הסדרה "אלף מכות" של סטיבן נייט, מיוצרי "פיקי בליינדרז", עלתה השבוע בדיסני+ ולמרות שלא ספרנו די בטוח שיהיו בה לפחות אלף מכות אם לא יותר. היא עשתה לכולנו חשק לעוד קצת מכות על המסך. ואפשר גם עוד הרבה. זאת תקופה אלימה אז יאללה, די לסובלימציה. והאמת היא שיש בעידן האלים הזה לא מעט סדרות שמציעות אנשים שנלחמים באגרופים חשופים או לכל הפחות עם נשק לקרב מטווח קצר – ואני מתכוון לממש קצר, פטיש לפנים נגיד. וכמובן שזה בדיוק הרגע הנכון בזמן לקבץ ולדרג את הסדרות שיתנו לכם אגרופים, בעיטות, סלטות באוויר וראסייה לפרצוף. ומה אפשר לבקש מטלוויזיה יותר מזה.

>> חשבנו שכבר ראינו הכל: 20 הסדרות הכי טובות על המסך כרגע
>> אלוהים אדירים: 27 סדרות חדשות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ

12. כנופיות לונדון // Gangs of London //יSky/AMCי(2025-2020)

כשהסדרה הזאת רק יצא חשבתי שיהיה מדובר במעין העתקה מודרנית של "פיקי בליינדרז", במיוחד כשהשחקן הראשי הוא אחד מהשחקנים האהובים עליי משם, ג'ו קול, שמשחק את שון וולאס, צעיר שיורש את אימפריית הפשע של אביו שנרצח. למרות שהיא לא מתמקדת באמנויות לחימה והשימוש באקדחים ונשקים הוא די נפוץ, יש גם לא מעט סצנות של קרבות פנים אל פנים והם נהדרים.

11. ניקיטה // La Femme Nikita //יUSA Network/CWי(2001-1997 // 2013-2010)

הסדרה שמבוססת על הסרט של לוק בסון בהחלט מכילה לא מעט כיסוחי ישבנים, אבל הגרסה החדשה בהחלט השתדרגה יפה. מעבר לעובדה שיש פה קרבות מבוימים היטב (הכל ביחס לתקופה), הבחירה שהדמות הראשית, מתנקשת קטלנית בשם ניקיטה, תשתמש בידיה החשופות נגד בריונים כפולים ממנה בגודל זאת בחירה שלא ראו לפני "ניקיטה" בטלוויזיה ועד היום אין הרבה סדרות כאלה. זאת גם כנראה הסדרה הכי טובה שיצאה מרשת The CW.

10. לה מקינה // La Maquina //יHuluי(2024)

המיני-סדרה הזאת היא אחת ההצלחות המפתיעות של השנה שעברה. במרכז עומד "לה מקינה", מתאגרף ותיק שהיה בפסגה ונפל ממנה. כעת הוא רוצה לחזור לפסגה, אבל ארגון פשיעה דורש ממנו למכור את הקרב.הסדרה המקסיקנית הזאת יכולה להישמע כמו טלנובלת אגרוף, וזה קצת נכון, אבל יש כאן גם את התצוגה הכי ריאליסטית לאגרוף שראיתי בטלוויזיה ואין מה להגיד – זה עובד.

9. Glowי// נטפליקס (2019-2017)

גם אם זה מכות "בכאילו", סדרת היאבקות הנשים של נטפליקס לגמרי מספקת את הסחורה ונותנת לנו הצצה ליריבויות ולדרמות של המתאבקות בזירה ומחוצה לה. במרכז הסדרה עומדת קבוצת נשים שמקימות ליגת היאבקות לנשים בלוס אנג'לס של שנות ה-80. בתפקיד הראשי יש לנו את אליסון ברי וזה מרמז קצת על הטון הקומי של הסדרה, אבל מי אמר שקומדיה לא יכולה להכיל מכות איכותיות? מכות זה מצחיק.

8. פריצ'ר // Preacher //יAMCי(2019-2016)

למרות שבהגדרתה לא מדובר ב-"סדרת מכות", פריצ'ר מציגה מבחר די מרשים של סצינות מלאות אקשן, אגרופים דם וכן, יש גם יריות מדי פעם, אבל אין ספק שיש זרקור מאד כבד על קרבות פנים אל פנים. חוץ מזה אני אף פעם לא אוותר על הזדמנות להמליץ על הסדרה המצוינת הזאת. הסיפור פשוט: כומר עם עבר מפוקפק יוצא לחפש את אלוהים ברחבי אמריקה עם אהובתו וערפד בן 1000 שנים. עכשיו לכו צפו (גם הרומן הגרפי מומלץ מאד, אבל זה למרחיקי לכת)

7. ריצ'ר // Reacher // אמזון פריים (2022-הווה)

הסדרה שמבוססת על סדרת הספרים של לי צ'יילד היא פינוק אמיתי לחובבי האקשן, ומי שמכיר על הדרך את סדרת הספרים המקורית יהנה אפילו יותר. ריצ'ר הוא קצין בדימוס ששירת כחוקר במשטרה הצבאית שמסתבך בקונספירציה וכמובן שיש עוד כל מיני בולשיט של סרטי אקשן, אבל הקרבות בסדרה הזאת עושות בית ספר ליוצרי האקשן של היום. בין אם ריצ'ר מעיף מישהו מהאופנוע ובין אם הוא מנפץ חלון של רכב על הראש של הנהג באמצעות אגרוף אחד עוצמתי, יוצר הסדרה, ניק סנטורה (נמלטים, צוות עקרב), יודע מה הוא עושה.

