האופרה "קיסר אטלנטיס", פרי שיתופם של המלחין ויקטור אולמן והמשורר-צייר פיטר קיין, נכתבה ב-1943 בגטו טרזין. כאן נכלאו היהודים האמנים מאחורי חומות, חיו חיי רעב ועבדו בפרך; בערב הם שרו, שיחקו, רקדו וכתבו שירים ומחזות.שני היוצרים כתבו אופרה המתרחשת בממלכת אטלנטיס, ממלכה אבודה שנודעה בתרבותה הגבוהה. באופרה "קיסר אטלנטיס" הגיבור הוא הקיסר, השליט כל-יכול, המוציא פקודות להכחיד את קיומה הפיזי ולהשמיד את תושביה הכנועים.

אחת הדמויות בממלכת אטלנטיס היא המוות, דמות 'אנושית' (לכאורה) שמבינה כי סופה של האנושות קרב ובא. המוות מחליט לעצור את ההרג ולבלום את שגעון הגדלות של הקיסר השליט. לצידו של המוות פועל הרלקין, שידוע כליצן, הקורא תיגר על שליטים אכזריים ועל רודנים חסר מצפון. הרלקין והמוות, באופן מפתיע, מעלים בפני התושבים את רעיונות החופש והמאבק נגד הרוע.אל המוות ואל הרלקין מצטרפים זוג אוהבים, שאהבתם מתקיימת בלב ההרס שהקיסר משליט בממלכתו. למרות שזוג האוהבים נמצאים בשני עברי המתרס של מחנות יריבים, הם נאחזים באהבתם. אהבה שהיא הכוח המניע לעצירה של מעשי ההרג של הקיסר.

פיטר קין וויקטור אולמן, יוצרי האופרה, יודעים שאין בכוחם של זוג אוהבים להפסיק את מעשי השליט האכזר. משום כך הם בוחרים להעלות את דמות המוות למדרגתגיבור על:הוא היחיד שמסרב להביא למותם של החיילים והתושבים. הוא היחיד שמסוגל לכפות על השליט לוותר על החיים.ויקטור הציב את מוות במבט אירוני: מצד אחד, המוות הוא המושיע – הוא מציל את הממלכה מרודנות הקיסר. מצד שני, הוא גוזר את מותם של בני אנוש. המבט האירוני מתעצם כאשר כולם שרים בסוף האופרה את המנון הניצחון: "גדול המוות ומהולל/ את שמו לשווא לא תישא!" (תרגום הליברית: אסף לויטין). ולעומתו, ויקטור אולמן מסרב לקבל את גזר דין המוות, ומעלה באופרה את ניצחון רוח האדם, השר על גדולת אלוהים נוכח גזרת המוות. הוא מצטט את הכורל הגרמני, שעליו ביסס יוהן סבסטיאן באך את הקנטטה מס' 80: "אלוהים, אתה מבצרנו".

זירתהמוותנפתחת בדבריהכרוז: "שלום! שלום!" בתרגום העברי, (ובמקור: Hallo! Hallo!), אותה הוא מפנה לקהל – פיגורה לשונית הנושאת בחובה ברכה מועלית במוזיקה של אולמן כמוטיב של אבל ומוות. מוטיב שנלקח מתוך סימפונית אבל שנכתבה על ידי מלחין צ'כי, והוא מבטא את תחושת האבל של העם הצ'כי, שלא עלה בידו להיאבק למען חירותו אל מול הכיבוש הגרמני.לצד קולו המכני של הכרוז, נשמע קולו המנוכר שלהרמקול, שליחו של הקיסר, המודיע על ההתקדמות במעשי ההרג, שהקיסר פוקד על חייליו הנאמנים לבצע בלי להשאיר כל סימן וזכר למעשיהם; אל הקול המכני של הכרוז והרמקולמצטרף צבע קולו הגבוה (מצו-סופרן) שלהמתופף, המתאר את אופיים של הטקסים הפולחניים שנעשים בממלכת אטלנטיס. הקול הנשי משמיע את ההמנון הגרמני 'גרמניה מעל לכל', ומבליט את הפרודיה על הגבריות האלימה של שלטון הקיסר.

מעל לכול – קולו של הקיסר, קול מכני של דמות שאיש אינו רואה אותה כלל.השליטהכול-יכול הוא בבחינת נוכח-נעדר. על פקודות ההרג הוא מכריז באמצעות הטלפון או באמצעות הרמקול והמתופף. מסתגר בארמונו ויוזם את מעשי ההרג במסתרים. דמותו הסמויה מן העין של הקיסר מאפשרת לו לנקוט בכל דרך אכזרית שיבחר, שהרי לכאורה הוא אינו אחראי לשום מעשה שלו ישירות. רק המוות מסוגל יהיה להגיע אל הארמון החבוי מעיניהם של תושבי אטלנטיס ולהציג את הקיסר במערומיו.

