פרח הוא שמה המומצא של דרת רחוב נרקומנית שמתפרנסת מזנות. אמא שלה, כריסטינה, היתה פעם זונת צמרת ("אסי דיין עשה עלי כתבה"), ועכשיו היא גרה ברחוב, כמותה. נושא סרטם התיעודי של אנה ים ואיתמר רוז, ששודר אתמול בכאן 11, לא היה יכול להיות מדכא יותר. אבל "פרח" אינו מדכא. הוא מחבק את הגיבורה שלו ללא קמצוץ של התנשאות או שיפוטיות, ומציג אותה כדמות חיונית, אינטליגנטית ומודעת, שמשתפת פעולה באופן מלא עם יוצרי הסרט.

"את יודעת מה יפה בסרט הזה?" אומרת פרח בתחילתו, תוך כדי שהיא ממוללת בידיה עטיפת נייר כסף, שמן הסתם תשמש אותה לצרוך סם. "שאנחנו לא עושים תהליך של שיקום. זה מיוחד, כי בדרך כלל כשמתעסקים נגיד עם נרקומנים או דברים כאלה, לפי מה שאני יודעת בסרטים כאלה, זה מתחיל כאילו שזה במצב מסוים וזה הולך ומשתפר, או הולך ונגמר, נכון? ופה כאילו זה לא כל כך העניין… אנחנו מסיימים את הסרט בעצם באותה סיטואציה (אנה: שאת באותו מקום, עושה את אותו דבר). כן. זה מפתיע נראה לי כאילו כי זה קצת יבלבל. או אפילו, כאילו מה היא לא עברה שום תהליך מסוים? ובעצם התהליך ומה שאני עוברת זה ההיכרות שלנו". כך מגדירה פרח במילותיה שלה את הסרט, כשותפה ליצירה עצמה, וגם קצת כמו מבקרת קולנוע.

צלמת הסטילס אנה ים התוודעה לפרח במהלך פרויקט צילום מבנים בנווה שאנן שבדרום תל אביב, והן החלו להיפגש אחת לשבוע. "פרח" ערוך מהמפגשים האלה שנפרשו על פני שנתיים. אנה אוספת את פרח במכוניתה, והן מדברות על החיים. הסרט כולו צולם מתוך המכונית בזמן נסיעתה בשכונה המוזנחת – אזור ספר שרחובותיו ואוכלוסייתו נראים מבעד לחלונות. לפעמים מצטרפים אנשים נוספים לנסיעה. אחת מהן היא אנה ג', המספרת שיש לה תואר שני בסיעוד ושהיא עבדה שבע שנים בשיקום פה ולסת באיכילוב, אך מזה שנה ורבע היא גרה ברחוב ומתפרנסת ממכירת סמים, וגניבת אופניים וסמארטפונים. לדבריה, אין לה כל כוונה להתדרדר מזה לזנות.

אורח נוסף במושב האחורי הוא ורנון, ידיד של פרח, שהיה פעם בעל משפחה, עד שנתקל בקיר. "הצרות שלי התחילו בצוק איתן", הוא מספר. "הפסקתי לישון, כאילו, עם הדברים שעברנו שמה. הייתי בבארי. היינו ציר האספקה של גולני. משמה השתבשתי. מלחמה ארורה ומיותרת לדעתי. הרבה פצועים יצאו משם, בנפש". זאת אולי הפעם היחידה בסרט שהמרחב הישראלי, הציוני, חודר לתוך הבועה הדרום תל אביבית, שתושביה השבורים חיים מלקוח ללקוח.

הבחירה האומנותית והמוסרית לא לצאת מהמכונית שומרת על ההפרדה בין העולמות לאורך הסרט כולו. הבמאית אינה עובדת סוציאלית, ואינה מעמידה פנים שהיא באה להציל את האנשים מהחיים חסרי התוחלת שהם נקלעו אליהם. סרטים תיעודיים על אנשים במצב מדורדר עלולים ליפול למלכודת של סנטימנטליזציה או מטיפנות, ואף ניצול של הגיבורים, על ידי יצירת ציפיות לעזרה ולקשר שיימשך גם אחרי תום הצילומים. "פרח", כך נראה, מצליח להימנע מכל המוקשים. פרח שמחה לפגוש את אנה, אך אינה מפתחת כל אשליות לגבי כלום. בערך. כי ברגע מסוים היא אומרת "אני מתה לדעת אם היה פה פעם 'פריטי וומן'. אתם חושבים שהיה?" המבט על פניה באותו רגע, כשהיא כאילו מייחלת לקבל תשובה חיובית, מועך את הלב.