6. האחים סאן // The Brothers Sun // נטפליקס (2024)

יש עונה אחת בלבד של הסדרה הזאת, וזה כל כך מבאס שהיא לא ממשיכה, אבל אתם חייבים לראות אותה. "האחים סאן" היא קומדיית אקשן על שני אחים: האחד סטודנט בארה"ב שחוטא באהבתו לתאטרון אימפרוב ואילו השני – בכיר במשפחת פשע מטאיוואן. השילוב בין השניים מייצר סצינות קרב מצוינות ומבדרות עם המון אמנויות לחימה, מהמרשימות שיש על המסך, בעיקר כי הן מבוימות בצורה שאפשר לעקוב אחרי מה שקורה. אם אתם מחפשים אסקפיזם בצורת אמנויות לחימה – זאת סדרה בשבילכם. אפילו לא תצטרכו לחכות לעונה הבאה, כי אין ולא תהיה כזו.

5. פיקי בליינדרז // Peaky Blinders // נטפליקס/BBCי(2022-2013)

אם יש סדרה שהגדירה את העשור הקודם מבחינת האלימות הזועמת שהתפרצה ממנה (אחרי "שובר שורות") – זאת הסדרה. הסיבה היחידה שהיא לא במקום הראשון היא בגלל החיבה המוגזמת של טומי שלבי לרובים מכל הסוגים, ואנחנו בעניין של מכות הרי. אבל כשהאגרופים נשלפים, קשה להוריד את העיניים מהמסך. במיוחד בסצנת הקרב של טומי שלבי ולוקה צ'נגרטה. או כל סצינה שבה ארתור משתתף.

4. באנשי // Banshee // סינמקס (2016-2013)

עוד לפני שהגיעה "דה בויז", הייתה לנו את "באנשי" שהייתה "טלנובלת מכות" אפילו יותר מ"לה מקינה". וזה היה כל כך פאקינג ממכר. אני זוכר את עצמי מדבר שעות על הקרבות עם השותף שלי במשרד הצבאי, עם ניתוח של סצנות הקרב בכל פרק, ניחושים על מה יקרה, הפחד שהסדרה תבוטל. האלימות הקיצונית של "באנשי" עשתה מהפכה בכל מה שקשור לאלימות על המסך הקטן, ואי אפשר להתעלם מהתרומה שלה לענף המכות בטלוויזיה. אה כן והיא נוצרה בתקופה שבה אנתוני סטאר היה יכול לשחק גיבור, כי אחרי התפקיד שלו כהומלנדר אין מצב שהוא יחזור למשבצת הזאת.

3. דרדוויל // Daredevil // נטפליקס (2018-2015)

"דרדוויל" הייתה ההוכחה שאפשר לייצר סיפורים בוגרים גם בעידן ה-MCU והיו בה את סצינות האקשן הכי טובות שנראו בתולדות מארוול. כשחושבים על גיבורים של מארוול היום חושבים על איומים עולמיים, על טוני סטארק שיורה לייזרים מהחליפה שלו או על ת'ור שיורה ברקים, אבל שוכחים שגיבורי על התחילו מהשכונה, מלעצור שוד בנק או תקיפות בסמטאות אפלות. ועל זה הסיפור של דרדוויל – גיבור שכונתי עם סיפור מורכב שנלחם בפשע במו ידיו. נכון שיש לו את האלות שלו, אבל כל סצנת אקשן בסדרה הזאת מתחילתה ועד סופה היא פשוט זהב טלוויזיוני ועכשיו הוא עוד רגע חוזר לדיסני+ עם מיליוני חנונים ברחבי העולם שמתפללים ממש חזק שמארוול לא ידפקו את זה.

2. אדמת הפקר // Into The Badlands //יAMCי(2019-2015)

אם לא שמעתם על הסדרה: לוחם מדופלם וילד עם כוחות על מחפשים הארה באמריקה פוסט אפוקליפטית שנשלטת בידי ברונים פאודלים. בגדול – קונג פו מכושף. וזה כמובן דבר נפלא, בעיקר כי אנחנו מקבלים את אמנויות הלחימה המסוגננות ביותר שראינו על המסך עם כוריאוגרפיה מהפנטת וסיפור מעולה על הדרך, ואל תתנו לשימוש בנשקים להטעות אתכם – חרב הקטאנה היא רק בונוס.

1. לוחם // Warrior // סינמקס/HBOmaxי(2023-2019)

ברגע שניתנה לי המשימה לכתוב, היה ברור שזאת הסדרה שתהיה במקום הראשון. ואיך לא? בכל זאת, מדובר בסדרה המבוססת על כתביו של ברוס לי ועוד עם נציגות ישראלית של אסף ברנשטיין (שכתב פרק אחד בסך הכל, אבל בתקופה הזאת ניקח את מה שיש). "לוחם" היא הסדרה שמציגה אמנויות לחימה באופן האכזרי ביותר, היפה ביותר והמעניין ביותר על המסך כיום, ותנסו לשכנע אותי אחרת. ברצינות, אני לא יכול אפילו לספור את כמות הפעמים שחזרתי אחורה במהלך הצפייה רק כדי לראות את הקרב שוב. ואם כל זה לא מספק אתכם – הסדרה מספרת על מהגר סיני צעיר שמגיע לאמריקה במאה ה-19 ונבלע בפשע המאורגן של צ'יינה טאון. תסמכו עליי – אין עוד סדרות כאלה.

