הם עשו את זה שוב: ליאור רז ואבי יששכרוף מציגים סדרה חדשה בנטפליקס, כשהפעם בפרונט לא מסתערבים מסוקסים וסצנות אקשן מתוסרטות, אלא רותם סלע ורז עצמו (ששיתפו לאחרונה פעולה בסרטו של ארז תדמור, "סודה", ולפני כן בסדרה "בגוף שלישי"), כשהם מטיילים בג'יפ ארבע על ארבע בערבות מרכז אסיה ומדברים על החיים עצמם.

>> מצחיק אז צוחקים: 15 הסדרות הקומיות הכי טובות בדיסני+
>> מקל בגלגלי הסטרימינג: דבר מצחיק מאוד קרה לאפל TV+

"Off Road" היא סדרת דוקו-ריאליטי שיצרו רז ויששכרוף יחד עם סלע, והיא הופקה עבור נטפליקס בידי קשת אינטרנשיונל ו-Faraway Road פרודקשנס, חברת ההפקה של רז ויששכרוף שנמכרה בשנה שעברה ב-50 מיליון דולר לחברת ההפקה קנדל מדיה. זוהי ההפקה השלישית של יששכרוף ורז לנטפליקס אחרי "פאודה" ו"פגע וברח", כשבדרך הם גם יצרו את "רוחות ביירות" עבור רשת שואוטיים.

הסדרה "Off Road", כאמור, עוקבת אחרי מסעם המשותף של רז וסלע אל הנופים עוצרי הנשימה של מרכז אסיה, כשהם מאובזרים ברכב 4×4 ורוח הרפתקנית מלאת הומור. על פי ההודעה לתקשורת, "הצמד יוצא לשטח לא נודע – גם הפיזי וגם המטאפורי", ומלווה בידי מטפל לאורך המסע כדי להתעמק בנושאים שעולים בשיחות ביניהם כמו חברות, שליטה, תהילה, משפחה, פחדים, קונפליקטים והשלמה. רותם וליאור עולים על ההגה, ומעודדים זה את זה להשיל את הדימוי הציבורי שלהם, להיחשף ולסמוך אחד על השני ,תוך כדי התמודדות עם הלא נודע ותפניות בלתי צפויות בדרך.

למעשה, מדובר בסדרה הלא מתוסרטת הראשונה שנמכרת מישראל ישירות לנטפליקס ומופקת עבורה, בניגוד למרבית הסדרות הישראליות שנמכרות לנטפליקס במקביל לשידורן בערוצים הישראלים שהשתתפו בהפקתן. נטפליקס ממעטת להפיק תוכן ישראלי מקורי, ומאז הגעתה לארץ אפשר לספור על יד אחת את מספר הסדרות שהופקו עבורה. בואו נקווה שיוצרים ישראלים נוספים יקבלו שם הזדמנות. "Off Road" תעלה לשידור ב-10.7.

• המסך
• נטפליקס
• ישראלים בחו"ל
• ליאור רז
• רותם סלע
• קשת אינטרנשיונל

הגבר הישראלי הקשוח הוא אידיאל מקומי ותיק שעבר לא מעט תמורות לאורך השנים, אבל מעט מאוד מקומות מציגים זאת בבירור כמו על המסך הקטן, איפה שהגבר תמיד קשוח, עד שהוא לא לגמרי. על רקעהשינויים בדמותו של הגבר הטלוויזיניברחבי כל העולם, אספנו את עשרת הגברים הישראלים הכי קשוחים על המסך, לטוב או לרע.

>>מה הולך ברו: דירוג 10 הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה האמריקאית

10) מליק (גידי גוב) | "כן, מה?"

