>> דניאל גורי דה לימא הוא לא רק האיש עם השם הכי מגניב שאנחנו מכירים (ונכדו של חיים גורי), אלא גם דה לימא הברווז – שם הראפר שלו. בחודש שעבר הוא הוציא את אלבומו הרשמי הראשון בשני חלקים, "גבר" ו"גם אני מלחמת אזרחים". והוא מספר: "הראשון מחווה להיפ הופ שגדלתי עליו ולכותב הראשון שהראה לי מה אפשר וצריך לעשות עם עט: סבא שלי, חיים. השני הוא מכתב אהבה למוזיקה הברזילאית שגידלה אותי, ולאישה שלימדה אותי למה כדאי לומר 'לא יודע': סבתא שלי, עליזה". לשמוע עכשיו ומהר.

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

1. המקלט הציבורי בשכונת שפירא

אין לי מרחב מוגן בבניין ולמזלי זה שברחוב טורי הזהב היה הכי קרוב אליי. ממה שהבנתי, בשגרה המקלט משמש כמועדונית של בית הספר הסמוך, ולא מעט משפחות ישנו בו בשבוע האחרון, אז הייתה אווירה חזקה של גן ילדים (נקי אבל). כמעט כל סוג בן אדם שחי בישראל היה שם, אבל בעיקר פיליפינים ואריתראים. אף אחד לא דיבר על מלחמה או פוליטיקה. רוב הזמן פשוט פחדנו יחד בשקט. כמה נשים תמיד שיחקו בלילות קלפים על כסף בחדרון אחורי, תמיד לפחות אחת מהן עם תינוק ער עליה. כולם עפו על הכלב שלי. ליכודניקית מתוקה בשם שושי אהבה אותי למרות שאני עובד בעיתון "הארץ". היה מרחיב לב מאוד.
טורי זהב 15

2. פארק סוניה

עברתי לתל אביב לפני שבע שנים בגלל זוגיות ועבודה. אני ירושלמי וחסר לי פה קצת הרים וגבעות. פארק סוניה ממוקם חמש דקות ממני על מדרון קטן אבל מרשים יחסית לתל אביב, ובדומה למקלט יש בו ייצוג של כל תושבי השכונה, כולל אלה שאין להם בית. יש שם אימוני אינטרוולים וילדים אריתראים, תלמידי ישיבה וראפרים שאף אחד לא מכיר. הוא ירוק נורא ומספק מגוון חוויות של ידעתי שאני צריך בכלל: פגשתי זוג אווזים לא מעצבנים (כל חורף כבר שלוש שנים), הצלתי ארנבת מחתול, ברחתי מתרנגולת שחשבה שאני בא לה על הגוזלים, ראיתי קרב בין כנופיות של מיינות, יונים ודררות, ושמעתי את ההסבר הכי כריזמטי (אבל עדיין גרוע) ללמה כדור הארץ כן שטוח. אני גר בשפירא קרוב לארבע שנים ומעולם לא פסחתי עליו בטיול עם הכלב. לא מעט מילים לשירים באלבום החדש שלי נכתבו בו או בדרך אליו.
פרי עץ חיים 2 תל אביב

3. א-לה רמפה

סוג של בר הבית של מקום העבודה שלי. הצוות מקסים, האוכל טעים, אחלה מוזיקה (כמעט כל שבוע יש חבר'ה שמנגנים סמבה לייב כמו שצריך, בתור ברזילאי והסמבה ראפר היחיד בישראל, אני מאשר) ויש קאיפיריניה (טובה. גם מאשר).
העמל 21 תל אביב

4. קופי לאב

יש פה את הקולדברו הכי טוב בעיר לדעתי, ובזכות העובדים המתוקים קל מאוד להרגיש בן בית. גם פה נכתב חלק נכבד מהאלבום.
שדרות הר ציון 108 תל אביב

5. הבית של קובי בלולו

הבית של הקומיקאי/שף קובי בלולו כשהוא עושה בו פופ אפ. קובי קומיקאי מופלא (גם הוא מופיע באלבום) שמבשל כמו שהוא מצחיק, עם שפע ניואנסים מפתיעים ועומק מחשבה לא נפוץ. הוא וזוגתו אורטל הם אחד הזוגות הישראלים הכי יפים שאני מכיר, ויצרו יחד בדירתם חלל מלא צחוק וחום שמעניק חוויות חד פעמיות, גם אם כבר אכלת אצלו אוכל הודי (הוא מכין גם טאקוס מפחידים. יש בשישי הקרוב, כדאי מאוד).

