יש ז'אנר כזה של ספרים פמיניסטיים שחוזרים לדמויות היסטוריות של נשים, שנודעו בעיקר דרך הקשר שלהן לאמן מפורסם, ומדמיינים עבורן חיים אפשריים. כאלה היו "נערה עם עגיל פנינה" מאת טרייסי שבלייה, ו"אני בתו של רמברנדט" מאת לין קאלן, וכזה הוא גם "המנט" – רב המכר מאת מגי או'פארל מ-2020, המגולל את סיפורה של רעייתו של שייקספיר, שנשארה בסטראטפורד בזמן שהוא כתב מחזות בלונדון.
>>החדשות הרעות: נטפליקס חושבת שאנחנו סתומים. ואולי היא צודקת

הזכויות לעיבוד הקולנועי של הספר המהולל ועתיר הפרסים נרכשו עוד לפני שיצא לאור, והופקדו בידיה של קלואי ז'או, שכתבה את התסריט יחד עם או'פארל. גם הסרט, כמו הספר, זכה לביקורות נלהבות, וגרף שלל פרסים, בהם גלובוס הזהב לסרט הדרמתי הטוב ביותר. כשצפיתי ב"המנט" בפעם הראשונה, התקשיתי להבין את ההתלהבות הגורפת הזו, עד שהגיעה המערכה האחרונה, הנפלאה, שבה הזלתי דמעות כמובטח. זאת היתה החוויה שלי גם בצפייה השנייה.

מעט מאוד ידוע על אן האתאוויי ועל שלושת הילדים שילדה לוויליאם שייקספיר. גם על מותו של הבן המנט בגיל 11 אין כמעט אינפורמציה. כותרות הפתיחה מספרות לנו שבאנגליה של המאה ה-16, המלט והמנט היו וריאציות על אותו שם, וזה מכין אותנו לכך שהסרט יציג את המחזה הכי מפורסם בהיסטוריה כתגובה של וויל למות בנו ארבע שנים לפני כן. אבל לפני שאנחנו מגיעים לשלב שבו "המנט" עוסק בכוח המרפא של האמנות, ומעניק משמעות חדשה לטרגדיה על הנסיך הדני, הוא מספר לנו על התאהבותם של בנו של יצרן כפפות, ונערת פרא שמגדלת נץ, עוסקת ברפואת צמחים ואף ניחנה ביכולת נבואית.

אן, המכונה בסרט אנייס (כך קרא לה אביו בצוואתו), נראית לראשונה כשהיא מכורבלת בתנוחת עובר למרגלות עץ כביר. כשוויל הצעיר מבחין בה מבעד לחלון, הוא נמשך אליה כמו בכבלי קסם, אך בפנותו אליה היא מסרבת לומר לו את שמה, עד הנשיקה הראשונה. גם בהמשך הכל נחווה קצת יותר מדי כמו רומן רומנטי על אהבה אסורה. "יש בתוכו יותר מכל גבר שפגשתי אי פעם", תאמר אנייס מאוחר יותר. אנחנו יודעים שזה נכון כי היא מדברת על וויליאם שייקספיר, אבל שום דבר בסרט עצמו אינו מבהיר לנו מה גורם לה לחשוב ככה. למרות השפה הקולנועית הנזירית, והצלילים המיסטיים שהלחין מקס ריכטר, תיאור ההתאהבות רצוף קלישאות של רומנטיקה גותית (מספרים על אנייס שהיא בת של מכשפת יער). רק הופעותיהם העזות והנבונות של פול מסקל וג'סי בקלי (שהאוסקר מובטח לה) מצילות את המערכה מקיטש.

