>> איתמר גריילסאמר הוא משורר, מחזאי, מתרגם ומורה לספרות. בן 30, חי בשכונת שפירא ומוציא לאור בימים אלה את ספרו "ציפור אי-השלמות" בהוצאת "עיתון 77" ובעריכתה של לני בלה כהן. אתם יכולים וצריכים להשיג אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובעיקר באובלומוב היפואית הנהדרת.

1. קפה גרגר

בשכונת שפירא. מקום שבו אומנים יושבים יומיום, כותבים, מציירים ונפגשים עם חברים. אנשים אותנטיים מכל הגוונים. יש להם אחלה קפה ובריסטות עם חיוך (בדרך כלל). הרגשה נעימה וביתית אבל גם בוהמיינית. המחירים הוגנים ויש אפילו אוכל בלי גלוטן לצליאקים.
מסילת ישרים 48 תל אביב

2. הים

באופן כללי וספציפית החופים של דרום העיר.

3. יפו

על פינות החמד שבה והרחובות הציוריים.

4. פלורנטין

במיוחד האיזור שבין רחוב הרצל לבין רחוב אליפלט. בתי קפה וחנויות יד שנייה מגניבות, מסעדות אסייתיות זולות וטעימות ובעיקר אווירה טובה.

5. אוגנדה בר

ופארק המסילה באופן כללי.

מקום לא אהוב בעיר:

כל האזור של התחנה המרכזית. אני יודע שיש אנשים שאוהבים את האווירה המוזרה והאפילה שיש שם. אני לא מתחבר לזה. פעם אולי יותר התחברתי. ככל שהזמן עובר האיזור הזה נהיה יותר ויותר מחריד, עצוב ונוראי. פשוט איזור שדחקו לתוכו את האנשים המוכים והמסכנים ביותר של החברה. יש משהו צבעוני ברחובות הללו, משהו שמזכיר קצת את פאריז (ברובעים הפחות שיקיים שלה, מי שמכיר). מסעדות זולות, ובאופן כללי האנשים הם אנשים טובים אבל משהו במקום הזה הוא פשוט יותר מדי עבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "שפה זרה". סרט ישראלי פיוטי מאוד יפה על אתחול מחדש של זוגיות, שצולם בפראג ובירושלים. הסרט הזה מצליח לתעתע בצופים. הוא מוליך אותנו בין רגשות ותחושות שונים, ומסתיים באופן מאוד מפתיע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
ספר השירה שלמאור צברי "נספח צבאי". יצירה נהדרת, על מפקד ביחידת מסתערבים שהוא גם משורר ומצליח לראות את הדברים באופן מורכב, משהו שכל כך חסר בימים האלה בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זו תקופה מאוד חשוכה בכל מה שקשור למצבם של האומנים. מבחוץ הם מותקפים ומוחרמים ומבפנים הם מושתקים ומקצצים להם בהכנסות. הייתי תומך כספית בכל אומן מכל סוג שהייתי נחשף אליו ולא מקמץ. אם זה בהופעה של להקה צעירה, בספר שמישהו מנסה להוציא בהדסטארט, או פשוט בצריכת תרבות מקומית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דרור משעני. סופר פשוט מצוין שחי בעיר.

מה יהיה?
זה מאוד תלוי בנו. אם נישאר ונילחם על העיר והמדינה אולי ננצח. אם נברח ונרים ידיים, אין לנו סיכוי.

• העיר שלי
• משוררים
• קפה גרגר
• חוף הים בתל אביב
• יפו
• פלורנטין
• אוגנדה
• תחנה מרכזית תל אביב

>> סי היימן (כדאי שתעקבו) היא נערת הרוק הנצחית שלנו, אייקון תל אביבי-מוזיקלי כבר 40 שנים ברציפות, מימי הפינגווין העליזים, דרך אלבומה ה-11 ("ילדה ברזל") שיצא בשנה שעברה ועד פסטיבל המגבר הקרוב שבו תופיע יחד עם מני בגר (14.2, מרכז ענב).אתם יכולים ואף רוציםוצריכים להיות שם.

