הבת שלי בת 17 וחצי. בשונה ממני, הקריית-מוצקינית, ומאביה שנולד בגאורגיה וגדל בבת ים, היא נולדה וגדלה בתל אביב. החופש שלה כל כך מובן לה מאליו, שאני לא בטוחה שהיא תדע להסביר מה זו ליברליות. החופש שלה כל כך מובן לה מאליו, שלפני שיחה מקרית על הבחירות ביום שלישי הקרוב (27.2) היא בכלל לא חשבה ללכת להצביע. ואולי גם הבת/הבן שלכם?

>> בחירות עכשיו: תל אביב-יפו בוחרת ביום שלישי. המדריך המלא
>> תל אביב במבחן: הבחירות הן ההפגנה החשובה של השנה

הבת שלי ובני גילה לא מרגישים צורך להילחם על תחבורה ציבורית בשבת – כי יש כזו. אין להם מושג שהמדינה לא קשורה לזה ואפילו מונעת את זה. הם לא יודעים שעיריות ליברליות מתעקשות לממן את זה כי אחרת רק עשירים יוכלו לזוז בעיר בשבת.

הבת שלי כל שבוע בארוחת שבת אצל סבתא, אני מניחה שהיא כמעט זוכרת בעל פה את הקידוש, הארוחה המפסקת בכיפור טבעית לה ובשנים האחרונות היא גם צמה. המסורת מוכרת לה. כשנחזור מארוחת השבת היא תתארגן לצאת עם חברות לקפה שפתוח בשישי בערב. הבת שלי לא תתרגש ששכחה לקנות משהו ועכשיו שבת. אם בא לה שאכין פנקייקים ונגמר הקמח היא תקפוץ לסופר יודה ותקנה (סליחה אדייק: היא תנהל את המצב כך שאחיה הקטן יקפוץ לקנות). היא לא תילחם על הזכות לפתוח בשבת למי שחפץ בכך. עבורה ברור שפתוח.

אם ניקח כמובן מאליו את החופש שעוד יש לנו, נאבד גם את השלטון המקומי. וכן, גם את תל אביב. הילדים שלנו אולי יבינו אז את מחיר אובדן הליברליות, אבל זהו שיעור חינוך יקר מדי

הבת שלי ובני גילה לא יודעים מה עשה ברוך גולדשטיין בחייו ושכהנא כבר מת. כי כהנא חי פה מאוד. חלקם רואים בבן גביר גבר גבר. אין להם מושג איך תראה העיר שלהם או המדינה שלהם אם הוא יהיה ה-שלטון (כי הוא כבר ב-שלטון). הם לא מוטרדים מדעותיו, כוונותיו וחיבתו העזה להבערת אש כי הם לא יודעים לדמיין חיים במדינה או בעיר שאיננה ליברלית.

גם אנחנו שיודעים קצת יותר, לא מעלים בדעתנו חיים ללא החופש הדמוקרטי הלא מושלם שלנו, שלא לומר חיים במדינת הלכה. הבחירות האחרונות לכנסת הוכרעו בגללנו, הליברלים מימין ומשמאל. אפשר להגיד הרבה דברים על המשיחיים שפועלים כאן אבל דבר אחד ברור: בוערת בהם האש להפוך את דרכם לדרך של כולנו. הם עובדים בזה יומם וליל (חלקם גם בשבת תוך כדי תפילה). הם לא מפספסים הזדמנות. הם מחויבים. ומצליח להם. הבלתי נתפס קרה והם היום מנהלים את האוצר ואת המשטרה. באופן לא פורמלי הם מנהלים כמעט הכל במדינה. ברור לכולנו שבלי ברכתם לעסקת שבויים לא תהיה עסקת שבויים. וברכתם, כמו החופש שלנו, כלל לא מובנים מאליו מסתבר.

