עידן בן-טל הוא איש רדיו ועורך מוזיקלי, מפיק מוזיקלי ודי.ג'יי, שידר בגלי צה"ל וגלגלצ ועד לאחרונה ערך והגיש את רצועת המוזיקה האלקטרונית היומית "משמרת חצות" בכאן 88. לשעבר המנהל האמנותי של ה"רפי" בתדר וחלק מצוות התוכן של מתחם. בקיצור, אושיית תרבות כלבבנו, ואין לו שום דבר לקדם וליחצן כרגע חוץ מאהבה לעיר ולמקומותיה. אז זהו.

>> רחם מתחת לאדמה וגג לנשום בו היפהופ // העיר של דוד בן ארזה
>> חנות צעצועים להיקבר בה ובר לחימום הלב // העיר של מאיה קניג

1. ענן

הענן הוא הבר שלא ידענו שאנחנו צריכים. תשומת הלב לפרטים הקטנים – מהסאונד, העיצוב וסלקשן התקליטים המצומצם אך מדויק, לצד אווירת הנונשלנט הייחודית, הופכות אותו לבר שמרגיש כמו סוד כמוס והמקום הכי חם בעיר בעת ובעונה אחת – מינימום פוזה, מקסימום וייב. בנוסף, נפתח לאחרונה "קפה ענן" של נועם אוחיון שפועל בשעות היום במקום, ונותן עוד סיבה טובה לצאת מהבית גם בבוקר.
רענן 36

2. תדר

לא נראה לי שיש צורך להציג את התדר או להסביר את חשיבותו לעיר בעשור, עשור וקצת האחרונים. עבורי, אנשי התדר, ובראשם וולטר ולאחר מכן אור מגל, היו מהראשונים שהאמינו בי ונתנו לי הזדמנות לבטא את עצמי ואת הדברים שאני מאמין בהם אומנותית – מתקלוטים ברדיו, ברומנו ועד כמובן ה"רפי" שאותו גם ניהלתי אומנותית, ולנצח יהיה לו מקום מיוחד בליבי. בתדר תמיד היה ברור, שהתוכן והאמנות מגיעים לפני השיקולים המסחריים, לא דבר מובן מאליו לעסק בכל מקום, ובמיוחד לא בישראל באקלים התרבותי והפוליטי הנוכחיים.
דרך יפו 7

3. פארק צ'ארלס קלור

כשגרים בישראל, ובמיוחד בתל אביב, נוטים לקחת את קיומו של חוף הים כמובן מאליו. כשגרתי תקופה מסויימת בברלין הבנתי עד כמה הנוכחות של הים חסרה לי. כשחזרתי לארץ, הבטחתי לעצמי שאלך לים כמה שיותר ושלעולם לא אקח אותו שוב כמובן מאליו. די מהר הבנתי שאולי החול והשמש הקופחת הם לא בדיוק כוס התה שלי. כפשרה, אני משתדל ללכת לצ'ארלס קלור ולשבת על הדשא מול הים, בעיקר בזמן השקיעה. זה לא מחייב, בקיץ הרבה פחות חם מבכל מקום אחר בעיר, וחובי האישי לים ולמצפוני משולם.

4. הברקפסט (לשעבר)

המקום שלפני יותר מעשור גרם לי להתאהב במוזיקה אלקטרונית, והראשון שנתן לי במת תקלוט. למרות שהייתי במועדונים ובפסטיבלים הכי גדולים בעולם, המסיבות בברקפסט של תחילת-אמצע העשור הקודם, ביניהן הלייטר (הליין של עפרי גופר, ניב הדס, עידית פרנקל ובנג'י), יהיו לנצח המסיבות הכי טובות בעולם ולזיכרון מתל אביב מסויימת שלא תחזור.
רוטשילד 6

5. סביח השרון

בתור כפר סבאי מלידה שנהג לאכול בסניף המקורי, הביס בפיתה שלא נקרעת לעולם תמיד יזכיר את הבית. בנוסף, זה די נחמד כששואלים אותך "מלך העולם, לשים חריף"?
נחלת בנימין 61

מקום לא אהוב בעיר:

רציתי לכעוס (ובצדק) על ההזנחה של העירייה את דרום העיר, אבל אולי זה חלק ממה שהופך את האזור לאפשרי למגורים של אמנים ויוצרים. זה לא אמור להיות ככה, אבל זה כנראה מה שיש. במקום, החלטתי לכעוס על בעלי הדירות בעיר, שאילו היו מקום, היו בראש המקומות השנואים, ללא מתחרים.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
באוגוסט האחרוןנפטר עפרי גופר, מנהל תחנות המוזיקה של התאגיד, המורה הרוחני שלי, מעיין נובע של ידע, הדי.ג’יי הכי טוב שהכרתי ובעיקר חבר אמת. בדצמבר הפקתי ואצרתי מטעם התאגיד והתדר (זה הזמן להגיד תודה למאור ענבה אקא הקטיק, שבלעדיו כלום לא היה קורה)מופע מחווה לעפריבהשתתפות חבריו הקרובים ומוזיקאים רבים שאהב והעריך. מעבר להופעות המרגשות, הלב התרחב מכמות האנשים מכל קצוות עולם התרבות, שבאו להביע את אהבתם לעפרי, שהיה לאישיות וכישרון חד פעמיים בנוף המוזיקה הישראלית. כמה שהוא חסר.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אין ארץ אחרת",של באסל עדרא, חמדאן בלאל, יובל אברהם ורחל שור. לא נתן לי כוח, תקווה או השראה, אלא סטירת לחי מצלצלת, שלפעמים זה מה שצריך.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות, הארגון היחיד לדעתי שמסתכל למציאות בעיניים ולא מבחין בין עוול לעוול.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אוטרקי, נדב שפיגל המוכשר שהוציא אלבום חדש בחודש שעבר. תמיד חכם, כנה ובעיקר לא מתפשר.