מפחיד. הטאקו של קובי בלולו (צילום: קובי בלולו)

מקום לא אהוב בעיר:

דרום העיר כשהחורף גשום. או שתארגנו לנו ניקוז נורמלי או שתאשרו לליים להשכיר גם גונדולות. מוגזם שכל טפטוף של יותר מכמה דקות הופך אותך לחוקר אמיץ באמזונס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של הארינגמן קולקטיב באממה ג'אז רום. יש באממה סאונד משובח והמוזיקה של הקולקטיב, משהו נדיר ביופיו שנמצא בין ג'אז, היפ הופ ופסיכדליה, תמיד מרגישה כמו אלוורה על הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט Lone Star, פנינת אינדי אמריקאית מסוף שנות התשעים. על פניו מעין מערבון/תעלומת רצח המתרחש בעיירה טקסנית על הגבול עם מקסיקו, אבל בתכלס סיפור אנושי מאוד שמתבונן עם המון חמלה במשמעויות הרבות של המילה "גבול". היה כמעט קל מדי לתרגם בראש את העלילה שלו לעברית וערבית.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שמקדם שיח בריא ופורה בין כל יושבי הארץ הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הסטנדאפיסט עידן רונן. אני לא חושב שיש כרגע בקומדיה הישראלית קול מקורי או מעניין יותר משלו (וגם אותו זכיתי לארח באלבום).

מה יהיה?
יותר טוב, אם נחליט שזה מה שאנחנו באמת רוצים. צריך להפסיק לריב עם אנשים בתגובות ולהתחיל לפתוח את הלב והאוזן לאנשים שחיים פה לצדנו וחושבים אחרת מאיתנו. ניסינו דרכים אחרות וכולנו יודעים לאן הגענו.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• שכונת שפירא
• א-לה רמפה
• מקלטים
• קובי בלולו
• הצפות

>> אברי ג'י הוא אברי צפנת, 32, שביסס את עצמו בעשור האחרון כאחד היוצרים החשובים בסצינת ההיפ הופ המקומית. הוא מפיק, ראפר, כותב שירים, ובעלים שותף בלייבל העצמאי פלא רקורדז, וכעת הוא משג את אלבום הסולו השני שלו,"קעקועים על גבי מרחב-זמן", שבו מתארחת עילית הראפרים המקומית בכיכובם של עדן דרסו, כהן, דימה XR, וולקן, קלין סדייל, חסן אמסי ועוד רבים וחזקים. תלחצו פליי כאן למטה ונצא לדרך.

>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים
>> העיר של מרינה שויף // בר להרגיש בו נוח בפיג'מה והכיכר שהיא הלב

1. קפה שפירא

גן עדן בליבה של שכונת שפירא הקסומה בדרום תל אביב. קפה שפירא פתוח כבר מעל לעשור ומאפשר לכל מי שמגיע אליו לקחת הפסקה מהחיים במטריקס ולהתחבר לתדר מטיב. רחבה גדולה בחוץ בין העצים ומיצים טריים ואוכל בפנים; תקלוטים, הקרנות של סרטים וכל מיני ערבי קונספט מיוחדים – תמיד יש משהו מעניין בקפה. בימי שלישי בערב רץ שם ליין של רגאיי מתקליטים כבר מעל 400 שבועות (שפירוטס רפרזנט).
רלב"ג 15

2. חוד המחט

בצפון דיזנגוף שוכנת לה חנות תקליטים/בית קפה קסום במיוחד. חוד המחט הוא מקום עלייה לרגל לחובבי תקליטים ומוסיקה, ספוט נדיר שמארח אירועים אדירים. לדוגמה, הליין One Mic שרץ שם אחת לחודש כבר שלוש שנים, מארח בכל פעם מפיק מוזיקלי אחר על עמדת התקלוט שמנגן אך ורק קטעים מוזיקליים מקוריים מהקטלוג שלו, בזמן שראפרים וראפריות מכל הארץ מגיעים לאלתר על המקום חרוזים על המיקרופון. מי שהיה יודע, ומי שעוד לא – זה לגמרי הזמן לעקוב ולהגיע בפעם הבאה.
דיזנגוף 225