אגיד שוב: הבחירות האחרונות לכנסת הוכרעו בגללנו הליברלים מימין ומשמאל.
בנו לא בערה האש. העזנו לא לטרוח להצביע. העזנו להצביע למי שבחר לא להתאחד ולסכן את כולנו. כשהתפרסמו תוצאות הבחירות האחרונות, הרבה לפני שההוא "שלא יהיה שר כי ככה החלטתי" הפך להיות נורא שר, ישבתי בפיקוק ואמרתי לחברים: "המצב רע, אבל תמיד יהיה לנו את תל אביב". וטעיתי. אם יש משהו אחד ללמוד מהשנה הארורה הזו הוא שגם הרע, שאנחנו לא מצליחים אפילו לדמיין, לעיתים קורה.

הקטע עם ליברלים הוא לא לגרום להם להאמין בחשיבות החופש לבחור, אלא לגרום להם להאמין בחובה לבחור בחופש. אני לא יודעת מתי יהיו שוב בחירות לכנסת, אבל הבחירות לעירייה הן בשלישי הזה. אם נזלזל ביהירות האופיינית לנו, אם ניקח כמובן מאליו את החופש שעוד יש לנו, אנחנו נאבד גם את השלטון המקומי. וכן, גם את תל אביב. הילדים שלנו אולי יבינו אז את מחיר אובדן הליברליות, אבל זהו שיעור חינוך יקר מדי.

אם הבת שלך, אח שלך או השכן שלך שמיניסטים, סביר שגם להם מותר להצביע (מגיל 17). חובה עלינו לבדוק האם הם גם מתכוונים להצביע. תמצאו בבקשה עשר דקות ביום שלישי, ולכו לתת את קולכם לאחת המפלגות שמחויבת לשמור גם על 500 בתי הכנסת שיש בתל אביב, וגם על החופש שלנו לבחור מתי והאם ללכת אליהם, ואיך להגיע לשם או לכל מקום אחר.

• בחירות 2024
• טור דעה
• צעירים בתל אביב
• בחירות לעיריית תל אביב
• הבועה

שני די.ג'ייאים, צ'ייסרים על הבר, מיקום שאפשר להגיע אליו על אופניים ולמצוא בו עוד חברים שיצעדו איתך לקפלן: הצעירים הגיעו למחאה, משבוע לשבוע המספרים שלהם גדלים, ועכשיו הם מרימים מסיבה. אחרי שבשבועות הראשונים של ההתנגדות להפיכה המשטרית כולם שאלו "איפה הצעירים?", בחודשיים האחרונים התשובה מאוד ברורה. סוף סוף מתארגן פה גוש צעיר. הם מבינים מה קורה, הם זועמים על מה שקורה, הם חרדים לעתידם, הם יפים ונכונים. ומחר הם קמים בצהריים (בכל זאת, שבת) וזורמים לפלורנטין למשהו שנקרא משום מה "קפליין", ליין המסיבות של המחאה.

בסיוע החזית הוורודה, ארגון השטח הכי מרים בעיר שהפלוגות שלו כבר הפכו לגדודים, ובתמיכה ועידוד של ארגונים רבים אחרים, משבת לשבת מתפתחת כאן מחאת צעירים, גוש שלא רק צועד בהפגנות למען העתיד שממשלת הדיקטטורה מנסה לגנוב ממנו – אלא מוביל שיח חדש. "מה שאני רוצה זה ליצור קהילה של צעירים, גוש אחד שזה המאפיין שלו", אומרת עילי אבידר, אקטיביסטית בת 24 שיזמה את ליין המסיבות המחאתי. "אני עובדת עם מגוון ארגונים, עם הוורודות ותאי הסטודנטים, פעילה מאוד, מגיעה לוועדות בכנסת ומוצאת את עצמי בכל מיני ארגונים – מפגינים אחרים מוצאים את עצמם בגושי התייחסות כמו הגוש הגאה והגוש נגד הכיבוש – אבל אין את הגוש הזה שמחבר אותנו כי אנחנו צעירים ויש לנו את המאבקים שמאפיינים אותנו".

