציאו לאור את הספר The Psychedelic Experience, מדריך לחוויות פסיכדליות שמבוסס על ספר המתים הטיבטי, אחד הטקסטים הקדושים בבודהיזם הטיבטי.

אחד מחבריו של לירי שחתום על הספר היה הפסיכיאטר ריצ'רד אלפרט, שלימים שינה את שמו לראם דאס והפך לאחד המורים הרוחניים המשפיעים במערב במאה ה-20. גם רבים מהמורים הבודהיסטים הוותיקים במערב כיום החלו את דרכם כתלמידים בשנות ה-60 וה-70 בעקבות חוויות שעברו תחת השפעת פסיכדלים (ובצירוף מקרים מעניין רבים מהם גם היו יהודים). מספר בלתי מבוטל מחוקרי הפסיכדליה בני ימינו גם הם מתרגלים בודהיזם כחלק מהיומיום שלהם, למשל ד"ר ריק שטראסמןאותו הזכרנו בטור על DMT.

באופן כללי,סוגיית השימוש בפסיכדלים כחלק מהתרגול הבודהיסטיהיא אחת המעניינות בשיח הבודהיסטי כיום, וכבר נכתבו עליה ספרים שלמים ואף נעשו מחקרים. אולי עוד נקדיש לה טור שלם בהמשך. מצד אחד, שימוש בפסיכדלים נמצא בסתירה ישירה לאיסור המוסרי הקיים בבודהיזם על שימוש במערפלי תודעה. מצד שני, מתרגלים רבים הגיעו לבודהיזם בעקבות חוויות פסיכדליות וחלקם אף מדווחים שהמשך השימוש בפסיכדליים תמך בהם בדרך הבודהיסטית. בנוסף לכך, עולה גם השאלה אם זה הוגן בכלל להתייחס לפסיכדלים כמערפליתודעה, לצד חומרים כמו אלכוהול, הרי שהאפקט שלהם על התודעה הרבה יותר מורכב.

החוויה המיסטית

מה יש בפסיכדלים שגורם לכל זה? מה גורם לפסיכיאטרים להפוך למורים רוחניים, להיפים להפוך לבודהיסטים, ולמטריאליסטים להפוך את עורם?ב-1902 יצא לאור ספרו של הפילוסוף וחוקר הדתות ויליאם ג'יימס, "החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם". ג'יימס התעניין בדת לא מנקודת המבט של מוסדות הדת המאורגנת, אלא מנקודת מבטו של הפרט דרך החוויה הדתית, או כפי שנהוג לכנות אותה כיום – החוויה המיסטית.

על פי ג'יימס, לחוויה המיסטית 4 מאפיינים שחוזרים על עצמם – היא חולפת, אין אפשרות לשלוט בהגעה ובעזיבה שלה, היא בלתי ניתנת לתיאור במילים, והיא נתפסת בזמן אמת כמצב של ידע עמוק לגבי אמיתות רוחניות. מוטיבים נוספים של החוויה כוללים התמוססות של האגו, תחושה של אחדות עם הקיום, המצאות מחוץ לזמן והמרחב, מפגש עם ישויות מטאפיזיות, ועוד. אם קראתם את שני הטורים האחרונים, זה אמור כבר להישמע לכם מוכר.

בעוד שאחד המאפיינים של החוויה המיסטית על פי ויליאם ג'יימס הוא שאין דרך לשלוט בהגעה ובעזיבה שלה, פסיכדלים ידועים כטריגרים לחוויות מיסטיות בסבירות די טובה בקרב המשתמשים שלהם. תיאורי החוויות שהופיעו בטורים האחרונים הם למעשה תיאורים קלאסיים של חוויות מיסטיות. מלבד האלמנט של השימוש בחומר משנה תודעה, אין הבדל בין החוויות הללו לחוויות מיסטיות קלאסיות כפי שוויליאם ג'יימס מתאר בספרו.

למעשה, מתחילות להצטבר ראיות לכך שהחוויה המיסטית מהווה חלק מהותי ובלתי נפרד מהאפקט התרפויטי שיש לפסיכדלים.במחקר של ד"ר ליאור רוזמן שפורסם בתחילת 2018, נמצא שיש מתאם משמעותי בין איכות החוויה המיסטית של המטופל במהלך החוויה הפסיכדלית ליעילות של הטיפול. כך למשל,במסגרת מחקר לטיפול בדיכאון באמצעות פסילוציבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, נמצא מתאם משמעותי בין עצמת החוויה המיסטית שחוו המטופלים לשיפור בסימפטומים שלהם.

בעוד שלא נמצאו הבדלים מהותיים בין חוויות מיסטיות ספונטניות של מתרגלים רוחניים לבין חוויות מיסטיות שהתרחשו כתוצאה מצריכה של פסיכדלים, יש הבדל משמעותי בקונטקסט שלהן. מתרגלים רוחניים בדרך כלל יחוו חוויה מיסטית רק לאחר שנים של תרגול ולמידה שהכינו אותם לחוויה הזאת. שנים שנתנו להם את הכלים לעבד ולהטמיע את החוויה בחייהם, ובכל מקרה התרגול שלהם ממשיך גם אחריה.