3. משק ברזילי

המסעדה האהובה עליי בעיר כרגע. עם חומרי הגלם הכי טריים ויצירתיות שיא של השף נריה קלנטרוב, משק ברזילי מביאה בשורה של אוכל טעים, צבעוני, בריא ויצירתי שיודע למקסם את הגידולים המקומיים המדהימים שיש לנו בארץ, ולשלב אותם עם חוכמה קולינרית מכל קצוות עולם. לצד המסעדה משק ברזילי מפעילה גם מעדניה שמגישה חלק מהאוכל שמוגש במסעדה ועוד הרבה מעבר. ארוחת צהריים מושלמת בוולט למישהו כמוני.
אחד העם 6

4. פארק הירקון/חוף הים/גן הפסגה

עם כמה שלתל אביב יכול להיות אופי אורבני צפוף ואפור, יושבי העיר בורכו בכמה פנינים פסטורליות של ממש. חוף הים שתמיד נמצא שם בשבילנו, פארק הירקון שמתחיל בצפון הישן ומתפתל עד ראש העין וגן הפסגה ביפו הם רק שלושה מתוך ניסים ונפלאות הטבע הזמינים לנו בכל רגע נתון (לצד פארק דרום, פארק החורשות ועוד). בכל רגע מומלץ מאוד להגיע ולנשום.

5. א-לה רמפה/לה מעלה

בקרית המלאכה, במרחק של 100 מטר אחת מהשניה, שוכנות שתי מסעדות מדהימות. א לה רמפה מציעה תפריט צמחוני, צבעוני וססגוני. לעומתה, הלה מעלה מתמחה באוכל מקסיקני אותנטי. מלבד היותן מקומות בילוי נעימים ומרחבים בטוחים בדרום תל אביב, מפעם לפעם תוכלו גם לתפוס שם אירועים מיוחדים, הופעות ומסיבות. בלה מעלה מתקיים הליין המצוין "דיסקו טאקו" אחת לחודש כבר חמש שנים.
העמל 21/שביל המרץ 5

מקום לא אהוב בעיר

זה יהיה שקר להגיד שאני לא אוהב את המקום הזה כי אני בעצמי עובד שם באזור, אבל אני חייב לשים לרגע את הזרקור על החצר האחורית של תל אביב. ממזרח למנחם בגין בצידו הדרומי יש כמה בלוקים שסובלים מרוע, חורבן ומוות.יש לי רק אהבה לאנשים שגרים, לחנויות ולתרבות בשכונה הזאת.הלוואי ונדע כבר איך לטפל באנשים שנופלים למקומות הארורים האלה של שימוש בסמים קשים וירידה לזנות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי לאחרונה להופעת תיאטרון פלייבק של "החבר'ה מאיכילוב". למי שלא מכיר – תיאטרון פלייבק זה למעשה תיאטרון מאולתר שממחיז בזמן אמת סיפורים של אנשים מהקהל. כשבאתי תיארתי לעצמי שאני הולך לחוות משהו מיוחד אבל לא היה לי מושג עד כמה! קודם כל מהסיפורים החשופים, המטלטלים והמרגשים שהגיעו מהקהל ועל אחת כמה וכמה על היכולת של חמשת המופלאים האלה (טלי רובין, חן אוחיון, רועי רובני, עינת משעל ניצן, רועי חן) להמציא מהם הצגה מאולתרת בזמן אמת שגרמה לכל הקהל להיות בפרצוף של וואטדהפאק (בקטע טוב).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ישנו אוסף חדש ומדהים שנקרא"דרישת שלום" ויצא בהוצאת הספרים רדיקל(שבתכלס, הייתי צריך להכניס לחמשת המקומות האהובים עלי, אז הנה אני מגניב אותו פה בסוגריים: בית רדיקל התחייה 27! צ'ק איט אאוט!! מקום מהפכני חסר תקדים!). באוסף יש למעשה שישה ספרונים קטנים שבכל אחד מהם מכתב/נאום/מאמר על השלום. הוא ארוז בצורה יפהפיה ומכיל בתוכו כתבים של אנה פרנק, מנחם בגין, אנואר סאדאת, יצחק רבין, דליה רביקוביץ' ודוד גרוסמן.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל אפשרות לתרום או להתנדב יכולה להיות מבורכת. לתחושתי הכי חשוב זה להיות נוכחים ברגע ולהרגיש איפה המציאות מאפשרת לנו לעזור ביום יום (גם חשוב לדעת איפה לא). אלוהים שם אותנו במקומות ובסיטואציות ולא סתם. תישארו עם עיניים פקוחות. מעבר לזה, ההסתכלות שלי מתחילה מהסביבה הכי קרובה אל ההכי רחוקה. אני משתדל להיות בתשומת לב גבוהה למעגלים הכי קרובים אליי, מהמשפחה לחברים, לוודא שכולם בטוב. לשים לב לשכנים. זה כאילו מובן מאליו אבל בסוף זה הכי לא. בגלל זה אני אומר את זה.