• המסך
• סדרות מומלצות
• מכות
• אלימות
• דיסני+

מה רע? קצת מכות. אנחנו גם ככה חיים בחברה אלימה, ולא – אנחנו לא מאמינים בגישה שאלימות בטלוויזיה, או במשחקי מחשב לצורך העניין, מובילה לאלימות אמתית. ממתי לראות קרב ענק במשחקי הכס הביא מישהו לשרוף עיר? תודה. אלו 15 הקרבות הכי טובים של המאה הנוכחית (לפחות עד כה) ששודרו על מסך הטלוויזיה שלנו. פייט!

>>מי זו צ'אפל רואן: ממוכרת בחנות דונאטס לאיט גירל של עולם הפופ

ברוכים הבאים לבאנשי ("באנשי")

עוד לפני שאנתוני סטאר ריחף בטייטס בצבעי הדגל האמריקאי כהומלנדר, הוא היה אדם ללא שם שהגיע לבר בעיירה שהוא לא מכיר. בתוך הבר יושב השריף החדש של העיר, ובדיוק נכנסה חבורת אנשים שדורשת מבעלי הבר לשלם פרוטקשן. הגיבור נכנס לפעולה ומנסה להציל את השריף, אך ללא הצלחה. אז הוא מחליט להיות השריף בכבודו ובעצמו. הפעם הראשונה שראיתי את הסצינה הזאת היתה גם הפעם הראשונה בה צעקתי בהפתעה בגלל סדרת טלוויזיה.

קונשו נגד אמיט ("מון נייט")

אחת הסדרות הכי אנדרייטד של מארוול, והופעה תענוג מאת אוסקר אייזק, אבל מכל הסצינות שם, דווקא הקרב בו הוא לא השתתף הוא זה שענה על כמעט על כל מה שרצינו מהסדרה – קרב CGI בין קונשו לאמיט, שני אלים מצריים עוצמתיים, על רקע הפירמידות. הסיבה שזאת סצינת קרב כל כך טובה היא לא רק הלוקיישן ולא רק האפקטים, אלא שלשני האלים יש טענות די טובות, מה שנותן לקרב גם תחושת מורכבות מסויימת.

האחים נלחמים בדינוזאורים ("האחים סאן")

סדרת האקשן של נטפליקס הציגה המון קרבות מרשימים, אבל שום דבר לא היה מספק כמו לראות את האחים שהופרדו מתאחדים, רק כדי להימלט ממסיבת יום הולדת בה רודפים אחריהם מתנקשים חסרי רחמים, בתחפושות של דינוזאורים. מעבר לעובדה שהקרב הזה בנוי ממש-ממש טוב ברמת כוריאוגרפיה, הוא גם אחד הקרבות הכי מבדרים ברשימה.

הקרב על גודולקין ("דור ה-V")

בית הספר גודולקין, שהיה בעצם הגרסה של "הבנים" לאקס-מן, יצא הרבה יותר מדמם ומחריד ממה שחשבנו. איזה יופי! בסוף הסדרה קיבלנו את התשובה לשאלה "מה היה קורה אם כל התלמידים באקס-מן היו עוברים לצד של מגנטו", ואני מוכרח להגיד – זה לא נראה כיף. הקרב עצמו מהווה את השיא של הסדרה, והוא עולה אפילו מדרגה נוספת כשמגיע הגיבור הכי אהוב באמריקה, ועושה להם את מה שעשה בבאנשי

חמש נגד מועצת הוועדה ("אקדמיית המטרייה")

זה ברור של-"אקדמיית המטרייה" יש מקום בטוח ברשימה, אבל הבחירה בסצנה הזאת הייתה קשה. יש בסדרה הזאת המון קרבות מדהימים, כולל קרב ריקודים(!), אבל הקרב הכי טוב בסדרה הוא לא כל כך קרב, אלא יותר טבח. כדי להגן על עצמו ועל משפחתו, חמש מוצא את עצמו הורג את כל מועצת ועדת הזמניים, השומרת על רצף הזמן והחלל. בראש המועצה עומד איי.ג'יי קרמייקל, דג באקווריום על גוף אנושי. אחרי שחמש טובח בכל חברי המועצה, הוא רודף אחר קרמייקל, ומנפץ את הראש שלו לרסיסים. לא חשבתי שבסדרה כמו "אקדמיית המטרייה" אקווריום מנופץ יהיה מראה כל כך מספק.

סצנת המסדרון ("דרדוויל")

עוד בפרק השני של העונה הראשונה, הרבה לפני שמאט מורדוק קיבל את החליפה עם הקרניים, הוא חיפש אחר ילד שנחטף והגיע למסדרון עמוס בריונים שאת כולם, מן הסתם, צריך ללמד לקח או שניים. בסצנה מלאה בהשראה מסרטי אמנויות לחימה הוא מפרק אותם אחד אחד וביחד, במה שהיה לקרב הכי טוב בסדרה, גם אחרי שלוש עונות מוצלחות. עכשיו זה גם הזמן הכי טוב להיזכר בה, כדי לספק את הצורך בעוד קצת דרדוויל, רגע לפני שהוא חוזר אלינו בסדרה חדשה ב-2025.