>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא
>> פיצה סודית ומפעל תרבות עם קארמה מעולה // העיר של רובי קסוס
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. אוגנדה/לדין

בר קטן להופעות גדולות מהחיים. משחר נעורי הרוק שלי אהבתי מקומות קטנים-צפופים שמה שעושה אותם זה לא הציוד או המפרט הטכני המטורף, אלא הוייב המחשמל שיכול לקרות רק שם. המקום הזה מדהים בעיניי. ראיתי שם הופעה בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, כשלהקת פילגש, הלהקה של הבן הצעיר שלי יהלי היימן שוחט, עשו שם הופעה. מאז הספקתי לראות שם את ג'נגו המלך ואת להקת קורדרוי. מקום השראה.
סמטת הבד 5 תל אביב

2. פסנתרים

לפני שבוע יצאתי משיעור משחק בדרום תל אביב, היה גשם שוטף מטורף, הייתי בפסאג' ברחוב יצחק שדה 34 – ומולי ויטרינה עם פסנתרים כמו חנות ממתקים אוסטרית ישנה ומזמינה. נכנסתי פנימה רטובה ושאלתי את האיש המקסים שמנהל את החנות (ומבקש להישאר בעילום שם), אם אפשר רגע לתפוס מחסה מהגשם ולנגן קצת. התשובה הייתה מיד "כן". אני יודעת שמדובר בפסנתרים הכי מוצלחים בעולם, ובכל זאת לא נאמרה מילה על מה, מי, למה וכמה. פשוט שבי לנגן. התאהבתי קשות. אם פעם יהיה לי הרבה כסף אקנה לי שם פסנתר. בינתיים כבר הוזמנתי לנגן ולצלם שם קליפ, ככה באהבה, כי הסלוגן שלהם אומר הכל: "ככה פשוט לנגן". חנות קסומה של פסנתרים ואהבה.
יצחק שדה 34 תל אביב

3. מתחת לעץ נאות אפקה

בשנים קודמות הייתי מגיעה לבן יהודה, אל הסניף הראשון. עכשיו פתחו גם אצלנו בשכונה שקרובה אלי להדר יוסף. מי צריך יותר מעץ מדהים מעליו, קפה מטורף, סנדוויצ'ים קטנים יפים שבאים לי בול טוב אחרי הספורט בפארק ליד. והרוח הטובה שמעליך, ישיבה נוחה, תנורי חימום, אפשר להביא את הכלב שלך אם בא לך ואיכשהו הכל שם מסתדר תמיד לטובה.
נתן אלתרמן 13 תל אביב (נאות אפקה)

4. פולי

בר מוזיקלי. הבר השכונתי שלי, היכן שלא אגור בתל אביב, תמיד יהיה השכונה שלי בלב. בר של 14 שנה, מהוותיקים בעיר ששרדו בכבוד ובצניעות עם אופי משלהם ונשארו נאמנים למקור. ממוקם בלב רוטשילד, מנוהל על ידי די.ג'יי ארנון יואב האהוב כל כך, שמשלב בו ברמן מדהים – יובי, המתופף של הארנבות של קספר 14 שנה רצוף. בר שמחבר בין תכנים של תרבות עירונית אורבנית לרגש, נותן במה לתקליטנים בתחילת דרכם, הרצאות ומפגשים במרחק נגיעה מהלב עם אומנים. בימי שלישי במת ג'אם ליוצרים ויוצרות צעירים משלנו שרוצים להשמיע קולם ומביאים את הקהל שלהם לשמוע אותם. יש גם האפי האוור מהמשתלמים בעיר. מקום שתמיד אחרי הופעה שלי אני באה אליו להזכיר לעצמי מה אני הכי צריכה – בר שהוא בית.
רוטשילד 60 תל אביב