אחר כך וויל נוסע ללונדון, ונולדים התאומים ג'ודית והמנט, ונראה שדווקא הבן יורש מאמו את הגנים המיסטיים. הניתוק ארוך השנים בין האוהבים מהמערכה הראשונה מוסבר בכך שאנייס חוששת שהאוויר בלונדון יזיק לג'ודית החולנית. היא גם חושדת שוויל מבלה עם נשים אחרות, והריחוק הפיזי מייצר ריחוק רגשי, שרק מתעצם כשהמנט מת. האבל מניב זעקות כאב (כמעין המשך ישיר של הלידה) ודיכאון ממושך שמוגשים לצופים באופן הכי חשוף, עד כדי נגיעה בפורנו-צער.

בינתיים בלונדון וויליאם מתחיל לעבוד על "המלט" ומתעל את כאבו דרכו. רק אז הסרט מתחיל להתגבש למשהו עמוק ומעניין. כשאנייס ואחיה נוסעים לעיר הגדולה – אירוע שאין לו כל סימוכין במציאות – ומתוודעים לראשונה לחייו ולאמנותו של הבעל הנעדר, הסרט מזנק לגבהים רגשיים שמפצים בגדול על הבעייתיות של המערכות הראשונות. כאמור, המערכה הלונדונית עוסקת בכוח המרפא של אמנות התאטרון, ובה אנחנו מבינים מדוע לתפקידי המנט והשחקן שמגלם את המלט לוהקו האחים ג'ייקובי ג'ופ ונואה ג'ופ ("פלא", "מקום שקט"). "על טבעו של אור היום", הנעימה של ריכטר שכבר נשמעה בפסקולים של לא מעט סרטים, משתלבת באופן אפקטיבי גם כאן.

ז'או ילידת סין יצרה שניים מהסרטים היפים ביותר על אמריקה – "הרוכב" ו"ארץ נוודים" – בהם השיגה פיוט נדיר, ועצב עמוק, שנבעו בין השאר מהפער בין מה שנאמר ומה שלא. על בסיס הסרטים האלה אפשר להבין מדוע מפיק הסרט, סטיבן ספילברג, אמר בטקס גלובוס הזהב שהיא הקולנוענית היחידה בעולם שיכלה לספר את הסיפור של המנט. אבל המבט שלה על אנגליה הכפרית במאה ה-16 נותר חיצוני וקלישאתי. אף שהוא עוסק לכאורה במקור יצירתו של אשף המילים, גם "המנט" אינו סרט דברני. דווקא בשל כך, כשמדי פעם נזרקת לאוויר ציטטה מכתביו, החיבור מרגיש מילולי ומלאכותי, בעיקר כשוויל עצמו מבצע את המונולוג "להיות או לא להיות" על שפת הנהר.

ועדיין, למרות כל הסייגים, המפגש האינטימי (על אף היותו ציבורי) עם "המלט" בתאטרון הגלוב, מצדיק את התהילה לה זכה הסרט, שמסתיים במחווה מופלאה של אהבה. כדברי הנסיך הטרגי לאופליה: Doubt thou the stars are fire; Doubt that the sun doth move; Doubt truth to be a liar; But never doubt I love.
3.5 כוכבים
Hamnet בימוי: קלואי ז'או. עם ג'סי בקלי, פול מסקל, אמילי ווטסון. בריטניה 2025, 126 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• שייקספיר
• גלובוס הזהב
• קולנוע

אין הפתעות בטקס גלובוס הזהב שנערך הלילה בלוס אנג'לס: "קרב רודף קרב" גרף את פרסי הקולנוע החשובים, "התבגרות" של נטפליקס לקחה את פרסי הטלוויזיה המרכזיים, טימותי שאלאמה זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בקומדיה על "מרטי סופרים", והטקס כולו נראה כמו שחזור מדוקדק של פרסי האמי ופרס המבקרים, במה שעשוי לסמן גם את הזוכים בטקס האוסקר שייערך בעוד כחודשיים.

