מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאתם חושבים על פול דאנסינג aka ריקוד על עמוד? טעות, תחשבו מחדש. המייסדים של הליין "בסיבוב" שחוגג שנה, רוצים לשנות את האימג'ים הסליזיים שלכם על מועדוני חשפנות חשוכים, ומוציאים את הריקוד על עמוד לבמה לקהל הרחב – ועושים מזה חגיגה.

>>סכסוך משפחתי: דירגנו את בני משפחת בנאי לפי השפעה תרבותית

"כל חשפנית עושה עמוד, אבל לא כל מי שעושה עמוד היא חשפנית". מסבירה לירון היימן, מייסדת "בסיבוב" ובעלת "we pole", מותג לבגדי תנועה וריקוד על עמוד. היימן מתאמנת כבר עשור בפול דאנסינג אקרובטי, ולפני שנה התחברה עם סארי מנסור, רקדן העמוד הערבי הראשון בארץ, שעלה על עקבים ומתחרה בתחרויות, ומדריך ריקוד. כן, זה דבר שקיים. עד שנגיע לתחרויות, נסתפק במסיבה שנותנת במה לרקדנים ברחבות השונות של הכולי עלמא, ומתייחסת אליהם בכבוד המגיע להם – כאמנים.

"רוב ההזדמנויות של רקדנים על עמוד היו במסיבות פטיש" אומר סארי. "בתחילת הדרך, לפני שלוש שנים, הופעתי במקומות חשוכים, בהם האמן שמגיע להופיע לא מוכר, יותר 'בוא תעשה את העבודה שלך ותלך הביתה'". בלי שמות, בלי מצלמות, וכפי שהוא מתאר זאת, גם ללא הערכה. "הרגשתי כמו חפץ. בא לי שאנשים יראו אותי ולא רק להיות מוסתר במקום חשוך".

למי שחיצוני לעולם הריקוד על עמוד, לא בהכרח ברור שהגיעו הימים בהם ניתן לנתק את העמוד מההקשר המיני. גם היימן וסארי מעידים שהקהל בארץ עוד לא מודע מספיק, ולכן הרבה פעמים התגובות מזלזלות, כאילו מדובר באקט זול. "צריך להבין: העמוד הזה דורש לבוש חושפני. אני לא יכול להידבק לעמוד בג'ינס" מסביר סארי. "ומי שעושה את הספורט הזה מתאמן חמש שעות ביום, שישה ימים בשבוע. אם אתה בוחר להסתכל על זה כמשהו זול, הבעיה אצלך במוח, נשמה".

את הסטיגמה הזולה של העמוד גם היימן וגם סארי מנסים לשבור. פשוט כי העמוד הזה שינה להם את החיים. "באתי ממקום שיש לו את הערכים שלו, שתמיד הייתי צריך להסתיר את הנשיות שלי", אומר סארי. "היום כבר יודעים שאני רוקד על עקבים, אבל בשנה הראשונה סיפרתי רק לחברים קרובים. האינסטגרם שלי היה סגור, לא רציתי להעלות דברים כי לא ידעתי אם אני רוצה לקחת את הסיכון ולשלם את המחיר שכביכול דמיינתי שאשלם. אחרי שנה, כשכבר ניגשתי לתחרויות, הבנתי שזה משהו שאני באמת אוהב וטוב בו, ובא לי להוציא את זה החוצה, להראות לעוד אנשים שאפשר".

הוא התחרה וזכה, ופנו אליו כדי לעשות עליו סרט דוקו שילווה את המסע שלו כרקדן ערבי על עקבים שמשתתף בתחרויות. אבל אז הוא עצר. מבחינתו, אם הוא הולך לככב בדוקו, הוא צריך לוודא שהמשפחה שלו און בורד. "בגדול אף פעם לא באמת הסתרתי שאני גיי. המשפחה שלי סוג של ידעה אבל פחות דיברנו על הדברים האלה".

סארי רצה לוודא שאבא לא יגלה עליו דברים מהטלוויזיה. "השיחה התחילה מ'היי, מצלמים עליי דוקו'. אבא שאל, 'למה דוקו? מה מעניין בך?'. אמרתי לו 'זכיתי בתחרות, עכשיו אני ניגש לעוד תחרות. אני רקדן עמוד ערבי ראשון, והראשון שעושה את זה על עקבים בעולם'. ואז הוא אמר: 'איזה עקבים? במה מדובר?' אז הסברתי שחלק מהעולם הזה כולל לרקוד על עקבים, וזה בעיקר מה שאני עושה".

"כאן הייתה הרמת הגבה הראשונה", אומר סארי. "'למה אתה עולה על עקבים, אתה הומו?' הוא שאל. עניתי שלמרות שזה לא מתקשר אחד לשני – אם אני עולה על עקבים זה לא אומר שאני הומו, ולהפך – אבל כן, במקרה אני גם הומו.הוא אמר מלא דברים שהוא לא התכוון אליהם. זה יצא על מאה. על אוטומט. המשפט שחזרתי עליו כל השיחה היה 'תמשיך לדבר ולפרוק. אני לא מצפה בסיטואציה הזאת שרק אתה תכיל אותי, גם אני מכיל אותך'".

