בכל חצי שעה בממוצע מתקבלת פנייה לקווי החירום של מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב (1202/1203), עמותה עצמאית הפועלת ללא מטרות רווח, ומשרתת כשליש מאוכלוסיית ישראל המרוכזת ברחבי גוש דן. זהו גם המרכז היחיד בארץ שמפעיל מערך סיוע ייעודי לגברי נפגעי תקיפה מינית, ועבור רבות ורבים הוא הכתובת הראשונה בדרך לריפוי. השבוע השיק המרכז קמפיין גיוס המונים תחת השם "קו מחבר – יש מי שאיתך", שנועד להרחבת המענה לנפגעות ונפגעים בכל רחבי גוש דן, ואחרי שנתיים של מלחמה, כל תרומה תסייע. ואם תספיקו לתרום עוד היום (ד', 5.11) כל סכום שתתרמו יוכפל בעזרת קרן פילנתרופית, כך שהכסף שלכם יהיה שווה הרבה יותר.כאן תורמיםומרגישים אנשים טובים יותר, ובצדק. לרגל הקמפיין, אמיר רותם, מתנדב בקו הסיוע לגברים 1203, כתב טור מיוחד על עבודת הקודש שהעמותה עושה.

על הקו נשימות חנוקות של מתבגר, שמתקשה להמשיך אחרי שפתח בקול סדוק במשפט "קרה לי משהו לא טוב". על הקו קולו של גבר בן 71, שהיום הבין משהו מרכזי שנהג בחייו בזיגזג פראי, ואין לו עם מי לחלוק. על הקו קולו של בוגר ישיבה שנחוש להציל את הצעירים הממשיכים להישלח אל הטורף שלא מרפה ממחשבותיו. משמרת היא רולטה רגשית. אתה, המתנדב, יושב לצד טלפון בלי לדעת מי יתקשר ומתי, רק שזה יהיה מישהו שצריך אותך. זה דבר חזק. אתה גם יודע שהוא לא צריך אותך, אלא מישהו שיענה לטלפון, כלומר, העובדה שאתה הוא זה שעונה שרירותית ולא חשובה. זה דבר עוד יותר חזק.

לעולם לא תדע מי צריך אותך בצד השני. מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב. (צילום: בועז צרפתי)

שנה שמינית של משמרות שבועיות על 1203, קו הסיוע לגברים של המרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, והדבר העיקרי שמתפתח בצד שלי הוא לא תחושת יכולת, תסמונת סופרמן או תפיסת סמכות – אלא ענווה והשתאות. הגיבור של השיחה הוא מי שהביא את עצמו להתקשר אל אדם שאינו מכיר ולעולם לא יפגוש כדי לדבר איתו על מה שאסור לזכור, שאסור היה שיקרה, שלא כדאי לשתף. יודעים שאחד מכל חמישה גברים נפגע. שאין כמעט הבדל בין המגדרים בסטטיסטיקה של הנפגעים עד גיל 16. יודעים שהקלישאות – רוב הפוגעים בילדים הם פדופילים, פגיעה מינית רוצחת את הנשמה, כל פגיעה מולידה פוסט טראומה, גבר לומד להגן על עצמו, הוא חזק יותר וצריך להיות מסוגל לטפל בכל מצב – לא היו נכונות אף פעם. הרבע הראשון של המאה ה-21 מאחורינו, ועדיין, הבושה והבורות כאש תמיד.

אם יש מה ללמוד מחיינו פה בשנים האחרונות זה שבני אדם מסוגלים לאכזריות המחרידה ביותר וגם לחמלה המאפשרת ביותר. המפגש הקולי עם גברים (גם נשים מתקשרות לא פעם לקו שבו עונים גברים) שמבקשים מילים למה שקרה להם, שמחפשים להבין את התגובה שלהם או את היעדרה, שמצאו את התעוזה להציץ מבין האצבעות אל חשכת הבעתה שהיא אובדן מוחלט של שליטה, אינות וכאב, המפגש הזה לא מבטיח מרפא או פתרון, כמו שהיינו, גברים, שואפים לספק, להרכיב ולחזק. אך הוא לא פעם צעד ראשון אל מקום מואר יותר, אל אפשרות של הקלה, שחרור.