>> הצעה שאי אפשר לסרב לה: 30 הסדרות הכי טובות ב-HBO Max
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות ודוקו מדובר שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> זה עולם של פרובוקציות: הפרסומות שחירפנו את מדינת ישראל

הסיפור הגדול של הערב, מבחינתנו, היא זכייתו של אואן קופר בפרס שחקן המשנה על תפקידו המדהים ב"התבגרות", שהופכת אותו בגיל 16 לשחקן הצעיר ביותר שזכה באמי, בגלובוס הזהב ובפרס המבקרים באותה שנה. סטיבן גרהאם שייצר את הסדרה ושיחק את אביו זכה גם בפרס השחקן הטוב ביותר בדרמה טלוויזיונית וגם בפרס הסדרה המוגבלת הטובה ביותר, בעוד ארין דוהרטי מקבלת את פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסדרה.

בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר זכתה "דה פיט", סדרת בית החולים המוערכת של HBO, שגברה על אהובות המבקרים "ניתוק" ו"פלוריבוס". נואה וויילי, שמגלם בסדרה רופא חבוט בטיפול נמרץ, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בדרמה טלוויזיונית. את פרס השחקנית הטובה ביותר אספה ריה סיהורן אהובתנו על תפקידה המונומנטלי ב"פלוריבוס", בעוד מישל וויליאמס אוספת פרס כשחקנית הטובה ביותר בסדרה מוגבלת על "מתה לסקס" המצוינת, וג'ין סמארט מוסיפה עוד פרס לארון על תפקידה המושלם ב"האקס".

"הסטודיו", שהייתה הזוכה הגדולה של פרסי האמי, הסתפקה כאן בפרס על הקומדיה הטובה ביותר בטלוויזיה ופרס לסת' רוגן כשחקן הקומי הטוב ביותר. בין המקופחות הגדולות של הערב ניתן למנות את "ניתוק", "מראה שחורה" ו"הלוטוס הלבן", שהיו מועמדות למספר סרטים כל אחת אך הלכו הביתה בידיים ריקות.

את מעט ההפתעות שבכל זאת היו בערב סיפקו פרסי הקולנוע, כש"המנט" והבמאית קלואי זואו זוכים בפרס על סרט הדרמה הטוב ביותר ומביסים פייבוריטים כמו "חוטאים" ו"ערך רגשי", בעוד ואגנר מורה זוכה בפרס השחקן הטוב ביותר בדרמה על "הסוכן החשאי" ומנצח את הכוכבים אוסקר אייזק, ג'ואל אדגרטון, ג'רמי אלן ווייט ודוויין ג'ונסון. ניפגש עוד חודשיים באוסקר ונתבכיין גם שם.

• המסך
• גלובוס הזהב
• נטפליקס
• סת' רוגן

עד לפני שלושה חודשים, היה הקומיקאי האמריקאי מייקל רפפורט מוכר בישראל בעיקר לחובבי סיטקומים מושבעים ושוחרי סטנדאפ רציניים, שהכירו אותו משלל הופעותיו בקולנוע ובטלוויזיה. במציאות החדשה שנחתה עלינו, הפך רפפורט לשם שכמעט כל ישראלי מכיר ולאחד מדובריה החשובים והבולטים של ישראל בהוליווד וברשתות החברתיות, ואתמול אחרי שידור טקס פרסי גלובוס הזהב עלה רפפורט לרשתות במתקפה אגרסיבית על הצביעות ההוליוודית.

>> מייקל רפפורט ב"ארץ נהדרת": הם קוסמים

בפוסט וידאו שהעלה לאינסטגרם ביקר רפפורט בחריפות את העובדה שלאורך הטקס כולו לא נאמרה מילה אחת על יותר מ-130 חטופים שנמצאים כבר כמעט 100 יום בשבי החמאס. "אני נבוך ומתבייש שאפילו אדם אחד לא אמר משהו על השבויים שנחטפו מישראל לאור יום", אמר רפפורט בכאב ובזעם, "כל הפמיניזם במיליארד דולר של 'ברבי', כל השחקנים והשחקניות הצעירים והמודעים שחלק מהחטופים ממש בני גילם, ואפילו לא שחקן אחד, לא במאי אחד, לא מפיק אחד ולא קומיקאי אחד אמר משהו עליהם אחרי גלובוס הזהב, במהלך גלובוס הזהב או לפני גלובוס הזהב".