"אבא שלי מדור מאוד שונה" הוא ממשיך. "הוא לא יודע מה זה ריקוד על עמוד או איך באמת נראים החיים שלי. דרשתי מעצמי להיות הכי מכיל. עם כל הדברים שאמר לי ושלא הייתי רוצה לשמוע, הזכרתי לעצמי שאנחנו שני צדדים בסיטואציה הזאת. זה לא רק שההורים צריכים להכיל אותנו. גם אנחנו צריכים להכיל אותם. גם לו לא קלאם ילך ברחוב ויגידו 'הבן שלו רוקד על עקבים'. אני הראשון שעושה את זה. כל בן אדם ראשון שבוחר לעשות משהו, יש מחיר מאוד כבד לשלם, והוא צריך להיות מודע אליו. הייתי מודע, ואמרתי, אוקיי אני הולך על זה".

כעבור שבועיים, הם נפגשו שוב בבית קפה בכרמיאל. באיזשהו שלב, הבעלים של בית הקפה ניגש אל סארי ושאל אותו במה הוא עוסק."אמרתי לו 'אני רקדן עמוד ומדריך לריקוד על עמוד, אני עושה אקזוטי, אני גר בתל אביב'. וזאת הייתה הפעם הראשונה שממש אני מתבטא בנוח, מציג את עצמי על מלא מול אבא שלי. [הבעלים]הסתכל על אבא שלי ואמר לו, 'וואו, כל הכבוד. זה כל כך יפה לראות מישהו כמוך שיש לו ילד כזה'. כשהוא הלך, אבא שלי חייך. אמרתי לו, 'אבא, אתה רואה שיש עוד צדדים?'. היה לו בראש שאנשים יבואו אליו ויגידו לו איך זה הבן שלך? איך אתה קורא לו בן שלי. ובדיוק בא מישהו לו והראה לו אחרת".

לקח לו שנה לצאת עם התשוקה שלו לעולם, ולפתוח אתעמוד האינסטגרם שלולכולם.מאז הוא מקבל הרבה פידבקים חיוביים, כולל לא מעט טינאייג'רים, גם מהמגזר, ששאבו השראה והלכו בעקבותיו."היו מלא קולות שאהבו. למשל ישבתי בבית קפה של חברה בכפר, בא מישהו שמכיר אותי מהכפר ואמר לי, 'אתה בחור מדהים. אני רואה את האינסטגרם שלך, תמשיך לעשות מה שאתה עושה, אתה נותן השראה למלא אנשים'. מבחינתי זהו. אני את שלי עשיתי".

הסיפור של סארי די יוצא דופן, ומבחינה מסוימת, עם הימן זה מקרה הפוך. כהתחילה להתאמן על עמוד, בן הזוג שלה דאז חשב שהיא מחפשת תשומת לב מינית. "זה כל כך לא היה שם, כי החוויה בשיעורי ריקוד זה פשוט בנות מוחאות כפיים אחת לשנייה, זה הכי חברוּת שיש. בסוף עזבתי אותו והמשכתי עם העמוד. זה הקשר הכי יציב בחיים שלי".

בפועל, רקדנים על עמוד עדיין מקבלים יחס מזלזל והטרדות מיניות ממי שלא בא מהתחום. "לכן במסיבה היה לי חשוב מההתחלה שנשמור על הכבוד של הרקדנים, שירגישו כאילו הם באים להופעה. זה סייפ ספייס לכולם – גם לקהל וגם למופיעים".אומרת היימן."'בסיבוב' הפך למקום שאיחד את כל רקדני העמוד מכל ארץ", מוסיף סארי. "עד למסיבות זה היה מפוזר, אנשים הכירו אחד את השני מתחרויות או מאינסטגרם. כאן אנחנו בונים סצינה. כולם פתאום מכירים גם אחרי האירוע. אני רואה אנשים יותר חברים, יותר מכירים, יותר עושים פרויקטים ביחד".

לאחרונה הם פתחו גם את "מיני בסיבוב", ליין ספין אוף של במה פתוחה לרקדנים מתחילים שיתנסו בהופעות בסביבה מכילה ומעצימה. וזו, אולי, מילת המפתח בהקשר הזה. "תמיד אני אומר בסטודיו למצטרפות חדשות: לפני שהייתי עושה עמוד הייתי הולך ברחוב ומסתכל על הרצפה", אומר סארי. "היום אני הולך ברחוב עם גב זקוף ומסתכל לאנשים בעיניים".
"בסיבוב" x ג'וס, 28.9, 21:00,פרטים נוספים באינסטגרם
כולי עלמא, מקווה ישראל 10, כניסה חופשית

• חיי לילה
• ❤ תרבות
• ריקוד
• ריקודים
• כולי עלמא

>> "Soul Train" הייתה תוכנית טלוויזיה ששודרה משיקגו לכל רחבי ארצות הברית בין 1971 ל-2006, ובמרכזה הופעות של אמני דיסקו-פ'אנק, אר'אנ'בי והיפ הופ שחורים, וריקודי זוגות מהפנטים של צעירים שחורים עם ביצועים מרהיבים לצליליהם שמככבים ביוטיוב עד ימינו אנו. "Soul Train" הוא גם ליין מסיבות תל אביבי בהשראתה, ואם אתם קוראים את השורות האלה בסופ"ש אז הגעתם בדיוק בזמן.

