Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
גם את הפטיש: תערוכה בסנטר תציג את תלבושות "הנוקמים" המקוריות
הכוח-על שלו זה הפטיש או שהוא אל? קרדיט: פורום פילם
התופעה התרבותית-קולנועית הכי גדולה של השנים האחרונות מגיעה למבוכי דיזנגוף סנטר: מארוול נוחתת בדיזנגוף סנטר עם תערוכה ייחודית שתציג את האביזרים, התלבושות והפריטים המקוריים מהסרט, לצד - תכינו את הארנק - חנות פופ-אפ עם 3,000 צעצועים ופרטי אספנים נדירים
במהלך חודשי הקיץ הדיזנגוף סנטר מתמלא בפעילויות ואירועים לילדים, אבל הפעם מדובר במשהו שגם הרבה מההורים ישמחו לרוץ ולראות: לרגל 60 שנה ליציאת הקומיקס הראשון של "הנוקמים", תערוכה חדשה מגיעה לסנטר, במסגרתה תוכלו לצפות מיד ראשונהבתלבושות ואביזרים מקוריים מהסרט, שנחתו בארץ הקודש היישר מהאולפנים בהוליווד. וזה לא הכל – תהיה גם חנות פופ-אפ מקורית של מארוול, והקרנת סרטים חינמיים. אנחנו נקרא לזה המארווליאדה, אבל אתם לא.
איך לעזאזל יוצאים מכאן?. קרדיט: פורום פילם
התערוכה, שתחל ביום ראשון ה-6.8 ותימשך לאורך הקיץ, תורכב מתלבושות הגיבורים ביניהם מדי קפטן אמריקה (כולל המגן המפורסם), הפטיש האייקוני של ת׳ור מיולניר (לא נראה לנו שיתנו לכם להרים אותו), המסכה המקורית של איירן מן כפי (שהופיעה בסרט הראשון), התלבושת של הוקאי (מבלי לשכוח את הקשת, כי מה עוד יש לו?), צמד החליפות השחורות של הפנתר השחור והאלמנה השחורה גם ינכחו, התלבושת הייחודית של אנטמן, תחפושת הצרעה. לקינוח – גם החליפה של ד״ר סטריינג׳, עם העין של אגאמוטו.
האחד והיחיד, סוף סוף נוכל לראות אם זה גדול כמו שמספרים. קרדיט: דיסני ישראל
ומסביב לתערוכה הזו, יש עוד מגוון דברים שתרצו לבדוק – מתחם חינמי של הקרנת סרטי ״הנוקמים״, וגם חנות פופ-אפ עם מוצרים ייחודיים שעדיין לא נראו בארץ, הישר מהחנות הרשמית של מארוול, ולתקופת התערוכה בלבד. החנות עתידה להשתרע על שטח של 160 מטר (!) ותכלול מגוון של מעל ל-3,000 מוצרים, אביזרים וצעצועים שונים. המוצרים כוללים צעצועים לילדים, כמו גם פרטי אספנים נדירים ומיוחדים -של Iron Studios, בובות פופ מיוחדות של פאנקו, כלי בית מבית Pyramid, מוצרי חזרה לבית הספר כגון ילקוטים, קלמרים ומחברות, משחקי קופסא ועוד.
תערוכת מארוול בדיזנגוף סנטר תיערך החל מיום א', 6.8 עד 1.9, ימים א'-ה' 9:30-20:00, ו' 9:30-15:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דיזנגוף מתבגר: בר המסלולים נסגר, ובמקומו נפתח עוד בר יין שווה
מיליו. צילום: גל קולוג
לוקיישן מבוקש שעד לאחרונה התהדר באווירת שולחנות ארוכים, בירה והקרנת כדורגל משנה את עורו. עכשיו הוא מציע למעלה מ-50 לייבלים של יין מרחבי העולם, צלחת גבינות ואווירה פריזאית אלגנטית - וכל זה במחירים מעולים. וזה עוד לפני ההנחות בשעת אפרטיבו
סצנת ברי היין מגיעה גם לרחוב דיזינגוף, שעד כה היה ידוע יותר יותר בזכות ברי המסלולים או בשולחנות ארוכים ומלאים כוסות בירה אימתניות (בתוספת מסך גדול שמקרין משחק כדורגל).כעת, הקלאסה מגיעה גם לכאן. לצדקפה מרטיניהחדש, לאחרונה נפתח Milieu (מהמילה "מילייה" בצרפתית, אבל כאן מבטאים את זה מילויו), בר חדש שמציע לנו ללגום יין, לנשנש ברוסקטה ובעיקר להתרועע עם המילייה הנכון.
