אכלנו סרט השנה: 12 הסרטים הכי טובים שהוצגו בישראל ב-2022

איך מגדירים שנת קולנוע? כמה מהסרטים הכי טובים שראיתי בין ינואר לדצמבר 2022 לא יצאו להקרנות מסחריות בישראל. חלקם, כמו "טאר המנצחת", עתידים לצאת רק בשנה הבאה. גורלם של אחרים, כמו "טורי ולוקיטה" של האחים דארדן שהוקרן בפסטיבל ירושלים, פחות ברור. ברשימה הלא מדורגת שלפניכם החלטתי לכלול רק סרטים שהוצגו על מסכי הקולנוע בישראל במהלך 2022, ורק כאלה שראיתי יותר מפעם אחת או שאשמח לראותם יותר מפעם אחת. לכן לא תמצאו כאן את "אווטאר: דרכם של המים", שגרם לי הנאה מרובה כשראיתיו על מסך האיימקס, אבל אני לא רואה את עצמי צופה בו שוב (בשביל זה צריך תסריט יותר טוב). לשלל הסרטים הישראלים המשובחים שיצאו השנה ייחדתי מקום ברשימת סיכום השנה שהתפרסמה בשבוע שעבר.

>> הקולנוע ב-2022, תמונת מצב: הפתעות בלתי צפויות והמון כישלונות
>> יעל שוב: כך מצאתי את עצמי מצטרפת למצביעים בפרסי גלובוס הזהב
>> סוד המסך הנעלם: הסרטים הכי טובים שלא ראיתם ב-2022

ההפתעה הגדולה: "הכל בכל מקום בבת אחת"

הווריאציה (לא רשמית) על הסרט הקלאסי "אלו חיים נפלאים" לדור ה-Z, שיצרו דן קוואן ודניאל שיינרט, הפכה לאחד הלהיטים המפתיעים של השנה. מישל יאו הנהדרת מגלמת בעלת מכבסה טרודה, שיום אחד מגלה שיש אלפי יקומים מקבילים שבכל אחד מהם יש לה חיים אחרים, ושיש טכנולוגיה שמאפשרת לחצות את היקומים. עכשיו היא חייבת ללמוד לעשות את הקפיצה, כדי להציל את היקומים מישות אימתנית שמאיימת להחריבם. חלק מההיגיון האקסצנטרי של הסרט הוא ההתנגשות בין התחכום הנרטיבי לבין הפשטות של הטכנולוגיה המחתרתית. הרצף המטמטם של המצאות – אבסורדיות, וולגריות, מחוכמות, מטופשות, מסעירות – והשילוב שלהן יחדיו מייצר תחושה שראינו הכל, אבל כזה סרט עדיין לא ראינו.
לביקורת המלאה

הקודר והאנושי: "תא מספר 6"

בקרון שינה ברכבת הנוסעת ממוסקבה למורמונסק, לאורה הפינית מוצאת עצמה תקועה עם בחור רוסי שתיין וגס רוח, שמניח שהיא זונה ומתחיל איתה באגרסיביות. כדי להתרחק ממנו היא מתיישבת בקרון המסעדה ונשארת שם עד שעת הסגירה. אחרי פתיחה שכזאת קשה לדמיין איך לאורה וליוחה (יורי בוריסוב בהופעה נפלאה במיוחד) ימצאו חיבור כלשהו, בהתאם לתבנית הרומנטית המוכרת מ"לפני הזריחה" וסרטים נוספים. וזה יופיו של הסרט בבימויו של יוהו קוסמאנן, שבהדרגה מאתר את האנושיות החמה והפגיעה שמסתתרת מתחת לחזות הניאנדרטלית של הבחור ושל רוסיה הקפואה, בלי להפוך לשלולית סנטימנטלית.
לביקורת המלאה

האיראני העוצמתי: "אין רשע בעולם"

סרטו של הקולנוען הדיסידנט מוחמד רסולוף מורכב מארבעה סיפורים קצרים, העוסקים באופנים שונים בנושא של הוצאות להורג באיראן, ובאחריות המוסרית המוטלת על האנשים שמוציאים אותן לפועל. כל סרט הוא יצירה שלמה שיכולה לעמוד בפני עצמה, אך יחד יש להם עוצמה מצטברת. תקריב של רגליים רועדות בסרט השלישי מהדהד לדימוי דומה בסרט הראשון. הדמיון הוויזואלי מטעין את הופעתו השנייה של הדימוי במשמעות מוסרית, ומייצר רגע מטלטל. כל אחד מהסיפורים ניחן בתבנית ז'אנרית שונה, אך כולם חושפים את מהותם בהדרגה הולוכדים אותנו בגרון.
לביקורת המלאה

המצויר המרגש: "אדומה אש"