נראה שהגיבור המרכזי הוא הרלקין, הלץ הנצחי: גיבור הקומדיה ד'לארטה וגיבור הליצן המעונה הקלסי שהלחין ארנולד שנברג. זהו 'פיירו הסהרורי', החושף את מראות האימים של הזיותיו המיניות והרגשיות. הרלקין הוא הגיבור שיכול להביט למוות בעיניים; והוא הגיבור שיכול להציב מראה מוגדלת לחולשות האדם, לעוולותהשלטון ולטיפשותה של האנושות. המראה המוגדלת ממחישה את המציאות הסהרורית שקהל היהודים נתונים בה וחווים אותה ביודעם שקיצם קרב.

שיא האבסורד הוא בסצנה הרביעית, שבה הרלקין והמוות משמשים כדובריה של חברה, שמקימה עצמה מחורבות ההרס שזרה הקיסר, ומצדדת בפעולות המורדים שמשתלטים על הארמון על מנת למגר את הרודנות. המורדים חוברים למוות. כל אחד מהם בדרכו מציע דרך שונה לפעולת ההרחקה של הקיסר מהארמון: המורדים תוקפים את בית החולים, שהרופאים העובדים בו ערקו מתפקידם, ובמקום הרופאים מגיעים המורדים המסתערים על בתי החולים. הם נושאים דגלים שחורים עם סמל של מחרשה נוטפת דם. רק הילדים קונים סוכריות, נהנים מהקרוסלה ומדחיקים את מחשבות ההרג; המוות משעבד את הקיסר וכופה עליו לציית לפקודת המוות. הקיסר אמנם מת, אך ההרס מותיר ממלכה חרבה ועזובה.

הרלקין מעלה את הצער בשיר ערש המסיים את האופרה, שאותו הוא שר לתינוק המחכה לאביו; באמצעותו הוא סופד על קץ התרבות והאנושות. הרלקין מבהיר לתינוק שאביו הלך לקרב ואין יודעים מתי הוא יחזור, וייתכן שהאב שיוחזר יהיה ללא רוח חיים וגופתו תיחשף "עם בוא השמש כשיוצאת הצחנה".כל מציאות החיים האבסורדית נמצאת במשפט, שאסף לויטין תרגם באומרו: "הזהו אדם?". תרגום אותו חיבר בין ספרו של הסופר היהודי-איטלקי, פרימו לוי "הזהו אדם" לבין המשפט המסיים את האופרה בגרמנית – "האם אני אדם?".

בכך מסתיימת ההפקה של האופרהקיסר אטלנטיס,בניצוחו של ניר כהן שליט ובביצוע 'אנסמבל מיתר' ו'רביעית כרמל'. ביצוע האופרה בתל אביב הוא אירוע חשוב – הוא מציין חמישים שנה לביצוע הראשון באמסטרדם ב-1975. האופרה לא זכתה לעלות על הבמה בגטו טרזין. היא הועלתה לראשונה רק שלושים ושתיים שנים לאחר כתיבתה. אפשר לראות בה ציון דרך בתולדותיהם של אומנים יהודים דגולים.
שושנה זאבי היא עורכת כתב העת למוזיקה "פעימות".
האופרה "קיסר אטלנטיס", בניצוחו של ניר כהן שליט ובביצוע 'אנסמבל מיתר' ו'רביעית כרמל', תעלה הערב (ד') ברעננה (פרטים וכרטיסים), בשישי (12.12) בת"א (פרטים וכרטיסים) ובמוצ"ש בזכרון יעקב (לפרטים וכרטיסים)

• יוצרים כותבים
• אופרה
• האופרה הישראלית

>> טל גנור היא זמרת, נולדה וחיה בתל אביב, סולנית באופרה הישראלית מאז 2016, ובקרוב תופיע בתפקיד בלינדה בהפקה החדשה של "דידו ואניאס" מאת פרסל, בבימויו ובעיצובו של סטפנו פודה, לפתיחת עונתה ה-40 של האופרה הישראלית.כדאי לכם להיות שם. בנוסף מופיעה גנור עם מיטב התזמורות בארץ והופיעה גם עם יוני רכטר ושם טוב לוי.