הקלאסה הגיע גם לדיזינגוף. מיליו. צילום: גל קולוג
מילויו נפתח על חורבותיו של הבר איז׳ו ובבט, בר דיזינגופי קלאסי מהסוג שתיארנו בהתחלה – שולחנות מוארכים, בירה, עוד בירה וליגת האלופות. חברי הקבוצה שעמדה מאחורי הבר הבינה שהקהל מסביב התבגר ומעוניין בקו יותר פיין ואלגנטי, מה שהביא אותם לשפץ את המקום מהיסוד, להוסיף טאץ׳ צרפתי מוקפד ולפתוח בר יין נונשלנטי שמציע מנות בינוניות, טובות והגונות. סוף סוף ביקרנו בבר יין שיצאנו ממנו מבושמים, שבעים ובלי חור בכיס.
במילויו אפשר לשבת בחוץ על הרחוב, באזור מתוחם תחת כיפת השמיים שתוכלו לעשן בו, או בפנים על הבר. הוא יציע לכם כ־53 לייבלים של יינות מהארץ ומהעולם, 17 מתוכם גם נמזגים לכוסות או לקארף, כך שתוכלו להתנסות ביותר מבקבוק אחד. או שניים. או שלושה.את תפריט היינות אצר איש היין גל מויאל, והוא כולל, למשל, כוס של פרימיטיבו סאלנטו מאיטליה (33 ש״ח לכוס, 99 ש״ח לקארף); טיילור פאס מניו זילנד (48 ש״ח כוס, 195 ש״ח לבקבוק) או רוזה ז׳ארדן דה רוז׳, צרפתי פרחוני, (44 ש״ח לכוס, 170 ש״ח לבקבוק).
שמיים וארץ. מיליו. צילום: גל קולוג
בגזרת האוכל ראוי לציין שוב את הגודל הנדיב והתמחור ההגיוני של המנות, וכן את העובדה שאמון עליהן הסו שף של פרונטו, איתי אייל. בין המומלצות שבתפריט האוכל מנות כמו כרוב צלוי עם חמאה חומה על מצע של יוגורט חם, אורגנו ופירורי לחם מחמצת – מנה נפלאה ומנחמת שתשתדך נפלא לכוסית יין לבן (48 ש״ח).
בגלל שבכל זאת, מדובר בבר יין צרפתי, תוכלו למצוא בו גם פלטת גבינות מפתה שכוללת טום, בושה וגבינה כחולה, מנצ'גו כמהין ותוספת של תערובת אגוז מלך, קשיו ושקדים מתובלים, ריבה עונתית ודבש טימין בליווי טוסטונים (72 ש״ח), או ברוסקטה רוסטביף תוצרת בית עם איולי, זרעי עגבניה, עלי חרדל ושאלוט מוחמץ, על ברוסקטה מחגי והלחם, שאין טובה ממנה בעיר. (58 ש"ח).
בואו לאפרטיבו. מיליו. צילום: גל קולוג
בשעות הערב המוקדמות מוצע במקום אפרטיבו שווה במיוחד, במסגרתו תוכלו ללגום יינות נבחרים במחירים שבין 19-28 ש״ח לכוס ואת השאר לקבל ב־20 אחוזי הנחה. את הכרוב הצלוי שכבר סיפרנו עליו (ואנחנו עדיין חושבים עליו) תוכלו לנשנש בין השעות האלה במחיר של 33 ש״ח, וגם לטעום קובנו – מנה של בריסקט עם רוטב ברביקיו וגבינה שוויצרית – ב-43 ש״ח.בקרוב צפוי להיפתח הבר גם לבראנץ׳ – הארוחה האהובה על תל אביבים – בסופ״שים וגם באמצע השבוע. יש למה לחכות.
Milieu. דיזינגוף 141. כל יום החל מ-18:00 ועד אחרון הלקוחות
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תאגידי האופנה שרוקנו את הרחוב חוזרים אליו. זמן לצרכנות אחראית
H&M מיהרה לפתוח סניפים בשינקין ובדיזינגוף כשהקניונים סגורים. האירוניה היא שבזמן שרבים לא סוגרים את החודש, אחרים רוכשים מתאגיד ענק שמעסיק עובדים בשכר נמוך
עברו כמעט שני עשורים מאז הפעם הראשונה שבה פקדתי את רחוב שינקין התל-אביבי. לביבות הבטטה של "אורנה ואלה", תיקי הבד הממוחזרים של חנות יד-השנייה "שתיים" ומבחר הדיסקים של "האוזן השלישית", היו תירוץ מספק לקפוץ על קו 63 לטובת שיטוט חסר תכלית של שעות לאורכו ולרוחבו של הרחוב. אם אז עוד יכולתי לדמיין איך דורות של צעירים אחריי ימשיכו לשוטט בו בהנאה, כיום ניכר שהשנים לא עשו חסד עם הרחוב שנחשב להיות אחד ממעוזי התרבות התל-אביביים, ביחד עם אחיו הפופולרי לא פחות – רחוב דיזינגוף.