המתבגר המהוסס, שהתברר בהמשך השיחה כצעיר רהוט ורגיש, הגיע לבדו לתובנות מרהיבות, מצא את משענות התמיכה שהוא מעדיף ואפילו הצליח לצחוק דרך הדמעות לפני שנפרדנו. הגבר המבוגר, שמאוחר מדי מבחינתו מצא את המקור לקושי שלו באינטימיות, לקוצר הרוח שפרע את יחסיו עם העולם, מצא דרך אולי להספיק להתפייס עם עצמו. הדתל"ש הנסער ניסח לעצמו דרך פעולה וגם הבין שלא פחות מהשליחות שגזר על עצמו, יש לו נפש לטפל בה וכאב שמעשים לא ירפאו.

גברים כל כך שונים זה מזה מדברים איתנו. מבחינת גיל, אמונה, נטייה מינית, הזדהות מגדרית, נאמנות פוליטית, ארץ מוצא, לאום, תבונה ורגישות. הם אנחנו. הדרך היחידה להחלים – שלהם, של החברה שבה קורים הפשעים ושבה מתאפשר חסד – היא בחיבור, במילים, בערבות שלנו לאנושיות שלנו. לכן זאת זכות גדולה להמתין לשיחה מהם. מכם.
לנתינת תרומה

• טור אישי
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
• תקיפה מינית
• התרמה

ביום ראשון בערב, במופע טלוויזיוני חד פעמי, נחשפה טאיסיה זמולוצקי לעולם וחוללה #MeToo קטן משל עצמה. הראיון האותנטי שלה עם עמרי אסנהיים בכאן 11 הכה גלים ונדון בהרחבה ברשתות, בתכניות רדיו, באולפני טלוויזיה, במקומות עבודה ובהדלקות נרות (עדיין חנוכה, למרות הכל). האם זה בסדר לשמוע שירים של אייל גולן? מה המשמעות של לשדר שירים שלו ברדיו? וההופעה שלו בפסטיבל הנשים, איך זה יכול להיות? והאופציה של חסימה בספוטיפיי. גל של חסימות.

>> ישראל זורמת עם אייל גולן: אישה אחת בוכה מול מדינה חסרת מוסר
>> מאבק המתלוננות: "הייתי שפחת מין של אחד, קוראים לו אייל גולן"

טאיסיה, שעד לא מזמן נאלצה להסתפק בכינוי האלמוני ט', בראה לעצמה בתכנית של שעה שם ופנים, אישיות וסיפור מלא. והסיפור הזה הוא כל העניין. כי סעיפי העבירה או המעשים המיניים הם רק קצה הקרחון, הקצה שבו נאחזת מערכת המשפט. אבל מתחת למילים הגבוהות של חוק העונשין, במציאות, בחיים האמיתיים, מדובר בילדה-נערה שנקלעה למלכודת משומנת של גברים מבוגרים ונצלנים.

אנחנו, באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מלוות את הפרשה הזאת במשך שנים. אפשר לנתח במסמך ארוך ומפורט את הפער שבין הצדק למשפט ואת כל הסיבות והכשלים שבגללם מקרים כאלה נופלים לעיתים רבות, רבות מדי, בין סעיפי החוק לפגיעה הקשה. אבל יותר מכל טאיסיה הסבירה את זה במילותיה שלה; את הקושי להבין מה שקרה לה (חסם ידוע אצל נפגעי ונפגעות תקיפה מינית), את הפחד מהסביבה, את המפגש עם המשטרה ועם תחנותיה השונות של מערכת המשפט שעד כה לא הצליחו לאפשר לה "צדק".

אייל גולן כותב "כמו בעבר אני שוב מתנצל עמוקות בפני אלו שנפגעו ממעשיהם של מי שהיו מקורבים אליי, השתמשו בשמי וניצלו זאת להתנהגות שאין לה מקום", והמשפט הזה מגלם את כל מה שאינו התנצלות ובקשת סליחה אמיתית

"צדק" הוא מושג אישי, אמורפי. אין לו משמעות אחת ויחידה. אחת מהמשמעויות שלו היא התחושה שיש איזון בין המעשה לתגובה אליו. לכל נפגעת יש תפיסה אחרת לגבי איך שהצדק צריך להיעשות ולהיראות במקרה שלה. לטאיסיה לקח הרבה מאוד שנים ודרך לעשות, כדי להיות מסוגלת לשבת באולפן ולדרוש את הצדק שלה. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. חלק מהצדק (המאוחר) שלה הוא ההכרה הציבורית במה שקרה לה ואולי גם הבנה של הדינמיקה המורכבת הזאת, כדי שבפעם הבאה נדע להציל את הילדה שנקלעה לסבך המבוגרים או לפחות להבין מה היא עוברת. גם זה משהו.