הסרט הראשון של פיקסאר שנכתב ובוים על ידי אישה הוא גם אחד המרגשים ביותר שיצאו מהאולפן, שמרבה לספר סיפורים של בנים. זה סיפורה של נערה קנדית ממוצא סיני שאמה דוחפת אותה למצוינות, והיא אינה מסוגלת להגיד לה לא. בהגיעה לגיל 13 מיי, שמתחילה לגלות עניין ראשוני בבנים, הופכת פתאום לפנדה אדומה ענקית, הנותנת ביטוי לרגשות שהיא מנסה לבלוע. בין המטאפורות, המיתולוגיה הסינית והאקשן הפרוע, סרטה של דומי שי מצליח להעביר בצורה אותנטית ומרגשת איך זה להיות נערה מתבגרת שהגוף שלה והתשוקות שלה משתנים. וכמה זה נהדר שיש חברות באמת טובות ששמחות לקבל אותך כמו שאת, גם אם את עדיין לא יודעת מי את.
לביקורת המלאה

האיראני האנושי: "הגיבור"

אסגאר פרהאדי ("פרידה") יצר מעשיית מוסר מרגשת על רקע מערכת החוק והמשפט באיראן, שבמרכזה תיק עם 17 מטבעות זהב שנמצא ברחוב. הבחירות שעושות הדמויות מניעות עלילה שהולכת ומשתרגת, עוטה רבדים ומחליפה טונים ככל שמעמיקה היכרותנו איתן ועם הסדים שבהם הן נתונות. כשהנבל של הסרט מציג את נקודת מבטו על האירועים, אפשר להבין גם אותו ואפילו להזדהות עם תלונתו. בעזרת השחקנים המעולים, הסרט חוקר את כל ההתפלגויות וההשתמעויות האנושיות והמוסריות של הסיטואציה שבמרכזו, ואף פעם אינו נופל למהמורות של נאומים ומוסרי ההשכל.
לביקורת המלאה

המקסים והאישי: "הפייבלמנים"

אחרי שלאורך הקריירה הארוכה שלו סטיבן ספילברג הגיש לנו מיני גרסאות מטאפוריות של חייו, הוא סוף סוף הוריד את המסכות והעלה על המסך את זיכרונות הילדות שלו. נראה שהוא נזקק לשנים רבות כדי לפתור עם עצמו את יחסו ליהדותו ולמשבר היחסים בין הוריו. הסרט מתבונן בהם דרך עיניו של ספילברג הבוגר מעל לראשו של בן דמותו הצעיר. זה מבט נוגה על אנשים טובים שעושים כמיטב יכולתם להיות הורים טובים, אך בסופו של דבר נאלצים להודות בכך שלא נועדו להיות ביחד. על עצמו ספילברג מספר בעיקר דברים שקשורים לקולנוע, החל מתחושת הפליאה הראשונית שאותה שב ושיחזר בסרטיו. גם אם אינו מגובש לחלוטין, זה סרט מקסים, שופע סצנות יפהפיות ומאוכלס בדמויות שובות לב.
לביקורת המלאה

הבוגר והסקסי: "אף פעם לא מאוחר"

אישה בת שישים פלוס שנראית כמו אישה בת שישים פלוס (אמה תומפסון במיטבה) נפגשת בחדר במלון עם עובד מין צעיר (דאריל מקורמק). כמורה בפנסיה ואלמנה מזה שנתיים אין לה הרבה כסף והיא רוצה להשיג כמה שיותר מהמפגש. זאת נקודת המוצא של סרט המתמקד במיניותה ובתשוקתה של אישה מבוגרת – נושא שהקולנוע כמעט אינו עוסק בו. "אף פעם לא מאוחר" עושה זאת בכנות וברגישות, ועם הומור כובש. התסריט השנון והמרובד שכתבה קייטי ברנד ניחן בדינמיקה של קומדיה רומנטית – הוא נוגע בפנטזיה, אבל אינו טובע בתוכה. ואף שיש בו רומנטיזציה מסוימת של המקצוע ושל הבחור כסוג של מטפל, הסרט מאתגר את התפיסות המקובלות. סרט בוגר, אינטליגנטי וסקסי.
לביקורת המלאה

המצחיק והגיי: "אין גברים כאלה"