אם תשאלו תל-אביביים רנדומליים בעיר לסיבה שלדעתם הביאה את סיומה של תקופת הזוהר של רחובות שינקין ודיזינגוף, תקבלו כנראה תשובות שונות ככמות האנשים שתשאלו. לאורך השנים שני הרחובות ידעו עליות וירידות (אוקיי, בעיקר ירידות), בין היתר בשל השיפוצים הנרחבים בעיר כולל פרויקט שיפוץ של רחוב שינקין שנמשך שנתיים, כמו גם בשל שינויים בהרגלי הצריכה של קהל הלקוחות הישראלי. כעת, עם פתיחתם של שני סניפי רשת האופנה המהירה H&M ברחובות אלה, מופיעה לראשונה קרן אור שמסמלת תקווה עבורם, שמגיעה עם תור משתרך של נשים מלאות געגועים לשופינג מהיר וזול.
הסניף בשינקין, היום. צילום: שלומי יוסף
גם עכשיו, בעודי כותבת שורות אלה, אני מתקשה להאמין לעובדה שמה שהחזיר את הלקוחות לרחוב הוא דווקא אותו תאגיד שהיה הגורם המרכזי לעזיבתם מלכתחילה. כשהחנות הראשונה של הרשת נפתחה בתל אביב, אי שם בתחילת 2010, השתרך גם אז תור ארוך של לקוחות נרגשות. אני יודעת להעיד ממקור ראשון. עד לאותה שנה, קנייה באחד מסניפי הרשת היה לאטרקציה בפני עצמה, בכל טיול לחו"ל של התייר הישראלי הממוצע, ועם העלייה של הרשת ארצה, נשמעה אנחת רווחה בקרב הנשים והגברים שהיו דואגים לתכנן את הנסיעות התקופתיות שלהם לאירופה בהתאם למיקום סניפי הדגל של הרשת בעולם.
עוד ב-2010 היה ברור לכל שהאופנה שמציעה H&M היא לא מהיפות ביותר או האיכותיות ביותר, שיכלה תעשיית האופנה להציע. יותר מכל, ההצלחה של הרשת נעוצה ביכולת שלה לספק תוך שבועיים את הטרנדים החמים ביותר במחירים נוחים לכיס. המודל העסקי של רשת אופנה מהירה הוכיח את עצמו גם בישראל, כך שמאז אותו סניף ראשון שנפתח לפני עשור, נפתחו למעלה מעשרים סניפים נוספים בפריסה ארצית, מנהריה ועד אילת, כולם ממוקמים בצורה אסטרטגית בהיכלי הקודש של המאה העשרים ואחת: הקניונים.
הסגר הממושך על החנויות בקניונים הובילו רשתות אופנה רבות למצוא פתרונות יצירתיים להמשיך למכור את הסחורה הרבה שהצטברה להם במחסנים. רשתות גדולות כגון פוקס, פקטורי54 וכעת רשת H&M הבינלאומית, מיהרו לזהות את הפוטנציאל הטמון בהקלות האחרונות שאפשרו את פתיחתן של חנויות הרחוב, כדי להקים מספר חנויות במקומות שעד כה נטו להתעלם מהן.
מחוץ לחנות. צילום: שלומי יוסף
מדובר, אם תשאלו אותי, באירוניה בהתגלמותה. בימים שבהם עשרות אלפי אנשים לא מצליחים לסיים את החודש, מאות אנשים רוכשים מתאגיד בינלאומי ענק ומצליח, שמעסיק בעצמו מיליוני עובדים בשכר שלא מתקרב ולו במעט לשכר מחיה. קצרה היריעה מלהסביר את השלכות האופנה המהירה על הכלכלה, הסביבה והחברה (אם כיחברתי מיטל פלג מזרחי עשתה זאת לא רעלפני שבועיים), אך ברור שמשהו – או מישהו – חייב להשתנות.