ג'ון סינה נגד פרפר ("פיסמייקר")

סדרת ה-DC של ג'יימס גאן ב-HBO היא פנינה לא מוערכת, ואין ספק שזאת הסצנה הזכירה הראשונה, והקרב הראשון שנחקק. פיסמייקר, בגילומו של ג'ון סינה, מבלה בבר ופוגש אישה יפהפייה, אז הוא כמובן שוכב איתה בדירתה והכל נראה נורמאלי (יחסית), עד שהוא מתחיל לשיר עם הויברטור שלה, בזמן שהיא מצחצחת שיניים. ברגע שהוא מציץ במראה, הוא רואה אותה מתנפלת עליו בניסיון לרצוח אותו, ומשם מתגלגלת סצינת הקרב הכי כיפית בסדרה גם ככה כיפית, בעיקר כי השניים מחריבים את הדירה. כל יצר ההרס של גאן משתחרר. בלי קשר לסצנה, שווה מאוד לצפות בפיסמייקר. עוד רגע עונה שנייה.

כל קרב של פיטר והתרנגול ("איש משפחה")

מאז שארני התרנגול נתן לפיטר קופון פג תוקף, רגע לפני שנכנסנו למילניום חדש, אנחנו מקבלים אחת לכמה זמן קרבות ענק אייקונים בין השניים. כל קרב מנסה לשבור את השיאים של קודמו, ולרוב גם מצליח, ותמיד איכשהו התרנגול חוזר. נכון, הבדיחה קצת התעייפה, אבל היריבות הזאת מספקת בכל פעם מחדש שלל רגעים מטורפים – כמו קרב ברכבת, או מכות על הדלוריאן, ששולחת אותם למסע בזמן.

לאלו נגד המתנקשים ("סמוך על סול")

וינס גיליגן גאון באופן בו הוא מספר סיפור, והוא ממש התעלה על עצמו עם הדמות של לאלו סלמנקה, הדוד החייכן והאכזר. המלחמה הממושכת בין גאס פרינג ללאלו הוכיחה כמה שנאה יש בין שתי הדמויות האלה, כשבשיאה גאס שולח כיתת מתנקשים לבית של לאלו. זאת סצנה מורטת עצבים שמשנה לגמרי את התפיסה שלנו לגבי לאלו. עד הנקודה הזאת אנחנו בטוחים שהוא דמות שמציגה רק כוח, אבל כאן מתגלה גם החשיבה החדה והיכולת האסטרטגית שלו, וזה מרשים ומפחיד באותה המידה.

בארי נגד הילדה ("בארי")

מותש מהתנקשות שהלכה הרבה יותר מדי קשה, בארי כבר בדרך לצאת מהבית רק כדי להיתקל בלילי, ילדה בת 9 שזזה כמו נינג'ה ומכה כמו משאית מירוץ. "חשבתי שאת כלב", הוא אומר לה לפני שהיא מתנפלת עליו ופחות או יותר מפרקת את הצורה למתנקש שחיסל אינספור גברים פי ארבע ממשקלה של הילדה הבלונדית הזו. הקרב שנמשך לאורך הפרק מרשים, מקורי, מצחיק ויוצא דופן בכל אספקט, ולא סתם הוא זכור כאחד הקרבות הכי קשים של בארי.

פולאאוט: מקסימוס נגד היצור ("פולאאוט")

היצור (וולטון גוגינס) הוא אחת הדמויות הכי טובות שראינו על המסך בשנת 2024. שחקן מערבונים שהופך לקאובוי, אבל עם גוף מעוות. בפרק השני היצור, בעל מעל למאתיים שנות ניסיון, נלחם במקסימוס באחד מהקרבות הכי טובים על המסך – ולא בגל המיומנות של השניים. מה שנותן ליצור את היתרון היא העובדה שמקסימוס לא מיומן מספיק כדי להשתמש בחליפת השריון העוצמתית שלו, וזה שם את שניהם במקום שווה. יש המון סצינות אלימות ומזעזעות יותר בסדרה, אבל כאן מה שעובד זה עד כמה הקרב הזה לא צפוי, ומוכיח שהגודל לא קובע.

מיזו נגד ארבעת הניבים ("הסמוראית כחולת העין")

"הסמוראית כחולת העין" נשארה הסדרה הכי טובה בנטפליקס, ובזמן שאנחנו מחכים לעונה השנייה אפשר להיזכר בקרב הכי טוב ממנה- הקרב בו גיבורת הסדרה מיזו, נלחמת על הצוק נגד ארבעת הניבים – לוחמים אכזריים ומיומנים בעלי פקודה להרוג אותה. מיזו פשוט אוכלת אותם בלי מלח כשהיא קופצת מסלע לסלע, מתחמקת מהמתקפות שלהם ועושה מהם סשימי. הרגע הכי טוב בקרב מגיע כשהלוחם האחרון מזנק אליה, והיא זורקת את החרב שלה רק כדי לפגוע לו בחזה בזמן שגל מתנפץ ברקע על הצוק, מראה שלא אשכח להרבה מאד זמן.