"כן, מה?" היא קומדיה קצת נשכחת שנעשתה בליבן של שנות השמונים, ושודרה בערוץ הראשון. ענת גוב ז"ל יצרה, ושלחה אל מרכז הבמה את בעלה גידי, בשיאם של ימי האלפא שלו. תוך כדי שהוא מג'נגל בין זהו זה, פסטיגלים ודמותו המסוקסת כזמר, גידי מופיע כאן בתור מליק – איש קבע קשוח שמנסה להתמודד עם החיים המורכבים שמחוץ לשדה הקרב. הגבריות הצבאית מן הסתם עוד תתפתח, כאן היא הופיעה בצורה כי משעשעת שלה.

9) רענן אורן (ליאור אשכנזי) | "חדר מלחמה"

עוד סדרה שקצת נשכחה עם השנים, אבל בזמן אמת עוררה תשומת לב. האיש שכתב אותה היה דאז עוד סמל גבריוות ישראלית, יאיר לפיד, שיצר את הסדרה קצרת הימים (עונה אחת, תשעה פרקים) ל"רשת". איך דברים משתנים. במוקד הסדרה, שרפררה לא פעם (מילה יפה ל"גנבה מ-") לסדרה "הבית הלבן" ולכותב המיתולוגי ארון סורקין, עמד חמ"ל ממשלתי שהתיימר להביא אליו את הטובים ביותר – מהשב"כ, אמ"ן והמוסד. המפקד של החמ"ל היה אותו רענן אורן, בגילומו של אשכנזי, שסחב את הדמות הקשוחה הזו פחות או יותר לאורך כל השנים (אפילו עד לחיקויים כמו של בני גנץ או ניר דבורי ב"ארץ נהדרת") – גבר סמכותי אך אמפתי, שכולנו חולמים להיות.

8) גבעון כספי (גיא זוארץ) | "השיר שלנו"

כי מסתבר שגברים יכולים להגיע גם בתור פסיכופטים. מי ידע? בתוך "השיר שלנו", אותה דרמה מוזיקלית יומית אגדית שהופקה עבור "יס", הופיעה דמותו של כספי – ארכי-נבל מהסוג המרושע ביותר, אבל גם כזה שאין דרך קצת לא לקנא בו. גבר שעושה מה שהוא רוצה (הרבה יותר מדי), איש עם כוח בלתי נתפס – ובעיקר בנאדם שחטף יותר יריות מפיפטי סנט, ואיכשהו הצליח לשרוד שתי עונות שלמות. מדהים.

7) גיא ריבק (ברוך דרור) | "רמת אביב גימל"

ממשיכים בטלנובלות, ונזכרים בדמות הסליזית להחריד של אותו ריבק – מה שנהוג בעבר לכנות "גבר של פעם", ומה שהיום קוראים לו בפשטות "אסהול". מי שרואה את הפרקים הראשונים של רמא"ג (ששודרה ב"טלעד", ערוץ 2) די יידהם למראה הדמות הזאת מתהלכת לה בקלילות בפריים טיים הערוץ שתיימי בשיאו. רודף שמלות די שקוף, דוש מארץ הדושים שרק מחפש להשכיב ולעשות כסף (תוך כדי תחמנות ישראלית די נפוצה). היום, כנראה שהדמות היתה מוגלית לאי השדים, אבל אז – הרבה גברים רצו להיות גיא ריבק.

6) תומר לוי (אסי כהן) | "מסודרים"

"מסודרים" היא אחת הסדרות הטובות של "קשת", כשבמרכזה עמד מוסד החבר'ה הישראלי. ארבעה גברים שונים מאוד – שייצגו ארבעה סוגים של גברים. גיא פוגל (אסף הראל) היה האשכנזי הקלאסי, זה שמחפש להשקיע את הכסף באופן ארוך טווח ולא רוצה לנקר עיניים. ארז קליימן (ערן זרחוביץ') הוא החנון שמנסה להמשיך לעבוד. ברלד (מאור כהן) הוא הסטלן שרק מחפש ליהנות ממה שאפשר, ובלב הסדרה עמדה הדמות של תומר לוי – דמות הבוס הקשוחה והכל כך אלפאית. הגבר שמחפש לבצע, לעשות חיים, עם כל השופוני שאפשר – זה שבסוף תמיד משיג את הבחורה וזה שהכי נהנה עם הכסף שלו. חלום הסטארט אפ הישראלי, מגולם בבן אדם אחד.