אם שאלתם את עצמכם איך קורה שאנשים נורמטיביים הופכים לדרי רחוב, והאם כשזה קורה להם הם מאבדים גם את נשמתם, "פרח" מספק תשובות אפשריות, אך לא פתרונות. שאלה שהסרט אינו עוסק בה היא איזה מין גברים אלה שבאים לנצל נשים שסבלן חקוק בגופן. אבל היא נוכחת שם מעצם כך שכמה גברים מזדמנים מתדפקים על חלון המכונית, בהנחה שהנשים בתוכה נמצאות שם בשבילם. "פרח" לא קל לצפייה, אך הוא אוחז בגרון, וגורם לנו להתאהב בגיבורה המרתקת שלו, שאוהבת את פרינס ויונה וולך, וופל בלגי וסמים.
פרח, 81 דק, עכשיו בכאן BOX ובעמוד היוטיוב של כאן 11

• המסך
• ביקורת סרטים
• דוקומנטרי
• דרום תל אביב
• נרקומנים
• זנות

בשבוע הבא תציין עיריית תל אביב-יפו,בשיתוף עם המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, מכון ירושלים לצדק וארגוני הקואליציה למאבק בזנות, את יום המודעות הארצי לנזקי הזנות. זה יקרה ביום רביעי הבא, 24.7, תאריך סמלי המצביע על כך שתעשיית הזנות פועלת 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מטרת היום היא לשפוך אור על התופעה המוחשכת הזו ולערב את תושבי תל-אביב-יפו והציבור הרחב במאבק הבלתי פוסק בזנות, כנקודת ציון משמעותית בתהליך שינוי המודעות הציבורית בישראל ובאמירה חד משמעית: זנות היא חלק בלתי נפרד מרצף כואב של אלימות נגד נשים.

>> לראשונה: סוף סוף יש סיבה מוצדקת להגיע לרמת החייל
>> יחרימו לכם את האופניים? לא אם תקראו את הכתבה הזאת

במרכז יום המודעות לנזקי הזנות יעמוד פאנל עיתונאים שייערךבבית מרים, הבית העירוני לשוויון מגדרי (24.7 18:30), בנושא "איך לסקר את תופעת הזנות?",בהנחייתגל גבאי, כתבת הרווחה של 'הארץ', ובהשתתפותאלי סניורראש דסק הפלילים בחדשות 13,ורד פלמןכתבת חדשות כאן,ורד לי, בעלת הטור "שטח הפקר" ב"הארץ" ויובל גורן, דובר משרד המשפטים.

במהלך הפאנל יושק "הקוד האתי לסיקור תקשורתי הוגן של תופעת הזנות",המציע דרכים לסקר את תופעת הזנות באופן מכבד לקורבנות הזנות, תוך מתן כלים שימושיים ליצירת שפה עיתונאית אחידה לסיקור חומל ולא פוגעני. הקוד נכתב בשיתוףד"ר אודליה דיין גבאי, חוקרת זנות ותקשורת, שתציג את עיקרי הקוד בתחילת הפאנל, שורדות זנות מארגון "קול שורדות הזנות בישראל" והמטה למאבק בסחר בנשים ובזנות.

בהמשך לפאנל יתקיים באותו מקום (בית מרים, 19:30),אירוע הזיכרון המרכזי לקורבנות הזנותבהנחייתקטי גבעוני,שורדת זנות ויוצרת הפודקאסט "כלא דמיוני" ומוריה רודל סילפן, מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, ובהשתתפות המוזיקאיותיעל שושנה כהןומיה יוהנה מנחם.עוד ייקחו חלק שורדות זנות ופעילות מרכזיות במאבק.