5. שכונת הדר יוסף/ פארק קהילת לודג'/ קפה ריסו

אני תושבת שכונת הדר יוסף מזה עשור עברתי לפה עם מות אבי נחצ'ה ואחרי גירושים. מצאתי פה בית אמיתי. בחצר הקודמת שלי היו מופעים אינסוף בקורונה, ובשכונה הזו כתבתי כבר שני תקליטים חדשים. בחודשים האחרונים עברתי לגור במקום שהכי מזכיר לי את המילה חלום: רחוב ללא שם הממוקם בתוך פארק גינת קהילת לודג'. לאורך השדרה מדרכה ארוכה, בתים בתים קטנים ומתוקים ישנים ומרגשים, כאשר שער ביתי הכחול נפתח מולי פארק משגע, מטופח, מלא ציפורים. כלבים – גם שלגיה, הכלבה שלי שאימצתי ביניהם – מתרוצצים מאושרים. גינות כושר, גינות כלבים ובית הקפה האיטלקי של אמיר, "ריסו", טובל בירק, ממוקם בקצה העליון שלו צמוד למרכז המסחרי. זה אולי המקום היחיד בתל אביב שאני מכירה שהילדים מטפסים על העצים וההורים שלהם שותים קפה ואוכלים בנחת מהתפריט המהמם של "ריסו". מקום בתל אביב הרועשת שהצלילים היחידים ששומעים בו זה צחוק ילדים, ציפורים, וטוב חחח עכשיו גם צלילים של שירים יוצאים מהבית שלי . שכונה מטורפת. הבית שלי בעולם.
>> ריסו, הדר יוסף 14 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

בין כיכר רבין לאיכילוב,שדרות דוד המלך, רחוב ותיק, רחב מאוד, ציר תנועה מרכזי. יש המון באמפרים לא מסומנים, מעברי חציה דהויים שאינם נראים ומהווים סכנה ואי נוחות עצומה להולכים ולנוסעים, בעיקר בשעות הערב, מה שמיצר קפיצות אינסופיות לא צפויות על באמפרים שאינם נראים לחלוטין – גם מסוכן וממש לא נעים. הגיעה העת לתקן ולרענן קצת צבע. לא דרמה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט הישראלי "תמונות יפואיות". אסתי זקהיים הענקית, אורי גבריאל האדיר ושלל שחקנים מטורפים שמספרים ב-5 תמונות תל אביביות-יפואיות את הסיפור של תל אביב-יפו. הוא יצא ב-2025, הלכתי 3 פעמים בימים שבהם לא הצלחתי לצחוק. בסרט הזה צחקתי בקול .

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אם אי פעם אמות" – שירה של סמ"ר עדי ברוך זכרה לברכה. באוקטובר 23', עם פרוץ המלחמה, הציפו את הרשתות מילים לשיר שכתבה חיילת אישה צעירה מדהימה ופורצת דרך, סמ"ר עדי ברוך ז"ל, שנרצחה מפצמ"ר בעיר שדרות ביומה הראשון למילואים והיא עדיין לא בת 20. המילים צעקו אלי מתוך הרשתות, הלחנתי והבאתי את השיר לג'נגו עמיר רוסיאנו שהפיק וניגן איתי. השיר הפך לצוואה של אישה צעירה שהעזה להביט למוות בעינים הרבה לפני המלחמה והשאירה במחשב האישי שלה את הטקטס המצמרר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאמאטכ"ל.קהילה שבה חברות נשים אשר מכירות את המורכבויות שאת חווה ומדברות את הקשיים והעוצמות שאת חווה, קהילה שמגבשת תחתיה נשים, שכנות שלך, שלא הכרת עד כה. את מוזמנת להצטרף לקהילת הנשים הקרובה למקום מגוריך. קהילה שתספק מענה של ערבות הדדית, תמיכה, פנאי ורווחה לשותפות בה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האיש עם הדגל שעמד ליד הפסנתר של אלון אוהל במשך שנתיים תמימות –שמעון אדרי. שמעון מאשדוד, אך תל אביב והכיכר הפכו להיות ביתו השני ובעיניי מגיע לו כבוד ואהבה עצומים. בזמן המלחמה התנדבתי בכיכר החטופים שנתיים, במכירות וניהול דוכן סיכות החופש, ביחד עם אנשים שהפכו למשפחה עבורי. במשך שנתיים רצופות עד כמעט עכשיו, שבוע אחר שבוע הגעתי לשם. ליד הפסנתר של אלון אוהל, שבת אחר שבת, עמד שמעון, איש יקר מבוגר ומדהים, עמד דום עם דגל ישראל ענקי מונף בגאווה בידו. שמעון הוא הבחירה שלי. לאחרונה נסע עם הדגל לסגירת מעגל ופגש את אלון.