5. מה יהיה?
אסור לי לגלות.

• העיר שלי
• רדיו
• ענן בר
• תדר
• סביח
• ברקפסט קלאב
• פארק צ'ארלס קלור
• עפרי גופר

חפלה עם שריף בעזיזה // הזיזי

את מקומו של ליין האריסה האגדי מתעתד להחליף ליין חדש בשם עזיזה. כמו האריסה, מדובר בליין מזרחית לקהילה הגאה, שיערוך את המסיבה הראשונה שלו אבר עם לא פחות משריף הילד הדרוזי (כיום כבר "שריף המבוגר הדרוזי")! כן כן, קראתם נכון. על העמדה, לפני ואחרי שריף, יעשו פורח דיג'יי קופר, דיג'יי מוגלי ודיג'יי עדן זגרון. לא יודעות מה אתכם, אבל אותנו זה מרגש בטירוף. כרטסו, בסבוסות.
הזיזי, קרליבך 7, חמישי (18.8) 24:00, 65-85 ש"ח

PUSHITHARD // ברקפסט קלאב

זה לא החום. זה גם לא הלחות. זה לואיג'י די ונרה (Luigi Di Venere) הרזידנט ומנהל הלייבל של Cocktail D’amore, אחד המועדונים הסקסיים ביותר בברלין. לואיג׳י יפנק אתכם במנה גדושה של איטלו דיסקו, טכנו, ניו ביט וטראנס, שיגרמו לכם לנזול על הרחבה. לפניו יחממו לכם את המנועים יוגו ואייל בארוז מהלייבל המקומי והמעולה באוהאוס, ואחריו ירימו אתכם מהרצפה אולסבנגר ומייקי שיתקלטו בק טו בק. רק אל תחטפו איזה משהו ונריאלי.
ברקפסט קלאב, רוטשילד 6, חמישי (18.8) 23:55, 60-70 ש"ח

Feelingz // בוקסא

יש ליין חדש בעיר, הוא נטול פוזה, מלא ברגש והמטרה שלו היא להרים לכל אישה שרוצה לחשוף את הכישרון שלה בפני העולם ואנחנו אומרות איימן! כל הניהול האומנותי מובל ומיוצג על ידי נשים, החל מהגרפיקאית ועד הדיג'ייות, הראפריות והאומניות המגניבות שמציגות את עבודותיהן. מדי חמישי יעלו על העמדה דיוות שירימו לכם את המצב רוח, וינגנו לכם טיונים על טהרת ההיפ הופ, דאנסהול, אפרוביט, דריל וכל מה שיגרום לכן טו טוורק. השבוע תוכלו להנות משביט בר-אור, יעל גרודזינסקי (Jahel) וספיר בר (Juiceysap). ולדובדבן שבקצפת, לצד הדיג׳יות יש גם אופן מייק (יעני מיקרופון פתוח) שייתן במה לראפריות חדשות שיחשפו את הפלואו שלהן. ועל זה אנחנו אומרות, דרופ איט לייק איטס הוט!
בוקסא, רוטשילד 31, חמישי (18.8) 23:00, הרשמה בלינק

בייבי לולו חוגגים שנה // רפי קלאב

ההשתלטות הירושלמית המבורכת על מועדוני תל אביב מתחילה הסופ"ש עם חגיגות יום הולדת שנה לבייבילולו, צמד דיג'יים פרשים ביותר שמגיעים אלינו מהבירה ומביאים איתם צלילים קאריביים. יונה לימוזין ומאיולה הם השניים שחתומים על הליין, שמבטיח לכם (שימו לב, לא נגענו): דאנסהול באנגרז, ביילה פאנק, היפ הופ הרמות ורגאטון מופרך. השניים יתקלטו אחרי האב הרוחני של התדר, וולטר, שינגן בק טו בק עם תום קורן, אקא Mot. מבטיחים שיהיה חם ומגניב.
בית רומנו, דרך יפו 9, חמישי (18.8) 23:00, כניסה חופשית