רפפורט הפך בחודשים האחרונים גם בארצות הברית לדמות בולטת בדיון הציבורי על טבח השביעי באוקטובר והמלחמה בעזה, כשהוא מציף שוב ושוב לסדר היום התקשורתי את נושא החטופים. כמו במרבית הפוסטים שלו, גם אתמול תקף רפפורט את הצביעות של הוליווד: "אנחנו, השחקנים, האמנים, ידועים בכך שאנחנו מדברים על הדברים החשובים, מדברים על הכל, ופתאום אין לאף אחד מה לומר. אני רוצה להתנצל בפני ישראל, להתנצל בפני החטופים והמשפחות שלהם, על השתיקה הזאת. אנחנו כשחקנים צריכים להתבייש בעצמנו".

ואכן, טקס פרסי גלובוס הזהב שהתקיים בלוס אנג'לס שלשום היה אחד מהטקסים הכי א-פוליטיים שנראו בעיר הסרטים מזה שנים, כשאף אחד מהדוברים על הבמה אינו מזכיר במילה לא רק את המלחמה בין ישראל וחמאס, אלא גם לא את אוקראינה שכיכבה בהתבטאויות תמיכה רבות במהלך הטקס בשנתיים הקודמות. על פי פרסומים בהוליווד, ביקשו מארגני הטקס מהדוברים שלא להתבטא פוליטית כדי להימנע משערוריות, אך התוצאה הייתה מנותקת ובועתית כפי שהוליווד מזמן לא הייתה.

מאז ביקורו בישראל מרבה רפפורט לארח בפודקאסט שלו דוברים ישראלים ומתמקד בכל פעילויותיו כמעט באופן בלעדי בדחיפת הנרטיב הישראלי והסברתו לציבור בארצות הברית. בין היתר אירח כבר מספר פעמים את הסטנדאפיסט מתן פרץ לדיאלוגים משעשעים במיוחד. התמיכה הבלתי מתפשרת הזאת מביאה איתה לא מעט התנגדות, ולקראת הופעותיו השבוע כסטנדאפיסט בפורטלנד יצאו קומיקאים מקומיים בקריאה להחרים אותו בגלל עמדותיו בעד ישראל והפגנות מתארגנות מחוץ לאולם בו הוא עתיד להופיע. זה בסדר, מייקל, רק תגיד ואנחנו באים.

• הוליווד נלחמת
• המסך
• תל אביב נלחמת
• מטה החטופים והנעדרים
• גלובוס הזהב

ערב משעמם ביותר, נטול הפתעות וללא רגעי שיא של ממש ערב על טקס פרסי גלובוס הזהב ה-81 שנערך אמש בלוס אנג'לס: "יורשים" לקחה את כל הקופה הטלוויזיונית עם ארבעה פרסים, כשאחריה "הדב" ו"ביף" עם שלושה פרסים כל אחת, בעוד את הניצחון הגדול בקולנוע גרפו "אופנהיימר" וכריסטופר נולאן עם חמישה פרסים, כש"ברבי" מובסת על ידי "Poor Things" ("מסכנים שכאלה") בקטגוריית הקומדיה והשחקנית הקומית וזוכה בפרסים רק על שיר הנושא של בילי אייליש ועל "הישג קופתי וקולנועי", פרס חדש ומעליב למדי שנתפר למידותיהם של שוברי קופות.