הירוגאזם ("הבנים")

לא חסרות לנו סצנות קרב טובות בסדרת גיבורי העל של אמזון פריים, ולמרות שהעונה השלישית לא קידמה יותר מדי את העלילה, היה בה קרב שהצליח להתעלות על כולם – הירוגאזם, אורגיית גיבורי העל הגדולה, שבסופה קיבלנו קרב טיטאנים בין הומלנדר, סולג'ר בוי ובוצ'ר. האורגיה לבדה מספיקה כדי לזעזע (או כמו שאומרת אזהרת הצפיה בפתיח, "הפרק לא מיועד לצפייה של אף בן אדם"), אבל הקרב הסופי הוא כל מה שרצינו לראות, וזה עוד מבלי לכלול את הרגע בו איי-טריין הורג את בלו הוק, הגיבור הגזען, וכמעט מת בעצמו. חוץ מזה, אתהעונה הרביעיתכבר ראיתם?

ההר נגד אוברין ("משחקי הכס")

העונה הרביעית אמנם הייתה הסדק הראשון בכישלון של משחקי הכס, אבל היא לפחות סיפקה לנו כמה רגעים מצוינים, אחד מהם הוא הקרב בין ההר לאוברין. לראות את פדרו פסקל, צנום בהרבה, נלחם בהר העצום היה ממש מתעתע, ולרגע אנחנו אפילו חושבים שהוא עומד לנצח, אבל אז ההר קם על רגליו, ומוחץ בידיו את הראש של אוברין המסכן. אם אתם מכירים מישהו שצפה בסצנה הזאת ולא צעק "הוווו" בתדהמה מול הטלוויזיה, אז תדעו שהוא לא אנושי.

אינבינסיבל נגד אומנימן ("בלתי מנוצח")

בעונה הראשונה של סדרת האנימציה של אמזון פריים, העולם של גיבור העל הצעיר מארק גרייסון חרב עליו" ברגע שהוא מגלה שאביו בסך הכל הגיע לעולם כדי לכבוש אותו עבור אימפריה חייזרית. הסדרה הפכה להצלחה מפתיעה, בעיקר בזכות הסיפור שלה, ועצם הבחירה באנימציה מאפשרת לזעזוע להפתיע יותר כשהוא מגיע. לכן אף אחד לא ציפה לסצנת קרב כל כך אכזרית. אומנימן משתמש בבנו כדי להחריב את כדור הארץ, ואפילו מחזיק אותו מול רכבת נוסעת, משתמש בגוף של מארק כנשק. זאת סצנה לא קלה, אבל היא אולי הקרב הטלוויזיוני הכי טוב שנראה על המסך, גם כי הקרב הזה לא מוכרע בכלל בזכות הכוח של מארק, אלא בזכות האהבה שבמשך שנים רכש לאביו.

• המסך
• טלוויזיה
• מכות
• דו קרב
• אלימות

משחקי וידיאו-מכות הם לא דבר שחסר לנו:טקן, סטריט פייטר, אינג'סטיס, מארוול נגד קאפקום ועוד.כולם מצויינים וטובים, אבל רק מותג אחד נותן למעריצים שלו את מה שהם באמת רוצים: דם, אקשן, דיאלוגים צ'יזיים במידה הנכונה (שהיא כמובן מוגזמת) וסיפור שתמיד יכול להיות מסופר מחדש: Mortal Kombat, משחק מכות עם קהל מעריצים נאמן שמצליח תמיד גם למשוך קהל חדש.

משחקי מכות הם אולי הצורה הקלאסית ביותר של משחקי מחשב: שתי דמויות עומדות אחת מול השנייה ונלחמות. לכל דמות יש את המאפיינים שלה, את מכות הסיום שלה ואת הסיפור שלה. משחקים כאלה יכולים להרגיש בקלות רבה כמו שיבוטים אחד של השני, אבל הם תמיד אפשרו את החוויה האהובה: לשבת על הספה עם חברים וללכת מכות, בלי שזה יכאב לאף אחד.

הז'אנר, שהתפתח משמעותית בשנות השבעים הודות למכונות הארקייד ולמשחק "Heavyweight Champ" של סגה, מובל על ידי שלושה פריינצ'ייזים:טקן, סטריט פייטר ומורטל קומבט. השלישי מביניהם הוא זה שהציב את הרף. יוצרי המשחק היו מוכנים להיכשל בשביל להשתפר, הם אף פעם לא פחדו לעשות דברים חדשים וללכת רחוק, יש להם לא מעט מודעות עצמית ועם השנים הם למדו להקשיב למעריצים שלהם.

את כל אלה אפשר לראות באלימות במשחקים שהפכה ליותר ויותר גרפית עם הזמן וגם בפינישרים האייקונים, אבל זה בא לידי ביטוי הכי טוב בסרטי מורטל קומבט. הסרט הראשון בסדרה יצא בשנת 1995. הוא היהקשקוש מוחלט, שגם בזמנו האפקטים שלו היו מביכים והדיאלוגים מגוחכים (ולא בקטע אירוני ומודע לעצמו). הוא כן הכניס מספיק כסף כדי להוציא סרט שני בשנת 1997, אבל גם הוא לא שיפר את המצב. בהמשך נוצרה גם סדרה שבוטלה בגלל עלויות וגם סדרות רשת שלא שרדו.