הראשונים להשתנות היו – באופן מפתיע – דווקא התאגידים עצמם, שהבינו שעליהם לגלות גמישות כלפי המדיניות הממשלתית. זוהי סיבה לא רעה בכלל עבור האקטיביסטים החברתיים והסביבתיים בעולם כמו גם בישראל להיות אופטימיים. כעת נותרו שני בעלי עניין גדולים ומשמעותיים ביותר לעשות מצדם את השינוי – קובעי המדיניות שיכולים לעזור ולתמוך בהקמה של תעשיית אופנה אחראית יותר, ואנחנו – הצרכנים והצרכניות, שיכולים לדרוש עתיד טוב יותר לילדים שלנו, גם אם זה אומר לשלם שקל או שניים יותר על חולצה במבצע.
אזרחי ישראל יצאו היום לקלפיות במסגרת הבחירות המוניציפליות. החלטנו ללכת אחורה בזמן, לבחירות הראשונות של תל אביב, ולבחון אם יש סוגיות משותפות עם הבחירות הנוכחיות
בשנת 1924 נבחר ראש העיר הראשון של תל אביב. בשונה ממה שאנחנו מכירים, זה לא היה חולדאי, אלא מאיר דיזנגוף, שעמד בראש סיעות המרכז הפוליטי. שלוש שנים לפני הבחירות הראשונות, חתם הרברט סמואל במסגרת תפקידו כנציב העליון על הקמת המועצה העירונית של תל אביב. למרות החגיגיות, צעד זה הכין את הקרקע למאבקים יצריים על עיצוב דמותה של תל אביב. בעקבות אותם המאבקים נערכו הבחירות הראשונות רק בשנת 1924, לאחר שהתקבלו הכללים שקבעו למי מותר להצביע, או בעצם – מי הוא תל אביבי אמיתי.
הקבוצות שלקחו חלק בבחירות למועצה התחלקו לימין ולשמאל, חדשים וותיקים, ובעלי זכות הבחירה לעומת אלה שרצו להיות שייכים אבל לא הותר להם. את הימין ייצגו בעלי הנדל"ן, בעיקר בעלי הדירות, שביקשו שההצבעה תהיה רק למשלמי מיסים. לעומתם ניצבו אנשי העלייה השלישית שהתגוררו באוהלים ובמבנים זמניים. שאלת ההצבעה היוותה את סלע המחלוקת באותן בחירות, אך בפועל היא נשענה על פערים כלכליים וחברתיים. בעלי הדירות רצו לבצר את השליטה שלהם בעיר המתהווה, בייחוד לאור ההתחזקות של התארגנויות הפועלים שרבים מהם היו עולים חדשים.
על אף התנגדותם של ארגוני פועלים נגד "חזית הבורגנות השליטה בעיר", נקבעו לבסוף כללים שהגבילו את ההצבעה. כל אדם שרצה להצביע נדרש לגור מעל לחצי שנה בתל אביב ולשלם מינימום של חמישים גרושים מצריים לקופת העירייה. גיל המצביע היה חייב להיות מעל 20. ארגוני השמאל השונים התאחדו תחת כנפיה של "מפלגת פועלי יפו" ששאפה לגייס את תושבי השכונות החדשות שנוספו שלוש שנים קודם לכן לתל אביב, ביניהן: מחנה יהודה, כרם התימנים, מחנה יוסף, אוהל משה ונווה צדק.
באדיבות ארכיון עיריית תל אביב יפו
בעלי הנדל"ן הבינו כי גידול האוכלוסייה על בסיס השכונות שהצטרפו ישנה את מאזן הכוחות לטובת ארגוני השמאל והפועלים. במובן מסוים, העולים החדשים היו הקומוניסטים וגם שוכרי הדירות, מה שהוביל את בעלי הנדל"ן לפעול באופן שיגביל את זכות ההצבעה של קבוצות אלו.
בתווך, בין השמאל לימין, בין הפועלים לבעלי הדירות, ניצבו "הבלתי מפלגתיים" שלא הזדהו עם שום צד אידיאולוגי. מרביתם היו בני מעמדות הביניים, רבים מהם היו עורכי דין, רופאים וסוחרים. דיזנגוף ניצב בראש רשימה זו, שאמנם לא קיבלה את מירב הקולות, אך זכתה לתמיכתה של מפלגת הפועלים, מה שהעניק לדיזינגוף את העמידה בראשות העיר.
ומה היום?
עד היום בעלי הדירות והשוכרים ממשיכים להוות כוחות משמעותיים בעיר. הדוגמה הבולטת ביותר היא משנת 2011, בה באה לידי ביטוי היריבות הוותיקה בין נכדיהם של בעלי הנדל"ן למול יושבי האוהלים (הפעם הם היו משדרות רוטשילד, לא מהמעברה). גם במערכת הבחירות הנוכחית נושבות רוחות העבר, ובשונה משאר המועמדים שמדגישים את הנושא ואת הפתרונות האידיאליים לתפיסתם, חולדאי נזהר בהצהרותיו בנוגע לסוגיית השכירות.
