ערן קול (למה שלא תעקבו), יליד תל אביב, הוא הבעלים של בית העמודים, בר הופעות ג׳אז הפועל כבר כ־15 שנה וזכה לשבחים מאתר Business Insider וממגזין הבלוז והג׳אז האמריקאי DownBeat. הוא גם היה שותף בבר היין "טו סקוור רוט" שנסגר בשנה שעברה, וכותב ומלחין בפרויקט המוזיקלי שלו "פלנקטון". בקרוב אב לראשונה בחייו. ביוני שעבר נאלץ המועדון המעולה לפנות את מקומו בבניין ההיסטורי ברחוב רמב"ם שנכנס לשיפוצים, לוקיישן חלופי עדיין אין, אבל בינתיים תוכלו ליהנות כבר הערב (שלישי, 3.2) מהשת"פ הנרקם בינו ובין בית ליבלינג, במסגרתו ייערכו שתי הופעות ג'אז משובחות בערב אחד.תהיו שם. כרטיסים כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. חוף הסלעים ביפו

אני גר ביפו כבר עשור, ואין מקום בעיר שאני אוהב יותר מרצועת הסלעים שעל שפת הים שם. רחוק מההמולה של תל אביב, כמעט בתולי ושקט. בדרך כלל רק כמה דייגים, והרבה ים. אני אוהב לצלול שם בצלילה חופשית, לרדת מתחת לפני המים ולפגוש שכבה אחרת של המקום: היסטוריה ששוכבת על הקרקעית, להקות דגים, מדוזות גדולות ומה לא. זה נותן לי אוויר ונשימה מכל הלחץ היומיומי של העסקים והחיים הלא פשוטים כאן.

2. פארק המסילה

כמו הרבה תל אביבים, אני מוצא את עצמי מבלה לא מעט באזור של פארק המסילה. בפועל, אני מגיע לשם בעיקר בשבילבר שחורישנמצא ליד האוגנדה – מה שאני אוהב לקרוא לו האוגנדה למבוגרים יותר. יש שם אווירה לילית משוחררת, מקום קטן וצפוף, בדיוק כמו שאני אוהב, והצוות ברובו מאוד נחמד. אני עובר לא מעט גם ב־Kissa. בתור חובב ג׳אז, למרות שאין שם הרבה ג׳אז, אני מגיע בעיקר בגלל האנשים – הרבה מהג'מעה שם מבית העמודים, ויונתן לוי חבר טוב ואחראי על התוכן, ועושה עבודה טובה מאוד.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5 תל אביב // ג׳אז קיסה, דרך יפו 7 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

דיזנגוף סנטר הוא חוויה שקשה להסביר. מצד אחד הוא כמעט לא השתנה מאז שאני זוכר אותו מהניינטיז – המסיבות של הדראם אנד בייס בחניון, ילדי הסנטר, הקולנוע, חנויות הדיסקים ושוק האוכל. מקום מלא בזיכרונות טובים. מצד שני, היום אני מגיע בעיקר בשביל היומיום: לאסוף חבילה מ־KSP, לקנות שלט חדש לנינטנדו שנהרס, או איזה בגד. והוא עדיין שם, אותו סנטר.

4. חוף הסלע בבת ים

אמנם זה כבר לא תל אביב, אבל חוף הסלע בבת ים הוא הכי קרוב שיש. זה החוף הכי יפה באזור בעיניי, ובעיקר כזה שמפתיע כל פעם מחדש. בתור חובב צלילה חופשית זה מקום שאני נותן בו סשנים יותר ארוכים. יש שם ריף סופר מפתיע עם תמנונים, טריגונים ודגים גדולים. בעיניי זו אחת מרצועות הים התיכון הכי טובות שיש לנו כאן.

5. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום סופר חמוד עם צוות מתוק, ואני שמח מאוד שדוד עתי שידך בינינו לטובת האירועים של בית העמודים. דוד הוא שותף שלי מהבר־יין שהיה לנו, "טו סקוור רוט" שנסגר ביוני שנה שעברה – חודש אחרי שבית העמודים נסגר. דוד הוא שף אדיר, חבר קרוב ושותף נהדר. עכשיו אנחנו בעיצומם של שיפוצים לקראת פתיחה מחדש של בר־יין־מסעדה, עם חיזוק של שותף נוסף, ג׳סי בודק, יינן בחסד, שמייצר יין מקומי מעולה ביקב ביאליק, וגם יבואן וסומלייה שעבד במסעדות מהשורה הראשונה כאן. הפתיחה צפויה להיות באפריל הקרוב, ברחוב זבולון 14. בית ליבלינג עצמו פועל לקידום וחשיפה של תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, והוא גם בית תרבות. האופן שבו הם מארחים – בחום, בכנות ובלי פוזה – הופך את העבודה שם לתענוג אמיתי.
אידלסון 29 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

יש בעיה עם העבודות של הרכבת הקלה. ישנם רחובות שהפקקים מתנקזים אליהם – הרצל ונחום גולדמן, שלא נדבר על האיילון. זה פשוט סיוט, ועם העצבים של האנשים זה הצד המכוער של תל אביב שיוצא שם. אני מקווה שהרכבת הקלה אשכרה תגיע מתישהו ואז הכול ייראה נייס, אבל בינתיים עובר כאן נצח של רעשים. תוסיף לזה את כל הבנייה והתמ"א בכל מקום – וזה פשוט לא כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החגיגות של יום הולדת 14 לבית העמודים בבית ליבלינג בדצמבר היו אירוע ממש מרגש בשבילי. אחרי חצי שנה בלי פעילות, לחזור לערב עם קהל, לראות את כל הפרצופים המוכרים, את הנגנים ואת ההתרגשות של לפני ואחרי הופעה – זו תחושה שקשה להסביר במילים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שוב לא אהיה אובייקטיבי ואגיד שפרויקט המוזיקה שלי, פלנקטון, שהאלבום השני שלו "צסטרום באפלה" יצא ממש חודשים לפני המלחמה, חיזק אותי במיוחד. אלבום שעוסק בשברון לב אבל גם באהבת הארץ הזאת והאדמה הזאת, עם שיר שנכתב ונקרא בשמו “כביש 90” – קטע אינסטרומנטלי שמתאר מסע שלם וארוך, ממש כמו הכביש. פלנקטון זה הצד האמנותי שבי שתמיד יהיה קיים וגם קדם להכול. אני שמח שהצלחתי לשלב את המוזיקה בחיים שלי, וב־2018 התחלתי את המסע שלי עם הפרויקט היקר הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה שחטופים שחזרו מבקשים. זה הזוי בעיניי שהם צריכים תמיכה מהעם, ושהמדינה לא דואגת להם אחרי מה שהם עברו והמחדל הלא הגיוני שקרה. זה פשוט מצער ומרתיח אותי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי, דנה וילונסקי היקרה, שנושאת את בני בבטנה בחודש שמיני להריון. פסנתרנית קלאסית ומורה בחסד.

מה יהיה?
כמו שהחברים של נטשה אמרו: "שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים – מה יהיה, מה יהיה".

• העיר שלי
• בית העמודים
• חוף העלייה
• פארק המסילה
• מיראז' ג'אז קיסה
• דיזנגוף סנטר
• בת ים
• בית ליבלינג
• הרכבת הקלה

מבנה רחב ידיים עם חצר מטופחת ויפהפה, שמארח א.נשים שעושים בעצמם דברים יפים לאורך כל השנה: הכירו את טרמינל עיצוב בת ים. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגזי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

הטרמינל הוא מקום מושבה של עמותת ״לצאת מהקופסא״, שפועלת מאז שנת 2009. היא החלה כיוזמה חברתית בהובלתם של קבוצת צעירים תל אביבים כחלק מחגיגות 100 שנה לעיר, ובשנת בשנת 2010 נרשמה כעמותה שמטרתה קידום תחום העיצוב בישראל והשימוש בו כמנוף לשינוי חברתי. בשנת 2012 הקימה העמותה את המתחם החברתי טרמינל עיצוב, שמעונו החדש נפתח בתחילת שנת 2020. המבנה המרשים משלב בתוכו עיצוב, בנייה ירוקה ופעילות חברתית וקהילתית משמעותית, חממת מעצבים, סדנת עבודה, מפעל שיקומי, חצר ירוקה, גלריה חברתית, בית קפה ועוד.