>> אם כבר חוגגים: 16 מסיבות הפורים הכי טובות בתל אביב
>> העיר של אלעד רון: חנות הדיסקים של האליל ומה קשור יצחק שדה

במהלך פורים (יום שבת, 23.3,בארט קלאב) יחגוג די.ג'יי אלעד רון, יחד עם די.ג'יי אור הקטן, עשור לליין המסיבות הייחודי הזה, שמתקיים פעם בשנה בפורים וכולל תחפושות דיסקו ברוח התקופה והמון המון דיסקו-סול-פ'אנק לנשמה. ביקשנו מהם לארגן פלייליסט שיכניס את כולנו לאווירה, והנה הוא לפניכם. (אזהרת המערכת: עשוי לגרום לתזוזות בוטי בלתי רצוניות).

הבחירות של אלעד רון

Fatback band – Party Time
את דיסק האוסף של הלהקה רכשתי בשנת 2000 בחנות של אילן בן שחר ובהמלצתו (מהטופ 5 מקומות). בהמשך אספתי את תקליטיה 45' הישנים יותר שלהם, קטעים פחות "אפויים" שלא הופיעו בדיסק, הרבה יותר מחוספסים ומלוכלכים, ואותם מנגן במסיבות סול טריין.

Rick James – Give it to Me
שיר שהפך מזוהה עם המסיבות לאחר ששולב בקליפ מהמסיבה הראשונה ב-2014. דיסקו מלוכלך וחושני שתמיד נותן לרחבה טוויסט.

Instant Funk – I Got My Mind Made Up
הסמפול הפותח המוכר מ"דה לה סול" ממשיך לפצצת דיסקו פ'אנק שלא מותירה אף אחת אדישה. פארטי סטרטר, בוטי שייקר.

Curtis Blow – The Breaks
השיר הזה הולך איתי בערך מאז שהתחלתי לנגן בעיר. תקליט מושלם לחובבי סקרצ'ים, הפתיחה הזו של "קלאפ יור האנדס" השפיעה עלי יותר ממה שחשבתי (אני מתחיל את רוב הרמיקסים שלי באקפלה) זה פשוט תקליט מנצח מהתקופה שבה האולד סקול באמת היה אולד.

T Connection – Groove to Get Down
עוד להקה אהובה האחראית להמנוני דיסקו פ'אנק שהיו פופולריים בפרדייז ג'אראג'. פ'אנק שבור ואנרגטי שסומפל לקטע ברייקביט שהייתי מנגן בטי-ברייק, מושלם לבי-בויז ופליי גירלז שיש לנו בשפע בסול טריין, וגם מעולה לסול טריין ליין עצמו.

הבחירות של אור הקטן (אור גלעד)

Bobby Byrd – I Know You Got Soul
אני יודע שיש לכם סול, אחרת לא הייתם מגיעים לסול טריין.
הרבה מההיכרות שלי עם עולם הפ׳אנק והגרוב מגיעה מחפירות אחרי סימפולים של שירי היפ הופ, וכך את השיר הזה למשל הכרתי דרך הקלאסיקה של אריק בי & ראקים. מי שהיה בסול טריין ליין בשנה שעברה כשהשיר הזה נחת, בוודאי עוד זוכר את הטירוף.

James Brown – Sex Machine
ההופעה הראשונה שלי מול קהל הייתה בכלל תחרות של דיג׳יים על פטיפונים, שם השתמשתי בשני תקליטים של השיר כדי להכפיל ולעשות סקראצ׳ים על החצוצרות שפותחות את השיר. אז לשיר הזה תמיד שמורה פינה חמה אצלי בלב, ובכלל – כשג׳יימס בראון צועק עליך get up get on up אין מצב שאת/ה נשארים מחוץ לרחבה.

Dee Lite – Groove is in the heart
להיט הענק מה-90s של ההרכב די-לייט עם הגרוב המדבק. את חלק מהאנשים יתפוס הבייסליין השאול מהרבי הנקוק, אחרים אולי ישרקו את השריקה העולה והיורדת, בתור מעריץ טרייב קולד קווסט – אני אישית כמובן מחכה תמיד לוורס של קיו-טיפ. אל תפספסו את הקליפ הטריפי!