פחד מהסביבה. טאיסיה זמולוצקי, כשהייתה עדיין המתלוננת ט', עם אייל גולן (צילום: אוסף פרטי)

לצד גלי ההכרה והאמפתיה, הגיעה "ההתנצלות" של אייל גולן וגם היא נדונה בהרחבה, ולצידה קולות שחיזקו אותו במילה טובה על ההתנצלות ובקשת הסליחה. אז בואו נתעכב רגע על הבעת חרטה ובקשת סליחה. מה זה בעצם? ואיך היא צריכה להיראות? והאם מספיק לעשות וי על הקוביה של התנצלות כדי להמשיך הלאה כאילו כלום?

אייל גולן כותב "בראש ובראשונה, וכמו בעבר אני שוב מתנצל עמוקות בפני אלו שנפגעו ממעשיהם של מי שהיו מקורבים אליי בזמן האירועים, השתמשו בשמי וניצלו זאת להתנהגות שאין לה מקום…", והמשפט הזה מגלם את כל מה שאינו התנצלות ובקשת סליחה אמיתית. "התנצלות מכל מי שנפגעו" היא התנצלות כללית, מתחמקת, משפטית ומנוסחת. וגם ההמשך "כל המעשים האלו נעשו ללא ידעתי ומאחורי גבי…" – מתחמק וקורבני. התנצלות אמיתית, אמורה לשקף הכרה וקבלת אחריות על המעשים. כשאנחנו קוראים או שומעים אחת כזאת אנחנו מזהים אותה. מהבטן, מהלב. זה נוגע בנו. התנצלות מתרכזת בנפגעת ובמה שקרה לה. מכירה בפגיעה ובהשלכות שלה, גם אם מאוחר, גם אם בדיעבד. וגם – מכירה בזה שלא מספיק להתנצל. שצריך יותר ממילים ריקות. שצריך גם מעשים. פעולות.

הפגנת התמיכה במתלוננות נגד אייל גולן בזמן העימות במשטרה, 2022 (צילום: איגוד מרכזי הסיוע)

בהמשך "ההתנצלות" איל גולן מזכיר גם את הילדים שלו (שכמובן לא קשורים לעניין) וממשיך ונתלה בתוצאות המשפטיות עד כה, שגם הן אינן קשורות לפגיעה, באופן מצער. וזה שוב לזוז הצידה ולהציג את עצמו כקורבן של מה שקרה ולהסתתר מאחורי החומה השקרית של מערכת המשפט. וזה בדיוק העניין: התנצלות לא אמורה להתרכז באדם שפגע ובמה שקרה לו. אלא בנפגעת ובמה שקרה לה. לראות אותה באמת, להבין מה קרה לה.

הפרשה חיה ובועטת עד שיעשה בה צדק אמיתי. ד"ר עו"ד כרמית קלר-חלמיש (צילום: שרון גבאי)

אחת מהסיבות בגינן פרשות של אלימות מינית מסרבות לדעוך ולמות זה בדיוק הדבר הזה, התחושה שלא נעשה צדק, שהפוגע לא הכיר באחריות ולא הבין את המעשים שלו ואת ההשלכות שלהם. והפרשה הזאת, שחלק מהציבור חשב מזמן שהסתיימה, לגמרי כאן, חיה ובועטת עד שלא יעשה בה צדק אמיתי. המילים של אייל גולן הן מעט מדי ומאוחר מדי. אבל הן משהו. ואולי הן פתח לדבר אחר שיקרה, אם לא אצלו, אז אצל מישהו אחר או בפעם הבאה. וטאיסיה, אני מקווה שהיא תצמח, אפילו קצת, מאדוות האהדה הציבורית שהיא זוכה לה היום.
>> ד"ר עו"ד כרמית קלר-חלמיש היא מנהלת תחום המחקר באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