1. המנזר

מהמקומות הבודדים שהיינו יוצאים אליו בתיכון ועדיין קיים, ואף פעם לא יימאס לי ממנו. הוא יודע להכיל הכל – בירה עם חבר שלא פגשתי המון זמן, יום הולדת עם חברים, דייטים… הוא גם חלק מהדייט האהוב עלי ועל בן הזוג שלי (עם ג'סמינו לפני). למרות שאני יודעת שסוף כל מקום להסגר אני מקווה שהמנזר תמיד ישאר במקומו.
אלנבי 60 תל אביב

2. סטודיו אנט

חלל יפה לקונצרטים בקריית המלאכה עם אקוסטיקה של מלאכים. אפשר לשמוע שם רסיטלים לפסנתר, רביעיות מיתרים, הרכבים ווקאליים וגם הופעות קטנות של יוצרים עצמאיים, הכל באווירה אינטימית ונינוחה. בא לי שעוד אנשים יכירו את המקום ויהיו סקרנים לכל המופעים המיוחדים שקורים שם.
שביל המרץ 2 תל אביב (קריית המלאכה)

3. ללכת בעיניים עצומות בכיכר רבין

מאז שאני ילדה יש לי תחביב לחצות את הכיכר בעיניים עצומות. אפשר ללכת בה כמעט דקה מהמדרגות הדרומיות ועד שמתחילים לשמוע אופניים בלי להיתקל באף אחד (בהנחה ששאר האנשים בה הולכים בעיניים פקוחות), זה משחק מחדד חושים וגם קצת מסוכן 🙂 בינתיים הכיכר סגורה למעבר בגלל עבודות הרכבת הקלה ועוד לא מצאתי מגרש משחקים חלופי.

4. דגי בטשון

ארוחת צהריים כייפית של דגים טריים ואויסטרים וכמובן שאפשר לקנות הכל הביתה. טעים, טרי והמחיר הוגן
קרליבך 29 תל אביב

5. המספרה של קטיה בזמנהוף

כל החברות מסתפרות אצל קטיה, גם מתולתלות וגם חלקות ותמיד כיף לי לבוא אליה.
זמנהוף 10 תל אביב

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

מקום לא אהוב בעיר:

גרתי המון שנים ברחוב בלוך שזה אחד הרחובות עם הכי הרבה פינוי-בינוי בתל אביב והוא גם בשכונה שבה גדלתי. יש משהו עצוב בזה שמחליפים את כל הבתים ומשנים נוף שמחובר לזיכרונות ילדות. כשהיינו ילדים היינו עושים מחנות וקיצורי דרך בחצרות שסביב הבתים ועכשיו מחליפים את כל החצרות, עצי הפרי והגדר החיה בבטון, ולאט לאט הרחובות הופכים מירוקים לאפורים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהופעה של נור דרוויש בגלריה צימבליסטה, הם עושים כל כמה זמן הופעות אינטימיות בחלל הגלריה או בחצר, וזו הופעה שפתחה לי את הלב. משהו בקול של נור ובמוזיקה חדר תחת שכבות של ייאוש, זה היה כל כך יפה שפשוט ישבתי שם ובכיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טיפות בזרם" של זאב טנא. בודהיזם, תקווה ושותפות גורל.

כולנו טיפות בזרם
כולנו נהר עובר
שאת מימיו לוקח
משם למקום אחר
ואין בנו כל פחד
ואין בנו מורא
לעת ייפול השקט
לעת תבוא החשכה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. הן נותנות כתף לכל כך הרבה קצוות של האוכלוסיה ויודעות לעשות את זה בהמון יצירתיות, להצביע על מה שדורש תיקון ועל הדרך להוסיף יופי לעולם. יש להן מערך מתנדבים.ות גדול שאפשר לקחת בו חלק בהמון צורות – הצלת מזון, אריזת סלי מזון, תמיכה טלפונית, תרומות בגדים, וגם תרומות כספיות דרך מכירת תוכן של יוצרים.ות מקומיים.ות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא שלי, שהיא כל כולה טוב לב, צניעות ונדיבות. ואני מקווה שירשתי קצת מהאופטימיות שלה.

מה יהיה?
אני לא יודעת איפה המטוטלת נמצאת כרגע, אם בקצה הנורא או שיש לה עוד כמה סנטימטרים לשם, אבל היא תמיד בתנועה. וצריך לזכור שכל הזמן יש גם וגם. אפילו בתקופות שקורים בהן דברים נוראיים, נולדים ילדים ואנשים יוצרים אמנות.