בנוסף, במהלך השבוע יתקיים במספר מועדיםסיור קולי וחוויתי אל תוך נבכי מועדון החשפנות לשעבר "הפוסיקט".הסיור חושף בפני הקהל את אחד המבנים הבולטים והמעניינים במרכז תל אביב, שכיום נקרא "המרחב החברתי". המסע אל נבכי המועדון נפתח בעמידה מול הים, סמל החופש והמרחבים האינסופיים, העומד בניגודיות כמעט מוחלטת לדיכוי שהתרחש בתוך המועדון. הוא ממשיך בניווט בתוך חללי המבנה שקל ללכת בהם לאיבוד, תוך כדי הצפה של נושאים אנושיים כמו בדידות, אינטימיות, הסתרה וחשיפה, אחריות אישית וקולקטיבית.לאחר הסיור תתקיים הרצאת עדות אישית, "אמילי",הרצאה מרגשת ועוצמתית של היוצרת והאקטיביסטית אלינור כהן, שתספר את סיפורה האישי: איך הגיעה לעסוק בזנות ואיך נחלצה ממנה.​הסיור חינם ובלעדי למחזיקי ומחזיקות דיגיתל.

בעירייה מסבירים כי "תעשיית הזנות היא תעשייה מוסתרת ומושתקת הגובה אינספור קורבנות, משפיעה עמוקות על אופי החברה שאנו חיות וחיים בה ומייצרת מציאות של אלימות, החפצה וחוסר שוויון מגדרי. גלגליה של תעשיית הזנות רומסים עוד ועוד נשים ואנשים ולוכדים אותם במעגל של טראומה, אלימות ועוני, בכל רגע בו אנו נשארים אדישים לתופעה".

"לאלימות המגדרית פנים רבות, ואחד מביטויה הקשים הוא קיומה של תעשיית הזנות, שרומסת את הגוף והנפש", מסבירה אפרת מייקין כנפו, מנהלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ויועצת ראש עיריית תל אביב-יפו לקידום מעמד האישה. "הנזק העצום שהיא גורמת לנשים ולגברים אינו רק עניין פרטי. מדובר בעניין חברתי-ציבורי, ששורשיו נעוצים עמוק באי השוויון המגדרי. בשנים האחרונות, פועלת עיריית תל אביב-יפו לחיסול פעולתם של מועדוני חשפנות בתחומה ולסיוע לנשים המבקשות לצאת ממעגל הזנות. העירייה פועלת לקידום שוויון מגדרי בכל תחומי החיים, מתוך הבנה שכל עוד נשים לא שוות לגברים בכל הזירות, יהיה קשה למגר את האלימות כלפיהן. אנו גאות לעמוד לצד שורדות הזנות וארגוני החברה האזרחית בציון יום המודעות לנזקי הזנות".
>> יום המודעות הארצי לנזקי הזנות, 24.7, בית מרים, יהודה מרגוזה 54,עוד פרטים על כל האירועים כאן

• הבועה
• זנות
• עיריית תל אביב
• נפגעות תקיפה מינית

"הבית ברחוב פין" הוא סרט קשה, וכל מה שקשור בו קשה. הסרט מספר על סחר בנשים דרך הפריזמה של בניין ידוע לשמצה בדרום תל אביב, ומתמקד בסיפורה של דינה (ניקה באק), שנחטפה לעיסוק בזנות על ידי יהודה (אימרי ביטון), הסרסור שפיתה אותה והונה אותה. כשדינה מובאת לבניין ברחוב פין, היא נזרקת לחדר, שם מזריקים לה זריקות הרואין שנועדו להפוך אותה למכורה וכנועה כמה שיותר מהר. זה סרט נטול סנטימנטליות וכמעט נטול תקווה, שגורם לצופים להרגיש מלוכלכים, כי ככה זה במציאות. "צילמנו בדרום תל אביב והיו רגעים שהמציאות והסרט הפכו לאחד", מספר עמיר מנור, שכתב וביים. "היו גברים שעצרו ליד ריימונד (אמסלם) ברחוב ושאלו כמה. או שפתאום מגיעה אישה בזנות, ערומה לגמרי. עצרנו הכל והמלבישה לקחה אותה לטריילר ונתנה לה בגדים".