מה יהיה?
"גרפיטי תל אביב 89 הקירות שלך כל כך שותקים"
"שום פחד לא יעמוד מול הסבלנות וביום בהיר אפשר לראות מתל אביב את ביירות"
"קרני שמש אפורה מעירות אותי תל אביב מזכירה לי את ניו יורק"
בימים האלו אני חוגגת 40 שנות רוקנרול. מאז דרכה רגלי על האסבסט של מועדוני תל אביב, הפינגווין, קולנוע דן, ליקוויד, רוקסן ועוד – תל אביב העיר שלי מהווה עבורי השראה בלתי נדלית ובלתי נפסקת. היא תמיד תהיה העיר שבזכותה צמחתי והפכתי להיות נערת הרוק הנצחית. עיר שממשיכה להשפיע עלי תמיד ולהיות השראה עבורי. עכשיו זמן קצת סדוק אני חושבת… סוג של תחושה שהעיר מנסה להתנער מחדש אחרי המלחמה הארוכה הזו שעוד לא ממש נגמרה גיליתי שעל אף האורבניות המתחדשת, אני חשה שוב בית, שוב אנשים שהם משפחה, שכונה שהיא אהבה. ב-14.2 אפקוד את מרכז עינב האהוב ואשיר שם עם מני בגר בפסטיבל המגבר. תבואו. הכי מרגש להופיע בשבילי זה בתל אביב.

• העיר שלי
• רוק ישראלי
• אינדי ישראלי
• הדר יוסף
• אוגנדה
• פולי
• פסנתר
• שדרות דוד המלך

>> הילל סנדמן (כדאי שתעקבו) הוא יוצר וזמר מבטיח שיופיע במסגרתפסטיבל "בכורות תל אביביות"הראשון, פסטיבל חדש שנותן במה לאמנים מבטיחים בתחומי המוזיקה, התיאטרון והאמנות בשבוע של אירועים בבתי התרבות של תל אביב-יפו, כולל"פסטיבל בכורות מוזיקליות"במרכז ענב לתרבות. הפסטיבל כולל כ-20 אירועים (כמחציתם מופעי מוזיקה) המתפרשים על פני שבוע (30.12-24.12) ויתקיים במרכז ענב לתרבות, תיאטרון הסמטה, תיאטרון המשולש של המרכז הגאה, מוזיאון בית העיר תל אביב-יפו ברחוב ביאליק, מרכז המוזיקה ביפו, בית ברודט, מרכז המוסיקה ביפו ובית שטראוס. הופתו של הילל סנדמן תיערך ב-25.12 בשעה 22:00 במרכז ענב.עוד פרטים וכרטיסים? למה לא.

>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה // העיר של אתי ציקו
>> הספונטניות של הלילה ומקום שאי אפשר לתאר // העיר של ירדן ברקת

1. לדין

בסמטת בית הבד מסתתר כוך הופעות קסום ורועש במיוחד.מעבר לכך שאני כבר מרגיש כמו רזידנט במקום הנפלא הזה,פרקש יודע בכל חודש מחדש להמציא ליין אמנים מדהים ומגוון וחשוב לא פחות מכך, המחיר בעבור הבילוי הזה הוא – תקשיבו טוב טוב – 40 שקלים חדשים לכרטיס + בירה צוננת.פשוט כיף.
בית הבד 5 תל אביב

2. תוצרת הארץ

אם במקרה נקלעתם לצד השקט של תל אביב, הנה לכם פינה להעביר אחר צהריים עם בירה ועיתון.תוצרת הארץ של מישל ממוקמת בפיאצה הכי תל אביבית בעיר – כיכר מסריק. לצד גזוז קפוא או בירה מהחבית, החוויה בקפה הוותיק של מישל גדולה מסך חלקיה. המוזיקה שמתנגנת לא הייתה מביישת פלייליסט של קוטנר ועל כל שיר תוכלו לקבל הרצאה שלמה ממישל בשמחה ובחיוך.
שדרות מסריק 12 תל אביב

3. מספרת תומר ובתו

מספרה באווירת הברונקס וטיול גדול בהודו.זו המספרה היחידה בה יעדיפו שתשלמו בשישיית בירות יותר משטר. אם תבואו למספרה של תומר אל תמעיטו בערכו, הוא יודע לעשות הרבה יותר מקצוץ בצדדים.אמנם אתם יכולים למצוא את עצמכם עם חצי ראש מסופר וחצי בקבוק בירה לכמה דקות באמצע התספורת, אבל אל תחששו, זה חלק מהאקספיריאנס.
המכבי 4 תל אביב