• העיר שלי
• האופרה הישראלית
• המנזר
• סטודיו אנט
• כיכר רבין
• מספרות
• תרבות של סולידריות
• זאב טנא

אלה ימים קשים, ובימים כאלה נעשים גם האנשים קשים, והדבר היחיד שיכול לרכך אותם הוא קצת – ועדיף הרבה – תרבות. זה יכול להיות מחזה תיאטרון, סרט קולנוע, קונצרט אופראי, מופע מוזיקלי, הצגת ילדים או אפילו פלייליסט אצור בקפידה, העיקר להזריק מנות גדולות של זה ברגעי מצוקה. למזלנו (שהוא גם רוע מזלנו), מוסדות התרבות הגדולים של תל אביב ויוצרי התוכן האיכותיים שלהם כבר מיומנים בהפצת תכנים אונליין אחרי חמש שנים של מצבי חירום, ותוך ימים ספורים מפרוץ המלחמה עם איראן כבר נמלא הצד הישראלי של האינטרנט באינספור יצירות אמנות אדירות שמחכות לכם ברשת. והכי חשוב: לגמרי בחינם. תנו לכל היופי הזה להציף אתכם, זה לא שעוד שעתיים בנטפליקס יעשו לכם טוב יותר (ואם אתם נעולים על ערוצי האקטואליה – תנחומינו, אין לנו איך לעזור לכם).

>> החיים מתחת לאדמה: בילינו לילה במקלט של הרכבת הקלה והתרגשנו
>> טהראן זה כאן: מה למדנו על האיראנים דרך הקולנוע שלהם
>> חוף מבטחים בעיר מקלט: החופים הכי מוגנים בתל אביב

1. תיאטרון גשר // מחזות לגדולים והצגות לקטנים

האיכויות המתפרצות של תיאטרון גשר היו שם מהרגע הראשון, ועכשיו אפשר להיווכח בכך כשהתיאטרוןחושף לרגל המצב כמה מהצגותיו הקלאסיותמשנות ה-90' ובתחילת האלף חינם ביוטיוב, ביניהן "עיר. סיפורי אודסה" המדהים מ-1996, כמו גםהצגות לילדיםואפילוסרטים דוקומנטריים. בינג' סופ"ש יותר אליטיסטי מזה לא היה לכם מעולם.

2. סינמטק תל אביב // 5 סרטים חינם וחידון משפחתי

גם בימים כתיקונם מערכת ה-VOD של הסינמטק היא אוצר קטן שכדאי להכיר אם יש לכם מערכת צפייה ביתית טובה, ובזמן מלחמה – בכלל. לאור המצב המחורבן משחררים בסינמטק חמישה סרטים נהדרים חינם ל-VOD שלהם, ביניהם התופעה הקולנועית האיטלקית "זרים מושלמים" שזכתה לרימייקים מסביב לעולם (את הגרסה הישראלית המוצלחת למדי ביים ליאור אשכנזי אם מישהו זוכר פה משהו). הערב (חמישי 19:00, אם אתם קוראים את זה בזמן) יערוך הסינמטק בזום את חידון המשפחות הקולנועי הגדול שלו בפיקודם של אנשי הפודקאסט "אוכלי סרטים" ואם האזעקות לא יפריעו אז יהיה כיף כיף כיף לפחות לכמה שעות.כל הפרטים כאן.

3. אורי מאיר צ'יזיק // מקלט של שפיות

אוקיי, זה לא בדיוק מוסד תרבות, אבל זה כן מוסד תרבות. אורי מאיר צ'יזיק, האיש שמלמד אותנו מה אנחנו אוכליםואיך לאכול טוב יותר, פתח קבוצת ווטסאפ בשם "מקלט של שפיות" שתייצר לחבריה רגעים של שפיות במהלך היום. צ'יזיק יעלה בה סרטון או שניים ביום וישתף בדברים הקטנים שהוא עושה במרכז להנהגת הבריאות, עם סיפורים, רעיונות וידע מתחומי האוכל והקיימות שיסייעו למשתתפים למצוא עוגנים של רוגע ושקט: איך להכין עם המשפחה חטיפים בריאים יותר למרחב המוגן? איך מעסיקים את המחשבות בעשייה חיובית ופעילה? סיפורים ממחקרים על תנועה, תזונה ואוכל, שאלות ותשובות ועוד. נשמע לנו טעים וכיף.