>> המצעד השנתי: 20 הסדרות הכי טובות ב-2023
>> המצעד החודשי: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע

המפסיד הגדול של הערב היה הטקס עצמו. אחרי מספר שנים של טלטלות ושערוריות, היה זה טקס פרסי גלובוס הזהב הראשון תחת בעלות מסחרית חדשה, לאחר שניהולו הוצא מידי תא הכתבים הזרים בהוליווד שחלש עליו עשורים ארוכים עם כל גילויי השחיתות הנלווים לכך. את הטקס הנחה לראשונה השחקן והסטנדאפיסט ג'ו קוי, שהסכים להנחות את האירוע עשרה ימים לפני התרחשותו לאחר שמרבית הקומיקאים הבכירים בהוליווד סירבו. במונולוג פתיחה חלש בן 10 דקות הוא גם התנצל ואמר "קיבלתי את התפקיד ממש הרגע, אתם רוצים גם בדיחות?".

הרגעים הטובים באמת של הערב התרחשו עם עלייתם של שחקני "יורשים" לבמה כדי לקבל את הפרסים שלהם, כשקירן קאלקין מנצל את ההזדמנות כדי להשתעשע עם פדרו פסקל מ"האחרונים שבינינו" ואמר לו מעל גבי הבימה "פדרו, תמצוץ", וכשמת'יו מקפיידן ניסה לטעון שהוא השחקן הגבוה ביותר בקאסט של יורשים, רק כדי שניקולס בראון (גרג מ"יורשים") יקום מהקהל ויקרא עליו תיגר.

רגע ישראלי של נחת נרשם כשהשחקנים ג'ון אורטיז ("אמריקן פיקשן") וג'יי קמרון-סמית' ("יורשים") ענדו סיכות של סרטים צהובים בתמיכה וסולידריות עם משפחות החטופים בעזה. רגע גלובלי של נחת נרשם כשאחרי כל ההתבכיינויות שלו על תרבות הביטול ועל כמה שאסור לו להתבדח יותר על שום דבר, זכה ריקי ג'ארוויס בפרס על מופע הסטנדאפ הטלוויזיוני של השנה, ויצטרך עכשיו למצוא משהו אחר להתבכיין עליו. ואלה הזוכים הגדולים בטלוויזיה (כי למי אכפת מהזוכים בקולנוע, בואו נודה באמת).

הדרמה הטובה ביותר:יורשים
הקומדיה הטובה ביותר:הדב
הסדרה המוגבלת הטובה ביותר:ביף
השחקן הטוב ביותר בדרמה:קירן קאלקין ("יורשים")
השחקנית הטובה ביותר בדרמה:שרה סנוק ("יורשים")
שחקן המשנה הטוב ביותר בדרמה:מת'יו מקפיידן ("יורשים")
שחקנית המשנה הטובה ביותר בדרמה:אליזבת' דביצקי ("הכתר")
השחקן הטוב ביותר בקומדיה:ג'רמי אלן ווייט ("הדב")
השחקנית הטובה ביותר בקומדיה:איו אדבירי ("הדב")
השחקן הטוב ביותר בסדרה מוגבלת:סטיבן יאון ("ביף")
השחקנית הטובה ביותר בסדרה מוגבלת:אלי וונג ("ביף")

טקס גלובוס הזהב® הערוך והמתורגם ישודר היום (יום שני) בשעה 21:00, ב- yes VOD וב- STING+

• המסך
• גלובוס הזהב
• יורשים: הסדרה הטובה של העשור?
• כריסטופר נולאן
• ברבי

זה היה צפוי למדי: המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב 2024 הוכרזו בטקס הוליוודי קליל לפני שעה קלה, ואת הרשימה מובילות "ברבי" בקולנוע ו"יורשים" בטלוויזיה, עם תשע מועמדויות כל אחת, שמסמנות את הדומיננטיות הברורה שלהן בתחומן, כשעיקר הדרמה צפויה להתרחש בקטגוריית השחקן ושחקן-המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה, שני פרסים אליהם מועמדים שישה שחקנים מהקאסט של "יורשים".