Will Smith – Gettin' Jiggy Wit It
בסוף שנות ה-90 וויל סמית׳ היה בלתי ניתן לעצירה אחרי סדרת טלוויזיה בכיכובו ולהיטים שנחתו בזה אחר זה. סמית׳ תמיד ידע בתור אומן מיינסטרים ענק לשלב את אבות המזון המוזיקליים הפ׳אנקיים שלו – בין אם זה הסימפול של The Whispers – And The Beat Goes On ב-Miami או הסימפול של Forget Me Nots בשיר הנושא של Men In Black, ואפילו הקדיש פרק מחווה לתוכנית ״סול טריין״ בסדרה שלו ״הנסיך המדליק מבל אייר״, שם כל המשפחה התארחה בתוכנית, והריקוד האייקוני של קרלטון קיבל סוף סוף את הבמה המכובדת הראויה לו. בחרתי את Gettin Jiggy Wit It שמסמפל את He's The Greatest Dancer של Sister Sledge ונפתח עם סולו צ׳ירפ סקראץ׳, טכניקה שהמציא שותפו המוזיקלי הדיג׳יי והמפיק Jazzy Jeff האגדי.

Stevie Wonder – Sir Duke
קלאסיקת הפ׳אנק העל-זמנית (שהיא בכלל מחווה לענקי הג׳אז שסטיבי אהב) עדיין מעלה חיוך וריקוד בלתי נשלט גם אחרי כמעט 50 שנה. מוזיקה היא שפה שכולנו מבינים.

• ❤ תרבות
• מסיבות בתל אביב
• דיסקו
• סול
• ריקודים
• פורים

כבר תקופה שאני והחברה הכי טובה שלי נפגשות פעמיים בשבוע כדי לצפות בריאליטי האלמותי "רוקדים עם כוכבים". זה רק אנחנו, הכוכבים שלומדים לרקוד, מלא וויד וג׳'אנק פוד בערימות. והצלחנו. הצלחנו במשך החודשים האחרונים לעקוב ולצפות בכל העונה עד לגמר המיוחל. זה הרגע בו עומדים למבחן שלושה זוגות כמעט מנצחים: גיה באר גורוביץ וחיים פרשטיין, לי בירן ונינה סולוביוב ועדי חבשוש וארטיום ליאסקובסקי. לרגל החג אפיתי עוגה (עוגת קרמל-שוקולד כי אנחנו בגבוה של הנמוך), גלגלתי מראש כמה ג'וינטים והתכנסתי לטקס שהיה אמור להתחיל ב-21:15, אבל בפועל התחיל ב-21:30 כי פרסומות.

יש שיזלזלו במנהג של צפייה משותפת בריאליטי, אבל אני אזלזל בזלזול שלהם. מה יותר כיף מלצפות בטראש טרנדי עם החברה הכי טובה שלך? זה גם מחזק את הקשר שלכן וגם מעניק עוד פרספקטיבה פוסט מודרנית להתבונן איתה על החברה בה אנחנו חיות. או משהו. בואו נפסיק להתייפייף ונשים את הדברים על השולחן. "רוקדים עם כוכבים" זה לא סרט מפוצץ על הפילוסופיה הקוונטית של היקום ואני לא פיזקאית שמנסה למצוא תשובות לשאלות קיומיות. אני בחורה צעירה שרוצה להקליל את החיים הבמילא קלילים שלה. "רוקדים עם כוכבים" מושלמת עבור זה.

הפרק נפתח בהנחיית לוסי איוב, שחזרה בדיוק מחופשת לידה ואסי עזר, שהחליף אותה בפרקים האחרונים לאחר שילדה. כל הכוכבים שהשתתפו בכל מהלך העונה נכנסו אל האולפן. ולרגע שכחתי שהם בכלל היו קיימים ושאי פעם השתתפו בתכנית הזאת. אנשים כמו דידי הררי, עופר שכטר, יסמין לוקאץ׳ או קובי מימון היו כאן וכולנו הספקנו לשכוח כבר. שלא לדבר על המשתתפים בתוכנית שהצליחו להגיע רחוק בעונה, ואני עדיין לא קולטת את זה שהם קיימים במציאות, כמו ניב מדר או דנה גרוצקי. אני נשבעת שאת דנה גרוצקי המציאו ביום שהיא הגיעה ל"רוקדים עם כוכבים" והשתמשו בבינה מלאכותית כדי לשתול את הדמות שלה בכל התוכניות של גיא פינס מהעשור האחרון.

לאחר כניסת המתמודדים מכל העונה, נכנסו השופטים. אין לי מה להגיד מלבד זה שאלי מזרחי הוא היחיד מבין הארבעה שיש לו טעם טוב. אנה אהרונוב הייתה לבושה בפפיון אחד ענק, רונה לי שמעון דפקה לוק של כלה מודרנית ודוד נראה כאילו הוא נגרר אחרי הבנות. אממה, בתכניות עם שופטים, לא רואים את החלק התחתון של השמלה או החליפה שלהם. אז מובן הרצון שלהם להחצין את החלק העליון.