• טור דעה
• אייל גולן
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
• תקיפה מינית

חדר אקוטי, חדר מיוחד המיועד לטיפול ראשוני בנפגעות ונפגעי אלימות מינית, נפתח השבוע בבית החולים איכילוב בסיומו שלמאבק ארוך שנים, שדרש פתיחת חדר שכזה גם בתל אביב. זו היא בשורה נהדרת, שכן עד היום נפגעות בעיר נאלצו להגיע עד לחדר האקוטי של בית חולים וולפסון – שהיה בעייתי לא רק בשל המרחק, אלא גם בעקבות היותו חדר ברמת טיפול נמוכה. עכשיו גם באיכילוב יש מענה מקצועי רגיש ונגיש לנפגעות ונפגעים, שיכולים לפנות למרכז "נטע" באיכילוב במספר 2329* או במייל netta@tlvmc.go.il.

חדר אקוטי (או חדר 4) הוא שמו של חדר מיוחד שמתמחה בטיפול ראשוני דחוף, רפואי ומשפטי, בנפגעות ונפגעי אלימות מינית. את הטיפול בחדר מנהלת עובדת סוציאלית, ומשולבים בו מספר אנשי מקצוע שונים, ביניהם רופאים וחוקרי משטרה. במדינה מתוקנת כל בית חולים אמור להכיל חדר כזה, המעניק מעטפת שלמה לנפגעות אונס ותקיפה מינית באמצעות נוכחות רופאות ואחיות שהוכשרו לטיפול הזה ומתן כל המענים – תרופות, חיסונים וטיפול נפשי – במקום אחד. רק שבגוש דן, עד השבוע הזה, היה קיים רק אחד כזה בכל גוש דן, זה שבבית החולים וולפסון בחולון.

סוף סוף טיפול ברמה, בתקווה. בית החולים איכילוב. צילום: יולי גורודינסקי

בריאיון שערכנו לפני כשנה עם אורית סוליציאנו, מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, עם הידיעה על הכוונה לפתיחת החדר באיכילוב, אמרה סוליציאנו ש"תל אביב היא בירת הבילויים של ישראל, ולא יכול להיות שמי שנפגעת כאן תיאלץ לנסוע את כל הדרך לוולפסון. וולפסון רחוק ולא נגיש ולא לכל נפגעת יש רכב, מערכת תמיכה, או נמצאת במצב לנהוג ולכתת רגליים, לפעמים באמצע הלילה כשאין בכלל תחבורה. מספר הנפגעות והנפגעים בתל אביב בהחלט מצדיק פתיחת חדר באיכילוב"

יעל שרר, מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית ואחת הלוחמות הבולטות להעלאת המודעות לנושא החדרים, אמרה לנו דאז כי "תל אביב אמנם נמצאת במקום אסטרטגי ויש לה אופי של עיר תיירות ובילויים והכמות מאוד מצדיקה פתיחת חדר – אבל מאוד חשוב גם להגיד שמה שמפריע בעניין הוא לא שבתל אביב לא היה חדר, המטרופולין אחרי הכל הוא רצוף, הקפיצה לחולון קטנה ולא צריך דרכון. הבעיה היא שהמענים שוולפסון מספק לנפגעות ונפגעים הם ברמה מאוד נמוכה. לתושבות המרכז מגיע חדר שיפעל בסטנדרטים הגבוהים של איסוף ראיות, של ידע, ושל יכולת פורנזית ויעשה את זה תוך כדי שהוא מעניק לנפגעות ונפגעים טיפול שעומד בקנה אחד עם תקנות משרד הבריאות".