5) רס"פ גבריאל שוקרון (דני שטג) | "מ.ק. 22"

"מ.ק. 22", גם היא סדרה קצרת ימים ואנדרייטד שנוצרה עבור "קשת", היתה מעשה די מבורך – ולצערי, כזה שלא חזר על עצמו – בכך שהצליחה לרוקן ממשמעות לחלוטין את המושגים הצבאיים. ולהלן, מוסד "המפקד" – שוקרון הוא לא באמת דמות ברת סמכא, אלא כזו שמשחקת אותה. הקשיחות שלו בהחלט קיימת, אבל מתבטאת בעיקר באיך שהוא שותה את הקפה שלו, ואיך שהוא דואג לפנסיה. בסופו של דבר מדובר באיש שמפקד על עובדי רס"רים שצובעים עצים ומוציאים חפצים מהאפסנאות. גבר בגיל העמידה, שלא התקדם אף פעם וראה את כל חבריו עוברים אותו בקלות. אבל גבר קשוח לא מוותר על משרה נוחה. אם זה לא היה כל כך מצחיק, זה היה אפילו קצת עצוב.

4) ברק הראל (עמוס תמם) | "מנאייכ"

אולי דמות הארכי-נבל הכי גדולה שיש היום על המסך. הראל,כפי שכתבתי כאן בעבר, היא דמות נבל גברית מדויקת עד העצם. דווקא במינימליזם שלו – זה שהוא לא צועק, בקושי מרים את הקול, אבל עושה את הדברים הכי מפלצתיים; בא ונעלם לפי הצורך, לא נאמן לשום דבר ולאף אחד (חוץ מלמשפחה, וגם אותה הוא עוזב כל פעם שמשהו מסתבך). וכשזה משתלב עם תמם, הגבר-גבר הנכון של התקופה וטיפוס מאוד אהוב, זה מייצר דמות מהסרטים.

3) סגן עידו (אקי אבני) | "טירונות"

"טירונות" היתה כנראה הסדרה הצבאית הטהורה הכי גדולה שהיתה כאן (אם לא סופרים את "מ.ק. 22"), ובמוקד עמד אקי אבני, עוד דמות גברית מאוד אהובה, שגילם את המפקד, סגן עידו. האיש מהנאום עם כתובת האש, ובעיקר הגנרל יודע הכל – מנהיג שצועק "אחריי", שסוחב אחריו את הפלוגה שלמה עד סוף הטירונות. מנהיג קשוח עד הסוף, שהופכת למושא הערצה. מיתוס גנרלי, שהיום כבר קצת קשה למצוא. היום, הגבריות העדכנית נראית הרבה יותר כמו… טוב רגע, עוד לא הגענו לשם.

2) ברוך אסולין (משה איבגי) | "הבורר"

כמובן שאני לא בא להגן בשום צורה על מעשיו המזעזעים של איבגי, אבל גם אין ספק שבאותה נקודת הזמן איבגי היה הג'יימס גלדונפיני שלנו. או בעצם, הטוני סופרנו שלנו. דמותו של בורר העבריינים, הבוס הגדול של משפחת אסולין, היא דמות גברית מוקפדת. מנהיג שקט, כזה ש"לא שואלים מה עשה בלילה", וכמעט דמות של אלוהים – בעל קודים ומוסר, שיודע לארגן היטב את כל חבורת העבריינים הדי עלובה שמסתובבת סביבו. ברוך אסולין הוא זאב שעומד בראש צבא של כבשים, אבל חתיכת זאב טלוויזיוני – ששווה להתמכר אליו גם היום.

