>> איה ליאון (כדאי שתעקבו) היא אמנית סאונד, מלחינה ונגנית סקסופון ואלקטרוניקה. בחודש שעבר נפתחה התערוכה "עקבה" בהשתתפותה (בית הספר לאמנות מוסררה, שבטי ישראל 22 ירושלים, עד ה-30.12), שם הציגה את "אדוות", יצירה לקולנים, קונטרבס ואלקטרוניקה חיה, לצד פרטיטורות גרפיות מהפנטות שנראות כמו שרטוטי גינות זן או בלו-פרינט של תקליט. תפתחו את האוזניים.

1. רחוב אלנבי

בקצה אחד שלו – הים (מקום אהוב בפני עצמו, ר' סעיף מס’ 5) ובקצה השני – כיכר המושבות, צומת היסטורי, שכמו אז גם היום משחק תפקיד חשוב בחיבור חלקי העיר. בין לבין יש גישה לכל מה שכיף:הנילוס,שוק הכרמל,מתחם בית הכנסת הגדול,פיתה ג’סמינו(למי שיש כוח לטסטוסטרון),ג'וס פיצה(שלדעתי בין הטובות בעיר),ה-סניף של סופר־פארםועוד. אלנבי בשבילי מלא בנוסטלגיה ונעורים – מהסקסופון הראשון שקנו לי לבת מצווה בגינצבורג, דרך מסיבות בפסאז', ועד בילויים שיכורים בסלון ברליןובלוציפרשנגמרו עםפיצה בוטיקבסוף הלילה. יש מי שמיהרו להספיד את הרחוב כשהתחילו השיפוצים לרכבת הקלה, אבל דווקא יש משהו נחמד בזה שהוא התנקה מרעשי האוטובוסים ואפשר כבר ממש לדמיין את הגלגול הבא שלו. רחוב שמכיל את הקצב הגבוה של העיר וגם את השבירות שיש בה.

2. ענן

נהיה טרנד מבורך לפתוח ברי האזנה עם מערכות סאונד אוברקיל ורמקולים יפים בקטע מעורר קנאה, והמועדף עלי הוא הענן. אם בא לכם אווירה יותר אינטימית מהאוגנדה אבל עדיין להשאר קרובים לפארק המסילה – לכו לשם. בר האזנה שכונתי עם חצר כיפית ומבחר יינות (אבל תכלס הכי שווה הנגרוני). כמעט בכל ערב יש סלקטורים שווים, ויש גם תקליטים למכירה.
רענן 36 תל אביב (פלורנטין)

3. פליציה: בית לאמנות הצליל (וכיכר ביאליק)

גדלתי באזור ותמיד היתה לי אהבה גדולה לכיכר ולרחוב ביאליק. כשהייתי רצה תמיד עברתי שם. זה גם מקום מושלם לדייטים – אני ובן הזוג שלי כבר שש שנים ביחד והדייט הראשון שלנו היה שם, אז נראה לי שזה בדוק. מלבד הסנטימנט שאני רוכשת אליה והציוריות שלה, הסיבה הכי טובה להגיע לכיכר ביאליק היא הבניין שלפליציה: בית לאמנות הצליל.בעיר שקצת נהיה בה קשה למצוא איפה להופיע, בפליציה יש אולם קונצרטים יפהפה עם אקוסטיקה מצוינת, ותוכנית מוזיקלית מגוונת – מקונצרטים קלאסיים ועד מוזיקה חדשה, פאנק וליין קבוע של החנות באלנבי ״טראש אדיקשן״. חוץ ממנו, נמצאת שם הספרייה למוזיקה שפתוחה לקהל לעיון ולהשאלה של ספרים, תווים, כתבי־עת, אוסף מרשים של כלים עממיים וכ-18 אלף תקליטים מגוונים שכוללים גם פריטים נדירים שקשה למצוא באינטרנט (תציצו באינסטגרם שלהם–יש שם פינה קבועה של תקליטים מהאוסף). אפילו למי שמוזיקה פחות מדברת אליו – זה אחלה מקום לעבודה שקטה, עם מזגן בחינם ונוף לאחת הכיכרות הכי יפות בתל אביב. תעלו לקומה השלישית – יש שם מרפסת מדהימה.
ביאליק 26 תל אביב

5. דיזנגוף סנטר

יש אנשים ששונאים קניונים ואני אחת מהם, אבל הסנטר הוא אחר ומיוחד – גם מבחינה אדריכלית וגם בזכות תרבות השוליים שהוא מאמץ לתוכו. יש לי חיבה למקומות הטרוטופיים כאלה, שבהם אובדת תחושת זמן. אני יכולה להיכנס בבוקר ופתאום לגלות שעברו שעות, ואז לשאול את עצמי – יש מצב שאני בכלל עדיין בת 12?המבנה שלו מחביא בו אינסוף פינות וחנויות מוזרות, ומאפשר לך לשוטט בו עד שאתה שוכח את עצמך. ביסודי היינו נכנסים אליו בשבתות כשכל החנויות סגורות ויורדים את הירידות עם סקייטבורדים, משחקים מחבואים, תופסת ואמת או חובה. היום זה פשוט המקום הכי נוח בשבילי למצוא בו את כל מה שאני צריכה במזגן או ללכת לקולנוע לב (אפשר להריח את הפופקורן מכל הסנטר וזה מטמטם) וגם: יש גג קטלני.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. הפסל "שמועות" // טיילת הפארק החופי