לאחר רצף הכישלונות הזה, הפוקוס בשנים הבאות כוון למשחקים, שזכו לריבוט ראשון ב-2011. אותו הריבוט לא הקשיב לביקורות השמרניות על האלימות הקיצונית, והלך רחוק יותר עם גרפיקה ריאליסטית יותר, פינישרים אכזריים יותר וגם מכניקת רנטגן חדשה – דרכה רואים את החלקים בגוף היריב שמתנפצים לרסיסים מהמכה העוצמתית. המכניקה הזאת הפכה לחלק אייקוני מהפרנצ'ייז ומופיעה בכל משחק שיצא לאחר מכן.

בשנת 2009, כשעוד נקראו Midway Games, פשטה החברה את הרגל ונקנתה ע"י אולפני האחים וורנר, שהפכו אותה ל-NeverRealms Studio. המהלך הזה איפשר לעשות בעשור שאחרי דברים משוגעים כמו משחק של מורטל קומבט נגד היקום של DC או יצירת סדרת משחקי Injustice שהפכו למאוד פופולריים.

בינתיים בהוליווד התחילו להפיק יותר סרטים וסדרות שמבוססים על משחקי מחשב כמו "אמונת המתנקש", "וורקראפט" ויותר מדי המשכים לסרטי "האויב שבפנים", והביקוש לסרט של מורטל קומבט הלך וגדל. הסרט הראשון שיצא היה באופן מפתיע סרט אנימציה: "מורטל קומבט: נקמתו של סקורפיון" (2020). היה בו כל מה שצריך להיות בסרט מהסוג הזה: הדמויות האהובות, אלימות מוגזמת ודיאלוגים גרועים עם המון מודעות עצמית. שנה אחר כך יצא סרט לייב אקשן מוצלח ביותר, שלמרות הפרוטגוניסט האנמי הצליח שוב להיות כל מה שרצינו מסרט של מורטל קומבט, רק שבניגוד לסרטים מהניינטיז – הפעם עם האפקטים הראויים.

היוצרים של מורטל קומבט ידעו לאורך השנים ללכתעם הקדמה – בין אם מדובר בתלת מימד בשנות ה-90 או בשינוי המנוע הגרפי עשור וקצת אחר כך. עוד סיבה שבגללה הם עובדים כבר 30 שנה היא שתמיד הם הלכו רחוק. מאוד. כבר ב-2011 היו כמה מהלכי סיום מזעזעים ומדממים, אבל המשחק האחרון הגיע לשיאים חדשים.

באחד מהפינישרים של פוג'ין, דמות ותיקה במשחק, הוא שולף חרב קסומה ששולחת להבים אל עבר היריב שחותכים את בשרו וכורתים את שתי ידיו. תוך כדי שפוג'ין עף באוויר הוא ממשיך לפרוס את היריב שלו לפרוסות עד שברגע האחרון היריב אומר "לא!" ומנסה להגן על עצמו בידיו מהחרב האחרונה שפוג'ין זורק לעברו, שבדיוק מופתי משפדת לו את הפנים דרך היד. אם אתם בוחרים לשחק בדמות המיתולוגית של שאו קאן ומנצחים, אתם יכולים לבצע פינישר שבו הוא לוקח את הפטיש העצום שלו, מכה את היריב שלו בבטן. האם הפנים נמעכות כצפוי? כמובן שלא, במקום זה הראש כולו עף דרך הגב של היריב לאוויר בזמן שכותרת הסיום Fatality מתנוססת באותיות מדממות על המסך. האלימות היא קיצונית, מופרעת ונוגדת את כל חוקי הפיזיקה והביולוגיה, אבל זה כל כך מגוחך שזה כיף. וזה הרעיון שעומד מאחורי מורטל קומבט.

אבל התבלין ששדרג את המשחק כולו היה הרחבת היקום של מורטל קומבט עם דמויות מפרנצ'ייזים אחרים. במשחק Mortal Kombat Vs. DC Universe הגיבורים של DC זכו להופעת אורח מרעננת שהתפתחה למשחקי Injustice, ובמהלך השנים זכינו אנחנו בהמון דמויות אהובות: רמבו של סילבסטר סטאלון, פרדי קרוגר, הטורף, הנוסע השמיני, ג'ייסון מסדרת סרטי "יום שישי ה-13", לת'רפייס מפרנצ'ייז האימה "המנסרים מטקסס", קרייטוס מסדרת משחקי God of War ואפילו רובוקופ.

בריבוט הקרוב נזכה לראות גם את הומלנדר מ-The Boys ואת אומנימן מ-Invincible כבר בהרחבה הראשונה – מה שאומר שהמעריצים יוכלו סוף סוף לקבוע מי חזק יותר ומי אכזרי יותר. למרות שכל הדמויות האלה כביכול לא קשורות אחת לשנייה בשום אופן, כולן מתאימות באופן מופלא ליקום המדמם והאלים של מורטל קומבט. זה מה שהופך את מורטל קומבט לפרנצ'ייז כל כך ייחודי: פרנצ'ייזים אחרים לא מאיימים עליו. להפך.