4. תזמורת המהפכה // מופעים חינם אונליין

עוד דרך מעולה להעביר את הסופ"ש הזה היא צפיית בינג' בתזמורת המהפכה המצוינת שפתחה את ארכיון המופעים שלה לצפייה חינמית, ממתק אמיתי לחובבי המוזיקה הישראלית (ולא רק). בין המופעים שיעלו אונליין: "קונצ'רטו לגשש ותזמורת", "התרנגולים: הרמיקס", "טוב לשיר בעד ארצנו", "סטנדרט רבולושן" ועוד. הכלמחכה לכם כאן.

5. התזמורת הפילהרמונית הישראלית // קונצרטים ומופעים אונליין

עוד יותר קלאסי? בבקשה. הפילהרמונית הישראלית מציגה באתר הבית שלה שלל מופעים והצגות מוזיקליות חינמיות לצפייה אונליין, כולל תכנים אדירים לילדים ולנוער כמו "קרנבל החיות" עם גורי אלפי, "מוצרט קופץ לביקור" ו"אבא עושה בושות".אתר ששווה לנבור בו. רמה גבוהה מאוד של רוגע ואווירה.

6. מוזיאון תל אביב // יצירה לילדים וסרט להורים

גם מוזיאון תל אביב נרתם לטובת התושבים הנצורים בממ"דים, כמעט בנוהל כבר, עם תכני יצירה והעשרה לילדות וילדים אונליין, מגוון פעילויות שאפשר לעשות בקלות מכל מקום ובלי יותר מדי ציוד, סרטוני יצירה, הסכת, דפי צביעה והעשרה, מפגשי אמנים ואמניות ועוד הפתעות.כל הטוב הזה מחכה לכם כאן. המבוגרים יוכלו למצוא קצת יופי ושקט ב-VOD של המוזיאון שיציג את "סרט מהבית / ארבעה סרטים ומוזיאון" – אסופת סרטי דוקו קצריםשהופקו לרגל חגיגות ה-90 למוזיאון.

7. התיאטרון הירושלמי // הצגות לצפייה מקוונת

לא רק מוסדות התרבות של תל אביב מתגייסים לספק קצת איכות חינם לציבור הכלוא בבתיו, וגם קבוצת התיאטרון הירושלמי מאפשרת לצפות אונליין ללא תשלום בארבע הפקות מקור מובילות ומוצלחות של התיאטרון. "בזמנים קשים ומאתגרים אלה, התיאטרון מציע הפוגה תרבותית וחוויה תיאטרלית מהנה עם הצגות מגוונות שמזמינות את הצופים להתנתק לכמה רגעים מהמציאות הביטחונית המורכבת".עושים את זה כאן.

8. האופרה הישראלית // VOD חינם ו"תיאודור"

הידד! גם האופרה הישראליתפתחה לצפייה חופשית את כל ערוצי ה- VOD שלה. הקהל יוכל לצפותחינם בהפקות אופרה מלאות, הפקות מיוחדות ובהם ביצועים אופראיים לשירים עבריים, ביצועים מיוחדים של אריות מפורסמות בעיבודי ג'אז גרוביים, רגעים של אופרה, הפקות ילדים ופעילויות ילדים המתעדכנות באתר מדי יום. מהאופרה הישראלית נמסר: "אנו שמחים לבשר שביחד עם ערוץ אריה המשודר בהוט, יס וסלקום, יפתח להקרנה לקהל הרחב הסרט 'תיאודור' – הפקת האופרה המדוברת של האופרה הישראלית מאת יונתן כנען ועידו ריקלין על חייו של הרצל, כמו גם תכנים נוספים".אתם חייבים לראות את "תיאודור".

9. רדיו המחוגה // "לאור הנסיבות"

וגם המלצה אלטרנטיבית אחת למי שלא יכול לראות יותר מסכים: רדיו מחוגה, תחנת הרדיו המצוינת של ת"א תרבות המחוגה, מציג רצועת שידורים יומית בשם ״לאור הנסיבות״. בכל יום משודרים שלושה פלייליסטים חדשים שערכו אמנים ויוצרים מקומיים כדי לנסות, ולו במעט, להקל על הרוחות; להשאיר מרווח לנשימה ויצירה.
הפלייליסטים ישודרו ברצועת הרדיו האינטרנטי של המחוגה, ויהיו זמינים בספוטיפיי של התחנה.

• תל אביב נלחמת
• ❤ תרבות
• סינמטק תל אביב
• תזמורת המהפכה
• אורי מאיר צ'יזיק
• האופרה הישראלית

>> אריק שנברגר גדל במטבחים של קפה אירופה המתחדש ולאחרונה חזר להוביל את המסעדה אחרי שלוש שנים של התמחויות ועבודה במסעדות מכוכבות בניו יורק. "אני מאמין בבישול ישיר ופשוט שמתבסס על חומרי גלם מעולים", הוא פורש את משנתו. "אני מעדיף להשקיע זמן במציאת המוצרים הכי טובים ולבשל אותם בצורה הכי טבעית שיש,על גחלים ואש,מאשר להסתמך על טכניקות ומניפולציות מתוחכמות. המטרה שלי כשף היא שלמרות שאני מבשל למסעדה שלמה, כל אורח ירגיש כאילו בישלתי רק בשבילו".