מיד אחרי "ברבי" מתייצב הסרט "אופנהיימר" של כריסטופר נולאן עם שמונה מועמדויות, אחרי קיץ שבו שני הסרטים החזירו את הצבע ללחיים של תאגידי הקולנוע בהוליווד, ואחריו "רוצחי פרח הירח" ו"מסכנים שכאלה" עם 7 מועמדויות כל אחד. בינתיים בצד הטלוויזיוני של הדברים, גם "הדב", "האחרונים שבינינו", "1923", "פארגו" ו"ביף" קיבלו מספר מועמדויות בקטגוריות המרכזיות שלהן, ובסך הכל הציגה רשימת המועמדיות של גלובוס הזהב מעט מאוד הפתעות וסיבות להתמרמר – אם כי הריסון פורד יכול להיות מאוכזב שאף אחת מהופעות הבכורה הטלוויזיוניות שלו – בתפקיד ראשי ב-"1923" ותפקיד משנה ב"שרינקינג" – לא הביאה לו את המועמדות לפרס. אבל שאלה יהיו הצרות שלנו.

פרסי גלובוס הזהב עברו בשנתיים האחרונות ריענון מסיבי, אחרי שספגו אש כשהתברר שתא הכתבים הזרים בהוליווד שחבריו הם המצביעים בו – אינו מונה חברים שחורים כלל. מאז פורק המבנה הניהולי הקודם של הפרס ומספר החברים בתא הכתבים הזרים הוקפץ ל-300 איש ואישה מ-75 מדינות, אבל המכה שספגה יוקרתו של הטקס עדיין מורגשת, ועד לרגע זה לא ברור מי ינחה אותו אחרי שקומיקאים רבים סירבו לתפקיד. השנה יועבר הטקס לראשונה ב-CBS, אחרי ש-NBC ויתרה על שידורו בעקבות המהומה התקשורתית סביבו.הטקס עצמו יתקיים בחודש הבא (9.1.24), וישודר בישראל בשידור חי ב-yes.

הדבר החשוב ביותר, כמובן, הוא שאמה סטון אהובתנו מועמדת לשני פרסים, גם כשחקנית הטובה ביותר בקולנוע בקומדיה/מיוזיקל (על "מסכנים שכאלה") וגם בפרס הטלוויזיוני המקביל (על "הקללה" הווירדית עם נייתן פיילר). בהנחה ש"ברבי" ו"אופנהיימר" יתחלקו ביניהם בפרסים יפה יפה – בעיקר עקב העובדה שהם לא מתחרים ראש בראש ומפוצלים לקטגוריות "דרמה" ו"קומדיה/מיוזיקל" – אותנו מעניינת בעיקר התחרות בקטגוריות הסדרות הטובות ביותר: על פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר מתחרות "יורשים" (HBO), "הכתר" (נטפליקס), "1923" (פאראמונט+), "הדיפלומטית" (נטפליקס), "האחרונים שבינינו" (HBO) ו"תוכנית הבוקר" (אפל TV+), במירוץ שנראה שהוכרע מראש.

על פרס הסדרה הקומית/מיוזיקל הטובה ביותר נלחמים באופן אקלקטי למדי "הדוב" (FX), "בארי" (HBO), "אבוט אלמנטרי" (ABC), "רק רציחות בבניין" (Hulu), "טד לאסו" (אפל TV+) ו"Jury Duty" (אמזון FreeVee), ואין לדעת לאן זה ילך. בקטגוריית סדרת אנתולוגיה/מוגבלת מחכות לרגע שלהן "פארגו" (FX), "ביף" (נטפליקס), "דייזי ג'ונס אנד דה סיקס" (אמזון פריים וידיאו), "שיעורים בכימיה" (אפל TV+), "שותפים למסע" (שואוטיים) ו"כל האור שאיננו רואים" המושמצת (נטפליקס), וגם כאן הכל נראה פתוח מאוד אם כי מגיע ל"פארגו". נתראה ב-9.1 ונקווה שלא נצא כועסים שוב.

• המסך
• גלובוס הזהב
• ברבי
• יורשים: הסדרה הטובה של העשור?
• כריסטופר נולאן
• גרטה גרוויג
• נטפליקס
• HBO