4. גברת קוטיאו

לקראת החורף שנראה שלא מגיע, הנה המלצה רותחת ממני.באחת הסמטאות בשוק הכרמלמתחבאת מרקייה תאילנדית ואותנטית. באמת לא משנה מה תבחרו מהתפריט, שבכל אופן לא תבינו, זה יהיה לכם טעים ומנחם וכנראה שלא תצאו באותו מצב צבירה בו התיישבתם במרקייה.
יום טוב 1 תל אביב (שוק הכרמל)

5. שביל הנביאים

בין רחוב הנביאים לגן קראוון ישנו שביל סודי סבוך בצמחייה ירוקה ומדרגות שבורות. אני די בטוח שעיריית תל אביב אפילו לא מודעת לקיומו.בכל בפעם שיצא לי לעבור בשביל הזה, משולב ידיים עם אמי או אבי ז"ל, הוא היה מרגיש כאילו הוא רק שלי. הוא זורק אותי לתחושת הילדות התל אביבית הקצרה שהייתה לי. אני מרגיש שכנראה הגיע הזמן שהוא יהיה גם השביל הסודי שלכם.

מקום לא אהוב בעיר:

שדרות רוטשילד– מה קרה לך נשמה?!!!!פעם היית שדרה של השראה, תל אביב במיטבה. והיום?היום את מוקד עלייה לרגל של מראייני טיקטוק, מנהלי אקדמיות להצלחה עם בחורות ואופנת בלייזר נשים. באמת תודה שהרסתם לי את הדרך לדרום העיר בחמישי בערב.
(סורי אם הגזמתי)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעת סולו של רני אביב בלבונטין 7.הוא יוצר צעיר ומוכשר שנוגע בלב של הקהל ומוחץ אותו מהתרגשות. אחד הכותבים והמלחינים המבטיחים של הסצנה התל אביבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אמליץ דווקא על פודקאסט שהוא לא פחות מיצירה:"הבלתי מאוזנים". דנה מודן ויובל מנדלסון זה כנראה השילוב הטוב ביותר מאז סטטיק ובן אל תבורי. שני לרלרנים חמודים ועוקצניים שאומרים בקול ובהומור גדול מה שהרבה מאיתנו חושבים ומקווים. תנו האזנה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת אליפלט למען ילדי פליטים.יש בעיר הנפלאה שלנו ילדים שגדלים עם כפית זהב בפה ובשכונה ליד יש ילדים ללא מעמד, ללא בית שמתפקד כראוי וללא הזדמנות שווה. הם נולדו פה, הם יודעים רק עברית והמדינה והעיר לא לוקחות את הכוח ומנסות לעזור ולשלב את אותם ילדים, ולכן כל כך חשובה עמותת אליפלט שנותנת להם מקום להיות ולהרגיש כמו ילדים נורמטיביים וישראלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעיניי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע זה דן הירש. דן חזר למולדת אחרי שנים רבות בברלין, שם הקים משפחה גרמנית לתפארת ויחד איתם בא ארצה. לדן יש פרויקט מיוחד מאוד שנקרא "שיר לשייח׳", שבו הוא נותן במה למוזיקאים לבצע שיר בלייב ללא תשלום ובזמנו הפנוי. דן נתן לי הזדמנות לבצע שיר שמאוד נוגע לליבי שנקרא "ל-אבא". הוא צולם והוקלט יום לפני שאבא שלי שם קץ לחייו. דן, באיזה מקום, עזר לי לסגור מעגל בזכות הקלטת השיר הזה שישב לי כמו אבן על הלב.