>>הזעם על חיקוי עידן עמדי מוכיח: אנחנו בלופ המטומטם בהיסטוריה

ריימונד אמסלם מגלמת בסרט את גלית, נרקומנית וזונה ותיקה שהופרדה מילדיה, הפורסת את חסותה על דינה. ב-2021 אמסלם זכתה בפרס אופיר על הופעתה ב"הבית ברחוב פין", ולרגע העתיד נראה וורוד. אבל יציאת הסרט נדחתה בגלל הקורונה, שיצרה פקק הפצה, ואחר כך הגיעה ההפיכה המשטרית שיצרה עוד עיקוב. בספטמבר 2023, כשאמסלם זכתה בפרס אופיר נוסף על "שבע ברכות", המפיצים חשבו למנף את זכייתה ולהוציא את "הבית ברחוב פין", אלא שאז פרצה המלחמה, והוא שוב נדחה. "הסרט מהדהד בקונטקסט של מה שקורה עכשיו" אומר מנור. "יש משפט שיהודה אומר לשוטר שמעון (מוריס כהן) שבא לשאול שאלות: 'נחטפות? מה אתה חושב אנחנו דאעש?' מובן שאי אפשר להשוות בין העולמות, אבל צריך להגיד בצורה ברורה שמה שהחטופות עובדות בעזה זה גיהינום וצריך לשחרר אותן עכשיו".

"הבית ברחוב פין" הוא סרטו השני באורך מלא של עמיר מנור, שלפני כן יצר את "חיותה וברל", על היום האחרון בחייהם של זוג זקנים, ואת "חורבה", סרט קצר על רוצחיו של אסף שטיירמן. תכנים משמחי לבב תחפשו במקומות אחרים. "בסרטים שלי אני עוסק בדמויות שוליים, ובמשפחות אלטרנטיביות שקמות כמענה לשוליים", הוא אומר.

איך הגעת לסחר בנשים?
"כשהייתי עיתונאי ב'העיר' עדי עוז עשתה סדרת כתבות על הזנות בתל אביב. נשאבתי פנימה. עבדתי גם ב'עובדה' כשאורלי וילנאי עשתה כתבה על הבית ברחוב פין. אז התחלתי להתנדב במרפאת לוינסקי. פעם בשבוע הייתי יוצא לרחוב עם הניידת, והיינו מציעים עזרה סוציאלית, בגדים, חיבוק ואוזן קשבת. כהומו צעיר שהגיע לתל אביב, היה לי קשה לדבר על הסיפור שלי וחשתי הזדהות. היה בזה ממד של סובלימציה. לא שעסקתי בזנות, אבל בחוויה הקהילתית יש קווים מקבילים שהדהימו אותי. הייתי בכל האזורים הכי מבהילים של העולם הזה. לראות את הרוע האנושי בהתגלמותו מייצר פוסט טראומה משנית. הפסקתי להתנדב אחרי שראיתי מישהו זורק אישה ממכונית נוסעת, ורדפתי אחריו כדי לבעוט לו בפגוש. הבנתי שאני צריך להתרחק ולקבל פרספקטיבה. הבן שלי נולד בסוף 2017, כשהיינו לקראת הצילומים. שמו אורי, כשם בנה של גלית בסרט. רק בעריכה שמתי לב לזה. זה לא פשוט לדעת שהעולם שאתה מביא לתוכו ילד כל כך רע".

איך הכנת את צוות ההפקה והשחקנים?
"לפני הצילומים כל השחקנים הגיעו ליום עיון עם צ'ילה עזרא, שיצאה ממעגל הזנות, ולסיור במרפאת לוינסקי עם רני שהייתה אחראית על הניידת, ויעל שהיתה מנהלת המרפאה. במהלך הצילומים היתה על הסט עובדת סוציאלית שתפקידה היתה לתווך בין השחקנים ואנשי הצוות לעולם של נפגעי הסמים ברחוב. היה לי חשוב שאופן העשייה יהיה מכבד ורגיש ושכולם ירגישו שייכים. אין אף פטמה בסרט. לא יכולתי לעשות סרט שעוסק בהחפצה ולחטוא בהחפצה".