>> לגלות את רמת גן מחדש: המוזיאון לאמנות ישראלית שלא הכרתם
>> לגלות את באר שבע מחדש: העיר העתיקה שמתעוררת לחיים בערב

אחד המיזמים המרכזיים שפועלים במסגרת הטרמינל הוא חממת המעצבים. החממה מעניקה למעצבים עצמאיים שנה של מסגרת עבודה תומכת, מעשירה ומקדמת: כלים מקצועיים, הרצאות העשרה, מרחב עבודה, חדרי ישיבות, מסגרת קבוצתית תומכת, השתייכות לקהילת הטרמינל הרחבה ומנטורינג אישי מידיהם של מיטב המוחות היצירתיים והעסקיים, מובילי דעת קהל בתחומי העיצוב והחוויה בישראל.

בטרמינל פועלת גלריה חברתית שמציגה תערוכות מתחלפות של אמנים.ות, מעצבים.ות ומאיירים.ות – ביניהם משתתפי ובוגרי החממה (אבל לא רק). יש בו גם בית קפה חמוד ובשנים האחרונות הוא מהווה גם הבית של MOLET – קבוצה של אדריכלים, מעצבים גרפים ומעצבים תעשייתיים,שחברו יחדיו כדי לחולל מהפכה באופן שבו אנחנו (וגם אתם) מרהטים את סביבתנו. MOLET מציעים דרך מחשבה חדשנית על רהיטים. דרך בת-קיימא, מודולרית ויצירתית לריהוט סביבת המגורים והעבודה, תוך שימוש משודרג במשטחי עץ שסיימו את תפקידם הרשמי, ובמסגרת דרך המחשבה הזו גם מפעילים סדנאות ליצירה מעץ ממוחזר.

במתחם הטרמינל מפעילה העמותה גם את ״הלב הכתום" – מפעל שיקומי המעסיק מתמודדי נפש ומקנה להם כלים לעבודה וחזרה הדרגתית לשגרה. המפעל מייצר מוצרי עיצוב שתכננו ועיצבו מעצבים צעירים השייכים לקהילת הטרמינל.

גם החצר המאוד מגניבה של הטרמינל היא מפעל שיקומי, המעסיק מתמודדי נפש ומעניק להם הזדמנות לעבוד, לייצר סדר יום ולהכיר אנשים חדשים. העובדים בחצר עושים עבודות גינון, מתחברים לאדמה ולטבע ומייצרים עציצים. בחצר מתקיימות הדרכות בנושא קיימות ומיחזור, ויש בה גם חממה חברתית לגידול צמחי בית. ואם כבר חצר – אתם בטח חושבים על מה שאנחנו חושבים. בקבוק יין של פורטה 6, כמה כוסות – והנה סגרתם לכם יום של שקט ויופי.

טרמינל עיצוב בת ים, להשיג ברח' אהוד קינמון 32 בת ים
לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• בת ים
• עיצוב
• עיצוב ישראלי
• אמנות
• קהילה
• קיימות

לפני עשורים רבים תל אביב הייתה ידועה כעיר בתי הקפה. מאז עלתה קרנם של מוסדות מסוג אחר – אוכל רחוב, מעדניות ומסעדות, אך כעת מסתמן שינוי.השובך בביצרוןשל שף שחר לוי וחיים צינוביץ' "השרוף",דאמה מבית השאפהביפו,ארקו בנמל תל אביבהמציע מאפים של רז רהב (OCD) ובינז 20 עם הכריכים של הילה אלפרט מסמנים התעוררות מבורכת. לרשימה מצטרף כעת קנטין, בית קפה חדש בשכונת כוכב הצפון, שהוקם על ידי עולים מטורקיה. קפה ומאפה יש וגם בורקס מים שבשבילו שווה לחצות את הירקון.