במידה ונפגעתן או נפגעתם מינית, אתן ואתם לא לבד
1202 – סיוע ע"י נשים
1203 – סיוע ע"י גברים
קולמילה – סיוע בצ'אט www.kolmila.org.il
סיוע בווטסאפ – 052-8361202
2511* – סיוע לנשים ולילדים דתיים
02-5328000 – סיוע לגברים דתיים
04-6566813 – קו הסיוע לנשים ונערות ערביות
chat.wavo.org – צ'אט סיוע בערבית

• ❤ תל אביב
• בריאות
• איכילוב
• אונס
• אלימות מינית
• נפגעות תקיפה מינית
• תקיפה מינית
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
• מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

2015 הייתה שנה קשה בחיי הלילה של תל אביב. במועדוני העיר ובברים שלה התרבו ההטרדות המיניות נגד נשים והתחושה הייתה שאין מקום בטוח לבלייניות בעיר. באוגוסט של אותה שנה, אחרי עבודה מאומצת של חצי שנה מול שורה של מועדונים וברים, השיקה קבוצה של אקטיביסטיות את האמנה החברתית למניעת הטרדות מיניות בחיי הלילה ואת המיזם "לילה טוב" שנועד להטמיע אותה ברחבי העיר. מספר שנים אחר כך עברה העמותה לשליטתו של מרכז הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית ואתמול הכריזה עיריית תל אביב-יפו על השקתו המחודשת של המיזם תחת חסותה.

למען הדיוק ההיסטורי חשוב לציין שכבר באותה שנה הצטרפו אל המיזם מועדונים כמו הבלוק, הברקפסט, הבוטלג, הרדיו והאלפאבית יחד עם ברים בולטים כמו התדר, הפיקוק וכולי עלמא, והעירייה מבטיחה כעת לסייע בהפיכתם של עוד עשרות ברים, מסעדות ובתי מלון למרחבים בטוחים ונקיים מהטרדה מינית, בשיתוף עם מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

פרויקט "לילה טוב" הוא מודל שפותח לצורך יצירת מרחב בטוח מהטרדות ופגיעות מיניות בברים, מועדונים, מסעדות ובתי מלון. כל עסק שמצטרף ליוזמה מתחייב:
• לחתום על אמנת חיי הלילה, שדורשת ממנו לטפל מיידית ובאופן מכבד בתלונות על הטרדות מיניות, בהתאם לעקרונות הנלמדים בהדרכת לילה טוב.
• לקיים הכשרה שנתית לכלל הצוות שתועבר על ידי מנחות ומנחים של לילה טוב, בסבסוד העירייה.
• למנות אחראי/ת מטעם המקום לריכוז הדרכות לצוות ולדאוג שהעסק מטפל בנושא באופן ראוי ושוטף.
• להציב שילוט של "לילה טוב" בשלושה מקומות בולטים לפחות (כניסה, אזור הגשת המשקאות ומתחמי השירותים).
במסגרת ההדרכות ילמדו אנשי הצוות כיצד להתערב במקרה של סיטואציה שנראית בעייתית, בין היתר על ידי שאלות מנחות ("עם מי הגעת לכאן?", "אתם מכירים? מאיפה? כמה זמן?" ועוד) והענקת כלים לסיוע ראשוני בסיטואציה של פגיעה.

מפגש ראשוני של מיזם "לילה טוב" בכולי עלמא, אוגוסט 2015 (צילום: יותם רונן)

קבוצת האקטיביסטיותשיזמה את הפרויקט לפני שבע שנים, ביניהן גילי רון, הגר שיזף, שירה מייקין, תמר מרים גומל, יסמין וקס, קרן גרינבלט, גלי פיפלקס, סילאן דלאל ויעל אלבז, לא קיבלה את הקרדיט למיזם מעיריית תל אביב-יפו בהודעתה לתקשורת, אך מסרה בתגובה כי "אנחנו מתרגשות לראות שהעיר עם חיי הלילה הגדולים בישראל מאמצת את 'לילה טוב'. עוד בימיה הראשונים של היוזמה ידענו שראוי שהרשויות יקחו עליה אחריות כשיבשילו התנאים לכך, ואנו מחכות שיתר הרשויות בישראל ילמדו מהמהלך ויקבעו גם הן סטנדרט של מרחב בטוח בחיי הלילה".

יוזמות ומייסדות "לילה טוב" (צילום: הדס פרץ)

מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי עד כה נרשמו ליוזמה כ-50 ברים, מסעדות ובתי מלון מתל אביב-יפו, שבעליהם מאמינים כי אין מקום לאלימות מינית בחיי הלילה והם מחוייבים לשמירת הביטחון והמרחב האישי של כל אחד ואחת מלקוחותיהם. העירייה מבטיחה לדאוג לפרסום העסק (כולל פרסום עירוני) כפועל למען מרחב בטוח עבור המבלים והמבלות, מתוך תקווה שעם הזמן יצטרפו ליוזמה עוד ועוד עסקים שיבינו שהחתימה על האמנה היא תו תקן בסיסי ליצירת מרחב נוח, בטוח וחופשי.