צילמת את הסרט בשוטים ארוכים ומרוחקים שאינם מזמינים היסחפות רגשית והזדהות עם דינה, שרוב הזמן נראית מחוקה.
"בחרתי להתבונן מבחוץ על המנגנונים שמאפשרים לזה להתקיים. זה עסק כלכלי שפועל כנגד החברה הקפיטליסטית. כל דבר הוא סחורה. ברגע שאפשר לסחור באישה אחת אפשר לסחור בכל אישה. לכן יש קשר הדוק בין הטרדות מיניות לבין זנות. בצילום זה מתבטא בחיבור בין החזית לרקע. בכל סצנה יש כמה שכבות של התרחשות. לאן שלא תפני את המבט תיתקלי במשהו שאת לא רוצה לראות. מישהי מזריקה, מישהו זורק אישה מהאוטו. אין מרחב שקט ונקי. השוטים הארוכים מאפשרים לשמור על רציפות זמן וחלל, והבחירה בהתבוננות מהצד מאפשרת חירות דמוקרטית. את יכולה לבחור במה להתבונן".

יהודה מתלבש על דינה כי הוא קולט שהיחסים שלה עם אמה (אווה שפיר) לא טובים. בשלב שאמה מגיעה מבאר שבע לתל אביב ומנסה להציל אותה, דינה כבר עמוק מדי בתוך הזנות. אבל יהודה עצמו מתחיל לחוש אשמה ומנסה לעשות משהו. "סרסורים יודעים בדיוק מי האישה המתאימה", אומר מנור. "אמר לי פעם גבר מהעולם הזה, שללמד אישה להיות אישה בזנות זה לא בעיה. צייתנות זה משהו שאיתו היא צריכה לבוא מהבית. זאת אמירה שמלמדת שגם הם מבינים שזאת לא בחירה. חמישה גורמים מביאים אישה לזנות – עוני, משברי הגירה, קשיים חברתיים, ניצול מיני בילדות על ידי קרוב משפחה ואמא מנוכרת. צריך ששלושה-ארבעה מהגורמים יתקיימו במקביל כדי שאישה תיתפס כחומר גלם לזנות. התמכרות לסמים זו לא סיבה. נשים מגיעות לסמים כדי לשרוד את הזנות. הדיסוציאציה מתחילה להישחק, וצריך לתחזק את המנגנון. הן מתחילות עם אלכוהול, אחרי זה קוק, ומסיימות בהרואין. נשים בזנות מרגישות שיש להן אות קין על המצח. לכן הגמילה קשה. החזרה לחברה קשה ובלי עזרה זה לא יכול לקרות. זה שובר גם את המתנדבים כשהן כל פעם נכשלות".

והזנאים? אחד הלקוחות (אלכסנדר סנדרוביץ') מביא לדינה בגדים חדשים, ומתנהג כאילו הוא מטפל בה, לפני שהוא משכיב אותה.
"היה לי אתגר איך אני מתייחס לגברים בסרט. היה לי ברור שאני לא רוצה לשים אותם על דוכן השיפוט ולנכר אותם. צריך להבין שגברים הם לא האויב, ואם הם ייקחו אחריות על העולם הזה יהיה יותר קל לעשות שינוי. לכן אני מראה גם אותם בצורה יותר מורכבת. העניין הוא לא הסקס. כשאת רואה מי הולך לזונה, את מבינה שהדימוי של זנאים הוא שקר. מגיעים גברים במרצדס, חתיכים, גברים מכל שכבות החברה, כל הצורות והסוגים. הסיפור הוא תיקון הגבריות. שליטה. תחזוקה של הגבריות שנשמטת בין הידיים. עברת יום קשה בעבודה או בבית – זה כר נוח להרגיש כמו גבר. חזק. עוצמתי. מה שאתה יכול לעשות לאישה בזנות אתה לא יכול לעשות לאף אחד. זה ציד. המיקוח על המחיר הוא תשעים אחוז מהסיפור. הלקוח צד אותה במכונית, מתמקח איתה, מוריד אותה. ההשפלה היא העיקר.