1) דורון קביליו (ליאור רז) | "פאודה"

כי בסוף, ליאור רז – והדמות של דורון – הוא הגבריות הישראלית מודל 2024. הבטחתי שנגיע לזה. הוא כבר לא ממש בצבא, כי הוא בעיקר מסתערב בשטחים. הוא לא בודד, אלא בעל משפחה שהוא השאירה מאחור כדי להישלח אל האש. ובעיקר, הוא לא חלק מהמלחמה הסקסית של פעם – זו עם הקומנדקרים והטנקים והסע-בן-צור-סע אל גבעת התחמו-או-שת. עכשיו הוא מסתובב בקסבה של חברון, רמאללה וג'נין – ורודף אחרי מחבלים בתוך שכונות מיושבות. ככה נראות המלחמות שלנו היום, לטוב ולרע. וככה גם נראים הגיבורים שלנו. וזה לא במקרה שדווקא בסדרה הזו מצאנו אייקון גבריות שפורץ את המסך, כמו עידן עמדי.

• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• גברים
• ליאור רז
• גידי גוב
• הכי טובים

כבר זמן מה שזה סוד גלוי, אז פשוט נגיד את זה – אפל TV ממש רוצים להיות המקום הכי איכותי בטלוויזיה. זה לא תמיד עובד להם, כמובן, אבל גם עם כמות סדרות קטנה יחסית היחס שלהם עדיין מרשים. אנחנו לא יודעים אם הסדרה החדשה שלהם – "The Crowded Room" – תצטרף לסדרות האיכותיות של אפל (הימור שלנו: לא), אבל היא בהחלט מנסה. ממש מנסה. ברמת להביא-את-טום-הולנד-וליאור-רז מנסה.

אם כן, החדר הצפוף מפגיש בין הספיידרמן לגיבור העל שלנו בניו יורק של 1979, שם נער מבוהל (הולנד. למה מי חשבתם, ליאור רז?) נעצר על רצח שהוא אולי ביצוע. לא יודע. לא בטוח. יש לו בלאקאאוטים. כך או כך, ברור שמדובר בילד פוסטראומטי ושמשהו לא בסדר בכל הסיפור הזה, והחוקרת רק מנסה להבין מה קרה לכל האנשים שהכיר ושסמכו עליו, ביניהם גם ישראלי קשוח בשם יצחק (רז. למה מי חשבתם, טום הולנד?). כיאה למותחן פסיכולוגי, שום דבר לא בטוח, המציאות מתערבבת עם המוח המעורפל והצדדים מתהפכים יותר מהר מספיידרמן. סליחה, נתקענו בדימוי.

חוץ מהחותמת של אפל TV יש עוד שני פרטים קטנים שהופכים את הסדרה הזו למסקרנת יותר – הראשון הוא שהיוצר והתסריטאי הראשי של הסדרה הוא עקיבא גולדסמן, כותב ותיק עם רקורד מרשים שכולל את "נפלאות התבונה" או "סינדרלה מן", אבל גם כמה יצירות פחות מוצלחות דוגמאת "באטמן & רובין" או "המגדל האפל". מעניין באיזה צד תמוקם "החדר העמוס" בסיומה. אה, והפרט המעניין השני הוא שאחרי שצילם את הסדרה הזו, טום הולנד החליט בעקבותיה לקחת הפסקה של שנה מעבודת המשחק, כדי להתאושש. עכשיו זה נהיה מסקרן באמת, נכון? שיהיה לנו ולהם בהצלחה.

"The Crowded Room". שלושת הפרקים הראשונים זמינים באפל TV

• מה רואים הלילה
• אפל טיוי
• מתח
• ליאור רז

– "זאת התאבדות?"
– "לא. זה מות קדושים"