>> קפה של כוח נשי והמקום הכי חשוב להיות בו // העיר של מיכל לויט
>> להביט בים מלמעלה ולהיות תיירת בתל אביב // העיר של סיון טלמור

1. רומנו

יצא לי בעברי לעבוד עם אייל שני, והפילוסופיה שלו לגבי אוכל היא משהו שאני מכיר ומתחבר אליו. למרות שרשימת המסעדות שלו בעיר כבר בלתי נגמרת, פאשה, השף של רומנו, מצליח לקחת את הקו של אייל ולתרגם אותו בצורה חדשנית ורעננה, וכל זה קורה בסט-אפ האייקוני של בית רומנו.
דרך יפו 9

2. האופרה הישראלית

אני לא הטיפוס של אופרה. בפעם הראשונה שהגעתי לשם הייתי בן 18, נגררתי עם בחורה שהייתה גדולה ממני בכמה שנים והייתי די מאוהב בה. אופרה היא לחלוטין הסביבה הכי לא טבעית שלי, אבל אולי זו הסיבה שאני אוהב את זה. יש משהו בחוויה הזו שמוציא אותי מעצמי, כאילו אני מתחזה למישהו שהוא לא אני, כמו שחקן שנמצא בדמות.
שאול המלך 19

3. יפו

אני כמעט ולא מוצא זמן לשוטט בארץ, אבל איכשהו יפו תמיד מצליחה למשוך אותי. יש שם קסם שאין בשום מקום אחר. הארכיטקטורה, הים, התיירים, ואולי זה הדו-קיום – הכול מתערבב יחד ויוצר תחושה של ניתוק. יפו גורמת לי להרגיש תייר בעיר שלי.

4. שוק הכרמל

אחרי ארבע שנים בניו יורק, עיר שבה הפוד קורטס הפכו לחלק ניכר מהתרבות הקולינרית, אני חוזר לשוק הכרמל ומבין שזה הפוד קורט הכי טוב בעולם. בלי תכנון, בלי יומרות ובלי עיצוב מוקפד. השוק נוצר בצורה הכי אורגנית שיש, וכל פינה בו היא הזדמנות לגלות טעם חדש. פה יש את הביסים הכי טובים, מנות שמספרות סיפורים של תרבויות, של משפחות, של עיר שלמה. השוק הוא בעיקר השראה.

5. הוטל מונטיפיורי

כשאני רעב ואין לי כוח לאתגרים, אני הולך להוטל מונטיפיורי. בתוך עולם שלם של שאלות ותהיות, בהוטל מונטיפיורי יש רגע של וודאות. אתה יודע מה אתה מזמין, אתה יודע מה אתה מקבל ואתה יודע שזה יהיה טעים.
מונטיפיורי 36

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תל אביב הכבושה ביום חמישי בלילה.לכאורהתל אביב היא עיר גדולה ללא הפסקה, אבל בשבילי היא קיבוץ קטן ואפילו משפחתי. אנחנו מצליחים להתעלם מהקורקינטים ומהנהגים של וולט שדורסים אותנו, אנחנו יודעים מתי להתעלם אחד מהשני ומתי להנהן עם הראש – הרמוניה! –ואז מגיע חמישי בלילה.ההמון משתלט, הרחובות מרגישים זרים, והעיר שלי הופכת למסיבת ענק שלא הוזמנתי אליה, ולא בטוח שהייתי רוצה. אני אוהב את תל אביב כשהיא לא פופ-אפ של גוש דן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
Ball Out Teder– כשספורט פוגש תרבות.טורניר כדורסל הרחוב בתדר היה מהרגעים המיוחדים שהיו בעיר לאחרונה. תדר, שכבר הפך למרכז התרבות האמיתי של העיר, יצר אירוע שחיבר בין עולמות ספורט רחוב וסצנת הלילה התל אביבית. בתקופה מאתגרת, הניצוץ בעיניים של כולם נתן תקווה והזכיר לנו למה אנחנו מאוהבים בעיר הזאת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט ״מישהו יאהב מישהו״ של הדס בן-ארויה זו היצירה האחרונה שבאמת נגעה בי. לצערי, אין לי כל כך זמן ללכת לפעילויות מסוג זה לאחרונה. איכשהו, מאז המלחמה מה שהכי מרגש אותי זה בעיקר אנשים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חמ״ל ההסברה של אלה קינן ודני בולר.בפרוץ המלחמה אלה קינן לקחה על עצמה את אחד הדברים שגם אותו הממשלה זנחה במשך שנים ועדיין זונחת, וזה הקרב על התודעה. בשבעה באוקטובר הממשלה והצבא נעלמו להם, ומי שהגיע ופעל הם האזרחים. כך קרה גם בקרב על התודעה, ואת זה חמ"ל ההסברה עושה עד היום. הם פועלים בלי מימון ממשלתי, רק עם מתנדבים ותרומות, ואם אנחנו רוצים להישאר פה כדאי שנעזור להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לצעירים של העיר. המלצרים, הטבחים, הברמנים בני 25-21 (פחות או יותר), הדור שחווה את סגרי הקורונה כנערים, ושהמלחמה ביטלה להם את הטיול הגדול. חלקם במילואים, חלקם איבדו חברים, וכולם למדו מהר מדי איך להתמודד עם מציאות שמשתנה ברגע.הם חכמים, הם חדים והם העתיד. מגיע להם שנרים להם.