"פתאום אישה שליווית מגיעה מלאה שריטות ומספרת שמישהו היכה אותה תוך כדי. הרבה מזה זה לא הסקס. הנזקים התודעתיים שסרטים כמו 'אישה יפה' עשו בנושא קשים מאוד. יש תעשיה תודעתית שלמה שמציגה נשים בזנות כמי שבחרו בכך. נשים שעברו ניצול מיני לא בוחרות לבלבל בין זנות לאהבה ושייכות. כשאדם קרוב אליך מנצל אותך מינית, ומלמד אותך שתקבלי מה שאת צריכה רק אם תוותרי על הגבולות על הגוף, שם נולדת אישה עם מנגנוני הישרדות שמאפשרים לה להיות אישה בזנות. אין בזה בחירה. גברים נורמטיביים מספרים לעצמם סיפורים – איתי היא נהנית, אני עוזר לה כלכלית. הסיפור הוא חינוך. חוק הפללת הלקוח לא הגיע עם מערך חינוכי על נזקי הזנות וגברים עדיין לא מבינים מה הן ההשלכות".

למה בחרת שחקנית לא מוכרת לתפקיד הראשי?
"עשיתי המון אודישנים וחיפשתי שחקנית שלא מכירים כדי שנאמין לה. ניקה הדהימה אותי עם היכולת שלה לעבור תהליך בתוך השוט בלי להיות בקצוות. גם אימרי היה מדהים. הדבר הכי מהותי בדמות של יהודה היא אחדות של ניגודים – הניתוק והאכזריות והחמלה והרגישות".

יש בסרט דמות של מדריך תיירים (חיים שריר) שעורך סיורים מודרכים בדרום תל אביב, ומפגיש את המטיילים עם נשים בזנות שמספרות את סיפוריהן.
"הדמות מבוססת על בוקי נאה. הוא לוקח קבוצות, כמו עובדי בזק, ליום כיף בדרום תל אביב, להכיר את העיר התחתית. הייתי פעמיים בסיור שלו. הוא כולל מפגשים עם נשים בזנות. אנשים בורגנים מעמידים חומה בינם לבין האנשים האלה, ומאשרים את החיים שלהם דרך השפלת נשים".
"הבית ברחוב פין", בבתי הקולנוע החל מ-1.2

• המסך
• רחוב פין
• קולנוע ישראלי
• ריאיון
• זנות

הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם:לפימחקרשל אוניברסיטת תל אביב שפורסם בשנת 2021 יותר מ-40 אחוז מהגברים בישראל (רווקים ונשואים) צרכו זנות לפחות פעם בחיים.על פינתוניםשל מכון ברוקדייל, בעקבות חקיקת חוק איסור צריכת זנות ויישומו ב-2020, 18 אחוז מהגברים הודו שהפסיקו לצרוך זנות בהשפעתו. האומדן הרשמי לגבי תופעת הזנות בישראל הוא שכ-14 אלף איש (95 אחוז מתוכם נשים ו-3,000 קטינים וקטינות) לכודים במעגל הזנות.דו"ח טיפול ושיקום אוכלוסיות במעגל הזנות של משרד העבודה והרווחהבדק ומצא כי מבין הנשים, 95 אחוז פיתחו פוסט טראומה מורכבת בעקבות העיסוק בזנות.

ולמה אנחנו מספרות לכם את כל זה? כי מחר (24.7) יצויין לראשונה בישראל "היום הארצי למודעות לנזקי הזנות", תאריך סמלי המצביע על כך שתעשיית הזנות פועלת ברחבי העולם ולצערנו גם בישראל – 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.עיריית תל אביב-יפויחד עם המטה למאבק בסחרבנשים ובזנות וארגוני הקואליציה למאבק בזנות,יציינו אותו בשלושה אירועים מרכזיים ברחבי העיר:

• האירוע מרכזי: "בית מרים", הבית העירוני לשוויון מגדרי ביפו, יארח ערב מיוחד בהשתתפות המוזיקאית אפרת גוש ולהקת "לולה מארש".הכניסה חופשית ברישום מוקדם
• סיור אודיו מומלץ, מרגש ושובר לב במועדון הפוסיקט לשעבר (היום "המרחב החברתי"), יחד עם הרצאה של היוצרת והאקטיביסטית אלינור כהן שתספר את סיפורה האישי: איך הגיעה לעסוק בזנות ואיך נחלצה ממנה (הטבה למחזיקי דיגיתל כאן)
• בסינמטק יוקרן הסרט התיעודי המעולה "זונה כמוני", ולאחריו פאנל בהשתתפות הבמאיות וגיבורת הסרט, שורדת הזנות והאקטיביסטית צ'ילה עזרא (גם כאן יש הטבה למחזיקי דיגיתל)

>> סיור אל תוך החושך: סודות מועדון הפוסיקט נחשפים
>> שורדות בקושי: איך נראה לילה של טרנסית בזנות בדרום העיר?