סצנת הדיאלוג הקצרה והמצמיתה הזאת לא עוזבת אותי גם הרבה אחרי שהפרק נגמר. לפעמים, פראזה אחת יכולה לבטא זרמי עומק מדהימים – בדת, בטרור ובהלכי רוח של איזור שלם.הסצנה הזאת לקוחה מתוך "רוחות ביירות", מיני סדרה חדשה שעלתה אתמול (שבת) ברשת "שואוטיים" האמריקנית ומשודרת בארץ ב"יס". היוצרים שלה הם ליאור רז ואבי יששכרוף, האנשים שהביאו לכם את "פאודה" – הלהיט המזרח תיכוני שכובש, כל פעם מחדש, את העולם (העונה הרביעית הסתיימה בספטמבר האחרון). הפעם, רז ויששכרוף (יחד עם הבמאי גרג בארקר) עוזבים את הזירה הפלסטינית – לטובת טרור גלובלי יותר וקשוח הרבה יותר.

יש הרבה הבדלים בין "פאודה" לבין הסדרה החדשה – בעוד שהקודמת היא פיקטיבית (ומבוססת על אירועים אמיתיים), כאן יש שם אחד שהוא אמיתי עד כאב – זה של עימאד מורנייה, אחד הרוצחים היותר אכזריים שידע המזרח התיכון, מי שבין היתר היה אחראי על הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992, כמו גם על חטיפת שלושת החיילים בהר דב ב-2000 וחטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב – מה שהוביל לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה.

הפרק הראשון של הסדרה ממהר לשרטט שני צירים מרכזיים: האחד, של אנשי ה-CIA שמנסים ללכוד את מורנייה. השני, של מורנייה עצמו – קו שמתאר את סיפור הפיכתו מנער שוליים לרוצח אכזר וממוקד מטרה. "רוחות ביירות" מצליחה להביא את זה למסך בצורה די נהירה. אם בסדרות מהסוג הזה שמשודרות בישראל שולט הנראטיב הישראלי, הרי שלפחות לפי פרק הפתיחה, כאן אנחנו מקבלים הזדמנות להציץ לקו המחשבה של הצד השני:האכזריות הג'יהאדית, האידיאולוגיה מקפיאת הדם, ההשפעה האיראנית שבסופו של דבר הורסת את לבנון – וגם הסיפור של מורנייה עצמו. מי שזעם גדול על הפלישה של ישראל ללבנון מעביר אותו אט אט לזרועות האיראנים. כמו בסצנה ההיא, שבה הוא מבקש מחברתו ללבוש חיג'אב בפעם הראשונה. השינוי המיידי שנגרם אצלו, טוויסט של שנייה שבו הסיפור מתהפך.

חוץ מזה, "רוחות ביירות" קצרה יותר – מדובר במיני סדרה של ארבעה פרקים בלבד, ואם "פאודה" שמרה על העיקרון העלילתי – "ביירות" מביאה גם חלקים דוקומנטריים. אנשים מהמציאות שמדברים למצלמה. האם זה באמת בעל ערך בסדרה? קשה לומר. בסופו של דבר, הקו העלילתי מספר את הסיפור הרבה יותר טוב וכואב ממה שכל עדות אמיתית היתה יכולה להגיד. השחקנים טובים מספיק כדי להביא את הסיפור באופן כואב וכן אל המסך.

מי שמגלם את מורנייה הצעיר הוא השחקן הישראלי-ערבי אמיר חורי, כשגם מורנייה המבוגר מגולם ע"י שחקן ישראלי ממוצא ערבי – הישאם סלימאן, הלוא הוא כוכב העונה הראשונה של "פאודה". בין השחקנים הישראליים המוכרים יותר אפשר למצוא את מיכאל מושונוב (שמגלם את לא אחר מאשר מאיר דגן), יובל שרף וגם יעקב זדה (שמשתתף במקביל בסדרה אחרת שעלתה לאוויר, "אלף", בתור בן דמותו של הנשיא משה קצב).חורי עושה עבודה מצוינת כשחקן הראשי, ומי שמפתיעה באיכויותיה היא דינה שיהאבי שמגלמת את לנה – החיילת האמריקאית שנולדה בבעל בק, לבנון, ומנהלת את הדיאלוג עם סגן שר החוץ האיראני בתחילת הפרק. ראינו מעט מדי ממנה בפרק הזה, בסצינה שלא באמת זרמה עם העלילה של הפרק (שהתמקדה בסיפור היסוד של מורנייה), אבל שווה לתת לזה צ'אנס בהמשך.