היפנוטיק דיסקוטק // שביל המרץ 2

מי שמבין דבר או שניים בחיי לילה יודע שאת המסיבות של ההיפנוטיק אסור לפספס. ההיפנוטיק הם עמית סטארק וערן קווינט, שני דיג'יים ירושלמים שמלמדים את התל-אביבים איך מרימים מסיבה כמו שצריך ומכל הלב. לא מדובר בעוד סתם ליין, אלא בקהילה של אנשים שחיים מוזיקה ופארטיות, ולכן דואגים להרים לעצמם כמו שהם אוהבים, וזה מורגש. המסיבות של ההיפנוטיק הן תמיד חוויה אסתטית כוללת; מהמוזיקה מלאת הנשמה שנעה בין ז׳אנרים, דרך התפאורה ועד לתאורה. החבר׳ה האלה מגיעים ללוקיישן, וביחד עם חברים מוכשרים הופכים אותו למועדון האידיאלי. ביום שישי הם יגיעו לשביל המרץ ויעשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – כיף עד שעות הצהריים של יום המחרת. הליינאפ הפעם מגוון במיוחד ונבחר בקפידה כדי לתת לכם טעימה מכל העולמות. בין הדיג'יים תוכלו למצוא את סימי לי ג'ונס, WD40, מיול דרייבר שינגן לייב, DJ SHATTA ,ו-Sh Se. בבוקר תוכלו להנות מבק טו בק של אולסבנגר וערן קווינט, ואחריהם עמית סטארק שינגן עד אחרון המפזזים כמו שהוא אוהב. ההתמכרות מובטחת. תעשו לעצמכם טובה וכרטסו.
שביל המרץ 2, שישי (19.8) 23:30, 50-90 ש"ח

פאג // האומן 17

המסיבה הכי קווירית בעיר מגיעה ביום שישי למקדש המסיבות התל-אביבי. גם כאן לא מדובר במסיבה שמסתפקת רק במוזיקה טובה, אלא משקיעה בחוויה אסתטית, הכוללת תפאורה ופרפורמנס שמטשטשים את הגבול שבין אומנות לקלאבינג. לכבוד החוויה החודשית, יגיע לפאג דיג'יי שהעלה את הסטנדרט עבור רייבים בכל העולם כשארגן בברלין מסיבות שעלו על 30 שעות. DJ VCO, הרזידנט של הקרו הקווירי Same Bitches ידוע בסטים מחשמלים המשלבים אלקטרו ואסיד האוס עם כל הנגיעות הנכונות של היפ-הופ ודראם אנד בייס. לפניו יתקלטו דור ציפורי ואורון קיי ואחריו Pharaoh. על העמדה בחדר הקטן תוכלו למצוא את מלכת הדראג האהובה עלינו תומר ורסאצ'ה.
האמן 17, אברבנאל 88, שישי (19.8) 23:55, 120 ש"ח

רפי נייט עם דויד אלימלך ו-Juju // רפי קלאב

עם כ״כ הרבה רזידנטים של הברגהיין בעיר, מי בכלל צריך לטוס לברלין. והפעם, דויד אלימלך. מלבד היותו רזידנט של הפנורמה בר, אלימלך הוא דיג'יי מוכשר שמתמחה בכל מה שנע על הציר שבין שיקגו האוס לדטרויט טכנו. הסטים שלו הם כמו משב רוח רענן שיגרום לכם להרגיש שיש עוד תקווה בעולם. ואמנם אין לנו אורח מחו"ל, אבל כן יש לנו אורח ישראלי עם קילומטראז' חו"ל רציני: ג'וג'ו (ההוא ששם את הג'וג'ו בג'וג'ו & ג׳ורדש, שמוכרים בזכות הסטים ייחודים אותם הם מנגנים לייב). ג'וג'ו ימשיך את הקו ההאוסי בדרכו וימתח את הז׳אנר לקצוות איזוטריים אך מגניבים ביותר.
בית רומנו, דרך יפו 9, שישי (19.8) 23:30, כניסה חופשית

Mihai Pol וחברים // מועדון הבלוק

הדיג׳יי והמפיק הרומני, בין הבודדים שיכולים לנגן סטים שלמים המורכבים אך ורק מקטעים מקוריים, מגיע לחצר של הבלוק לנגן לכם קצת מינימל רומני. לפניו יפתחו דני דיוויד ורנצ'ו ואחריו יסגרו טל כהן ופונטיין. לחובבי הטכנו, בלאונג' ינגנו Assimilated בסט בכורה, וואן אייג׳'ט ואסף נפתלי.
הבלוק, דרך שלמה 157, שישי (19.8) 23:30, 50-110 ש"ח

גזוז // פאי גרדן

אם יש דבר שאנחנו אוהבות במיוחד זה מסיבות צהרים. מה יש לא לאהוב? שמש, אלכוהול, מוזיקה טובה וסיבה להשוויץ במושקוף. אז מעבר לסטינג הנהדר, גזוז מסדרים לכם גם ליינאפ ששווה לצאת מהבית ולהזיע בשבילו. שימו לב: הרזדינט האהוב שלנו בפנורמה בר, רועי פרז יחלוק את העמדה עם הדיג'יית הבריטית והמבטיחה OR:LA. מהיכרות עם שני הכוכבים האלה, צפוי לכם סט ארוך ושובב שישלב בקלילות האוס וטכנו וירים אתכם לגבהים חדשים. השניים יקבלו תמיכה מקומית מגילי אליאש שינחית עליכם להיטי רחבות מרעננים, ויעלי מלכת ההאוס שתקח אתכם למסע גרובי במיוחד. מאה אחוז פאן.
פאי גרדן, אחד העם 54, שבת (20.8) 14:00, 60-100 ש"ח