כשותפה לפעילות ההתנגדות לאסדות הגז, פעולה קהילתית לא זרה לה. בזמן המכינה הקדם צבאית התנדבה במקומות שונים בארץ ונחשפה לפערים המדהימים בין תל אביב לפריפריה. "במכינה נפתחתי לאוכלוסיות מיעוט שקיימות כאן", היא מספרת. ״כיום אני עובדת במרכז נוער בסיכון ביפו. ביום יום שלי אני רואה את הראשונים שיפגעו מההפיכה – נוער ערבי, אתיופי, ילדי הזרים. בצבא הייתי קצינת נפגעים וחתמתי קבע, נתתי את כל כולי לצבא ואז יצאתי לטייל ולהתנדב שנה בעולם, חזרתי בינואר ישר לבלאגן וממש בער לי וכאב לי מה שקורה במדינה".

איך הכאב הזה מתבטא?
"נתתי את כולי למדינה וזה מה שהיא נותנת לי בתמורה? אם אעשה שלוש שנים תואר איזו תעסוקה תהיה לי אחר כך? מי ידאג לזה שאם אגור בפריפריה – תהיה לי בכלל אפשרות לתעסוקה? איפה צמצום הפערים? אם אשאר בתל אביב כמו שאני רוצה – מי ידאג לירידת מחירי הדיור? איפה כל ההבטחות האלו שדיברו עליהם חמש מערכות בחירות בזמן שהייתי בחו"ל?".

כמו רבים מבני גילה כרגע, קיצוניות הממשלה הציפה בה חרדות רבות לגבי העתיד. בניגוד לרבים מבני גילה ובכלל היא החליטה לעשות עם זה משהו: "השיא היה מה שקרה עם גלנט. בסופו של דבר אני בחורה צעירה, רוב החברים שלי ואני מרגישים אותו דבר – שאנחנו נלחמים על העתיד שלנו. זה מעלה הרבה רגשות וחרדות ונשמע דרמטי – אבל מדובר בשיא של רגשות שלא ממש ידענו איך להכיל. הבנו שחייבים לארגן משהו שיתן לאנשים פלטפורמה להביע את עצמם, איזושהי מסגרת התייחסות ותחושת קהילתיות וחיבור שתתן מענה לפחדים האלו".

והמסגרת הזאת היא מסיבה. איך זה קרה?
"תוך יומיים התארגנה פגישה על גג בתל אביב, זה היה לגמרי ספונטני והגיעו 80 איש, כולם מגיעים להפגנות, כולנו מרגישים שמשהו חסר, שאנחנו לבד, בין אם אנחנו שייכים לגוש כלשהו או לא. רוב המחאה מתנהלת ביום יום שלה בווטסאפים, אין חיבור ממשי בין אנשים. רציתי להרים משהו שלא מכניס אותנו לשום כותרת – פשוט למצוא את האנשים שלי ושהם ימצאו אחד את השני. הכי קל להתחבר כשחולקים צ'ייסרים וגם מוזיקה עובדת. רציתי לשים את כולם במקום אחד שהוא לא ווטסאפ או טלגרם או סיגנל. אחרי המסיבה הראשונה אנשים התחילו לקשור קשרים ולתאם בינם לבין עצמם פעולות חדשות. וזה החזון".

הקפליין מתחיל כל שבת ב-14:00 ב"משביר". הכניסה חינם. בתום המסיבה יוצאת ממנה הצעדה הוורודה לכיוון ההפגנה המרכזית. המטרה המוצהרת היא להנכיח את הקול הצעיר. "יש ארגונים שמדברים בין השאר על צרכים של אנשים צעירים כמו 'עומדים ביחד', אבל זה לא הדבר המרכזי שהם מקדמים. כשלא רואים אותנו לא זוכרים שאנחנו קיימים", היא אומרת. "המצב הסוציו אקונומי של רוב הסטודנטים לא מאפשר להם להיות אקטיביסטים יוזמים. אקטיביזם הוא סוג של פריווילגיה. באוטופיה שלי הפעילות של הוורודות יושבות עם תאי הסטודנטים על בירה, רוקדות ביחד ומדברות על שת"פים. אני מאמינה שזה יביא בין השאר אנשים אחרים שקל להם יותר להתחבר דרך הדבר הזה. מבחינתי, גוש של צעירים שחלקם צועקים איפה היית בחווארה וחלקם רופאים למען הדמוקרטיה – זה אומר שזה עובד".
>> קפליין, בר "המשביר", המשביר 2, שבת 14:00