היופי ב"רוחות ביירות" בעיניי היא שהיוצרים שלה אמנם ישראליים, אבל היא לא באמת לוקחת צד – היא מצליחה לתת פוקוס על הסיטואציה האכזרית של הסכסוך, דרך העיניים של שני הצדדים – גם של ה-CIA והמוסד, אבל גם את של מורנייה (רוצח מתועב, שלא יהיה ספק) כאדם – ולנסות לענות על השאלה: מה מוביל אדם להגיע למקום כל כך אכזרי ופונדמנטליסטי? התוצאהטובה ומעניינת, בעיקר בשל היכולת לספר את הסיפור במלואו ולגעת בשורשים של הטראומות שמעסיקות אותנו עד עצם היום הזה ממש.

>> "רוחות ביירות", 4 פרקים, שואוטיים/פרמאונט+/yes

• ביקורת טלוויזיה
• yes
• ליאור רז
• אבי יששכרוף
• פאודה

אבי יששכרוף, חצי מיוצרי "פאודה" (לצד ליאור רז, כמובן), פרסם הבוקר את הטריילר למיני-סדרה החדשה של השניים – "Ghosts of Beirut", שתשודר ב-19 במאי בערוץ שואוטיים האמריקאי והיא מבוססת "על הסיפור האמיתי של המרדף אחר עימאד מוע'נייה, מהטרוריסטים המסוכנים ביותר שידע העולם". מוע'נייה היה ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה עד שחוסל בפיצוץ מכונית בסוריה ב-2008. החיסול יוחס לישראל (או לשיתוף פעולה של המוסד וה-CIA, לפי דיווחים אחרים), אך הדבר הוכחש רשמית.

בשואוטיים מבטיחים "גישה נרטיבית חדשנית" ותסריט שמגובה ב"מחקר עיתונאי עמוק ואלמנטים תיעודיים". בסדרה, המתפרשת לאורך 20 שנות הפעילות של מוענייה, משחקים בין היתר שני בוגרי "פאודה" – אמיר חורי (שישחק את מוע'נייה הצעיר) וכוכב העונה הראשונה המצטיין הישאם סולימאן (שישחק את מוע'נייה המבוגר).

בסוף השנה שעבר דיווחנו שהגישושים הבינלאומיים של יששכרוף ורז ממש לא נגמרים בארצות הברית ובנטפליקס. בביקור בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בהודו, אמר יששכרוף ש"(חברת ההפקות) שלנו מחפשת יותר ויותר תוכן בינלאומי – לא בהכרח ישראלי, לא בהכרח אמריקאי. אנחנו כבר עובדים על סוג של סיפור הודי שאנחנו לא יכולים לדבר עליו יותר מדי". בינתיים, בהודו כבר עלתה בהצלחה העונה הראשונה של "Tanaav", עיבוד הודי ל"פאודה" המתמקד ביחידה מיוחדת של צבא הודו הפועלת בקשמיר, שטח המחלוקת עם פקיסטן, בו בין היתר פועלים גם ארגוני טרור הקשורים לאל-קעידה.

השניים ציינו שהם עובדים בין היתר על הפקה על חייו של מהגר הודי באנגליה. פרויקט נוסף בו הם מעורבים הוא מותחן על המצור על כנסיית המולד (שהתרחש במבצע חומת מגן) – סרט בהפקתם, עם תסריט של יששכרוף ובבימויו של אנטואן פוקואה ("יום אימונים מסוכן"). ואנחנו בטוחים שנשמע על פרויקטים נוספים ממש בקרוב.

• המסך
• חדשות טלוויזיה
• ליאור רז
• אבי יששכרוף
• טלוויזיה ישראלית
• פאודה