אני אוהבת מאוד את הים וכל תקופה יש לי חוף מועדף אחר. ממליצה מאוד לבקר בפסל "שמועות" של ניב גפני, שנמצא על טיילת החוף מצפון לרידינג, מאחורי שדה דב. זהו פסל אקוסטי המורכב מצלחת פרבולית גדולה (כמו צלחת לווינית) שהצורה שלה גורמת לכל גלי הקול שמגיעים מכיוון מסוים, להתנקז לנקודה אחת. הפסל עצמו יפהפה, פונה אל החוףי, ובמרכזו יש ספסל שפשוט הופך אותו לפינה המושלמת לחווית הישיבה מול הים; להקשיב לגלים, ולהרגיש כל מיני רגשות שרק הים מאפשר לך.

מקום לא אהוב בעיר:

שרונה.מקום עם המון פוטנציאל ואפס נשמה. חוץ משליחים ועובדי משרד רעבים, לא נראה שקורה שם משהו באמת.לדעתי זה היה יכול להיות מתחם גלריות וסדנאות אמנות מטורף, כמו אחד ממרכזי ת"א תרבות, רק מפוזר בין המבנים הטמפלריים.

השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שנים צרכתי מופעי סטנדאפ רק דרך ספיישלים בנטפליקס, HBO והאינטרנט וכמעט שלא יצא לי לראות סטנדאפ בלייב. רק לאחרונה גיליתי שזו אחת החוויות המדהימות לראות בלייב. זו גם תקופה טוב לצחוק בה בצוותא (תרתי משמע), או אפילו עוד יותר טוב כשזה קורה בתוך בר. ואם להיות יותר ספציפית, אז טס השילוני מצחיקה אותי במיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האיפי של הלהקה "בין ההריסות". לדעתי זו המוזיקה הכי מדוייקת לתקופה והכי טובה שיצאה בזמן האחרון בישראל. אמנם אני לא הכי אובייקטיבית כי אני מנגנת איתם, אבל האיפי הזה הוקלט לפני שהצטרפתי להרכב. האיפי יצא גם בתקליט דאבל פיצ'ר עם קלפטומנים בלייבל של חולית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית– עבדתי שם לתקופה קצרה לפני כמה שנים, וגיליתי אנשים ונשים מסורות ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. הן מצילות נפשות, עוסקות בחינוך למיניות בריאה ועוד מלא יוזמות חשובות בנושא. יש כל מיני דרכים לתרום ולתמוך במקום, אבל אחת הדרכים הכי נוחות, היא להגיע לאחד האירועים שהן מקיימות במהלך השנה ובעיקר למכירת הבאזר. אפשר לעזור בהקמה ובהפעלה, ואפשר פשוט לבוא לקנות בגדים מהממים (כולל שמלות כלה) במחירים שווים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ברק כהן. הפוסטים שלו מרימים לי את מצב הרוח כבר תקופה.

מה יהיה?
לא יודעת מה יהיה אבל יודעת מה צריך להיות: שוויון וחופש לכל יושבי הארץ ושלום אמיתי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• ענן בר
• מרכז פליציה בלומנטל
• דיזנגוף סנטר
• פסלים בתל אביב
• שרונה

>> דניה ויינר היא אמנית שחזרה אלינו לא מזמן מברלין, והיא משתתפת בתערוכה "מקומית" לרגל שנתיים לפתיחת הבית לאמנות ביד אליהו, ומציגה אסופת יצירות של אמניות תושבות דרום מזרח העיר.הבית לאמנות ביד אליהוהוא מרכז עירוני ייחודי של עשייה ופעילות אמנותית-תרבותית שהוקם ב-2023 על ידי עיריית תל אביב-יפו. יש בו מערכת עשירה של חוגים, קורסים וסדנות מקצועיות לכל הגילאים, אותם מדריכים יוצרים ויוצרות מהטובים בעיר. הבית לאמנות הוא גם בית לקהילת האמניות והאמנים בעיר – מקום ליצירה, למפגש, להעמקה, להשראה והעשרה ולשיתופי פעולה.