משחק טוב הוא תוצר עבודתם של המון אנשים. אנשים שאוהבים את המותג, שרוצים לבנות עולם חדש ומטורף, שמנסים להעניק לשחקן את החוויה שהוא רוצה לקבל. כשאנחנו משחקים מורטל קומבט – אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו הולכים לקבל (ואפילו מקבלים יותר).

זאת תוצאה של למידה ארוכת שנים שבמהלכה היוצרים בנו את היקום, כתבו את הסיפור, ניסו, נכשלו, ניסו שוב והצליחו. אנחנו חיים בעידן היקומים הקולנועיים ולמרות שיש לא מעט פרנצ'ייזים טובים, אין הרבה פרנצ'ייזים ששרדו שלושים שנה ועדיין ממשיכים לייצר תוכן טוב.היקום הקולנועי של מארוול מייצר בחמש השנים האחרונות חרא בכמויות והוא פעיל רק משנת 2008, היקום של סטאר וורס כבר גוסס ואת היקום הקולנועי של DC רצחו כל כך הרבה פעמים עד כדי כך שהוא חייב ריבוט שמאפס את הכל.

דווקא משחק המכות המופרע והזקן הזה מצליח להוציא כותרים מצליחים כל פעם מחדש. המשחק החדש בסדרה, Mortal Kombat 1, שצפוי לצאת ממש השבוע (14.9) מסתמן בתור ההצלחה הבאה של הסטודיו. נותר רק לקוות שאולפנים אחרים בכל המדיומים ילמדו איך לייצר פרנצ'ייז מבלי להוציא ממנו את הנשמה.

• גיימינג
• משחקי מחשב
• משחקי וידאו
• קולנוע
• סרטים
• אנימציה
• אלימות

המאבק על החילוניות שלנו נמשך: אמש (26.7), ערב תשעה באב, רוססה מסעדת וינונה פוראבר בגז מדמיע על ידי אלמוני על קורקינט. בדיוק כמו בשנה שעברה, גם השנה בר היין האהוב נשאר פתוח, ודווקא לא כאקט מחאתי מיסודו. "אנחנו ממש לא הפנים של המחאה", הסביר לנו מנהל המסעדה, יונתן גרינברג. "פתחנו מסיבות כלכליות. היו פניות רבות למסעדה מצד לקוחות, ולא רצינו להחמיץ הזדמנות לערב עם לקוחות".

הערב אכן עבר בנעימים עם הלקוחות, כולל הזמנות רבות שנרשמו מבעוד מועד, ואפילו לא הגיע פקח לתת דו"ח מטעם עיריית תל אביב. עד שבשעה 22:30 לערך, כשהמקום מלא באנשים, גבר אלמוני חלף על קורקינט וריסס גז פלפל, ככל הנראה, על היושבים במקום – ומיד ברח. גרינברג סיפר כי לקח לנוכחים באירוע רגע להבין מה קורה. "הצוות וחלק מהלקוחות החלו להשתעל. וידאנו שכולם בסדר ושאף אחד לא צריך טיפול רפואי והודענו למשטרה, שהגיעו למקום מיד והמשיכו טיפול".

נכון לעכשיו טרם נמצא המרסס, וגרינברג מספר כי הגיעו לאזניו שמועות על כך שהוא המשיך לעבר מקומות נוספים בעיר (בבדיקה שערכנו לא מצאנו מקומות נוספים בסביבה שנפגשו, אך לא מן הנמנע שפשוט לא דווח). מכיוון שהאדם טרם נתפס, אין דרך לדעת בוודאות מה המניע שלו – אבל אחרי שביומיים האחרונים המסעדות שפותחות בתשעה באב חטפו שצף שנאה חסר תקדים, סביר להניח שמדובר בתגובה אלימה על עצם פתיחת המסעדה. אבל אולי אותו עבריין כבר לא צריך להרגיש בודד, שכן גם המשטרהכבר משתמשת ברימוני גז לפינוי הפגנות.

זו היא, כמובן, לא ההתנהגות האלימה היחידה שנרשמה סביב המחלוקת לפתוח בתשעה באב. אתמול בשעות הצהריים פורסם כי בקבוצות של פעילי ימין הופצה הודעת וואטסאפ המפרטת מסעדות שצפויות להיות פתוחות, בצירוף מספרי הטלפון. בגוף ההודעה נכתב "אז כולם מחייגים הערב על מנת לשמור מקום. לתת שם של שמאלנים (תחשבו על שם טוב) ולשגע אותם". מה זה שם של שמאלנים? אנחנו חשבנו על נטע הבן זקס, או פשוט בייקון דה רוטשילד. אם כבר, אז למה לא.

חרף הניסיון הפתאטי לתקוף את הסמולנים איפה שכואב, נראה שאותם פעילים לא שמעו מעולם על הדרישה לפיקדון אשראי. כך או כך, על פי דיווחים שונים שהגיעו אלינו, המסעדות התל אביביות היו מלאות אתמול אפילו יותר מביום רגיל, והאלימות העלובה של מי שרוצה שנחזור לימי הביניים שוב כשלה. שמרו על תל אביב חופשיה.