כל אחד צריך עזרה לפעמים, אבל לא כולם יודעים לבקש. הרבה נשארים לבד עם הצרות שלהם ושם נוצרים כאבים ותסכולים עמוקים. מעבר לזה ובעצם לפני זה, ממליץ מאוד לטפל בעצמכם. תוודאו שאתם בטוב; לייצר מרחב לדבר בו את הפנימיות שלנו זה קריטי. אחרי שיש אתכם ואת המשפחה שלכם והקרובים שלכם – אני חושב שהמאבק של משפחות החטופיםלהשגת עסקה להשיבם ולסיים את המלחמה צריך להיות מאמץ לאומי כולל. אם נתעלם כשאוכלוסיה מסוימת נפגעת זה רק עניין של זמן עד שזה יפגוש אותנו. אסור לעצום עיניים ולתת לשום דבר לעבור על סדר היום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איילת יוסף.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה שיהיה.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• פלא אוזן
• קפה שפירא
• חוד המחט
• משק ברזילי
• גן הפסגה
• פארק הירקון
• חוף הים בתל אביב
• א-לה רמפה
• לה מעלה

רוי סער הוא שחקן ומוזיקאי, שיחק בתיאטרון הקאמרי וכותב מוזיקה לתיאטרון. לאחרונה יצא אלבום הסולו הראשון שלו, "הכל נכנס בתיק אחד", אלבום קצר שמשלב מוזיקה ברזילאית עם רוק אלטרנטיבי בעברית וכדאי לכם להאזין לו כאן.

>> פצע שהפך לפרח ומקומות שנותנים להיות // העיר של דיוויד לרנר
>> לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב // העיר של ליאב מזרחי

1. אושר עד // סניף ביצרון

לפני סיבוב באושר-עד אני מפנה את הלוז, מבקש שלא יעבירו לי שיחות ומתארגן על רכב – עדיפות לוואן. מעבר לשפע הקיצוני ולמבצעים (שנראה שנועדו בעיקר למשפחות מרובות ילדים), החוויה באושר עד היא כמו בפרק טוב של "תרגיע" – אתה נחרד ונהנה בו זמנית. החוויה מלווה בהלם ראשוני ומתפתחת לסחרור נוסטלגי של ילד שנכנס ללונה פארק בפעם הראשונה. ממליץ לעדכן את ההורים בסיום הקנייה, משום מה זה עושה להם טוב על הלב ומשקף בעיניהם אחריות ובגרות.וולטר מוזס 6

2. רחוב יסוד המעלה

צומת הרחובות יסוד המעלה ובני ברק הוא צומת ידוע לשמצה בקרב רוכבי האופניים. אם גנבו לך את האופניים – סיכוי טוב שתמצא אותן כאן נמכרות למרבה במחיר. אני מניח שעבור רטב תושבי העיר שכונת נווה שאנן היא אזור קשה שמתקשר בדרך כלל עם הומלסים, בתי בושת וסמים, אבל בשבילי השכונה כולה ורחוב יסוד המעלה בפרט הם פיסת אמת בתוך העיר הזו, שיכולה להיות כל כך שקרית ומעושה.
כשגרתי בדרום העיר הייתי מגיע לכאן גם בשביל חדרי החזרות והמסעדות, אבל בעיקר מתוך סקרנות. הריחות, המראות, הרנדומליות של האירועים שקורים כאן הם יוצאי דופן, לפעמים לא קלים לעיכול, אבל מאוד חיים. צריך לדרוש לשקם את האזור, להקים בו בתי מחסה ומעונות, להגביר את הפיקוח. עד שזה יקרה אפשר ולדעתי חשוב גם להביט למציאות הזו בעיניים. אצלי היא מגרה את כל הנקודות, מפעילה את החושים, מאיימת, מזעזעת, מדכאת ומקרקעת. ברחוב אחד עולה בי כל כך הרבה רגש – של נחמה, כעס, עצב, פחד, סקרנות וחמלה, ומעבר להשראה יצירתית, רחוב קטן מביא איתו חוויה אנושית חזקה.