>> גינה של אהבה מפעם וחנות שעושה צמרמורת // העיר של אורין יוחנן
>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג

1. בית הבד

בית הבד הוא חלל עבודה שיתופי לאופנה וקהילת מעצבים, מקום שמאפשר ליוצרים ולתופרים (גם לא מנוסים כמוני) להגיע ולעבוד בחלל באופן עצמאי ולהשתמש בכל הציוד המקצועי שיש במקום. הוא ממוקם בדרום העיר ליד גן החשמל בבניין יפהפה לשימור. החלל עצמו מעוצב ומשופץ ברוב טעם, ואביגיל שהיא בעלת המקום היא הרוח החיה מאחורי המקום הנהדר הזה וגם מישהי שכיף פשוט לשבת איתה לקפה. אני למשל מתכננת לתפור שם שמלה מבד שאכין בעצמי, משהו שלא אצליח לעשות ללא עזרה והנחייה מקצועית.
דרך בגין 10

כשהמציאות בחוץ הפכה להיות כל כך מאתגרת, העשייה והאווירה בבית הבד הצליחו לשמור עלינו שפויות ואפילו שמחות. אולי גם אתכם…

Posted by ‎בית הבד – חלל עבודה שיתופי לאופנה‎ onFriday, March 21, 2025

2. הבית לאמנות יד אליהו

ליד אליהו עברתי באוגוסט 23', קצת לפני שהמלחמה פרצה וישר אחרי ארבע שנים בחו"ל. את הבית לאמנות הכרתי כשהתחלתי להעביר שם סדנאות ציור. זה הפך למקום מפגש עם תלמידים, שכמוני, ביקשו לעשות איזשהי פאוזה ולהתנתק לכמה שעות מכל הטירוף שקורה סביבנו, להתאוורר, לצייר וללמוד דברים חדשים. פגשתי אנשים מדהימים שאחרת לא הייתי מכירה וזה כיף גדול להכיר קצת יותר טוב את האנשים שאני בדרך כלל רק חולפת על פניהם ברחוב ולגלות שיש לי איתם שפה משותפת. חוץ מזה נפתחה שם עכשיו תערוכה בשם 'מקומית', תערוכה מעניינת שמציגה עבודות של אמניות שמתגוררות בשכונה ובכללן אני, באוצרות ריקי אלקיים, בואו לראות!
מונש 1

3. חוף צ'ארלס קלור

לפני כמה שנים גרתי בלב העיר, ברחוב גרוזנברג. בתקופה ההיא חוף צ'ארלס קלור וכל איזור הטיילת משם לכיוון יפו הפכו למקומות שאני הולכת אליהם בשביל להתאוורר, לנשום אוויר ים או לשחות. עכשיו אני כבר לא גרה באיזור אבל זה נשאר החוף האהוב עליי ועל ילדיי. בכלל באופן כללי אני מעדיפה לשוטט ברחובות ובטיילת באיזורים שאני אוהבת, וזו הדרך שלי להתאוורר ולהירגע קצת מהמתח של היום יום.

4. הפסל של אורי קצנשטיין ברחוב הרכבת

טוב, זה לא ממש מקום אלא פסל, אבל באמת שזה פסל מאוד אהוב ומשמח. זה ממש כיף לפגוש במרחב הציבורי עבודות אמנות שאני כל כך אוהבת, ואם אני עוברת באיזור אני אוהבת להתעכב ליד הפסל, לעצור ולהגיד לו שלום. אני ממליצה לכל מי שגר באיזור או עובר שם ללכת לראות אותו. יש לנו לפעמים נטייה להתעלם מדברים כאלו כשהם פשוט נעלמים לנו במרחב ונהפכים שקופים, אבל זה פסל נהדר ומאוד טקטילי שפשוט ניצב שם באמצע העיר וכולם יכולים לחוות ולהתרשם ממנו בלי לשלם על כרטיס למוזיאון,וזו בחירה נהדרת למקם אותו שם.

5. פארק החורשות

גדלתי במושב וגרתי כמה שנים בברלין, עיר שמלאה בפארקים ממש בכל שכונה, ואני אוהבת טבע ואוהבת לעשות הליכות ארוכות. בתל אביב אני אמנם גרה בשכונה שנחשבת יחסית ירוקה, ובכל זאת חסרים לי פה מרחבים וטבע ירוק לשוטט בו. את פארק החורשות הכרתי לא כזה מזמן, פארק באמת יפה שממוקם באיזור לא הכי של העיר ודי מפתיע לגלות שהוא שם. מקום מומלץ לפיקניק או בילוי עם הילדים בסופ"ש, מובלעת ירוקה בדרום העיר.

מקום לא אהוב בעיר:

המקום שאני הכי הכי אוהבת בעיר הוא הסטודיו שלי, והמקום שאני הכי לא אוהבת בעיר זה האיזור בו הסטודיו ממוקם, שזה באיזור רחוב סלמה והר-ציון. אני מניחה שכל מי שגר בעיר מכיר את האיזור הזה כאיזור שהוא בעייתי בעיקר בלילות, והייתי רוצה לראות את האיזור הזה יותר מטופח, יותר נקי ויותר בטוח בלילות, עם יותר השקעה בתשתיות מבחינת העירייה. זה איזור שגם חסרים בו שטחים ירוקים, גם יש בו בעיית זיהום אוויר ולכלוך, וגם חוסר בביטחון אישי וזה מצב שנמשך שנים ארוכות והגיע הזמן שיהיה שם איזשהו שיפור.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש במוזיאון תל אביב תערוכה של אבי סבח, תערוכה מאוד יפה שכאילו משגרת את הצופה לזמן ולמקום אחר. אמנם אלו ציורים שאפשר להגדיר אותם כקודרים, ובכל זאת התחושה שהם מייצרים נתנו לי רגעים של שקט פנימי, של יופי וניתוק מהמציאות ומהחוסר יציבות שמסביב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
טוב זה סובייקטיבי לגמרי, אבל אני אענה שהדפס של דירר משנת 1512 בשם "Christ in Limbo", ואני לא ארחיב.