התחלנו כאמור עם היחסים החמודים והקלילים בין לוסי איוב לבין אסי עזר. הוא נועז יותר בהנחייתו, היא מחזירה את השיח לאזור מבטחים. שניהם מסבירים בפשטות על הגמר שיראה כך: כל אחד מהזוגות ירקוד שני ריקודים בשני סבבים. לי בירן הוא הראשון לרקוד את הריקוד בסבב הראשון. לפני תחילת הריקוד הקרינו קטע על התהליך שהוא עבר. הסליזיות הייתה באמת מרחיקת לכת. אבל אני בכיתי. אני תמיד בוכה בקטעים האלה. מאחור אני יכולה לשמוע את הקול של החברה הכי טובה שלי אומר "את או בוכה מהקטעים המרגשים או אומרת שזה קרינג׳ רצח וכועסת עליהם". היא צודקת. זה או מחמם את הלב לראות את הקיטש הזה באופן מובנה ומהונדס, או מכעיס אותי כשזה יורד כל כך נמוך. מפה לשם, הריקוד של לי ונינה שורף את הרחבה והם מקבלים 4 עשיריות מושלמות.

בתכלס? כפשוטי עם, אנחנו אף פעם לא נדע איך הזוגות רקדו. חוץ מפעם אחת שהיה נראה בוודאות שאורלי לוי אבוקסיס לקחה קלונקס אחד יותר מידי לפני אחד הריקודים שלה. בבית הכל נראה יפה. וזה כל הקסם בתכנית הזאת, בריקוד יוצאת אנרגיה כל כך מרגשת, זה סוחף אותך. משהו חדש ובתולי פורח אל אוויר העולם. אלה אנשים שמתנסים לראשונה בדבר חדש ומביאים את הגרסה הכנה ביותר של עצמם לדבר החדש הזה שדורש לא מעט אומץ, יכולות פיזיות ואנרגיה.

אנחנו עוברים לגיה באר גורוביץ וחיים פרשטיין. הם הפייבוריטים שלי. אני סאקרית של גיה באר גורביץ עוד מהפרק השני של בנהאל. ברגע ששמעתי שהיא הצטרפה לתכנית, עוד לפני שהחל השידור, ידעתי שאתמוך בה. גיה וחיים רוקדים ריקוד מושלם כהרגלם, ומקבלים ציון כמעט מושלם של 39. 3 עשיריות ו-9 אחד מאלי מזרחי. הו, אלי, אלי. מיד עוברים לזוג השלישי, עדי וארטיום. כרגע הם במצב טראגי. ארטיום לא יכול לרקוד עם עדי כי הוא נפצע. הלפיד עובר למתנאל, שהיה הרקדן של אלה-לי להב. הריקוד שלהם היה נהדר. כשהוא הסתיים, עדי מחובקת בידיו של ארטיום וכמעט שכחה שמתנאל היה זה שרקד איתה. שלושתם נעמדים לקבלת תוצאות השופטים, עדי וארטיום עם מיקרופון ביד, מתנאל ללא מיקרופון. ארטיום מקבל את חוות דעת השופטים כאילו הוא רקד בעצמו את הריקוד. מתנאל מנסה להשחיל מילה אבל לא מצליח בגלל המבט הכלבתי של ארטיום, 40 נקודות גם לזוג-שלשה הזאת, ובכך מסתיים הסיבוב הראשון.

לפני הסיבוב השני של כל אחד מהזוגות, היה קטע של הקראת ברכות ואיחולים מחברים. כשאנחנו אומרים חברים, אנחנו מתכוונים לעובדי ושחקני קשת 12 מהברנז'ה המקומית שלבקשת ההפקה צילמו סרטוני "עלי והצליחי" עבור המתמודדים האהובים שלנו. הכוכבים זוכים לאיחולים. עבור הרקדנים, דממה. רק ההורים של חיים הקליטו עבורו סרטון. מלבד הכוכבים שאנחנו צופים בהתפתחותם בתחום הריקוד, יש פה עוד אדם שלם שמרגיש שמתעלמים ממנו – הרקדן עצמו. זה מתבטא בכך שאת שם הכוכבים מקריאים במלואו, ואת הרקדן רק בשם הפרטי, כשמעלים זכרונות מעבר התכנית – תמיד אלה יהיו זכרונות של הכוכב, כשנותנים זמן מסך, זה לרוב יהיה אך ורק לכוכב. אני יודעת שמדובר כאן בתכנית בשם רוקדים עםכוכבים, אבל יש כאן גםרוקדיםשאפשר לשים לב אליהם.