3. תיאטרון הקאמרי

יש המון תיאטראות טובים בעיר, אבל הקאמרי תופס מקום מיוחד אצלי בלב. התחלתי לשחק בקאמרי בגיל 14, שיחקתי במספר הצגות וכתבתי מוזיקה לאחת. עד היום כשאני נכנס לראות הצגה אני קצת בלחץ של לפני אודישן. קטונתי מלבקר את איכות ההצגות והאמנים, אבל אני כן ממליץ על קבוצת הצעירים החדשה שהוקמה שם לא מזמן ומעלה הצגות פשוט מצוינות עם חומרים רלוונטיים, ובפועל בועטת בארכאיות של המדיום הזה.שאול המלך 19

4. גלסי צילום מסמכים

כל אמני העיר עוברים באופן קבוע בבית המקדש השלישי הזה. שחקנים בשביל להדפיס טקסטים, מוזיקאים בשביל לשכפל פרטיטורות וצ'ארטים, קולנועיסטים – תסריטים, ומחזאים ומשוררים ובאמת כולם. לא סתם נמצאים על הקיר הגדול מאות צילומים של אסנת בעלת הבית מחובקת עם כל סלב שקיים. היחס מהצוות מדהים ואף פעם לא חסרה מדפסת פנויה כשצריך, אבל מעבר לזה, בגלסי יש תחושה שכונתית נעימה, תלושה מהמקום שבו היא נמצאת (מול כיכר הבימה, בואכה רוטשילד, בואכה הכי מרכז העיר שיש) – מה שהופך את חנות הצילום הזו למקום שכבר נדיר למצוא ומרגש להיות בו.מרמורק 8

5. קריית המלאכה

מתחם התעשייה והאומנות המפלצתי הזה הוא באמת אבן יסוד עירונית. יש בו הכל, ונראה שבכל יום שעובר עוד גלריה, אולפן הקלטות או תיאטרון נפתחים בו. אני אוהב ללכת בין הבניינים, להקשיב ללהקות מחדרי ההקלטות ולדמיין שאני מקשיב לטייק שיכנס לאלבום הבא שלהן וזו בעצם השמעת בכורה פרטית. ממליץ לבדוק איזה אירוע קורה במרץ 2 (המרכז הדי חדש לתרבות אלטרנטיבית) ולקנח במסעדת א לה רמפה שמגישה אוכל מעולה ומארחת הרכב שמנגן סמבה מושחזת בימי שלישי.

מקום לא אהוב בעיר

שביל האופניים הלא-גמור ברחוב דיזנגוף. בשנים האחרונות נהיה כל-כך בלתי נסבל ללכת, לרכוב וגם לנהוג בעיר. בתור מי שאין לו רכב ומתנייד עם אופניים, אני מתחרפן כששביל האופניים נקטע באמצע הרחוב. מי שרוכב לאורך דיזנגוף ולצערו צריך להצפין מעבר לשדרות בן גוריון, נאלץ לקבל החלטה כואבת, להיות או לחדול, לסכן את עצמו ואת הולכי רגל או להידרס על ידי קו 5.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה"אשכבה" בתיאטרון הקאמריעלתה ב-1999 ורצה עד היום. היא עולה פעם בחצי שנה, בדרך כלל למספר הצגות בודד ומשמרת בקנאיות את הגאונות יוצאת הדופן של חנוך לוין. לאורך השנים צפיתי בהצגה למעלה מ-10 פעמים וכל פעם אני משתגע מחדש. הכאב שבהחמצה הוא בשבילי טריגר לבכי שקשה לעצור וסצנת נשירת העלים מהעץ מספקת את הקתרזיס העוצמתי ביותר שחוויתי בתיאטרון.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התקופה האחרונה הביאה המון יוצרים לכתוב על – ולתאר את – החיים שלנו מאז שפרצה המלחמה. בשבילי הכל עדיין מורכב וקשה מדי לעיכול, ככה שאף אחת מהיצירות האלו לא מצליחות לספק נחמה או אופטימיות, זה פשוט מוקדם מדי. הדבר היחיד שמרים אותי בתקופה האחרונה הוא מוזיקה ישראלית מפעם. אני חוזר לאלבומים שכבשו אותי כשהייתי בתיכון – "ששת", "מאחורי הצלילים", "אחרית הימים" ו"קצת אחרת". בריחה קטנה מהמציאות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אין בעיני דבר חשוב יותר כרגע מאשרלעמוד לצד משפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני אנצל את השאלה להרים למוזיקאי מוטי רודן, שמעבר להיותו קול פורץ דרך במוזיקה שלנו הוא גם זה שדחף אותי להקליט ולשחרר את המוזיקה שלי. יש המון מוזיקאים מוכשרים בארץ, והוא ללא ספק בעיני המקורי והמעניין ביותר מכולם כרגע.