אלברכט דירר, "Christ in Limbo"

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה ומי שעוזרים לתושבי העוטף והצפון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא יודעת בקשר לאדם ספציפי, אבל הייתי רוצה להרים לכל מי שעוסק ועוסקת בחינוך בתקופה הזאת. זו תקופה לא פשוטה ואני מעריכה את כל מי שפועל לייצר מסגרת בטוחה שנותנת קרקע יציבה לילדים ולילדות שגדלים בתוך הכאוס הזה.

5. מה יהיה?
אני לא יודעת, אבל אני מקווה שיהיה יותר טוב.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• יד אליהו
• פארק צ'ארלס קלור
• פארק החורשות
• פסלים בתל אביב

>> יורם כרמי הוא רקדן, כוריאוגרף, מייסד להקת המחול פרסקו ובן זוג של רענן. ימים מרגשים עוברים על הלהקה עם המעבר למשכנה החדש בשכונת רמת החייל, שם היא ממשיכה בפעילות החינוכית והקהילתית במתחם תרבות רב דורי חדש. במקביל מעלים כרמי ופרסקו את היצירה "Why Things Go Wrong", מופע חדש שהוא שיתוף פעולה בינלאומי עם הכוריאוגרפית הצ'כית המבטיחה סילבה ספקובה. זוהי יצירה מלאת ניואנסים ואירוניה, המשרטטת את הסיבה העיקרית בגללה דברים רבים משתבשים בחיי היום יום שלנו: יותר ויותר אנשים שהם חלאות משתלטים על המרחב הציבורי ומשבשים לנו את החיים. ההופעות הקרובות: 12.3-11.3, 20:30, תיאטרון הבית.עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> פסל מושלם לדייט ומסבחה שהיא אהבת חיי // העיר של מעין נבו
>> הקלאב האינטימי וקהילה שפותרת כל בעיה // העיר של עידן וינברן

1. תולעת ספרים

מקום מיוחד שהוא שילוב של בית קפה וחנות ספרים. מצד אחד אווירה שקטה של חנות ספרים כמו בספרייה, מצד שני הריח והתנועה של בית קפה. המקום הוא כמו בועה במרכז הרועש והסואן של העיר שמאפשר עצירה והתחברות לעולם הספרות. אני אוהב את הקהל המבוגר יותר שמגיע לשם ושניתן למצוא שם ספרים מיוחדים שאין בשום חנות אחרת.
מלכי ישראל 9

2. ספסל בשדרות בן גוריון

בין העירייה לשלמה המלך, יש בשדרה ספסל שניצב ליד "פסל מנדטורי" של גבי קלזמר, פסל מיוחד של פנס עם אלומת אור ממתכת. פסל שאני מאוד אוהב לשבת ולהתבונן בו. השדרה מלאה בתנועה של הולכי רגל מכל הסוגים – צעירים, מבוגרים, הורים וילדים, אנשים שהולכים או חוזרים מהעבודה, תל אביבים ואנשים שבאים לטייל בעיר. עצירה לרגע על הספסל זורקת אותי מחוץ לזמן והופכת אותי לצופה בהצגה הכי טובה בעיר.
בן גוריון 84

3. הסטודיו של פרסקו

המקום הכי אהוב עלי בעיר זה הסטודיו של פרסקו, הבית השני שלי. לא מזמן עברנו לסטודיו חדש ברמת החייל ובזכותו אני לומד להכיר שכונה חדשה ואנשים חדשים. אני מבלה בסטודיו את מרבית השעות ביום יחד עם הרקדנים, ומתרגש לקראת פעילויות תרבותיות, חינוכיות וקהילתיות חדשות שאנחנו מתכננים פה עבור תושבי האיזור ותושבי כל גוש דן.
הברזל 31

4. החלק הדרומי של הטיילת

החלק הזה של הטיילת מרגיש לי כמו חו"ל עם ההתחברות לנמל יפו ולעיר העתיקה. כשמטיילים בטיילת ממש מרגישים את שינוי האווירה ואת איך שהנוף משתנה, הטיילת הופכת לצרה יותר, עממית ופחות עירונית וכאילו מכינה אותך לקראת הנמל והמבנים העתיקים של יפו.

5. שוק לוינסקי והמדרחוב החדש

הוריי גדלו בפלורנטין ובתור ילד הייתי מגיע איתם לשוק כדי לעשות לקניות לשבת. יש לי זיכרונות ילדות נעימים מהמקום ואני אוהב את השינוי המרענן שהוא עבר. השילוב בין השוק, לברים ובתי הקפה, המדרחוב ללא מכוניות והמון אנשים צעירים, הוא בשבילי שילוב תל אביב של פעם ושל היום יחד.