RAS + גיאגיא + RASCO // תדר

למי שעוד לא חווה את RAS בהופעה, מתבקש להגיע דחוף ביום שבת. אם לא היינו יודעות יותר טוב, ואם הם לא היו שרים על אשקלון (אגב, השיר הכי מדבק שתשמעו), לא היינו מנחשות בחיים שמדובר בלהקה ישראלית. גרוב כזה מדויק טרם נשמע במחוזותינו. הטריו שמבוסס ברובו בברלין (כן כן, שמנו לב לתמה של הסופ"ש הזה. וגם של כל שאר הסופ"שים) עושה מוזיקה שנעה בין סול פסיכדלי, פאנק, דיסקו ודאב. עוד בתוכנית, הופעה של רסקו, טריו מצוין נוסף שייקח אתכם למסע פסיכדלי אל שנות ה-70 המוקדמות בתוספת רפרנסים לצ'ארלי מגירה, וגם הופעה של גיאגיא שיעשה את מה שהוא עושה הכי טוב – מוזיקה שקשה להגדיר. על התקלוטים יופקדו יוני שרוני ומרסל דושן, ועל האפטר פארטי ברפי – יואב סער. אחריות על התאורה והאווירה תוטל על מלחמאמי, קולקטיב שמתמחה בדיוק בזה.
בית רומנו, דרך יפו 9, שבת (20.8) 18:00, כניסה חופשית

עוד פרטים והאזנות

• מה עושים בסופ"ש
• מסיבות
• פאג
• בוקסא
• ברקפסט קלאב
• האומן 17
• תדר
• פאי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 909 // תנועה מגונה

1. רחוב לסקוב

14 שנים, עוד מימי הקרפצ'יו בר, אני רוכב מדי יום ברחוב הזה מהבית למסעדה. במשך כל השנים הרחתי שם את פריחת התפוז והחושחשים, עד שבשנת 2015 התחלתי לטפס על העצים בשכונה ולהשתמש בהם בווריאציות שונות ב"דוק". רחוב לסקוב חידד את המודעות שלי לגבי ליקוט עירוני והוביל לפיתוח אג'נדה שלמה שאת התוצרים שלה רואים ב"דוק".

2. חבשוש

החנות שלי בה"א הידיעה. נתחיל בזה שעסק משפחתי שובה את ליבי, ובפרט כשמדובר במסורת ארוכת שנים (עזר חבשוש הקים את המקום עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת) של אוצרות תבלינים וחומרי גלם ברמה הגבוהה ביותר, ובהם גם דברים מיוחדים. עם השנים, לאורך העבודה המשותפת, החבשושים הם לא רק ספקים אלא חברים טובים.
החלוצים 18

3. הבסטה

הבסטה עבורי מגלמת את תמצית הקולינריה התל-אביבית: שפע של קסם, אווירה שמחה ואוכל שמביא את שוק הכרמל בצלחת. מבחינתי, זו הדוגמה האולטימטיבית למסעדה שלקחה את המונח "מסעדת שוק" וזיקקה אותו לכדי עשייה. המקום שבו אשתי, ביתי ואני נמצאים בו הכי הרבה, כשאני לא במסעדות שלי.
השומר 4

4. חנות התקליטים נואיבה

חור קטן בתוך המתחם הענק של בית רומנו. מעטים יודעים שבימים הכי פרועים של התדר אפשר למצוא פינה שקטה ומאווררת במסדרון החבוי מול אולפן התדר, ושמתקיימים שם ערבים שבהם הדיג'יים הכי טובים בעיר מגישים את הסטים הכי מיוחדים שיש.
בית רומנו, דרך יפו 9

5. ברקפסט קלאב

בעידן שבו הכל נהיה "מגה", הברקפסט הוא שמורת טבע תל-אביבית. אחד המקומות הכי ותיקים, שנמצא בשנים האחרונות בסכנת סגירה מתמדת, הוא האלטרנטיבה המושלמת לתרבות הקלאבינג עם מוסיקה אדג'ית בעיר שסצנת האנדרגראונד בה הולכת ונעלמת.
שדרות רוטשילד 6

האחים – פריש 1, דוק – אבן גבירול 27, אייבי – לינקולן 16

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• האחים
• אסף דוקטור
• דוק
• הבסטה
• ברקפסט קלאב
• בית רומנו

פלייליסט צ'יזקייק עצמאות 2021 (פירוט בהמשך) >>

אתן לא חייבות לחגוג את יום העצמאות. אבל אתן כן חייבות ללכת למסיבת האיחוד של הצ'יזקייק. והיא מתרחשת ביום העצמאות. זאת עשויה להיות בעיה אבל יש לה פתרון: תסתמו קצת ותתחילו לרקוד. הצ'יזקייק יוצא לכבוד יום העצמאות למסיבת איחוד היסטורית, מחשכת המרתף ברוטשילד אל האור הבוהק של הגג המעולה בהרצל 16, והמסיבה כבר סולד אאוט (כל ההכנסות הולכות לעמותת הגג הורוד ובית דרור), אז אנחנו פה רק בשביל להרים ולחסוך לכן דילמת Fomo קשה.