עד לפתיחת קנטין התנסו אלפר מיטרני וסבים ("אהובה" בטורקית) זקוטו בעבודה במטבחים מקצועיים: הוא במאפיית בר לחם, שרויטמן, דליקטסן וסופר פיצה והיא ברוסטיקו ובקייטרינג פרטי. לפני כשנה הם נפגשו דרך חברים משותפים והחליטו לאחד כוחות. מיטרני מתגורר בסביבה וכשראה חלל פנוי במרכז מסחרי קטן בכוכב הצפון, הדרך לפתיחת מקום נסללה.

"בהתחלה רצינו לפתוח מאפייה טורקית אך הרגולציה מציבה תנאים קשים בכל הנוגע להקמה. לכן החלטנו להתחיל בקטן, וכשבדקנו מה חסר באזור הבנו שיש צורך בבית קפה", הם מספרים.

בתפריט יש את כל החשודים העיקרים – כריכים בלחמניות מחמצת שמכין האופה דניאל גינסברג, סלטים, מאפים, מיצים וקפה קולד ברו (של ווייק אפ), וגם כמה דברים מיוחדים. לדוגמה בורקס מים (30 ש"ח) מתוצרת בית וכריך ממאפה בויוס במילוי חצילים מוחמרה (ממרח אגוזי מלך ורסק עגבניות) או גבינת עיזים טורקית רכה מתובלת בשמיר (12 ש"ח), בורקיטס חצילים שרופים וגבינה לפי מתכון משפחתי (5 ש"ח) וקפה טורקי ממכונה מיוחדת (10 ש"ח).

ניתן לרכוש במקום את המוחמרה וסלטים במשקל וכן עוגיות טחינה, כדור שוקולד קטוגני מאבוקדו ובוטנים ועוד, המשקפים את ניסיונה של זקוטו בבישול בריא וקייטרינג. על הקירות תלויים הדפסים, כרטיסי ברכה ומוצרי נייר מאוירים בגווני פסטל עדינים שמעצבת אשתו של מיטרני, האמנית רייסי קמחי מיטרני.

ולסיום קבלו חדשות משמחות מכיוון הכוח הטורקי המתעורר: פסטיבל תרבות וקולינריה בניחוח טורקי בבת ים בשבת הבאה (28.5) בחסות שר התיירות והתרבות הטורקי והתאחדות יוצאי טורקיה בישראל. מלבד קנטין יקחו חלק באירוע באבאג'ים, דילק והשף למי ניפוסי. "פגשנו את נשיא הקהילה הטורקית בישראל ושאלנו למה אין פסטיבל אוכל טורקי. הוא הבטיח לחשוב על כך ולפני חודשיים הרים את הכפפה. אנחנו רוצים לקיים פסטיבל כזה בכל שישה חודשים. זה היה החלום שלנו. בטורקיה יהודים לא כל כך התעסקו בקולינריה וכשעלו לארץ לא פתחו מקומות. כעת כבר מכירים את האוכל הטורקי בישראל ואוהבים אותו, ואנחנו רוצים להפיץ עוד יותר את הבשורה".
אבא קובנר 4 פינת בוני העיר 9, תל אביב, 054-9567910, ראשון-חמישי 07:30-19:30, שישי 07:30-15:0, שבת סגור

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אוכל טורקי
• בורקס טורקי
• כוכב הצפון
• בת ים

(רועי:) בפעם הראשונה שנפגשנו הבאתי איתי את כל חומרי החקירה שהיו בידי אז והצגתי לנעה את האירוע. סיפרתי לה עליו ולא החסרתי פרט. (נעה:) אני זוכרת שלא האמנתי שאני נחשפת למידע כזה באמת, שככה חוקרים, שתיקיית קרטון כזאת יכולה לטמון בחובה דבר כזה. לא הפסקתי לשאול את רועי שאלות על הפורמט ועל איך הדברים מתנהלים בחדרי חקירות. (רועי:) האופן שבו נעה הסתכלה עליי גרם לי להרגיש שמשהו באירוע הזה קשור אליי יותר משאני יודע.