מקום/תופעה לא אהובה בעיר:

עבודות הרכבת הקלה בעיר. העבודות לא רק מעכבות את התנועה, יוצרות פקקים ולכלוך הן גם הורסות את הנראות הכללית של העיר, שהפכה לאתר בנייה אחד גדול. ברור לי שזה מהלך נדרש בשביל להגיע לרכבת הקלה המיוחלת, אבל כתל אביבי אני ממש מרגיש איך העבודות פוגעות באיכות החיים, אפילו כמי שמתנייד עם אופנוע אני מרגיש את הקושי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תערוכת צילומי עיתונות "עדות מקומית" שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל. השנה התערוכה היתה קשה וכואבת אך יחד עם זאת מלאת תקווה. הצילומים מרשימים ומעוררים מחשבה, לעיתים מטלטלים ומרגשים. התערוכה הזו היא שיקוף של המציאות שלנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
היצירה "אחרית" שיצרתי עבור הלהקה שלי בסוף הקורונה. היצירה עוסקת ברגעים של פוסט עולם אפוקליפטי ועל הכוח והכורח להתחיל מחדש. כשעשינו חזרות על היצירה בתקופת המלחמה היצירה קיבלה משמעות חדשה וטעונה יותר. יחד עם זאת, חזרות על העבודה עזרו לי ולרקדנים לעבד ולאוורר את הרגשות הקשים ולרתום את הקושי, העצב והחשש ולבטא אותם באמצעות האמנות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המטרה הכי חשובה בעייני בימים אלו היא הסיוע, התמיכה והטיפול בנפגעי פוסט טראומה ומצוקה נפשית. מאז המלחמה הצטרפו למעגל נפגעי הנפש והפוסט טראומה כל כך הרבה אנשים שנפגעו בצורה ישירה או עקיפה מהמלחמה או טבח שבעה באוקטובר, והם זקוקים לטיפול ועיטוף בשביל להשתקם ולהתמודד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
משה אפרתי ז"ל, אחד האמנים הכי חשובים בתחום המחול בישראל, חתן פרס ישראל למחול שנפטר לפני כחמש שנים, מקבל שלט הנצחה ליד הבניין בו חי ברחוב שלמה המלך 52. משה ז"ל בילה את כל שנותיו כיוצר בינלאומי ותל אביבי בבניין הזה ואני שמח שכל מי שיעבור ליד הבניין הזה יזכה להכיר את שמו ויצירותיו.

מה יהיה?
אני רוצה להאמין שיהיה טוב. כרגע קצת קשה לי לראות את זה אבל אני מאוד מקווה שתל אביב תחזור להיות העיר הסואנת, השוקקת והמרגשת שתמיד היתה אחרי שיסתיימו שני העשורים בהם היא שקועה בעבודות, חפירות ותמ"אות. שהמדינה שלנו תחזור לשים את אזרחיה ואת רווחתם בראש סדר העדיפויות על פני מלחמות, סכסוכים ואינטרסים זרים.

• העיר שלי
• מחול
• פרסקו
• תולעת ספרים
• פסלים בתל אביב
• שוק לוינסקי
• טיילת תל אביב
• עדות מקומית

>> מעין נבו היא מנהלת תחום אמנות במרחב הציבורי במחלקת אמנויות, אגף התרבות והאמנויות, עיריית תל־אביב-יפו. ביום שישי הקרוב (7.3) יתקייםאירוע מיוחדשיזמה במסגרת אירועי "במלוא הדרה" של העירייה לרגל יום האישה: סיור בעקבות ציורי הקיר שיצרו אמניות בפרויקט שאותו היא אוצרת בשם "הקירות המצוירים של נווה שאנן" וסדנת קולאז', בהדרכת האמנית תמר יוגב שתתקיים במרכז הקהילתי הגר"א בשכונת נווה שאנן. רק אומרות שכדאי לכם.

>> בין קולינריה לדראג ובין הזונות לגלים // העיר של אודי שניידר
>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'

1. הפסל "שמועות" של ניב גפני בחוף רידינג

פסל שהוא מקום, מקום שהוא פסל. הוצב בספטמבר 2023 בעיצומו של פרויקט פיסול עירוני חסר תקדים בשם "אבץ", בניהולה של מחלקת אמנויות בעיריית תל-אביב-יפו, שבו נוספו לעיר 30 פסלים חדשים. כל זה קרה רגע לפני שהחיים של כולנו השתנו מקצה לקצה. בפעם הראשונה שביקרתי בפסל הייתי בדייט עם יין וגבינות מהמגדלור (עוד מקום אהוב, ראו מקום 2), אבל זה סיפור ארוך, אותו אני (אולי) אספר במסגרתקול קוראשמאוד מלהיב אותי לאחרונה, שמובילים מוזיאון העיר תל־אביב-יפו ומחלקת אמנויות, לאיסוף סיפורים אישיים על פסלי העיר.