מה יהיה?
האמת? אני עדיין מנסה לפענח את ההווה.

• העיר שלי
• קפה אירופה
• רומנו
• האופרה הישראלית
• שוק הכרמל
• יפו
• הוטל מונטיפיורי
• תדר

"תיאודור", שיוצא למסכי הקולנוע ברחבי הארץ, הוא לא סרט במובן הרגיל. זה צילום של הפקה בימתית של אופרה ישראלית מקורית, מושרת בעברית. כשהועלתה לראשונה בשנה שעברה, הקהל בבית האופרה קיבל אותה בהתלהבות שמגיעה לה, ובפברואר השנה המגזין הבריטי הנחשב "Opera Now" הכליל אותה ברשימת ההפקות הטובות של 2023 בעולם כולו. ראיתי אותה על הבמה באופרה הישראלית, ראיתי אותה שוב על מסך בסינמטק, ובשתי הפעמים התרגשתי עד דמעות.

>> "חידת שושני": דוקו ישראלי מותח יותר מכל עיבוד לאגתה כריסטי
>> "ימים מושלמים": וים ונדרס עשה סרט יפני. זה סרטו השלם ביותר

אני אמנם חובבת אופרה, אבל לאלה מכם שמזהים את הז'אנר עם סופרניות צווחניות, אני רוצה להקדים ולציין שהמוזיקה הנהדרת שהלחין יונתן כנען מזכירה יותר את "עלובי החיים" של שנברג ובובליל יותר מאשר את "אביר הוורד" של ריכרד שטראוס. משמע, דווקא חובבי אופרה כבדים עשויים לעקם את האף. וחשוב לא פחות – הזמרים חתיכים (ונשמעים נפלא).

"תיאודור" עוקבת אחר התעוררות התודעה הלאומית היהודית של הרצל, בהשראת התעוררות הלאומיות הגרמנית שממנה הוא נדחה. מתחילתה הדרמטית ועד סופה המרומם של האופרה, דמותו של מי שיהפוך לחוזה המדינה מוצגת באופן מורכב, בלי לשייף את תכונות האופי הפחות סימפטיות שלו. כש"תיאודור" הועלתה לראשונה על הבמה, זה היה על רקע המחאות נגד ההפיכה המשטרית. כשהיא צולמה בדצמבר, זה כבר היה על רקע המלחמה בעזה. שני האירועים האלה טוענים בחשמל את הטקסט המחורז מאת עידו ריקלין, שגם ביים את ההפקה.

בפתיחת האופרה אנחנו רואים את הרצל עומד ליד השער של בית המשפט הפריזאי שבו נשפט אלפרד דרייפוס על בגידה. השנה היא 1895 והרצל (הבריטון עודד רייך) הוא עיתונאי בן 35 שבא לסקר את הפרשה. מוקף על ידי המון אנטישמי מוסת, הוא שר לעצמו לעמוד זקוף ולהשתדל לא להיראות יהודי. מערכת היחסים שלו עם אשתו ז'ולי (המצו-סופרן ענת צ'רני) על סף קריסה, והיא רוצה לחזור עם הילדים לווינה. משם אנחנו חוזרים לווינה ב-1881. הרצל הצעיר (הבריטון נועם היינץ) התקבל זה עתה כחבר באגודת הסייפים הלאומית הגרמנית אלביה. זה ממלא אותו בגאווה מאצ'ואיסטית, שכן הוא עדיין לא מודע לאנטישמיות של הארגון.