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• צעירים בתל אביב
• צעירים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 944 // ווי לאב עברית

תנועת ההתנגדות להפיכה המשטרית מחריפה את המאבק, ובשבוע הבא יצטרף לארגוני המחאה ומטה המאבק המרכזי שחקן חדש: פרויקט 2323. וכך, ב-2.3.23 (יום חמישי הבא), מוכרז כיום מאבק משותף לשמירה על הדמוקרטיה הישראלית, ובמסגרתו מתוכננות מגוון פעילויות מאבק יצירתיות בשלל מוקדים בכל רחבי הארץ. הפרויקט הוא יוזמה אזרחית, חוץ פרלמנטרית של צעירות וצעירים, א.נשי מוזיקה, אמנות, תקשורת, פעילות ופעילים חברתיים בהובלתה ויוזמתה של אשת התקשורת מיקה אלמוג.

הפקטור המשמעות בפרויקט 2323 הוא מעורבותם הגבוהה של צעירים, מוזיקאים ואנשי תרבות בכירים שעד כה לא השתלבו בהמוניהם במאבק. במפגש זום שנערך אתמול בהובלתם של תומר אביטל ויאיא פינק ובהשתתפותם של כמעט 5,000 איש, הציגה אלמוג את הפרויקט והסבירה שהאמנים והמוזיקאים אינם מתייצבים חזיתית במחאה לא מתוך פחד, אלא מתוך תחושה שאין להם מקום במחאה שעושה שימוש בכישוריהם. אז עכשיו יש.

על פי הדברים הלא רשמיים שאמרה אלמוג בזום, בין אירועי היום יגיעו בשעות הבוקר סופרים מפורסמים להקריא סיפורי ילדים בגינות ציבוריות בכל הארץ, עשרות אמנים ומוזיקאים יופיעו במסיבות מחאה בכל רחבי הארץ, בשעות הערב יגיעו אלפי צעירים עם שקי שינה אל בית המשפט העליון ויקבלו סט של הופעות סטנדאפ ומוזיקה, וכל מי שחיפש בנרות אנרגיה יותר צעירה ומגניבה במחאהיוכל סופסוף למצוא אותה ואף לייצר אותה.

"מטה הפרויקט ידאג למתחמי פעילות משפחות שיאפשרו השתתפות במאבק בלי להיאבק על בייביסיטר – כי מאבק למען הדמוקרטיה הוא בין השאר אקט חינוכי", מסרו יוזמי ויוזמות הפרויקט בהודעה רשמית. "פעולות ההתנגדות שלנו מבוססות תרבות ומוזיקה, בפנייה לצעירות וצעירים במטרה לשמוע מה יש להןם לומר – כי אם לא נקשיב להןם, אין שוב סיבה שהןם יקשיבו לנו. הפעילויות מבוססות-קהילה ועומדות בשת"פ מלא ופורח עם ארגונים ותשתיות קיימות – כי יש מקום לכולןם, ושותפות היא כח. בנוסף, 2323 יציע תפריט פעילויות לאורך היום כולו – עם רשימת פעולות מאבק מגוונת בדרגות מאמץ שונות. 2323 שייך לכל מי שרוצה ישראל דמוקרטית-על-מלא. לכל מי שמבינה, לכל מי שיודע, שיכול להיות פה טוב. התחלנו. 2323 – בואו!"
>> יום המאבק המשותף למען הדמוקרטיה, 2.3.23, הרשמה ופרטים נוספים כאן

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• ❤ תרבות
• צעירים
• צעירים בתל אביב

מכירים את זה שאתם צעירים ועצמאים ומנסים להתפרנס בכבוד וצריכים איזה מרחב עבודה נורמלי ומשלמים את התחתונים שלכם לאיזה חלל עבודה שיתופי? אם אתם חלק מגל הג'נטריפיקציה במזרח העיר יכול להיות שהאייטם הזה הולך לחסוך לכם כמה שקלז: בפאתי היכל הספורט של יד אליהו מתנוססת חזית חדשה עם שלט בוהק ומעוצב שנושא את הכתובת "אליהו". וזה המקום החדש שלכם.