כן עצמאות לא עצמאות, במשך שלוש שנים בתחילת העשור הקודם הצ'יזקייק היה ליין המסיבות הכי משוחרר ומחרמן בעיר, הוא פתח לתל אביב את הצ'אקרה הקווירית שלה, ערבב לה את הנטיות המוזיקליות עם הנטיות המיניות, וממרחק של עשור אפשר כבר לומר שהשפיע קשות על חיי הלילה המקומיים ועל התרבות שבקעה מאז מתוך הסצנה.

המרתף המיוזע של הברקפסט ראה הרבה לילות קיצון, אבל כשהצ'יזקייק התארח בו היה פתאום סטייל בתוך הסליז וכולם היו מחייכים ושיאי הקיצון היו נשברים. בכור ההיתוך הלילי הזה, הכי סטרייט פרינדלי, צמחה לפתע תנועת נגד לטהרנות המוזיקלית שאפיינה את תחילת האלף ומתוכה בקע סאונד מקומי חדש שהדהד גם לתוך המוזיקה שנעשתה בעיר. למחרת כולם היו בודקים בפייסבוק אם הם מככבים שפוכים ושבורים בצילומים הנהדרים של גיא נחום לוי.

במישור התרבותי ובמבט רטרוספקטיבי, התרומה המשמעותית של הצ'יזקייק הייתה בנבחרת הדי.ג'ייאים האקלקטית שלו, עם אסף אמדורסקי ואליוט, שי אפלברג ואורן מרזם, יוגו ודור ציפורי שפתחו יחדיו פריזמה מוזיקלית עצומה וחסרת תקדים של ז'אנרים ומוזרויות שאיכשהו התלכדו תמיד יחדיו למסיבה מאוד מאוד צוהלת.

מהמסיבה שלהם בחמישי החל מהצהריים ואל תוך הלילה אתם יכולים כנראה לשכוח (או שתתחילו להתקמבן מאתמול), אבל את המוזיקה שלהם תוכלו לרקוד גם בבית. ממש כמו ב-2013, כי מבחינתנו עדיין 2013, ביקשנו מהדי.ג'ייאים של הצ'יזקייק לבחור 5 טראקים שעושים להם את הצ'יזקייק, והתוצאה היא כמובן צ'יזקייק למהדרין ולמהדרינות. בתיאבון.

אסף אמדורסקי

The Pool – Jamaica Running

Denis Mpunga & Paul K – Intermezzo B (Dazion's Turtle Maraca Remix)

Gene Farrow – Oh Nye Ay

Lipelis – It's Alright (Lipelis Edit)

Logic System – Automatic Collect Automatic Correct

אורן מרזם

Clara Nunes – E Baiana

https://www.youtube.com/watch?v=Yritx_i3P7c

Sonny Okosun – Highlife (Dub Version)

Roy Davies Jr. & Sean Smith – Evaluation

Randomer – Rendell Pips

Jamie 3:26 – Sun Sun Sun (Basement Edits)

שי אפלברג

Leon Ware – French Waltz

Genesis Owusu – Wit' Da Team

Anderson Paak – Reachin' 2 Much

Swindle – Summer Fruits

Kid Creole & The Coconuts – Annie I'm Not Your Daddy

דור ציפורי

Underground Sound Of Argentina – Untitled B1

Krimp – This is House

Black Sheep – Strobelite Honey (Def Version)

Kelvin – Night And Day

Da Noyz Boyz – Tuch Me

יוגו

Octo Octa – Find Your Way Home

Masters At Work – I Can't Get No Sleep (MK Mix)

FSOM – Resist The Beat

Liberty City – If You Really Love Somebody

Crustation Feat. Bronagh Slevin – Flame (Mood II Swing Vocal Mix)

אליוט

Jonas Blake – The Water (Buka! Remix)

Marie Davidson – Work It (Soulwax Remix)

Austin Ato – Bobby

Claude VonStroke – Waddaday

Nala – Psychic Attack

• יום העצמאות
• מסיבות
• מסיבות בחג
• מסיבות בתל אביב
• ברקפסט קלאב
• אליוט
• אסף אמדורסקי

• Facebook
• Twitter
• Email

הלילה לא יחזור עכשיו. לא כמו שהכרנו אותו. שובם של הברים שחרר אולי משהו מהדודא אל הקצב של אחרי חצות, אבל כולם יודעים שזה לא זה בלי המועדונים, ורק הדי.ג'יי הגדול שבשמים יודע מתי נוכל לחזור אל הרחבות שלהם. סצנת המסיבות של תל אביב היא השגרירה הכי טובה של ישראל בעולם המתורבת – כן, אפילו יותר מדני דנון! – ואם חשבנו שאת המסיבה הזאת אי אפשר להפסיק, הגיעה הקורונה והוכיחה אחרת. מבחינה תרבותית סצנת המועדונים היא נקודת חיבור בינלאומי נדיר אל המתרחש באירופה ובארצות הברית בזמן אמת, ועכשיו, כשאין אירופה וארצות הברית עד להודעה חדשה, עשויה להיווצר הזדמנות לחיבור חדש.