מה יהיה?
לצערי התשובה שלי היא כאוס מאורגן. מרגיש כאילו ישראל-תל אביב נקלעה למצב של טורקיה-איסטנבול. תהיה פה בועה ליברלית, זה לא ישתנה, אבל מסביב המצב יהיה פשוט שונה לגמרי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• מרכז ענב
• גברת קוטייאו
• אוגנדה
• מספרות
• תוצרת הארץ
• שדרות רוטשילד
• אליפלט

>> ג'וש שגיא (למה שלא תעקבו) הוא אומן אידאולוגי, במאי, שחקן ומורה למשחק בבית הספר למשחק אימפרו. הוא גם פרפורמר, והווקאליסט של להקת הפאנק המחורעת והמחאתית במיוחד, רפסטר בלאסטר אקספיריינס. בימים אלה הוא מככב בשלוש הצגות פרינג' מרתקות: "חפץ לב" בתיאטרון הסימטה, "הפוריטנים" בתיאטרון הבועה, ו"רק בשמחות", קומדיית פרינג' קורעת שתעלה בפסטיבל האביבשל תיאטרון הסימטה (11.9), וכן, פסטיבל האביב נערך השנה בסתיו. ככה זה עכשיו.

1. פארק החורשות

פארק החורשות הוא פנינה של שקט,טבע ורוגע בדרום העיר. המקום מסמל לתושבי האזור שלווה והנאה גדולה. מבחינתי האישית, הפארק משמש כלוקשיין של סדרת הרשת הכי טובה בארץ לדעתי, "נערי פארק החורשות". יש לה מעריצים רבים. היא לגמרי הפוכה מהשקט של הפארק ויש בה טרלול חיובי.

2. סינמטק תל אביב

לא בשל ההיסטוריה של הקולנוע, לא בשל סרטי האיכות, ולא בשל הפסטיבלים הנהדרים, אלא בעיקר בגלל ההזדמנות שהמקום הזה נותן לקולנוע ישראלי עצמאי. כשחקן ששיחק בתפקיד ראשי ב-12 סרטים ישראלים עצמאיים, רק שם יכולתי להזמין צופים לצפות בסרטים בצורה ראויה.
הארבעה 5 תל אביב

3. קפה תמר ז"ל

המקום הזה שימש עבורי במשך שנים כבית שני. טוסט גבינה, לחמניות יבשות, ערק על קרח על הבוקר וקפה הפוך. האיכות של המזון הייתה זניחה לעומת התחושה המדהימה שם, עם האינטלקטואליות האומנותית שאפפה את המקום ונתנה תחושה של כסית כשהיה בשיאו, טרם בגרותנו.

4. מועדוני המוזיקה הקטנים של תל אביב

הלדין (אוגנדה),הבאנהוף, המונה, הצימר, החדר הקטן בתדר, הכולי עלמא וכמובן לבונטין 7, מקומות שנותנים ביטוי ללהקה שאני חבר בה – רפסטר בלאסטר אקספיריינס – שהיא גם רועשת במיוחד וגם חתרנית ומחאתית. עד שנקבל במות גדולות, אלה המקומות לשמוע בהם מוזיקה ישראלית חדשה.

5. תיאטרוני הפרינג' בתל אביב

תמונע, צוותא 2, רדוד ועוד – ומעל לכולם, תיאטרון הסמטה שהוא הבית שלי בתיאטרון מעל 30 שנה. המקומות שבהם אפשר להגיד הכל על הבמה. בלי פחד ובלי מורא.

>> אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן // העיר של דנה ספיר
>> קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה // העיר של רם אוריון

מקום לא אהוב בעיר:

כל הבניינים הגבוהים שנבנים במרכז העיר ומחרבים את האופי של העיר. חייבים להפסיק לבנות לגובה במרכז העיר בדרום העיר ובצפון הישן .

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שתי תערוכות נהדרות: האחת של חנה אשורי, בשם "היכל המוגלה" בגלריה ק׳ ,אומנות אמיצה שהופכת את המוגלות של החיים לזוהרות. השניה היא "בת אלף" של ורד נימרוד, אומנית ומשוררת אדירה, תערוכה שהתקיימה ב"התיבה" ביפו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של רפי פרח, "דפוק וזרוק במנאלי ורישיקש", ספר שקראתי בנשימה אחת. מרתק, מצחיק ומהפנט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים. המחאה להחזרת אחינו החטופים ואחותנו ענבר הימן. הן ההמצאה הכי אפקטיבית, הכי אמיצה, הכי מתמידה והכי יומיומית. נשים אלה הן עמוד האש לפני המחנה ואני מעריץ אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רפי פרח, במאי קולנוע עצמאי– "היו זמנים בתל אביב" (סרט פולחן תל אביבי מעולה) ובמאי סדרת הקאלט "נערי פארק החורשות". הוא גם מוזיקאי וגיטריסט אדיר בלהקות רבות, ביניהן רפסטר בלאסטר אקספיריינס, סופר נפלא ועוד ועוד. תפקידו כאומן הוא לערער לכם את התודעה, והוא עושה את זה מעולה.