"אליהו" הוא יוזמה של עיריית תל אביב-יפו, מרחב קהילתי חדש המהווה שלוחה של מרכז הצעירים (והצעירות) העירוני. מטרת המרחב היא לאפשר לקהילת העצמאים בשכונת יד אליהו ובשכונות הסמוכות ספייס נאה שאליו ניתן להגיע עם לפטופ, למצוא חתיכת כיסא ושולחן ולהתיישב לעבוד. רק להביא תרמוס עם קפה טוב (או לקפוץ רגע לארומה ליד), לשים אוזניות ולדמיין שאתם בכלל באיזה WeWork בדרך לסטארטאפ ואקזיט.

המרכז החדש יהיה פתוח לקהל הרחב בכל ימי העבודה (א'-ה', 17:00-09:00, אין סיבה לעבוד יותר משמונה שעות ביום יא וורקוהולים), ומלבד העניין החינמי המשתלם צפויה העירייה להפיץ באמצעותו תוכן ושירותים עירוניים הייעודיים לציבור העצמאים הצעירים. במקום יתארחו גם מדי פעם הרצאות, סדנאות והכשרות בנושאי ייעוץ מס, תכנון עסקי, נטוורקינג ושאר עניינים שמטרידים אנשים שמנסים להיות הבוסים של עצמם.

"אליהו" הוא מרכז הצעירים השביעי בעיר (בנוסף לבית הצעירים ולנברג, מזא"ה 9, ורדיאל 17, הקשת 49, יפת 83 ו"הספריה – מרכז לחדשנות עירונית"), שמטרתם לאפשר ולקיים קידום יוזמות חברתיות, סיוע בנושאי שכירות, ייעוצי תעסוקה, מרחבים לעבודה או למידה, ייעוץ וסיוע משפטי מסובסד לשוכרי דירות ועוד. בעירייה מסבירים ש"כשליש מתושבי העיר בתל אביב-יפו הם צעירים, ולשמחתנו למרות שלוש השנים האחרונות שהיו מאתגרות במיוחד, ניתן לראות עלייה בכמות הצעירים שנכנסים לעיר. הקמת המרכז מהווה נדבך נוסף בהתחדשות העירונית במזרח העיר בכלל ובשכונת יד אליהו בפרט, שמטרתה לשפר את איכות החיים של תושבי השכונה, תוך שמירה על מאפייני השכונה וחידוש המרחב הציבורי".

• הבועה
• יד אליהו
• צעירים בתל אביב
• מרכז צעירים
• עיריית תל אביב

כבר ראיתם את זה קורה עם ההשתלטות של התדר על מוז"א בלילה הלבן, כבר נהניתם מאירועי הלייט נייט בקאמרי, ועכשיו זה רשמי: עיריית תל אביב-יפו משיקה רשמית את תכנית "דבק", שמטרתה פיתוח דור צרכני תרבות חדש, בשיתוף פעולה היסטורי של עשר מוסדות התרבות הגדולים בעיר – מוזיאון תל אביב, מוז"א, הבימה, הקאמרי, בית אריאלה, הסינמטק, היכל התרבות, הפילהרמונית, סוזן דלל ובת שבע.

מטרת הפרויקט היא לפתור בעיה עולמית: שבירת הקרח בין צעירות וצעירים בגילאי 35-18 לבין התרבות הממוסדת, במטרה להביא מאות אלפי מבקרים צעירים חדשים למוסדות התרבות ולהגדיל את הביקורים החוזרים של צעירים אלה כחלק מהפיכתם לצרכני תרבות קבועים. במהלך השנה האחרונה קיימה העירייה פיילוט רחב היקף במסגרתו התקיימו אירועי "דבק" רבים, שהצליחו להביא עד כה כ-52 אלף מבקרים צעירים חדשים למוסדות התרבות המשתתפים בתוכנית, בנוסף על המבקרים הקבועים בפעילויות השוטפות.