שלושה חודשים של דממה בחושך הם הרבה יותר ממה שתל אביב יכולה לשאת. הרי העיר נבנתה על החולות ועל מיקרודוזינג של קרחנה. ה־DNA של העיר צריך לרקוד והאבולוציה של חיי הלילה בעיר לא תעצור בגלל המגפה, אולי אפילו להפך. בשוליים כבר מתפתחת תופעה של מיקרו־מסיבות־לא־חוקיות (איזה ריגוששש) – בכל אחת מהן כמה עשרות אנשים שלא יכלו להתאפק עוד. את הברים האהובים בעיר כבר הצלחתם להציל, עכשיו נשאר להציל משהו מהלילה הזה.

בלוק בנשמה: הבלוק עדיין סגור. עינת פישביין מבקשת שלא ייקחו לה את פתח היציאה

האימפריאל

עד שהאימפריאל הגיע, היו שתי הנחות קבועות למדי על מקומות לממכר אלכוהול בתל אביב.

הראשונה היא שתל אביבים לא אוהבים גינונים. הם רוצים לקבל את המשקה שלהם ממלצרית לא נחמדה שרוטנת עליהם כשהם מזמינים ומתבוננת בהם בשנאה יוקדת כשהם מבקשים כוס מים.

השנייה היא שהמשקה שאתה צריך לשתות בברים הוא בירה. בטח אם אתה גבר. קח בירה קרה בכוס גבוהה, כאילו אתה עדיין בפאב של הקיבוץ. הטופ של הטופ היו מקומות שהביאו בירות שונות ומשונות מכל מיני חורים בעולם. זה היה הכי אקזוטי. ומה יעשה גבר כמוני, שמסתדר רק עם אלכוהול מתוק לתינוק? ישתה סיידר מגנרס בכוס גבוהה במנזר ויקבל הערה מהמלצרית שהוא בטח לא מתפקד שם למטה.

ואז הגיע האימפריאל – בר קטן וממזרי שמתמקד בקוקטיילים ונפתח ברחוב הירקון, בפינת רחובות שהייתה ידועה בעיקר בשניצל שמאיר אריאל אהב. ושם, בקומת הקרקע של מלון אימפריאל, התגלה נס קטן – בר שכל כולו גינונים, מקום שהעובדים בו לא רק מתהלכים בכל מקום בחולצה מכופתרת ועניבת פפיון (חטא קדמון בישראל חובבת השורטס), אלא גם חיים ואוהבים אלכוהול מכל המינים והסוגים, ולא רק מגישים לך חיטה מוקצפת. יש בו, סליחה על זה, ניחוחות של מקום אחר ורחוק מאוד מתל אביב. התפריט מושקע ומחושב, וכל קוקטייל מציג שפע של ריחות וטעמים שלא נראו עד כה. אהה, ויש גם עניין המחיר, משהו כמו חמישים ש"ח למשקה. אבל יש גם האק – שעתיים ביום שבהן כל התפריט נמכר ב־1+1, אז אפשר ליהנות משני קוקטיילים סופּר מושקעים עבור שטר של 50 ש"ח.

מאז גדלה הקבוצה, פתחה בר מקסיקני (לה אוטרה הסמוך), בנתה עוד בר מוקפד וקצת פחות מפונפן בנחלת בנימין (בושוויק), פתחה וסגרה את פונטנה שאנחנו דווקא חיבבנו, והרחיקה אפילו עד מלון כרמים בדרך לירושלים עם בר במרתף. אף על פי שהאימפריאל לא היו הראשונים (קדם להם 223 המשובח), הם הביאו את התפוצצות ברי הקוקטיילים בעיר לרמה חדשה. המתחרים לפעמים מבריקים ולפעמים פחות – יעידו המבקרים בארץ הפלאות שנפתחה סמוך לנמל, כשהמלצר שלהם הביא להם משקה בזמן שזנב ארנב מבצבץ לו מאחורי המכנסיים. תודה אבל לא תודה.

נדיר שהמתחרים מצליחים להעתיק את הטעם המעודן ותשומת הלב המדהימה לפרטים שאנשי האימפריאל מחזיקים. צריך להצליח לדייק מאוד בטעם בשביל להרים פרויקט מוקפד כל כך בתל אביב, עיר שבה אם אתה לא עושה דברים בנונשלנט אתה בדרך כלל נראה מגושם מאוד. עכשיו, לראשונה בהיסטוריה של העיר העברית הראשונה, אפילו גברים יכולים לצאת בה לערב שכולו קוקטיילים בלי לקבל רמיזות מלוכלכות מהמלצרית.
אימפריאל
לה אוטרה
בושוויק

פיקוק

לא כולם מבינים את הפיקוק. לא כולם צריכים להבין את הפיקוק. הקיטורים על ברנז'איות, צפיפות ופוזה יכולים להסתובב כמו פרופלור, כי מגיע לתל אביב מקום שבו שלום הוא לא מילה גסה (זה כתוב על הדלת!) וגם איכות היא לא מילה גסה, האוכל נהדר ורוחו של ערן שרויטמן עדיין מרחפת מעליו, הדרינקים מעולים, המוזיקה בול ואם עוצמים עיניים אפשר לדמיין לרגע שנמצאים בעיר אחרת, בארץ אחרת, עדיף אי שם במערב אירופה.