מה יהיה?
קשה לי להיות אופטימי כרגע והתחושה הכללית מהשנתיים האחרונות היא די מחורבנת. מסביבי חברים במילואים, עוזבים את הארץ, לא סוגרים את החודש ולא רואים את האור. אהבה ויצירה הם הדברים שדוחפים אותי לצאת מהמיטה בבוקר, ואני רוצה להאמין שמתישהו תקווה תהפוך לסיבה משמעותית גם היא.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• תיאטרון הקאמרי
• קריית המלאכה
• א-לה רמפה
• נווה שאנן

זה הולך להיות כנראה אירוע מדהים, אז אולי כדאי שתרוצו מהר לקנות כרטיסיםעוד לפני שאתם קוראים את הטקסט הזה. נו? אתם עוד פה? רכשתם? חזרתם? עכשיו אפשר לספר: עשרות מוזיקאים שהיו אמורים להופיע בפסטיבל אינדינגב ישתלטו מחר (שישי, 26.4) על קריית המלאכה ויעירו לחיים את מתחם האמנות האהוב.

>> 06:29 בניו יורק: תערוכת פסטיבל נובה נפתחה במנהטן

תחת הכותרת "ראקט" (רעש ומהומה באנגלית), ישתלטו אנשי האינדינגב על חמישה לוקיישנים שונים בקריית המלאכה עם עשרות הופעות ותקלוטים שיתחילו בשעה 16:00 ויסתיימו בבוקר למחרת. האירוע מכנס למעשה את כל המוזיקאיות והמוזיקאים שהיו אמורים להופיע על במת ה"ראקט" בפסטיבל אינדינגב שהיה אמור להתקיים בסוף אוקטובר שעבר אך בוטל בעקבות טבח שבעה באוקטובר.

רצינו להגיד קודם כל תודה על הרוח הגבית והתגובות החיוביות שאנו מקבלים. מחזק במיוחד בימים מטורללים אלה. את האירוע אנחנו…

Posted byInDgigsonSunday, April 14, 2024

"בבוקר של ה-7 באוקטובר התעוררנו לצלילי היירוטים והרקטות במצפה גבולות, בעיצומן של ההכנות וההקמות לפסטיבל אינדינגב, עליו עבדנו והתכוננו במשך כל השנה שקדמה", מספרים אנשי האינדי. "חצי שנה אחרי, החלטנו שניקח צעד ונסגור את המעגל שלנו, ונקיים פסטיבל אלטרנטיבי עם הליינאפ שלא קרה. כך יזמנו את ה'ראקט בקרית המלאכה' – הפסטיבל האורבני של במת הראקט מהאינדינגב, במסגרתו יזכו האמנים שהתכוננו להופיע בבמה להשמיע את המוזיקה שלהם ולנגן לקהל הסקרן והרחב" (וואלאק לא יודעים, נשמע שדווקא אנחנו זכינו).

האירוע מתרחש בשיתוף פעולה עם המרץ 2, סטודיו המפעל 1, הגיטאר לופט, קיר הטיפוס "הבלוק" והמסעדות א-לה רמפה ולה-מעלה, כשההופעות יתקיימו בארבעה חללים בו זמנית לאורך היום וייצרו עבור הקהל את אפקט הפומו המוכר מהפסטיבל. במקביל, לאורך האירוע כולו יתקלטו תקליטנים תקלוטים בא-לה רמפה ובסוף האיוונט תתחולל מסיבה עד אור הבוקר במסעדה המקסיקנית הנהדרת לה מעלה.

ממפקדת אינדינגב נמסר כי "כולנו תקווה, שלא רק אנחנו, אלא גם משפחות החטופים וקהילות העוטף יזכו לשים סוף לאותו יום שבת, בכך שהחטופים יחזרו הביתה בריאים ושלמים. כך גם לקהילות המפונות מצפון הארץ שיזכו לשוב לביתן בהקדם, ובכלליות, לכל תושבי חלקת האדמה הזאת – שיזכו לשקט, ביטחון, שלום וחופש".