מה יהיה?
יהיה רע מאוד. אנחנו בדרך להיות מדינת הלכה, לאחריה תהיה מלחמת נצח, ואז סוף דרכה של מדינת ישראל כפי שהיכרנו אותה. בסופו של יום, לאחר הקזת דם מתמשכת, תהיה פה מדינת כל אזרחיה.

• העיר שלי
• תיאטרון פרינג'
• פארק החורשות
• קפה תמר
• לבונטין 7
• הצימר
• אוגנדה
• צוותא
• תיאטרון הסימטה

לאחרונה היינו צריכים לזרוק מלא דברים מהארון שלנו כדי לאחסן את דברי החורף, אז אנחנו מבינים דבר או שניים בניצול מקום מקסימלי. מזל שברוב העיר הזו, יש אנשים שמבינים הרבה יותר מאיתנו. לא מעט מסעדות בשנים האחרונות החלו לאמץ את פרקטיקת ה"נקסט דור", שבמסגרתה ברים ומסעדות (וגם קצביות) מנצלים הזדמנות לקחת בעלות גם על חלל שנמצא צמוד לעסק המקורי, ואז משחקים איתו ויוצרים משהו חדר לגמרי – סוג של שלוחה שאפשר להשתעשע בה. היום אנחנו ממליצים לכם על 3 מקומות עם נקסט דור מיוחד.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>את יודעת: לאן הכי כדאי לצאת כדי להשתכר כמו שצריך בשישי בערב?

שחורי

למה כדאי:בר היין המחתרתי מבית אוגנדה (אופס סליחה שחשפנו) מציע יינות מעולים במחיר סבבה, ערבי תקלוט מגניבים ופופ אפים מתחלפים של שפים מכל העיר ובדומה לאחיו הגדול, מצליח להיות נונשלנטי באווירת סתם זרקנו על עצמנו משהו ויצאנו לטרוף אויסטרים בשכונה, נו ביגי.
מה טעים:אויסטרים כשיש, טרטר בקר, לחם וחמאה.
אווירה:רק מי שבאמת יודע, יודע.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5, צמוד לאוגנדה

AKA נקסט דור

למה כדאי:לפני קצת יותר משנה עוד מכרו כאן בדים לשמלות כלה, אבל הבר רב המתחמים AKA השתלט על הנקסט דור הזה, כדי לספק מקום שאפשר לשתות בו לצד תפריט מצומצם של מנות קטנות בהשראת איטליה וספרד על הנקודה הכי עמוסה בעיר.
מה טעים:כיאה למסעדות הלילה החדשות, יש סיגר וטרטר ושרימפס בטמפורה, אבל שימו עין על כדורי התירס הפריכים ליד הדרינק.
אווירה:לב ליבה של כל ההתרחשות עד השעות הקטנות של הלילה.
>> AKA נקסט דור, נחלת בנימין 44

בוצ'ר בפיתה

למה כדאי:את הניצול החכם של הספייס שהתפנה לצד חנות הקצבים בוצ'ר שופ צריך ללמוד בכל קצביה – במקביל להרצת פופ-אפים מפעם לפעם, החלל מאכלס במשך יומיים בשבוע (חמישי-שישי) את הגרסה בפיתה של "הישר מהקצב". הבשרים הנהדרים והמיוחדים עולים על הגריל, נדחפים לפיתה עם כמה תוספות ומוגשים במחיר שמקצץ לכם עלויות תיווך. צריך כזה ליד כל קצבייה.
מה טעים:וואו, מה לא. בערך כל הבשרים פה שווים טעימה, אבל העין שלנו עדיין פתוחה על נתחי וואגיו שפיץ שייטל שמגיעים בספיישלים.
אווירה:הכריך הסודי של הקצב בשוק, אין טוב מזה.
>> בוצ'ר בפיתה, חבשוש 31

• אוכלים שותים
• נקסט דור
• בוצ'ר שופ
• AKA44
• אוגנדה