(רועי:) בתאריך 25 ביולי 2014, נורה למוות מחמד קדיח, אזרח כבן 70 שנשא דגל לבן בבית שלו שבשכונת חרבת חזעאה שבעזה. אני חקרתי את האירוע הזה. כמה חודשים אחרי שהשתחררתי התיק נסגר בפרקליטות הצבאית. לא חשבתי שהוא היה צריך להיסגר. במשך שנים חזרתי לשם במחשבות. שחזרתי את האירוע. ארבע שנים אחרי שהתיק נסגר עבדתי כמלצר ב״נחמה וחצי״. באחת המשמרות, ברגע הכי עמוס, ראיתי מולי פתאום את החיל שהורשע בירי. באותו הרגע הבנתי שאני עדיין חוקר את האירוע.

מאותו רגע הכול נכנס לתיק החקירה: כל מפגש תועד, כל סירוב לקבלת חומרים תויק. חקרנו את מי שהצלחנו, את מי שהסכים להתייצב לחקירה. ידענו שאנחנו יוצרים הצגה אבל הפעולות שביצענו היו אמיתיות – נבעו מהמציאות והשפיעו עליה. לא כולם שיתפו פעולה והיינו צריכים לפנות גם לזיכרון, לעדים הדוממים, למקומות. חיפשנו את הבית שבו קרה האירוע בתצלום לוויין של גוגל. פנינו למסמכים צבאיים מקוריים, לעיתונות ובאותה נשימה חיפשנו ביוטיוב. לקחנו דגימות קוליות מבתי קפה. צילמנו תפריטים. חומרים מפוזרים שטרם הוגדרו כחומרי חקירה, נאספו והפכו לכאלה. שרטטנו את זירת האירוע שוב ושוב, תיעדנו חלומות.

את כל זה החלטנו לחשוף בפני קהל. חיפשנו דרך שתאפשר למסמכים הקונקרטיים להיות נוכחים, מבלי לאבד את התחושות, את הזיכרון, את הנפש. מבלי לאבד את כל מה שלא ניתן לתעד. בפועל זאת לא ממש הצגה, זאת פעולה במציאות: אני משתתף במופע בתפקיד עצמי, בקהל יושבים לעתים אנשים שהיו מעורבים בחקירה או גורמים צבאיים שקשורים אליה בכל מיני אופנים, ובכל מופע קהל חדש מתוודע לאירוע והופך בעצמו לחלק ממנו.

לפעמים אמנות מתייחסת לאירוע שקרה במציאות: מהרהרת בו, מספרת עליו, מתארת אותו. אבל לעתים אמנות היא פעולה במציאות. התערבות. לקיחת חלק. את תיק החקירה הזה לא יכולנו להשאיר סגור, אנחנו פותחים אותו מול הקהל ערב-ערב ונותנים לו להדהד.
פרט לכך, לא אירע דבר. חקירה בימתית פוסט-דוקומנטרית, ה' (4.11, 20:30), ש' (6.11, 20:30), תיאטרון נוצר בבת ים.לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים

• טור אישי
• תיאטרון
• בת ים
• עזה

• Facebook
• Twitter
• Email

גם אנחנו נחרדנו מהתמונות והדיווחים שזרמו אתמול מערי ישראל על עימותים אלימים בין יהודים לערבים. מראות הלינץ' מבת ים הסמוכה על אזרח ערבי, כמו גם הלינץ' שבוצע באזרח יהודי בעכו שברו לנו את הלב. לא פחות.

הדרך היחידה שלנו בשלב זה להתמודד עם הכאב הגדול הואלחזור לקמפיין הזה שפרסמנו ב-2016. ביקשנו אז מצעירים ערבים ויהודים להיפגש – ולהתנשק. אז זה נעשה בעקבות החלטת משרד החינוך לפסול ספר המתאר רומן בין יהודייה לערבי. היום אנחנו ממליצים לכן/ם לשחזר את הסרטון ההוא – וללכת לנשק (בהסכמה!) ערביה או יהודי, יהודייה או ערבי. כולנו צריכים קצת אהבה ואמפתיה בתקופה הקשה הזו.

• המלצה יומית
• יהודים וערבים מתנשקים
• יהודים וערבים
• בת ים
• עכו