"לאלימות המגדרית כלפי נשים פנים רבות ואחד מביטויה הקשים והאכזריים הוא הניצול המחפיר שבתעשיית הזנות", אמרה אפרת מייקין כנפו, יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה. "זאת תעשייה שרומסת את הגוף והנפש, והנזק העצום שהיא גורמת לנשים ולגברים אינו רק עניין פרטי. מדובר בעניין חברתי-ציבורי שהשורשים שלו נעוצים עמוק באי השוויון המגדרי ובפערי הכוחות. בשנים האחרונות, פועלת עיריית תל אביב-יפו לחיסול פעולתם של מועדוני חשפנות בתחומה ולסיוע לנשים המבקשות לצאת ממעגל אכזרי זה, ולקידום חינוך להוגנות מגדרית ולשוויון מגדרי בכל תחומי החיים, מתוך הבנה שכל עוד נשים לא שוות לגברים בכל הזירות יהיה קשה למגר את האלימות כלפיהן".

• הבועה
• ❤ תרבות
• עיריית תל אביב
• נפגעות תקיפה מינית
• זנות

היום בשעות אחר הצהריים, במבצע משטרתי חסר תקדים, פונו 11 מתוך 32 בתי בושת בשכונת נווה שאנן להם הוצאו צווי סגירה מנהליים, רובם ברחוב ארלינגר והגדוד העברי. לבתי הבושת הוצאו צווי סגירה מנהליים ל-30 ימים עד ה-10.4. ל"טיים אאוט" נודע כי לאחר מכן תתבצע הארכה לחודש נוסף עד לסגירתם המוחלטת. כתוצאה מהפשיטה ומהפינוי המהיר נותרו עשרות עובדות מין ללא קורת גג, ובשטח יש כעת נוכחות מוגברת של מתנדבות סלעית, מחלקת הרווחה ומחלקת דרי רחוב של העיריה, בניסיון למצוא פתרון למצוקתן. על בסיס הדיווחים מהשטח, נראה שלא כל הגורמים בין המשטרה לעירייה היו מתואמים לגבי המבצע.

בחודש ינואר שעברדיווחנו על פנייתם של תושבי השכונה לבג"ץ, בדרישה שיורה לעיריית תל אביב-יפו ולמשטרה לפעול נגד הפשיעה הגואה ברחובות נווה שאנן, ובעיקר נגד בתי הבושת הפועלים באזור ללא מפריע. באוגוסט האחרון קיבל בג"ץ את העתירה והורה לרשוית להשיב עליה. לפני כשבועיים התפרסם תחקיר של "שומרים" בשיתוף רוני זינגר מחדשות 12, ממנו עלה כי ההזנחה של האזור מכוונת ומנוהלת בהחלטה לא רשמית של הרשויות, במסגרתה לא נאכף החוק בשכונה על מנת "לאפשר פורקן וכדי שהפשיעה לא תזלוג למקומות אחרים בגוש דן".

עם השבעת הממשלה החדשה מצאו תושבי השכונה אוזן קשבת דווקא אצל סוכן הכאוס איתמר בן גביר, והוא אכן נפגש עמם לפני כחודשיים והבטיח להם פעולה עוד בטרם תתברר עתירתם התקדימית לבג"ץ. היום אחר הצהריים, כאמור, קיים השר את הבטחתו. מבחינת רבים מתושבי השכונה, שנרמסו לאורך עשורים ארוכים בידי הרשויות שהפכו אותה לחצר האחורית של תל אביב, מדובר בצעד חיובי והכרחי.