"אין גברים כאלה" מקודם כקומדיה הרומנטית ההומואית הראשונה שהופקה על ידי אולפן הוליוודי גדול, וכמו הסרטים הכי טובים בז'אנר, הוא מצחיק מאוד ועושה פרפרים בלב. הסרט משחק באופן מודע עם התבנית של קומדיות רומנטיות סטרייטיות, תוך כדי שהוא מנפץ חלק מהכללים ומאשש אחרים. הדמות שבילי אייכנר כתב לעצמו, יחד עם במאי הסרט ניקולס סטולר, היא של בעל פודקאסט (כלומר, גבר שמדבר הרבה, ומתלונן הרבה), שעומד בראש הצוות המייסד של מוזאון לתולדות הקהילה הלהטב"קית. הסצנות של ישיבות הצוות מאפשרות לשלב בסרט שלל דיונים מאוד מבדרים בנושאים כמו הנראות של הקהילה והמתחים בין פלגיה השונים. וחוץ מזה יש הופעת אורח נהדרת של דברה מסינג בתפקיד עצמה.
לביקורת המלאה

האקשן הסוחף: "RRR"

חבילת הבידור המאסיבית הזאת התפרצה מהודו וכבשה את העולם. סרטו של ס.ס. רג'מולי מספר על שניים מהגיבורים האמיתיים של המאבק בשלטון הקולוניאליסטי הבריטי בשנות העשרים של המאה שעברה, אך מדמיין אותם כגיבורי-על בהשאת דמויות מהמיתולוגיה ההודית. האקשן מוגש ביד נדיבה, והוא מהיותר יצירתיים שנראו על המסך מאז סרטי הקונג-פו של ג'קי צ'אן. המוזיקה הקצבית של מ.מ. קראוואני נכנסת לוורידים, וזה עוד לפני שהגענו לסצנות השירים והריקודים, שמעוררות השתאות בכוראוגרפיה גברית עוצמתית וסוחפת. במרכז הסרט הברומאנס המבדר בין שני הגיבורים, המייצגים שתי תפיסות פוליטיות שונות. זה מוסיף רובד מעניין לדרמה של הסרט, שסוחף אותנו ברגשות הפטריוטיים של ההודים שלחמו לגרש מארצם את הפולשים הבריטים.
לביקורת המלאה

הבועט והחצוף: "מין חסר מזל או פורנו משוגעים"

סיפורה של מורה לספרות שסרטון פורנו ביתי שעשתה עם בעלה מגיע לאינטרנט, משמש את ראדו ג'ודה לניסוח מסה קולנועית אינטלקטואלית, בועטת, חצופה ומבדרת, שבוחנת את הגזענות, הצדקנות והשוביניזם של החברה הרומנית (עם לא מעט התייחסויות לחלקה בשואה). הסרט מורכב משלושה פרקים בעלי סגנון שונה לחלוטין זה מזה. בראשון המורה מסתובבת ברחובות בוקרשט ונתקלת בגילויים שונים של חוסר סולידריות וגסות רוח. השני מציע מילון מונחים ויזואלי, ובשלישי המורה הטובה מגיעה לישיבה בבית הספר ומנסה להגן על עצמה מול ההורים הזועמים, שטיעוניהם חושפים את צביעותם. הסרט הדוקרני ועתיר ההפתעות מסתיים עם קריצה אבסורדית לוונדר וומן שלנו.
המלצנו עליו לפני פסטיבל ירושלים לקולנוע

העוקצני והמתעתע: "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית"

תעלומת הרצח נוסח אגתה כריסטי הזאת היא אחת משתי הקומדיות הכי מצחיקות של השנה. אחרי שהתוודענו אליו ב"רצח כתוב היטב", הפעם ריאן ג'ונסון שולח את הבלש המהולל בנואה בלאנק (דניאל קרייג) לאי היווני של מיליארדר הייטק בן דמותו של אילון מאסק (אדוארד נורטון), שמארח את חבריו הטובים ביותר, כולם מתעשרי המאה ה-21. כל השחקנים נהנים לנעוץ שיניים בתפקידים העסיסיים שנכתבו להם (קיית הדסון מצחיקה במיוחד בתפקיד משפיענית בתחום האופנה עם נטייה לפלוט שטויות שמסבכות אותה), והתוצאה עוקצנית, מתעתעת ומבדרת מאוד.
לביקורת המלאה

החושני והבשל: "אמילי"

את סרטה של פרנסס אוקונור כללתי ברשימת הסרטים הלא מוערכים דיים של השנה, אבל הוא מספיק טוב כדי להופיע גם ברשימה הזו. הסרט מדמיין את חייה של אמילי ברונטה הצעירה לפני שכתבה את "אנקת גבהים", ומתאר את התעצבות תודעתה כאישה וכאומנית, אוקונור, שזה סרטה הראשון כתסריטאית ובמאית, סיפקה לאמילי (אמה מקי המצוינת) רומן סוער עם כומר מתלמד, בלי להקריב את המורכבות למען הרומנטיקה. כסרט העוסק ביצירת ספרות, "אמילי" מדבר בשפה מטאפורית עשירה, שהיא גם חושנית מאוד, והוא בשל ומגובש מבחינה דרמתית וסגנונית.
לביקורת המלאה