>> פרטים נוספים והרשמה למיזם לילה טובאפשר למצוא כאן. רשימת העסקים שלוקחים חלק במיזםמתפרסמת באתר "לילה טוב"

• הבועה
• חיי לילה
• ברים בתל אביב
• מועדונים בתל אביב
• עיריית תל אביב
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

בסוף השבוע הקרוב יתקיים באקספו תל-אביב "מתלבשות על זה" – בזאר המעצבות והמעצבים של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל-אביב. זו השנה ה-19 שבה מתקיים הבזאר, שכל ההכנסות ממנו הן תרומה למרכז הסיוע. למעלה מ-700 מהמעצבות והמעצבים, הרשתות והיצרנים המובילים בישראל, נרתמים למאמץ ותורמים פריטים בעיצובם, ביניהם פרטי לבוש, הנעלה, תכשיטים, ספרים, כלי בית, מוצרי נייר, אקססוריז ואוכל במחירים אטרקטיביים במיוחד: 10-300 ש"ח.

למרכז הסיוע הגעתי לראשונה לפני ארבע שנים, כדי להתנדב בהכנות לקראת הבזאר. החוויה הקצרה הזאת הותירה בי חותם משמעותי. נחשפתי לתפיסת העולם של מרכז הסיוע ושל הצוות המסור שנמצא בו, לעשייה בכל כך הרבה תחומים וכמובן לחגיגה המטורפת והמרגשת שהיא הבזאר עצמו. בסוף אותה תקופה הרגשתי שאני רוצה לעשות יותר במקום הזה, וכעבור מספר חודשים הצטרפתי לקורס ההכשרה להתנדבות בקו הסיוע של המרכז. כיום יש לי משמרת שבועית קבועה בקו, ואני גם פוגשת פונות ומלווה אותן בהליך הפלילי וכן בהליך של מיצוי זכויות מול הביטוח הלאומי. ההתנדבות במרכז הסיוע היא אחד הדברים הכי חשובים שאני עושה, ועם הזמן המקום הזה הפך עבורי לבית, מקום שאליו את יכולה לבוא בדיוק כמו שאת, למצוא בו אוזן קשבת, חברות שיש כל כך הרבה מה ללמוד מהן, לקבל חיבוק, להרגיש פחות לבד.

ההתנדבות במרכז הסיוע לימדה אותי להקשיב בצורה אחרת לגמרי, להשתהות, לתקף תחושות של כאב, תסכול, כעס, עצב או בדידות תהומית ולא לנסות בהכרח להפוך אותן למשהו אחר. לפעמים אני לא יודעת מה להגיד, אין לי תשובות, אנחנו מחזיקות ביחד את חוסר הידיעה וחוסר האונים, את המחשבה שיש דברים שאולי אף פעם לא נדע ורגעים שאולי אף פעם לא יחזרו ויתבהרו. גם ברגעים האלה יש הבנה וקרבה, ואני יכולה רק לקוות שאולי הבדידות פועמת בהם קצת פחות בחוזקה. הבדידות והשתיקה קשורות זו בזו, השתיקה מעצימה הרבה פעמים את תחושת הבדידות והבידוד, והיא קשורה גם להשתקה של סיפורים על פגיעה מינית, השתקה שהיא לעתים מרומזת או שקופה ולעתים ברורה וחד-משמעית.

מתלבשות על זה של מרכז הסיוע

כנשים שחיות בחברה פטריארכלית וגברית במהותה אנחנו לומדות מגיל צעיר מאד מה החוקים ומה כללי המשחק, שאם הלכת לבד ברחוב חשוך וקרה לך משהו יותר סביר שישאלו למה הלכת שם לבד ולא למה הרחובות לא מוארים מספיק. אנחנו לומדות שאם יקרה לנו משהו לא בטוח שיעזרו לנו ולא יאשימו אותנו, לא בטוח שיסכימו להקשיב וממש לא בטוח שיאמינו לנו, וזה מוביל לכך שפעמים רבות אנחנו בוחרות לשתוק. לחוסר הרצון או היכולת של הסביבה הקרובה ושל החברה בכללותה להקשיב, להפניית העורף או הכתף הקרה יש השפעות קשות והרסניות.