יותר מכל הברים המצליחים בעיר, הפיקוק הוא תוצר של הקפדה חסרת פשרות על דיוק ומצוינות וטיפוח של קהל קבוע ואוהב שהפך אותו לביתו השני. רק הנילוס הצעיר, עוד מעוז ברנז'ה, נותן לו פייט בקטגוריה הזאת. בכלל, די עם הנהי על הברנז'ה. אחרי מות הפרינט וקריסת הטלוויזיה נשארו בה בערך עשרה אנשים. תתקדמו.
מרמורק 14 תל אביב, 8674499־053

המנזר

אם צריך היה עוד הוכחה שהמנזר הוא מוסד חיוני לתושבי העיר הזאת, ההוכחה ניתנה עם סיום גיוס ההדסטארט הגבוה ביותר בתולדות סצנת הברים והמסעדנות התל אביבית. רבע מיליון ש"ח שמו תושבי העיר כדי שהבר הזה, מוזנח ולעתים אנטיפטי ככל שיהיה, ימשיך להתקיים. ויש להם סיבות טובות: הבירה הטרייה תמיד שנמזגת כהלכה ולעולם נמכרת במחיר הנמוך ביותר האפשרי, האוכל המפתיע המשלב מנות גורמה מטורללות עם מאנצ'ים מושחתים ועממיים, ומעל לכל – רוחו של ליאור הרגיל, הבעלים, שהשכיל לקבץ סביבו קהילת שתיינים גאה ויצירתית שתמיד כיף להרים איתם עוד צ׳ייסר.
המנזר

בית אריאלה

מבחוץ זה נראה כמו עוד בר גנרי. גם מבפנים. כיסאות עץ, כמה שולחנות, אלכוהול בסיסי, אין אוכל אבל יש אריאלה. וכמו שכל מי שחי בלילה התל אביבי ב־20 השנים האחרונות יודע, במקום שיש אריאלה יש שמחת לילה אמיתית. הבר של אריאלה לנדא, כמו קודמיו הג'ואיש והמינרווה, הוא לא רק אתר התכנסות ורביצה מועדף של הלסביון העליון בעיר, הוא גם ואולי בעיקר מקום שבו כל אחד יכול להרגיש בנוח, לבד או ביחד, בלי פוזה או עם, לערב שקט של לגימת בירה מדוכדכת או ללילה של קרחנה ובלגנים.

לא צריך יותר ממוזיקה מעולה (ואצל אריאלה היא תמיד מעולה) ודרינקים בתמחור סביר. דווקא בגלל פשטותו, בית אריאלה הוא מקום שהכל יכול לקרות בו, כולל חברות שמתקשרות ב־11 בלילה כדי להסביר שהם חשבו שקבעתן איתן בספרייה העירונית. יופי סתומות.
הרכבת 2 תל אביב

לוציפר

על מעמדו של הלוציפר בחיי העיר אפשר להבין דבר או שניים כששומעים אנשים מסוימים מדברים עליו במיאוס מה. אווירת הסליז של הבר שהחל את דרכו כספוט מחתרתי היא לפעמים קצת יותר מדי, אבל זה בדיוק מה שמאפיין את המקומות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב: לפעמים זה נמאס, לפעמים זה יותר מדי, אבל את חוזרת תמיד לשבת מול המסכים המקרינים את ההומלסים של אלנבי, לשתות משהו ולהאזין למוזיקה האקלקטית והתלויה בזהות המדג'ה.
אלנבי 97 תל אביב

ברקפסט קלאב

בסוף העשור הקודם הבנו איפה טעינו: בשירותים של הברקפסט. כולנו טעינו שם. כן כן, אין טעם להיתמם, עם לידתו הציב המרתף הכי סליזי בתל אביב רף חדש להדוניזם שטרם שוחזר ואין איש לילה בעיר שלא זחל שם מתישהו על הרצפה באלפי הלילות הארוכים שחלפו ב־15 שנות קיומו. הברקפסט היה ועודנו תוספת קריטית לחיי הלילה בעיר והוכחה שלא צריך מגה קלאבים כדי להתקרחן עד אובדן הדעת והשפיות. תקראו לזה דאנס בר, תקראו לזה מיני קלאב, כל עיר טובה חייבת מקדשים אפלוליים כאלה מתחת לאדמה, שמתפוצצים מהורמונים מבעבעים ומוזיקה אדג'ית. שיאי הסליז של הברקפסט אמנם מאחוריו וכנראה טוב שכך, אבל הוא עדיין מראה לנו את הדרך אל מחילת הארנב ומוביל רעיונית את האלטרנטיבה הספונטנית לתרבות הקלאבינג. נרים צ'ייסר חרבות לחייו ונקווה שלא שמו לנו כלום בדרינק.
שד' רוטשילד 6 תל אביב