הסיבוב השני נגמר. גיה וחיים סגרו את העונה הזאת בריקוד מושלם ששוב העלה בי דמעות. איך אפשר שלא כשהם רוקדים לצלילי השיר האמנם של לאה גולדברג? סך הנקודות בטבלה הוא 80 נקודות ללי ונינה, ו-79 נקודות לגיה וחיים ועדי וארטיום. ומתנאל. וזה הכל בזכות שתי ה-9 שאלי מזרחי העניק לשתי המתמודדות האהובות שלנו. בין לבין במהלך הפרק רונה לי שמעון רוקדת מחול מודרני, אנה אהרונוב מונפת באוויר על ידי אלכס שטילוב (שבשנה האחרונה הספיק לגדל קוקו ארוך ולהיראות כמו מהנדס חשמל) והאנרגיות של השידור באוויר. רק מה? פרסומות, פרסומת לפני הריקוד, ופרסומת אחרי הריקוד, ופרסומת בין הריקודים, ועוד אחד ככה בין הפרסומת לפרסומת, שיהיה לנו בכיף.

הריקודים נגמרו וההצבעות באפליקציה של מאקו נפתחו. נכנסנו במהירות להצביע לפייבוריטים שלנו. ההצבעה לא ארכה זמן רב. התוצאות היו אמורות להתפרסם די במהירות, אבל זה לא מה שקרה. אתם בוודאי שואלים את עצמכם למה. אסי עזר ענה על זה יפה בשידור בזמן אמת "חברים, מישהו צריך לממן את כל מה שקורה פה". כשחוזרים שוב מפרסומות, המקום השלישי נחשף, כמעט. זאת בדיוק השנייה שהטלוויזיה נתקעת. כי בכל זאת, החיים הם החיים ואי אפשר לנצח אותם. עוברות 30 שניות של נצח, הטלוויזיה חוזרת לעצמה. לוסי מספרת על הנתונים, המקום השלישי קיבל 30% מהקולות, המקום השני 34% מהקולות והמקום הראשון 35% כלומר יש פער של אחוז אחד בלבד בין הזוכים למפסידים. הלם הלם הלם.

עוד סיבוב של פרסומות. מתגלות התוצאות של המקום השלישי – לי ונינה. זה הלם, כי מהמעקב ברשתות החברתיות לי היה אמור לנצח. ומיד יוצאים לעוד פרסומות. לוסי ואסי חוזרים, ולפני ההכרזה מתחילים בתודות. תודה לצוות השופטים ותודה לרקדנים, תודה אחד לשני. ועל הדרך גם מכניסים סמול טוק של לקחת את הילדים ביחד לחוג ריקוד, כאילו זה לאנץ' שישי בצהריים בסטריטס ולא נגיד הגמר של "רוקדים עם כוכבים". אסי מעניק ללוסי את הזכות להגיד את שמות המנצחים בשידור חי. וזה מוכרז: עדי וארטיום (ומתנאל) זוכים במקום הראשון. השניים קופצים מאושר ושוכחים את החבר השלישי שעזר להביא אותם לניצחון בצד.

עדי וארטיום עברו דרך ארוכה וזה הרגע שלהם להתרגש אחרי כל החודשים הארוכים הללו. ובכל זאת, אם הייתי צריכה לחלוק מקום ראשון בתחרות עם מישהו, זה שעושה פרצופים לשופטים כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו – לא היה הבחירה הראשונה שלי. ועדיין, מדובר ברקדן שהצליח לגרום לכוכבת שלו לקבל 2 עשיריות ראשונות בפרק הראשון של העונה. זה מגיע להם לגמרי.

כך הסתיימה עוד עונת ריאליטי שמילאה לי חלל בלב. מיד בדקנו בלוח השידורים מתי הריאליטי המעניין הבא עולה לאוויר. רגע לפני שארזתי את החפצים שלי ויצאתי לדרכי הביתה, אמרתי לחברתי מזה 13 שנה שאני משאירה אצלה את החצי עוגה שלא סיימנו כי התחילה לכאוב לנו הבטן מרוב השוקולד. לא עברה שנייה והיא ענתה לי בקול מלגלג – "מה חשבת, שאני אתן לך לקחת את העוגה הביתה?".

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• קשת
• ריקודים

• Facebook
• Twitter
• Email

מתי התחלת לרקוד ריקודי בטן?
"לפני בערך 13 שנים. התחלתי להופיע ובאיזה שלב היה נראה לי שאני צריכה ללמוד מקצוע. למדתי חינוך והשארתי את הריקוד כתחביב. השנים עברו וניסיתי כל מיני דברים בתחום החינוך עד שהחלטתי שאני הולכת לתשוקה האמיתית שלי. החלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף".

מה עומד מאחורי שם הבמה שלך?
"קודם כל דודה לולה מהסרט 'אלכס חולה אהבה'. בילדות היו קוראים לי לולה משם ולא ידעתי מי זאת, רק בגיל מבוגר ראיתי את הסרט והבנתי את הדמיון. כשיש את שבוע הכפילים אני שמה את התמונה שלה ואנשים שלא מכירים אותי חושבים שזאת התמונה שלי. גם לסבתא רבא שלי קראו לולה. זה שם שאני אוהבת והרגשתי רצון שיהיה לי שם במה, הוא קשור למהות של ההופעה. יוצא ממני משהו אחר בזמן ההופעה, הלולה שבי יוצאת".