כשנפגעות ונפגעים מרגישים.ות שאין מי שיקשיב להם.ן זה מעצים תחושות של קושי, של ייאוש ושל בדידות, זה מעמיק את הפצע ומקשה עוד יותר על היכולת לרפא אותו. כשאנחנו שוברות את קשר השתיקה, מדברות על הפגיעה, על הטראומה, על חווית הקיום בעולם כשאת נושאת איתך משקל כל כך כבד, על המחיר שהגוף והנפש שלך משלמים. כשאנחנו מנכיחות את הדברים, מקשיבות אחת לשניה ומאמינות אחת לשניה, זה מה שמייצר את האפשרות לתת תוקף לחוויה, לטראומה ולאופן שבו היא משפיעה על החיים, לעבד אותה, והאפשרות הזאת בתורה עשויה להביא להקלה ולריפוי הדרגתי של הפצע.

עבורי, מרכז הסיוע הוא אי של שפיות בעולם שיש בו גם הרבה כאב, עצב, תסכול ואי-צדק, ויש עוד הרבה מה לשנות בו. בהתנדבות שלי אני מרגישה שאני מנסה להחזיק במקביל את האישי והפוליטי, לקחת חלק בשינוי של החברה והשיח על אלימות מינית ופגיעה מינית, אבל לזכור תמיד גם שכל סיפור עומד בפני עצמו ויש מאחוריו עולם שלם. מרכז הסיוע הוא אי של שפיות, אבל לא אי בודד או מנותק, אלא מקום שהעשייה בו קשורה ומחוברת בכל מהותה ועל שלל גזרותיה לחברה ולמקומות הרבים שבהם צריך לפעול במקביל כדי להביא לשינוי. העשייה הזאת כוללת הגשת סיוע מעשי ונפשי לנפגעות, לנפגעים ולקרוביהם.ן – בקו הסיוע, בליווי לבית-חולים, למשטרה, לפרקליטות ולבית המשפט, בקיום פגישות אישיות, בהפניה לטיפול נפשי ועוד.

מתלבשות על זה של מרכז הסיוע

שינויים חברתיים שמתרחשים בשנים האחרונות, ביניהם כמובן גם שנת הקורונה וההשלכות שלה על חיינו, הובילו לכך שהעשייה במרכז הסיוע הולכת ומתרחבת ומספר הפניות רק הולך וגדל. כך, למשל, בשנה שעברה התקבלו במרכז הסיוע מעל 11,500 פניות חדשות. הפעילות האינטנסיבית והעובדה שמגיעות עוד ועוד פניות מעידות על שינוי שבמובנים רבים הוא גם מבורך וחיובי, ועל כך שיותר ויותר אנשים וגופים מכירים בחשיבות שיש לדיבור על פגיעה מינית, לחינוך ולהסברה בנושא שיעזרו לשנות את המציאות שאנחנו חיות וחיים בה.

כדי להמשיך בעשייה הזאת וגם להרחיב אותה עוד יותר מרכז הסיוע זקוק למשאבים רבים, אותם אפשר לגייס בין היתר באירוע כמו בזאר "מתלבשות על זה", שהוא למעשה אירוע הדגל של המרכז. כל ההכנסות מהבזאר, מאה אחוז מהן, הן תרומה למרכז הסיוע. הקורונה הובילה בין היתר לכך שבשנה שעברה לא היתה אפשרות לקיים את הבזאר, ולכן הקיום שלו השנה הוא גם חגיגה כפולה ומכופלת וגם חשוב עוד יותר מתמיד. נכון, אולי כבר קניתם.ן מלא בנובמבר על שלל מבצעיו, אבל כאן מדובר בקניות שוות ביותר, במחיר אטרקטיבי להפליא, בשופינג שיש לו ערך מוסף ומשמעותי ביותר.אזנתראה בסוף השבוע הקרוב, 17-18/12, אקספו תל-אביב (מרכז הירידים), ביתן 11. בואו.

• טור אישי
• מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
• התנדבות
• אקטיביזם