"אחרי שהשר לבטחון לאומי הבטיח לנו פעולה, נוצר קשר עם השר יצחק וסרלאוף שאחראי בין השאר על השכונות. הוא ביקש להצטרף לקבוצות הווטסאפ של השכונה, התחיל לדבר עם אנשים, בא לביקורים והראנו לו את תחנות הסמים ובתי הבושת שפועלים ממש על הרחוב. ליד בתי הספר של הילדים שלנו. הוא שמע וראה איך אף אישה פה לא יכולה לצאת מהבית בלי שיטרידו אותה", אומר מוטי כץ, ממקימי קבוצת "דרום תל אביב בקריז" הפעיל כבר כמעט עשור בנושא. "שנים אנחנו מתחננים ופועלים מול המדינה והמשטרה. אי אפשר לחיות ככה. אנחנו לא נגד עובדות מין. אני עצמי עובד בעמותת אנוש המשקמת נשים בזנות. לפני חודש וחצי מתה פה אחת מעובדות המין, זה ממש לא עניין את המשטרה. שום דבר שקורה פה לא מעניין אותה. ולכן מדובר ממש ברגע היסטורי".

יחד עם זאת, נדמה שאת סיבוב הניצחון שערכו היום בשכונה הפוליטיקאים ממפלגת עוצמה יהודית, הם ערכו על גבן של הנשים המוחלשות ביותר בישראל, חלקן זרות חסרות זכויות ורובן נפגעות תקיפה סדרתיות, מבלי לתת את הדעת על פתרון כלשהו עבורן. בנוסף, בשכונה נמצא ריכוז גבוה של עובדות מין מבוגרות, שעבורן המענים הקיימים לסיוע ותמיכה שהוגדרו בחוק הזנות אינם רלוונטיים.

לינור אברג'ל, מנכ"לית עמותת טרנסית ישראל, נמצאת גם היא בשטח בשעה זו, בניסיון למצוא פתרונות לעובדות המין. "לטענת המשטרה הם היו לפני חודש ונתנו לנשים אזהרה וצו סגירה, אבל הן אומרות שזה לא קרה. כולם מסתובבים פה בתחושת ניצחון: השר וסרלאוף, גם הח"כית מיכל וולדינגר פה (יו"ר הלובי למיגור הזנות בכנסת, נ.מ). הכל על חשבון הנשים שעומדות ברחוב עם כל הרכוש שלהן בעולם בתיק ומזוודה. אני חושבת שזה מזעזע שבשם החוק פוגעים בבטן הרכה של מדינת ישראל. הדבר היחיד שהנשים האלה עשו זה לפרנס את עצמן. במקום לתת להן מענה וסיוע, עושים כאן מכירת נדל"ן בחסות המשטרה. כבר הוכח בגבעת עמל ובעוד הרבה מקומות אחרים כי נדל"ן מנצח כל פיסת אנושיות".

תגובת עיריית תל אביב-יפו: "אכיפת סגירת בתי הבושת הינה באחריות המשטרה, והמבצע נערך על ידה.
מרגע שהעירייה עודכנה על המבצע נשלחו למקום נציגי מינהל השירותים החברתיים על מנת לתת סיוע מקצועי בתחום הטיפול בהתמכרויות, מיצוי זכויות, הפנייה ללינה בגגון וסיוע כלכלי ראשוני לנשים שפונו מבתי הבושת. צוותי הטיפול ימשיכו ללוות את הנשים״.

תגובת דוברות המשטרה: "מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמיחי אשד, חתם היום על צווי סגירה מנהליים ל-11 בתי בושת. במסגרת המאבק במחוללי פשיעה בשכונת נווה שאנן, בוצע מבצע רחב על ידי שוטרי תחנת שר"ת יחד עם שוטרי מג"ב אשר מימשו צווים לסגירה מנהלית של 11 בתי בושת ברחובות ארלינגר והגדוד העברי. גורמי רווחה של העייריה ונשות עמותת סלעית סייעו לאתר מקומות שהייה ויציאה ממעגל הזנות, לנשים אשר הועסקו בבתי בושת אלו. שוטרי מחוז ת"א ימשיכו במאבק עיקש בפשיעה ושיפור תחושת הבטחון לתושבים".

• הבועה
• נווה שאנן
• זנות
• אלימות מינית
• עיריית תל אביב
• משטרת ישראל