את מספרת שאת מגיעה מבית אשכנזי, איך מגיבים לחיבור לתרבות ולמוזיקה המזרחית?
"אני מאוד אוהבת את המוזיקה והתרבות הזאת, ממקום עמוק. במעגל הקרוב מאוד מפרגנים לי. אני חושבת שזה חיבור מהנשמה, ולדעתי החיבור הוא מגלגול קודם. אני בטוחה שבגלגול אחר הכרתי את המוזיקה הזאת ובאתי מהתרבות הזאת".

לא קשה לרקוד בזמן שאנשים אוכלים?
"לי זה לא קשה, יש משהו דווקא בריקוד הזה בניגוד לבלט או לג'אז שכן מתקשר עם אוכל ועם שתייה. גם באירועים שאני מופיעה זה חלק מהאווירה והתרבות. גם באירוע וגם במסעדה יש היגיון בתזמון ההופעה, אני אצא אחרי שאנשים אכלו מנה עיקרית. בדרך כלל זה אחרי וזה מלווה בשתייה, אבל לא מפריע לי אם מישהו מנשנש. לרוב אנשים פשוט קמים לרקוד".

ריקודי הבטן דורשים אומץ?
"כן, יש חשיפה במובן הכי פיזי, אבל גם במובן הרגשי. הריקוד נותן ליצר מקום כי יש בנו את הצד הזה וכיף לתת לו ביטוי. מתי שהחלטתי ללכת על זה, הבנתי שזה דורש אומץ אבל זאת כבר לא הייתה שאלה של אומץ אלא בחירה – בחירות לעשות משהו כדי לחיות את הרצונות שלך, או שפשוט לא לחיות. זה עניין של לא לתת לפחד לעצור אותך מלחיות".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"שאלה קשה, גם כתל אביבית במקור. להיות תל אביב זה אומר מצד אחד לאהוב את העיר הזאת וליהנות ממנה אבל מהצד השני להיות ציניים ולהעביר ביקורת כלפי תופעות שמתרחשות בה. אבל בסוף תמיד נשארים פה".

• אנשים
• יפו
• ריקודים
• ריקודי בטן
• האנשים שעושים את תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע שעבר התקשורת צהלה בעקבות תקנה חדשה של הפרקליטות וחגגה על הכותרת – מהיום אסור לקיים במועדוני חשפנות "לאפ דאנס". הפרקליטות הנחתה את המשטרה להרחיב את האכיפה נגד מועדוני החשפנות, כך שגם הריקוד על הברכיים ייחשב במקרים מסוימים ל"מעשה זנות" אף שמעשה כזה לא מוגדר בחוק. מה קורה בפועל לאחר הודעת הפרקליטות? "שום דבר לא השתנה. הכל כרגיל", קובע גורם בכיר במועדון הפוסיקט. גם כתב שלנו שנכח במקום באחד מלילות השבוע ציין בפנינו שהחשפניות, רובן ככולן, ביצעו לאפ דאנס כשהן בעירום חלקי.

>> הזונה שאתם מכירים: "עדיין לא סלחתי לעצמי. זה יקרה"

לפי ההנחיה החדשה תינתן למשטרה האפשרות לפעול נגד המועדונים ובעליהם באמצעות צווי סגירה ואי חידוש רישיון עסק. "הרינו לעדכנכם כי הפעילות המתבצעת בעסקיכם, אשר הציבור נוהג לכנותה 'לאפ דאנס' ואשר ביטויה בחיכוך שנועד לגירוי/סיפוק מיני של החשפניות בבאי המקום, ברחבת המועדון וזאת כשהחשפניות בלבוש מינימלי/עירום חלקי וכש'הלקוח' יכול לגעת בהן, עולה כדי 'מעשי זנות'", נכתב במכתב שהוגש לכמה מועדונים בארץ. "למען הסר ספק, המשך פעילות זו בעסקכם יהווה עברה ועילה לנקיטת כל אמצעי שבדין ובכלל זה אמצעים מינהליים".

"הפרקליטות והמשטרה הזמינו כמה בעלי מועדונים והראו לנו סרטון שבו רואים לאפ דאנס ואמרו לנו: 'זה לא'", מתאר את הפגישה הגורם ממועדון הפוסיקט. "הדבר היחיד שהשתנה זה שהלקוחות לא יושבים עם רגליים פתוחות אלא עם רגליים סגורות, על הצד". לשאלה איך אפשר לאכוף את זה לא הייתה לו תשובה. "יש פה קבוצה של נשים שהדבר נוגד את המחשבות שלהן אז הן מפגינות נגד. ברור שהן עושות שלא בצדק, יש כאן סוג של כפייה, כמו כפייה דתית. זה לא יחזיק מעמד. אני מאמין שההחלטה תגיע לעליון ושם יוחלט – כן, כן, לא, לא".