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• בר יין
• וינונה פוראבר
• אלימות
• מחאת הדמוקרטיה

קשה להיות להט"ב בישראל – ולא צריך להיות להט"ב כדי לדעת את זה. מה שנראה לנו הסטרייטים פשוט וטבעי – להחזיק ידיים ברחוב, לספר להורים עם מי יוצאים, לשים שלט "כאן גרים בכיף" על הדלת – הופך לחישוב סיכונים אצל מי שאוהב את בני מינו או לא מזדהה עם המגדר שקבעו לו בלידתו. גם בתל אביב. החישוב הוא פשוט, לכאורה, אבל אין אכזרי ממנו – לחיות בגלוי, ללא הסתרה, ולהיחשף לזלזול, חטטנות ואלימות מצד קרובים וזרים, או לחיות בסתר.

תארו לעצמכם שהייתם צריכים להסתיר מכולם פרטים על חייכם האישיים, כי אולי אחד השכנים יזרוק ביצים על הדלת או יצעק עליכם במסדרון. תארו לעצכן להיות תלמיד.ה להט"ב.ית, שרק מתחיל.ה לגלות את הזהות המינית והמגדרית שלו.ה, ולשמוע במסדרונות את המילה "הומו" נזרקות כקללות ולחלל האוויר. חשבו מה זה שמילה פשוטה, שאולי מגדירה אתכם, נתפסת ככזו בושה שמקללים בה אחרים. חשבו מה זה לצאת עם אהוב.ה לרחוב ולפחד מאלימות.

כאמור, לא צריך להיות להט"ב כדי להבין את כל זה. אנחנו מקבלים הדגמות חוזרות ונשנות של הלהט"בופוביה הישראלית בקצב מסחרר. בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, הורים בגבעת שמואל הפגינו נגד ילד טרנסג'נדר בן תשע שהוצא מהארון בכוח, כאילו עצם הקיום שלו הוא פגיעה בהם. ההורים שלו נאלצו להיאבק בביה"ס כדי להשאירו במוסד, עם החברים והמורים שאהב. לאחרונה זוג הומואים בתל אביב הוריד את דגל הגאווה מהחלון לאחר שהומופובים ניפצו את חלונם, וזוג אחר ברח מדירתו לאחר שתקפו אותו. שלטי חוצות הושחתו וכוסו במילות נאצה להט"בופוביות.

אלה לא מקרים מבודדים, כל זה קורה בגיבוי מנהיגים פוליטיים ואחרים, כמו מיכל וולדיגר, שהפגינה נגד הילד הטרנסג'נדר בגבעת שמואל, או כמו אבי מעוז שרצה להתיר טיפולי המרה וקרא לטרנסג'נדרים תמהונים. זו המציאות שבה להט"בים ישראלים חיים – מותקפים, נרדפים, מושפלים. אנשים שעצם קיומם הפך לנושא לדיון, כאילו לא מגיע לכל בני האדם לחיות בכבוד ובביטחון.ומה איתנו, הסטרייטים? איפה אנחנו במציאות הזו? הרי המתקפה הזו היא לא על עם מרוחק או על רעיון תיאורטי. זו מתקפה של ממש על אנשים שאנחנו מכירים ואוהבים – חבר, שכנה, עמית לעבודה או ללימודים. אולי ילד, אולי אחיינית. אנחנו רואים אותם מותקפים ולא עושים כלום.

אולי אם יקרה משהו למישהו שאנחנו אוהבים, נחבק אותו – אבל מה זה עוזר אם הפשע כבר קרה? למה אנחנו לא מתגייסים לעזרת הקהילה?אולי תאמרו שאי אפשר – זה מורכב מדי, יקר מדי, וזה בכלל עניין של הקהילה. אבל אנחנו יודעים יפה מאוד להתייצב לצד הקהילה כשנוח לנו. בכל שנה, במצעד הגאווה, סטרייטים מצטרפים למה שנראה לנו כמו מסיבה ענקית וכיפית. תל אביב מתכסה בדגלי גאווה ואנחנו מתכננים את מסלול ההליכה במצעד עד למסיבה הענקית בחוף. אל תטעו, גם זו הפגנת סולידריות חשובה – אבל מה שווה סולידריות אם מפגינים אותה רק כשנוח?

זה התפקיד שלנו היום: להתייצב לצד הקהילה הגאה ולהזכיר לנו, להם ולכל מי שתוקף אותם, שאנחנו אוהבים אותם ושלא נעבור בשתיקה על פגיעה בהם. לא צריך לעשות הרבה בשביל זה – מספיק לתלות דגל גאווה בחלון. בואו נכסה שוב את תל אביב בדגלי גאווה, הפעם לא רק כדי לחגוג, אלא כדי לחבק, לעזור ולהגן.

לכן החלטנו, אני וכמה מחבריי, סטרייטים ולהט"בים, לארגן אירוע להפגנת סולידריות עם הקהילה. ביום חמישי ה-27.4 במרכז הגאה בשרונה נחלק דגלי גאווה בחינם. אנחנו מזמינים אתכםן להגיע, לקחת דגל ולתלות בחלון הבית. ניתןלתרום כספים לרכישת הדגלים דרך קבוצת הפייבוקס שלנו(אם יישארו עודפים לאחר רכישת הדגלים, הם יועברו כתרומה לארגון מעברים לקשת הטרנסית).
>> גאווה וסולידריות, חמישי 27.4 החל מ-19:00, המרכז הגאה שרונה

• טור דעה
• להט"ב
• מחאה
• מחאת הדמוקרטיה
• אלימות
• משטרת ישראל