הקומוניסטים ואיגודי העובדים כבר לא נמצאים כיום ברשימת הסיעות במועצת עיריית תל אביב, אך אחת השאלות הבוערות בדיון הציבורי עוסקת באפשרות שהליכוד יקרע את תל אביב מידי השמאל. חולדאי, אשר נתמך על ידי מפלגת העבודה, מאוים ממספר יריבים שגם מגיעים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית. יתכן והיריבות הזו תפגע ביכולתם ליצור קואליציה, ודווקא תאפשר לסיעות אחרות להרכיב שותפות חדשה. שילוב הדת בניהול החיים בתל אביב היא סוגיה שלא באה לידי ביטוי בבחירות הראשונות, והיא חוזרת ועולה בשנים האחרונות בתדירות גוברת כמוקד לחיכוך – החל מבניית גשרים ותחנות רכבת ועד לפתיחת מרכולים, תל אביב מייצגת את ההתנגשות בין הדתי לחילוני.
באדיבות ארכיון עיריית תל אביב יפו
הבחירות הקרובות בתל אביב הן ללא ספק קו פרשת מים בהתייחס לזהות העומד בראשות העירייה. ניצחון נוסף לחולדאי יהדק את כתר ראשות העירייה לראשו, כאחד מראשי העירייה הוותיקים ביותר מבין הערים הגדולות בישראל. לעומת זאת ניצחון של מועמד אחר יסחף את העיר לרצף של שינויים רבים, מתוך רצון להציג לבוחרים תל אביב שהיא אלטרנטיבה למונוטוניות החולדאית.
הבחירות הראשונות, כמו אלו הנוכחיות מציגות את אותם הדפוסים. תל אביב השתנתה וגדלה, אך השסעים בה ממשיכים ללוות אותה עוד משנותיה הראשונות, ומכאן נובע גם ייחודה של עיר זו. תוצאות הבחירות הנוכחיות, מפתיעות ככל שיהיו, לא ישנו את העובדה הזאת.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מכירים את זה שכל הרצליה, ראשון לציון ופתח תקווה יושבים על כיסאות הבר לאורכו של דיזנגוף, לובשים זארה ונראים שמחים מדי? תגידו מה שתגידו, מדובר בממזרים הכי אסתטיים עלי אדמות והרעיון של "דיזנגוף ללא הפסקה" הוא להחזיר להם ולנו את החשק לרבוץ בצפון-מרכז העיר שעדיין לא התאוששה מהפאניקה. הגענו עד כאן עם הלשון בחוץ ועכשיו מגיעה לנו בירה.לפרטים נוספים.
[tmwdfpad]
ניצן פינקו בחוג לתולדות המוזיקה
איזה כיף שבמקום בצורת תרבותית של תחילת שבוע, צצים להם אירועים שעשויים לגרום למוח שלנו להתפוצץ לכל עבר. ומה יותר כיף מעיסוק חטטני בתנועת הריוט גרררל, שהיא זרם שמקבל בקושי תשומת לב וגם מתקבל לרוב באופן לא הוגן. מזל שניצן פינקו (האישה שאמורה להיות האמא של כל בנות הריוט וגם שלנו) הולכת לספר כל מה שנרצה לדעת על הנשים הכי אקטיביסטיות בעולם המוזיקה (שנחשו מה, סובל אף הוא מהפטריארכיה! כן!). ניצן, המיקרופון שלך.לפרטים נוספים.
לונא אבו נסאר בתיאטרון תמונע
אנחנו מקווים שיום אחד לונא אבו נסאר תהיה כל כך גדולה שכולם ידעו מאין באה (נצרת, סיסטם עאלי) ולאן היא הולכת (רחוק, הכי רחוק). כי אם יש מוזיקאית שמצליחה לזקק יותר מכל את האינדי הישראלי וייחודו, זאת היא. עכשיו רק תנו לה סיבות להמשיך לגדול.לפרטים נוספים.
סדרת סרטי דוקאביב ברביעיית פלורנטין
נטפליקס כבר כאן אבל ראיתם הכל בלייב סטרימינג פיראטי, אנחנו יודעים. ולכן הצעתנו הרלוונטית ביותר היא שתגיעו לסדרת סרטי דוקאביב ברביעיית פלורנטין. יוקרנו שלושה סרטים, "פרינסס שואו", "אייריס" ו"דיור ואני", שבכל אחד מהם קיים הפוטנציאל למלא את החלל שנפער בהמתנה לסרטי המופת של חורף 2016.לפרטים נוספים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