כזכור לפני כשנהנשלל רישיון העסק של הפוסיקטבעקבות ממצאים שהראו שבחדרים אחוריים של המועדון ניתנים שירותי מין בתשלום. הגורם מציין כי רישיון העסק היה קיים למעלה משש שנים טרם שלילתו, וכעת הרישיון מאושר על ידי כל הגורמים חוץ ממשטרת תל אביב. ההנחיה החדשה מגיעה בעקבות פסק דין שניתן על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון גונן לפני שנה. "עיריית רמת גן דרשה לסגור את מועדון הבורסה בעיר", אומרת חברת הכנסת ממרצ מיכל רוזין. "בעלי המועדון התנגדו והשופטת החליטה שברגע שיש בידור לצורך סיפוק מיני הוא אינו בידור. יש כאן ניצול, ביזוי והשפלת נשים". לעתירה זו מצטרפת, כאמור, החלטתו של פרקליט המדינה להגדיר מחדש את הלאפ דאנס. "הגיע הזמן שיפסיקו עם התרגילים ומשיכות הזמן. תל אביב צריכה להיות עיר נקייה ממועדוני חשפנות", אומרת חברת מועצת העיר גבי לסקי. "כמו שהצלחנולהפוך לעיר נקייה מכרטיסים שקוראים לשידול זנות, כך לחץ ציבורי יכול להשפיע גם על סגירת המועדונים. התשתית המשפטית קיימת".

"המטרה היא לגרות את הלקוח"

"30־25 ש"ח, זה המחיר ללאפ דאנס", אומרת שני נרדימון, קרימינולוגית שיקומית שעשתה תזה בנושא חשפנות כתת תרבות וראיינה עשרות חשפניות שעובדות במועדונים בתל אביב. "צריך להבין כמה לאפ דאנסים צריכה חשפנית לעשות בערב כדי שזה יהיה רווחי. מלא. המטרה, הן סיפרו לי, היא לגרות את הלקוח כדי שהוא ירצה לעבור לחדרים הפרטיים שעד היום, לפי העדויות, מתקיימים במועדונים מסוימים בתל אביב. הריטואל הוא לגרות אותו, שהוא לא יגמור, בעצם לקיים מעין 'סקס יבש'. המחירים מתחילים מ־ 300 ש"ח והיא חייבת להפריש חלק מהסכום לבעלי המועדון. מה שקורה בחדרים הפרטיים זה הכל – מריקוד פרטי ועד יחסי מין מלאים".

נרדימון ממשיכה לתאר את ההצצה לעולם החשפנות שקיבלה בעקבות אינספור שיחות שערכה עם נשים שעובדות בתחום. "לפי הממצאים שלי הרעיון לעבוד בזה מגיע ממגוון סיבות – פגיעה מינית בילדות, טראומות, צורך בכסף מהיר וגם ביטחון עצמי. לא מעט בנות מרגישות כוח וביטחון בגוף שלהן כשהן על הבמה. יש גם מקרים של 'חברה מביאה חברה'". נרדימון אומרת שברגע שנברא הרעיון, מגיעים לריאיון עבודה שבו מסבירים את התנאים ומתחילה העבודה. "יש כמה סוגים של חוזים שעליהם חותמת החשפנית עם הבעלים. יש חוזה שבכל יום היא חותמת על 150 ש"ח ליום כדי לעבוד במקום ויש כאלה שצריכות לשלם 5,000 ש"ח כסכום התחלתי. על כל רווח שהן עושות ביומיום הן מפרישות גם כן רווחים לבעלים. קשה מאוד להוכיח ולאכוף את המעשים האלה, אבל זה אפשרי".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:"המשטרה פועלת באופן גלוי וסמוי למיגור עברות זנות וסרסור ובכלל זה במועדוני חשפנות. משטרת ישראל הודיעה לכלל בעלי מועדוני החשפנות בעיר תל אביב על שינוי מדיניות האכיפה והזהירה בעל פה ובכתב כי תבצע אכיפה ביחס לפעילות המכונה 'לאפ דאנס'. בכלל זאת התקיימו בשבוע האחרון פגישות בין משטרת ישראל לבעלי מועדוני החשפנות בעיר. משטרת ישראל תמשיך לבצע אכיפה נחושה וממוקדת, בהתאם לשיקול דעתה המקצועית והמבצעית".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:"העירייה פועלת בתחומי סמכותה על פי החוק כנגד תופעות של ניצול נשים. בכל הנוגע לרישוי עסקים ידיה של העירייה כבולות, שכן אין לה כלים או סמכות להבחין בין סוגי מופעים שונים במועדונים ולאסור מופעי חשפנות. באשר לפוסיקט – לפני כשנה המשטרה סירבה להעניק רישיון לעסק. על סירוב זה תלויה ועומדת עתירה מינהלית שהוגשה בידי בעל העסק נגד המשטרה ולא נגד העירייה. בדיון האחרון ביולי 2018 נתן בית המשפט ארכה לבעל העסק ולמשטרה למצות את המגעים ביניהם ונקבע מועדון לדיון נוסף ב־13.9".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• מועדון חשפנות
• זנות
• חשפנות
• ריקודים
• עירוני
• הפוסיקט