אלפאבית

הילדים בסדר. כבר דאגנו. כבר חשבנו שלא יקום דור יורש לקלאברים שקילפו את הרצפה מרחבות הריקודים בעשור האחרון של האלף הקודם. כבר חששנו שדור ה־Z על היפסטריו ומילניאליו עומד להסתפק בלגימת ערק מהורהרת וליטוף מכנסי קורדרוי בז' ולקרוא לזה "חיי לילה". אבל פריצתו של האלפאבית לחיינו הוכיחה שצמח כאן דור נפלא, נחוש ואמיץ שלא ממהר לוותר על ערכי הסקס־סמים־וטכנו־זול שעליהם גדלנו. עכשיו גם הישישים שרוקדים ליד הרמקולים בבלוק (לא שומעים נו) יכולים להודות: האלפאבית על הסתעפויותיו הוא המיני קלאב שתל אביב חיכתה לו, עם המינון המדויק של מגניבות קוסמופוליטית ומחורעות תל אביבית ועם הקהל המילניאלי הכי חמוד והכי חתיך בעולם. עכשיו צריך להתחיל לדאוג לנכדים.
אחד העם 54 תל אביב

התדר הנכון | מתן שרון

אפשר למדוד את חשיבותו של התדר למרקם התל אביבי בעזרת כלי המדידה הלא מדויק אבל הקולע תמיד של הקלישאות. במשך עשור שנות קיומו הפך התדר לשם נרדף לתל אביביות צעירה ומעודכנת, מה שפעם קראו לו בעיר היפסטרים וכיום נקרא כך רק על ידי אנשים מחוץ לעיר. אתם מכירים את זה – "אה, את תל אביבית? את בטח יוצאת לתדר לבלות עם אנשים עם זקן ומשקפייםישנים",ועוד קלישאות של 2011.

רק שהתדר שרד הרבה מעבר לאפיון הקלישאתי שהוצמד לו בראשית העשור. הפופ אפ בר הקטן שנפתח לקיץ אחד בספוט המת מול בית הכנסת הגדול באלנבי הפך לקבוצת תדר שחולשת על העיר, מחיה לוקיישנים, מתקתקת איוונטים בקצב מסחרר, מרימה הופעות יוצאות דופן ותמיד עם האצבע על הדופק הבא.

האנשים של התדר – כפי שהם קרויים בפי האנשים שלא מכירים את האנשים של התדר – הם ממיטב אנשי הלילה האיכותיים של תל אביב – אנשים שרואים איכות כערך ואזוטריה תרבותית כאתגר. אני מרשה לעצמי להגיד את זה בלב שלם כי עבדתי איתם במשך תקופה כעורך מגזין האתר של הקבוצה. איזה בר אחר ירשה לעצמו להחזיק ולממן מגזין מוזיקלי חינמי, אך ורק מתוך רצון להביא לקהל ערך מוסף?

לא בכדי הפך התדר למוסד תל אביבי מהר כל כך –הוא פשוט:מרחב פתוח, קו מוזיקלי פתוח אפילו יותר, וטיפה מאנץ' של איל שני. בהינף של עשור הפך התדר מהניסוי המוזר הזה לבית חם עבור מגוון ענקי של מוזיקאים, תקליטנים, אוהבי מוזיקה ואוהבי פיצה, ולא נראה שאנשים של התדר מתכוננים להאט בקרוב.

גאים בלילה של תל אביב

אין כמעט להט״ב שלא חקר את המיניות ואת הזהות המינית או המגדרית שלו דרך חיי הלילה בתל אביב. עבור הקהילה הגאה הברים, המסיבות והליינים הם הרבה מעבר לבילוי. זה המרחב שאנחנו יכולים להרגיש בו באמת חופשיים, להרגיש בנוח עם מי שאנחנו.

חיי הלילה בתל אביב היו וממשיכים להיות היכולת שלנו לייצר תרבות נגד, מרחבים בטוחים לחגוג את המיניות שלנו, מבלי לחשוש.

עם כל הדרך שעברנו, איפה עוד הומו ירגיש בנוח להתחיל עם בחור חתיך אם לא במסיבה של הדרעק? מרחבי הבילוי שלנו כלהט"בים הם קריטיים להמשך הקיום שלנו ותחושת הביטחון. כל להט"ב צעיר יכול להזדהות עם התחושה המרגשת (והמאיימת) בפעם הראשונה שהוא נכנס למסיבה והבין שהוא לא לבד.

הליינים השונים מרכיבים ביחד את הקשת הצבעונית של הקהילה – את יכולה לראות את המגוון הקהילתי והעושר התרבותי דרך הקוק שוק, הליין הקשה או הליזי, לשמוח עם הומואים בביף ועד הפוראבר, להרים בפאג וכמובן לחגוג איתנו ארבע פעמים בשנה יחד עם עופרה.
רן לייבל – מייסד ושותף בבר השפגאט

• ❤ תל אביב
• חיי לילה
• מועדונים בתל אביב
• ברים בתל אביב
• אימפריאל
• תדר
• אלפאבית
• ברקפסט קלאב
• המנזר