2. קפה המגדלור

כמו שציינתי, במגדלור יש יין טוב וגבינות משמינות היטב, זה מקום מעולה לקפה, שקיעות ומוזיקה, והמון פעילויות קהילתיות, תרבותיות וספורטיביות שהם פשוט לא מפסיקים לארגן ולהרים שם. נכון שהוא עמוס יותר בסופ"שים, אבל תמיד אפשר למצוא מקום להיזרק על דק העץ או על הדשא מסביב ואפילו על פסל נוסף (אוהבת את כולם מה לעשות) של האמן גיא זגורסקי "אין מציל (מגאפון)" שמוצב קרוב אליו ומזמין לשהות במחיצתו. כך או כך – שקיעה במגדלור היא פרייסלס.

3. ספורטק צפון

המקום הזה מתחבר לי לימי הנעורים המגניבים שלי, כשהחבורה שלנו נהגה לשהות שעות על גבי שעות במתחם הסקייטרים של רובי (נוסטלגיה), ברחבת הגלגיליות ובטרמפולינות. בימים ההם (לא משנה שנים), בילוי בחוץ שעות על גבי שעות היה דבר שבשגרה. היינו ילדי חוץ, נשמנו את אוויר פארק הירקון, וטבע עירוני היה התרבות והדת שלנו. כיום אני עדיין מגיעה אליו עם הבן שלי והוא תמיד מרגיש לי כמו הבית מחוץ לבית.

4. פארק מדרון יפו

כמו שהבן שלי נוהג לומר לי מהרגע שלמד לדבר והסתובבתי איתו ברחבי העיר: "אמא תראי פסל, את אוהבת, צלמי צלמי!", אז זה כבר המקום השלישי האהוב עליי בעיר שבו יש, נחשו מה, פסלים. וגם הם הוצבו במסגרת הפרויקט העירוני "אבץ". אבל לא רק בגלל הפסלים שיש בפארק אני אוהבת אותו כל כך. הפארק גדול ורחב, יושב ממש על הים ויש בו תחושה נעימה של שפיות. יש בו שילוב של טבעיות ובתוליות יחד עם פונקציונאליות, הוא סמוך לנמל יפו שתמיד יש שם משהו מעניין לראות וגם לנשנש – והכי חשוב בימינו, חניון ענק שתמיד יש בו מקום.

5. חומוס אבו חסן

אהבת חיי השלישית היא חומוס (הראשונה היא גל הבן שלי והשנייה היא האמנות), וליתר דיוק המסבחה של אבו חסן על כל סניפיו. אין סיור שטח ביפו שלא מסתיים שם, בכל שעה של היום ובכל יום בשבוע.
הדולפין 1/שבטי ישראל 14/ שבטי ישראל 17

מקום לא אהוב בעיר:

אין דבר כזה. יש מקום שלא אהבתי אבל למדתי לאהוב. אם הייתם שואלים אותי את השאלה הזו לפני 5 שנים הייתי עונה נווה שאנן, ובאמת שלא צריך להרחיב. מאז שהתחלנו את פרויקט "הקירות המצוירים של נווה שאנן" בתקופת הקורונה למדתי לאהוב אותה. גיליתי צדדים יפים בה, שכוללים כמובן את 30 ציורי הקיר שיזמנו והוצאנו לפועל בשכונה, את גלריית בית המשאבות, את המרכז הקהילתי הגר"א, אבל גם את המאמצים שמחלקות העירייה השונות משקיעות כדי לשפר את מצבה. זה מאוד סיזיפי וקשה, אבל יש עשייה ויש תקווה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש דברים שנחקקים בזיכרון לעשרות שנים ואחד מהם זה מופע המחול "אנאפאזה". צפיתי בו כנערה מתבגרת וצפיתי בו בחידוש שעלה לאחרונה. חוויה מכוננת וחזקה בכל אחת מהפעמים, ותזכורת לכוחה של התרבות לרומם את הרוח והנפש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאורך כל תקופת המלחמה אנחנו עוטים עלינו סמלים ומביעים דרכם את דעותינו ועמדותינו. לרוב זו סיכת החטופים הצהובה שמוכרת לכולנו. אני גיליתי שמה שנותן לי כוח ועידוד זה ללבוש את עמדותיי, תחושותיי, ואהבותיי. ולכן קניתי חולצה במסגרת "עוטף", פרויקט שמקדמת מסעדת האחים לתמיכה ביישובי העוטף, יחד עם המותג "קון". אני בחרתי בחולצת בורדו של קיבוץ בארי, עם טיפוגרפיה נוסטלגית ודימוי גרפי של עץ, בית ומגדל מים. כשאני לובשת את החולצה הזו אני מרגישה הזדהות החוצה וחיזוק פנימה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ימי המלחמה שלא נגמרת הם תקופה קשה גם לעסקים מכל הסוגים. בתחום התרבות והאמנות זה עוד יותר קשה כי אלה תחומים שנתפסים כמותרות. אסופה היא חנות שנותנת במה לעיצוב ישראלי ולאחרונה כמו כולם גם הם נקלעו לקשיים כלכליים.הם השיקו קמפייןהדסטארט מוצלחשעדיין פתוח להשתתפות למי שמעוניין.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מרימה לכל האימהות התל אביביות באשר הן, אלה שנלחמות ביוקר המחייה, אלה שמגדלות את ילדיהן בדאגה, אלה שמתנדבות ועוזרות ונותנות מעצמן, אלה שהפכו לתל אביביות כאשר פונו מהצפון והדרום, אלה שחולמות על עתיד טוב לילדיהן, קטנים כגדולים.