לעומת זאת, עבור חלק גדול מצרכני הפסיכדליה זה לא המצב – רובם מגיעים לחומרים האלה מתוך סקרנות, או סתם מתוך רצון ליהנות במסיבה, הם לא תמיד מוכנים לכל מה שחוויה מיסטית מביאה איתה, או לתהליך הארוך של העיבוד וההטמעה שמגיע אחריה. ייתכן שהמחסור הזה במוכנות ובכלים הוא האחראי להרבה מההשלכות השליליות על הנפש שיש לשימוש בפסיכדלים, או לפי הציטוט הידוע של פרופ' ג'וסף קמבל – "הפסיכוטי טובע באותם המים בהם המיסטיקן שוחה בהנאה".

הצורך הרוחני

בהתחשב בעצמתן של חוויות מיסטיות והשכיחות שבה הן מתרחשות תחת השפעות פסיכדלים, הרי זה לא מפתיע שיש קשר כל כך חזק בין השימוש בפסיכדלים לרוחניות. אבל בעיניי זה לא הכל, ויש פה עוד משהו ששווה להתייחס אליו.

במאה האחרונה קרו שני תהליכים לא קשורים לכאורה – מהפיכת החילון ותפיסת העולם המטריאליסטית צברו תאוצה והפכו לחלק מתפיסת העולם המקובלת, לפחות במערב. במקביל, אנחנו רואים עליה מתמדת בהפרעות נפשיות כגון חרדה, דיכאון והתמכרויות, וקושי הולך וגובר ביצירת תחושה אמיתית ויציבה של משמעות בחיים. אני בספק שאפשר להוכיח את קיומו של קשר בין השניים, אבל באופן אישי אני מאמין שהוא שם. בעוד שבהחלט אפשר להפיק הרבה סיפוק והנאה מעולם החומר בלבד, אושר אמיתי ותחושת משמעות לא מגיעים משם, וככל שאנחנו מנסים שוב ושוב לפתור את הבעיות שלנו באמצעים מטריאליסטיים בלבד, כך אנחנו רק מתרחקים ממה שאנחנו מחפשים באמת ורק מגדילים את הרעב והמצוקה שלנו.

באופן אישי, אני מאמין שרוחניות היא צורך בסיסי שלנו כבני אדם, בדומה לצורך שלנו במזון, אהבה, וקהילה. כשאני מדבר על רוחניות אני לא מדבר על דת או אמונה פשטנית באלוהים, גם לא לתנועת הניו אייג' שהפכה לסוג של מטריאליזם באריזה נוצצת. כשאני מדבר על הצורך הרוחני, אני מדבר על הצורך בתחושה שיש משהו מעבר לעצמינו, מעבר למה שאנחנו יכולים לתפוס או לגלות. הצורך להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר שמכניס את החיים שלנו לפרופורציה, נותן להם משמעות עמוקה שהיא מעבר לעצמינו. תחושת משמעות שלא נעלמת גם ברגעים הקשים של החיים, כשאנחנו ניצבים אל מול חולי, זיקנה ומוות.

ככל שהעמקנו בתפיסה המטריאליסטית, אנחנו צמצמנו את עצמינו לגבולות של הגוף שלנו, את המציאות למה שאנחנו מסוגלים לחשוב עליו או לתאר אותו באמצעות השפה, ואת העולם כולו רק למה שמדיד וניתן לתפיסה. בלי לשים לב, בעודנו צועדים בעקבות ההיגיון, ניתקנו את עצמינו מחלקים בתוכנו ובעולם. הזנחנו את הצורך הרוחני שלנו וכל מה שהוא מביא איתו, דברים להם אנו זקוקים כדי לשגשג כבני אדם.

ד"ר ריק דאבלין, המקים של ארגון MAPS ואחת הדמויות המרכזיותבמחקר הפסיכדלי כיום, התייחס לסוגיה הזאתבראיון בפורבס שנעשה איתו לאחרונה– "הדרך הכי טובה להסתכל על זה היא כמו על הספקטרום של צבעי הקשת – כל הצבעים השונים הם רבדים של התודעה, ואתם צריכים את כולם. אם תתמקדו רק ברובד הביוגרפי כמו שפרויד עשה, ותתעלמו מהרובד הרוחני, תקבלו תמונה חלקית בלבד. אבל גם אם תתמקדו ברובד הרוחני ותתעלמו מהביוגרפי, התמונה שתקבלו תהיה חלקית גם כן".

אולי דווקא בגלל שהתפיסה המטריאליסטית הכתה שורש כל כך חזק בתודעה שלנו, אנחנו זקוקים לכלים חזקים כמו פסיכדליים כדי לטלטל אותה ולהזכיר לנו שישנם רבדים נוספים למציאות שאנחנו מנותקים מהם. אולי זה בכלל לא החיבור של הרוחניות והפסיכדלים שצריך להיות מוזר לנו, כמו הניתוק שלנו מהרובד הרוחני בתחומים האחרים בחיינו.

• בתודעה
• סמים
• סמים פסיכדליים
• רוחניות