בין האמנים שיופיעו באירוע: Acid Boys * Adi Scotheque * The Orions * אור אדרי * קוסטה קפלן * הלם חמודות * Pie O My * דניאל ספיר * נערות ריינס * אנטיגונה רקס * DJ Fontana * חשש אמיתי * Tendres * בין ההריסות * Javapsych * Maya Zeltzer * מירי אוחנה * REFAIM * Grateful Dead Party * עמר גשן * Meloman * קלפטומנים * Tualet * ליהיא אם * ZIV (DJ Set) * Ozo Bozo * גיל מטוס * Stein * Lenny Ross * ATALEFIM * יואב ארבל ועוד.

>> הראקט בקריית המלאכה, שישי 26.4 החל מ-16:00,פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• אינדינגב
• קריית המלאכה
• א-לה רמפה
• לה מעלה
• המרץ2
• מוזיקה
• אינדי ישראלי

אורי טולדנו, KAYMA בשביל רוב העולם, הוא מהמוזיקאים הישראלים המבטיחים והמצליחים ביותר באירופה בשנים האחרונות. אלבום הבכורה הבינלאומי שלו היה אמור לצאת באמצע אוקטובר, אבל אז הגיעו אוקטובר וזוועותיו ושינו לכולם את התוכניות.השבוע יצא לאור סופסוף האלבום "New Trying Outs"ואנחנו שמחים לבשר שהוא אש. מופע השקת האלבום יתקיים בבארבי, 4.6, ואם היינו אתםכבר היינו קונים כרטיסים.

>> הם אוהבים קולנוע יותר מכולכם. הם אוכלי סרטים. וזאת העיר שלהם
>> העיר של יסמין קיני: סלון לארח בו וריח ממסטל של לחם

1. א לה רמפה

מעבר לאהבה וההערכה הרבה לחלוצי קריית המלאכה שייסדו את המקום, הרמפה היא סוג של נס מעצם היותה הזיה גאוגרפית וקסם אינדי שמוכיח את הצלחתו במשך שנים רבות.אישית אני אעדיף לשבת על הבר בפנים וליפול על סלט באגס באני ואספרגוס בצבע של הדלת, אבל הכל טעים. העברתי שם ימי הולדת, ישיבות ליליות באולפן שמעל המסעדה (ידעתם?) ומסיבות ריקודים מוזרות בחורפים של מבול בחוץ, כולם בפנים והשמשה מכוסה אדים מנשימות של רוקדים מיוזעים. אם לא הייתי יודע אחרת (או רואה איך בנו את המקום וגם החביאו בין הקירות שיק פתוח על מיליון שקל, נשבע באמא) הייתי חושב שהרמפה תמיד היתה שם, כך שמבחינתי היא מוסד תל אביבי פר אקסלנס.העמל 21

2. החוף המערבי

חלקו הלא מוכרז של רצועת החוף הדרומית של תל אביב, למרות שוויקי טוענת ששמו הוא "צ׳ארלס קלור", הכולל גם את המנטה ריי ובית האצ"ל. השמועה אומרת שהחוף קיבל את שמו מעצם היותו סמוך לחניון המערבי.לדעתי אף גולש לא רוצה להגיד שהוא נכנס לגלוש ב"צ׳ארלס קלור", ולכן אני סבור שהשם נולד בסצינת הגלישה אליה אני מחובר כמעט כמו שאני מחובר למוזיקה. בין חורף לקיץ, יש לי אינספור חוויות בחוף הזה שנמצא מרחק הליכה ממני והוא חלק בלתי נפרד מחיי.

3. המנזר

עוד מגבש את דעתי סביב המקום שמגיש טוסט גבינה פגז מלווה בניחוח סיגריות. אין ספק שאלו יחסי אהבה שנאה שמביאים אותי לבחור במנזר כנקודת ציון משמעותית בעיר.עוד מימי התיכון היינו יושבים לתפוס את השולחן בקומת המרתף (לשעבר המטריושקה) ולהינות מחצי גולדסטאר ב-13 ש״ח ולהתלהב מכך שהקירות מעוטרים בתמונות פורנוגרפיות.מאז ומדי שישי מתכנס פרלמנט חברי ילדות (האשטאג “R.A.G” רפרזנט) ובכל פעם אני אקלל את הרגע שיצאתי לנווט את דרכי דרך ההמון של שוק הכרמל, חיכיתי לכיסא פנוי וכל זה בשביל להיצלות בשמש, לשבת בדוחק, לשתות מאגנרז עם קרח ולשכוח שכל זה קרה עד שבוע הבא.אלנבי 60