מה יהיה?
חייב שיהיה טוב.

• העיר שלי
• עיריית תל אביב
• פסלים בתל אביב
• יפו
• אבו חסן
• גני יהושע
• פארק רידינג
• אמנות
• נווה שאנן

דורית חכים קרמר גרה בתל אביב מאז 1989, ותוך שנה החלה לעבוד כעיתונאית במקומון "העיר", ובמקביל פיתחה קריירה כקולנוענית ("ירח בבית 12"), וכמפיקת קולנוע בעלת חברת ההפקה סיינה פילם פאונדיישן (עם לי שירה). כעת היא מוציאה את ספר הביכורים שלה בהוצאת כתר, שנקרא "הכיוון: מערב", העוסק בחוויותיה של משפחה צעירה במהלך רילוקיישן מאתגר בעמק הסיליקון, שנכתב בעקבות חוויותיה מי שנשואה ליזם ההייטק שלמה קרמר. זאת העיר שלה.

>>מקומות טובים לפגוש בהם אנשים טובים. זאת העיר של רביד כחלני
>>הבית הרועש של אבא ופינה טובה לגדול בה. העיר של איתי תורן

1. ווילסון פאדל קלאב

את משחק ה-פאדל (Padel, בספרדיתpádel)גיליתי באיביזה לפני כשנתיים, ואם הייתם מבקשים ממני באותו רגע לתאר לכם מה זה, הייתי עונה שזה שילוב של טניס, סקווש ומטקות, כי משחקים אותו ברביעיות עם רקטה שדומה בגודל ובצורה למטקה, והמגרש תחום בקירות זכוכית שהם חלק מהמשחק.הפאדל נחשב כיום לענף הספורט הכי צומח כלכלית, ובשנה האחרונה הוא אשכרה בומינג עם קפיצה ל-30 מיליון שחקנים ברחבי העולם. אפילו בישראל הקטנה יש כבר למעלה מעשרה (!) מרכזי פאדל.הפאדל אמנם הומצא על ידיהמקסיקני אנריקה קורסוארה פימנטל באקפולקו לאחר שמאס בסקווש, אבל הספרדים והארגנטינאים היו אלו שהפיצו אותו לעולם והפכו אותו לכה אופנתי, עד שכוכבי כדורגל כמו זינדין זידאן, דיוויד בקהאם, ליונל מסי ואיירן רובין החלו להתמקצע בו כקריירה שנייה.אני מתאמנת ומשחקת במועדון ווילסון בקאנטרי דקל פעמיים בשבוע ויותר.יש להם את המגרשים הכי טובים, המאמנים הכי מקצועיים והוויב הוא של מועדון חברים. מי שמתחיל עם פאדל, מתמכר. זה משחק חברתי, תחרותי, שמחייב כושר ודורש חשיבה אסטרטגית. והכי חשוב מרביצים הרבה מאוד פעמים חזק במחבט, ולי זה מרוקן אנרגיות של תסכול ועצבים על ה׳מצב׳.
הרב קוסובסקי 69, קאנטרי דקל

2. גינת הכלבים באליפלט

הגישה לגינה עוברת דרך טיפוס גבעת דשא שהעירייה התקינה עליה מתקני שעשועים לילדים, בפינה עם הרחוב הרבי מבכרך. אחת מהכניסות לשכונה ההיסטורית, היקרה והמאוד מתויירת – המושבה האמריקאית. אולם כשיורדים במורד המדשאה ומאתרים את שער הבטחון הכפול לבעלי הכלבים, נגלית מציאות הרבה פחות ירוקה. גינת הכלבים, שגם היא טופלה וטופחה על ידי העירייה, תחומה בחומה צפופה של צמיגים וחתיכות פח של מכוניות שבורות, שננטשו או שהיו מועמדות לגריסה – אני מנחשת, בבית המלאכה שפעל עד לא מזמן בשטח הסמוך. כשהכלבים שלי משוחררים בכיף, אני תופסת ספסל ומתבוננת בה משל היתה תל זיכרון לפלורנטין הישנה, פסל סביבתי בלתי מתוכנן, שניצב כדי להזכיר לנו שזה לא נכון שהשכונה תתרוקן מבתי מלאכה וחנויות של סוחרים. חלק מהיופי של דרום העיר זה הערבוב הזה.
אליפלט 13