מכאן ואילך האופרה נעה הלוך ושוב בין שתי מסגרות הזמן הללו. בווינה הרצל נסחף בהערצה הגורפת למלחין ריכרד וגנר שמעורר בציבור התלהבות לאומנית, וכמה תווים מהפתיח של האופרה "טנהויזר" משולבים בתבונה בפסקול. כידוע, המוזיקה של המלחין האנטישמי אינה מושמעת על הבמות הציבוריות בישראל, אך נוכחותו המרומזת מהותית לדרמה המתחוללת בנפשו של הרצל הצעיר. מאוחר יותר בפריז, לאחר שכמעט התפתה להיכנס לבית בושת, הוא מתפתה במקום זאת לנצרות. ביקור בכנסייה מעלה בו רעיון מטורף – הוא רואה את עצמו מוביל את כל היהודים בעולם (חוץ ממנו) להתנצר.

הסצנה בכנסייה נותרה מהממת כשהיתה על הבמה – התאורה שעיצבה עדי שמרוני שמיימית, שירת ​​המקהלה אלוהית ולמצו-סופרן תמרה נבות יש קול עמוק ויפה בתפקיד הכומר. למול החיזיון המרהיב הזה אנו יכולים לחוש על בשרנו מדוע הרצל נסחף כך. הסצנה נסגרת בנימה אירונית, כאשר הרצל הצעיר מורד מהתקרה, תלוי באוויר, כמו היה ישו הצלוב. זו הסצנה השישית מתוך עשר בסך הכל, כמעט כולן מבוימות לעילא ומצולמות כראוי. סצנה מוקדמת יותר בגן בירה וינאי תיזכר בזכות שיר השתייה האנרגטי בקצב הוואלס ששרה מקהלה של גברים גבריים.

זו האופרה הראשונה של כנען. ההכשרה שלו אמנם קלאסית, אבל עד כה הלחין בעיקר פרסומות ומחזות זמר ("גרטה והמרוץ לחלל", "משיח עכשיו"). במוזיקה שכתב ל"תיאודור" זיהיתי השפעות מגוונות – קצת "עלובי החיים", מגע של קרל אורף וגם שירים ישראליים קלאסיים. הכל התגבש לפסקול יפהפה וסוחף. בולטת במיוחד האריה של ג'ולי בסצנה השביעית, שבה היא לועגת לרעיונותיו של בעלה ומצהירה שיצחקו עליו וישכחו אותו.

הרעיון לחלק את התפקיד הראשי לחצאים שיושרו בידי שני זמרים שונים מתגלה כפורה מאוד. הרצל המבוגר, המאוכזב והמתוסכל, מזוהה מיד בזכות זקנו האייקוני, ואילו הצעיר, רק בן 21, הוא צח פנים ומלא בנרקיסיזם נאיבי. לצד שני הזמרים המעולים בתפקידי ההרצלים, מרשים גם הבריטון יאיר פולישוק כהרמן בהר, חברו של תיאודור הצעיר, שקינתו על מותו של וגנר פוקחת את עיניו של הרצל לעובדה שליהודים אין מקום בתוך הלאומיות הגרמנית. דמות חברו השני של הרצל, היהודי הצעיר פאול פון פורטהיים (שסיפורו הטראגי סופר בספרו של עמוס איילון), מגולמת באופן נוגע ללב על ידי הסופרן דניאלה סקורקה. באופרה קוראים לזה "תפקיד מכנסיים".

שני ההרצלים מתמזגים בסצנת הסיום שבה הוא יושב להעלות על הכתב רעיון למדינה יהודית שבה כולם יהיו שווים, יהודים או אחרים. זהו סיום מרומם, ובימינו גם עצוב, שאחריו מגיעה שירת התקווה עם הקהל שנכח בבית האופרה. אם ראיתם על הבמה, לכו שוב. אם אתם נוהגים להימנע מאופרות אבל אוהבים מיוזיקלס, לכו ל"תיאודור". הדרמה מעניינת, ההיסטוריה מרתקת, הזמרים נהדרים, הבימוי מלא השראה, והמוזיקה תלווה אתכם הביתה.

4.5 כוכבים
"תיאודור", בימוי: עידו ריקלין. עם עודד רייך, נועם היינץ, ענת צ'רני. ישראל 2024, 120 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• האופרה הישראלית
• אופרה
• הרצל