4. וורמוטריה

המקום החדש מבעליו של מסעדת צי׳קטי (שמיותר להוסיף לרשימה מרוב שמדובר בקונצנזוס). חייב לומר שנהניתי מאוד.הלוקיישן נעים ויש ווייב בפנים ובחוץ, אווירה תוססת אבל במידה (יענו מוגז עדין), שירות טוב ומנות טאפאס שכיף לחלוק. אכלתי לא מעט מהתפריט אבל לדעתי הפשטות לוקחת – גספצ׳ו, פאן קון טומטו ומבחר וורמוטים מעולה כפי שהשם כבר מסגיר.שימו לב רק שבשירותים יש תריסים עם חריצים ואם עומדים להשתין אז יש סיכוי שהשולחן הממוקם מעבר לחלון רואה הכל.אניווי, אחזור שוב!
נחלת בנימין 25

5. למפור

כמי שנחמץ ליבו כשסגרו את האנוי הויאטנמית ברחוב לילנבלום, למפור היא בהחלט חלופה לגיטימית והשם ישמור אותנו כמה טעים שם קציצות תרד בקארי. העיצוב מינימליסטי על גבול הקמצני אבל אני מבין את הרצון לעשות אותנטי וזה עוד בשותפות עם אייל שני ושחר סגל, יאללה בסדר.קינג ג'ורג' 30

6. הוטל מונטיפיורי

בחירה אסטרטגית בתקווה שמתי ורותי ישימו עין ויחזירו את ארוחות הבוקר במהלך השבוע ולא רק לאורחי המלון.זוכר לא מעט פעמים שקמתי בcrave כביר לחמאה המלוחה (זו שצריך לבקש במיוחד) לצד ביצים וירקות מטופלים בשמן זית יוקרתי, וההוטל לחלוטין נותן מענה על העניין. אם אנחנו כבר פה אז ראוי לציין שאני משוחד של קבוצת R2M שכל לוקיישן שלה הוא בול בפוני.מונטיפיורי 36

מקום לא אהוב בעיר

כיף להוציא קיטור כשניתנת הזדמנות אבל אני חושב וחושב ולא מצליח לעלות בדעתי מקום שאני לא אוהב בתל אביב. כנראה האהבה הרבה לעיר מאוזנת במידה של חמלה למפגעים ולמוסדות הכושלים שלה. אם בכל זאת משהו – אולפן ההקלטות שלי נמצא ברחוב אילת פינת אליפלט, בבניין מסחרי מלא ביוצרים ואמנים, וטוב לנו שם. גם שם עתיד לקום בקרוב בניין רב קומות, ואני ושכניי האמנים נצטרך למצוא לנו משכן חדש ליצור בו. משכן תרבות. זו שנותנת זהות ותקווה, שבונה ומפרקת חברה. חושב שהעיר יכולה לגבות, להקל, ולאפשר יותר עבור יוצרים ואמנים למען העתיד התרבותי של כולם.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מיצג המיטות הריקות בהבימה בהחלט פתח שלא נאמר קרע את הלב. זו לא תחושה שנעים להרגיש, בטח כשזה מתקיל אותך במרחב הציבורי, אבל אפרופו תרבות, כמה כוח יש במיצג בשביל להפעיל אותנו רגשית ולעצב תודעתית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא אובייקטיבי, אבל בשיא תקופת האזעקות התכנסו ספונטנית כמה חברים אצלי בסטודיו, ומחוסר יכולת לדבר על מה שקרה בפסטיבל נובה פשוט כתבנו שיר על ריקוד חיים ומוות. קשה לי לשיר אותו מבלי להתפרק, לפעמים זה נחוץ. הוא נקרא Dancing On Dust ואמן העורכת תשאיר לכם פה לינק להקשיב לו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה מצאתי את עצמי עורך מוזיקה, סרטונים וקריינות להמון גופים וחושב שאפקטיבית עדיף לרכז את כלל האנרגיה בגופים בעלי השפעה רחבה. אני מאמין ש"אחים לנשק"הוא אחד כזה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חנן יבלונקה.

מה יהיה?
קניה ווסט יחזור בתשובה. יהיה טוב.

• העיר שלי
• ישראלים בחו"ל
• מוזיקה ישראלית
• המנזר
• א-לה רמפה
• הוטל מונטיפיורי
• צ'יקטי
• ❤ תל אביב