בין אירועי התרבות אשר הופקו כחלק מתכנית "דבק" התקיימו או החלו פעילותם לאחרונה: ליין ה"Late Night" קאמרי – הצגות שנאצרו עבור קהל צעיר, בשעות מאוחרות, אלכוהול קליל וקוקטיילים מבית האימפריאל, דיגיי'ז מעולים ופגישה עם שחקנים בפאטיו הפנימי המעוצב של הקאמרי; שת"פ של התדר ומוז"א בפסטיבל הופעות לצד תערוכת פוטומנטה לצילום; "הרחבה" – מסורת חדשה של וידיאו ארט והופעות מוזיקליות ברחבת סוזן דלל ובת שבע אשר מפגישות את תושבי השכונה עם רקדנים ועוברי אורח עם מוזיקה, אלכוהול וסלסלות פיקניק מבית אברמנטו; ליין "דבק" באולם צוקר בהיכל התרבות עם ההופעות הכי שוות שיש; אירועי "זמן שקיעה" – חמישה ימים של טרנספורמציה של המרחב הספרייתי בבית אריאלה עם עבודות וידאו, סאונד, ומוסיקאים שמנגנים מוסיקה חיה להנאת הקוראים והכותבים באולמות הספרייה; לסין מרקט – שלושה ימים של שוק יד שניה ממחסני תיאטרון בית לסין בפסאז' דיזינגוף, בשת"פ עם מעצבים תל אביבים ועסקים מקומיים ובמקביל להצגות ייעודיות לקהל צעיר בתוך אולמות התיאטרון; מועדון הקרנות סודי בסינמטק שמפורסם מפה לאוזן ועוד.

"אנחנו גאים לחשוף את תכנית 'דבק' עליה אנו עמלים עוד מלפני פרוץ מגפת הקורונה", אמר גיורא יהלום, מנהל אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל אביב- יפו, "מטרת התכנית היא לפתח דור צרכני תרבות חדש בשיתוף פעולה היסטורי של 10 מוסדות התרבות הגדולים ביותר בעיר, מתוך רצון משותף להיפתח לקהל צעיר. השקתו המחודשת של בית אריאלה בשנה האחרונה היא ההוכחה הראשונה עבורנו שהתכנית עובדת. הפיכתה של הספרייה המיתולוגית למרכז תרבות שוקק חיים, 7 ימים בשבוע, היא בדיוק המודל אותו אנו שואפים ליישם בעוד ועוד מוסדות. אנו מאמינים כי בעזרת שיתוף הפעולה של כל הגורמים נצליח להביא בהמוניהם את חצי מיליון תושבי גוש דן הצעירים אל המוסדות ולצרוך תרבות מגוונת ועדכנית".

מאחורי הפרויקט המרשים עומד צוות גרילה צעיר וסודי שהוקם באגף התרבות, הפועל בראיה עירונית הוליסטית ומהפכנית באמצעות שילוב תל אביבים בכל היבט של היצירה התרבותית במוסדות העיר. הצוות עוסק בתוכן לקהל צעיר, בשיווק בפלטפורמות חדשניות, בפיצוח ז'אנר הקולינריה במוסדות התרבות באמצעות חיבור לשפים מקומיים, בשילוב צעירים בהנהלת המוסדות ובוועדים המנהלים. הצוות מתבונן מחדש על רחבות ומבואות התרבות ומנסח להן פרוגרמות מתוך עיניים של קהל צעיר ועבור קהל צעיר, וחשוב מכך – חוקר קהל צעיר, שואל צרכני תרבות צעירים מה הם רוצים, ומנסה לשבור את הקרח הגדול שבין המוסדות הקאנונים לדור העתיד. הצלחתם הצלחתנו.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• ❤ תרבות
• עיריית תל אביב
• צעירים בתל אביב