3. הפסל ״מעבר לתחום״ של צדוק בן דוד

האם זה גרעין או פרי? למה יש מעליו קוף תלוי הפוך? אני לא יודעת, וגם לא רוצה לדעת. הפסל הזה גורם לי לחייך בכל פעם שאני עוברת לידו מאז הצבתו ב-1989.יש האומרים שהוא משונה, אני מוצאת בו קלילות, הומור וצבעוניות שכל כך חסרה בנוף הפסלים בעירנו, שנוטים להיות בומבסטיים, כהים וכבדים. עבורי ״מעבר לתחום״ מסמל את תחושת החופש שמגיעה עם ההתבגרות.
טיילת שלמה להט

4. בית קפה תילי

מקום שקט, רחב ידיים וירוק בלב העיר שאני נהנית לעבוד בו. יש להם קפה משובח, עוגיות ריבה שהן אגדה, והם אופים את הלחמים שלהם יום יום במקום. הכריכים טריים וטעימים, ארוחות הצהריים משביעות ושוות. בימי שישי הם מגישים גם יין, ויש מאפים מטריפים וחלות לשבת. פשוט קסם של מקום.
דב הוז 16, מרכז קהילתי אריק איינשטיין

5. שכונת נווה צדק

אני ומשפחתי מתגוררים בנווה צדק מזה עשרים וחמש שנה. וכן, מאז ומתמיד בונים בה. עזבנו את נווה צדק פעם אחת לטובת רילוקיישן בעמק הסיליקון, שהתבקש מפאת תפקידו של בעלי שלמה קרמר, כיזם הי טק. עברנו עם שלושה בנים בגילאי גן ויסודי, ואני זוכרת שאף אחד לא האמין שזה יהיה רילוקיישן זמני ושנחזור לישראל בחלוף כמה שנים. מכרים וחברים טענו שניפול למלכודת הדבש של החיים הטובים, הנוחים והשלווים בוואלי ונתמכר למרחק מהארץ, אבל הם טעו ואני כותבת על החוויה המיוחדת והחד פעמית של משפחה צעירה ברילוקיישן בעמק הסיליקון ברומן הביכורים שלי (״הכיוון: מערב״, הוצאת כתר) שרואה אור בימים אלה.

מקום לא אהוב בעיר

הפקקים. למה נדמה לי שהעירייה לא עושה שום דבר כדי להקל עליהם? העיר בכאוס מפחיד, ואני חשה בהתפרקות והפקרות סביבי. מכוניות עוברות בשגרה ברמזור אדום, נהגי קורקינטים רוכבים נגד כיוון התנועה ובפראות, רחובות נחסמים לדקות ממושכות בגלל משאיות שפורקות סחורה, ואין להן היכן לעמוד בגלל מכוניות חונות או ערימת קורקינטים שזרוקים באמצע הכביש ומפריעים למכוניות לנוע. נדמה שאין פקחים ושוטרים שיאכפו את החוק, חוץ מהבודדים שעוצרים רוכבים בלי קסדות או בעלי כלבים שמשחררים אותם בשדרות. במילים אחרות, מעדיפים להרים כסף מהרצפה מאשר להתנגח במי שמעז לצפצף על החוק.רעיון: אני סבורה שראש העיר היה צריך להקים אגף שיטור עצמאי של העיר, שפועל לאכיפה של כל התחומים הללו, כולל עבריינות, ושאנשיו יציגו נוכחות במרחב להרתעה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ככה זה עכשיו" של אורלי מיברג בגלריה נגא.קרעי בד הקנבס שאורלי מיברג תלשה והדביקה ויצרה מהם שלם חדש, מפעימים בממשות ובחומריות שלהם במבט מקרוב ומרחוק. תערוכה שההתבוננות בה היא מרגשת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט ״אנורה״ שמוקרן בבתי קולנוע לב. סרט שהעיף לי את המוח ועשה לי חשק לראות אותו מיד שוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לאחר ה-7 באוקטובר שלמה ואני הקמנו יחד עם אוריאל אלדד את ״עלות השחר״, שמטרתו לסייע לחיילים ששבים משדה הקרב. בכל שבוע, יוצא צוות אורגני של חיילים שלחמו יחד בחרבות ברזל, לבית ביוון – בו הם עוברים סדנאות עם מטפל מוסמך וגם מבלים ונהנים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיטש גולדהאר הבעלים של מכבי תל אביב בכדורגל, הוא מוכיח שיש לו מצפן ערכיות ועמוד שדרה. הוא פיטר את סמנכל הכספים שלו בגלל פוסט גזעני ודחה את עומר אצילי בגלל פרשיית הקטינות. כל הכבוד לו על הדוגמא האישית.

מה יהיה?
אנחנו בתקופה של שינויים (עידן הדלי). אנחנו צריכים אורך רוח ואמונה שכאשר הספינה תתייצב – נהיה במקום טוב יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• קאנטרי דקל
• גינות כלבים
• פסלים בתל אביב
• מרכז קהילתי דב הוז
• נווה צדק